הייתה מילת הַשֵּׁם אל יונה בן אמיתי ואמרה:
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־יוֹנָ֥ה בֶן־אֲמִתַּ֖י לֵאמֹֽר׃יונה · פרק א׳
יונה בורח מנינווה
יונה מקבל הוראה מהשם, בורח לתרשיש ונתקל בסערה בים שמובילה להשלכת אותו למים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יונה א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
יונה בורח מנינווה
קום לך לנינווה, העיר הגדולה, וקרא נגד הרע שלה, כי הרע שלה עלה לפניי.
ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה וּקְרָ֣א עָלֶ֑יהָ כִּֽי־עָלְתָ֥ה רָעָתָ֖ם לְפָנָֽי׃אבל יונה קם כדי לברוח מן הַשֵּׁם לתרשיש. הוא ירד ליפו, ומצא שם ספינה שהולכת לתרשיש. הוא שילם לה את דמי הנסיעה ועלה עליה כדי לברוח מן הַשֵּׁם לתרשיש.
וַיָּ֤קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָ֑ה וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אָנִיָּ֣ה ׀ בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙ לָב֤וֹא עִמָּהֶם֙ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָֽה׃אך הַשֵּׁם הטיח רוח גדולה בים, ונוצר סער אדיר בים, עד שהספינה עמדה להישבר.
וַֽיהוָ֗ה הֵטִ֤יל רֽוּחַ־גְּדוֹלָה֙ אֶל־הַיָּ֔ם וַיְהִ֥י סַֽעַר־גָּד֖וֹל בַּיָּ֑ם וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה חִשְּׁבָ֖ה לְהִשָּׁבֵֽר׃הַגּוֹרָל שֶׁל יוֹנָה בַּיָּם
הַמַּלָּחִים נִבְהֲלוּ וְכָל אֶחָד קָרָא לֵאלֹהָיו, וְהֵם הִשְׁלִיכוּ אֶת כָּל הַכִּינּוֹת שֶׁבָּאָנְיָה אֶל הַיָּם כְּדֵי לְהַקְלִיט עַל עַצְמָם, וְיוֹנָה יָרַד לְתַּחַת סְפִינַת הַסִּירִין וְנָרַד לְשֵׁנָה עֲמֻקָּה.
וַיִּֽירְא֣וּ הַמַּלָּחִ֗ים וַֽיִּזְעֲקוּ֮ אִ֣ישׁ אֶל־אֱלֹהָיו֒ וַיָּטִ֨לוּ אֶת־הַכֵּלִ֜ים אֲשֶׁ֤ר בָּֽאֳנִיָּה֙ אֶל־הַיָּ֔ם לְהָקֵ֖ל מֵֽעֲלֵיהֶ֑ם וְיוֹנָ֗ה יָרַד֙ אֶל־יַרְכְּתֵ֣י הַסְּפִינָ֔ה וַיִּשְׁכַּ֖ב וַיֵּרָדַֽם׃רַב הַחֹבֵל הִתְקָרֵב אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: "מָה קָרָה לְךָ, לָמָּה אַתָּה יָשֵׁן? קוּם, קְרָא לֵאלֹהֶיךָ, אֲלולַי הָאֱלֹהִים יִתְעַשְּׁרוּ בָּנוּ וְלֹא נָאבַד!"
וַיִּקְרַ֤ב אֵלָיו֙ רַ֣ב הַחֹבֵ֔ל וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ מַה־לְּךָ֣ נִרְדָּ֑ם ק֚וּם קְרָ֣א אֶל־אֱלֹהֶ֔יךָ אוּלַ֞י יִתְעַשֵּׁ֧ת הָאֱלֹהִ֛ים לָ֖נוּ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃הֵם אָמְרוּ לְכָל אֶחָד אֶל חֲבֵרוֹ: "בּוֹאוּ וְנַפִּיל גּוֹרָלוֹת כְּדֵי לָדַעַת לְמָה הַמּוּל הָרָע הַזֶּה הִגִּיעַ אֵלֵינוּ". הֵם הִפִּילוּ אֶת הַגּוֹרָל, וְהַגּוֹרָל נָפַל עַל יוֹנָה.
וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ לְכוּ֙ וְנַפִּ֣ילָה גֽוֹרָל֔וֹת וְנֵ֣דְעָ֔ה בְּשֶׁלְּמִ֛י הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ וַיַּפִּ֙לוּ֙ גּֽוֹרָל֔וֹת וַיִּפֹּ֥ל הַגּוֹרָ֖ל עַל־יוֹנָֽה׃הֵם אָמְרוּ לוֹ: "תַּדְרִיךֵנוּ בְּבַקָּשָׁה, מָה הַמְּלָאכָה שֶׁלְּךָ, מֵאַיִן אַתָּה בָּא, מָה הָאָרֶץ שֶׁלְּךָ וּמֵאֵיזוֹ עַם אַתָּה?"
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הַגִּידָה־נָּ֣א לָ֔נוּ בַּאֲשֶׁ֛ר לְמִי־הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ מַה־מְּלַאכְתְּךָ֙ וּמֵאַ֣יִן תָּב֔וֹא מָ֣ה אַרְצֶ֔ךָ וְאֵֽי־מִזֶּ֥ה עַ֖ם אָֽתָּה׃הודאת יונה והפתרון בסער
הוא אמר להם: אני עברי, ואני ירא את ה׳ אלוהי השמים, שעשה את הים ואת היבשה.
וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם עִבְרִ֣י אָנֹ֑כִי וְאֶת־יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֲנִ֣י יָרֵ֔א אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הַיַּבָּשָֽׁה׃האנשים פחדו מאוד, והם שאלו אותו מה עשית, כי הם ידעו שהוא בורח מה׳, כי הוא סיפר להם.
וַיִּֽירְא֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ יִרְאָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֖יו מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑יתָ כִּֽי־יָדְע֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־מִלִּפְנֵ֤י יְהוָה֙ ה֣וּא בֹרֵ֔חַ כִּ֥י הִגִּ֖יד לָהֶֽם׃הם שאלו אותו מה נעשה לך כדי שהים יירגע מעלינו, כי הים סוער מאוד.
וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ מַה־נַּ֣עֲשֶׂה לָּ֔ךְ וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵֽעָלֵ֑ינוּ כִּ֥י הַיָּ֖ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵֽר׃הוא אמר להם: קחו אותי והשליכו אותי לים, ואז הים יירגע מעליכם, כי אני יודע שהסער הגדול הזה בא בגללי.
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם שָׂא֙וּנִי֙ וַהֲטִילֻ֣נִי אֶל־הַיָּ֔ם וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵֽעֲלֵיכֶ֑ם כִּ֚י יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי כִּ֣י בְשֶׁלִּ֔י הַסַּ֧עַר הַגָּד֛וֹל הַזֶּ֖ה עֲלֵיכֶֽם׃הַמַּעֲשֶׂה בַּיָּם וְהַסְּעָרָה שֶׁנִּעֲצְרָה
הָאֲנָשִׁים הֵמִישׁוּ לְהָשִׁיב אֶת הָאנִיָּה אֶל הַיַּבָּשָׁה, אֲבָל הֵם לֹא יָכְלוּ, כִּי הַיָּם הָפַךְ לְסוֹעֵר עֲלֵיהֶם.
וַיַּחְתְּר֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים לְהָשִׁ֛יב אֶל־הַיַּבָּשָׁ֖ה וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ כִּ֣י הַיָּ֔ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵ֖ר עֲלֵיהֶֽם׃הֵם קָרְאוּ לַהַשֵּׁם וְאָמְרוּ: "אָנָּא הַשֵּׁם, אַל תַּתִּין לְהֹאבֵד אֹתָנוּ בִּשְׁבִיל נֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נִקָּה, כִּי אַתָּה הַשֵּׁם עָשִׂיתָ אֶת מָה שֶׁרָצִיתָ".
