תקרא, האם יש לך מענה? ולמי מהקדושים תפנה?
קְֽרָא־נָ֭א הֲיֵ֣שׁ עוֹנֶ֑ךָּ וְאֶל־מִ֖י מִקְּדֹשִׁ֣ים תִּפְנֶֽה׃איוב · פרק ה׳
השלכות הכעס והטיפשות ותפארת מעשי ה'
אליחו מדבר על הרס הנגרם מחוסר דעת, על כוחו של אלוהים ועל השגחתו על צדיקים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
השלכות הכעס והטיפשות
כי טיפש ימות בגלל כעסו, ואיש פתה ימות בגלל קנאתו.
כִּֽי־לֶֽ֭אֱוִיל יַהֲרָג־כָּ֑עַשׂ וּ֝פֹתֶ֗ה תָּמִ֥ית קִנְאָֽה׃ראיתי אדם טיפש שמתמיד בטעויותיו, ופתאום הרס את עצמו.
אֲֽנִי־רָ֭אִיתִי אֱוִ֣יל מַשְׁרִ֑ישׁ וָאֶקּ֖וֹב נָוֵ֣הוּ פִתְאֹֽם׃בניו יתרחקו מהישועה, והם יושמדו בשער ואין מציל.
יִרְחֲק֣וּ בָנָ֣יו מִיֶּ֑שַׁע וְיִֽדַּכְּא֥וּ בַ֝שַּׁ֗עַר וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃הַקֹּשִׁי שֶׁל הַחַלָּיוֹת וְהַתְּקִיבָה שֶׁל אִיּוֹב
הַיְיָשׁוּת שֶׁלּוֹ תִּכְלֶה בָּרָעָב, הוּא יִלְקַח עַל יְדֵי כְּלֵי בַרְזֶל, וְהַכֹּחַ שֶׁלּוֹ יִכְלֶה מִןְ הַצְּמָחִים.
אֲשֶׁ֤ר קְצִיר֨וֹ ׀ רָ֘עֵ֤ב יֹאכֵ֗ל וְאֶֽל־מִצִּנִּ֥ים יִקָּחֵ֑הוּ וְשָׁאַ֖ף צַמִּ֣ים חֵילָֽם׃כִּי הָרָע, הַמִּכְעָס וְהַעֲמָל, לֹא יֵצְאוּ מֵעָפָר וְלֹא יַצְמִיחוּ דְּבָרִים מֵהָאֲדָמָה.
כִּ֤י ׀ לֹא־יֵצֵ֣א מֵעָפָ֣ר אָ֑וֶן וּ֝מֵאֲדָמָ֗ה לֹא־יִצְמַ֥ח עָמָֽל׃כִּי הָאָדָם נולד בשביל הַעֲמָל, וְהַצְּמָחִים יְגַדְּלוּ בְּעוֹד הַכֹּחַ נֶעֱלָם.
כִּֽי־אָ֭דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד וּבְנֵי־רֶ֝֗שֶׁף יַגְבִּ֥יהוּ עֽוּף׃אֲבָל אֲנִי אֲחַפֵּשׂ אֶת אֵל, וְאֶל אֱלֹהִים אֲפַלֵּט אֶת הַדְּבָרִים שֶׁלִּי.
אוּלָ֗ם אֲ֭נִי אֶדְרֹ֣שׁ אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־אֱ֝לֹהִ֗ים אָשִׂ֥ים דִּבְרָתִֽי׃מעשיו של אלוהים
הוא עושה דברים גדולים ואין להם סוף, פלאים שאי אפשר לספור.
עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת וְאֵ֣ין חֵ֑קֶר נִ֝פְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃הוא נותן גשם על פני האדמה ושולח מים על פני השטחים.
הַנֹּתֵ֣ן מָ֭טָר עַל־פְּנֵי־אָ֑רֶץ וְשֹׁ֥לֵֽחַ מַ֝יִם עַל־פְּנֵ֥י חוּצֽוֹת׃הוא מוריד עניים למעלה וגורם לעניים ודלים להתחזק ולהצליח.
