איוב ענה ואמר:
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃איוב · פרק כו׳
תשובתו של איוב ותיאור כוח הבריאה
איוב משיב לחבריו בביטחון על גדלות הבורא, מתאר את פלאי הטבע ואת גבולות התבונה האנושית אל מול חוכמת הַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב כו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תשובתו של איוב
איך יכולת לעזור למי שאין לו כוח? איך יכולת להציל את מי שאין לו זרוע חזקה?
מֶה־עָזַ֥רְתָּ לְלֹא־כֹ֑חַ ה֝וֹשַׁ֗עְתָּ זְר֣וֹעַ לֹא־עֹֽז׃איך יכולת לתת עצות בלי חכמה? איך יכולת להראות תבונה רבה כל כך?
מַה־יָּ֭עַצְתָּ לְלֹ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝תוּשִׁיָּ֗ה לָרֹ֥ב הוֹדָֽעְתָּ׃למי סיפרת את הדברים האלו? ממי יצאה ממך הנשימה?
אֶת־מִ֭י הִגַּ֣דְתָּ מִלִּ֑ין וְנִשְׁמַת־מִ֝י יָצְאָ֥ה מִמֶּֽךָּ׃כּוֹחוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא בַּטֶּבַע
הַכְּפִירִים יִהְיוּ חַיִּים מִתַּחַת לַמַּיִם, וְגַם הַדּוֹרִים שֶׁגָּרִים בָּהֶם.
הָרְפָאִ֥ים יְחוֹלָ֑לוּ מִתַּ֥חַת מַ֝֗יִם וְשֹׁכְנֵיהֶֽם׃הַשְׁאוֹל הוּא עֵרוֹם לְפָנָיו, וְאֵין כִּסּוּי לַכִּלְיוֹן.
עָר֣וֹם שְׁא֣וֹל נֶגְדּ֑וֹ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת לָֽאֲבַדּֽוֹן׃הוּא מַתְכֵן אֶת הַצָּפוֹן עַל הַתֹּהוּ, וּמַתְלֶה אֶת הָאָרֶץ עַל הַכְּלִלּוּת.
נֹטֶ֣ה צָפ֣וֹן עַל־תֹּ֑הוּ תֹּ֥לֶה אֶ֝֗רֶץ עַל־בְּלִי־מָֽה׃הוּא מַקְוֶה אֶת הַמַּיִם בַּעֲבָיו, וְלֹא נִפְרַץ עָנָן מִתַּחְתָּם.
צֹרֵֽר־מַ֥יִם בְּעָבָ֑יו וְלֹא־נִבְקַ֖ע עָנָ֣ן תַּחְתָּֽם׃תורת הבריאה של הַשֵּׁם
הוא מחזיק את קצוות כדור הארץ, וכיסוי העננים שלו פרוש מעליו.
מְאַחֵ֥ז פְּנֵי־כִסֵּ֑ה פַּרְשֵׁ֖ז עָלָ֣יו עֲנָנֽוֹ׃הוא קבע גבול למים, גבול שמשתרע מאור ועד חושך.
חֹֽק־חָ֭ג עַל־פְּנֵי־מָ֑יִם עַד־תַּכְלִ֖ית א֣וֹר עִם־חֹֽשֶׁךְ׃עמודי השמיים רועדים ומתנועעים בגלל המקום שבו הם נמצאים.
עַמּוּדֵ֣י שָׁמַ֣יִם יְרוֹפָ֑פוּ וְ֝יִתְמְה֗וּ מִגַּעֲרָתֽוֹ׃בכוחו הים נרגע, ובתבונתו הוא שבר את רעב הים.
בְּ֭כֹחוֹ רָגַ֣ע הַיָּ֑ם ובתובנתו [וּ֝בִתְבוּנָת֗וֹ] מָ֣חַץ רָֽהַב׃על המילים
המילה רהב מופיעה בטקסט המקורי עם ו' החיבור וגם בלעדיה.
קצוות דרכי האל
בשמיים הכל יפה ומסודר בזכות הרוח שלו, וידו מרגיעה את הנחש שמתפתל.
בְּ֭רוּחוֹ שָׁמַ֣יִם שִׁפְרָ֑ה חֹֽלֲלָ֥ה יָ֝ד֗וֹ נָחָ֥שׁ בָּרִֽיחַ׃אלו רק הקצוות של דרכיו, ומה עוד אפשר לשמוע על דבריו? מי יכול להבין את עוצמת הרעמים שלו?
