שלושת האנשים האלה הפסיקו להשיב לאיוב, כי הוא ראה את עצמו כצדיק.
וַֽיִּשְׁבְּת֡וּ שְׁלֹ֤שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָ֭אֵלֶּה מֵעֲנ֣וֹת אֶת־אִיּ֑וֹב כִּ֤י ה֖וּא צַדִּ֣יק בְּעֵינָֽיו׃ (פ)איוב · פרק לב׳
התפרצותו של אליחו והתחלת דבריו
אליחו בן ברכאל נכנס לשיחה מול איוב וחבריו לאחר ששמע את דבריהם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב לב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
זעמו של אליהו
אליהו, בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם, כעס מאוד. הוא כעס על איוב כי הוא חש שהאיוב צודק לפי דעת אלוהים.
וַיִּ֤חַר אַ֨ף ׀ אֱלִיה֣וּא בֶן־בַּרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֮ מִמִּשְׁפַּ֪חַ֫ת רָ֥ם בְּ֭אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ עַֽל־צַדְּק֥וֹ נַ֝פְשׁ֗וֹ מֵאֱלֹהִֽים׃הוא כעס גם על שלושת חבריו, כי הוא ראה שהם לא מצאו תשובה ושהם מנצחים את איוב.
וּבִשְׁלֹ֣שֶׁת רֵעָיו֮ חָרָ֪ה אַ֫פּ֥וֹ עַ֤ל אֲשֶׁ֣ר לֹא־מָצְא֣וּ מַעֲנֶ֑ה וַ֝יַּרְשִׁ֗יעוּ אֶת־אִיּֽוֹב׃אליהו חיכה לאיוב לדבר, כי הזקנים היו מבוגרים ממנו בימים.
וֶֽאֱלִיה֗וּ חִכָּ֣ה אֶת־אִ֭יּוֹב בִּדְבָרִ֑ים כִּ֤י זְֽקֵנִים־הֵ֖מָּה מִמֶּ֣נּוּ לְיָמִֽים׃דברי אליהו בן ברכאל
אליהו ראה שאין תשובה מפיהם של שלושת האנשים, וזה הכעיס אותו.
וַיַּ֤רְא אֱלִיה֗וּא כִּ֘י אֵ֤ין מַעֲנֶ֗ה בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים וַיִּ֥חַר אַפּֽוֹ׃ (פ)אליהו בן ברכאל הבוזי ענה ואמר: אני צעיר בימים ואתם זקנים, לכן נרתעתי ופחדתי מלדון אתכם.
וַיַּ֤עַן ׀ אֱלִיה֖וּא בֶן־בַּֽרַכְאֵ֥ל הַבּוּזִ֗י וַיֹּ֫אמַ֥ר צָ֘עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א ׀ מֵחַוֺּ֖ת דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם׃חשבתי שאולי הימים ידברו, ושרבים השנים ימליצו חכמה.
אָ֭מַרְתִּי יָמִ֣ים יְדַבֵּ֑רוּ וְרֹ֥ב שָׁ֝נִ֗ים יֹדִ֥יעוּ חָכְמָֽה׃אבל הנה, רוח היא שבבני האדם, והנשמה של שדי היא שמבינה אותם.
אָ֭כֵן רֽוּחַ־הִ֣יא בֶאֱנ֑וֹשׁ וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּבִינֵֽם׃אליחו מתחיל לדבר
לא הרבה אנשים יהיו חכמים, וגם הזקנים לא יבינו את המשפט.
לֹֽא־רַבִּ֥ים יֶחְכָּ֑מוּ וּ֝זְקֵנִ֗ים יָבִ֥ינוּ מִשְׁפָּֽט׃לכן אמרתי: תקשיבו לי, אני אבהיר את דעתי גם אני.
לָכֵ֣ן אָ֭מַרְתִּי שִׁמְעָה־לִּ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵּעִ֣י אַף־אָֽנִי׃הנה, חיכיתי לדבריכם והקשבתי עד שהבנתם ועד שבדקתם את הדברים.
הֵ֤ן הוֹחַ֨לְתִּי לְֽדִבְרֵיכֶ֗ם אָ֭זִין עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם עַֽד־תַּחְקְר֥וּן מִלִּֽין׃בדקתי את טיעוניכם, וראיתי שאין ביניהם אף אדם שיכול להפריך או להשיב למילים שלכם.
