אחרי זה איוב פתח את פיו וקילל את היום שבו הוא נולד.
אַחֲרֵי־כֵ֗ן פָּתַ֤ח אִיּוֹב֙ אֶת־פִּ֔יהוּ וַיְקַלֵּ֖ל אֶת־יוֹמֽוֹ׃ (פ)איוב · פרק ג׳
איוב מקלל את יום לידתו
מכאוב הצרות ועד משאלת המוות, איוב מתאר את רצון עמוק להיעלם ולמצוא מנוחה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב ג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קללת יום הולדתו של איוב
ואיוב ענה ואמר:
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃שייעלם היום שבו נולדתי, ושיהיה לילה, כפי שאומר איש מומחה.
יֹ֣אבַד י֭וֹם אִוָּ֣לֶד בּ֑וֹ וְהַלַּ֥יְלָה אָ֝מַ֗ר הֹ֣רָה גָֽבֶר׃שביום הזה יהיה חושך, שלא יחפש אותו אלוהים מלמעלה, ושנהר לא יזרם עליו.
הַיּ֥וֹם הַה֗וּא יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ אַֽל־יִדְרְשֵׁ֣הוּ אֱל֣וֹהַּ מִמָּ֑עַל וְאַל־תּוֹפַ֖ע עָלָ֣יו נְהָרָֽה׃קְלַלַת יוֹם מוֹתוֹ שֶׁל אִיוב
החושך והצל של העננים יקרבו אליו, ויהיו כמו גלעים שמתפרקים ביום חם.
יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן־עָלָ֣יו עֲנָנָ֑ה יְ֝בַעֲתֻ֗הוּ כִּֽמְרִ֥ירֵי יֽוֹם׃הלילה הזה, החשיכה, לא יבוא בשנות שנים או במספר הירחים.
הַלַּ֥יְלָה הַהוּא֮ יִקָּחֵ֪ה֫וּ אֹ֥פֶל אַל־יִ֭חַדְּ בִּימֵ֣י שָׁנָ֑ה בְּמִסְפַּ֥ר יְ֝רָחִ֗ים אַל־יָבֹֽא׃הלילה הזה יהיה מלא בצרות, ושלא ייתן שום סימן של שמחה.
הִנֵּ֤ה הַלַּ֣יְלָה הַ֭הוּא יְהִ֣י גַלְמ֑וּד אַל־תָּבֹ֖א רְנָנָ֣ה בֽוֹ׃העתיד יקבור אותו, אלו שמקימים את הלווייתן.
יִקְּבֻ֥הוּ אֹרְרֵי־י֑וֹם הָ֝עֲתִידִ֗ים עֹרֵ֥ר לִוְיָתָֽן׃יוֹבֵב מְקַלֵּל אֶת יוֹם לֵדָתוֹ
שהכוכבים של היום הזה יהיו בחושך, שלא יהיה אור וגם לא חושך, ולא ייראו בערפל של הבוקר.
יֶחְשְׁכוּ֮ כּוֹכְבֵ֪י נִ֫שְׁפּ֥וֹ יְקַו־לְא֥וֹר וָאַ֑יִן וְאַל־יִ֝רְאֶ֗ה בְּעַפְעַפֵּי־שָֽׁחַר׃כי השערים של הרחם שלי לא נסגרו, והעמל לא הוסתר מעיניי.
כִּ֤י לֹ֣א סָ֭גַר דַּלְתֵ֣י בִטְנִ֑י וַיַּסְתֵּ֥ר עָ֝מָ֗ל מֵעֵינָֽי׃למה לא מותתי בתוך הרחם, שיצאתי וגם אמות?
לָ֤מָּה לֹּ֣א מֵרֶ֣חֶם אָמ֑וּת מִבֶּ֖טֶן יָצָ֣אתִי וְאֶגְוָֽע׃מדוע הרגליים שלי כבר היו לפני, ומה רע לי אם לא אהיה תינוק?
מַ֭דּוּעַ קִדְּמ֣וּנִי בִרְכָּ֑יִם וּמַה־שָּׁ֝דַ֗יִם כִּ֣י אִינָֽק׃יוֹב שֶׁל הַמָּוֶת
כי עכשיו אני רוצה לשכב ולשתוק, ואז ינוח לי.
כִּֽי־עַ֭תָּה שָׁכַ֣בְתִּי וְאֶשְׁק֑וֹט יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז ׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי׃יחד עם המלכים והיועצים של הארץ, שבונים עבורם את ההרס.
