איוב המשיך לדבר בפתגם שלו ואמר:
וַיֹּ֣סֶף אִ֭יּוֹב שְׂאֵ֥ת מְשָׁל֗וֹ וַיֹּאמַֽר׃איוב · פרק כז׳
איוב מצהיר על יושרתו ומתאר את גורל הרשע
איוב עונה שוב על חבריו ומתעקש על צדקתו, תוך שהוא מתאר את הסוף המר של האדם הרשע.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב כז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
איוב מצהיר על יושרותו
בשבועה אלוהים הוריד את משפטיי, והשדאי הכה את נפשי.
חַי־אֵ֭ל הֵסִ֣יר מִשְׁפָּטִ֑י וְ֝שַׁדַּ֗י הֵמַ֥ר נַפְשִֽׁי׃כל עוד הנשמה בתוכי ורוח אלוהים בנשימתי.
כִּֽי־כָל־ע֣וֹד נִשְׁמָתִ֣י בִ֑י וְר֖וּחַ אֱל֣וֹהַּ בְּאַפִּֽי׃אם שפתיי יגידו עוול, ואם לשוני תדבר רמייה.
אִם־תְּדַבֵּ֣רְנָה שְׂפָתַ֣י עַוְלָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנִ֗י אִם־יֶהְגֶּ֥ה רְמִיָּֽה׃הצהרת צדקתו של איוב
חלילה לי שאצדיק אתכם עד מותו של אדם, לא אוריד את מותי ממני.
חָלִ֣ילָה לִּי֮ אִם־אַצְדִּ֪יק אֶ֫תְכֶ֥ם עַד־אֶגְוָ֑ע לֹא־אָסִ֖יר תֻּמָּתִ֣י מִמֶּֽנִּי׃בדקתי את צדקתי והחזיקתי בה, ולא אפרוט אותה. לבי לא יתבייש בי כל ימי חיי.
בְּצִדְקָתִ֣י הֶ֭חֱזַקְתִּי וְלֹ֣א אַרְפֶּ֑הָ לֹֽא־יֶחֱרַ֥ף לְ֝בָבִ֗י מִיָּמָֽי׃שיהיה אויבי כרשע, והמתנגדים לי כעוולה.
יְהִ֣י כְ֭רָשָׁע אֹ֣יְבִ֑י וּמִתְקוֹמְמִ֥י כְעַוָּֽל׃כי מה התקווה של הכውוני, כשהוא רק רוצה לקפוץ? כי אלוהים יתפוס את נפשו.
כִּ֤י מַה־תִּקְוַ֣ת חָ֭נֵף כִּ֣י יִבְצָ֑ע כִּ֤י יֵ֖שֶׁל אֱל֣וֹהַּ נַפְשֽׁוֹ׃דיבורו של איוב על גורלו ועל חשיבות הקשר עם האל
האל ישמע את זעקתו, כי צרה תבוא עליו.
הַֽ֭צַעֲקָתוֹ יִשְׁמַ֥ע ׀ אֵ֑ל כִּֽי־תָב֖וֹא עָלָ֣יו צָרָֽה׃אם הוא ימצא עונג בבורא שדי, הוא יקרא לאלוהים בכל עת.
אִם־עַל־שַׁדַּ֥י יִתְעַנָּ֑ג יִקְרָ֖א אֱל֣וֹהַּ בְּכָל־עֵֽת׃אני לא אשכח להדריך אתכם ביד האל שעם שדי.
אוֹרֶ֣ה אֶתְכֶ֣ם בְּיַד־אֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר עִם־שַׁ֝דַּ֗י לֹ֣א אֲכַחֵֽד׃הנה כולכם ראיתם, ולמה אז הכל הופך לריק וחסר משמעות?
הֵן־אַתֶּ֣ם כֻּלְּכֶ֣ם חֲזִיתֶ֑ם וְלָמָּה־זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל תֶּהְבָּֽלוּ׃גורלו של הרשע
זהו חלקו של אדם רע עם אלוהים, והירושה של אדם אכזרי תילקח ממך-כל.
זֶ֤ה ׀ חֵֽלֶק־אָדָ֖ם רָשָׁ֥ע ׀ עִם־אֵ֑ל וְֽנַחֲלַ֥ת עָ֝רִיצִ֗ים מִשַּׁדַּ֥י יִקָּֽחוּ׃גם אם בניו יתרבו ויהיו ללוחמים, וגם אם צאצאיו יגדלו, הם לא יקבלו מספיק אוכל.