וְעָֽדֵיכֶ֗ם אֶתְבּ֫וֹנָ֥ן וְהִנֵּ֤ה אֵ֣ין לְאִיּ֣וֹב מוֹכִ֑יחַ עוֹנֶ֖ה אֲמָרָ֣יו מִכֶּֽם׃דְּבָרָיו שֶׁל אֱלִיהוּ בֶּן בְּלֶכַשׂ
כדי שלא תגידו שמצאנו חוכמה, ואלוהים ידחה אתכם, אף אחד לא יוכל לעשות.
פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ מָצָ֣אנוּ חָכְמָ֑ה אֵ֖ל יִדְּפֶ֣נּוּ לֹא־אִֽישׁ׃הוא לא הציג בפניי טיעונים, ובמילים שלכם אני לא אענה להם.
וְלֹא־עָרַ֣ךְ אֵלַ֣י מִלִּ֑ין וּ֝בְאִמְרֵיכֶ֗ם לֹ֣א אֲשִׁיבֶֽנּוּ׃הם השתתקו ולא ענו יותר, והם העבירו מילים אחרות.
חַ֭תּוּ לֹא־עָ֣נוּ ע֑וֹד הֶעְתִּ֖יקוּ מֵהֶ֣ם מִלִּֽים׃ציפיתי שהם לא ידברו, כי הם עמדו שם ולא ענו יותר.
וְ֭הוֹחַלְתִּי כִּי־לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ כִּ֥י עָ֝מְד֗וּ לֹא־עָ֥נוּ עֽוֹד׃דברי אליחו
גם אני אענה, כי גם לי יש חלק בזה, ואני אבהיר את הדברים.
אַעֲנֶ֣ה אַף־אֲנִ֣י חֶלְקִ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵעִ֣י אַף־אָֽנִי׃כי המילים שדיברתי לוחצות עליי, כמו רוח בתוך בטני.
כִּ֭י מָלֵ֣תִי מִלִּ֑ים הֱ֝צִיקַ֗תְנִי ר֣וּחַ בִּטְנִֽי׃הנה, בטני לחוצה כמו כלי יין שלא יכול להיפתח, או כמו חתכים חדשים שמתפרצים.
הִנֵּֽה־בִטְנִ֗י כְּיַ֥יִן לֹא־יִפָּתֵ֑חַ כְּאֹב֥וֹת חֲ֝דָשִׁ֗ים יִבָּקֵֽעַ׃אדבר כדי להרגיש הקלה, אפתח את השפתיים ואענה.
אֲדַבְּרָ֥ה וְיִֽרְוַֽח־לִ֑י אֶפְתַּ֖ח שְׂפָתַ֣י וְאֶֽעֱנֶֽה׃דברי אליהו הצרחי
אני לא רוצה להסתכל בפני אף אדם, ולא להשיב תשובה לאף בן אדם.
אַל־נָ֭א אֶשָּׂ֣א פְנֵי־אִ֑ישׁ וְאֶל־אָ֝דָ֗ם לֹ֣א אֲכַנֶּֽה׃כי לא ידעתי איך להשיב, וכמעט שיעלה עליי הכעס שלי.
