איוב ענה ואמר:
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃איוב · פרק ו׳
כובד המצב של איוב ותלונותיו
איוב מתאר את עוצמת סבלו, את תחושת הבגידה של חבריו ואת תחושת חוסר התקווה שלו מול מצבו הקשה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
כְּבֵד הַמַּצָּב שֶׁל אִיּוֹב
לוּ שֶׁמִּשְׁקַל דְּבָרַי הָיָה נֶלְכָּח כְּמוֹ הָאֲסוֹן שֶׁלִּי, וְהָיוּ מְשַׁקְּלִים אוֹתָם יַחַד בַּמִּשְׁקָל.
ל֗וּ שָׁק֣וֹל יִשָּׁקֵ֣ל כַּעְשִׂ֑י והיתי [וְ֝הַוָּתִ֗י] בְּֽמֹאזְנַ֥יִם יִשְׂאוּ־יָֽחַד׃כִּי עַכְשָׁו הַכְּבֵדִים שֶׁלִּי מִמְּצוּיִים כְּמוֹ חֹל הַיַּמִּים, וְלָכֶן הַדְּבָרִים שֶׁלִּי נִהְיוּ כֹּה קָשִׁים.
כִּֽי־עַתָּ֗ה מֵח֣וֹל יַמִּ֣ים יִכְבָּ֑ד עַל־כֵּ֝֗ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ׃כִּי חִצֵי הַשַּׁדַּי עָמְדִים מֻפְלָגִים עִמִּי, וְהַתִּקְפָּה שֶׁלָּהֶם הִשְׁתָּה בְּרוּחִי, וְהַסְּעָרוֹת שֶׁל אֱלֹהִים מְסַדְּרִים אוֹתִי.
כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲ֭מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי׃תלונות איוב על סבלו
האם פרה מקרקרת על ערי דשא אם השור עייף בגלל עבודתו?
הֲיִֽנְהַק־פֶּ֥רֶא עֲלֵי־דֶ֑שֶׁא אִ֥ם יִגְעֶה־שּׁ֝֗וֹר עַל־בְּלִילֽוֹ׃האם אפשר לאכול אוכל בלי מלח? האם יש טעם בלחם שמתעוות?
הֲיֵאָכֵ֣ל תָּ֭פֵל מִבְּלִי־מֶ֑לַח אִם־יֶשׁ־טַ֝֗עַם בְּרִ֣יר חַלָּמֽוּת׃כמה הם מכאיבים לנפשי, הם כמו לחם שמתקלקל.
מֵאֲנָ֣ה לִנְגּ֣וֹעַ נַפְשִׁ֑י הֵ֝֗מָּה כִּדְוֵ֥י לַחְמִֽי׃מי ייתן וייענו תחנוניי, ושאלוהים ייתן את התקווה שלי.
מִֽי־יִ֭תֵּן תָּב֣וֹא שֶֽׁאֱלָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י יִתֵּ֥ן אֱלֽוֹהַּ׃קיבתו מתמודד עם סבלו
האל יבטל את כוחי וישבור אותי ויבכה אותי.
וְיֹאֵ֣ל אֱ֭לוֹהַּ וִֽידַכְּאֵ֑נִי יַתֵּ֥ר יָ֝ד֗וֹ וִֽיבַצְּעֵֽנִי׃הנחמה שלי תעבור, ואני אבכה בייאוש, כי לא פסקתי מלדבר את דברי הקודש.
וּ֥תְהִי ע֨וֹד ׀ נֶ֘חָ֤מָתִ֗י וַאֲסַלְּדָ֣ה בְ֭חִילָה לֹ֣א יַחְמ֑וֹל כִּי־לֹ֥א כִ֝חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ׃כמה כוח נותר לי כדי לחכות, וכמה זמן נשאר לי כדי להאריך את חיי?
מַה־כֹּחִ֥י כִֽי־אֲיַחֵ֑ל וּמַה־קִּ֝צִּ֗י כִּֽי־אַאֲרִ֥יךְ נַפְשִֽׁי׃האם כוחי הוא כמו כוח של אבנים, או שגופי עשוי מנחש?