אִם־יִרְבּ֣וּ בָנָ֣יו לְמוֹ־חָ֑רֶב וְ֝צֶאֱצָאָ֗יו לֹ֣א יִשְׂבְּעוּ־לָֽחֶם׃השאריות שלו יקברו במוות, והאלמנות שלו לא יבכו עליו.
שרידו [שְׂ֭רִידָיו] בַּמָּ֣וֶת יִקָּבֵ֑רוּ וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו לֹ֣א תִבְכֶּֽינָה׃גם אם הוא יאסוף כסף כמו אבק ויכין לעצמו בגדים יקרים מזהב.
אִם־יִצְבֹּ֣ר כֶּעָפָ֣ר כָּ֑סֶף וְ֝כַחֹ֗מֶר יָכִ֥ין מַלְבּֽוּשׁ׃גורלו של הרשע
הצדיק יתכונן ויכתה את הבושת, והכסף הנקי יחולק.
יָ֭כִין וְצַדִּ֣יק יִלְבָּ֑שׁ וְ֝כֶ֗סֶף נָקִ֥י יַחֲלֹֽק׃הבנים בונים בית כמו הצרעה, והסוכה שערך השומר תתפרק.
בָּנָ֣ה כָעָ֣שׁ בֵּית֑וֹ וּ֝כְסֻכָּ֗ה עָשָׂ֥ה נֹצֵֽר׃העשיר ישכב ולא יאסוף דבר, עיניו יפתחו והוא כבר לא יהיה שם.
עָשִׁ֣יר יִ֭שְׁכַּב וְלֹ֣א יֵאָסֵ֑ף עֵינָ֖יו פָּקַ֣ח וְאֵינֶֽנּוּ׃תשיגו אותו כמו מים שנעלמים בלהט, בלילה גנבה אותו סופה.
תַּשִּׂיגֵ֣הוּ כַ֭מַּיִם בַּלָּה֑וֹת לַ֝֗יְלָה גְּנָבַ֥תּוּ סוּפָֽה׃גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָרָשָׁע
הוא ירים אותו קדימה והוא ילך, והוא יתפרע ממקומו.
יִשָּׂאֵ֣הוּ קָדִ֣ים וְיֵלַ֑ךְ וִֽ֝ישָׂעֲרֵ֗הוּ מִמְּקֹמֽוֹ׃הוא יזרוק עליו ולא ירחם, והוא יברח מידו ברוח.
וְיַשְׁלֵ֣ךְ עָ֭לָיו וְלֹ֣א יַחְמֹ֑ל מִ֝יָּד֗וֹ בָּר֥וֹחַ יִבְרָֽח׃הוא ישפוך עליו את כפות ידיו וישפריץ עליו ממקומו.
יִשְׂפֹּ֣ק עָלֵ֣ימוֹ כַפֵּ֑ימוֹ וְיִשְׁרֹ֥ק עָ֝לָ֗יו מִמְּקֹמֽוֹ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
איוב מצהיר על יושרותו
וַיֹּ֣סֶף אִ֭יּוֹב שְׂאֵ֥ת מְשָׁל֗וֹ וַיֹּאמַֽר׃
חַי־אֵ֭ל הֵסִ֣יר מִשְׁפָּטִ֑י וְ֝שַׁדַּ֗י הֵמַ֥ר נַפְשִֽׁי׃
כִּֽי־כָל־ע֣וֹד נִשְׁמָתִ֣י בִ֑י וְר֖וּחַ אֱל֣וֹהַּ בְּאַפִּֽי׃
אִם־תְּדַבֵּ֣רְנָה שְׂפָתַ֣י עַוְלָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנִ֗י אִם־יֶהְגֶּ֥ה רְמִיָּֽה׃
הצהרת צדקתו של איוב
חָלִ֣ילָה לִּי֮ אִם־אַצְדִּ֪יק אֶ֫תְכֶ֥ם עַד־אֶגְוָ֑ע לֹא־אָסִ֖יר תֻּמָּתִ֣י מִמֶּֽנִּי׃
בְּצִדְקָתִ֣י הֶ֭חֱזַקְתִּי וְלֹ֣א אַרְפֶּ֑הָ לֹֽא־יֶחֱרַ֥ף לְ֝בָבִ֗י מִיָּמָֽי׃
יְהִ֣י כְ֭רָשָׁע אֹ֣יְבִ֑י וּמִתְקוֹמְמִ֥י כְעַוָּֽל׃
כִּ֤י מַה־תִּקְוַ֣ת חָ֭נֵף כִּ֣י יִבְצָ֑ע כִּ֤י יֵ֖שֶׁל אֱל֣וֹהַּ נַפְשֽׁוֹ׃
דיבורו של איוב על גורלו ועל חשיבות הקשר עם האל
הַֽ֭צַעֲקָתוֹ יִשְׁמַ֥ע ׀ אֵ֑ל כִּֽי־תָב֖וֹא עָלָ֣יו צָרָֽה׃