עִם־מְ֭לָכִים וְיֹ֣עֲצֵי אָ֑רֶץ הַבֹּנִ֖ים חֳרָב֣וֹת לָֽמוֹ׃או יחד עם השרים, שהזהב שלהם ממלא את בתיהם ואת הכסף.
א֣וֹ עִם־שָׂ֭רִים זָהָ֣ב לָהֶ֑ם הַֽמְמַלְאִ֖ים בָּתֵּיהֶ֣ם כָּֽסֶף׃או שהייתי נופל ולא אהיה יותר, כמו תינוקות שלא ראו אור.
א֤וֹ כְנֵ֣פֶל טָ֭מוּן לֹ֣א אֶהְיֶ֑ה כְּ֝עֹלְלִ֗ים לֹא־רָ֥אוּ אֽוֹר׃תיאור המנוחה במוות
שם הרשעים הפסיקו לצעוק, ושם ינוחו העמלים מכל המאמץ.
שָׁ֣ם רְ֭שָׁעִים חָ֣דְלוּ רֹ֑גֶז וְשָׁ֥ם יָ֝נ֗וּחוּ יְגִ֣יעֵי כֹֽחַ׃שם כולם שקטים, גם האסירים המנוחתים, כי הם כבר לא שומעים קול של מי שמתנשא עליהם.
יַ֭חַד אֲסִירִ֣ים שַׁאֲנָ֑נוּ לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ ק֣וֹל נֹגֵֽשׂ׃שם הקטן והגדול שווים, וגם העבד חופשי מאדונו.
קָטֹ֣ן וְ֭גָדוֹל שָׁ֣ם ה֑וּא וְ֝עֶ֗בֶד חָפְשִׁ֥י מֵאֲדֹנָֽיו׃למה הוא נותן אור לעמלים, וחיים לאלו שסובלים מאוד?
לָ֤מָּה יִתֵּ֣ן לְעָמֵ֣ל א֑וֹר וְ֝חַיִּ֗ים לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃קינות איוב על המצב
אלה שמחכים למות אבל הם לא מגיעים, והם מקללים אותו כמו אוצרות נסתרים.
הַֽמְחַכִּ֣ים לַמָּ֣וֶת וְאֵינֶ֑נּוּ וַֽ֝יַּחְפְּרֻ֗הוּ מִמַּטְמוֹנִֽים׃אלו ששמחים וחווגים מרוב שמחה, ישמחו כי הם מצאו קבר.
הַשְּׂמֵחִ֥ים אֱלֵי־גִ֑יל יָ֝שִׂ֗ישׂוּ כִּ֣י יִמְצְאוּ־קָֽבֶר׃לאדם שהדרך שלו נסתרת, והאל סגר עליו שערים.
לְ֭גֶבֶר אֲשֶׁר־דַּרְכּ֣וֹ נִסְתָּ֑רָה וַיָּ֖סֶךְ אֱל֣וֹהַּ בַּעֲדֽוֹ׃כי לפני האוכל שלי הנשימה שלי מגיעה כאנחה, והצרחות שלי נשפכות כמו מים.
כִּֽי־לִפְנֵ֣י לַ֭חְמִי אַנְחָתִ֣י תָבֹ֑א וַֽיִּתְּכ֥וּ כַ֝מַּ֗יִם שַׁאֲגֹתָֽי׃ייאוש איוב
כי הפחד שהיה לי הגיע אליי, ומה שיראתי קרה לי.
כִּ֤י פַ֣חַד פָּ֭חַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵ֑נִי וַאֲשֶׁ֥ר יָ֝גֹ֗רְתִּי יָ֣בֹא לִֽי׃לא היה לי שקט, לא נרגעתי ולא מצאתי מנוחה, והסערה הגיעה אליי.