אִם־כֹּ֣חַ אֲבָנִ֣ים כֹּחִ֑י אִֽם־בְּשָׂרִ֥י נָחֽוּשׁ׃תְּלוּנָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב עַל בְּגִידַת חֲבֵרָיו
האם אין לי שום עזרה, ומהצדק נדחו ממני?
הַאִ֬ם אֵ֣ין עֶזְרָתִ֣י בִ֑י וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה נִדְּחָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃החבר הפוגע באחר מפסיק להראות חסד, והיראה מהאל נעלמת.
לַמָּ֣ס מֵרֵעֵ֣הוּ חָ֑סֶד וְיִרְאַ֖ת שַׁדַּ֣י יַעֲזֽוֹב׃האחים שלי בגדו בי, כמו נחל שמתייבש וזורם לכל עבר בבת אחת.
אַ֭חַי בָּגְד֣וּ כְמוֹ־נָ֑חַל כַּאֲפִ֖יק נְחָלִ֣ים יַעֲבֹֽרוּ׃העננים הכהים שמעליי מתפזרים, כמו שלג שנעלם מעל ההרים.
הַקֹּדְרִ֥ים מִנִּי־קָ֑רַח עָ֝לֵ֗ימוֹ יִתְעַלֶּם־שָֽׁלֶג׃דימוי השבבים האבודים
כשהשבבים מתפזרים, הם נדחקים ומתעוותים בתוך החומות ויוצאים ממקומם.
בְּ֭עֵת יְזֹרְב֣וּ נִצְמָ֑תוּ בְּ֝חֻמּ֗וֹ נִדְעֲכ֥וּ מִמְּקוֹמָֽם׃הם לוקחים מסלולים אחרים, עולים למקומות ריקים ומבודדים, ואז אובדים.
יִ֭לָּ֣פְתוּ אָרְח֣וֹת דַּרְכָּ֑ם יַעֲל֖וּ בַתֹּ֣הוּ וְיֹאבֵֽדוּ׃הם מסתכלים על הנתיבים של תמא, ומי שחיכה להם שם, קיווה למצוא אותם.
הִ֭בִּיטוּ אָרְח֣וֹת תֵּמָ֑א הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ־לָֽמוֹ׃אבל הם נבוכו, כי האנשים שהגיעו לבדוק את המקום וחשבו שהם בטוחים, פשוט חפרו וגילו ריקנות.
בֹּ֥שׁוּ כִּֽי־בָטָ֑ח בָּ֥אוּ עָ֝דֶ֗יהָ וַיֶּחְפָּֽרוּ׃קיבתו של איוב לחבריו
כי עכשיו הפכתם להיות לא רחמנים, אתם רואים את החרדה ומתמלאים פחד.
כִּֽי־עַ֭תָּה הֱיִ֣יתֶם לא [ל֑וֹ] תִּֽרְא֥וּ חֲ֝תַ֗ת וַתִּירָֽאוּ׃האם אמרתי "תנו לי", ושתשלמו לי שוחד מתוך הכוח שלכם?
הֲֽכִי־אָ֭מַרְתִּי הָ֣בוּ לִ֑י וּ֝מִכֹּחֲכֶ֗ם שִׁחֲד֥וּ בַעֲדִֽי׃שתשחררו אותי מיד האויב, ותגנו אותי מיד האדם האלים.
וּמַלְּט֥וּנִי מִיַּד־צָ֑ר וּמִיַּ֖ד עָרִיצִ֣ים תִּפְדּֽוּנִי׃תלמדו אותי, ואני אשתוק. אם טעיתי, תסבירו לי.
ה֭וֹרוּנִי וַאֲנִ֣י אַחֲרִ֑ישׁ וּמַה־שָּׁ֝גִ֗יתִי הָבִ֥ינוּ לִֽי׃תגובתו של איוב לחבריו
כמה שהדייקנות של דבריכם חזקה, ומי מכם באמת יכול להוכיח אותי?