וַיִּקְרְא֨וּ אֶל־יְהוָ֜ה וַיֹּאמְר֗וּ אָנָּ֤ה יְהוָה֙ אַל־נָ֣א נֹאבְדָ֗ה בְּנֶ֙פֶשׁ֙ הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּתֵּ֥ן עָלֵ֖ינוּ דָּ֣ם נָקִ֑יא כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר חָפַ֖צְתָּ עָשִֽׂיתָ׃הֵם הָרְמוּ אֶת יוֹנָה וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל הַיָּם, וְהַיָּם הִפְסִיק לִסְעוֹר.
וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־יוֹנָ֔ה וַיְטִלֻ֖הוּ אֶל־הַיָּ֑ם וַיַּעֲמֹ֥ד הַיָּ֖ם מִזַּעְפּֽוֹ׃הָאֲנָשִׁים פָּחֲדוּ מְאוֹד מֵהַשֵּׁם, הֵם זִבְחוּ זֶבַח לַהַשֵּׁם וְהִתְחַיְּבוּ בִּנְדָרִים.
וַיִּֽירְא֧וּ הָאֲנָשִׁ֛ים יִרְאָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֶת־יְהוָ֑ה וַיִּֽזְבְּחוּ־זֶ֙בַח֙ לַֽיהוָ֔ה וַֽיִּדְּר֖וּ נְדָרִֽים׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
יונה בורח מנינווה
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־יוֹנָ֥ה בֶן־אֲמִתַּ֖י לֵאמֹֽר׃
ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה וּקְרָ֣א עָלֶ֑יהָ כִּֽי־עָלְתָ֥ה רָעָתָ֖ם לְפָנָֽי׃
וַיָּ֤קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָ֑ה וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אָנִיָּ֣ה ׀ בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙ לָב֤וֹא עִמָּהֶם֙ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָֽה׃
וַֽיהוָ֗ה הֵטִ֤יל רֽוּחַ־גְּדוֹלָה֙ אֶל־הַיָּ֔ם וַיְהִ֥י סַֽעַר־גָּד֖וֹל בַּיָּ֑ם וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה חִשְּׁבָ֖ה לְהִשָּׁבֵֽר׃
הַגּוֹרָל שֶׁל יוֹנָה בַּיָּם
וַיִּֽירְא֣וּ הַמַּלָּחִ֗ים וַֽיִּזְעֲקוּ֮ אִ֣ישׁ אֶל־אֱלֹהָיו֒ וַיָּטִ֨לוּ אֶת־הַכֵּלִ֜ים אֲשֶׁ֤ר בָּֽאֳנִיָּה֙ אֶל־הַיָּ֔ם לְהָקֵ֖ל מֵֽעֲלֵיהֶ֑ם וְיוֹנָ֗ה יָרַד֙ אֶל־יַרְכְּתֵ֣י הַסְּפִינָ֔ה וַיִּשְׁכַּ֖ב וַיֵּרָדַֽם׃
וַיִּקְרַ֤ב אֵלָיו֙ רַ֣ב הַחֹבֵ֔ל וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ מַה־לְּךָ֣ נִרְדָּ֑ם ק֚וּם קְרָ֣א אֶל־אֱלֹהֶ֔יךָ אוּלַ֞י יִתְעַשֵּׁ֧ת הָאֱלֹהִ֛ים לָ֖נוּ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃
וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ לְכוּ֙ וְנַפִּ֣ילָה גֽוֹרָל֔וֹת וְנֵ֣דְעָ֔ה בְּשֶׁלְּמִ֛י הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ וַיַּפִּ֙לוּ֙ גּֽוֹרָל֔וֹת וַיִּפֹּ֥ל הַגּוֹרָ֖ל עַל־יוֹנָֽה׃
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הַגִּידָה־נָּ֣א לָ֔נוּ בַּאֲשֶׁ֛ר לְמִי־הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ מַה־מְּלַאכְתְּךָ֙ וּמֵאַ֣יִן תָּב֔וֹא מָ֣ה אַרְצֶ֔ךָ וְאֵֽי־מִזֶּ֥ה עַ֖ם אָֽתָּה׃
הודאת יונה והפתרון בסער
וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם עִבְרִ֣י אָנֹ֑כִי וְאֶת־יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֲנִ֣י יָרֵ֔א אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הַיַּבָּשָֽׁה׃
וַיִּֽירְא֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ יִרְאָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֖יו מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑יתָ כִּֽי־יָדְע֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־מִלִּפְנֵ֤י יְהוָה֙ ה֣וּא בֹרֵ֔חַ כִּ֥י הִגִּ֖יד לָהֶֽם׃
וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ מַה־נַּ֣עֲשֶׂה לָּ֔ךְ וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵֽעָלֵ֑ינוּ כִּ֥י הַיָּ֖ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵֽר׃
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם שָׂא֙וּנִי֙ וַהֲטִילֻ֣נִי אֶל־הַיָּ֔ם וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵֽעֲלֵיכֶ֑ם כִּ֚י יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי כִּ֣י בְשֶׁלִּ֔י הַסַּ֧עַר הַגָּד֛וֹל הַזֶּ֖ה עֲלֵיכֶֽם׃
הַמַּעֲשֶׂה בַּיָּם וְהַסְּעָרָה שֶׁנִּעֲצְרָה
וַיַּחְתְּר֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים לְהָשִׁ֛יב אֶל־הַיַּבָּשָׁ֖ה וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ כִּ֣י הַיָּ֔ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵ֖ר עֲלֵיהֶֽם׃
וַיִּקְרְא֨וּ אֶל־יְהוָ֜ה וַיֹּאמְר֗וּ אָנָּ֤ה יְהוָה֙ אַל־נָ֣א נֹאבְדָ֗ה בְּנֶ֙פֶשׁ֙ הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּתֵּ֥ן עָלֵ֖ינוּ דָּ֣ם נָקִ֑יא כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר חָפַ֖צְתָּ עָשִֽׂיתָ׃
וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־יוֹנָ֔ה וַיְטִלֻ֖הוּ אֶל־הַיָּ֑ם וַיַּעֲמֹ֥ד הַיָּ֖ם מִזַּעְפּֽוֹ׃
וַיִּֽירְא֧וּ הָאֲנָשִׁ֛ים יִרְאָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֶת־יְהוָ֑ה וַיִּֽזְבְּחוּ־זֶ֙בַח֙ לַֽיהוָ֔ה וַֽיִּדְּר֖וּ נְדָרִֽים׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הסיפור מתחיל בנקודה שבה יונה מקבל מסר מהשם ובוחר לברוח.
יונה בורח מנינווה
הַשֵּׁם שולח את יונה ללכת לנינווה כדי להזהיר אותה מפני הרע שנעשה בה. יונה מנסה לברוח מן הַשֵּׁם בכך שהוא עולה על ספינה לכיוון תרשיש. במהלך המסע, הַשֵּׁם מעורר סערה גדולה בים שמעמידה את הספינה בסכנת שבירה.
הַגּוֹרָל שֶׁל יוֹנָה בַּיָּם
בִּזְכַּר הַסּוֹף לַמַּצָּב בַּיָּם, הַמַּלָּחִים מְנַסִּים לְהַקְלִיט אֶת הַסְּפִינָה עַל יְדֵי הַשְׁלָכַת כֵּלִים לַיָּם. הֵם מְנַסִּים לִמְצֹא אֶת סִבַּת הַמּוּל הָרָע וּבְדִיקָה בְּעַיֵן גּוֹרָל, מְגַלִּים שֶׁהַגּוֹרָל נָפַל עַל יוֹנָה וּמְשַׁאֲלוֹּלִים אוֹתוֹ עַל זֶהוּתוֹ.
