תקעו שופר בציון ותנו קול בהר הקדוש שלי. כל יושבי הארץ יתנו קול חזק, כי יום ה׳ מגיע וקרוב.
תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֜ר בְּצִיּ֗וֹן וְהָרִ֙יעוּ֙ בְּהַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִרְגְּז֕וּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־בָ֥א יוֹם־יְהוָ֖ה כִּ֥י קָרֽוֹב׃יואל · פרק ב׳
הבואה של יום ה׳ וקריאה לתשובה
תיאור צבא המכה, יום ה' והבטחת השיקום והגאולה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יואל ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הבואה של יום ה׳
זה יום של חושך ואפלה, יום של ענן וערפל, כמו שחר שנפרש על ההרים. זה עם גדול ועצום, שמעולם לא היה כמותו ולא יהיה כמותו לעוד שני דורות.
י֧וֹם חֹ֣שֶׁךְ וַאֲפֵלָ֗ה י֤וֹם עָנָן֙ וַעֲרָפֶ֔ל כְּשַׁ֖חַר פָּרֻ֣שׂ עַל־הֶֽהָרִ֑ים עַ֚ם רַ֣ב וְעָצ֔וּם כָּמֹ֗הוּ לֹ֤א נִֽהְיָה֙ מִן־הָ֣עוֹלָ֔ם וְאַֽחֲרָיו֙ לֹ֣א יוֹסֵ֔ף עַד־שְׁנֵ֖י דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃לפניו אוכל אש, ואחריה בוער להבה. הארץ נראית כמו גן עדן לפניו, אך אחריו היא מדבר שומם, וגם לא נשארה ממנה שארית.
לְפָנָיו֙ אָ֣כְלָה אֵ֔שׁ וְאַחֲרָ֖יו תְּלַהֵ֣ט לֶֽהָבָ֑ה כְּגַן־עֵ֨דֶן הָאָ֜רֶץ לְפָנָ֗יו וְאַֽחֲרָיו֙ מִדְבַּ֣ר שְׁמָמָ֔ה וְגַם־פְּלֵיטָ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה לּֽוֹ׃הם נראים כמו מראה סוסים, ופרשים רצים בדיוק כך.
כְּמַרְאֵ֥ה סוּסִ֖ים מַרְאֵ֑הוּ וּכְפָרָשִׁ֖ים כֵּ֥ן יְרוּצֽוּן׃ה–ח
תיאור צבא המכה
זה נשמע כמו קול מרכבות על ראש ההרים, והם קופצים. זה כמו קול להבת אש שאוכלת קש, כמו צבא מגוון ומוכן למלחמה.
כְּק֣וֹל מַרְכָּב֗וֹת עַל־רָאשֵׁ֤י הֶֽהָרִים֙ יְרַקֵּד֔וּן כְּקוֹל֙ לַ֣הַב אֵ֔שׁ אֹכְלָ֖ה קָ֑שׁ כְּעַ֣ם עָצ֔וּם עֱר֖וּךְ מִלְחָמָֽה׃העמים יחרדו לפני פניהם, וכל הפנים יתקבצו בבהלה.
מִפָּנָ֖יו יָחִ֣ילוּ עַמִּ֑ים כָּל־פָּנִ֖ים קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר׃הם ירוצו כמו גיבורים, כמו אנשי מלחמה שעולים על חומה. כל אחד הולך בדרך שלו ולא יסטו מהנתיבים שלהם.
כְּגִבּוֹרִ֣ים יְרֻצ֔וּן כְּאַנְשֵׁ֥י מִלְחָמָ֖ה יַעֲל֣וּ חוֹמָ֑ה וְאִ֤ישׁ בִּדְרָכָיו֙ יֵֽלֵכ֔וּן וְלֹ֥א יְעַבְּט֖וּן אֹרְחוֹתָֽם׃אף אחד לא ידחוק את אחיו, כל גבר הולך במסלול שלו, ואף אחד לא ייפול מאחורי החרב, הם לא יברחו.
וְאִ֤ישׁ אָחִיו֙ לֹ֣א יִדְחָק֔וּן גֶּ֥בֶר בִּמְסִלָּת֖וֹ יֵֽלֵכ֑וּן וּבְעַ֥ד הַשֶּׁ֛לַח יִפֹּ֖לוּ לֹ֥א יִבְצָֽעוּ׃ט–יב
יום ה' וקריאה לתשובה
הם יקפצו על החומות בעיר, ירוצו בין הבתים ויעלו דרך החלונות, וייכנסו פתאום כמו גנב.