לֹ֤א שָׁלַ֨וְתִּי ׀ וְלֹ֖א שָׁקַ֥טְתִּי וְֽלֹא־נָ֗חְתִּי וַיָּ֥בֹא רֹֽגֶז׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קללת יום הולדתו של איוב
אַחֲרֵי־כֵ֗ן פָּתַ֤ח אִיּוֹב֙ אֶת־פִּ֔יהוּ וַיְקַלֵּ֖ל אֶת־יוֹמֽוֹ׃ (פ)
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
יֹ֣אבַד י֭וֹם אִוָּ֣לֶד בּ֑וֹ וְהַלַּ֥יְלָה אָ֝מַ֗ר הֹ֣רָה גָֽבֶר׃
הַיּ֥וֹם הַה֗וּא יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ אַֽל־יִדְרְשֵׁ֣הוּ אֱל֣וֹהַּ מִמָּ֑עַל וְאַל־תּוֹפַ֖ע עָלָ֣יו נְהָרָֽה׃
קְלַלַת יוֹם מוֹתוֹ שֶׁל אִיוב
יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן־עָלָ֣יו עֲנָנָ֑ה יְ֝בַעֲתֻ֗הוּ כִּֽמְרִ֥ירֵי יֽוֹם׃
הַלַּ֥יְלָה הַהוּא֮ יִקָּחֵ֪ה֫וּ אֹ֥פֶל אַל־יִ֭חַדְּ בִּימֵ֣י שָׁנָ֑ה בְּמִסְפַּ֥ר יְ֝רָחִ֗ים אַל־יָבֹֽא׃
הִנֵּ֤ה הַלַּ֣יְלָה הַ֭הוּא יְהִ֣י גַלְמ֑וּד אַל־תָּבֹ֖א רְנָנָ֣ה בֽוֹ׃
יִקְּבֻ֥הוּ אֹרְרֵי־י֑וֹם הָ֝עֲתִידִ֗ים עֹרֵ֥ר לִוְיָתָֽן׃
יוֹבֵב מְקַלֵּל אֶת יוֹם לֵדָתוֹ
יֶחְשְׁכוּ֮ כּוֹכְבֵ֪י נִ֫שְׁפּ֥וֹ יְקַו־לְא֥וֹר וָאַ֑יִן וְאַל־יִ֝רְאֶ֗ה בְּעַפְעַפֵּי־שָֽׁחַר׃
כִּ֤י לֹ֣א סָ֭גַר דַּלְתֵ֣י בִטְנִ֑י וַיַּסְתֵּ֥ר עָ֝מָ֗ל מֵעֵינָֽי׃
לָ֤מָּה לֹּ֣א מֵרֶ֣חֶם אָמ֑וּת מִבֶּ֖טֶן יָצָ֣אתִי וְאֶגְוָֽע׃
מַ֭דּוּעַ קִדְּמ֣וּנִי בִרְכָּ֑יִם וּמַה־שָּׁ֝דַ֗יִם כִּ֣י אִינָֽק׃
יוֹב שֶׁל הַמָּוֶת
כִּֽי־עַ֭תָּה שָׁכַ֣בְתִּי וְאֶשְׁק֑וֹט יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז ׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי׃
עִם־מְ֭לָכִים וְיֹ֣עֲצֵי אָ֑רֶץ הַבֹּנִ֖ים חֳרָב֣וֹת לָֽמוֹ׃
א֣וֹ עִם־שָׂ֭רִים זָהָ֣ב לָהֶ֑ם הַֽמְמַלְאִ֖ים בָּתֵּיהֶ֣ם כָּֽסֶף׃
א֤וֹ כְנֵ֣פֶל טָ֭מוּן לֹ֣א אֶהְיֶ֑ה כְּ֝עֹלְלִ֗ים לֹא־רָ֥אוּ אֽוֹר׃
תיאור המנוחה במוות
שָׁ֣ם רְ֭שָׁעִים חָ֣דְלוּ רֹ֑גֶז וְשָׁ֥ם יָ֝נ֗וּחוּ יְגִ֣יעֵי כֹֽחַ׃
יַ֭חַד אֲסִירִ֣ים שַׁאֲנָ֑נוּ לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ ק֣וֹל נֹגֵֽשׂ׃
קָטֹ֣ן וְ֭גָדוֹל שָׁ֣ם ה֑וּא וְ֝עֶ֗בֶד חָפְשִׁ֥י מֵאֲדֹנָֽיו׃
לָ֤מָּה יִתֵּ֣ן לְעָמֵ֣ל א֑וֹר וְ֝חַיִּ֗ים לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃
קינות איוב על המצב
הַֽמְחַכִּ֣ים לַמָּ֣וֶת וְאֵינֶ֑נּוּ וַֽ֝יַּחְפְּרֻ֗הוּ מִמַּטְמוֹנִֽים׃
הַשְּׂמֵחִ֥ים אֱלֵי־גִ֑יל יָ֝שִׂ֗ישׂוּ כִּ֣י יִמְצְאוּ־קָֽבֶר׃
לְ֭גֶבֶר אֲשֶׁר־דַּרְכּ֣וֹ נִסְתָּ֑רָה וַיָּ֖סֶךְ אֱל֣וֹהַּ בַּעֲדֽוֹ׃
כִּֽי־לִפְנֵ֣י לַ֭חְמִי אַנְחָתִ֣י תָבֹ֑א וַֽיִּתְּכ֥וּ כַ֝מַּ֗יִם שַׁאֲגֹתָֽי׃
ייאוש איוב
כִּ֤י פַ֣חַד פָּ֭חַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵ֑נִי וַאֲשֶׁ֥ר יָ֝גֹ֗רְתִּי יָ֣בֹא לִֽי׃
לֹ֤א שָׁלַ֨וְתִּי ׀ וְלֹ֖א שָׁקַ֥טְתִּי וְֽלֹא־נָ֗חְתִּי וַיָּ֥בֹא רֹֽגֶז׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
לאחר תקופה של שתיקה, איוב פותח את דבריו בקינה קשה על היום שבו נולד.
