איוב ענה להשם ואמר:
וַיַּ֖עַן אִיּ֥וֹב אֶת־יְהוָ֗ה וַיֹּאמַֽר׃איוב · פרק מב׳
תשובת איוב והשיקומו
איוב מודה לאלוהים על הידע שלו, ה' כעוס על חבריו ומורה לאיוב להעמיד אותם, ובסוף איוב מקבל ברכה ושפע וחי חיי ארוכים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב מב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
תשובת איוב להשם
אני יודע שאתה יכול לעשות הכל, ושום תוכנית שלך לא תוכל להיעצר.
ידעת [יָ֭דַעְתִּי] כִּי־כֹ֣ל תּוּכָ֑ל וְלֹא־יִבָּצֵ֖ר מִמְּךָ֣ מְזִמָּֽה׃מי יכול להסתיר עצה בלי לדעת מראש? לכן דיברתי ולא הבנתי, כי הדברים שלך מופלאים מעליי ואני לא יכול להבין אותם.
מִ֤י זֶ֨ה ׀ מַעְלִ֥ים עֵצָ֗ה בְּֽלִ֫י דָ֥עַת לָכֵ֣ן הִ֭גַּדְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין נִפְלָא֥וֹת מִ֝מֶּ֗נִּי וְלֹ֣א אֵדָֽע׃אקשיב עכשיו, ואני אדבר ואשאל אותך, ותלמד אותי.
שְֽׁמַֽע־נָ֭א וְאָנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר אֶ֝שְׁאָלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי׃ה–ח
תשובת איוב וזעמו של ה'
שמעתי עליך באוזני, ועכשיו עיני ראתה אותך.
לְשֵֽׁמַע־אֹ֥זֶן שְׁמַעְתִּ֑יךָ וְ֝עַתָּ֗ה עֵינִ֥י רָאָֽתְךָ׃לכן אני מתחרט ומתנחם על אבק ועפר.
עַל־כֵּ֭ן אֶמְאַ֣ס וְנִחַ֑מְתִּי עַל־עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ (פ)ואחרי שה' דיבר את הדברים האלה עם איוב, ה' אמר לאליעזר התימני: כעסתי עליך ועל שני חבריך, כי לא דיברתם אלי נכון כמו עבדי איוב.
וַיְהִ֗י אַחַ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־אִיּ֑וֹב וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־אֱלִיפַ֣ז הַתֵּֽימָנִ֗י חָרָ֨ה אַפִּ֤י בְךָ֙ וּבִשְׁנֵ֣י רֵעֶ֔יךָ כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב׃ועכשיו, קחו לעצמכם שבע פרות ושבע אים, לכו אל עבדי איוב והעלו קרבן בשבילכם, ואיוב עבדי יתפלל עליכם, כי אני אקשיב לו, אחרת לא אעשה איתכם מעשה טיפשי, כי לא דיברתם אלי נכון כמו עבדי איוב.
וְעַתָּ֡ה קְחֽוּ־לָכֶ֣ם שִׁבְעָֽה־פָרִים֩ וְשִׁבְעָ֨ה אֵילִ֜ים וּלְכ֣וּ ׀ אֶל־עַבְדִּ֣י אִיּ֗וֹב וְהַעֲלִיתֶ֤ם עוֹלָה֙ בַּֽעַדְכֶ֔ם וְאִיּ֣וֹב עַבְדִּ֔י יִתְפַּלֵּ֖ל עֲלֵיכֶ֑ם כִּ֧י אִם־פָּנָ֣יו אֶשָּׂ֗א לְבִלְתִּ֞י עֲשׂ֤וֹת עִמָּכֶם֙ נְבָלָ֔ה כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב׃ט–יב
שיקומו של איוב
אליפץ התימני, בילדד שוח, וצופר נעמתי הלכו ועשו כפי שדבר אליהם הַשֵׁם.
וַיֵּלְכוּ֩ אֱלִיפַ֨ז הַתֵּֽימָנִ֜י וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֗י צֹפַר֙ הַנַּ֣עֲמָתִ֔י וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם יְהוָ֑ה וַיִּשָּׂ֥א יְהוָ֖ה אֶת־פְּנֵ֥י אִיּֽוֹב׃הַשֵׁם החזיר לאיוב את המצב הקודם כשהתפלל בעד חבריו, והוא הוסיף להַשֵׁם את כל מה שהיה לאיוב גם לפעמים מוגדל.