הֶן־אֵ֤לֶּה ׀ קְצ֬וֹת דרכו [דְּרָכָ֗יו] וּמַה־שֵּׁ֣מֶץ דָּ֭בָר נִשְׁמַע־בּ֑וֹ וְרַ֥עַם גבורתו [גְּ֝בוּרוֹתָ֗יו] מִ֣י יִתְבּוֹנָֽן׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תשובתו של איוב
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
מֶה־עָזַ֥רְתָּ לְלֹא־כֹ֑חַ ה֝וֹשַׁ֗עְתָּ זְר֣וֹעַ לֹא־עֹֽז׃
מַה־יָּ֭עַצְתָּ לְלֹ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝תוּשִׁיָּ֗ה לָרֹ֥ב הוֹדָֽעְתָּ׃
אֶת־מִ֭י הִגַּ֣דְתָּ מִלִּ֑ין וְנִשְׁמַת־מִ֝י יָצְאָ֥ה מִמֶּֽךָּ׃
כּוֹחוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא בַּטֶּבַע
הָרְפָאִ֥ים יְחוֹלָ֑לוּ מִתַּ֥חַת מַ֝֗יִם וְשֹׁכְנֵיהֶֽם׃
עָר֣וֹם שְׁא֣וֹל נֶגְדּ֑וֹ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת לָֽאֲבַדּֽוֹן׃
נֹטֶ֣ה צָפ֣וֹן עַל־תֹּ֑הוּ תֹּ֥לֶה אֶ֝֗רֶץ עַל־בְּלִי־מָֽה׃
צֹרֵֽר־מַ֥יִם בְּעָבָ֑יו וְלֹא־נִבְקַ֖ע עָנָ֣ן תַּחְתָּֽם׃
תורת הבריאה של הַשֵּׁם
מְאַחֵ֥ז פְּנֵי־כִסֵּ֑ה פַּרְשֵׁ֖ז עָלָ֣יו עֲנָנֽוֹ׃
חֹֽק־חָ֭ג עַל־פְּנֵי־מָ֑יִם עַד־תַּכְלִ֖ית א֣וֹר עִם־חֹֽשֶׁךְ׃
עַמּוּדֵ֣י שָׁמַ֣יִם יְרוֹפָ֑פוּ וְ֝יִתְמְה֗וּ מִגַּעֲרָתֽוֹ׃
בְּ֭כֹחוֹ רָגַ֣ע הַיָּ֑ם ובתובנתו [וּ֝בִתְבוּנָת֗וֹ] מָ֣חַץ רָֽהַב׃
קצוות דרכי האל
בְּ֭רוּחוֹ שָׁמַ֣יִם שִׁפְרָ֑ה חֹֽלֲלָ֥ה יָ֝ד֗וֹ נָחָ֥שׁ בָּרִֽיחַ׃
הֶן־אֵ֤לֶּה ׀ קְצ֬וֹת דרכו [דְּרָכָ֗יו] וּמַה־שֵּׁ֣מֶץ דָּ֭בָר נִשְׁמַע־בּ֑וֹ וְרַ֥עַם גבורתו [גְּ֝בוּרוֹתָ֗יו] מִ֣י יִתְבּוֹנָֽן׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
איוב מתחיל את דבריו בתשובה חריפה לחבריו, ולאחר מכן מתאר את עוצמתו של הַשֵּׁם בבריאת העולם ובשליטת הטבע.
תשובתו של איוב
איוב עונה לחבריו בביקורת חריפה. הוא טוען שהם אינם מסוגלים לסייע לחלשים ואינם מחזיקים בחוכמה האמיתית שהם מנסים להקרין. הוא שואל אותם מאין להם הידע הזה ומי בכלל נתן להם את הדברים שהם מטיפים.
כּוֹחוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא בַּטֶּבַע
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַשְּׁלִיטָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַבּוֹרֵא עַל הַמַּבְנֶה הַכּוֹשֶׁת שֶׁל הָעוֹלָם. הַטֶּבַע, מֵהַמַּיִם וְעַד הַכְּלִלּוּת, כֻּלּוֹ תַּחַת הַשְּׁלִיטָה, וְאֵין גַּם שְׁאוֹל עֵרוֹם מִפְנֵי כֹּחַ זֶה.