אִם־עַל־שַׁדַּ֥י יִתְעַנָּ֑ג יִקְרָ֖א אֱל֣וֹהַּ בְּכָל־עֵֽת׃
אוֹרֶ֣ה אֶתְכֶ֣ם בְּיַד־אֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר עִם־שַׁ֝דַּ֗י לֹ֣א אֲכַחֵֽד׃
הֵן־אַתֶּ֣ם כֻּלְּכֶ֣ם חֲזִיתֶ֑ם וְלָמָּה־זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל תֶּהְבָּֽלוּ׃
גורלו של הרשע
זֶ֤ה ׀ חֵֽלֶק־אָדָ֖ם רָשָׁ֥ע ׀ עִם־אֵ֑ל וְֽנַחֲלַ֥ת עָ֝רִיצִ֗ים מִשַּׁדַּ֥י יִקָּֽחוּ׃
אִם־יִרְבּ֣וּ בָנָ֣יו לְמוֹ־חָ֑רֶב וְ֝צֶאֱצָאָ֗יו לֹ֣א יִשְׂבְּעוּ־לָֽחֶם׃
שרידו [שְׂ֭רִידָיו] בַּמָּ֣וֶת יִקָּבֵ֑רוּ וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו לֹ֣א תִבְכֶּֽינָה׃
אִם־יִצְבֹּ֣ר כֶּעָפָ֣ר כָּ֑סֶף וְ֝כַחֹ֗מֶר יָכִ֥ין מַלְבּֽוּשׁ׃
גורלו של הרשע
יָ֭כִין וְצַדִּ֣יק יִלְבָּ֑שׁ וְ֝כֶ֗סֶף נָקִ֥י יַחֲלֹֽק׃
בָּנָ֣ה כָעָ֣שׁ בֵּית֑וֹ וּ֝כְסֻכָּ֗ה עָשָׂ֥ה נֹצֵֽר׃
עָשִׁ֣יר יִ֭שְׁכַּב וְלֹ֣א יֵאָסֵ֑ף עֵינָ֖יו פָּקַ֣ח וְאֵינֶֽנּוּ׃
תַּשִּׂיגֵ֣הוּ כַ֭מַּיִם בַּלָּה֑וֹת לַ֝֗יְלָה גְּנָבַ֥תּוּ סוּפָֽה׃
גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָרָשָׁע
יִשָּׂאֵ֣הוּ קָדִ֣ים וְיֵלַ֑ךְ וִֽ֝ישָׂעֲרֵ֗הוּ מִמְּקֹמֽוֹ׃
וְיַשְׁלֵ֣ךְ עָ֭לָיו וְלֹ֣א יַחְמֹ֑ל מִ֝יָּד֗וֹ בָּר֥וֹחַ יִבְרָֽח׃
יִשְׂפֹּ֣ק עָלֵ֣ימוֹ כַפֵּ֑ימוֹ וְיִשְׁרֹ֥ק עָ֝לָ֗יו מִמְּקֹמֽוֹ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
איוב פותח את דבריו בחזרה על דבריו הקודמים ומדגיש את יושרתו.
איוב מצהיר על יושרותו
איוב ממשיך את דיבורו ונושבע בשם אלוהים והשדאי כי הוא נקי מעוול. הוא מצהיר כי כל עוד רוח אלוֹהים בנשימתו, הוא לא יאפשר לשפתיו להוציא דברי שקר או מרמה, כעדות ליושרתו גם בתוך סבלו הכבד.
הצהרת צדקתו של איוב
איוב מבהיר כי הוא לא יצדיק את חבריו בדרך לא ישרה גם אם ימות. הוא מצהיר על נאמנותו לצדקתו האישית ועל חוסר רצון לבייש את מצפונו, תוך התייחסות לגורל הרשעים והכוונים.
דיבורו של איוב על גורלו ועל חשיבות הקשר עם האל
איוב מתאר את מה שעובר על רשע שזועק אל האל בעת צרה. הוא מדגיש כי מי שמוצא עונג בבורא, יפנה אליו תמיד. איוב מבטיח להדריך את שומעיו בדרך האל, תוך תהייה מדוע כולם ראו את האמת אך עדיין חווים חוסר משמעות.
גורלו של הרשע
איוב מתאר את סופו של האדם הרע. הוא מדגיש שהעושר והצאצאים לא יצילו אותו מתוצאות מעשיו, שכן ירושתו תאבד, צאצאיו ירעבו, ואין לו נחמה במוות.