בָּעִ֣יר יָשֹׁ֗קּוּ בַּֽחוֹמָה֙ יְרֻצ֔וּן בַּבָּתִּ֖ים יַעֲל֑וּ בְּעַ֧ד הַחַלּוֹנִ֛ים יָבֹ֖אוּ כַּגַּנָּֽב׃האדמה רועדת לפניו, השמיים מתנועעים, והשמש והירח חורשים את אורם, והכוכבים איבדו את זיום.
לְפָנָיו֙ רָ֣גְזָה אֶ֔רֶץ רָעֲשׁ֖וּ שָׁמָ֑יִם שֶׁ֤מֶשׁ וְיָרֵ֙חַ֙ קָדָ֔רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נָגְהָֽם׃השם נותן קול לפני צבאו, כי צבאו גדול מאוד, כי הוא עוצמתי ומבצע את דבריו, כי יום ה' גדול ונורא מאוד, ומי יוכל לעמוד בפניו?
וַֽיהוָ֗ה נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַחֲנֵ֔הוּ כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ כִּֽי־גָד֧וֹל יוֹם־יְהוָ֛ה וְנוֹרָ֥א מְאֹ֖ד וּמִ֥י יְכִילֶֽנּוּ׃גם עכשיו, נא השם, שובו אליי בכל לבבכם, בצום, בבכי ובשכול.
וְגַם־עַתָּה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה שֻׁ֥בוּ עָדַ֖י בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם וּבְצ֥וֹם וּבְבְכִ֖י וּבְמִסְפֵּֽד׃יג–טז
קְרָאתָה לַתְּשׁוּבָה
קִרְעוּ אֶת לְבַבְכֶם וְלֹא אֶת בְּגָדֵיכֶם, וְשׁוּבוּ אֶל הַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם, כִּי הוּא רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וּרְבַת חֶסֶד, וְהוּא מִתְחַסֵּר עַל הָרָעָה.
וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם כִּֽי־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יָשׁוּב וְיִתְחַסֵּר, וְיִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה, מִנְחָה וְנֶסֶךְ לַהַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם.
מִ֥י יוֹדֵ֖עַ יָשׁ֣וּב וְנִחָ֑ם וְהִשְׁאִ֤יר אַֽחֲרָיו֙ בְּרָכָ֔ה מִנְחָ֣ה וָנֶ֔סֶךְ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (פ)תִּקְעוּ בַשּׁוֹפָר בְּצִיּוֹן, קַדְּשׁוּ צּוֹם וּקְרְאוּ עֲצָרָה.
תִּקְע֥וּ שׁוֹפָ֖ר בְּצִיּ֑וֹן קַדְּשׁוּ־צ֖וֹם קִרְא֥וּ עֲצָרָֽה׃אִסְפוּ אֶת הָעָם, קַדְּשׁוּ אֶת הָקהָל, אִסְפוּ אֶת הַזְּקֵנִים, אֶת הַיְּלָדִים וְאֶת הַתַּיָּלִים; יֵצֵא הֶחָתָן מֵחֶדְרוֹ וְהַכַּלָּה מִחֻפָּתָהּ.
אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ׃יז–כ
תשובת השם לעמו
בין ההיכל למזבח יבכו הכהנים, משרתי השם, ויגידו: השם רחם על עמך ואל תיתן את נחלתך לבושה, כדי שהעמים לא יגידו בין העמים: איפה אלוהיהם?
בֵּ֤ין הָאוּלָם֙ וְלַמִּזְבֵּ֔חַ יִבְכּוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָׁרְתֵ֖י יְהוָ֑ה וְֽיֹאמְר֞וּ ח֧וּסָה יְהוָ֣ה עַל־עַמֶּ֗ךָ וְאַל־תִּתֵּ֨ן נַחֲלָתְךָ֤ לְחֶרְפָּה֙ לִמְשָׁל־בָּ֣ם גּוֹיִ֔ם לָ֚מָּה יֹאמְר֣וּ בָֽעַמִּ֔ים אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃והשם התקנא בארצו ורחם על עמו.
וַיְקַנֵּ֥א יְהוָ֖ה לְאַרְצ֑וֹ וַיַּחְמֹ֖ל עַל־עַמּֽוֹ׃והשם ענה ואמר לעמו: הנה אני שולח לכם את הדגן, התירוש והשמן, ותשבעו בהם, ולא איתכם עוד בבושה בין העמים.
