אליהו ענה ואמר:
וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּא וַיֹּאמַֽר׃איוב · פרק לד׳
דברי אליחו על צדק ה' וטענותיו של איוב
אליחו קורא לחכמים ומפרט את שלמותו של אלוהים, את הידיעה המוחלטת שלו ואת חוסר הצדק בטענותיו של איוב.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב לד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קריאת אליהו לחכמים
תקשיבו לחכמים לדבריי, ותקשיבו לי, אתם שמבינים.
שִׁמְע֣וּ חֲכָמִ֣ים מִלָּ֑י וְ֝יֹדְעִ֗ים הַאֲזִ֥ינוּ לִֽי׃כי האוזן בודקת את המילים, והחיך טועם את האוכל.
כִּי־אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ יִטְעַ֥ם לֶאֱכֹֽל׃קיבלנו משפט, ונעלה בתוכו לדעת מה טוב עבורנו.
מִשְׁפָּ֥ט נִבְחֲרָה־לָּ֑נוּ נֵדְעָ֖ה בֵינֵ֣ינוּ מַה־טּֽוֹב׃טענת איוב לצדק
כי איוב אמר: אני צודק, ואלוהים הוריד את המשפט שלי.
כִּֽי־אָ֭מַר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֝אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי׃האם אני משקר לגבי המשפט שלי? בן אדם, החץ שלי יצא בלי אשמה.
עַל־מִשְׁפָּטִ֥י אֲכַזֵּ֑ב אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי־פָֽשַׁע׃איזה גבר יהיה כמו איוב? הוא ישתה לעג כמו מים.
מִי־גֶ֥בֶר כְּאִיּ֑וֹב יִֽשְׁתֶּה־לַּ֥עַג כַּמָּֽיִם׃הוא הולך בדרך של חברי עובדי הרשע, וצועד יחד עם אנשי עוולה.
וְאָרַ֣ח לְ֭חֶבְרָה עִם־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וְ֝לָלֶ֗כֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶֽשַׁע׃צדקת האל והאחריות האנושית
כי הוא אמר שאין אדם יתעקש ברצון שלו מול אלוהים.
כִּֽי־אָ֭מַר לֹ֣א יִסְכָּן־גָּ֑בֶר בִּ֝רְצֹת֗וֹ עִם־אֱלֹהִֽים׃לכן, אנשים בעלי לב, תקשיבו לי: הרחיקו את האל מרשע ואת שדי מעוות.
לָכֵ֤ן ׀ אַ֥נֲשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְע֫וּ לִ֥י חָלִ֖לָה לָאֵ֥ל מֵרֶ֗שַׁע וְשַׁדַּ֥י מֵעָֽוֶל׃כי האדם יקבל את התוצאה של מעשיו, והוא ימצא את הדרך שבה הוא הלך.
כִּ֤י פֹ֣עַל אָ֭דָם יְשַׁלֶּם־ל֑וֹ וּֽכְאֹ֥רַח אִ֝֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ׃אפילו כן, האל לא ינהג באכזריות, ושדי לא יעוות את המשפט.
אַף־אָמְנָ֗ם אֵ֥ל לֹֽא־יַרְשִׁ֑יעַ וְ֝שַׁדַּ֗י לֹֽא־יְעַוֵּ֥ת מִשְׁפָּֽט׃הַשֵּׁם כְּמַשְׁלִיט הַיְקוּם
מי נתן לו שלטון על הארץ ומי הניח את העולם כולו?
מִֽי־פָקַ֣ד עָלָ֣יו אָ֑רְצָה וּמִ֥י שָׂ֝֗ם תֵּבֵ֥ל כֻּלָּֽהּ׃אם הוא יחליט להפנות אליו את לבו, הוא יאסוף אליו את רוחו ונשמתו.