הודאת יונה והפתרון בסער
יונה מתוודה בפני אנשי המשב שהוא עברי ובורח מהשם. מתוך הפחד מהסער הגדול, האנשים מנסים להבין איך לעצור את הים. יונה מציע להשליך אותו לים כדי שהסער ייפסק, מתוך ידיעה שהסער נגרם בגללו.
הַמַּעֲשֶׂה בַּיָּם וְהַסְּעָרָה שֶׁנִּעֲצְרָה
הַמַּפְרִיעִים בַּסְּעָרָה מְנַסִּים לֶחֲזֹר לַיַּבָּשָׁה לְלֹא הַצְלָחָה. הֵם מִתְפַּלְלִים לַהַשֵּׁם שֶׁלֹּא יִהְיוּ אָשְׁמִים בְּמוֹת הָאִישׁ, וּכְשֶׁהֵם מַשְׁלִיכִים אֶת יוֹנָה לַיָּם, הַסְּעָרָה נִעֲצֶרֶת. הַמַּפְרִיעִים רוֹאִים בְּכָךְ אֶת כֹּחַ הַשֵּׁם, מְזַבְּחִים לוֹ וְנוֹדְרִים נְדָרִים.
הסערה נגמרת והים נרגע לאחר שהשלכו את יונה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השגחת ה’בור לביצוע רצונו בעולם
״דָּבָר אַחֵר, וְיִתְרוֹן אֶרֶץ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנְּבִיאִים אִם אֵין אַתֶּם עוֹשִׂין שְׁלִיחוּתִי יֵשׁ לִי שְׁלוּחִין, הֱוֵי: וְיִתְרוֹן אֶרֶץ וגו', בַּכֹּל אֲנִי עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתִי.״
’ב’ספר ויקרא רבה מובא רעיון כנגד המשל ש’ה’בור יכול להשיג את רצונו גם ללא שליחים מיוחדים. אם הנביאים אינם מבצעים את שליחותו, הוא יכול להשתמש ב’כל יצור בעולם כדי להוציא לפועל את דבריו. המדרש מביא דוגמאות שונות, החל מחיות קטנות כמו נחש, ציפור, עקרב ויתוש, ועד למנהיגים ואירועים היסטוריים. הטקסט מתאר כיצד even טיטוס הרשע, שפגע במקדש, נתקל ב’כוחו של ה’בור דרך אירועים בלתי צפויים. המדרש מדגיש ש’ה’בור פועל בכל מקום, וגם כשהאדם חושב שהוא חסין בתוך כוחו שלו, ה’בור יכול להשתמש בטבע או בסיטואציות אקראיות כדי להעניש או להוביל לשינוי. הגישה כאן היא שהשגחה אינה מוגבלת רק לנסים גדולים, אלא קיימת בתוך הפרטים הקטנים ביותר של הבריאה.
ויקרא רבה כ״ב:ג׳ ↗קביעת מועדי הקריאה בתורה
״בְּפֶסַח קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים (ויקרא כב). בַּעֲצֶרֶת, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת (דברים טז). בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (ויקרא כג). בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַחֲרֵי״
המשנה במסכת מגילה קובעת מתי קוראים בפרשות מסוימות במהלך השנה. לפי המקור, קוראים בפרשת מועדות מתוך תורת כהנים במועד פֶסח, ובחג השבועות בשבעה שבועות שאחרי פֶסח. בראש השנה קוראים בראש חודש התשיעי, וביום הכיפורים קוראים לאחר מועד התענית. בנוסף, ביום הראשון של החג קוראים בפרשת מועדות מתוך תורת כהנים, ובשאר ימי החג קוראים בפרשת קרבנות החג. המקור מפרט את זמני הקריאה המדויקים בהתאם למחזור השנה והחגים, ללא פרשנות נוספת מעבר לזמנים המצוינים.
