בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי עָנָה וְאָמַר:
וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשּׁוּחִ֗י וַיֹאמַֽר׃איוב · פרק ח׳
תשובתו של בילדד
בילדד השועי מטיענים כי הצלחה דורשת צדק ומוסר, ומתאר את גורל הרשע לעומת הצדיק.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב ח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל בִּלְדַּד
מָתַי תַּסְיֵם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? הַמִּלִּים שֶׁלְּךָ כְּבֵדוֹת וְעַזּוֹת מִדַּי.
עַד־אָ֥ן תְּמַלֶּל־אֵ֑לֶּה וְר֥וּחַ כַּ֝בִּיר אִמְרֵי־פִֽיךָ׃הַאִם אֱלֹהִים יַעֲוּוּ מִשְׁפָּט? וְהַאִם שַׁדַּי יַעֲוּוּ צֶדֶק?
הַ֭אֵל יְעַוֵּ֣ת מִשְׁפָּ֑ט וְאִם־שַׁ֝דַּ֗י יְעַוֵּֽת־צֶֽדֶק׃אִם הַבָּנִים שֶׁלְּךָ חָטְאוּ לוֹ, הוּא שָׁלַח אוֹתָם לְיַד הָעֲוֹן שֶׁלָּהֶם.
אִם־בָּנֶ֥יךָ חָֽטְאוּ־ל֑וֹ וַֽ֝יְשַׁלְּחֵ֗ם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם׃הבטחת שבירת המצוקה
אם תשתדל לפנות אל אלוהים ותבקש רחמים מכל שדי.
אִם־אַ֭תָּה תְּשַׁחֵ֣ר אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־שַׁ֝דַּ֗י תִּתְחַנָּֽן׃אם אתה טהור וישר, הרי שעכשיו הוא יתעורר למענך וישיב לך את שובע צדקתך.
אִם־זַ֥ךְ וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה כִּי־עַ֭תָּה יָעִ֣יר עָלֶ֑יךָ וְ֝שִׁלַּ֗ם נְוַ֣ת צִדְקֶֽךָ׃התחלה שלך תהיה קטנה, אבל הסוף שלך יהיה גדול מאוד.
וְהָיָ֣ה רֵאשִׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר וְ֝אַחֲרִיתְךָ֗ יִשְׂגֶּ֥ה מְאֹֽד׃כי אנא שאל את הדור הראשון ותבדוק את מה שאבותיהם עשו.
כִּֽי־שְׁאַל־נָ֭א לְדֹ֣ר רִישׁ֑וֹן וְ֝כוֹנֵ֗ן לְחֵ֣קֶר אֲבוֹתָֽם׃חוסר ודאות וטבע המזון
כי אתמול היינו ולא ידענו, צל ימינו על פני האדמה.
כִּֽי־תְמ֣וֹל אֲ֭נַחְנוּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע כִּ֤י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵי־אָֽרֶץ׃הרי הם ילמדו אותך ויגידו לך, ומהלב שלהם יצאו מילים.
הֲלֹא־הֵ֣ם י֭וֹרוּךָ יֹ֣אמְרוּ לָ֑ךְ וּ֝מִלִּבָּ֗ם יוֹצִ֥אוּ מִלִּֽים׃האם צמחי הביצה יגדלו בלי בוץ? האם קנה יגדל בלי מים?
הֲיִֽגְאֶה־גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה־אָ֥חוּ בְלִי־מָֽיִם׃עוד הוא בשיא צמיחתו ולא ייקצץ, אך לפני כל עשב הוא יתייבש.
עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כָל־חָצִ֣יר יִיבָֽשׁ׃גּוֹרָל הַכְּפֵתוּת
כך יהיו הדרכים של כל מי ששוכח את אלוהים, והתקווה של הכפוט תאבד.
כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־שֹׁ֣כְחֵי אֵ֑ל וְתִקְוַ֖ת חָנֵ֣ף תֹּאבֵֽד׃הוא יתייבש כמו כסלו, ובית העכבישים הוא המקום שבו הוא בונה את ביטחונו.
אֲשֶׁר־יָק֥וֹט כִּסְל֑וֹ וּבֵ֥ית עַ֝כָּבִ֗ישׁ מִבְטַחֽוֹ׃הוא יסמוך על ביתו אך הוא לא יעמוד, הוא יאחוז בו אך הוא לא יקום.