וַיַּ֨עַן יְהוָ֜ה וַיֹּ֣אמֶר לְעַמּ֗וֹ הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֤חַ לָכֶם֙ אֶת־הַדָּגָן֙ וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר וּשְׂבַעְתֶּ֖ם אֹת֑וֹ וְלֹא־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֥ם ע֛וֹד חֶרְפָּ֖ה בַּגּוֹיִֽם׃ואת צבא הצפון ארחיק מכם ואדחה אותו לארץ יבשה ושממה, עם פניו אל הים המזרחי וקצהו אל הים המערבי, ויעלה בלהבות ובעשן רע, כי הוא עשה דברים גדולים.
וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י אַרְחִ֣יק מֵעֲלֵיכֶ֗ם וְהִדַּחְתִּיו֮ אֶל־אֶ֣רֶץ צִיָּ֣ה וּשְׁמָמָה֒ אֶת־פָּנָ֗יו אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמֹנִ֔י וְסֹפ֖וֹ אֶל־הַיָּ֣ם הָאַֽחֲר֑וֹן וְעָלָ֣ה בָאְשׁ֗וֹ וְתַ֙עַל֙ צַחֲנָת֔וֹ כִּ֥י הִגְדִּ֖יל לַעֲשֽׂוֹת׃כא–כד
שמחת הבריאה והחקלאות
אל תפחדי, אדמה, ושמחי ותגללי, כי ה’שם עשה מעשה גדול.
אַל־תִּֽירְאִ֖י אֲדָמָ֑ה גִּ֣ילִי וּשְׂמָ֔חִי כִּֽי־הִגְדִּ֥יל יְהוָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת׃אל תיראו, חיות השדה, כי המדבר והשטחים הפתוחים נחרשו, כי העצים נתנו פירותיהם, התאנים והגפנים מילאו את כוחם.
אַל־תִּֽירְאוּ֙ בַּהֲמ֣וֹת שָׂדַ֔י כִּ֥י דָשְׁא֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר כִּֽי־עֵץ֙ נָשָׂ֣א פִרְי֔וֹ תְּאֵנָ֥ה וָגֶ֖פֶן נָתְנ֥וּ חֵילָֽם׃ובני ציון, שמחו ותגללו ב’ה’שם אלוהיכם, כי הוא נתן לכם את הגשם להצמחת היבול לצדקה, והוריד לכם גשם ראשון וגשם אחרון.
וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם כִּֽי־נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם מוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּרִאשֽׁוֹן׃והאורנים יתמלאו דגן, והיקב יזlich יין ומיץ ענבים.
וּמָלְא֥וּ הַגֳּרָנ֖וֹת בָּ֑ר וְהֵשִׁ֥יקוּ הַיְקָבִ֖ים תִּיר֥וֹשׁ וְיִצְהָֽר׃כה–כז
הבטחת השיקום והגאולה
אֲנִי אֲשַׁלֵּם לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים שֶׁאָכְלוּ הַאַרְבֶּה, הַיֶּלֶק, הַחָסִיל וְהַגָּזָם, אֶת צָבְאִי הַגָּדוֹל שֶׁשָּׁלַחְתִּי עֲלֵיכֶם.
וְשִׁלַּמְתִּ֤י לָכֶם֙ אֶת־הַשָּׁנִ֔ים אֲשֶׁר֙ אָכַ֣ל הָֽאַרְבֶּ֔ה הַיֶּ֖לֶק וְהֶחָסִ֣יל וְהַגָּזָ֑ם חֵילִי֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר שִׁלַּ֖חְתִּי בָּכֶֽם׃וְאָכַלְתֶּם עַד שֹׂבַע וְשִׁבַּחְתֶּם אֶת שֵׁם הַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם, שֶׁעָשָׂה אִתְּכֶם נִפְלָאוֹת, וּעַמִּי לֹא יֵבֹשׁוּ לְעוֹלָם.
וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃וְיָדַעְתֶּם שֶׁאֲנִי בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל, וְאֲנִי הַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם, וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם.
וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י בְקֶ֤רֶב יִשְׂרָאֵל֙ אָ֔נִי וַאֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְאֵ֣ין ע֑וֹד וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הבואה של יום ה׳
תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֜ר בְּצִיּ֗וֹן וְהָרִ֙יעוּ֙ בְּהַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִרְגְּז֕וּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־בָ֥א יוֹם־יְהוָ֖ה כִּ֥י קָרֽוֹב׃
י֧וֹם חֹ֣שֶׁךְ וַאֲפֵלָ֗ה י֤וֹם עָנָן֙ וַעֲרָפֶ֔ל כְּשַׁ֖חַר פָּרֻ֣שׂ עַל־הֶֽהָרִ֑ים עַ֚ם רַ֣ב וְעָצ֔וּם כָּמֹ֗הוּ לֹ֤א נִֽהְיָה֙ מִן־הָ֣עוֹלָ֔ם וְאַֽחֲרָיו֙ לֹ֣א יוֹסֵ֔ף עַד־שְׁנֵ֖י דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃
לְפָנָיו֙ אָ֣כְלָה אֵ֔שׁ וְאַחֲרָ֖יו תְּלַהֵ֣ט לֶֽהָבָ֑ה כְּגַן־עֵ֨דֶן הָאָ֜רֶץ לְפָנָ֗יו וְאַֽחֲרָיו֙ מִדְבַּ֣ר שְׁמָמָ֔ה וְגַם־פְּלֵיטָ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה לּֽוֹ׃
כְּמַרְאֵ֥ה סוּסִ֖ים מַרְאֵ֑הוּ וּכְפָרָשִׁ֖ים כֵּ֥ן יְרוּצֽוּן׃
ה–ח
תיאור צבא המכה
כְּק֣וֹל מַרְכָּב֗וֹת עַל־רָאשֵׁ֤י הֶֽהָרִים֙ יְרַקֵּד֔וּן כְּקוֹל֙ לַ֣הַב אֵ֔שׁ אֹכְלָ֖ה קָ֑שׁ כְּעַ֣ם עָצ֔וּם עֱר֖וּךְ מִלְחָמָֽה׃
מִפָּנָ֖יו יָחִ֣ילוּ עַמִּ֑ים כָּל־פָּנִ֖ים קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר׃
כְּגִבּוֹרִ֣ים יְרֻצ֔וּן כְּאַנְשֵׁ֥י מִלְחָמָ֖ה יַעֲל֣וּ חוֹמָ֑ה וְאִ֤ישׁ בִּדְרָכָיו֙ יֵֽלֵכ֔וּן וְלֹ֥א יְעַבְּט֖וּן אֹרְחוֹתָֽם׃
וְאִ֤ישׁ אָחִיו֙ לֹ֣א יִדְחָק֔וּן גֶּ֥בֶר בִּמְסִלָּת֖וֹ יֵֽלֵכ֑וּן וּבְעַ֥ד הַשֶּׁ֛לַח יִפֹּ֖לוּ לֹ֥א יִבְצָֽעוּ׃
ט–יב
יום ה' וקריאה לתשובה
בָּעִ֣יר יָשֹׁ֗קּוּ בַּֽחוֹמָה֙ יְרֻצ֔וּן בַּבָּתִּ֖ים יַעֲל֑וּ בְּעַ֧ד הַחַלּוֹנִ֛ים יָבֹ֖אוּ כַּגַּנָּֽב׃
לְפָנָיו֙ רָ֣גְזָה אֶ֔רֶץ רָעֲשׁ֖וּ שָׁמָ֑יִם שֶׁ֤מֶשׁ וְיָרֵ֙חַ֙ קָדָ֔רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נָגְהָֽם׃
וַֽיהוָ֗ה נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַחֲנֵ֔הוּ כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ כִּֽי־גָד֧וֹל יוֹם־יְהוָ֛ה וְנוֹרָ֥א מְאֹ֖ד וּמִ֥י יְכִילֶֽנּוּ׃
וְגַם־עַתָּה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה שֻׁ֥בוּ עָדַ֖י בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם וּבְצ֥וֹם וּבְבְכִ֖י וּבְמִסְפֵּֽד׃
יג–טז
קְרָאתָה לַתְּשׁוּבָה
וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם כִּֽי־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃
מִ֥י יוֹדֵ֖עַ יָשׁ֣וּב וְנִחָ֑ם וְהִשְׁאִ֤יר אַֽחֲרָיו֙ בְּרָכָ֔ה מִנְחָ֣ה וָנֶ֔סֶךְ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (פ)
תִּקְע֥וּ שׁוֹפָ֖ר בְּצִיּ֑וֹן קַדְּשׁוּ־צ֖וֹם קִרְא֥וּ עֲצָרָֽה׃
אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ׃