לָשׂ֣וּם שְׁפָלִ֣ים לְמָר֑וֹם וְ֝קֹדְרִ֗ים שָׂ֣גְבוּ יֶֽשַׁע׃הוא משבש תכניות של אנשים רשעים, וכל מה שהם מנסים לעשות לא מצליח.
מֵ֭פֵר מַחְשְׁב֣וֹת עֲרוּמִ֑ים וְֽלֹא־תַעֲשֶׂ֥ינָה יְ֝דֵיהֶ֗ם תּוּשִׁיָּֽה׃כֹּחַ הַשְּׁלִיטָה שֶׁל הַשֵּׁם
הַשֵּׁם תּוֹפֵס אֶת הַחֲכָמִים בְּעַצְמוּתָם, וְהַתְּכֻנִיּוֹת שֶׁל הָעַצְמוּת הַמְּעַקֶּשֶׁת מִתְפּוֹרָרוֹת מַהֵר.
לֹכֵ֣ד חֲכָמִ֣ים בְּעָרְמָ֑ם וַעֲצַ֖ת נִפְתָּלִ֣ים נִמְהָֽרָה׃הֵם פּוֹגְשִׁים בַּחֹשֶׁךְ בְּיוֹם, וּבְלֵיל בְּעֵת הַצָּהרַיִם.
יוֹמָ֥ם יְפַגְּשׁוּ־חֹ֑שֶׁךְ וְ֝כַלַּ֗יְלָה יְֽמַשְׁשׁ֥וּ בַֽצָּהֳרָֽיִם׃הוּא מְצַלְיֵל אוֹתָם מֵהַחֶרֶב וּמִפִּי הַדִּבּוּר, וּמִיַּד הֶחָזָק שֶׁבְּאֶבְיוֹן.
וַיֹּ֣שַׁע מֵ֭חֶרֶב מִפִּיהֶ֑ם וּמִיַּ֖ד חָזָ֣ק אֶבְיֽוֹן׃הָעֶשְׁרָה הַדַּלִּים מְצָאִים תִּקְוָה, וְהַדַּלִּים הַשְּׁבוּרִים מְקַלְקְלִים אֶת פִּיהֶם מֵהַשִּׂמְחָה.
וַתְּהִ֣י לַדַּ֣ל תִּקְוָ֑ה וְ֝עֹלָ֗תָה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃הַצַּלַּת הַצְּדִיק מֵעֵינֵי אֱלֹהִים
הִנֵּה אַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁהָאלֹהִים מְיוּכָח בּוֹ, וְאַל תִּבְעַט מֵהַהוֹצָאָה מִן הַמִּסְרָה שֶׁל שַׁדַּי.
הִנֵּ֤ה אַשְׁרֵ֣י אֱ֭נוֹשׁ יוֹכִחֶ֣נּֽוּ אֱל֑וֹהַּ וּמוּסַ֥ר שַׁ֝דַּ֗י אַל־תִּמְאָֽס׃כִּי הוּא מַכְאִיב וְעוֹשֶׂה חֲבָלִים, הוּא יְכַבֵּשׁ וְיִדְכֵּס, וְיָדָיו תִּרְפּוּ.
כִּ֤י ה֣וּא יַכְאִ֣יב וְיֶחְבָּ֑שׁ יִ֝מְחַ֗ץ וידו [וְיָדָ֥יו] תִּרְפֶּֽינָה׃בְּשֵׁשׁ צָרוֹת הוּא יַצִּילְךָ, וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע.
בְּשֵׁ֣שׁ צָ֭רוֹת יַצִּילֶ֑ךָּ וּבְשֶׁ֓בַע ׀ לֹא־יִגַּ֖ע בְּךָ֣ רָֽע׃מִן הָרָעָב הוּא יַצִּילְךָ מִן הַמָּוֶת, וּמִיַּד הַחֶרֶב בַּמִּלְחָמָה.