וַֽיהוָ֗ה שָׁ֚ב אֶת־שבית [שְׁב֣וּת] אִיּ֔וֹב בְּהִֽתְפַּֽלְל֖וֹ בְּעַ֣ד רֵעֵ֑הוּ וַ֧יֹּסֶף יְהוָ֛ה אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְאִיּ֖וֹב לְמִשְׁנֶֽה׃כל אחי איוב, אחיותיו וכל המכירים אותו באו אליו, אכלו איתו בביתו, נתנו לו דברי ניחום ודברי ביקורת על כל הרע שהביא עליו הַשֵׁם, וכל אחד נתן לו מטבע כסף אחד וכל אחד נתן לו עגיל זהב אחד.
וַיָּבֹ֣אוּ אֵ֠לָיו כָּל־אֶחָ֨יו וְכָל־אחיתיו [אַחְיוֹתָ֜יו] וְכָל־יֹדְעָ֣יו לְפָנִ֗ים וַיֹּאכְל֨וּ עִמּ֣וֹ לֶחֶם֮ בְּבֵיתוֹ֒ וַיָּנֻ֤דוּ לוֹ֙ וַיְנַחֲמ֣וּ אֹת֔וֹ עַ֚ל כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁר־הֵבִ֥יא יְהוָ֖ה עָלָ֑יו וַיִּתְּנוּ־ל֗וֹ אִ֚ישׁ קְשִׂיטָ֣ה אֶחָ֔ת וְאִ֕ישׁ נֶ֥זֶם זָהָ֖ב אֶחָֽד׃ (ס)הַשֵׁם בירך את אחרית ימיו של איוב יותר מהתחלה, והיה לו ארבעה עשר אלף כבשים, שש אלף גמלים, אלף שור ורעיי אלף.
וַֽיהוָ֗ה בֵּרַ֛ךְ אֶת־אַחֲרִ֥ית אִיּ֖וֹב מֵרֵאשִׁת֑וֹ וַֽיְהִי־ל֡וֹ אַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר אֶ֜לֶף צֹ֗אן וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ גְּמַלִּ֔ים וְאֶֽלֶף־צֶ֥מֶד בָּקָ֖ר וְאֶ֥לֶף אֲתוֹנֽוֹת׃יג–טז
משפחתו של איוב וארכו של חייו
היו לו שבעה בנים ושלושה בנות.
וַֽיְהִי־ל֛וֹ שִׁבְעָ֥נָה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת׃הוא קרא לאחת ימימה, לשנייה קצעינה, ולשלישית קרן הפוך.
וַיִּקְרָ֤א שֵׁם־הָֽאַחַת֙ יְמִימָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית קְצִיעָ֑ה וְשֵׁ֥ם הַשְּׁלִישִׁ֖ית קֶ֥רֶן הַפּֽוּךְ׃לא נמצאו נשים יפות כמו בנותיו של איוב בכל הארץ, ואביהם נתן לכולן חלק בשטחים של אחיהן.
וְלֹ֨א נִמְצָ֜א נָשִׁ֥ים יָפ֛וֹת כִּבְנ֥וֹת אִיּ֖וֹב בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֧ם אֲבִיהֶ֛ם נַחֲלָ֖ה בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם׃ (ס)לאחר מכן איוב חי עוד מאה וארבעים שנה, וראה את בניו ואת בני בניו במשך ארבע דורות.
וַיְחִ֤י אִיּוֹב֙ אַֽחֲרֵי־זֹ֔את מֵאָ֥ה וְאַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וירא [וַיִּרְאֶ֗ה] אֶת־בָּנָיו֙ וְאֶת־בְּנֵ֣י בָנָ֔יו אַרְבָּעָ֖ה דֹּרֽוֹת׃יז–יז
סוף ימיו של איוב
ואיוב מת כזקן, לאחר שחי שנים רבות.