יז–כ
תשובת השם לעמו
בֵּ֤ין הָאוּלָם֙ וְלַמִּזְבֵּ֔חַ יִבְכּוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָׁרְתֵ֖י יְהוָ֑ה וְֽיֹאמְר֞וּ ח֧וּסָה יְהוָ֣ה עַל־עַמֶּ֗ךָ וְאַל־תִּתֵּ֨ן נַחֲלָתְךָ֤ לְחֶרְפָּה֙ לִמְשָׁל־בָּ֣ם גּוֹיִ֔ם לָ֚מָּה יֹאמְר֣וּ בָֽעַמִּ֔ים אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
וַיְקַנֵּ֥א יְהוָ֖ה לְאַרְצ֑וֹ וַיַּחְמֹ֖ל עַל־עַמּֽוֹ׃
וַיַּ֨עַן יְהוָ֜ה וַיֹּ֣אמֶר לְעַמּ֗וֹ הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֤חַ לָכֶם֙ אֶת־הַדָּגָן֙ וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר וּשְׂבַעְתֶּ֖ם אֹת֑וֹ וְלֹא־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֥ם ע֛וֹד חֶרְפָּ֖ה בַּגּוֹיִֽם׃
וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י אַרְחִ֣יק מֵעֲלֵיכֶ֗ם וְהִדַּחְתִּיו֮ אֶל־אֶ֣רֶץ צִיָּ֣ה וּשְׁמָמָה֒ אֶת־פָּנָ֗יו אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמֹנִ֔י וְסֹפ֖וֹ אֶל־הַיָּ֣ם הָאַֽחֲר֑וֹן וְעָלָ֣ה בָאְשׁ֗וֹ וְתַ֙עַל֙ צַחֲנָת֔וֹ כִּ֥י הִגְדִּ֖יל לַעֲשֽׂוֹת׃
כא–כד
שמחת הבריאה והחקלאות
אַל־תִּֽירְאִ֖י אֲדָמָ֑ה גִּ֣ילִי וּשְׂמָ֔חִי כִּֽי־הִגְדִּ֥יל יְהוָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת׃
אַל־תִּֽירְאוּ֙ בַּהֲמ֣וֹת שָׂדַ֔י כִּ֥י דָשְׁא֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר כִּֽי־עֵץ֙ נָשָׂ֣א פִרְי֔וֹ תְּאֵנָ֥ה וָגֶ֖פֶן נָתְנ֥וּ חֵילָֽם׃
וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם כִּֽי־נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם מוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּרִאשֽׁוֹן׃
וּמָלְא֥וּ הַגֳּרָנ֖וֹת בָּ֑ר וְהֵשִׁ֥יקוּ הַיְקָבִ֖ים תִּיר֥וֹשׁ וְיִצְהָֽר׃
כה–כז
הבטחת השיקום והגאולה
וְשִׁלַּמְתִּ֤י לָכֶם֙ אֶת־הַשָּׁנִ֔ים אֲשֶׁר֙ אָכַ֣ל הָֽאַרְבֶּ֔ה הַיֶּ֖לֶק וְהֶחָסִ֣יל וְהַגָּזָ֑ם חֵילִי֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר שִׁלַּ֖חְתִּי בָּכֶֽם׃
וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃
וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י בְקֶ֤רֶב יִשְׂרָאֵל֙ אָ֔נִי וַאֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְאֵ֣ין ע֑וֹד וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את פלישת צבא המכה ואת הקריאה לעם לחזור אל הַשֵּׁם.
פסוקים א–ד
הבואה של יום ה׳
הפסוקים מתארים את בואו המפחיד של יום ה׳. תקיעת שופר מזהירה את העולם מפני צבא עצום ובלתי נתפס, שגורם לאדמה להפוך ממצב של שפע למדבר שומם וחשוך.
פסוקים ה–ח
תיאור צבא המכה
פסוקים אלו מתארים עוצמה צבאית איומה וסדורה, המדמה צבא כלהבת אש ומרכבות שאינן מפסיקות לנוע. התיאור מדגיש את המשמעת הקפדנית של הכוחות, שכל אחד פועל בנתיבו ללא סטייה או פחד, ואינם נרתעים מפני אויב.