בְּ֭רָעָב פָּֽדְךָ֣ מִמָּ֑וֶת וּ֝בְמִלְחָמָ֗ה מִ֣ידֵי חָֽרֶב׃הבטחת השלום והשפע
הלשון תתכווץ מרוב כאב, ולא תפחד מפני השוד כשהוא יגיע.
בְּשׁ֣וֹט לָ֭שׁוֹן תֵּחָבֵ֑א וְֽלֹא־תִירָ֥א מִ֝שֹּׁ֗ד כִּ֣י יָבֽוֹא׃תצחק מפני השוד והפשיטה, ולא תירא מחיות הארץ.
לְשֹׁ֣ד וּלְכָפָ֣ן תִּשְׂחָ֑ק וּֽמֵחַיַּ֥ת הָ֝אָ֗רֶץ אַל־תִּירָֽא׃כי יש לך ברית עם אבני השדה, וחיות השדה תשלים איתך.
כִּ֤י עִם־אַבְנֵ֣י הַשָּׂדֶ֣ה בְרִיתֶ֑ךָ וְחַיַּ֥ת הַ֝שָּׂדֶ֗ה הָשְׁלְמָה־לָֽךְ׃ותדע שהאוהל שלך בשלום, ותבדוק את הצאן שלך ולא תחטא.
וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּי־שָׁל֣וֹם אָהֳלֶ֑ךָ וּֽפָקַדְתָּ֥ נָ֝וְךָ וְלֹ֣א תֶחֱטָֽא׃הבטחת הצאצאים והסוף המאושר
ותדע שזרעך יהיה רב, וצאצאיך יהיו כמו עשב הארץ.
וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּי־רַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ וְ֝צֶאֱצָאֶ֗יךָ כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃תגיע אל קברך בשלום, כמו עלי גדי בעיתם.
תָּב֣וֹא בְכֶ֣לַח אֱלֵי־קָ֑בֶר כַּעֲל֖וֹת גָּדִ֣ישׁ בְּעִתּֽוֹ׃הנה, בדקנו את הדברים האלו, זה מה ששמענו, ואתה תבין זאת בעצמך.
הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא שְׁ֝מָעֶ֗נָּה וְאַתָּ֥ה דַֽע־לָֽךְ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
השלכות הכעס והטיפשות
קְֽרָא־נָ֭א הֲיֵ֣שׁ עוֹנֶ֑ךָּ וְאֶל־מִ֖י מִקְּדֹשִׁ֣ים תִּפְנֶֽה׃
כִּֽי־לֶֽ֭אֱוִיל יַהֲרָג־כָּ֑עַשׂ וּ֝פֹתֶ֗ה תָּמִ֥ית קִנְאָֽה׃
אֲֽנִי־רָ֭אִיתִי אֱוִ֣יל מַשְׁרִ֑ישׁ וָאֶקּ֖וֹב נָוֵ֣הוּ פִתְאֹֽם׃
יִרְחֲק֣וּ בָנָ֣יו מִיֶּ֑שַׁע וְיִֽדַּכְּא֥וּ בַ֝שַּׁ֗עַר וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃
הַקֹּשִׁי שֶׁל הַחַלָּיוֹת וְהַתְּקִיבָה שֶׁל אִיּוֹב
אֲשֶׁ֤ר קְצִיר֨וֹ ׀ רָ֘עֵ֤ב יֹאכֵ֗ל וְאֶֽל־מִצִּנִּ֥ים יִקָּחֵ֑הוּ וְשָׁאַ֖ף צַמִּ֣ים חֵילָֽם׃
כִּ֤י ׀ לֹא־יֵצֵ֣א מֵעָפָ֣ר אָ֑וֶן וּ֝מֵאֲדָמָ֗ה לֹא־יִצְמַ֥ח עָמָֽל׃
כִּֽי־אָ֭דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד וּבְנֵי־רֶ֝֗שֶׁף יַגְבִּ֥יהוּ עֽוּף׃
אוּלָ֗ם אֲ֭נִי אֶדְרֹ֣שׁ אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־אֱ֝לֹהִ֗ים אָשִׂ֥ים דִּבְרָתִֽי׃