וַיָּ֣מָת אִיּ֔וֹב זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֥ע יָמִֽים׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
תשובת איוב להשם
וַיַּ֖עַן אִיּ֥וֹב אֶת־יְהוָ֗ה וַיֹּאמַֽר׃
ידעת [יָ֭דַעְתִּי] כִּי־כֹ֣ל תּוּכָ֑ל וְלֹא־יִבָּצֵ֖ר מִמְּךָ֣ מְזִמָּֽה׃
מִ֤י זֶ֨ה ׀ מַעְלִ֥ים עֵצָ֗ה בְּֽלִ֫י דָ֥עַת לָכֵ֣ן הִ֭גַּדְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין נִפְלָא֥וֹת מִ֝מֶּ֗נִּי וְלֹ֣א אֵדָֽע׃
שְֽׁמַֽע־נָ֭א וְאָנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר אֶ֝שְׁאָלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי׃
ה–ח
תשובת איוב וזעמו של ה'
לְשֵֽׁמַע־אֹ֥זֶן שְׁמַעְתִּ֑יךָ וְ֝עַתָּ֗ה עֵינִ֥י רָאָֽתְךָ׃
עַל־כֵּ֭ן אֶמְאַ֣ס וְנִחַ֑מְתִּי עַל־עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ (פ)
וַיְהִ֗י אַחַ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־אִיּ֑וֹב וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־אֱלִיפַ֣ז הַתֵּֽימָנִ֗י חָרָ֨ה אַפִּ֤י בְךָ֙ וּבִשְׁנֵ֣י רֵעֶ֔יךָ כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב׃
וְעַתָּ֡ה קְחֽוּ־לָכֶ֣ם שִׁבְעָֽה־פָרִים֩ וְשִׁבְעָ֨ה אֵילִ֜ים וּלְכ֣וּ ׀ אֶל־עַבְדִּ֣י אִיּ֗וֹב וְהַעֲלִיתֶ֤ם עוֹלָה֙ בַּֽעַדְכֶ֔ם וְאִיּ֣וֹב עַבְדִּ֔י יִתְפַּלֵּ֖ל עֲלֵיכֶ֑ם כִּ֧י אִם־פָּנָ֣יו אֶשָּׂ֗א לְבִלְתִּ֞י עֲשׂ֤וֹת עִמָּכֶם֙ נְבָלָ֔ה כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב׃
ט–יב
שיקומו של איוב
וַיֵּלְכוּ֩ אֱלִיפַ֨ז הַתֵּֽימָנִ֜י וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֗י צֹפַר֙ הַנַּ֣עֲמָתִ֔י וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם יְהוָ֑ה וַיִּשָּׂ֥א יְהוָ֖ה אֶת־פְּנֵ֥י אִיּֽוֹב׃
וַֽיהוָ֗ה שָׁ֚ב אֶת־שבית [שְׁב֣וּת] אִיּ֔וֹב בְּהִֽתְפַּֽלְל֖וֹ בְּעַ֣ד רֵעֵ֑הוּ וַ֧יֹּסֶף יְהוָ֛ה אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְאִיּ֖וֹב לְמִשְׁנֶֽה׃
וַיָּבֹ֣אוּ אֵ֠לָיו כָּל־אֶחָ֨יו וְכָל־אחיתיו [אַחְיוֹתָ֜יו] וְכָל־יֹדְעָ֣יו לְפָנִ֗ים וַיֹּאכְל֨וּ עִמּ֣וֹ לֶחֶם֮ בְּבֵיתוֹ֒ וַיָּנֻ֤דוּ לוֹ֙ וַיְנַחֲמ֣וּ אֹת֔וֹ עַ֚ל כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁר־הֵבִ֥יא יְהוָ֖ה עָלָ֑יו וַיִּתְּנוּ־ל֗וֹ אִ֚ישׁ קְשִׂיטָ֣ה אֶחָ֔ת וְאִ֕ישׁ נֶ֥זֶם זָהָ֖ב אֶחָֽד׃ (ס)
וַֽיהוָ֗ה בֵּרַ֛ךְ אֶת־אַחֲרִ֥ית אִיּ֖וֹב מֵרֵאשִׁת֑וֹ וַֽיְהִי־ל֡וֹ אַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר אֶ֜לֶף צֹ֗אן וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ גְּמַלִּ֔ים וְאֶֽלֶף־צֶ֥מֶד בָּקָ֖ר וְאֶ֥לֶף אֲתוֹנֽוֹת׃
יג–טז
משפחתו של איוב וארכו של חייו
וַֽיְהִי־ל֛וֹ שִׁבְעָ֥נָה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת׃
וַיִּקְרָ֤א שֵׁם־הָֽאַחַת֙ יְמִימָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית קְצִיעָ֑ה וְשֵׁ֥ם הַשְּׁלִישִׁ֖ית קֶ֥רֶן הַפּֽוּךְ׃
וְלֹ֨א נִמְצָ֜א נָשִׁ֥ים יָפ֛וֹת כִּבְנ֥וֹת אִיּ֖וֹב בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֧ם אֲבִיהֶ֛ם נַחֲלָ֖ה בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם׃ (ס)
וַיְחִ֤י אִיּוֹב֙ אַֽחֲרֵי־זֹ֔את מֵאָ֥ה וְאַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וירא [וַיִּרְאֶ֗ה] אֶת־בָּנָיו֙ וְאֶת־בְּנֵ֣י בָנָ֔יו אַרְבָּעָ֖ה דֹּרֽוֹת׃
יז–יז
סוף ימיו של איוב
וַיָּ֣מָת אִיּ֔וֹב זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֥ע יָמִֽים׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
לאחר הדיון הארוך עם חבריו, איוב עונה להשם ומצהיר על הכרת הטוב ועל הבנת האמת.
