כי הנה, בימים ההם ובעת ההיא, אני אחזיר את שובת יהודה וירושלים.
כִּ֗י הִנֵּ֛ה בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖מָּה וּבָעֵ֣ת הַהִ֑יא אֲשֶׁ֥ר אשוב [אָשִׁ֛יב] אֶת־שְׁב֥וּת יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃יואל · פרק ד׳
המשפט של העמים והשיבה לישראל
השם יוצר דין על אומות העולם שעשו מעשה רע ביהודה, קורא לעמים למלחמה, ומתאר את יום ה' כיום של חושך ודין, אך גם של קדושת ירושלים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יואל ד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
המשפט של העמים והשיבה לישראל
אאסוף את כל העמים ואוריד אותם לעמק יהושפט. שם אשפט אותם על עמי ונחלה, ישראל, שפיזור אותם בין העמים וחילקו את ארצי.
וְקִבַּצְתִּי֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְה֣וֹרַדְתִּ֔ים אֶל־עֵ֖מֶק יְהֽוֹשָׁפָ֑ט וְנִשְׁפַּטְתִּ֨י עִמָּ֜ם שָׁ֗ם עַל־עַמִּ֨י וְנַחֲלָתִ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר פִּזְּר֣וּ בַגּוֹיִ֔ם וְאֶת־אַרְצִ֖י חִלֵּֽקוּ׃ועם שלי יטילו גורל. הנערים יתנו את הבת למרדפת תאווה, והנערות ימכרו את עצמן בגלל היין והשתייה.
וְאֶל־עַמִּ֖י יַדּ֣וּ גוֹרָ֑ל וַיִּתְּנ֤וּ הַיֶּ֙לֶד֙ בַּזּוֹנָ֔ה וְהַיַּלְדָּ֛ה מָכְר֥וּ בַיַּ֖יִן וַיִּשְׁתּֽוּ׃על המילים
המילה זונה בטקסט המקורי מתייחסת כאן למרדפת תאווה או לפעילות של זנות.
גם אתם, צור וצדון וכל גלילי פלשת, תשלמו לי על הנזק שגרמתם לי. ואם תשלמו לי בקלות ומהר, אני אשלם לכם בחזרה על הראש.
וְ֠גַם מָה־אַתֶּ֥ם לִי֙ צֹ֣ר וְצִיד֔וֹן וְכֹ֖ל גְּלִיל֣וֹת פְּלָ֑שֶׁת הַגְּמ֗וּל אַתֶּם֙ מְשַׁלְּמִ֣ים עָלָ֔י וְאִם־גֹּמְלִ֤ים אַתֶּם֙ עָלַ֔י קַ֣ל מְהֵרָ֔ה אָשִׁ֥יב גְּמֻלְכֶ֖ם בְּרֹאשְׁכֶֽם׃דין על גזל ועל מכירת בני ישראל
לקחתם את הכסף והזהב שלי, ואת הדברים היקרים והטובים שלי הבאתם להיכלאות שלכם.
אֲשֶׁר־כַּסְפִּ֥י וּזְהָבִ֖י לְקַחְתֶּ֑ם וּמַֽחֲמַדַּי֙ הַטֹּבִ֔ים הֲבֵאתֶ֖ם לְהֵיכְלֵיכֶֽם׃מכרתם את בני יהודה ואת בני ירושלים לידי בני יוון, כדי להרחיק אותם מעבר לגבול.
וּבְנֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְנֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם מְכַרְתֶּ֖ם לִבְנֵ֣י הַיְּוָנִ֑ים לְמַ֥עַן הַרְחִיקָ֖ם מֵעַ֥ל גְּבוּלָֽם׃הנה אני קם מהמקום שבו מכרתם אותם, ואני ישיב לכם את השכר על ראשיכם.
