איוב המשיך לדבר ואמר:
וַיֹּ֣סֶף אִ֭יּוֹב שְׂאֵ֥ת מְשָׁל֗וֹ וַיֹּאמַֽר׃איוב · פרק כט׳
איוב מתגעגע לימיו הישנים
הזיכרונות של איוב על ימי כבודו, צדקתו והנהגתו בראשות העם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב כט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
איוב מתגעגע לימיו הישנים
מי היה נותן לי להיות כמו חודשים ישנים, כשתקופות שבה אלוהים שמר עלי?
מִֽי־יִתְּנֵ֥נִי כְיַרְחֵי־קֶ֑דֶם כִּ֝ימֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יִשְׁמְרֵֽנִי׃כשהאור שלו היה על הראש שלי, ובתאורתו הייתי הולך בחשיכה.
בְּהִלּ֣וֹ נֵ֭רוֹ עֲלֵ֣י רֹאשִׁ֑י לְ֝אוֹרוֹ אֵ֣לֶךְ חֹֽשֶׁךְ׃כמו שהייתי בימים של כבוד, כשסוד אלוהים היה על האוהל שלי.
כַּאֲשֶׁ֣ר הָ֭יִיתִי בִּימֵ֣י חָרְפִּ֑י בְּס֥וֹד אֱ֝ל֗וֹהַּ עֲלֵ֣י אָהֳלִֽי׃יְמֵי הַכָּבוֹד שֶׁל אִיּוֹב
בְּעוֹד שַׁדַּי הָיָה אִתִּי, הַנְּעָרִים שֶׁלִּי הָיוּ סְבִיבִי.
בְּע֣וֹד שַׁ֭דַּי עִמָּדִ֑י סְבִ֖יבוֹתַ֣י נְעָרָֽי׃בִּזְמַן הַהִתְהַלְּכוּת שֶׁלִּי בַּחֵמָה, הָיוּ פַּלְגֵי הַשֶּׁמֶן נִשְׁפָּכִים עָלַי כְּמוֹ צוּר שֶׁמְּכַסֶּה הַכֹּל.
בִּרְחֹ֣ץ הֲלִיכַ֣י בְּחֵמָ֑ה וְצ֥וּר יָצ֥וּק עִ֝מָּדִ֗י פַּלְגֵי־שָֽׁמֶן׃כְּשֶׁיָּצְאתִי מְשַׁמֵּר עַל שַׁעֲרֵי הָעִיר, הִתְיישַבְתִּי בָּרְחוֹב.
בְּצֵ֣אתִי שַׁ֣עַר עֲלֵי־קָ֑רֶת בָּ֝רְח֗וֹב אָכִ֥ין מוֹשָׁבִֽי׃הַנְּעָרִים רָאוּ אוֹתִי וְהִתְחַבְּאוּ, וְהַזְּקֵנִים קָמוּ וְהִתְיַצְּבוּ לְפָנַי.
רָא֣וּנִי נְעָרִ֣ים וְנֶחְבָּ֑אוּ וִֽ֝ישִׁישִׁים קָ֣מוּ עָמָֽדוּ׃שְׁתִיקַת הַשָּׂרִים וְזִכְרוֹן הַצְּדָקוּת
הַשָּׂרִים הַפLifְסְקוּ לְדַבֵּר וְהֵם סָגְרוּ אֶת פִּיהֶם.
שָׂ֭רִים עָצְר֣וּ בְמִלִּ֑ים וְ֝כַ֗ף יָשִׂ֥ימוּ לְפִיהֶֽם׃הַמְּנַהֵגִים הִתְחַבְּאוּ וְלְשׁוֹנָם נִדְבְּקוּ לְחִכָּם.
קוֹל־נְגִידִ֥ים נֶחְבָּ֑אוּ וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם לְחִכָּ֥ם דָּבֵֽקָה׃כִּי הָאָזֶן שָׁמְעָה וְהִכְרִיזָה אֶת הָאֲמִירָה שֶׁלִּי, וְהָעַיִן רָאֲתָה וְהָיוּ עֵדוֹת לְמַעַנִי.
כִּ֤י אֹ֣זֶן שָׁ֭מְעָה וַֽתְּאַשְּׁרֵ֑נִי וְעַ֥יִן רָ֝אֲתָ֗ה וַתְּעִידֵֽנִי׃כִּי הִצַּלְתִּי אֶת הֶעָנִי שֶׁקָּרָא לְעֶזְרָה, וְאֶת הַיָּתוֹם שֶׁלֹּא עָזַרְתִּי לוֹ.