מעשיו של אלוהים
עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת וְאֵ֣ין חֵ֑קֶר נִ֝פְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃
הַנֹּתֵ֣ן מָ֭טָר עַל־פְּנֵי־אָ֑רֶץ וְשֹׁ֥לֵֽחַ מַ֝יִם עַל־פְּנֵ֥י חוּצֽוֹת׃
לָשׂ֣וּם שְׁפָלִ֣ים לְמָר֑וֹם וְ֝קֹדְרִ֗ים שָׂ֣גְבוּ יֶֽשַׁע׃
מֵ֭פֵר מַחְשְׁב֣וֹת עֲרוּמִ֑ים וְֽלֹא־תַעֲשֶׂ֥ינָה יְ֝דֵיהֶ֗ם תּוּשִׁיָּֽה׃
כֹּחַ הַשְּׁלִיטָה שֶׁל הַשֵּׁם
לֹכֵ֣ד חֲכָמִ֣ים בְּעָרְמָ֑ם וַעֲצַ֖ת נִפְתָּלִ֣ים נִמְהָֽרָה׃
יוֹמָ֥ם יְפַגְּשׁוּ־חֹ֑שֶׁךְ וְ֝כַלַּ֗יְלָה יְֽמַשְׁשׁ֥וּ בַֽצָּהֳרָֽיִם׃
וַיֹּ֣שַׁע מֵ֭חֶרֶב מִפִּיהֶ֑ם וּמִיַּ֖ד חָזָ֣ק אֶבְיֽוֹן׃
וַתְּהִ֣י לַדַּ֣ל תִּקְוָ֑ה וְ֝עֹלָ֗תָה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃
הַצַּלַּת הַצְּדִיק מֵעֵינֵי אֱלֹהִים
הִנֵּ֤ה אַשְׁרֵ֣י אֱ֭נוֹשׁ יוֹכִחֶ֣נּֽוּ אֱל֑וֹהַּ וּמוּסַ֥ר שַׁ֝דַּ֗י אַל־תִּמְאָֽס׃
כִּ֤י ה֣וּא יַכְאִ֣יב וְיֶחְבָּ֑שׁ יִ֝מְחַ֗ץ וידו [וְיָדָ֥יו] תִּרְפֶּֽינָה׃
בְּשֵׁ֣שׁ צָ֭רוֹת יַצִּילֶ֑ךָּ וּבְשֶׁ֓בַע ׀ לֹא־יִגַּ֖ע בְּךָ֣ רָֽע׃
בְּ֭רָעָב פָּֽדְךָ֣ מִמָּ֑וֶת וּ֝בְמִלְחָמָ֗ה מִ֣ידֵי חָֽרֶב׃
הבטחת השלום והשפע
בְּשׁ֣וֹט לָ֭שׁוֹן תֵּחָבֵ֑א וְֽלֹא־תִירָ֥א מִ֝שֹּׁ֗ד כִּ֣י יָבֽוֹא׃
לְשֹׁ֣ד וּלְכָפָ֣ן תִּשְׂחָ֑ק וּֽמֵחַיַּ֥ת הָ֝אָ֗רֶץ אַל־תִּירָֽא׃
כִּ֤י עִם־אַבְנֵ֣י הַשָּׂדֶ֣ה בְרִיתֶ֑ךָ וְחַיַּ֥ת הַ֝שָּׂדֶ֗ה הָשְׁלְמָה־לָֽךְ׃
וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּי־שָׁל֣וֹם אָהֳלֶ֑ךָ וּֽפָקַדְתָּ֥ נָ֝וְךָ וְלֹ֣א תֶחֱטָֽא׃
הבטחת הצאצאים והסוף המאושר
וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּי־רַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ וְ֝צֶאֱצָאֶ֗יךָ כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃
תָּב֣וֹא בְכֶ֣לַח אֱלֵי־קָ֑בֶר כַּעֲל֖וֹת גָּדִ֣ישׁ בְּעִתּֽוֹ׃
הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא שְׁ֝מָעֶ֗נָּה וְאַתָּ֥ה דַֽע־לָֽךְ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
אליחו מפרט את תוצאות הכעס והכעסות, ומתאר את גדלות הבריאה והצדק של ה' בשמיים ועל הארץ.