אִם־יָשִׂ֣ים אֵלָ֣יו לִבּ֑וֹ רוּח֥וֹ וְ֝נִשְׁמָת֗וֹ אֵלָ֥יו יֶאֱסֹֽף׃כל היצורים החיים ימותו יחד, והאדם יחזור לאדמה.
יִגְוַ֣ע כָּל־בָּשָׂ֣ר יָ֑חַד וְ֝אָדָ֗ם עַל־עָפָ֥ר יָשֽׁוּב׃ואם יש לכם בינה ושמעתם זאת, תקשיבו לדברי.
וְאִם־בִּ֥ינָה שִׁמְעָה־זֹּ֑את הַ֝אֲזִ֗ינָה לְק֣וֹל מִלָּֽי׃צִדְקַת הַמֶּמְשָׁלָה וְהַשִּׁוּוּי בֵּין כֻּלָּם
הַכְּעַס שׂוֹנֵא מִשְׁפָּט יַחֲבֹשׁ, וְאִם אָדָם צַדִּיק וּגְדוֹל, הוּא יַרְשִׁיעַ.
הַאַ֬ף שׂוֹנֵ֣א מִשְׁפָּ֣ט יַחֲב֑וֹשׁ וְאִם־צַדִּ֖יק כַּבִּ֣יר תַּרְשִֽׁיעַ׃הַאֲמִיר לְמֶלֶךְ רָשָׁע אֶת הַדָּבָר בְּלִי מְזוּן לַנְּדִיבִים.
הַאֲמֹ֣ר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל רָ֝שָׁ֗ע אֶל־נְדִיבִֽים׃אֲשֶׁר לֹא הֶעֱדִיף פְּנֵי שָׂרִים וְלֹא הִתְעַטֵּף בְּעֹשֶׁר לִפְנֵי הֶעָנִי, כִּי כָּל מַעֲשָׂיו בְּכַף יָדוֹ.
אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נָשָׂ֨א ׀ פְּנֵ֥י שָׂרִ֗ים וְלֹ֣א נִכַּר־שׁ֭וֹעַ לִפְנֵי־דָ֑ל כִּֽי־מַעֲשֵׂ֖ה יָדָ֣יו כֻּלָּֽם׃לְרֶגַע הֵם יָמוּתוּ, וּבְחֲצִי הַלַּיְלָה הָעָם יִתְעַיְּפוּ וְיַעַבְרוּ, וְהַגִּבּוֹר יִמְצָא אֶת עֶצְמוֹ לְבַד.
רֶ֤גַע ׀ יָמֻתוּ֮ וַחֲצ֪וֹת לָ֥יְלָה יְגֹעֲשׁ֣וּ עָ֣ם וְיַעֲבֹ֑רוּ וְיָסִ֥ירוּ אַ֝בִּ֗יר לֹ֣א בְיָֽד׃הידיעה המוחלטת של אלוהים
כי העיניים שלו על דרכיו של אדם, והוא רואה את כל הצעדים שלו.
כִּי־עֵ֭ינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכָל־צְעָדָ֥יו יִרְאֶֽה׃אין חושך ואין צל כדי שפועלי הרע יתחבאו שם.
אֵֽין־חֹ֭שֶׁךְ וְאֵ֣ין צַלְמָ֑וֶת לְהִסָּ֥תֶר שָׁ֝֗ם פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃כי הוא לא צריך לחפש אדם אחר כדי להגיע למשפט.
כִּ֤י לֹ֣א עַל־אִ֭ישׁ יָשִׂ֣ים ע֑וֹד לַהֲלֹ֥ךְ אֶל־אֵ֝֗ל בַּמִּשְׁפָּֽט׃הוא מרים מכה למנהיגים גדולים, וממנהיגים אחרים הוא ממנה במקומם.
יָרֹ֣עַ כַּבִּירִ֣ים לֹא־חֵ֑קֶר וַיַּעֲמֵ֖ד אֲחֵרִ֣ים תַּחְתָּֽם׃תוצאות הסטייה מדרך ה'
לכן הוא יזהה את המעשים שלהם, וישנה את הלילה, והם יישברו.