מַה־נִּמְרְצ֥וּ אִמְרֵי־יֹ֑שֶׁר וּמַה־יּוֹכִ֖יחַ הוֹכֵ֣חַ מִכֶּֽם׃האם אתם מחשבים מילים רק כדי להוכיח, ומוציאים דברי חלשות וחסרות משמעות?
הַלְהוֹכַ֣ח מִלִּ֣ים תַּחְשֹׁ֑בוּ וּ֝לְר֗וּחַ אִמְרֵ֥י נֹאָֽשׁ׃אתם אפילו רשעים מול יתום, ומבליטים את חוסר הצדק שלכם כלפי חבריכם.
אַף־עַל־יָת֥וֹם תַּפִּ֑ילוּ וְ֝תִכְר֗וּ עַל־רֵֽיעֲכֶֽם׃אז עכשיו תסתכלו עליי, ותגידו אם אני משקר.
וְ֭עַתָּה הוֹאִ֣ילוּ פְנוּ־בִ֑י וְעַל־פְּ֝נֵיכֶ֗ם אִם־אֲכַזֵּֽב׃קריאת איוב לחבריו
תחזרו בבקשה, שזה לא עוול, ותחזרו שוב לצדק שלי.
שֻֽׁבוּ־נָ֭א אַל־תְּהִ֣י עַוְלָ֑ה ושבי [וְשׁ֥וּבוּ] ע֝וֹד צִדְקִי־בָֽהּ׃האם יש בלשוני עוול? אם לא תבינו את האסונות.
הֲיֵשׁ־בִּלְשׁוֹנִ֥י עַוְלָ֑ה אִם־חִ֝כִּ֗י לֹא־יָבִ֥ין הַוּֽוֹת׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
כְּבֵד הַמַּצָּב שֶׁל אִיּוֹב
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
ל֗וּ שָׁק֣וֹל יִשָּׁקֵ֣ל כַּעְשִׂ֑י והיתי [וְ֝הַוָּתִ֗י] בְּֽמֹאזְנַ֥יִם יִשְׂאוּ־יָֽחַד׃
כִּֽי־עַתָּ֗ה מֵח֣וֹל יַמִּ֣ים יִכְבָּ֑ד עַל־כֵּ֝֗ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ׃
כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲ֭מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי׃
תלונות איוב על סבלו
הֲיִֽנְהַק־פֶּ֥רֶא עֲלֵי־דֶ֑שֶׁא אִ֥ם יִגְעֶה־שּׁ֝֗וֹר עַל־בְּלִילֽוֹ׃
הֲיֵאָכֵ֣ל תָּ֭פֵל מִבְּלִי־מֶ֑לַח אִם־יֶשׁ־טַ֝֗עַם בְּרִ֣יר חַלָּמֽוּת׃
מֵאֲנָ֣ה לִנְגּ֣וֹעַ נַפְשִׁ֑י הֵ֝֗מָּה כִּדְוֵ֥י לַחְמִֽי׃
מִֽי־יִ֭תֵּן תָּב֣וֹא שֶֽׁאֱלָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י יִתֵּ֥ן אֱלֽוֹהַּ׃
קיבתו מתמודד עם סבלו
וְיֹאֵ֣ל אֱ֭לוֹהַּ וִֽידַכְּאֵ֑נִי יַתֵּ֥ר יָ֝ד֗וֹ וִֽיבַצְּעֵֽנִי׃
וּ֥תְהִי ע֨וֹד ׀ נֶ֘חָ֤מָתִ֗י וַאֲסַלְּדָ֣ה בְ֭חִילָה לֹ֣א יַחְמ֑וֹל כִּי־לֹ֥א כִ֝חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ׃