השלכות הכעס והטיפשות
אליבּוּ מתאר את גורלו של האדם הטיפש שפועל מתוך כעס וקנאה. הוא טוען שהתנהגות כזו מובילה להרס עצמי, לכך שילדיו יתרחקו מהישועה, ולחורבן ללא יכולת הצלה.
הַקֹּשִׁי שֶׁל הַחַלָּיוֹת וְהַתְּקִיבָה שֶׁל אִיּוֹב
אִיּוֹב מְתָאֵר אֶת הַכְּאֵב וְהַעֲמָל הַמְּתַקְפִּים אֶת הָאָדָם וְאֶת הַסִּכּוּי שֶׁל הַכֹּחַ בַּטֶּבַע. בְּסוֹף הַדָּבָר הוּא מַחְלִיט לְהַפְנוֹת אֶל אֱלֹהִים בְּמְנַת לִמְצֹא תְּשׁוּרָה.
מעשיו של אלוהים
פסוקים אלו מתארים את כוחו של אלוהים ואת מעשיו המופלאים בעולם. הוא יוצר פלאים שאינם ניתנים למדידה, שולט במזג האוויר ובתהליכי הטבע, ומעלה את המושפלים. בנוסף, הוא מונע מתוכניות הרשעים להצליח ומכשיל את מעשיהם.
כֹּחַ הַשְּׁלִיטָה שֶׁל הַשֵּׁם
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַיְכֹלֶת שֶׁל הַשֵּׁם לְהַכְרִית אֶת תַּכְלִיתָם שֶׁל הֶחָכְמִים הָרָעִים וְהַמְּעַקְּשִׁים. הוּא מְבַטֵּל אֶת תַּכְלִיתָם וּמַצִּיל אֶת הַדַּלִּים מִן הַמִּצָּר, כְּשֶׁהוּא הופך אֶת הַחֹשֶׁךְ לְאוֹר וּמַעֲנִיק תִּקְוָה לַמּוּתְרִים.
הַצַּלַּת הַצְּדִיק מֵעֵינֵי אֱלֹהִים
אֵלִיבַז מְמַלְכֵּן אֶת הַנִּיצוֹן בַּסְּבָרָה שֶׁלּוֹ, וְאוֹמֵר שֶׁזֶּה מַזָּל הָאָדָם שֶׁהָאֱלֹהִים מְתוֹּנֵה אוֹתוֹ. הוּא מְתָאֵר אֶת הַצְּרָעוֹת שֶׁיּוֹכוֹלוּ לְהַכְאִיב וּלְכַבֵּשׁ, אַךְ מַבְטִיחַ שֶׁהַצַּדִּיק יִצָּלֵם מִמָּוֶת, מֵרָעָב וּמֵחֶרֶב בְּגוּף וּבְנֶפֶשׁ.
הבטחת השלום והשפע
אליפוז מדבר על שפע וביטחון עתידי. הוא מבטיח שהאדם לא ייראה מפני אויבים או מחיות פרא, כי יהיה לו שלום באוהלו, בצאניו ובכל סביבתו, וקשר של שלום עם כל הטבע.
הבטחת הצאצאים והסוף המאושר
אליעזר ממשיך את דבריו על הברכה והצדק, ומבטיח כי צאצאיו של האדם יהיו רבים כעשב הארץ. הוא מתאר סוף חיים שלם ומוצלח, ואז מסכם כי הדברים שנאמרו הם תוצאה של בחינה מעמיקה וקביעה של העובדות.