הִנְנִ֣י מְעִירָ֔ם מִן־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתָ֖ם שָׁ֑מָּה וַהֲשִׁבֹתִ֥י גְמֻלְכֶ֖ם בְּרֹאשְׁכֶֽם׃מכרתי את בניכם ואת בנותיכם לידי בני יהודה, והם מכרו אותם כשבויים לאומה רחוקה, כי הַשֵּׁם דיבר.
וּמָכַרְתִּ֞י אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיַד֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּמְכָר֥וּם לִשְׁבָאיִ֖ם אֶל־גּ֣וֹי רָח֑וֹק כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (ס)קריאה למלחמה ומשפט העמים
תקעו קריאה כזו בין העמים. הכינו את עצמכם למלחמה. העורו את הגיבורים. כל אנשי המלחמה יתקרבו ויעלו.
קִרְאוּ־זֹאת֙ בַּגּוֹיִ֔ם קַדְּשׁ֖וּ מִלְחָמָ֑ה הָעִ֙ירוּ֙ הַגִּבּוֹרִ֔ים יִגְּשׁ֣וּ יַֽעֲל֔וּ כֹּ֖ל אַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָֽה׃הפכו את חרבותיכם לכילי, ואת כלי הנגינה שלכם לחנית. שגם החלש יגיד: אני גיבור.
כֹּ֤תּוּ אִתֵּיכֶם֙ לַֽחֲרָב֔וֹת וּמַזְמְרֹֽתֵיכֶ֖ם לִרְמָחִ֑ים הַֽחַלָּ֔שׁ יֹאמַ֖ר גִּבּ֥וֹר אָֽנִי׃כל העמים יבואו מכל עבר ויתאספו. שם הַשֵּׁם יתנו את המכה, הגיבורים שלכם.
ע֣וּשׁוּ וָבֹ֧אוּ כָֽל־הַגּוֹיִ֛ם מִסָּבִ֖יב וְנִקְבָּ֑צוּ שָׁ֕מָּה הַֽנְחַ֥ת יְהוָ֖ה גִּבּוֹרֶֽיךָ׃העמים יתעוררו ויעלו לעמק יהושפט. כי שם אשב לשפוט את כל העמים מכל עבר.
יֵע֙וֹרוּ֙ וְיַעֲל֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֶל־עֵ֖מֶק יְהֽוֹשָׁפָ֑ט כִּ֣י שָׁ֗ם אֵשֵׁ֛ב לִשְׁפֹּ֥ט אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֖ם מִסָּבִֽיב׃יום ה' ומשפט העמים
שלחו מגל, כי הקציר כבר בשל. בואו, רדו, כי הגת מלאה, ושיכו את הכלים, כי הרע שלהם גדול מאוד.
שִׁלְח֣וּ מַגָּ֔ל כִּ֥י בָשַׁ֖ל קָצִ֑יר בֹּ֤אֽוּ רְדוּ֙ כִּֽי־מָ֣לְאָה גַּ֔ת הֵשִׁ֙יקוּ֙ הַיְקָבִ֔ים כִּ֥י רַבָּ֖ה רָעָתָֽם׃המון המונים נמצאים בעמק החרץ, כי יום ה' קרוב, בעמק החרץ.
הֲמוֹנִ֣ים הֲמוֹנִ֔ים בְּעֵ֖מֶק הֶֽחָר֑וּץ כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם יְהוָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הֶחָרֽוּץ׃השמש והירח התעממו, והכוכבים אספו את אורם.
שֶׁ֥מֶשׁ וְיָרֵ֖חַ קָדָ֑רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נָגְהָֽם׃והשם ירע מציון, מירושלים ייתן קולו, והשמיים והארץ ירעשו, והשם יהיה מקלט לעמו ומבצר לבני ישראל.
וַיהוָ֞ה מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֗ג וּמִירוּשָׁלִַ֙ם֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ וְרָעֲשׁ֖וּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ וַֽיהוָה֙ מַֽחֲסֶ֣ה לְעַמּ֔וֹ וּמָע֖וֹז לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃קדושת ירושלים והבטחת הנצח
ותדעו שאני הַשֵׁם אלוהיכם, שגר בציון בהר הקדוש שלי, וירושלים תהיה קדושה, וזרים לא יעברו בה יותר.
וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם שֹׁכֵ֖ן בְּצִיּ֣וֹן הַר־קָדְשִׁ֑י וְהָיְתָ֤ה יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ קֹ֔דֶשׁ וְזָרִ֥ים לֹא־יַֽעַבְרוּ־בָ֖הּ עֽוֹד׃ (ס)ויהיה ביום ההוא שההרים יטפטפו דבש והגבעות יזרמו חלב, וכל אגבי יהודה יזרמו מים, וממעיין מבית הַשֵׁם יצא וישקה את נחל קידרון.
וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא יִטְּפ֧וּ הֶהָרִ֣ים עָסִ֗יס וְהַגְּבָעוֹת֙ תֵּלַ֣כְנָה חָלָ֔ב וְכָל־אֲפִיקֵ֥י יְהוּדָ֖ה יֵ֣לְכוּ מָ֑יִם וּמַעְיָ֗ן מִבֵּ֤ית יְהוָה֙ יֵצֵ֔א וְהִשְׁקָ֖ה אֶת־נַ֥חַל הַשִּׁטִּֽים׃מצרים תהיה שממה ואדום תהיה מדבר שומם, בגלל האכזריות של בני יהודה ששפכו דם נקי בארצם.
מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וֶאֱד֕וֹם לְמִדְבַּ֥ר שְׁמָמָ֖ה תִּֽהְיֶ֑ה מֵֽחֲמַס֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁפְכ֥וּ דָם־נָקִ֖יא בְּאַרְצָֽם׃ויהודה תישאר לעד, וירושלים תישאר מדור לדור.
וִיהוּדָ֖ה לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֑ב וִירוּשָׁלִַ֖ם לְד֥וֹר וָדֽוֹר׃הכרזה על משפט ועל שכינה
ולא טהרתי מדם, לא טהרתי, והשם שוכן בציון.
וְנִקֵּ֖יתִי דָּמָ֣ם לֹֽא־נִקֵּ֑יתִי וַֽיהוָ֖ה שֹׁכֵ֥ן בְּצִיּֽוֹן׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
המשפט של העמים והשיבה לישראל
כִּ֗י הִנֵּ֛ה בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖מָּה וּבָעֵ֣ת הַהִ֑יא אֲשֶׁ֥ר אשוב [אָשִׁ֛יב] אֶת־שְׁב֥וּת יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃
וְקִבַּצְתִּי֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְה֣וֹרַדְתִּ֔ים אֶל־עֵ֖מֶק יְהֽוֹשָׁפָ֑ט וְנִשְׁפַּטְתִּ֨י עִמָּ֜ם שָׁ֗ם עַל־עַמִּ֨י וְנַחֲלָתִ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר פִּזְּר֣וּ בַגּוֹיִ֔ם וְאֶת־אַרְצִ֖י חִלֵּֽקוּ׃
וְאֶל־עַמִּ֖י יַדּ֣וּ גוֹרָ֑ל וַיִּתְּנ֤וּ הַיֶּ֙לֶד֙ בַּזּוֹנָ֔ה וְהַיַּלְדָּ֛ה מָכְר֥וּ בַיַּ֖יִן וַיִּשְׁתּֽוּ׃
וְ֠גַם מָה־אַתֶּ֥ם לִי֙ צֹ֣ר וְצִיד֔וֹן וְכֹ֖ל גְּלִיל֣וֹת פְּלָ֑שֶׁת הַגְּמ֗וּל אַתֶּם֙ מְשַׁלְּמִ֣ים עָלָ֔י וְאִם־גֹּמְלִ֤ים אַתֶּם֙ עָלַ֔י קַ֣ל מְהֵרָ֔ה אָשִׁ֥יב גְּמֻלְכֶ֖ם בְּרֹאשְׁכֶֽם׃
דין על גזל ועל מכירת בני ישראל
אֲשֶׁר־כַּסְפִּ֥י וּזְהָבִ֖י לְקַחְתֶּ֑ם וּמַֽחֲמַדַּי֙ הַטֹּבִ֔ים הֲבֵאתֶ֖ם לְהֵיכְלֵיכֶֽם׃
וּבְנֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְנֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם מְכַרְתֶּ֖ם לִבְנֵ֣י הַיְּוָנִ֑ים לְמַ֥עַן הַרְחִיקָ֖ם מֵעַ֥ל גְּבוּלָֽם׃
הִנְנִ֣י מְעִירָ֔ם מִן־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתָ֖ם שָׁ֑מָּה וַהֲשִׁבֹתִ֥י גְמֻלְכֶ֖ם בְּרֹאשְׁכֶֽם׃