כִּ֤י לֹ֣א יָדַ֣עְתִּי אֲכַנֶּ֑ה כִּ֝מְעַ֗ט יִשָּׂאֵ֥נִי עֹשֵֽׂנִי׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
זעמו של אליהו
וַֽיִּשְׁבְּת֡וּ שְׁלֹ֤שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָ֭אֵלֶּה מֵעֲנ֣וֹת אֶת־אִיּ֑וֹב כִּ֤י ה֖וּא צַדִּ֣יק בְּעֵינָֽיו׃ (פ)
וַיִּ֤חַר אַ֨ף ׀ אֱלִיה֣וּא בֶן־בַּרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֮ מִמִּשְׁפַּ֪חַ֫ת רָ֥ם בְּ֭אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ עַֽל־צַדְּק֥וֹ נַ֝פְשׁ֗וֹ מֵאֱלֹהִֽים׃
וּבִשְׁלֹ֣שֶׁת רֵעָיו֮ חָרָ֪ה אַ֫פּ֥וֹ עַ֤ל אֲשֶׁ֣ר לֹא־מָצְא֣וּ מַעֲנֶ֑ה וַ֝יַּרְשִׁ֗יעוּ אֶת־אִיּֽוֹב׃
וֶֽאֱלִיה֗וּ חִכָּ֣ה אֶת־אִ֭יּוֹב בִּדְבָרִ֑ים כִּ֤י זְֽקֵנִים־הֵ֖מָּה מִמֶּ֣נּוּ לְיָמִֽים׃
דברי אליהו בן ברכאל
וַיַּ֤רְא אֱלִיה֗וּא כִּ֘י אֵ֤ין מַעֲנֶ֗ה בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים וַיִּ֥חַר אַפּֽוֹ׃ (פ)
וַיַּ֤עַן ׀ אֱלִיה֖וּא בֶן־בַּֽרַכְאֵ֥ל הַבּוּזִ֗י וַיֹּ֫אמַ֥ר צָ֘עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א ׀ מֵחַוֺּ֖ת דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם׃
אָ֭מַרְתִּי יָמִ֣ים יְדַבֵּ֑רוּ וְרֹ֥ב שָׁ֝נִ֗ים יֹדִ֥יעוּ חָכְמָֽה׃
אָ֭כֵן רֽוּחַ־הִ֣יא בֶאֱנ֑וֹשׁ וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּבִינֵֽם׃
אליחו מתחיל לדבר
לֹֽא־רַבִּ֥ים יֶחְכָּ֑מוּ וּ֝זְקֵנִ֗ים יָבִ֥ינוּ מִשְׁפָּֽט׃
לָכֵ֣ן אָ֭מַרְתִּי שִׁמְעָה־לִּ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵּעִ֣י אַף־אָֽנִי׃
הֵ֤ן הוֹחַ֨לְתִּי לְֽדִבְרֵיכֶ֗ם אָ֭זִין עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם עַֽד־תַּחְקְר֥וּן מִלִּֽין׃
וְעָֽדֵיכֶ֗ם אֶתְבּ֫וֹנָ֥ן וְהִנֵּ֤ה אֵ֣ין לְאִיּ֣וֹב מוֹכִ֑יחַ עוֹנֶ֖ה אֲמָרָ֣יו מִכֶּֽם׃
דְּבָרָיו שֶׁל אֱלִיהוּ בֶּן בְּלֶכַשׂ
פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ מָצָ֣אנוּ חָכְמָ֑ה אֵ֖ל יִדְּפֶ֣נּוּ לֹא־אִֽישׁ׃
וְלֹא־עָרַ֣ךְ אֵלַ֣י מִלִּ֑ין וּ֝בְאִמְרֵיכֶ֗ם לֹ֣א אֲשִׁיבֶֽנּוּ׃
חַ֭תּוּ לֹא־עָ֣נוּ ע֑וֹד הֶעְתִּ֖יקוּ מֵהֶ֣ם מִלִּֽים׃
וְ֭הוֹחַלְתִּי כִּי־לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ כִּ֥י עָ֝מְד֗וּ לֹא־עָ֥נוּ עֽוֹד׃
דברי אליחו
אַעֲנֶ֣ה אַף־אֲנִ֣י חֶלְקִ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵעִ֣י אַף־אָֽנִי׃
כִּ֭י מָלֵ֣תִי מִלִּ֑ים הֱ֝צִיקַ֗תְנִי ר֣וּחַ בִּטְנִֽי׃
הִנֵּֽה־בִטְנִ֗י כְּיַ֥יִן לֹא־יִפָּתֵ֑חַ כְּאֹב֥וֹת חֲ֝דָשִׁ֗ים יִבָּקֵֽעַ׃
אֲדַבְּרָ֥ה וְיִֽרְוַֽח־לִ֑י אֶפְתַּ֖ח שְׂפָתַ֣י וְאֶֽעֱנֶֽה׃
דברי אליהו הצרחי
אַל־נָ֭א אֶשָּׂ֣א פְנֵי־אִ֑ישׁ וְאֶל־אָ֝דָ֗ם לֹ֣א אֲכַנֶּֽה׃
כִּ֤י לֹ֣א יָדַ֣עְתִּי אֲכַנֶּ֑ה כִּ֝מְעַ֗ט יִשָּׂאֵ֥נִי עֹשֵֽׂנִי׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את כניסתו של אליחו לדיון, לאחר ששמע את התכתובת בין איוב לחבריו.