הפרק מסיים בהבטחה לשלום ושפע עבור מי שמתקדם בדרך ה' ומתקן את דרכו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַצְלָחַת הַצַּדִּיק וְהַסּוֹד שֶׁל הַמַּצּוּרִיּוּת
״אֵימָא מִידֵּי דְעַבּוֹרֵי, כְּדִכְתִיב: ״וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת״!״
בַּקְּטעַת הַמִּקְרָא שֶׁל אֱלִיהוּ הַמַּצְבִּיעַ, אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הַתְּגוּבָה שֶׁלּוֹ לַסְּבָבוֹת. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַשֵּׁם עוֹשֶׂה דְּבָרִים נֶפְלָאִים וְעָמוֹקִים שֶׁקְּצָת מִקְצָת הַאָדָם לֹא יָכוֹל לְהָבִין. הַדְּבָרִים הַנֶּעְלָמִים הַנִּמְצָאִים בַּטֶּבַע וּבַגּוֹזְלֵי הַשָּׁמַיִם מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ עַל הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית שֶׁמְּכַסָּה אֶת הָעוֹלָם. הַתַּלְמוּד בִּנְזִיר חָמֵשׁ אֶחָד שְׁמוֹנֶה מַפְרִישׁ תּוֹרָה אַחֶרֶת. הוּא מְצַיֵּן שֶׁיֵּשׁ מַצָּב שֶׁבּוֹ הַמַּצּוּרִיּוּת אוֹ הַקְּשִׁי) עוֹבֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתָּב עַל הַמַּיִם הַשֶּׁלֹּחִים עַל פְּנֵי הַחֹצֶת. הַקְּשִׁי הַזֶּה הוּא חֵלֶק מֵהַתְּהוּת שֶׁל הַחַיִּים שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַתַּלְמוּד מְבִיא מִן הַמִּקְרָא.
נזיר ג׳ א:ח׳ ↗עוצמת הגשמים וגדולת הבורא
״וְלִיתְנֵי ״מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִים עַל הַגְּשָׁמִים״. מַאי ״גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי שֶׁיּוֹרְדִין בִּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר״, וּכְתִיב:״
בַּקְּטַעַת הַמִּקְרָא שֶׁנֶּתְּנוּ, אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים עַל הַגְּדֻלָּה שֶׁל הַבּוֹרֵא בְּמַעֲשֵׂיו. הַמִּקְרָא מְתָאֵר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים וּמַעֲשִׂים נִפְלָאִים שֶׁל אֵל, שֶׁהַקְּרִירוֹת שֶׁלּוֹ הֵם בְּלִי גְּבוּלָה וְלִי גְּדֵר. הַמַּטָר יוֹרֵד עַל כָּל הָאָרֶץ וְהַמַּיִם מְכַסִּים אֶת כָּל הַשָּׁטַח. רַבִּי יוֹחָנָן בַּתַּלְמוּד מְסַבֵּר מָה הַכַּוָּנָה בְּמִשְׁאָה זוֹ. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמִּשְׁאָה עַל הַגְּשָׁמִים הִיא בִּגְבוּרָה, כִּי הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הַשֵּׁם גְּדוֹלִים וְנֶפְלָאִים בְּמֶעְשֵׂה יָדוֹ, כָּמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל הַמַּטָר הַיּוֹרֵד עַל פְּנֵי הָאָרֶץ וְהַמַּיִם שֶׁעַל פְּנֵי הַחוּצוֹת.