קללת יום הולדתו של איוב
לאחר השתיקה, איוב פותח בדיבור ומתחיל לקלל את יום הולדתו. הוא מבקש שהיום הזה יימחק מהזיכרון ויהפוך לחושך מוחלט, כך שאלוהים לא ימצא אותו ואף לא תזרם מעליו מים.
קְלַלַת יוֹם מוֹתוֹ שֶׁל אִיוב
אִיּוֹב מְבַקֵּשׁ שֶׁהַיּוֹם שֶׁבּוֹ נולד לֹא יִהְיֶה. הוּא מְאַחֵל שֶׁהַחֹשֶׁךְ יַעֲטֹף אֶת הַזְּמַן הַהוּא, שֶׁהַלַּיְלָה יִהְיֶה מָלֵא בְּסַבְלָנוּת וְלֹא בְּשִׂמְחָה, וְשֶׁהַיּוֹם הַזֶּה יֵעָלֵם לְנֶצַח בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.
יוֹבֵב מְקַלֵּל אֶת יוֹם לֵדָתוֹ
בַּפֶּסֶק הַזֶּה יוֹבֵב מְבַקֵּשׁ שֶׁהַיּוֹם שֶׁבּוֹ נולד יֵעָלֵם בַּחֹשֶׁךְ. הוּא מְבַקֵּשׁ לִמְחֹק אֶת הַיּוֹם שֶׁלְּהוֹצָאָתוֹ מֵהָרֶחֶם, כִּי הוּא רוֹאֶה בְּחַיָּיו רַק סֵבֶל וְעֶצֶב, וּמִתְאַבֵּל עַל הַמַּאֲמָץ הַכּוֹאֵב שֶׁבְּקִיּוּמוֹ.
יוֹב שֶׁל הַמָּוֶת
בַּקְצֶת פֶּסוּקָיו אֵלֶּה, יוֹב מְבַקֵּשׁ לְהִמָּחֵק מִן הַקִּיּוּם. הוּא מְשַׁוֶּה בֵּין הַמְּנוּחָה שֶׁבַּמָּוֶת לְבין הַמְּתִיקוּת שֶׁל כָּבוֹד וְעֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת כְּמוֹ הַלֹּא-קַייְמוּת שֶׁל הַתִּינוֹק שֶׁלֹּא רָאָה אוֹר.
תיאור המנוחה במוות
איוב מתאר את מצב המתים, שבו הרשעים והעבדים זוכים לשקט ושוויון מוחלט. במקום הזה אין עוד קולות של דיכוי או מאמץ. הוא מסתיים בשאלה קיומית על הסיבה לכך שהחיים והאור ניתנים לאנשים הסובלים מרוב קושי.
קינות איוב על המצב
איוב מתאר את מצבו הקשה, תוך השוואת עצמו לאדם שדרכו נסתרת וסגורה על ידי אלוהים. הוא מבקש את המוות עבור אלו שמחכים לו אך אינם מוצאים אותו, ומתאר את סבלו הנפשי כנשימה של אנחה וצרחות שנשפכות כמים.
ייאוש איוב
איוב מתאר את הסבל הנפשי והחרדה שחוויתי. הוא טוען שהפחדים שלו התגשמו והסערה שבחייו מונעת ממנו כל מנוחה או שקט נפשי.