יִשָּׁעֵ֣ן עַל־בֵּ֭יתוֹ וְלֹ֣א יַעֲמֹ֑ד יַחֲזִ֥יק בּ֝֗וֹ וְלֹ֣א יָקֽוּם׃הוא ייראה ירוק לפני השמש, אבל אז הנבטים שלו יצאו ויתייבשו.
רָטֹ֣ב ה֭וּא לִפְנֵי־שָׁ֑מֶשׁ וְעַ֥ל גַּ֝נָּת֗וֹ יֹֽנַקְתּ֥וֹ תֵצֵֽא׃גּוֹרָלָם שֶׁל הָרְשָׁעִים
כמו צמח ששורשיו נכרכים סביב גבעת אבנים, כך הוא יתמוטט.
עַל־גַּ֭ל שָֽׁרָשָׁ֣יו יְסֻבָּ֑כוּ בֵּ֖ית אֲבָנִ֣ים יֶחֱזֶֽה׃אם האדמה תבלע אותו ממקומו, הוא יתכחש ויגיד: לא ראיתי אותך.
אִם־יְבַלְּעֶ֥נּוּ מִמְּקוֹמ֑וֹ וְכִ֥חֶשׁ בּ֝֗וֹ לֹ֣א רְאִיתִֽיךָ׃זהו מצבו: דרכו מלאה בשמחה, אך לאחר מכן יצמחו ממנו רק אבק.
הֶן־ה֭וּא מְשׂ֣וֹשׂ דַּרְכּ֑וֹ וּ֝מֵעָפָ֗ר אַחֵ֥ר יִצְמָֽחוּ׃הנה, אלו הם לא יסור ממה שצודק, והם לא יתמכו ביד רעים.
הֶן־אֵ֭ל לֹ֣א יִמְאַס־תָּ֑ם וְלֹֽא־יַ֝חֲזִ֗יק בְּיַד־מְרֵעִֽים׃הַבְּרָכָה שֶׁל אִיבוּ
הַשֵּׁם יַעֲנֶה אֶת־שְׂפָתֶיךָ בִּשְׂחוֹק, וּשְׂפָתַיִךְ יִקְרְאוּ בְּשִׂמְחָה.
עַד־יְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה׃שׂוֹנְאֶיךָ יַרְגישׁוּ בְּבֹשֶׁת, וְאֹהֶל הָרְשָׁעִים לֹא יִהְיֶה.
שֹׂנְאֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹ֑שֶׁת וְאֹ֖הֶל רְשָׁעִ֣ים אֵינֶֽנּוּ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל בִּלְדַּד
וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשּׁוּחִ֗י וַיֹאמַֽר׃
עַד־אָ֥ן תְּמַלֶּל־אֵ֑לֶּה וְר֥וּחַ כַּ֝בִּיר אִמְרֵי־פִֽיךָ׃
הַ֭אֵל יְעַוֵּ֣ת מִשְׁפָּ֑ט וְאִם־שַׁ֝דַּ֗י יְעַוֵּֽת־צֶֽדֶק׃
אִם־בָּנֶ֥יךָ חָֽטְאוּ־ל֑וֹ וַֽ֝יְשַׁלְּחֵ֗ם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם׃
הבטחת שבירת המצוקה
אִם־אַ֭תָּה תְּשַׁחֵ֣ר אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־שַׁ֝דַּ֗י תִּתְחַנָּֽן׃
אִם־זַ֥ךְ וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה כִּי־עַ֭תָּה יָעִ֣יר עָלֶ֑יךָ וְ֝שִׁלַּ֗ם נְוַ֣ת צִדְקֶֽךָ׃
וְהָיָ֣ה רֵאשִׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר וְ֝אַחֲרִיתְךָ֗ יִשְׂגֶּ֥ה מְאֹֽד׃
כִּֽי־שְׁאַל־נָ֭א לְדֹ֣ר רִישׁ֑וֹן וְ֝כוֹנֵ֗ן לְחֵ֣קֶר אֲבוֹתָֽם׃
חוסר ודאות וטבע המזון
כִּֽי־תְמ֣וֹל אֲ֭נַחְנוּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע כִּ֤י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵי־אָֽרֶץ׃
הֲלֹא־הֵ֣ם י֭וֹרוּךָ יֹ֣אמְרוּ לָ֑ךְ וּ֝מִלִּבָּ֗ם יוֹצִ֥אוּ מִלִּֽים׃
הֲיִֽגְאֶה־גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה־אָ֥חוּ בְלִי־מָֽיִם׃
עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כָל־חָצִ֣יר יִיבָֽשׁ׃
גּוֹרָל הַכְּפֵתוּת
כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־שֹׁ֣כְחֵי אֵ֑ל וְתִקְוַ֖ת חָנֵ֣ף תֹּאבֵֽד׃
אֲשֶׁר־יָק֥וֹט כִּסְל֑וֹ וּבֵ֥ית עַ֝כָּבִ֗ישׁ מִבְטַחֽוֹ׃
יִשָּׁעֵ֣ן עַל־בֵּ֭יתוֹ וְלֹ֣א יַעֲמֹ֑ד יַחֲזִ֥יק בּ֝֗וֹ וְלֹ֣א יָקֽוּם׃
רָטֹ֣ב ה֭וּא לִפְנֵי־שָׁ֑מֶשׁ וְעַ֥ל גַּ֝נָּת֗וֹ יֹֽנַקְתּ֥וֹ תֵצֵֽא׃
גּוֹרָלָם שֶׁל הָרְשָׁעִים
עַל־גַּ֭ל שָֽׁרָשָׁ֣יו יְסֻבָּ֑כוּ בֵּ֖ית אֲבָנִ֣ים יֶחֱזֶֽה׃
אִם־יְבַלְּעֶ֥נּוּ מִמְּקוֹמ֑וֹ וְכִ֥חֶשׁ בּ֝֗וֹ לֹ֣א רְאִיתִֽיךָ׃
הֶן־ה֭וּא מְשׂ֣וֹשׂ דַּרְכּ֑וֹ וּ֝מֵעָפָ֗ר אַחֵ֥ר יִצְמָֽחוּ׃
הֶן־אֵ֭ל לֹ֣א יִמְאַס־תָּ֑ם וְלֹֽא־יַ֝חֲזִ֗יק בְּיַד־מְרֵעִֽים׃
הַבְּרָכָה שֶׁל אִיבוּ
עַד־יְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה׃
שֹׂנְאֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹ֑שֶׁת וְאֹ֖הֶל רְשָׁעִ֣ים אֵינֶֽנּוּ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
בילדד השועי משיב לאיוב ומציע מבט על הצדק האלוהי דרך המבנה של הטבע.
תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל בִּלְדַּד
בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי מַעֲנֶה אֶת אִיּוֹב. הוּא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַפְסִיק לְדַבֵּר כִּי הַדְּבָרִים שֶׁלּוֹ עַזִּים יוֹדֵעַ. בִּלְדַּד טוֹעֵן שֶׁהַצֶּדֶק הָאֱלֹהִי אֵינוֹ מַעֲוֶּה, וְשֶׁהָעֲבוֹדָה שֶׁל בְּנֵי אִיּוֹב הִיא תּוֹצָאָה שֶׁל חֲטָאִים שֶׁלָּהֶם.
הבטחת שבירת המצוקה
בפסוקים אלו, בילד שוח מדבר אל איוב. הוא טוען שאם איוב יפנה בתשובה ובבקשת רחמים אל אלוהים, אלו ישיבו לו את צדקתו. הוא מבטיח שגם אם תחילתו קטנה, סופו יהיה גדול, ומציע לאיוב לחקור את ההיסטוריה של הדורות הקודמים כדי למצוא אמת.
חוסר ודאות וטבע המזון
בפרק זה אדום מדבר על חוסר הוודאות של האדם, שכן ימינו קצרים וצלנו על הארץ נעלם. הוא משתמש בדימוי של צמחים שזקוקים למים ולבוץ כדי לשרוד, ומזהיר שגם אם צמח נראה חזק וגבוה בתחילה, ללא מקור חיים הוא יתייבש וייעלם במהירות.
גּוֹרָל הַכְּפֵתוּת
בַּקְרֶב הַדִּבּוּרִים, אֶלִיבּוּז מַתְאַר אֶת גּוֹרָלוֹ הַמֶּרִיר שֶׁל הָרְשָׁעִים. הוּא מַקְבִּיל אוֹתָם לַכְּפֵתוּת שֶׁחַסְרֵת אֱמוּנָה, שֶׁדְּרָכֶיהָ נֶעֱלָמִים וּבֵיתָהּ חִלָּשׁ וְנֶעֱלָם כְּמוֹ בֵּית עַכַּבִּישִׁים שֶׁאיֵנוּ יָכוֹל לֶהִשְׁעָן עָלָיו.