פסוקים ט–יב
יום ה' וקריאה לתשובה
הפסוקים מתארים פלישה צבאית מפחידה שגורמת לשינויים קשים בטבע ובשמיים, ומדגישים את עוצמתו של יום ה'. בתוך האירוע המאיים הזה, מופיעה קריאת ה' לעם לשוב אליו בתשובה כנה של לב, צום ובכי.
פסוקים יג–טז
קְרָאתָה לַתְּשׁוּבָה
הַנָּבִיא קוֹרֵא לַעַם לַחְזֹר אֶל הַשֵּׁרֶת בְּלֵב שָׁלֵם וּבְעָמְקוּת, מִתְחַבְּלִים מִן הַסּוֹף הַמְּצֻפָּה. הַקְּרָאָה כוללת קְרִיאָה לְקַבֵּץ אֶת כָּל שִׁכְבוֹת הָעָם לְצָוֹם וּלְעֲצָרָה בְּצִיּוֹן, בְּתִקְעַת שׁוֹפָר, כְּדֵי לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מֵאֵל.
פסוקים יז–כ
תשובת השם לעמו
הכהנים קוראים לתשובה ולתפילה עבור העם כדי למנוע חרפה מול העמים. השם נענה, מבטיח לשקם את השפע החקלאי ולהרחיק את צבא הצפון שגרם לחורבן, כגמול על מעשיו הרעים.
פסוקים כא–כד
שמחת הבריאה והחקלאות
הפסוקים קוראים לאדמה, לחיות השדה ולבני ציון לשמוח ולא לפחד. הסיבה היא שה’שם מעשה מעשה גדול של חידוש הטבע, החזרת הפירות והורדת גשמים שוטפים, מה שיביא לשפע רב של דגן, יין ומיץ ענבים באורנים ובגורנים.
פסוקים כה–כז
הבטחת השיקום והגאולה
הפסוקים מתארים הבטחה לשיקום הארץ לאחר הבליה שגרמה חיל הארב. הַשֵּׁם מבטיח להשיב את השנים שאבדו, כך שהעם יאכל עד שובע וישבח את מעשיו הנפלאים. המטרה היא שהעם ידע כי הַשֵּׁם נמצא בתוכם וכי הם לא יתביישו לעולם.
הפסוקים מסתיימים בהבטחה להשבת השנים שכבשו האכיזה ולשמחת היבול.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הברכות והעזרה שמגיעים מציון
״דָּבָר אַחֵר, יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ, אָמַר רַבִּי לֵוִי, כָּל טוֹבוֹת וּבְרָכוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִתֵּן לְיִשְׂרָאֵל אֵינָן אֶלָּא מִצִּיּוֹן, יְשׁוּעָה מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים״
בפרשתנו, רבּי לֵוִי מפרש את הפסוק שעוסק בעזרה שמגיעה מן הקודש. הוא מסביר שכל הטוב, הברכות והנחמות שהקדוש ברוך הוא עתיד לתת לישראל, יגיעו מציון. הוא מביא הוכחות מתהילים וישעיהו לכך שהישועה, העוז, הברכה, התורה והחיים, וגם קול השופר, כולם מקורם בציון. הפרשן מדגיש שציון הוא המקור לעזרה וסיוע, ומשתמש בשיטת הדרש המקשרת בין פסוקים שונים כדי להראות שכל השפע נובע מקידוש המעשים בציון. ההסבר מבוסס על דברי חז"ל בויקרא רבה, המפרשים את הקשר העמוק בין קדושת האל לבין הקריאה לישראל להיות קדושים כפי שהוא קדוש.