כִּֽי־אֲ֭מַלֵּט עָנִ֣י מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝יָת֗וֹם וְֽלֹא־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃שיחת איוב על ימיו הטובים
ברכת אדם שאיבד תבוא עליי, ולב אלמנה אשמח.
בִּרְכַּ֣ת אֹ֭בֵד עָלַ֣י תָּבֹ֑א וְלֵ֖ב אַלְמָנָ֣ה אַרְנִֽן׃לבשתי צדק והוא עטף אותי, ומשפטי היה כמו מעיל וצנצנת.
צֶ֣דֶק לָ֭בַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁ֑נִי כִּֽמְעִ֥יל וְ֝צָנִ֗יף מִשְׁפָּטִֽי׃הייתי עיניים לעיוורים ורגליים למעוכה.
עֵינַ֣יִם הָ֭יִיתִי לַֽעִוֵּ֑ר וְרַגְלַ֖יִם לַפִּסֵּ֣חַ אָֽנִי׃הייתי אב לעניים, ולא הכרתי ויכוחים ורב משיבות.
אָ֣ב אָ֭נֹכִֽי לָֽאֶבְיוֹנִ֑ים וְרִ֖ב לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶחְקְרֵֽהוּ׃זכרונות ימיו של איוב
ושברתי את פרשיות העגל ואת שרי הטרף שלו השלכתי.
וָֽ֭אֲשַׁבְּרָה מְתַלְּע֣וֹת עַוָּ֑ל וּ֝מִשִּׁנָּ֗יו אַשְׁלִ֥יךְ טָֽרֶף׃ואמרתי: יחד עם רכושי אני אמות, וכמו החול יתרבו ימיי.
וָ֭אֹמַר עִם־קִנִּ֣י אֶגְוָ֑ע וְ֝כַח֗וֹל אַרְבֶּ֥ה יָמִֽים׃שורשי פתוחים אל המים, והטל שוכב על היבול שלי.
שָׁרְשִׁ֣י פָת֣וּחַ אֱלֵי־מָ֑יִם וְ֝טַ֗ל יָלִ֥ין בִּקְצִירִֽי׃הכבוד שלי תמיד חדש מולי, והקשת שלי ביד תמיד מתחלפת.
כְּ֭בוֹדִי חָדָ֣שׁ עִמָּדִ֑י וְ֝קַשְׁתִּ֗י בְּיָדִ֥י תַחֲלִֽיף׃ימיו של איוב בשיא תפארתו
הם היו מקשיבים לי ומתחילים, ומתייצבים לשמוע את העצה שלי.
לִֽי־שָׁמְע֥וּ וְיִחֵ֑לּוּ וְ֝יִדְּמ֗וּ לְמ֣וֹ עֲצָתִֽי׃אחרי דבריהם הם לא משנים את דעתם, והמילים שלי יטפטפו עליהם.
אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ וְ֝עָלֵ֗ימוֹ תִּטֹּ֥ף מִלָּתִֽי׃הם יחכו למילים שלי כמו למטר, ופה שלהם יהיה פתוח לקבלת המאכל.
וְיִֽחֲל֣וּ כַמָּטָ֣ר לִ֑י וּ֝פִיהֶ֗ם פָּעֲר֥וּ לְמַלְקֽוֹשׁ׃אשמח עבורם למרות שהם לא יאמינו, והאור שעל פניי לא יבהיל אותם.
אֶשְׂחַ֣ק אֲ֭לֵהֶם לֹ֣א יַאֲמִ֑ינוּ וְא֥וֹר פָּ֝נַ֗י לֹ֣א יַפִּילֽוּן׃הנהגת איוב כבמלך
בחרתי את הדרך שלכם, ואני אשב בראש הקבוצה ואשכון כמו מלך בתוך הצבא, בדיוק כפי שמנחמים אנשים שמתאבלים.