תורת הבריאה של הַשֵּׁם
פסוקים אלו מתארים את כוחו של הבורא על הטבע. הוא שולט בכדור הארץ ובעננים, קובע את הגבולות בין האור לחושך ובין היבשה למים, ומשגיח על עמודי השמיים. באמצעות כוחו ותבונתו, הוא מרגיע את תנועת הים ומכניע את כוחות המים הפראיים.
קצוות דרכי האל
הפסוקים מתארים את שליטת האל על הטבע, כשהרוח שלו יוצרת סדר בשמיים והוא מרגיע את הנחש. הקטעים מדגישים כי מה שנראה לנו הוא רק קצה קצה של פועלו, וכי לא ניתן להבין במלואו את עוצמתו הגדולה.
הפרק מסתיים בהתבוננות על חוכמת הבריאה ועל חוסר היכולת של האדם להבין את כל דרכי הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השמון והיראה מפני קול הדובר
״דבר אחר: אנכי ה' אלהיך, הה"ד (עמוס ג): אריה שאג מי לא יירא, וזהו דכתיב (ירמיה י): מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה.״
בפרשת שמות רבה מובאים כמה פירושים למשמעות השאגה של האריה, המקושרת למגוון מקורות בנביאים. המפרש מציע שלוש גישות מרכזיות: הראשונה מתמקם ביראת הרוממות שנוצרת מול גבורת ה' ומשלימה את הפסוק בירמיהו על מלך הגוים, שכן כוחו של ה' מרתיר את כל הבריות. השנייה מציגה את השאגה כביטוי של קנאה ורעש שזעזע את השמיים והארץ בעת מתן תורה, בדומה למלך המרטיט את חצרתו. השלישית, המיוחסת לתנא רבי הושעיא, רואה בשאגה תגובה אלוהית לכאב על חורבן ביתו ועל עבודת הכוכבים, שגורמת לרעש בעולם אך גם להגנה על ישראל. הגישה בפרשה מנסה לחבר בין כוחו של ה' לבין תחושת היראה והחרדה שנוצרת בעת גילוי אלוהי או משפט אלוהי. היא מדגישה שקולו של ה' אינו רק דיבור, אלא כוח משבש ומרתת שמשפיע על כל הקיום.
שמות רבה כ״ט:ט׳ ↗הַאַפִּרְיוֹן כְּסִמְלֵי הָעוֹלָם וְכִסֵּא הַכָּבוֹד
״דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן, זֶה הָעוֹלָם. עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, הַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, שֶׁנִּבְנָה מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שֶׁלְּמַטָּה, דִּתְנֵינַן מִשֶּׁנִּטַּל הָאָרוֹן אֶבֶן הָיְתָה שָׁם״
הַפֶּרֶק מְסַבֵּל אֶת הַתַּרְגּוּם הַמְּקַבֵּל מֵהַמִּכְרָה הַמְּסוֹבֶת אֶת הָאַפִּרְיוֹן, הָעוֹלָם וְכִסֵּא הַכָּבוֹד. הַמְּפַרְשׁ, מִשִּׁיר הַשִּׁיר רַבָּה, מְקַבֵּל אֶת הַמְּבָנִים הַמַּלְכִּיִּים שֶׁל שְׁלֹמֹה כְּסִמְלִים לַמְּקוֹמוֹת הָרוּחָנִיִּים. הַמְּסֹבֵּר מַקְשִׁיר בֵּין הַמָּעוֹת הַמֻּבְטָעִים לַמַּעֲלָה הַדַּתִית, כְּמוֹ הַכֶּסֶף שֶׁל הָעַמּוּדִים וְהַזָּהָב שֶׁל הָרְפִידָה. הַמְּתַרְגֵּם מְבַדֵּל בֵּין שְׁתֵּי הַתַּרְגּוּמִים: הָאֶחָד עַל הָעוֹלָם וְהַשֵּׁנִי עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד. בַּמַּעֲנֶה הָרִאשׁוֹן, רַבִּי יוּדָן רוֹאֶה בַּמֶּרְכָּבָה זְכוּת תּוֹרָה, וּבְשֵׁם רַבִּי סִימוֹן הַשְׁכִּינָה מְשׁוֹרֶתֶת בַּמֶּרְכָּבָה. בַּמַּעֲנֶה הַשֵּׁנִי, רַבִּי בְּרֶכְיָה וְרַבִּי בּוֹן מְסַבְּים שֶׁהַמֶּרְכָּבָה הִיא הַשְּׁכִינָה. הַמַּעֲשֶׂה מַסְתִּים בְּדִבְרֵי הַקְּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַכִּסֵּא מְבַסֵּס אֶת מַלְכוּתוֹ עַל הַגֵּאִים הַכֻּלָּם.