ויקרא רבה כ״ד:ד׳ ↗תְּפִלַּת הַזִּכְרָה וּמַטָּרַת הַדִּין
״דבר אל בני ישראל לאמר (באחד לחודש השביעי) [בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש] (ויקרא כ"ג כ"ד): ילמדנו רבינו כמה״
הַטֶּקְסְט מֵהַפְּסִיקְתָא רַבְּתִי מְסַבֵּל בֵּין הַקְּרִיאָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְבֵין הַמַּטָּרָה הָאֱלֹהִית בַּדִּין. רַבִּי יִצְחָק מַסְבִּיר מַדּוּעָה מְתַפְּלִים תֵּשַׁע בְּרָכוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְזֶה כְּבִשְׁבִיל הַתִּשְׁעַת הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת חַנָּה. הַמַּעֲרָךְ שֶׁל הַפְּסִיקְתָא מְקַשֵּׁר אֶת הַדִּין הַמְּפַרְטֵט בַּתּוֹרָה לְמַטָּרַת הָרַחֲמִים. הַמְּסוֹרֶת מַדְגִּישָׁה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לְהַצְדִּיק אֶת בְּרִיּוֹתָיו וְלֹא לַחֲיֵב אוֹתָם בְּעוֹנָה. הַפְּסִיקְתָּא מַצִּיגָה תְּמוּנָה שֶׁל אֵל שֶׁהַדִּין שֶׁלּוֹ מְטַעִים אֶת הַזִּכְרוֹן וְאֶת הַשּׁוֹפָר כְּכְלִי לְהַזְכִּיר עֲקִידַת יִצְחָק וּלְזַכּוֹת אֶת הָעוֹלָם.
פסיקתא רבתי מ׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הצבא הבלתי נתפס
״ולא יעבטון. אין לו דמיון ופתרונו לפי עניינו לא יעקלון:״
בספר יואל, הנביא מתאר צבא מפחיד שמתקדם ומשמיד הכל בדרכו. בפרק ב', הוא מדגיש שהצבא הזה אינו דומה לשום דבר שהכרנו. האויב הזה מצליח להשתלט על הכל בלי שנוכל להבין איך הוא עשה זאת או למצוא לו פתרון מתאים. הכוח שלו פשוט חסר תקדים וקשה מאוד להדוף. רש"י מפרש את הפסוק הזה ומסביר שהצבא הזה אינו דומה לשום דבר אחר. הוא מציין כי אין לו דמיון או פתרון שמתאים למצבו, וגם לא ניתן להבין את פעולותיו. לפי גישת רש"י, הדגש הוא על חוסר היכולת שלנו להבין את טרנספורמציה של הכוח ההרסני הזה או למצוא דרך להתמודד איתו בצורה רגילה.
רש״י על יואל 2:7:1 ↗השיבה וההצלה מן האויב
״כי הגדיל לעשות. ראה שפשט ידו בגדולים:״
בספר יואל, הנביא קורא לעם להתכונן לקראת יום ה' המפחיד. הוא מתאר צבא שבא כמו סופה, מפרק הכל ומשאיר רק חורבן. הנביא מבטיח שהשם ישיב את התבואה ואת כל מה שנלקח, ויעניק לעם שוב כבוד וחיוניות לאחר השמדון. רש"י, במפרשו על פסוק עשרים, מסביר שהשם עושה מעשים גדולים ומשמעותיים. הוא מדגיש את היכולת של השם להשיב את השפע למרות הנזק שנגרם. הפרשן מתמקד בכך שהשם "הגדיל לעשות", כלומר שהוא פועל בעוצמה כדי להשיב את הטוב לציבור.
רש״י על יואל 2:20:4 ↗השמות המשתנים של הצבא
״כגבורים, יעבטון - כמו יעותון וככה בלשון ישמעאל.״
בספר יואל, הנביא מתאר צבא איום שמתקדם. הטקסט מציין שמות של ערים וקבוצות שמשתתפות בכיבוש. בפרק זה מופיעים שמות שעלולים להיראות לא מוכרים או משתנים. אבן עזרא מסביר על המילה "יעבטון" שמופיעה בתיאור הצבא. הוא מציין שזו מילה שדומה למילה "יעותון", והיא שייכת לשפת הישמעלים. ההסבר שלו מתמקד במקור הלשוני של השמות כדי לעזור לנו להבין את הזהות של הכוחות המתוארים בנבואה.
אבן עזרא על יואל 2:7:1 ↗הצורך בתוצאה של התשובה
״וטעם אל ארץ ציה – שלא ימצא מה יאכל.״
בפסוק הזה, הנביא יואל מדבר על תקווה לאחר החורבן. הוא מבטיח שהקציר והתוצאה יחזרו למקומם, כך שלא תהיה ארץ יבשה וצחיחה ללא מזון. המטרה היא למנוע רעב ודכדוך בעקבות המכה שהגיעה על העם. רבנו אבן עזרא מסביר את המשמעות של האדמה הצחיחה. לפי פירושו, הכוונה היא למצב שבו לא נמצא שום דבר לאכול בארץ. הוא מתמקד בתוצאה הפיזית של החוסר בצמחייה כגורם למצוקה.
אבן עזרא על יואל 2:20:2 ↗