הדברים מסתיימים בתיאור של חוסר מנוחה וקושי בחיים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הזכות לשתוק לפני הדיבור
״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מְנַחֲמִין רַשָּׁאִין לוֹמַר דָּבָר עַד שֶׁיִּפְתַּח אָבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ״, וַהֲדַר: ״וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי״.״
במדרש על מסכת מועד קטן, רבי יוחנן מלמד על הדרך הנכונה לנחם אדם שכולו צער. לפי דבריו, אסור לומר מילים של נחמה עד שהאבל עצמו יפתח את פיו ויוציא את כאבו. רק לאחר מכן ניתן להגיב לדבריו. התקשרות זו למעשה של איוב היא מבוססת על הפסוקים בפרק השלישי, שבהם אנו רואים שאחרי השתיקה הארוכה, איוב פתח את פיו כדי לתאבל על יום לידתו. המפרש מדגיש שרק אחרי שהסבל בלט והתבטא, אליפז התימני ענה לו. הגישה הזו מלמדת אותנו את החשיבות של הקשבה פסיבית ומתן מרחב לאדם בקושי, מבלי למהר להציע פתרונות או מוסר לפני שהאדם מוכן לכך.
מועד קטן כ״ח ב:כ״ג ↗הַקְּלָלָה שֶׁל אִיּוֹב וְהַמִּבְנֶה שֶׁל הַזְּמַן
״דָּבָר אַחֵר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, ח): וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר״
בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי בְּסֵפֶר אִיּוֹב, אִיּוֹב פּוֹתֵחַ בְּדִבְּרִים קָשִׁים וְכֵן הוּא מְבַקֵּשׁ אֶת מְותָתוֹ. הוּא מְקַלֵּל אֶת הַיּוֹם שֶׁבּוֹ נולד, וְאוֹמֵר שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה לֹא הָיָה כְּדַאי לְהִוּוֹת. אִיּוֹב מְבַטֵּט בַּסֵּבֶל הָעַמּוּק שֶׁלּוֹ וּמְבַקֵּשׁ שֶׁהַחֹשֶׁךְ יִבְלַע אֶת הַיּוֹם שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁהַמָּוֶת יִהְיֶה כְּמַחְסִים לַחַיִּים שֶׁלּוֹ. הַפֶּסוּק הַמִּקְרָאִי שֶׁנִּבְחַר לְמַעַד הַקֶּרֶן הוּא הַתְּכֵנִית שֶׁבָּהּ אִיּוֹב מְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ. הַפֵּרוּשׁ מִן הַמָּקוֹר שֶׁנִּתַּן הוּא מֵהַמִּדְרָשׁ (וַיִּיקְרָא רַבָּה), הַמְפַרֵט אֶת הַמִּבְנֶה שֶׁל הַיָּמִים וְהַחדָשִׁים שֶׁבְּעֵת הַיְּלִידָה מִשְׁתַּלֵּט בְּמַעֲמַד הַיּוֹם שֶׁאִיּוֹב מְבַקֵּשׁ לְבַטֵּל. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל אֶת הַבְּרָכוֹת שֶׁבַּטֶּבַע לְסֵבֶל שֶׁל מְצִיאוּת הַחַיִּים.
ויקרא רבה י״ד:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
תְּלוּיִים בַּקִיּוּם
״גלמוד. יחיד, וחסר מאדם ומכל בריה:״
בַּפֶּסַח הַזֶּה, אָנוּ קוֹרְאִים אֶת קוֹלְלּוֹ שֶׁל אִיּוֹב, הַמִּתְלַוכֵּחַ בְּיוֹם מְגוֹרָתוֹ. אִיּוֹב מְבַקֵּשׁ שֶׁהַיּוֹם שֶׁבּוֹ נולד לֹא יִהְיֶה. הוּא מְקַלֵּל אֶת הַזְּמַן וְאֶת הַתְּנַאי שֶׁבּוֹ הָיָה בַּעַל חַיִּים. רַשִׁ"י בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסַח הַזֶּה, מַסְבֵּר שֶׁאִיּוֹב מַרְגיש שֶׁהוּא חָסֵר וְחַסֵּר מִכָּל בְּרִיָּה. הַקּוֹל בַּסּוֹף מַעֲלֶה שְׁאֵלָה כְּבַעֲלַת מַטָּרָה עַל הַקִיּוּם שֶׁלּוֹ בְּעוֹלָם שֶׁהוּא רוֹאֶה כּוֹבֵד.