זעמו של אליהו
אליהו בן ברכאל כועס על איוב ועל שלושת חבריו. הוא אינו מסכים עם הגישה של החברים שאינם מצליחים להוכיח את טעות איוב, וer מחכה להזדמנות לדבר מול הזקנים.
דברי אליהו בן ברכאל
אליהו בן ברכאל הבוזי מתחיל לדבר לאחר שראה כי שלושת חבריא לא השיבו לאליהו. הוא מסביר את רתיעתו מלדון בהם בשל הפרשי הגיל והניסיון, ומציין כי ההבנה האמיתית מגיעה מהרוח האלוהית שבאדם ולא מגיל.
אליחו מתחיל לדבר
אליחו מתחיל לדבר מול שלושת חברי איוב. הוא טוען שהחכמה אינה תלויה רק בגיל או בכמות האנשים, ומצהיר שהוא הקשיב לטענותיהם אך לא מצא בהן חוסר לוגיקה שניתן להפריך.
דְּבָרָיו שֶׁל אֱלִיהוּ בֶּן בְּלֶכַשׂ
אֱלִיהוּ בֶּן בְּלֶכַשׂ מַסְבֵּר לָמה הוּא מַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר. הוּא טוֹעַ שֶׁהַחֲבֵרִים שֶׁל אִיּוֹב לֹא הֶצִּיגוּ הוכָחוֹת אוֹ טִיעוּנִים נָכוֹנים כְּדֵי לְהַעֲצִיר אוֹתוֹ, וְהֵם פָּשְׁטוּ יָד וְהִשְׁתַּתְּקוּ בְּעֵת הַדִּבּוּר.
דברי אליחו
אליחו מתחיל לדבר לאחר ששמע את של שלושת חבריו. הוא מרגיש לחץ פנימי עצום וצורך דחוף לדבר ולבהיר את הדברים, בדומה ללחץ של נוזל בתוך כלי סגור או של פצע מתפרץ, כדי להשיג הקלה.
דברי אליהו הצרחי
אליהו הצרחי מתחיל לדבר ומסביר את הסיבה לכך ששמרתי על שתיקתו עד כה. הוא מצהיר כי לא ידע כיצד להשיב בשיטה רגילה, וכי התחושות הפנימיות שלו כמעט גרמו לו לאבד את שלוות הנפש מרוב כעס ומתח.
אליחו עומד מוכן לדבר, כשהוא מחזיק בדברי האמת ואינו נרתע מאיש.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התורה והצורך האנושי
״אָמְרוּ לוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: מֹשֶׁה! לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֶלָּא לְמַעֲנֵנוּ. חָזַר מֹשֶׁה וְאָמַר לָהֶם: כְּתִיב בַּתּוֹרָה ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ – וְכִי יֵשׁ״
בקטע זה מובא מדרש מפרקי דרבי אליעזר, המפרש את כוונת התורה על ידי דיאלוג בין משה למלאכי השרת. המלאכים טוענים בפני משה שהתורה ניתנה רק למען בני האדם. משה משיב להם בעזרת פסוקי התורה, ומראה שעל פי הלכות התורה, נראה כאילו אין בני אדם קיימים, כיוון שהתורה מתייחסת להורים או למצבי מוות שאינם קורים כרגע. המפרש מציג את הטיעון של משה כהוכחה לכך שהתורה נכתבה דווקך עבור מצבנו האנושי. משה משתמש בכך שהתורה מניחה קיומם של הורים או התמודדות עם מוות כדי להוכיח שהיא פועלת עבורנו, גם כשמצב זה אינו נוכח ברגע זה. הגישה כאן היא פרשנית, המשתמשת בלוגיקה פנימית של הטקסט כדי להסביר את הקשר בין הבורא לאדם.
פרקי דרבי אליעזר מ״ו:ד׳ ↗השתיקה המכובדת מול התורה
״אמר רבא בר רב הונא כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה שנאמר (נחמיה ח, ה) ובפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא״
בסוגיית זו מובא דברי רבא בר רב הונא, המלמדים על קדושת רגע קריאת התורה. לפי דבריו, ברגע שספר התורה נפתח, ישנה חובה של שתיקה מוחלטת. הוא מבסס זאת על המקרה בנחמיה, שם כל העם עמד בשתיקה מול התורה, ועל כך שאין עמידה אמיתית ללא שתיקה. הדבר מלמד אותנו שהקשבה פנימית עמוקה מחייבת הפסקת הדיבור. רב חסדא מוסיף על כך בביאור המקרה בנחמה, שבו אוזני כל העם היו נטוות אל התורה. הגישה כאן מתמקדת בכך שהקשבה אמיתית אינה רק שמיעה של מילים, אלא מצב של ריכוז ונוכחות מוחלטת של כל העם מול המקור הקדוש.