מַה־כֹּחִ֥י כִֽי־אֲיַחֵ֑ל וּמַה־קִּ֝צִּ֗י כִּֽי־אַאֲרִ֥יךְ נַפְשִֽׁי׃
אִם־כֹּ֣חַ אֲבָנִ֣ים כֹּחִ֑י אִֽם־בְּשָׂרִ֥י נָחֽוּשׁ׃
תְּלוּנָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב עַל בְּגִידַת חֲבֵרָיו
הַאִ֬ם אֵ֣ין עֶזְרָתִ֣י בִ֑י וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה נִדְּחָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃
לַמָּ֣ס מֵרֵעֵ֣הוּ חָ֑סֶד וְיִרְאַ֖ת שַׁדַּ֣י יַעֲזֽוֹב׃
אַ֭חַי בָּגְד֣וּ כְמוֹ־נָ֑חַל כַּאֲפִ֖יק נְחָלִ֣ים יַעֲבֹֽרוּ׃
הַקֹּדְרִ֥ים מִנִּי־קָ֑רַח עָ֝לֵ֗ימוֹ יִתְעַלֶּם־שָֽׁלֶג׃
דימוי השבבים האבודים
בְּ֭עֵת יְזֹרְב֣וּ נִצְמָ֑תוּ בְּ֝חֻמּ֗וֹ נִדְעֲכ֥וּ מִמְּקוֹמָֽם׃
יִ֭לָּ֣פְתוּ אָרְח֣וֹת דַּרְכָּ֑ם יַעֲל֖וּ בַתֹּ֣הוּ וְיֹאבֵֽדוּ׃
הִ֭בִּיטוּ אָרְח֣וֹת תֵּמָ֑א הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ־לָֽמוֹ׃
בֹּ֥שׁוּ כִּֽי־בָטָ֑ח בָּ֥אוּ עָ֝דֶ֗יהָ וַיֶּחְפָּֽרוּ׃
קיבתו של איוב לחבריו
כִּֽי־עַ֭תָּה הֱיִ֣יתֶם לא [ל֑וֹ] תִּֽרְא֥וּ חֲ֝תַ֗ת וַתִּירָֽאוּ׃
הֲֽכִי־אָ֭מַרְתִּי הָ֣בוּ לִ֑י וּ֝מִכֹּחֲכֶ֗ם שִׁחֲד֥וּ בַעֲדִֽי׃
וּמַלְּט֥וּנִי מִיַּד־צָ֑ר וּמִיַּ֖ד עָרִיצִ֣ים תִּפְדּֽוּנִי׃
ה֭וֹרוּנִי וַאֲנִ֣י אַחֲרִ֑ישׁ וּמַה־שָּׁ֝גִ֗יתִי הָבִ֥ינוּ לִֽי׃
תגובתו של איוב לחבריו
מַה־נִּמְרְצ֥וּ אִמְרֵי־יֹ֑שֶׁר וּמַה־יּוֹכִ֖יחַ הוֹכֵ֣חַ מִכֶּֽם׃
הַלְהוֹכַ֣ח מִלִּ֣ים תַּחְשֹׁ֑בוּ וּ֝לְר֗וּחַ אִמְרֵ֥י נֹאָֽשׁ׃
אַף־עַל־יָת֥וֹם תַּפִּ֑ילוּ וְ֝תִכְר֗וּ עַל־רֵֽיעֲכֶֽם׃
וְ֭עַתָּה הוֹאִ֣ילוּ פְנוּ־בִ֑י וְעַל־פְּ֝נֵיכֶ֗ם אִם־אֲכַזֵּֽב׃
קריאת איוב לחבריו
שֻֽׁבוּ־נָ֭א אַל־תְּהִ֣י עַוְלָ֑ה ושבי [וְשׁ֥וּבוּ] ע֝וֹד צִדְקִי־בָֽהּ׃
הֲיֵשׁ־בִּלְשׁוֹנִ֥י עַוְלָ֑ה אִם־חִ֝כִּ֗י לֹא־יָבִ֥ין הַוּֽוֹת׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
איוב משיב לחבריו בטון של כאב ותסכול, כשהוא חושף את עומק המצוקה שהוא חווה.