לָכֵ֗ן יַ֭כִּיר מַעְבָּֽדֵיהֶ֑ם וְהָ֥פַךְ לַ֝֗יְלָה וְיִדַּכָּֽאוּ׃הם ימצאו את הרשעים במקום שבו רואים דברים.
תַּֽחַת־רְשָׁעִ֥ים סְפָקָ֗ם בִּמְק֥וֹם רֹאִֽים׃בגלל זה הם סטו מאחוריו, וכל דרכיהם לא היו חכמות.
אֲשֶׁ֣ר עַל־כֵּ֭ן סָ֣רוּ מֵֽאַחֲרָ֑יו וְכָל־דְּ֝רָכָ֗יו לֹ֣א הִשְׂכִּֽילוּ׃כדי להביא עליו את צעקת העני והוא ישמע את צעקת הדלים.
לְהָבִ֣יא עָ֭לָיו צַֽעֲקַת־דָּ֑ל וְצַעֲקַ֖ת עֲנִיִּ֣ים יִשְׁמָֽע׃הצדק האלוהי ונושא העוול
הוא משכיט את הרע ומי ירע, הוא מסתיר פנים ומי יציל אותו, וזה קורה גם לעמים וגם לאנשים באופן שווה.
וְה֤וּא יַשְׁקִ֨ט ׀ וּמִ֥י יַרְשִׁ֗עַ וְיַסְתֵּ֣ר פָּ֭נִים וּמִ֣י יְשׁוּרֶ֑נּוּ וְעַל־גּ֖וֹי וְעַל־אָדָ֣ם יָֽחַד׃זה קורה למלך צודק ולאנשים שנמצאים במקום מבודד.
מִ֭מְּלֹךְ אָדָ֥ם חָנֵ֗ף מִמֹּ֥קְשֵׁי עָֽם׃כי הוא אומר לאלוהים: הרמתי את ידי, לא אעשה רע.
כִּֽי־אֶל־אֵ֭ל הֶאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל׃בנוסף לכך, הוא אומר: אם תרצה, תלמד אותי, ואם עשיתי עוול, לא אחזור עליו.
בִּלְעֲדֵ֣י אֶ֭חֱזֶה אַתָּ֣ה הֹרֵ֑נִי אִֽם־עָ֥וֶל פָּ֝עַ֗לְתִּי לֹ֣א אֹסִֽיף׃טענות אליהו נגד איוב
הוא יחזיר לך את מה שגרמת, כי סרת פנים. אתה בוחר, אבל אני לא. ומה אתה יודע כדי לדבר?
הַֽמֵעִמְּךָ֬ יְשַׁלְמֶ֨נָּה כִּֽי־מָאַ֗סְתָּ כִּי־אַתָּ֣ה תִבְחַ֣ר וְלֹא־אָ֑נִי וּֽמַה־יָדַ֥עְתָּ דַבֵּֽר׃אנשים בעלי לב יגידו לי את זה, וגבר חכם יקשיב לי.
אַנְשֵׁ֣י לֵ֭בָב יֹ֣אמְרוּ לִ֑י וְגֶ֥בֶר חָ֝כָ֗ם שֹׁמֵ֥עַֽ לִֽי׃איוב מדבר בלי ידיעה, והדברים שלו אינם נבונים.
אִ֭יּוֹב לֹא־בְדַ֣עַת יְדַבֵּ֑ר וּ֝דְבָרָ֗יו לֹ֣א בְהַשְׂכֵּֽיל׃אבי יבחן את איוב לנצח על דבריו מול אנשי רשע.
אָבִ֗י יִבָּחֵ֣ן אִיּ֣וֹב עַד־נֶ֑צַח עַל־תְּ֝שֻׁבֹ֗ת בְּאַנְשֵׁי־אָֽוֶן׃התגובה של איוב למשפט אליחו
כי הוא יוסיף לחטוא, והעבירה שלו תגדל בתוכנו, והדברים שלו מול אלוהים יתרבו.