גורלו של הרשע
איוב מתאר את סופו של הרע. הרעשע יתכונן אך יחווה בושה, ורכושו יתפרק כמו סוכה חלשה. העושר שלו לא יישאר, והוא ייעלם במהירות כמו מים שמתאדים בשמש או כשהסופה קורעת את הכל.
גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָרָשָׁע
הַפֶּסֶק מַּתְכּוּן אֶת הַגּוֹרָל הַנּוֹרָא שֶׁל הָרָשָׁע לְפִי הַדִּבְרִים. הָרָשָׁע יִסְבֹּל הַשְּׁמָדָה, הוּא יֻסַּר מִמְּקוֹמוֹ וְלֹא יִמְצָא מַחְסֶה. הַכֹּחַ הַמַּשְׁחִית יִשְׁפֹּךְ עָלָיו רָעָה וְהוּא יֶחְדַּר בְּחַיָּתוֹ בְּרוּחַ הַסּוֹעֲרָה.
הפרק מפרט את השמדת הרע והאופל הכרוכה בדרכו של הרשע.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הצדק וההכנה לקושי
״ותנא קמא זמנין דנפיק מיניה זרעא מעליא ואכיל ליה שנאמר (איוב כז, יז) יכין וצדיק ילבש:״
בְּפֶרֶק הַשְּׁבִיע-עֶשְׂרֵה מִסֵּפֶר אִיּוֹב, הַמְדַבֵּר מַמְשִיךְ אֶת הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים עַל הַצַּדִּיק. הַמַּקְור הַמְּצֻיָּן הוּא מִתּוֹסָפוֹת, הַמְּבִיא מִלָּה מִסֵּפֶר אִיּוֹב כְּכִנְסוֹת לְהַסְבִּיר עִנְיָן מְסֻמָּם. הַתַּנָּא בַּפֶּסַחִים מְפֵרֵשׂ כִּי הַצַּדִּיק נִתְעַבֵּד וְנִמְתַּח כְּדֵי לִהְיוֹת מוּכָן לַבְּרָכָה. הַמַּקְור מְצַיֵּן כִּי מִן הַמִּלִּים "יָכִין וְצַדִּיק יִלְבַּשׁ" לְמַדְנוּ עַל אֵלּוּ זְמַנִּים שֶׁבָּאוּ וְהוֹצִאוּ זֶרַע מְעֻלֶּה וְאָכְלוּ אוֹתוֹ. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מְקַשֵּׁר בֵּין הַמַּצָּב הַמְּתֻק מִבְּרָכָה לְבֵין הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁמִּתְכַּבֵּד לִלְבֹּשׁ אֶת הַצְּדָק כְּמִלֶּטֶת וּכְמִשְׂרָה.
פסחים מ״ט ב:י״ג ↗העמידה על הטענה
״״וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַף חַרְבוֹנָה רָשָׁע — בְּאוֹתָהּ עֵצָה הָיָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא נִתְקַיְּימָה עֲצָתוֹ, מִיָּד בָּרַח. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו וְלֹא״
בספר איוב, פרק עつつ, אנו שומעים את דבריו של איוב המדגישים את יושרתו. הוא מצהיר בביטחון כי הדרך שבה הוא חי אינה דומה לדרך הרשעים, וכי הוא לא עשה מעשים שנוגדים את צדק הַשֵּׁם. איוב מנסה להוות דוגמה חיה לאדם ששומר על יומרו ועל האמת, גם תחת סבל עצום. במגילה (טז ע"א) מופיע פירוש לרב אליעזר על דמותו של חרבונה. הרב מסביר שחרבונה היה רשע, וברגע שראה שהעצה שלו לא התקבלה, הוא בורח מיד. הפירוש מדגים כיצד רשעים נמנעים מעמידה על עקרונותיהם כאשר הם רואים שהדברים אינם יוצאים לפועל.
מגילה ט״ז א:כ״ב ↗בעקבות המפרשים
ההתעקשות על הצדק
״בצדקתי החזקתי. לומר שאני צדיק:״
בפרק זה של ספר איוב, איוב ממשיך את דבריו מול חבריו. הוא מצהיר בנחישות שהוא לא יתלה את צדקתו. איוב נדון בנחישות ובתקיפות, כשהוא מנסה להוכיח שטענותיו מבוססות על אמת מוסרית ועל יושרה אישית. רש"י מסביר על הפסוק שאיוב טוען שהוא צדיק. לפי פירושו, איוב אינו טוען שאין לו חטאים כלל, אלא שהוא מחזיק בטענת הצדק שלו בחוזקה ולא מוכן לוותר עליה למרות הלחץ מסביב.