גּוֹרָלָם שֶׁל הָרְשָׁעִים
בָּפסוקִים אֵלֶּה מַתְכִינְנָה אֶת גּוֹרַל הָרְשָׁעִים. הַצֶּמַח שֶׁלָּהֶם יִתְמוֹטֵט כְּמוֹ צֶמַח שֶׁשָּׁרָשָׁיו נֶחְנָקִים בְּאָבֶן. הֵם יִבְלְעוּ בָּעָפָר וְיִתְכַחְשׁוּ לַמְּצִיאוּת, אַךְ הַדֶּרֶךְ הַצְּדֵקָה לֹא תִּסּוֹר מִנָּתִיבָהּ וְלֹא תִּתְעַרְבֵּב עִם רְשָׁעִים.
הַבְּרָכָה שֶׁל אִיבוּ
אִיבוּ מַבְטִיחַ לְיוֹבָב שֶׁאִם יִשְׁמֹר אֶת הַדֶּרֶךְ, הַשֵּׁם יַשְׁאִיר אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. הוּא מְבַטֵּחַ שֶׁשְׂפָתוֹ תִּהְיֶה מְלֵאָה בִּשְׂחוֹק וּבְרַעֲשַׁע שִׂמְחָה. בְּנוֹסָף, הוּא מְצַיין שֶׁהָאוֹיְבִים שֶׁלּוֹ יַרְגישׁוּ בְּבֹשֶׁת וְשֶׁהַמָּעוֹן שֶׁל הָרְשָׁעִים יִהְיֶה רֵיק.
הדברים מסתיימים בהבטחה לשפע עבור מי שישמור על דרך הישר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקֶּשֶׁר בֵּין מַעֲמָד הָאָדָם לְחַיֵּי מִשְׁתֶּה וְאָבֶל
״אָמַר רַבִּי סִימוֹן מָצִינוּ שֶׁהָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְלֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן, לְבֵית הָאֵבֶל וְנִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן, עוֹג הָלַךְ בְּמִשְׁתֵּה אַבְרָהָם וְלֹא נִתְפָּרֵשׁ שְׁמוֹ, שְׁלשֶׁת רֵעֵי אִיוֹב הָלְכוּ״
הַפֶּסַח הַזֶּה מְסַבֵּר מִשְׁאָלָה עַל הַגּוֹרָל שֶׁל הָאֲנָשִׁים בְּמַצָּבִים שׁוֹנִים. רַבִּי סִימוֹן מְצַיֵּן שֶׁמִּי שֶׁהָלַךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְשְׁמוֹ לֹא נִתְפָּרֵשׁ, כְּמוֹ עוֹג שֶׁהָיָה בְּמִשְׁתֵּה אַבְרָהָם, לֹא נִדְחָה מִגֵּיהִנֹּם. לְעֶמֶתְהוּ, מִי שֶׁהָלַךְ לְבֵית הָאֵבֶל וְשְׁמוֹ נִתְפָּרֵשׁ, כְּמוֹ שְׁלֹשַׁת רֵעֵי אִיּוֹב, הָיוּ בְּסַכָּנָה לִנְדִיחָה מִגֵּיהִנֹּם. רַבִּי יִשְׂאָכָר מוֹסִיף כִּי הַקְּרִיבָה לְגַגֵּי גֵּיהִנֹּם הִיא כְּמוֹ סְפֵק בְּחַיֵּי הָרְשָׁעִים. הוּא מְסַבֵּר שֶׁרֵעֵי אִיּוֹשׁ נִצְּלוּ מִגֵּיהִנֹּם כִּי הָיוּ בְּמַצָּב שֶׁל אֵבֶל, וְכָאן הַכְּתִיבָה "אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ" מְרַמֶּזֶת עַל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִתְבַּצֵּרוּ. רַבִּי מֵאִיר מַסְבֵּר שֶׁכְּשֶׁתַּקִּיף הַמִּלִּים "כֹּה כָּכָה", הַכַּוָּנָה הִיא לְדִבְרֵי קֹדֶשׁ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
קוהלת רבה ז׳:ב׳:ד׳ ↗מקור מצוות מעשר וברכת ה'
״עשר תעשר. אמר משה רבונו של עולם מכאן מוציאין מעשר, א"ל הקב"ה כי שאל נא לדור רישון וכונן לחקר אבותם וגו', הלא הם יורוך יאמרו״
בפרשתנו מופיע הדרכה על חשיבות המעשר. משה רבנו מלמד שהקב"ה הנהיג את המעשר כבר מדור ראשון, כשהוא ביקש מהאבות להוות מורים לדורות הבאים. לפי הפירוש בתנחומא בובר, הקב"ה לקח את העשירי בכל מחזור של עשר דורות, ממAdam ועד נח, ומנוח ועד אברהם. המעשה הזה נועד ללמד את האדם להוציא אחד מתוך עשרה באופן קבוע. הפרשה מדגישה גם את הברכה שבמתנה. אם אדם מוציא מעשר בשנה מסוימת, הוא זוכה לברכה בשנה הבאה. המדרש מציין כי בעולם הזה הברכה הגיעה לדור אחד בלבד, אך בעתיד לבוא הברכה תהיה לכל עם ישראל, כפי שנאמר שכל הערים והמקומות יצהירו בדבר הברכה.