משנה מגילה ג׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הניסיון לשבור את הדין
״חשבה להשבר. נדמית כאלו היא נשברת:״
בקטע זה מובאת הערה של רש"י על יונה פרק א', פסוק ד'. רש"י מסביר כי המילים בטקסט המקראי נשמעות כאילו יונה ניסה לשבור או להפר את גזירת הדין והרצון האלוקי. הפרשן מציג את המצב כך שדומה שהניסיון של יונה לברוח מהמשימה יוצר תחושה של שבירה של הסדר המקורי. רש"י מתמקד בצליל הלשון ובמשמעות הפנימית של הפעולה, אך חשוב לציין שזו פרשנות רבנית על הטקסט ולא חלק מהסיפור המקראי עצמו.
רש״י על יונה 1:4:1 ↗הבריחה של יונה והמאבק בים
״ויחתרו האנשים. יגעו ועסקו כחותר במחתרת:״
בפרק הראשון מספר יונה מתואר ניסיון הבריחה של יונה מאלוהים. לאחר שהשם ציווה עליו ללכת לנינווה, יונה עולה לאונייה לכיוון תרשיש. הסערה הגדולה בים גורמת למלחים לפחד מאוד ולנסות לה lightening את משקל האונייה, עד שהם מגלים שיונה הוא הסיבה לכל המצוקה. רש"י מפרש את הפועל "ויחתרו" לא רק כפעולת שיט, אלא כעבודה קשה ומאומצת, בדומה לחפירה במחתרת. הפרשן מדגיש את המאמץ הפיזי הרב של המלחים בניסיון להציל את הספינה מהסערה. הפשט מציג את האירועים כסדרה של פעולות טכניות ודיאלוגים בין המלחים ליונה.
רש״י על יונה 1:13:1 ↗הבריחה מניניון והסערה בים
״והאניה חשבה - כמו: ארץ כי תחטא לי.״
בפרק הראשון של ספר יונה, אנו קוראים על הנביא יונה שקיבל פקודה מהשם ללכת אל נינווה, אך הוא בחר לברוח לכיוון השני. הוא ירד ליפו, עלה על אוניה שהייתה בדרך לתרשיש, וניסה להתרחק מהשם. במהלך המסע, השם שלח סערה גדולה בים שאימתה את האניה וסכנה את כל הנוסעים. הפרק מתאר את הניסיונות של המלחים להקל על הסערה ואת זיהוי יונה כגורם לצרות. המפרש אבן עזרא, בהתייחס למעשה האניה, מציין כי בדומה לארץ שחוטאת לפני הבורא, גם האניה הגיבה למעשי יונה. הגישה כאן היא רעיונית, המקשרת בין הטבע למעשי אדם, אך חשוב לזכור שזהו פירוש פרשני ולא חלק מהטקסט המקורי.
אבן עזרא על יונה 1:4:2 ↗יונה והבריחה מנינוה
״ויאמר - מתאוה ומבקש למות ולא תשוב נינוה לשם, ולא היה אומר להם ככה, לולי ששמע מפיהם כי ישליכוהו.״
פרק זה מספר על יונה בן אמיתי, שקיבל פקודה מהשם ללכת אל נינוה ולהקביל בה על רעה. יונה בחר לברוח מהמשימה ולהימלט ליפן, וירד לירחו של יפו כדי לעלות על אונייה לכיוון תרשיש. במהלך המסע, ה' הטיל סערה גדולה בים, וכל האונייה עמדה לטבוע. הצוות פחד מאוד וניסה להקל על העומס, בעוד יונה ישן עמוק בתוך האונייה. הפרק מתאר את המאמצים להציל את הספינה ואת הגילוי שאלו הם בני אדם המנוסים בים, אך הסערה רק התגברה. בסוף, יונה מודה שהסיבה לכל זה היא הבריחה שלו מהשם. הוא מציע שישליכו אותו לים כדי שהים יירגע. במקביל, רבנו אבן עזרא מסביר על דברי יונה בפרק זה, וטוען כי יונה אמר שהוא רוצה למות רק כי הוא ידע שהם ישליכו אותו לים, ולא מתוך רצון אמיתי למות.
אבן עזרא על יונה 1:12:1 ↗