רש״י על איוב 27:6:1 ↗גּוֹרָל הָרֶשָׁע וְחַלְּקוּת הַכֶּסֶף
״(וכסף נקי. כספו של רשע לנקי יחלקנו הקב"ה):״
בַּפֶּסַק הַזֶּה מֵסַפֶּת אִיּוֹב אֶת הַדֶּרֶךְ הַנָּבוֹאִים שֶׁל הָרְשָׁעִים. הוּא מַסְבִּיר שֶׁאֲדָמָה וּמַעֲשֵׂה יָדַיִם שֶׁל רְשָׁעִים עָשׂוּ עָשִׂיר, אֲבָל הַבְּרִית שֶׁהוּא עָשׂה תִּתְבַּקֵּשׁ וְתִתְבַּקַּד. הַכֹּל נִמְצָא שֶׁהַקֹּדֶשׁ לֹא יְאַפְשֵׁר לָרֶשַׁע לִשְׁכּוֹן לְעוֹלָם בְּעוֹשְׂיוֹ. רַשִׁי עַל הַפָּסוּק הַזֶּה מְבַאר חֶלֶק מֵהַמַּשְׁמָע הַמַּדְרִישי. הוּא מְסַבֵּר שֶׁכְּאִם הָרֶשָׁע מְצִיאוֹת כֶּסֶף נָקִי, הַקֹּדֶשׁ יְחַלֵּק וְיַפְרִיד אֶת הַכֶּסֶף הַזֶּה. הַמַּטְרָה הִיא לְהַדְגִּישׁ שֶׁהַבְּרִית וְהַצֶּדֶק יַחְטְרוּ אֶת הָעֹשֶׁק וְהַמַּעֲשִׂים הָרָעִים.
רש״י על איוב 27:17:1 ↗היצמדות לצדק וליושר
״[אם תדברנה שפתי עולה] - לא יחרף - לא יקטן לבי, כאדם שיש לו חרפה.״
בפרק זה של ספר איוב, איוב משיב על חבריו בנחישות. הוא מצהיר כי לא יתחרט על יושרתו וכי הוא יחזיק בדרכי צדק עד סוף ימיו. איוב דוחה את ההאשמות מפניו ומתעקש שהאמת היא ערך עליון שאינו משתנה לפי הנסיבות או הלחץ החברתי. הפרק מציג את המאבק הפנימי של אדם המנסה לשמור על יושרתו גם כשהוא חווה סבל עצום. איוב מדגיש את החשיבות של הנהגה מוסרית ברורה, כזו שאינה נסוגה ממה שנכון וצודק, גם אם המחיר הוא בדידות או קשיים.
אבן עזרא על איוב 27:6:1 ↗יוֹב וְהַשְּׁבוּעָה הַתְּכִיחָה
״בנה כעש ביתו - שתעמוד כעש מן עשה עש ושם נוצר על ביתו, כמו חומה שישמרנו בלילה.״
בְּקֶצֶת דִּבְּרוֹתָיו, יוֹב מְשַׁבֵּעַ בְּחַיֵּת הַשֵּׁם וּבְתִקְוָתוֹ שֶׁהָאֱמֶת תִּתְגַּלֶּה. הוּא מְדַגֵּשׁ אֶת הַצֶּדֶק הַנִּצְחִי וְאוֹתָהּ הַמּוֹרָלִיּוּת שֶׁכְּבָר נֶעֶלֶמֶת מִן הַסְּבִיבָה. יוֹב מְבַטֵּל אֶת הַתְּעִיפָה הַקַּלָּה שֶׁל חֲבֵרָיו וְקוֹרֵא לְהַבָּטָה כֵּהָרָה אֶל הַמִּשְׁפָּט הַמֻּחְלָט. הַתַּעֲלוּמָה בַּדִּבְּרוֹתָיו הִיא הַמַּעֲמָד הָעוֹמֵד בֵּין הַסְּבָל הַכְּבֵד לְבֵין הָאֱמוּנָה בַּצֶּדֶק. הַמְּפַרֵּשׁ אֶבֶן עֶזְרָא מְבִיא רֶעְיוֹן עַל הַדּוֹר הַנִּבְנֶה כְּמוֹ עֵץ, שֶׁמַּעֲמָדָיו נִשְׁאָרִים חֲזָקִים וּמְגֻנִּים כְּמוֹ חוֹמָה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָאֱמֶת לְדֹרֹת עָתִיד.
אבן עזרא על איוב 27:18:1 ↗