פסוקים א–ד
תשובת איוב להשם
איוב מודה להשם בכוחו המוחלט וביכולתו לממש כל כוונה. הוא מודה כי דבריו הקודמים היו חסרי הבנה מול פלאי הבריאה, ומביע רצון לשאול ולהבין את דרכי האל.
פסוקים ה–ח
תשובת איוב וזעמו של ה'
איוב מודה בטעותו ומתחרט על דבריו לאחר שחזה בה'. לאחר מכן ה' כועס על אליעזר וחבריו שלא דיברו אליו בכנות, וצוטר אותם להקריב קרבנות כדי שאיוב יתפלל עליהם.
פסוקים ט–יב
שיקומו של איוב
החברים מתקבלים לדברי איוב והם מתפללים עבורו. הַשֵׁם מחזיר לאיוב את בריאותו ועצמותיו ומכפיל את רכושו. בני משפחתו ואנשיו מגיעים לנחמו ולהשתתף בשמתו, ואיוב זוכה לשפע גדול ורב יותר ממה שהיה לו בתחילה.
פסוקים יג–טז
משפחתו של איוב וארכו של חייו
הפסוקים מתארים את משפחתו החדשה של איוב לאחר מן הצרות, את שמות בנותיו ואת יופיין המיוחד, ואת אורך חייו הממושך שבו ראה דורות רבים.
פסוקים יז–יז
סוף ימיו של איוב
סיום ספר איוב. לאחר תקופת הסבל והתשובה, איוב מגיע לסוף ימיו בבריאות ובזקנה, ומת לאחר שחי שנים רבות.
הסיפור מסתיים בתיאור משפחתו החדשה של איוב ובאורך ימיו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
משכוך חייו של איוב וקביעת דורות ישראל
״ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה וכי שלשים שנה וארבע מאות שנה היו ישראל במצרים והלא לא היו במצרים אלא״
במכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מובאת פרשנות המנסה ליישב סתירה לכאורה בכתובים לגבי משך השהות של בני ישראל במצרים. הכתוב מציין שלשים שנה וארבע מאות שנה, אך המציאות ההיסטורית היא שעם ישראל נשאר במצרים מאתיים ועשר שנים בלבד. המפרש מסביר שהתקופה המצוינת כוללת את כל תקופות השהות של האבות בארצות זרות, כגון אברהם בפלשתים, יצחק בכנען ויעקב במגורי אביו, וכל אלו נספגים בחישוב אחד ארוך. הפרשנות מלמדת גם על הקשר שבין איוב לבין הגלות במצרים. לפי הגישה הזו, שנותיו של איוב משמשות כסימן לשינוי הגורל של ישראל. איוב נולד בתקופה שבה בני ישראל החלו להתיישב במצרים, ומת כאשר הם עלו ממנה. כך מתחבר סיפורו האישי של איוב למעגל ההיסטורי הגדול של עם ישראל.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ב:מ׳ ↗התמודדות עם ניסיונות העושר והעוני
״דבר אחר: אם כסף תלוה את עמי, הה"ד (קהלת ה): יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע.״
בפרשת איוב, אנו רואים את סוף סיפורו של איוב, שבו ה”ה” מוסיף לו כפליים את כל אשר אבד לו. המפרש בשם חז"ל בסימן זה, מסביר כי כל אדם בעולם עובר ניסיון: העשיר נבחן בשאלה האם ידו פתוחה לעניים, והעני נבחן בשאלה האם הוא יודע לקבל סבלנות מבלי להתלונן. הפרשנות מדגישה כי עושר אינו תמיד ברכה; יש עושר שגורם רע לבעליו, כמו עשרו של המן הרע, ויש עושר המביא טוב, כמו עשרו של יהושפט. המטרה היא להבין שהמצב הכלכלי של האדם הוא זמני ומשתנה, וכי החוכמה האמיתית היא להשתמש במשאבים לטובת צדקה ועשיית טוב, כפי שראינו בדוגמת דוד המלך.