תנחומא בובר, הוספה לראה א׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
צדקת אליוז והתקווה לשינוי
״אם אתה תשחר וגו'. יעיר עליך את זכותך:״
בפרק זה, אליוז השחית ממשיך את דבריו כלפי איוב. הוא טוען כי אם אדם ישנה וישתפר, אם יתקן את דרכו וישוב אל אלוהים, הוא יזכה לשגשוג וחזרה למעמדו הקודם. אלי הכלים רואה בזה תוכנית ברורה של צדק אלוהי, שבה התנהגות האדם קובעת את גורלו. רש"י, במפרשו על הפסוק החמישי, מסביר כי התיקון המיוחל אינו רק חזרה למצב הישן, אלא שהזכות והמעשים הטובים של האדם יקומו ויעוררו לטובתו את הברכה והשפע. לפי גישה זו, הצדק האלוהי אינו רק עונש, אלא הזדמנות לצמיחה מתוך התיקון האישי.
רש״י על איוב 8:5:1 ↗התלות בביטחון המדומה
״יסובכו. יתאחזו בענף ובסובך:״
בפרק זה, בילד שוח מדבר אל איוב. הוא מציג טענה שקיימת צדק מוחלט בעולם. לדעת בילד, הצלחה היא תמיד תגמול על מעשים טובים, וסבל הוא תוצאה של חטא. הוא משתמש בדימוי של צמח שמתייבש כשהוא לא נתמך על ידי סלע או ענף, כדי להראות שמי שאינו נשען על אלוהים יקרוס. רש"י מסביר על הפסוקים הללו שהכוונה היא שהאדם עלול להיאחז בביטחון עצמי שגוי, כמו ענף שמתחזק רק בכוח הסובך שסביבו. בילד מציע תפיסה של עולם שבה הכל צפוי ופשוט, אך הוא אינו מתחשב במורכבות של סבל הצדיקים שאינו תמיד מובן לנו.
רש״י על איוב 8:17:1 ↗הצדק של אליהו ומשמעות הנשמה
״ושלם נות צדקך - היא הנשמה.״
בפרק זה אליהו השוחי, אחד מחברי איוב, מדבר על הצדק של אלוהים. הוא טוען שהצדק של הַשֵּׁם הוא שלם ומוחלט. אליהו מנסה להסביר שמי שמתנהג כראוי יזכה לשכר, ושהסבל של איוב נובע מעוותים שקרו לו. על הפסוק שבו אליהו אומר שצדקו יהיה שלם, אבן עזרא מפרש שהכוונה היא לנשמה. לפי פירושו, השלמות של הצדק מתבטאת בנשמה עצמה. חשוב לזכור שזהו רק אחד הפירושים המקובלים למילה "צדקך" בטקסט זה.
אבן עזרא על איוב 8:6:1 ↗התנאים של בילדד
״יחזה - יסתבך, כמו: קרן חזות.״
בפרק זה, בילדד השעאי פונה אל איוב ומציג תפיסת עולם המבוססת על צדקת אלוהים ועל חוקי הטבע. הוא טוען שהסבל הוא תוצאה של מעשים רעים, ומדגיש כי מי שמתבסס על יושר יצמח ויתפתח. בילדד משתמש בדימויים מהטבע כדי להראות כיצile קל קל מאוד להישבר או להיעלם כאשר אין לו שורשים חזקים. הפרק מציג את הגישה הטרדיציונלית של חברי איוב, הרואה בעונש מנגנון צדק אלוהי. בפירושו על פסוק זה, אבן עזרא מסביר כי המילה "יחזה" בטקסט יכולה להשתמע כהתבוננות או כהתמודדות מורכבת, בדומה לביטוי "קרן חזות". הביאור מתמקד במשמעות הלשונית של המפגש בין האדם למציאות.
אבן עזרא על איוב 8:17:2 ↗