סוטה ל״ט א:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
התפרצותו של אליהו
״כי זקנים המה ממנו לימים. האחרים לכן חדל לו עד ששתקו הם, (מענה אליהו):״
בפרק זה אנו פוגשים את אליהו התשעִי, שהחל לדבר לאחר ששלושת חבריו של איוב השתקו. אליהו חש שהשתיקה של הזקנים נבעה מעובדה שהם היו זקנים מדי כדי להשיב לו בצורה נכונה. רש"י מסביר שהשתיקה של שלושת החברים לא הייתה מחוסר דברים לומר, אלא בגלל גילם המבוגר, שגרם להם להפסיק לדבר ולהמתין. הטקסט מציג את אליהו כמי שמתלהב ומתעורר מתוך כעס ודחף פנימי לומר את דבריו.
רש״י על איוב 32:4:2 ↗התפרצותו של אליהו
״הנה בטני. מלא רוח, דברים להשיב בתאוה:״
בפרק זה אנו פוגשים את אליהו התימני, צעיר חדש הנכנס לדיון הקיים בין איוב לחבריו. אליהו מרגיש שהתסכול והסערה הפנימית בתוכו הגיעו לשיא. הוא מחזיק ברוח וברעיונות חזקים שמתעוררים בו, ואינו יכול עוד להישאר בשקט. הוא מרגי de כשהוא מלא בדברים שיש להשיב בהם על הדברים שנאמרו עד כה. רש"י מסביר כי התחושה של אליהו היא של מלאות רוח ודברים שדוחקים בו ורוצים לצאת. לפי הפירוש, הדבר אינו רק רצון לדבר, אלא דחף פנימי עז להשיב על הטענות שהועלו בשיחה. אליהו מרגיש כי הכוח שבתוכו מחייב אותו להשתתף בוויכוח.
רש״י על איוב 32:19:1 ↗התפרצותו של אליሁ והתמודדות עם הפחד
״זחלתי - פחדתי וממנו זוחלי עפר בעבור שיפחדו בני אדם מהם, כעניין האימים לפנים. ויש אומרים: כי פירש זחלתי - שבתי לאחור וכן בלשון קדר.״
בפרק זה אנו פוגשים את אליሁ, צעיר שמתעורר בכעס מול חבריו של איוב. הוא מרגיש שדבריהם של איוב וחבריו אינם מספיקים, וכי יש בו רעב לענות את כולם. אליሁ חווה תחושה של זעם פנימי ורעב למילים, מתוך רצון להגיב לדברים שנאמרו לפני כן. המפרש אבן עזרא מסביר את המילה "זחלתי" בשתי אפשרויות: פחד עמוק שגורם לאדם להתרחק, או שבח ותהילה שנאמרה לאחור. הוא גם מציין כי הכינוי "זוחלי עפר" מתאר את הדרגה הנמוכה של היצורים הללו לעומת בני האדם. המפרש מציע מבט לשוני המעמיק במשמעות המעמד של הדובר מול האחרים.
אבן עזרא על איוב 32:6:1 ↗התחלת דברי אליחו
״העתיקו - יש אומרים: ולא העתיקו מהם, והעניין שלא דברו עד שיעתיק אדם דבריהם, או יהיה פירושו, העתיקו מן עתקו, שהמלים עתקו מהם.״
הקטע מתאר את הרגע שבו אליחו בן ברכיה מתחיל לדבר. שלושת החברים של איוב היו כועסים מאוד, וגם אליחו כעס עליהם. הוא כעס על איוב כי איוב חשב שהוא צודק יותר מהחברים, וכעס על החברים כי הם לא הצליחו להפריך את דברי איוב. הפירוש של אבן עזרא על המילה "לא העתיקו" מציע ששלושת החברים לא עצרו לדבר עד שהם ימצאו דרך להשיב או להעתיק את דברי איוב. כלומר, הם נשארו תקועים במקום ולא הצליחו להגיב בצורה משמעותית למעמדו של איוב.
אבן עזרא על איוב 32:15:1 ↗