כְּבֵד הַמַּצָּב שֶׁל אִיּוֹב
אִיּוֹשׁ עונה לַחֲבֵרָיו וּמְבַטֵּאַ אֶת הַכְּבֵדוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ. הוּא מְשַׁוֶּה אֶת דְּבָרָיו לַמִּשְׁקָל וְאֶת הַכְּאֵב שֶׁלּוֹ לַחֹל, וּמְסַפֵּר עַל הַתַּחוּשָׁה שֶׁהַחֶצִים שֶׁל אֱלֹהִים וְהַסְּעָרוֹת שֶׁלּוֹ מְכַבְּדִים אוֹתוֹ.
תלונות איוב על סבלו
איוב מתאר את עוצמת הכאב הנפשי שלו באמצעות דימויים מהטבע והיומיום. הוא משווה את משיכות חבריו ללחם מקולקל ומתפלל שאלוקים ישיב לו תקווה ויענה לתחנוניו.
קיבתו מתמודד עם סבלו
איוב מביע את עמצו וסבלו העמוק. הוא מרגיש שהאל מחליש אותו ומשבור את כוחותיו. איוב תוהה על המשך קיומו ועל כוח העמידה שלו, תוך שהוא משווה את עצמו לאבנים או לנחש, ומתעורר ספק לגבי יכולתו לשרוד את המצוקה.
תְּלוּנָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב עַל בְּגִידַת חֲבֵרָיו
אִיּוֹב מְבַטֶּאַט בְּסִבְלוֹ וּבְכַעסוֹ עַל הַיְּחִידָה שֶׁלּוֹ. הוּא מְשַׁוֶּה אֶת הַבְּגִידָה שֶׁל אֲחִיוֹ וְחַבְרָיו לְנַחַל שֶׁמִּתְפּוֹרֵר וְלְעָנָן שֶׁנֶּעֱלָם. אִיּוֹב רוֹאֶה בַּפְּגִיעָה בּוֹ אֶת אֶבְדַד הַחֶסֶד וְהַיִּרְאָה מֵהָאֵל אֶצֶל חֲבֵרָיו.
דימוי השבבים האבודים
איוב משתמש בדימוי של שבבים הננשאים ברוח ומתפזרים בתוך חומות, עד שהם מאבדים את דרכם בדרכים ריקות. הוא מתאר כיצד אנשים שחיכו להם בנתיבי תמא התאכזבו ונדהמו, כאשר מצאו רק ריקנות במקום שבו ציפו למצוא משהו יציב.
קיבתו של איוב לחבריו
איוב מגיב לכאב ולביקורת של חבריו. הוא מאשים אותם בחוסר רחמים ובתגובה מפחידה למצוקתו. הוא קורא להם להוכיח אותו בטענותיהם ולא רק לדרוש ממנו שוחד או כוח, ומבקש שילמדו אותו אם עשה טעות.
תגובתו של איוב לחבריו
איוב עונה לחבריו בכאב על טענותיהם. הוא טוען שהדברים שהם אומרים חסרי תועלת ומרגיזים כמו רוח חלשה. הוא מאשים אותם בביקורת אכזרית כלפי חלשים וביתומים, ומבקש מהם לבחון את דבריו ולהוכיח אם הוא אכן משקר.
קריאת איוב לחבריו
איוב פונה לחבריו ומבקש מהם לחזור למסלול הצדק. הוא טוען כי דבריו אינם עוול, ומדגיש כי אם הם לא יבינו את גודל האסונות שחווה, הדיבור שלו נותר ללא תועלת.