כִּ֥י יֹ֘סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִסְפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קריאת אליהו לחכמים
וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּא וַיֹּאמַֽר׃
שִׁמְע֣וּ חֲכָמִ֣ים מִלָּ֑י וְ֝יֹדְעִ֗ים הַאֲזִ֥ינוּ לִֽי׃
כִּי־אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ יִטְעַ֥ם לֶאֱכֹֽל׃
מִשְׁפָּ֥ט נִבְחֲרָה־לָּ֑נוּ נֵדְעָ֖ה בֵינֵ֣ינוּ מַה־טּֽוֹב׃
טענת איוב לצדק
כִּֽי־אָ֭מַר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֝אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי׃
עַל־מִשְׁפָּטִ֥י אֲכַזֵּ֑ב אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי־פָֽשַׁע׃
מִי־גֶ֥בֶר כְּאִיּ֑וֹב יִֽשְׁתֶּה־לַּ֥עַג כַּמָּֽיִם׃
וְאָרַ֣ח לְ֭חֶבְרָה עִם־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וְ֝לָלֶ֗כֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶֽשַׁע׃
צדקת האל והאחריות האנושית
כִּֽי־אָ֭מַר לֹ֣א יִסְכָּן־גָּ֑בֶר בִּ֝רְצֹת֗וֹ עִם־אֱלֹהִֽים׃
לָכֵ֤ן ׀ אַ֥נֲשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְע֫וּ לִ֥י חָלִ֖לָה לָאֵ֥ל מֵרֶ֗שַׁע וְשַׁדַּ֥י מֵעָֽוֶל׃
כִּ֤י פֹ֣עַל אָ֭דָם יְשַׁלֶּם־ל֑וֹ וּֽכְאֹ֥רַח אִ֝֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ׃
אַף־אָמְנָ֗ם אֵ֥ל לֹֽא־יַרְשִׁ֑יעַ וְ֝שַׁדַּ֗י לֹֽא־יְעַוֵּ֥ת מִשְׁפָּֽט׃
הַשֵּׁם כְּמַשְׁלִיט הַיְקוּם
מִֽי־פָקַ֣ד עָלָ֣יו אָ֑רְצָה וּמִ֥י שָׂ֝֗ם תֵּבֵ֥ל כֻּלָּֽהּ׃
אִם־יָשִׂ֣ים אֵלָ֣יו לִבּ֑וֹ רוּח֥וֹ וְ֝נִשְׁמָת֗וֹ אֵלָ֥יו יֶאֱסֹֽף׃
יִגְוַ֣ע כָּל־בָּשָׂ֣ר יָ֑חַד וְ֝אָדָ֗ם עַל־עָפָ֥ר יָשֽׁוּב׃
וְאִם־בִּ֥ינָה שִׁמְעָה־זֹּ֑את הַ֝אֲזִ֗ינָה לְק֣וֹל מִלָּֽי׃
צִדְקַת הַמֶּמְשָׁלָה וְהַשִּׁוּוּי בֵּין כֻּלָּם
הַאַ֬ף שׂוֹנֵ֣א מִשְׁפָּ֣ט יַחֲב֑וֹשׁ וְאִם־צַדִּ֖יק כַּבִּ֣יר תַּרְשִֽׁיעַ׃
הַאֲמֹ֣ר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל רָ֝שָׁ֗ע אֶל־נְדִיבִֽים׃
אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נָשָׂ֨א ׀ פְּנֵ֥י שָׂרִ֗ים וְלֹ֣א נִכַּר־שׁ֭וֹעַ לִפְנֵי־דָ֑ל כִּֽי־מַעֲשֵׂ֖ה יָדָ֣יו כֻּלָּֽם׃
רֶ֤גַע ׀ יָמֻתוּ֮ וַחֲצ֪וֹת לָ֥יְלָה יְגֹעֲשׁ֣וּ עָ֣ם וְיַעֲבֹ֑רוּ וְיָסִ֥ירוּ אַ֝בִּ֗יר לֹ֣א בְיָֽד׃
הידיעה המוחלטת של אלוהים
כִּי־עֵ֭ינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכָל־צְעָדָ֥יו יִרְאֶֽה׃
אֵֽין־חֹ֭שֶׁךְ וְאֵ֣ין צַלְמָ֑וֶת לְהִסָּ֥תֶר שָׁ֝֗ם פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃
כִּ֤י לֹ֣א עַל־אִ֭ישׁ יָשִׂ֣ים ע֑וֹד לַהֲלֹ֥ךְ אֶל־אֵ֝֗ל בַּמִּשְׁפָּֽט׃
יָרֹ֣עַ כַּבִּירִ֣ים לֹא־חֵ֑קֶר וַיַּעֲמֵ֖ד אֲחֵרִ֣ים תַּחְתָּֽם׃
תוצאות הסטייה מדרך ה'
לָכֵ֗ן יַ֭כִּיר מַעְבָּֽדֵיהֶ֑ם וְהָ֥פַךְ לַ֝֗יְלָה וְיִדַּכָּֽאוּ׃
תַּֽחַת־רְשָׁעִ֥ים סְפָקָ֗ם בִּמְק֥וֹם רֹאִֽים׃
אֲשֶׁ֣ר עַל־כֵּ֭ן סָ֣רוּ מֵֽאַחֲרָ֑יו וְכָל־דְּ֝רָכָ֗יו לֹ֣א הִשְׂכִּֽילוּ׃
לְהָבִ֣יא עָ֭לָיו צַֽעֲקַת־דָּ֑ל וְצַעֲקַ֖ת עֲנִיִּ֣ים יִשְׁמָֽע׃
הצדק האלוהי ונושא העוול
וְה֤וּא יַשְׁקִ֨ט ׀ וּמִ֥י יַרְשִׁ֗עַ וְיַסְתֵּ֣ר פָּ֭נִים וּמִ֣י יְשׁוּרֶ֑נּוּ וְעַל־גּ֖וֹי וְעַל־אָדָ֣ם יָֽחַד׃
מִ֭מְּלֹךְ אָדָ֥ם חָנֵ֗ף מִמֹּ֥קְשֵׁי עָֽם׃
כִּֽי־אֶל־אֵ֭ל הֶאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל׃
בִּלְעֲדֵ֣י אֶ֭חֱזֶה אַתָּ֣ה הֹרֵ֑נִי אִֽם־עָ֥וֶל פָּ֝עַ֗לְתִּי לֹ֣א אֹסִֽיף׃
טענות אליהו נגד איוב
הַֽמֵעִמְּךָ֬ יְשַׁלְמֶ֨נָּה כִּֽי־מָאַ֗סְתָּ כִּי־אַתָּ֣ה תִבְחַ֣ר וְלֹא־אָ֑נִי וּֽמַה־יָדַ֥עְתָּ דַבֵּֽר׃
אַנְשֵׁ֣י לֵ֭בָב יֹ֣אמְרוּ לִ֑י וְגֶ֥בֶר חָ֝כָ֗ם שֹׁמֵ֥עַֽ לִֽי׃
אִ֭יּוֹב לֹא־בְדַ֣עַת יְדַבֵּ֑ר וּ֝דְבָרָ֗יו לֹ֣א בְהַשְׂכֵּֽיל׃
אָבִ֗י יִבָּחֵ֣ן אִיּ֣וֹב עַד־נֶ֑צַח עַל־תְּ֝שֻׁבֹ֗ת בְּאַנְשֵׁי־אָֽוֶן׃
התגובה של איוב למשפט אליחו
כִּ֥י יֹ֘סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִסְפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
אליחו פונה לחכמים ומציג את טענתו כי אלוהים אינו יכול לעוול, תוך שהוא מפרט את שליטתו וצדקתו של ה' בעולם.