וּמָכַרְתִּ֞י אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיַד֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּמְכָר֥וּם לִשְׁבָאיִ֖ם אֶל־גּ֣וֹי רָח֑וֹק כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (ס)
קריאה למלחמה ומשפט העמים
קִרְאוּ־זֹאת֙ בַּגּוֹיִ֔ם קַדְּשׁ֖וּ מִלְחָמָ֑ה הָעִ֙ירוּ֙ הַגִּבּוֹרִ֔ים יִגְּשׁ֣וּ יַֽעֲל֔וּ כֹּ֖ל אַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָֽה׃
כֹּ֤תּוּ אִתֵּיכֶם֙ לַֽחֲרָב֔וֹת וּמַזְמְרֹֽתֵיכֶ֖ם לִרְמָחִ֑ים הַֽחַלָּ֔שׁ יֹאמַ֖ר גִּבּ֥וֹר אָֽנִי׃
ע֣וּשׁוּ וָבֹ֧אוּ כָֽל־הַגּוֹיִ֛ם מִסָּבִ֖יב וְנִקְבָּ֑צוּ שָׁ֕מָּה הַֽנְחַ֥ת יְהוָ֖ה גִּבּוֹרֶֽיךָ׃
יֵע֙וֹרוּ֙ וְיַעֲל֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֶל־עֵ֖מֶק יְהֽוֹשָׁפָ֑ט כִּ֣י שָׁ֗ם אֵשֵׁ֛ב לִשְׁפֹּ֥ט אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֖ם מִסָּבִֽיב׃
יום ה' ומשפט העמים
שִׁלְח֣וּ מַגָּ֔ל כִּ֥י בָשַׁ֖ל קָצִ֑יר בֹּ֤אֽוּ רְדוּ֙ כִּֽי־מָ֣לְאָה גַּ֔ת הֵשִׁ֙יקוּ֙ הַיְקָבִ֔ים כִּ֥י רַבָּ֖ה רָעָתָֽם׃
הֲמוֹנִ֣ים הֲמוֹנִ֔ים בְּעֵ֖מֶק הֶֽחָר֑וּץ כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם יְהוָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הֶחָרֽוּץ׃
שֶׁ֥מֶשׁ וְיָרֵ֖חַ קָדָ֑רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נָגְהָֽם׃
וַיהוָ֞ה מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֗ג וּמִירוּשָׁלִַ֙ם֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ וְרָעֲשׁ֖וּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ וַֽיהוָה֙ מַֽחֲסֶ֣ה לְעַמּ֔וֹ וּמָע֖וֹז לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
קדושת ירושלים והבטחת הנצח
וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם שֹׁכֵ֖ן בְּצִיּ֣וֹן הַר־קָדְשִׁ֑י וְהָיְתָ֤ה יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ קֹ֔דֶשׁ וְזָרִ֥ים לֹא־יַֽעַבְרוּ־בָ֖הּ עֽוֹד׃ (ס)
וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא יִטְּפ֧וּ הֶהָרִ֣ים עָסִ֗יס וְהַגְּבָעוֹת֙ תֵּלַ֣כְנָה חָלָ֔ב וְכָל־אֲפִיקֵ֥י יְהוּדָ֖ה יֵ֣לְכוּ מָ֑יִם וּמַעְיָ֗ן מִבֵּ֤ית יְהוָה֙ יֵצֵ֔א וְהִשְׁקָ֖ה אֶת־נַ֥חַל הַשִּׁטִּֽים׃
מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וֶאֱד֕וֹם לְמִדְבַּ֥ר שְׁמָמָ֖ה תִּֽהְיֶ֑ה מֵֽחֲמַס֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁפְכ֥וּ דָם־נָקִ֖יא בְּאַרְצָֽם׃
וִיהוּדָ֖ה לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֑ב וִירוּשָׁלִַ֖ם לְד֥וֹר וָדֽוֹר׃
הכרזה על משפט ועל שכינה
וְנִקֵּ֖יתִי דָּמָ֣ם לֹֽא־נִקֵּ֑יתִי וַֽיהוָ֖ה שֹׁכֵ֥ן בְּצִיּֽוֹן׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את תהליך המשפט שייערך לעמים אשר רדפו את ישראל, החל מהענישה על גזל ומכירה, דרך קריאה למלחמה, ועד לתיאור יום ה' המפחיד אך המבטיח קדושה לירושלים.