איוב קורא לחבריו לבחון שוב את דבריו ואת האמת שבסבלו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כוח התקווה בתוך הסבל
״ד"א החדש הזה. זש"ה מה כחי כי איחל וגו' אם כח אבנים כחי (ואם) [אם] בשרי נחוש (איוב ו יא יב), אמרו ישראל לפני הקב"ה״
בפרק זה של ספר איוב, איוב מביע את כאבו העמוק ואת תחושת חוסר האונים שלו. הוא משווה את הכאב שלו לכוח של אבנים או נחושת, תוך שהוא נשען על תקווה קטנה שעדיין קיימת בלב. איוב מרגיש שהסבל שלו כבד ובלתי נסבל, ומתאר את קיונו כחלוש מאוד מול המצוקה. במדרש תנחומא בובר מוסבר כי העם הישראלי השתמש בדימוי הזה כדי לבקש מהאל כוח. ישראל אמרו שאם כוחם יהיה חזק כאבנים או נחושת, כך הם יחזיקו מעמד. התשובה שקיבלו היא שהתקווה שהם שמרו על עצמם בזמן העבדות היא זו שתעניק להם את הגאולה החדשה.
תנחומא בובר, בא ח׳:א׳ ↗התורה כהגנה על העם
״בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: בְּלֹא תּוֹרָה, בְּלֹא חוֹמָה. בְּלֹא תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתוּשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי״. בְּלֹא חוֹמָה, דִּכְתִיב: ״נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר״.״
במדרש זה מובאת אזהרה לגבי חשיבות התורה והגבולות הפיזיים של עם ישראל. המדרש מסביר כי ללא התורה, אין הגנה רוחנית, ואין לאדם עזרה או תבונה פנימית. הפסוק מצטט את תחושת החוסר של האדם שמתנתק מהמקור האלוקי. בנוסף, המדרש מדגיש את החשיבות של חומות וגבולות. ללא חומות פיזיות, קל מאוד על האויב לפלוש ולהפר את סדר המדינה. התורה משמשת כאמצעי שמבטיח את קיומו של העם ושומר על יציבותו ועל גבולותיו.
יבמות ס״ב ב:י״ד ↗בעקבות המפרשים
הַכְּאֵב שֶׁבַּמִּלִּים
״מאנה לנגוע נפשי. כלומר הרבה יש לי לזעוק כי דברים שהיתה נפשי ממאנת וקצה לנגוע בהן ל' נגיעה:״
בַּפֶּסַח הַזֶּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת כְּאֵבוֹ הַכְּתוּב שֶׁל אִיּוֹב. הוּא מְבַטֵּא אֶת הַכְּאֵב הַכְּבֵד שֶׁלּוֹ בְּמִלִּים שֶׁמְּבַטְּאוֹת אֶת רֶגֶשְׁתּוֹ. אִיּוֹב מַרְגִּישׁ שֶׁהַסְּבִיבָה שֶׁלּוֹ וְהַמַּצָּב שֶׁלּוֹ כְּבָר לֹא יְכוֹלִים לְהַחזיק אֶת הַנֶּפֶשׁ. רַשִּׁי מְסַבֵּר עַל הַפֶּסַק שֶׁאִיּוֹב מַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה מָה לִזְעֹק. הוּא כּוֹתֵב שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ מְסוֹבְלָה מֵהֶם הֵם כְּבָר מְנַגְּעִים וּמְכַרְתִּים אֶת הַכְּעַס וְהַכְּאֵב שֶׁלּוֹ.