אֶֽבֲחַ֣ר דַּרְכָּם֮ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ וְ֭אֶשְׁכּוֹן כְּמֶ֣לֶךְ בַּגְּד֑וּד כַּאֲשֶׁ֖ר אֲבֵלִ֣ים יְנַחֵֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
איוב מתגעגע לימיו הישנים
וַיֹּ֣סֶף אִ֭יּוֹב שְׂאֵ֥ת מְשָׁל֗וֹ וַיֹּאמַֽר׃
מִֽי־יִתְּנֵ֥נִי כְיַרְחֵי־קֶ֑דֶם כִּ֝ימֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יִשְׁמְרֵֽנִי׃
בְּהִלּ֣וֹ נֵ֭רוֹ עֲלֵ֣י רֹאשִׁ֑י לְ֝אוֹרוֹ אֵ֣לֶךְ חֹֽשֶׁךְ׃
כַּאֲשֶׁ֣ר הָ֭יִיתִי בִּימֵ֣י חָרְפִּ֑י בְּס֥וֹד אֱ֝ל֗וֹהַּ עֲלֵ֣י אָהֳלִֽי׃
יְמֵי הַכָּבוֹד שֶׁל אִיּוֹב
בְּע֣וֹד שַׁ֭דַּי עִמָּדִ֑י סְבִ֖יבוֹתַ֣י נְעָרָֽי׃
בִּרְחֹ֣ץ הֲלִיכַ֣י בְּחֵמָ֑ה וְצ֥וּר יָצ֥וּק עִ֝מָּדִ֗י פַּלְגֵי־שָֽׁמֶן׃
בְּצֵ֣אתִי שַׁ֣עַר עֲלֵי־קָ֑רֶת בָּ֝רְח֗וֹב אָכִ֥ין מוֹשָׁבִֽי׃
רָא֣וּנִי נְעָרִ֣ים וְנֶחְבָּ֑אוּ וִֽ֝ישִׁישִׁים קָ֣מוּ עָמָֽדוּ׃
שְׁתִיקַת הַשָּׂרִים וְזִכְרוֹן הַצְּדָקוּת
שָׂ֭רִים עָצְר֣וּ בְמִלִּ֑ים וְ֝כַ֗ף יָשִׂ֥ימוּ לְפִיהֶֽם׃
קוֹל־נְגִידִ֥ים נֶחְבָּ֑אוּ וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם לְחִכָּ֥ם דָּבֵֽקָה׃
כִּ֤י אֹ֣זֶן שָׁ֭מְעָה וַֽתְּאַשְּׁרֵ֑נִי וְעַ֥יִן רָ֝אֲתָ֗ה וַתְּעִידֵֽנִי׃
כִּֽי־אֲ֭מַלֵּט עָנִ֣י מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝יָת֗וֹם וְֽלֹא־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃
שיחת איוב על ימיו הטובים
בִּרְכַּ֣ת אֹ֭בֵד עָלַ֣י תָּבֹ֑א וְלֵ֖ב אַלְמָנָ֣ה אַרְנִֽן׃
צֶ֣דֶק לָ֭בַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁ֑נִי כִּֽמְעִ֥יל וְ֝צָנִ֗יף מִשְׁפָּטִֽי׃
עֵינַ֣יִם הָ֭יִיתִי לַֽעִוֵּ֑ר וְרַגְלַ֖יִם לַפִּסֵּ֣חַ אָֽנִי׃
אָ֣ב אָ֭נֹכִֽי לָֽאֶבְיוֹנִ֑ים וְרִ֖ב לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶחְקְרֵֽהוּ׃
זכרונות ימיו של איוב
וָֽ֭אֲשַׁבְּרָה מְתַלְּע֣וֹת עַוָּ֑ל וּ֝מִשִּׁנָּ֗יו אַשְׁלִ֥יךְ טָֽרֶף׃
וָ֭אֹמַר עִם־קִנִּ֣י אֶגְוָ֑ע וְ֝כַח֗וֹל אַרְבֶּ֥ה יָמִֽים׃
שָׁרְשִׁ֣י פָת֣וּחַ אֱלֵי־מָ֑יִם וְ֝טַ֗ל יָלִ֥ין בִּקְצִירִֽי׃
כְּ֭בוֹדִי חָדָ֣שׁ עִמָּדִ֑י וְ֝קַשְׁתִּ֗י בְּיָדִ֥י תַחֲלִֽיף׃
ימיו של איוב בשיא תפארתו
לִֽי־שָׁמְע֥וּ וְיִחֵ֑לּוּ וְ֝יִדְּמ֗וּ לְמ֣וֹ עֲצָתִֽי׃
אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ וְ֝עָלֵ֗ימוֹ תִּטֹּ֥ף מִלָּתִֽי׃
וְיִֽחֲל֣וּ כַמָּטָ֣ר לִ֑י וּ֝פִיהֶ֗ם פָּעֲר֥וּ לְמַלְקֽוֹשׁ׃
אֶשְׂחַ֣ק אֲ֭לֵהֶם לֹ֣א יַאֲמִ֑ינוּ וְא֥וֹר פָּ֝נַ֗י לֹ֣א יַפִּילֽוּן׃
הנהגת איוב כבמלך
אֶֽבֲחַ֣ר דַּרְכָּם֮ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ וְ֭אֶשְׁכּוֹן כְּמֶ֣לֶךְ בַּגְּד֑וּד כַּאֲשֶׁ֖ר אֲבֵלִ֣ים יְנַחֵֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
איוב מבקש לשוב לימים שבהם הַשֵּׁם שמר עליו וכל דבריו היו מבורכים.