המשפט של העמים והשיבה לישראל
הפסוקים מתארים את התקופה שבה הַשֵּׁם ישיב את שובת יהודה וירושלים. ביום זה יתכנסו כל העמים לעמק יהושפט למשפט, שם ייענש מי שפיזר את ישראל וחילק את ארצם. הפסוקים מתארים גם את המצב הקשה של העם וכן איום על צור, צדון ופלשת לשלם על הנזקים שגרמו.
דין על גזל ועל מכירת בני ישראל
פסוקים אלו מתארים את התנבואת הדין על אלו שגזלו רכוש וקניינים יקרי ערך, ומכרו את בני יהודה וירושלים לבני יוון כדי להרחיק אותם. הַשֵּׁם מבטיח להשיב את השכר על ראשי המכרים, ומתאר את מכירת הילדים לשבויים בארץ רחוקה.
קריאה למלחמה ומשפט העמים
הנביא קורא לעמים להתכונן למלחמה גדולה. כלי הלוחמה והנגינה הופכים לכלי קטלניים, וכל העמים מתאספים כדי להתמודד עם הגיבורים של הַשֵּׁם. בסוף, העמים יעלו לעמק יהושפט, שם הַשֵּׁם יתיישב כדי לשפוט את כל האומות מכל סביבם.
יום ה' ומשפט העמים
הנבואה מתארת את יום ה' כיום של משפט ושיפוץ, המדמה את ריכוז העמים לקציר בשדה ושימוש בבכרה. תופעות טבע קוסמיות מופיעות כסימן ליצירת עולם חדשה, בעוד שהשם קורא בשמיים ובארץ ומתגלה כמחסה ומבצר עבור בני ישראל.
קדושת ירושלים והבטחת הנצח
הפסוקים מתארים את השכינה בציון ואת קדושת ירושלים העתידית. מתוארת שפע טבע בלתי רגיל ביהודה, בעוד מצרים ואדום יהפכו לשממה עקב חטא שפיכות הדם. בסיום מובטחת המשכיותה הנצחית של יהודה וירושלים.
הכרזה על משפט ועל שכינה
הפסוק מציג מצב שבו הטהרון מדם לא הושלם, לצד הכרזה על שכינת ה' בציון. הפסוק משלב בין תחושת חוסר טהרון לבין נוכחות האל בערלה.