קריאת אליהו לחכמים
אליהו משיב בפרק זה ופונה אל החכמים והמבינים. הוא משתמש בדימוי של שמיעה וטעימה כדי להסביר את חשיבות הבדיקה של דברים. הוא טוען כי המשפט שניתן לנו מאפשר לנו להבין ולדעת מהו הטוב.
טענת איוב לצדק
איוב מצהיר כי הוא צודק וכי אלוהים פעל נגדו בחוסר צדק. הוא דוחה את ההאשמות ומבהיר כי מעשיו היו נטולי אשמה. איוב מתאר מצב שבו הוא נתון לעג ומתערבב בדרכי אנשי הרע.
צדקת האל והאחריות האנושית
בפסוקים אלו מובהר כי האדם נושא באחריות מלאה למעשיו וקציר מעשיו הוא המפגש עם הדין. יחד עם זאת, מודגש כי האל אינו נוהג באכזריות או בחוסר צדק, אלא שומר על משפט ישר ומתוקן.
הַשֵּׁם כְּמַשְׁלִיט הַיְקוּם
בְּחֶלֶק זֶה אֵלִיחוּ מְסַבֵּר אֶת הַשְּׁלִיטָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל אֱלֹהִים עַל הַבְּרִיאָה. הוּא הַמְּפִיק אֶת הַחַיִּים וְהוּא הַמְּבַטֵּל אוֹתָם, כְּשֶׁכָּל הַיְצוּרִים יְשׁוּבוּ אֶל הֶעָפָר. הוּא קוֹרֵא לַמַּקְשִׁיבִים לְהַבְחִין בַּמְּצִיאוּת הַזֹּאת וְלְהַקְשִׁיב לַדִּבְרִים.
צִדְקַת הַמֶּמְשָׁלָה וְהַשִּׁוּוּי בֵּין כֻּלָּם
אֱלִיחוּ מְסַבֵּל אֶת הַתְּהוּלֹת שֶׁבְּעִקַר הַכְּעַס וְהַעֲדָפָה חַלָּקִית. הוּא מַסְבֵּר שֶׁהַצֶּדֶק הָאֲמִירִי מְחַיֵּב יִחוּד בֵּין עָנִי לְעֹשֶׁר וְשִׁוּוּי בֵּין שָׂר לְעָנִי, וְכָל הַתְּהוּלָה תַּעֲבֹר בַּסּוֹף.
הידיעה המוחלטת של אלוהים
בקטע זה מתאר אליחוז את תכונותיו של אלוהים כמי שעיניו בוחנות את כל מעשי האדם. אין מקום להסתתר מפניו, שכן הוא רואה הכל בבירור. הוא מבצע צדק בדרכים נחרצות, על ידי השפלת מנהיגים רעים והעמדת חדשים במקומם.
תוצאות הסטייה מדרך ה'
אליחוז מתאר את גורל הרשעים שסוטים מדרכו של אלוהים. הוא מסביר שהם יזכו לזיהוי מעשיהם ולשבירה, שכן דרכיהם אינן חכמות. בסופו של דבר, צעקת העניים והדלים תגיע אל שמיים ותזעק נגד המצב, והאל ישמע אותה.
הצדק האלוהי ונושא העוול
בפסוקים אלו מתאר ליאוב המשיך את דבריו על הנהגת האלוהים. הוא מסביר שהשם יכול להשכיט רע או להסתיר פנים מכולם, בין אם מדובר במלך צדק ובין אם באדם בודד. האדם מבקש מהאל ללמד אותו ולהדריך אותו, תוך שהוא מתחייב לתקן אם עבר עוול.