איוב מתגעגע לימיו הישנים
איוב ממשיך לדבר על העבר המפואר שלו. הוא מבקש לשוב לימים שבהם הרגיש את השמירה האלוהית, תקופה שבה היה לו כבוד וסוד אלוהי על אוהלו, ובה האור האלוהי הנהיג את דרכו בחשיכה.
יְמֵי הַכָּבוֹד שֶׁל אִיּוֹב
אִיּוֹב מְשַׁחְזֵר אֶת הַמַּעֲמָד הַמַּכְבִּיד וְהַמְּכֻבָּד שֶׁלּוֹ בְּעָבָר. הוּא מְתָאֵר אֶת הַשְּׁגִיבָה וְהַהַשְׁפָּעָה שֶׁלּוֹ בַּעֲדֵי הַנְּעָרִים וְהַזְּקֵנִים, וְאֶת הַשֶּׁפַע הַמַּתְחִיל בְּהַשְׁפַּעַת הַשֶּׁמֶן, בְּעוֹד שֶׁהַשֵּׁם הָיָה אִתּוֹ בְּשִׁבְרֹנוֹתָיו.
שְׁתִיקַת הַשָּׂרִים וְזִכְרוֹן הַצְּדָקוּת
אִיּוֹב מְתָאֵר אֶת הַמַּעֲמָד שֶׁלּוֹ לִפְנֵי הַשָּׂרִים וְהַמְּנַהֵגִים. הַשָּׂרִם סָגְרוּ אֶת פִּיהֶם כְּשֶׁהֵם רוֹאִים אֶת הַצְּדָקוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁהִצִּיל עֲנִיִּים וְיָתוֹמִים מִצָּרָה. הַכֹּל מֻכְרָז עַל יְדֵי הָעֵדוּת הַמַּהוּלֶת שֶׁל הַשְּׁמִיעָה וְהַמְּרִיאָה.
שיחת איוב על ימיו הטובים
איוב מתאר את תקופת שגשגו וצדקו. הוא מדגיש כיצד הקפיד על צדק ומשפט, וכיצד עזר לעניים, לעיוורים ולמעוכה. הוא מתאר את עצמו כאב לעניים ומי שמתחמק מוויכוחים, תוך זכירת הברכות שהיו לו בעבר.
זכרונות ימיו של איוב
איוב מתאר את ימיו המפוארים בעבר, כשהוא מתאר את עוצמת רכושו וזכרונו כחכם ומוביל. הוא מדבר על שגשוג היבול, שורשים עמוקים וקציר בשפע, ועל כבודו המתחדש ועל כוחו כצייד.
ימיו של איוב בשיא תפארתו
איוב מתאר את ימיו הימים של כבוד ומשפיע בקהילה. הוא מספר שהכול היה מקשיב לעצתו ומתייחס למילותיו בכבוד רב, ממש כמו המתנה של מטר המרטיב את האדמה. הוא מתאר מצב שבו דבריו היו התועלת של כולם.
הנהגת איוב כבמלך
איוב מתאר את ימיו הימים היפים, כאשר היה מוביל ומוסמך על כולם. הוא מתאר את עצמו כמי שבוחר את הדרך הנכונה עבור הציבור, ויושב בראשות הקבוצה בדומה למלך המנהיג את צבאו, ומספק נחמה וייעוץ לאנשים השרויים בצער.