הפסוקים מסתיימים בהכרזה על המשפט ועל נוכחות השם בתוך ציון.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השחר והלבנה: אור ישראל בתוך החשיכה
״דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (שיר ו, י): מי זאת הנשקפה כמו שחר. ארבעה דברים של שבח יש כאן לישראל, כנגד ארבע״
בְּפֶרֶק הַזֶּה, הַמְפִיעַ מִמַּקְור שֵׁמוֹת רַבָּה, מִתְקַיֵּם הֶסְבֵּר הַקְשָׁרָה בֵּין הַתְּמוּנוֹת הַמִּקְצִיעוֹת לְבֵין הַהִיסטוֹרְיָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל. הַמַּסּוֹרֶת מְסַבֶּלֶת אֶת הָעוֹלָם שֶׁל גָּלוּת, כְּשֶׁהַבְּרִיחוֹת שֶׁל הַמְּלָכִים הַזָּרִים מְנַסִּים לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר, אַךְ הָאוֹר הַתְּמוּנִי שֶׁל יִשְׂרָאֵל מַמְשִיךְ לִזְרֹחַ. הַמַּפרִישׁ מְקַשֵּׁר אֶת הַכְּלָלִים הַנִּמְצָאִים בַּמִּקְצָעִים לְדֻגְמָה שֶׁל דָּנִיֵּאל, חַנַנְיָה, מִישָׁא וְעֶזַרְיָה, וְגַם אֶל אֶסְתֵּר, שֶׁהָיוּ כְּמָסָה שֶׁל שֶׁמֶשׁ אוֹ לְבָנָה בְּעִתּוֹת חֹשֶׁךְ. הַמַּפְרִישׁ מַסְבִּיר כִּי הָאוֹר הַמְּשֻׁלָּשׁ כְּמוֹ שַׁחַר מְבַטֵּא אֶת הָעוֹצְמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא כָּפְרוּ בַּהַשֵּׁם גַּם בְּמַעֲמָדִים קָשִׁים. הַמַּבָּט הַזֶּה מַשְׁלִיךְ אוֹר עַל הַגָּלוּת בְּבֵל וְעַל מַמְלָכוֹת יְואן וּמָדִי, כְּשֶׁהַמַּסּוֹרֶת מַבְחִינָה בֵּין כּוֹחוֹ שֶׁל הָאוֹר שֶׁמְבַטֵּל אֶת הַחֹשֶׁךְ לְבֵין כּוֹחוֹ שֶׁל הַחֹשֶׁךְ שֶׁמְנַסֶּה לְכַסּוֹת אֶת הָאוֹר. הַסְּבָרָה זוֹ מְבַטֶּאַת אֶת הַקֶּיֶם הַנִּצְחִי שֶׁל אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וְדּוֹר.
שמות רבה ט״ו:ו׳ ↗העונש של האומות והזכות של ישראל
״כָּךְ הוֹדִיעַ הַקֹּדֶשׁ חִבָּתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל לִפְנֵי כָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁיְּהוּ נוֹהֲגִין עִמָּהֶן בְּכָבוֹד. וְאֵינָן נוֹהֲגִין עִמָּהֶן בְּכָבוֹד, אֶלָּא מְמִיתִין אוֹתָן מִיתוֹת חֲמוּרוֹת, מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת זוֹ״
בַּמַּכִּילְתָּא דְּרַבִּי יִשְׁמְעֶאל, מְסֻבָּר כִּי הַקֹּדֶשׁ הוֹדִיעַ אֶת חֶבְלַת עַמֵּי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי כָּל הָעוֹלָם. הַמּוֹדִיעַ הוּא שֶׁעַל עַמֵּי הָעוֹלָם נוֹהֲגִים בְּכָבוֹד, אַךְ בְּעוֹד הֵם מְתַלְקְסִים אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִיתוֹת קָשׁוֹת וַחֲמוּרוֹת מְאוֹד. הַמַּסּוּרָה מְסַבֶּרֶת אֶת הַפְּעֻלּוֹת בְּסִבָּה שֶׁהָאֻמּוֹת פָּרְסוּ אֶת עַמֵּי יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם וְחָלְקוּ אֶת הָאָרֶץ. הַמַּסּוּרָה מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַפְּסָקִים מִסְמַכְתָּא שֶׁהָאֻמּוֹת יְהוּשָׁפָט יִקְבְּצוּ לִפְנֵי הַשֵּׁם לַמִּשְׁפָּט. הַמַּסּוּרָה מְצַיֶּנת כִּי הָעֲנִישָׁה לְמִצְרַיִם וְאֶדּוֹם בָּאָה מִפְּנֵי הַחֶמְס שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי יְהוּדָה בְּאַרְצָם. הַמַּסּוּרָה מְסַיֶּמֶת בְּהַבְטָחָה שֶׁיְּהוּדָה וִירוּשָׁלִַם יְשֵׂבוּ לְעוֹלָם, וְהַשֵּׁם יִשְׁכֹּן בְּצִיּוֹן כְּשֶׁהַדָּם יִנָּקֶה.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְוַיְהִי בְּשַׁלַּח א׳:כ״ז ↗בעקבות המפרשים
הגמול על המעשים
״הגמול אתם משלמים. זהו הגמול שנתן שלמה לחירם מלך צור עשרים עיר (מלכים א ט):״
בפסוק זה, הנביא יואל מדבר על רגע של דין וחשבון, שבו העמים יקבלו את התוצאה של מעשיהם. המילה "גמול" מרמזת על כך שהכל יחזור אל מי שעשה אותו, בדיוק כפי שכל מעשה משאיר חותם ודורש תשובה. רש"י מפרש את המילה "גמול" בהקשר היסטורי אחר, ומשווה זאת למקרה שבו שלמה המלך נתן עשרים עיר לחירם מלך צור כגמול או תשלום. הוא משתמש בדוגמה זו כדי להבהיר את המשמעות של קבלת תמורה על מעשים, אך חשוב לזכור שזהו פירוש רבני ולא חלק מהטקסט המקורי של יואל.
רש״י על יואל 4:4:1 ↗קול שבר מציון
״מציון ישאג. ממה שעשו לציון:״
בפסוק זה, מתוך ספר יואל, מתוארת תמונה של חורבן וקול גדול ומרעיד שיוצא מציון. הדימוי של שאגה מציון מלמד על עוצמה של אירוע קשה, שמתחיל בעצם העיר הקדושה ומתפשט החוצה. התיאור מדגיש את מקור הסבל והרעש הכבד שמתחיל בלב התהליך. רש"י מפרש את הפסוק ומתרכז במקור השאגה. לפי פירושו, השאגה הזו נובעת ממה שנעשה לציון עצמה. הוא מסביר שהקול המרעיד הוא תוצאה ישירה של הפגיעה שחוותה העיר, וכך הוא מחבר בין הדימוי של השאגה לבין הסיבה לה, כלומר הכאב שחוויתה ציון.
רש״י על יואל 4:16:1 ↗הכסף והזהב שנגנבו
״אשר כספי וזהבי - שנתנו מלכי יהודה להם שוחד, או לפדיון השבויים ובני שלקחתם במלחמה, או בגניבה.״
בפסוק הזה, הנביא יואל מתאר את העושר שנלקח מהעמים שנכבשו. מדובר בכסף ובזהב שנמצאו בתוך רכוש השבויים או הכיתים שנלקחו במלחמה. רבנו אבן עזרא מפרש שיש כמה אפשנות למקור הכסף והזהב. הוא מציע שהם ניתנו על ידי מלכי יהודה כשוחד, או שאולי הם שולמו כדי לפדות שבויים, או שייתכן שהם הופרו בדרך הגניבה.
אבן עזרא על יואל 4:5:1 ↗המשמעות של ציון ביום הדין
״וטעם מציון – הוא אשר פירש.״
בפסוק זה, כחלק מתיאור יום הדין המפחיד, מתוארת ציון כמרכז האירועים. הדימוי של ציון מתאר את המקום שבו מתרחש המשפט האלוהי על העמים. אבן עזרא מסביר שהפירוש של המילה "מציון" הוא כפי שכבר פורש בטקסט. הוא מתייחס להקשר של הפסוק כדי להבהיר את המיקום והמהות של האירוע המתואר בנבואה.
אבן עזרא על יואל 4:16:3 ↗