טענות אליהו נגד איוב
אליהו מטיח באיוב כי הוא מדבר ללא הבנה ובוחר בדרכים שאינן תואמות את רצון ה'. הוא טוען כי חכמים יסכימו עמו, וכי איוב צריכה להיבחן לעד מול רשעים בשל דבריו הלא נכונים.
התגובה של איוב למשפט אליחו
פסוק זה מסכם את טענתו של איוב בתגובה לטענותיו של אליחו. איוב טוען כי העוון שלו הופך למורכב וגדל בקרב הקהילה, וכי הדיבורים שלו מול אלוהים הופכים ליותר ויותר רבים ומרובים.
הפסוקים מסתיימים בביקורת של אליחו על איוב, שעמד על דבריו גם מול טענות אליחו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הצדק האלוקי וגמול המעשים
״ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים אין הים עומד כנגדך: וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו. החזיר עליהן את הגלגל״
הַמִּקְנֶה בַּתַּמְתּוּם הַמִּקְנֶה אֶת הַמַּרְאֶה בַּמִּקְצָה. בַּקְטַע הַזֶּה מֵהַמִּקְנֶה דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוחי, מֻסְבר הַצֶּדֶק הָאֱלֹהִי בְּעַצְמוֹ. הַמְּסוֹרָה מְסַבֶּת שֶׁהַשֵּׁם הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל זֶה כְּגְמוּל לְמִצְרַיִם. כְּשֶׁהַמִּצְרִים תָּכְנוּ לְהַשְׁמִיד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמַּיִם, הַשֵּׁם הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַמַּיִם כְּדֵי לְהַשְׁמִיד אֶת מִצְרַיִם. הַמַּסּוֹרָה מְצַטְּטת מְסִים רַבִּים מִכְּתֵבֵי הַנָּבִיאִים וְהַחֲכָמִים, כְּמוֹ מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה וְיִשְׁעִיָּה, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ עִקָּרוֹן כְּלָלִי: הָאָדָם מְקַבֵּל אֶת הַגְּמוּל שֶׁלּוֹ כְּפִי הַמִּדָּה שֶׁהוּא מְדַד בָּהּ אֶת אַחֵר. הַמַּבָּט הַזֶּה מַדְגִּישׁ שֶׁהַשֵּׁם לֹא פוֹעֵל בְּאֲבַדְלָנוּ, אֶלָּא בְּצֶדֶק הַמְּשַׁלֵּם לְכָל אֶחָד כְּפִי מַעֲשָׂיו.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ד:כ״ד ↗צדק האל והתמודדות האדם
״אָדָם כִּי יִהְיֶה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קוֹלוֹת (איוב לח, כה). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסַכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, בְּעַרְבִיָּא קוֹרִין״
בפסוק זה, אֱלִיהוּא משיב לאיוב ומדגיש את צדקת האל. הוא יוצא נגד הטענה שאל מוביל לרע באופן בלתי מוסבר, וקובע כי אלוהים אינו עושה ע injustice. לטענתו, הסבל אינו עונש שרירותי, אלא תוצאה של מעשי האדם עצמו. במדרש תנחיה נוצר דיאלוג בין הטענה המקשיחה לבין ההבנה המרגיעה. המדרש מציע שכל פרט בגוף האדם, אפילו שערה בודדת, מחוברת למערכת של צדק ותכנון אלוקי. על פי הפרשנות במדרש, הסבל אינו נובע מרצון רשע אלא משינויים פנימיים במאזן החיים, כפי שמתואר בסיפור הכוהן והנגעים.