תענית ב׳ א:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
הצדק האלוהי והסבל האנושי
״רשף. כמו רשפי קשת (תהילים ע״ו:ד׳) כשהחץ מעופפת נקרא רשפי ל' עוף (סא"א):״
בפרק זה אליעו מדבר על חוסר הצדק הנראה לעין. הוא טוען שהמצוקה היא חלק טבעי מהחיים, כי האדם נולד לסבל. אליעו מנסה להסביר שהעונש אינו תמיד סיבה ברורה, אך הַשֵּׁם מנהיג את העולם בצדק ומשפיע על אדם ועל חיה. הפרשן רש"י מתייחס למילה "רשף" בפסוק השביעי. הוא מסביר שמדובר בלהבות או בזיק של אש, בדומה לרשפי חץ קשת כפי שמופיע בתהילים. אליעו משתמש בדימוי זה כדי לתאר את עוצמת הפגיעה או האסון שמתפרץ במהירות.
רש״י על איוב 5:7:2 ↗הברכות שבסוף הסבל
״בשוט לשון. של שטן תחבא אותך אלו הן השבע צרות רעב וחרב לשון ושוד וגו' וחית הארץ הם ליסטי':״
בפרק זה, אליוז משיב לאיוב ומסביר שהסבל הוא חלק מהמשפט האלוקי. הוא טוען שהשם מחסיר ומוסיף לאדם, וכי מי שמוצא חסד בעיניו יזכה לברכות רבות. אליוז מתאר מצב שבו האדם זוכה לשלווה, שפע, והצלחה בכל מעשה ידיו, ושהברכות הללו מגינות עליו מפני אויבים וצרות. רש"י, בפירושו על פסוק אחד בפרק, מציין כי המילים המבטאות הצלחה וברכה יכולות להתפרש גם כהתמודדות עם קשיים שונים שעלולים להופיע, כמו רעב, חרב ושוד. לפי רש"י, אלו הם החיות והסיכונים שקיימים בעולם, והברכה היא היכולת לשרוד ולהתגבר עליהם.
רש״י על איוב 5:21:1 ↗הקשר בין קשיים טבעיים לצרות אדם
״ובני רשף - יש אומרים: כי כאשר תולדות העוף לעוף, כן תולדות האדם לעמל. וכמוהו: ולחומי רשף, שפירושו אכולי עוף. ויש אומרים: כי בני רשף״
בפסוק זה, אליעו מדבר על כך שהמצוקה מגיעה לאדם באופן טבעי ובלתי נמנע, בדומה לטבעם של בעלי חיים מסוימים. אבן עזרא מציע כמה דרכים להבין את המושגים "בני רשף" ו"לוחמי רשף". הוא מציין פרשנות לפיה הדבר מעיד על כך שהעמל הוא חלק בלתי נפרד מחיי האדם, בדיוק כפי שהעוף בנוי לעוף. פרשנות נוספת אומרת שהמושגים הללו מתייחסים לאש או לניצוצות אש. אבן עזרא מסביר שהתופעות הטבעיות, כמו זריחת השמש או הגשם, נראות לנו כקבועות, אך הן תלויות ברצון הבורא. לעיתים הגשם נמנע, ואז בני האדם זועקים אל הַשֵּׁם, וזה מהווה אות גדול לכך שהוא עושה מעשים גדולים ונותן מטר.
אבן עזרא על איוב 5:7:1 ↗ההגנה של אלוהים על צדיק
״ושוט - מן: שוטטו בחוצות ירושלים כאשר תשוטט לשון בארצך תיחבא.״
בפסוק הזה, אליעו מתאר כיצד הַשֵּׁם מגן על מי שצועד בדרך הישר. הוא מבטיח שהאדם הצדיק יגיע למקום שבו אין פחד, שבו אין רע ואין דוחק. אלוהים הוא המקלט של מי שבורח ממנו, והוא משגיח על דרכי האדם ומוביל אותו אל מטרה של שלום. אבן עזרא מפרש את המילים "וְשׁוֹטֵט בְּחַדָּתוֹ" ומסביר שהביטוי "שׁוֹטֵט" מתייחס למי שמתרוצץ ברחובות ירושלים. הוא מסביר שזהו דימוי לאדם שמוצא מחסה בתוך הארץ, בדומה למשמעות המילה "תִּשְׁחַב" המופיעה בהקשר של הסתתרות.
אבן עזרא על איוב 5:21:2 ↗