שמות רבה ל״א:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
ההתגלות החדשה של איוב
״לשמע אוזן שמעתיך. כמה וכמה פעמים שמעתי שמעך ועתה עיני ראתה את שכינתך:״
בפרק זה, איוב משיב להשם ומודה לו על כל מעשיו. הוא מבין שדבריו הקודמים היו חסרי הבנה ושהוא לא יכול להתווכח עם כוחו של הבורא. איוב מצהיר כי בעבר הוא הכיר על הדיבור בלבד, אך כעת הוא חווה התגלות ישירה וראיית נוכחות הדיווין. רש"י מפרש את הפסוק הזה ומסביר שאיוב שמע את דברי השם פעמים רבות בעבר, אך כעת חלה התקדמות רוחנית משמעותית. לפי רש"י, האיוב החדש אינו רק שומע את האמת, אלא גם רואה את השכינה בעיניו, מה שמעניק לו ידע וביטחון חדשים.
רש״י על איוב 42:5:1 ↗השיבה והשיקום של איוב
״שבענה. הם פעמים שבע שתי שביעיות כמו (ויקרא יב) שבועים שהם שתי שבועות:״
הפרק האחרון של ספר איוב מתאר את סוף סבלו של איוב ואת התחדשות חייו. לאחר שדיבר עם הַשֵּׁם, איוב מודה באמת ומתחרט על דבריו. הַשֵּׁם גונב את כל מה שהיה לאיוב ומחזיר לו כפול מכל אשר היה לו, ובכך מסיים את תקופת המשפט והסבל. בפרק זה מופיעים בניו ובנותיו מחדש, ורש"י מציין כי המספר שבע פעמים בתי איוב מציין שבע שביעיות, כלומר כמות כפולה ומלאה של הברכה. הפרק מדגיש את החשיבות של הכרת טובה והתחזקות האמונה גם לאחר תקופות של בלבול וקושי.
רש״י על איוב 42:13:1 ↗ההתגלות החדשה של איוב
״ועתה עיני ראתך - מזה הפסוק נלמד, כי איוב לא נתנבא קודם זה, רק שמע שהיו נביאים בעולם, כאברהם ויצחק ויעקב.״
בפרק זה אנו רואים את סיום סיפורו של איוב. לאחר כל הוויכוחים והקשיים, הַשֵּׁם מדבר אל איוב ישירות. איוב מודה שהוא טעה ושהוא משתתף בחרטה. הוא מבין שהבנה שלו על העולם הייתה מוגבלת. מפרשים כמו אבן עזרא מציינים שהפסוק הזה מלמד שאיוב לא היה נביא לפני המפגש הזה עם הַשֵּׁם. הוא רק שמע על הנביאים שהיו בעולם, כמו אברהם, יצחק ויעקב, אך רק לאחר ההתגלות הזו הוא זכה לממשות רוחנית חדשה.
אבן עזרא על איוב 42:5:1 ↗הסיום של איוב: הברכה והשינוי
״ויהי לו ארבעה עשר אלף - פירוש משנה ואין כאן השנים, לפי שאינן ברשותו, נו"ן שבענה כנו"ן בשנה אפרים יקח.״
בפרק האחרון של ספר איוב, אנו רואים את סיום סבלו של איוב ואת החזרת השפע לחייו. הַשֵּׁם מברך את איוב מחדש, והוא מקבל כמות כפולה מכל מה שהיה לו קודם לכן. הברכות הללו מתמקדות בצאצאים חדשים ובהון רב, מה שמסמן תקופה של התחדשות לאחר המשבר הגדול. בפסוק שתועד, מצוין כי לאיוב היו ארבעה עשר אלף כבשים. אבן עזרא, במפרשו על ספר איוב, מעלה שאולי המספר המדויק של הכבשים היה שונה, שכן הוא מציין כי הדיוק במספרים מסוימים עשוי להשתנות בגלל כתיבה שונה או קשיים בהבנת הנתונים המקוריים. הפרשן מתמקד בבחינת הנתונים המספריים כפי שהם מופיעים בטקסט.
אבן עזרא על איוב 42:12:1 ↗