מדרש תנחומא, תזריע ו׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הצדק של אליחו והתמודדות עם קושי
״לא יסכן גבר. לא יהנה אדם אם מתמים דרכיו:״
בפרק זה אליחו מתווכח עם איוב ומנסה להוכיח שהאל אינו יכול לעשות עוול. הוא טוען שהצדק הוא תכונה בסיסית של הבורא, ולכן אין לו סיבה לפעול בצורה לא הוגנת או להטעות אנשים בדרכיהם. אליחו מנסה להסביר שהעולם פועל לפי סדר מוסרי ברור שאינו תלוי ברצון אנושי אלא באמת אלוהית. רש"י מפרש על דברי אליחו כי לאדם אין טעם לשמוח או להתרגש אם דרכיו אינן ישרות. לפי גישה זו, הניסיון של אליху הוא להדגיש שחוסר צדק אינו עומד בסתירה למהות האל, אך גם שאין ערך להצלחה אנושית שאינה מבוססת על יושרה.
רש״י על איוב 34:9:1 ↗הצדקת אליחו והתמודדות עם הסבל
״אשר על כן סרו מאחריו. כמו (במדבר י:לא) על כן ידעת חנותינו במדבר כמו מפני אשר סרו מאחריו והביאו לפניו ועליו צעקת דלים:״
בפרק זה, אליחו ממשיך בנאומו הגדול מול איוב. הוא מנסה להוכיח שהצדקת אלוהים היא יסוד בלתי ניתן לערעור. אליחו טוען שהבורא אינו יכול לעשות עוול, וכי גם אם נראה קשיים, אין בזה פגם ביושר של הַשֵּׁמוֹ. הוא מתעמת עם הטענות של איוב ומדגיש שחכמת האדם אינה יכולה להשתוות לצדק האלוהי. הרש"י מציין את המשמעות העמוקה של השתיקה או הסלידה מהצדק לכאורה. הוא מסביר שהאנשים סורים מן הדרך ומעמידים את זעקת העניים לפני עיניהם, דבר שגורם לתחושת אשמה או ניתוק מהנהגת הַשֵּׁם. אליחו מנסה להחזיר את איוב למסלול ההכרה בכך שכל מה שקורה נובע מצדק מוחלט, גם כשקשה להבין אותו.
רש״י על איוב 34:27:1 ↗הצדקת אליחו וסוגיית הרצון האלוקי
״ברצותו - כאשר יעשה רצון אלהים.״
בפרק זה, אליחו מתווכח עם איוב ומתכבד להציג את טענותיו כחלק מהעדות על צדקת אלוהים. הוא טוען כי אלוהים אינו יכול לעשות עוול, וכי כל מה שקורה הוא תחת משפטו המוחלט. אליחו מנסה להסביר כי הצדק האלוקי אינו תלוי בנסיבות אנושיות, אלא בתוכנית עליונה. הפירוש של אבן עזרא על פסוק תשע במסכת זו מחדד נקודה חשובה לגבי המושג רצון. לפי דבריו, הביטוי "ברצותו" מתייחס לרגע שבו הדברים מתקיימים כפי שאלוהים חפץ שיהיו. כלומר, הפעולה אינה רק עשייה, אלא מימוש של רצון השם המוחלט. אליחו משתמש בטענה זו כדי להדגיש שאין מקום לטענות על חוסר צדק כשהדברים קורים על פי רצון הבורא.
אבן עזרא על איוב 34:9:2 ↗צדקת האל מול זעקת הנרדפים
״להביא עליו צעקת דל - שגזלו אותם הרשעים.״
בפרק זה, אליחו מגן על צדקת הַשֵּׁם ומסביר שהאל אינו יכול לעשות עוול. הוא טוען שהאל רואה הכל, ואינו פועל בחוסר צדק או באטימות לעמם. הדיון מתמקד בכך שהאל אינו מתעלם מצרות בני האדם, אלא הוא השופט המוחלט שאינו טועה. אבן עזרא מפרש את הפסוק העוסק בכך שהאל שומע את צעקת העני, ומסביר כי הצעקה נובעת מכך שהרשעים גזלו אותם. לפי פירוש זה, הבעיה אינה בחוסר צדקת האל, אלא במצב שבו העניים נרדפים ונגרסים על ידי חזקים, בעוד שהאל שומע את קריאתם למשפט.
אבן עזרא על איוב 34:28:1 ↗