הפרק מתאר את מעמדו המכובד של איוב כמנהיג ומשפטן המוקף ביושרה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַרְאָיָה לְמֹשֶׁה וּמַעֲשֵׂי הַמְּרַגְּלִים
״וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים וְגוֹ'. מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה כָּל מַה שֶּׁהָיָה וְשֶׁעָתִיד״
בַּמִּדְרָשׁ הַמְּסֻרֶּה בְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא, מְסִירָה הַפְּסָקָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶרְאָה לְמֹשֶׁה אֶת כָּל מַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל הַרְאָיָה שֶׁמֹּשֶׁה רָאָה אֶת גֵּיהִנָּם, וְשָׁם הִתְחִיל לְהִתְיָרֵעַ מִי יִדּוֹן בּוֹ. הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַשֵּׁם הָיְתָה שֶׁהָרְשָׁעִים וְהַפּוֹשְׁעִים יִדּוֹנוּ בּוֹ. הַמַּטְרָה שֶׁל הַמִּדְרָשׁ הִיא לְהַסְבִּיר אֶת הַקְּשָׁר הַמַּעֲשִׂים בְּסִבָּה שֶׁהַמְּרַגְּלִים הֶרְוִיעוּ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בַּמָּרוּת. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמָּצָא פּתרון לְהַפְסָקַת הַמְּרַגְּלִים שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהַוָּת, כְּשֶׁהִפִּיל אֶת שַׂר הָאָרֶץ לְפָנֶיהֶם.
מדרש תנחומא, מסעי ד׳:א׳ ↗הַשּׁוֹפֵט, הַשּׁוֹטֵר וְהַיְּכֹלֶת לְבַצֵּעַ דִּין
״שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים. שׁוֹפְטִים, אֵלּוּ הַדַּיָּנִים. שׁוֹטְרִים, אֵלּוּ הַפַּרְנָסִים שֶׁמַּנְהִיגִין אֶת הָעֵדָה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אִם אֵין שׁוֹטֵר אֵין שׁוֹפֵט. כֵּיצַד, כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַיֵּב אָדָם בְּבֵית דִּין״
בַּמִּדְרָשׁ תַּנְחוּמָא מֻסְבר הַקֶּשֶׁר בֵּין הַשּׁוֹפְטִים לְבֵין הַשּׁוֹטְרִים. הַדַּיָּנִים הֵם הַשּׁוֹפְטִים, וְהַפַּרְנָסִים הַמַּנְהִיגִים אֶת הָעֵדָה הֵם הַשּׁוֹטְרִים. רַבִּי אֶלְעָזָר מַסְבֵּר שֶׁלְּלא דַּיָּן אֵין כֹּחַ לְבַצֵּעַ אֶת הַפֶּסַק בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא הוּא מוֹסֵר אֶת הַמּוֹסֵר בְּיַד הַשּׁוֹטֵר, וְהַשּׁוֹטֵר הוּא שֶׁמּוֹצִיא אֶת הַדִּין מִן הָאָדָם. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת מְקַרְבֵּט אֶת הַדִּין לַמַּלְכוּת דָּוִד. הוּא מְצַיֵּן שֶׁדָּוִד הָיָה עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, אַךְ הַבְּצִיעָה הַמַּעֲשִׂית הָיְתָה בְּיַד יוֹאָב הַצָּבָא. לְפִי הַמַּדְרִישׁ, כְּשֶׁאִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לַדִּין, הוּא מֻמוֹסָּר בְּיַד יוֹאָב וְיוֹצֵא מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר מְבַסֵּס זֹאת עַל מִקְרֵה יוֹאָב וְעַל דִּבְרֵי אִיּוֹב שֶׁמִּשְׁפָּטוֹ הָיָה עַצְמָנִי וּמְעַמֵּק.
מדרש תנחומא, שופטים ב׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
התקווה לימים קודמים
״וצור יצוק עמדי פלגי שמן. כלומר נחת רוח וכל תאות לב הנוחים כנחלי שמן:״
בפרק זה, איוב מתגעגע לימים שבהם חיו חיי כבוד וצדק. הוא מתאר תקופה שבה היה מוערץ על ידי כולם, כשהחכמים והזקנים היו מקשיבים לו ביראה. הוא מדגיש את תפקידו כמגן לחלשים וכמנהיג יושר בקהילה. רש"י מפרש את הדימוי של פלגי שמן כביטוי לנחת רוח ולסיפוק פנימי, בדומה לזרימת השמן המרגיעה את הלב. הפירוש מתמקד בתחושת הרווחה והשלווה שהייתה לאיוב בעת שעמד בכיבודו ובמעמדו.