רש״י על איוב 6:7:1 ↗כְּבִידִים וּמְגוּרִים: הַכְּאֵב שֶׁל אִיּוֹב
״ומכחכם שחדו בעדי. ומממונכם:״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה מֵסִיר אִיּוֹב אֶת הַמַּסָּךְ וּמְבַטֶּאַ אֶת הַכְּאֵב הַכַּבֵּד שֶׁלוֹ. הוּא מְתָאֵר אֶת הַסֵּעָרָה הַנּפְשִׁית שֶׁלּוֹ כְּמַשָּׂא כָּבֵד וּמַר, שֶׁהַנְּשִׁימָה בּוֹ כִּמְעַט נֶעֱלֶמֶת מִקּוֹשִׁי הַדְּבָרִים. אִיּוֹב מְבַקֵּשׁ מֵחֲבֵרָיו לְהַבְחִין בַּעֹמֶק שֶׁל סִבְלוֹ, כִּי הַמַּצָּב שֶׁלּוֹ בּוֹרֵחַ מֵהַכֹּל, וְאַף הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ אָבַד. רַשִׁ"י, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק הַסּוֹף, מַסְבֵּר כִּי הַדְּבָרִים הַמְּכַסִּים שֶׁל אִיּוֹב מִתְגַּלִּים בְּדֶרֶךְ הַחֲכִימִים שֶׁהָיוּ מְזֻמָּנִים לַחֲגֹג בְּשִׂמְחָה. הַפֵּרוּשׁ מַדְגִּשׁ כִּי הַסִּבְלָה הַמָּמוֹנִית וְהַנֶּפֶשִׁית שֶׁל אִיּוֹב הִיא כָּה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁהַמִּלִּים שֶׁלּוֹ מְבַטְּאוֹת אֶת הַקְּרִיסָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁלּוֹ.
רש״י על איוב 6:22:1 ↗כאב הנפש והגוף
״מאנה לנגוע נפשי - החבורות שמאנה נפשי לנגוע בהם, קודם היות המה חוליי גופי.״
בפרק זה אנו שומעים את תוגתו של איוב. הוא מתאר את כבדות הסבל שלו, שאינו רק גופני אלא נפשי. איוב מרגיש שהמצוקה שלו כה גדולה, עד שהיא פוגעת בנפשו עוד לפני שהחלה לפגוע בגופו. הפירוש של אבן עזרא על פסוק ז מסביר כי איוב מרגיש שסבלו הנפשי קדם למצוקתו הגופנית. לפי גישה זו, הכאב הנפשי הוא המקור או הראשית למצוקה הגופנית שחווה.
אבן עזרא על איוב 6:7:1 ↗כְּבֵד הַסֵּבֶל שֶׁל אִיּוֹב
״כי עתה הייתם לו - למקום כאשר ראיתם החתת שהביא עלי ותיראו.״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה, אִיּוֹב מְבַטֵּא אֶת הַכְּאֵב הַכַּבֵּד וְאֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁבוּ הוּא נִמְצָא. הוּא מַתְחִיל בְּקָרְאָה לַחֲבֵרָיו, הַמַּבְטִיחִים לְנַחֵם אוֹתוֹ, אֲבָל בְּעֶצֶם הַדָּבָר הוּא מַרְגישׁ שֶׁהַמַּצָּב שֶׁלּוֹ כֹּה קָשֶׁה שֶׁאֲפִילּוּ הַמִּלִּים שֶׁלָּהֶם אֵימָן לְהַקְלִיט. אִיּוֹב מְתָאֵן אֶת הַכְּאֵב שֶׁלּוֹ בְּמִדּוֹת שֶׁל רוּחַ וְרוּחַ בּוֹרָנוֹת, וּמַסְבֵּר שֶׁהַמַּשָּׂא שֶׁלּוֹ כָּבֵד מִדַּי לְכָךְ שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מְתַקִּים. הַפֵּרוּשׁ שֶׁל אִבּן עֶזְרָא עַל הַפֶּסֶק הַסּוֹף מַסְבֵּר שֶׁאִיּוֹב מַעֲקִיב אַחֲרֵי הַתְּגִישָׁה שֶׁל חֲבֵרָיו. הוּא טוֹעֵן שֶׁהֵם רוֹאִים אֶת הַמּוֹרָאוּת שֶׁל הַסֵּבֶל שֶׁלּוֹ, וְדוּרְשָׁהּ הִיא שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵם רוֹאִים אֶת הַחֶרְפָּה וְאֶת הַשֶּׁבֶר שֶׁהַמַּצָּב הֵבִיא עָלָיו, הֵם צְרִיכִים לְהִתְיַרְרִים וְלִירֹא מֵהַכֹּחַ שֶׁל הַמַּקּוֹם.
אבן עזרא על איוב 6:21:1 ↗