שיר השירים רבה ג׳:י׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
עוצמתו של הבורא ודברי איוב
״(מענה איוב): ונשמת מי יצאה ממך. מי שם בך הרוח הזה שיצא מפיך מי לא ידע זאת:״
בפרק זה, איוב משיב לחבריו ומתאר את גדלותו של הַשֵּׁם דרך כוחו על הטבע. הוא מדבר על השמיים, על העננים ועל העומק של הים, ומראה כיצד כל הבריאה מעידה על חכמתו ועל כוחו הנעלם. איוב משתמש בתופעות הטבע כדי להוכיח שקשה לאדם להבין את מלכותו המלאה של הבורא. בפסוק הרביעי, מופיע דיון על המקור של הנשימה והחיים. רש"י מסביר כי איוב מתייחס לכך שכל אדם יודע כי הרוח שיוצאת מהפה היא חלק מהחיים שנתן הבורא, ואין צורך לתהות על המקור הפשוט של הנשימה. הפירוש מתמקד בהבנה הבסיסית של קיום האדם.
רש״י על איוב 26:4:1 ↗עוצמתו של הַשֵּׁם בטבע
״ויתמהו. תוהה ועולה (ס"א כאדם תוהה ועומד) במקום אחד:״
בפרק זה, איוב מתאר את העוצמה וההוד של הבורא דרך תופעות הטבע המרהיבות. הוא מדבר על העמודים שמחזיקים את השמים, על כסות החשיכה ועל הכוח המופלא שמשתלט על הימים והרוחות. התיאור מדגיש כי אין דבר בבריאה שיכול לעמוד בפני גבורת הַשֵּׁם. רש"י, במפרשו על הפסוקים, מסביר את המילה "ויתמהו" כביטון של תמיהה ועצירה. לפי דעתו, המילה מרמזת על אדם שעומד במקום אחד בגלל הפתעה או תהייה גדולה. המפרש מתמקד כאן בתגובת האדם אל מול המסתורין והעוצמה שמתגלים בבריאה.
רש״י על איוב 26:11:2 ↗הידע שבין אדם לאל
״ונשמת מי - והעניין ממי קבלת אלה הדברים שדברת.״
בפרק זה, איוב עונה לאביג, ומזכיר לה כי ממי היא קיבלה את הידע הזה. הוא מתאר את עוצמתו של הַשֵּׁם ואת השליטה שלו על הטבע, החשכה והמים. איוב מדגיש שהבורא הוא המקור לכל מה שקיים בעולם. רבי אבן עזרא מסביר על הפסוק הרביעי, כי איוב שואל ממי קיבלה אביג את הדברים שהיא אומרת. לפי פירושו, איוב מתייחס למקור הידע שהיא מציגה בשיחותיה. הוא מראה שהדברים שהיא טוענת אינם מגיעים ממקור של חוכמה אמיתית.
אבן עזרא על איוב 26:4:1 ↗עוצמתו של הַשֵּׁם בבריאה
״ירופפו - כמו ירפו. ויש אומרים: יתנועעו. ובלשון רבותינו ז"ל: רפפות.״
בפרק זה, איוב מתאר את הכוח והעוצמה של הַשֵּׁם דרך תופעות הטבע. הוא מדבר על העמודים שמרטיטים את הארץ ועל העננים שמרטיבים את העולם. התיאור מדגיש שהבורא שולט בכל מעשי הבריאה, מהשמים ועד למעמקי הים. בפסוק אחד, מוזכר שחבלים רופפים או מתנועעים מעל המים. אבן עזרא מסביר על המילה "ירופפו" שיש לה פירושים שונים, כמו חולשה או תנועה. הפירוש הזה מתמקד בקושי להבין בדיוק את פעולת החבלים בטבע, אך מדגיש את המורכבות של התיאור המקורי.
אבן עזרא על איוב 26:11:1 ↗