רש״י על איוב 3:7:1 ↗התמודדות עם הכאב והתסכול
״למה יתן. (הנותן והוא הקב"ה):״
בפרק זה של ספר איוב, איוב פותח בקינה כואבת על יום לידתו. הוא לא מקלל את אלוהים, אלא מתפלל שהיום הזה לא היה קיים מלכתחילה. איוב מביע צער עמוק על קיומו ועל הסבל שהוא חווה, תוך שהוא שואל מדוע חיים שנתונים למצוקה וחושך נמשכים. \nהטקסט מציג את התסכול הקיומי של אדם שנמצא בתוך משבר עמוק. רש"י על הפסוק העשרים מציין כי הנותן של החיים והמציאות הוא הַשֵּׁם, מה שמדגיש את המתח שבין השליטה האלוקית לבין השאלה של איוב מדוע נתנה לו החיים בנסיבות כאלו.
רש״י על איוב 3:20:1 ↗הַשְׁתְּקָה שֶׁל הַיּוֹם הָרַע
״גלמוד - שומם, כמו גלמודה.״
בַּפֶּסַק הַזֶּה מֵסַפֶּרת הַמַּסָּדָה שֶׁל אִיּוֹב עַל הַכְּאֵב הָעֶמוֹק שֶׁלּוֹ. אֲחַר הָאֲסוֹנִים שֶׁקָּרוּ לוֹ, אִיּוֹב לֹא מְבַקֵּשׁ בְּרָכָה, אֶלָּא הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁהַיּוֹם שֶׁבּוֹ נולד יִמָּחֶה. הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁהַחֹשֶׁךְ יִבְלַע אֶת הַתַּאֲרִיךְ שֶׁלּוֹ וְשֶׁהַשְׁתְּקָה תַּעֲטֹף אֶת הַיּוֹם הַזֶּה. הַכְּתִיבִים מְתָאֲרִים אֶת הַיּוֹם כְּמַשֶּׁהָיה שׁוֹמֵם וְחָרֵב. הַפֶּרֶק מְבַטֵּא תְּחוּמָה רְחָבָה שֶׁל יָגוֹן אֱנוֹשִׁי. אִם הַמְּפָרֵשׁ אֲבֶן עֶזְרָא מַסְבִּיר עַל הַמִּלָּה שֶׁהַיּוֹם הָיָה שׁוֹמֵם, הוּא מְקַשֵּׁר אוֹתָה לְמַצָּב שֶׁל חֶרְמוֹן וְחֶרְבָּה, כְּמוֹ הַמַּצָּב שֶׁל גַּלְמוּדָה. הַתְּוָעָה בַּטֶּקסט הִיא הַמַּעֲמָד הַנֶּעְלָם שֶׁל הַקִיּוּם הַתְּהוֹמָה בְּעֵת צָרָה.
אבן עזרא על איוב 3:7:1 ↗הַקְּרָאָה שֶׁל הַסֵּבֶל וְהַמְּתִיקוּת שֶׁל הַחֶשֶׁכֶת
״ויחפרוהו - יבקשוהו יותר מהחופרים, למצא מטמון.״
בַּפֶּסַק הַזֶּה מִמִּסְפַּר יוֹב, יוֹב מְבַטֵּל אֶת יוֹם לֵדָתוֹ וּמְבַקֵּשׁ אֶת הַחֶשֶׁכֶת. הוּא לֹא מְבַקֵּשׁ מוֹת רַק כְּמַטָּרָה, אֶלָּא כְּכִסּוּי לְסִבְלוֹ הַכְּבֵד. הַדְּבָרִים מְבַטְּאִים אֶת הַתְּחוּשָׁה שֶׁהַקִיּוּם הוּא מַעֲשֶׂה כְּבֵד וְקָשֶׁה. הַמֵּסָר הַמְּשֻׁלָּשׁ בַּסּוֹף מְבַטֵּל אֶת הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הָאָדָם מְחַכֶּה לְמַצּוֹא מַטְמוֹן. הָאֲבֵן עֶזְרָא מְסַבֵּר עַל הַפֶּסוּק שֶׁל הַמְּחַפְּרִים, וְהוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמְּחַפְּרִים מְחַפְּשִׁים אֶת הַמַּטְמוֹן בְּעֹז רַב, כְּכָל הַמְּחַפְּרִים. הַכַּוָּנָה הִיא לְהַבְחִין בֵּין הַמְּחַפֵּשׂ לְאוֹצָר לְבֵין הַמְּחַפֵּשׂ לְסִיּוּם הַסֵּבֶל.
אבן עזרא על איוב 3:21:1 ↗