רש״י על איוב 29:6:3 ↗הַשְׁבָּחָה לַיָּמִים הַקְּדֵמִים וְהַזִּכְרוֹן הַמְּחַכֶּה
״שרשי פתוח וגו'. כל זה הייתי אומר בלבי שלא יבש שרשי ולא ימות קצירי כמו ועשה קציר (לעיל יד) והן יונקות ענפים רכים של אילן,״
בַּפֶּסַח הַזֶּה אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, אֶת הַיָּמִים שֶׁבָּם הָיִיתִי מְשֻׁרְבָּב וְשָׂמֵחַ. הָיִיתִי אֶשְׁתַּחֲוֶה לַיָּמִים הָאֵלֶּה, כִּי הֵם הָיוּ יָמִים שֶׁבָּם הַשֵּׁם הָיָה עִמִּי בְּשִׁבְעוֹת הַיָּמִים. אֲנִי אֶזְכֹּר אֶת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, אֶת הַזְּמַן שֶׁבּוֹ הָיִיתִי בְּכָבוֹד וּבְעֹז, כְּשֶׁהַיְּלָדִים סָבִיב לִי וְהַחֲבֵרִים שֶׁלִּי עִמִּי. הַיָּמִים הָאֵלֶּה הָיוּ רְחוֹקִים, וְאֵין לִי בִּלְתִּי אֶת הַזְּכָרוֹן שֶׁלָּהֶם. הַיָּמִים הָאֵלֶּה הָיוּ יָמִים שֶׁבָּם הָיִיתִי כְּמוֹ הָעֵץ הַצָּעִיר, שֶׁעָנָף רַךְ וְחַי מִתְפַּרֵּק וְנִמְשָׁךְ לְמַעְלָה, וְעוֹד אֲנִי מְחַכֶּה לַיָּמִים שֶׁבָּם הַקְּצִיר יַעֲלֶה מֵחָדָשׁ. רַשִׁי בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסַח הַזֶּה, מַסְבִּיר אֶת הַדְּמָיוֹת שֶׁל אִיּוֹב עַל יְכֹלְתּוֹ הַמְּחֻדֶּרֶת. הוּא מְסַבֵּר אֶת הַמִּלִּים עַל הַקְּצִיר כְּמִשְׁאָל עַל עֵץ צָעִיר שֶׁעָנָפָיו רַךִים וְהוּא מְצַפֶּה לְעָלִים וּפְרִי. הַסּוֹבֵל מַבִּיט בַּקְּצִיר כְּסֵדֶר שֶׁבֶּטַח יַחְזֹר, כְּמוֹ עֵץ שֶׁהוּא רַךְ וְעוֹד כְּנֶגֶד הָעָתִיד.
רש״י על איוב 29:19:1 ↗הזיכרון של ימים של תפארת
״בחמה - חסר אל"ף והוא בחמאה, כמו בית שן ובמקום אחר בית שאן וזה על דרך משל.״
בפרק זה מספר איוב הוא מתגעגע לימים שבהם היה מכובד ומוערך על ידי כולם. הוא מתאר תקופה שבה הנהגתו הייתה מלווה בברכה ובצדק, והוא היה מקור של נחמה ועזרה לנצרים ולאיגרים. איוב מדגיש כי היתרה המרכזית בחייו הייתה הקשר הישיר והחזק עם הַשֵּׁם, שהיה מלווה אותו בכל צעד. הטקסט מציג את המעמד החברתי והמוסרי של איוב לפני המשבר. אבן עזרא, במפרשו על פסוק שש, מציין אפשרות לשונית לגבי המילה "בחמה", ומציע שהיא עשויה להיות המילה "בחמאה", בדומה לשם של עיר, כחלק מדימוי. הפירוש שלו מתמקד בשינויים לשוניים אפשריים בטקסט המקראי.
אבן עזרא על איוב 29:6:1 ↗התקווה לימים של שגשוג
״בקצירי - סעיפי כמו תשלח קציריה עד ים.״
בפרק זה, איוב מתגעגע לימים שבהם הַשֵּׁם בירך את עמלו. הוא מתאר תקופה של עושר, כבוד והשפעה חברתית, שבה הוא היה מנהיג צדק ודואג לעניים ולאיגרים. איוב מפרט כיצד חייו היו מלאים בביטחון ובהגנה מהסכנות המסתתרות בחושך. הטקסט מציג את המעבר בין תפארת העבר למצוקת ההווה. בפירושו על פסוק תשע עשרה, מסביר אבן עזרא כי המילה "קציריה" מתייחסת לסעיפים או לחלקים של הממלכה, המגיעים עד לים. הפירוש מתמקד במשמעות המילולית של הגבולות והגעה של השפעת המלך עד לקצה הים.
אבן עזרא על איוב 29:19:1 ↗