למה האל לא קובע זמנים ברורים, ומי שמחפשים אותו לא רואים את הימים הבאים?
מַדּ֗וּעַ מִ֭שַּׁדַּי לֹא־נִצְפְּנ֣וּ עִתִּ֑ים וידעו [וְ֝יֹדְעָ֗יו] לֹא־חָ֥זוּ יָמָֽיו׃איוב · פרק כד׳
היעדר הדין והצדק בעולם
שאלה על סדרי העולם, גורל העניים והרשעים, ופעולותיהם בחשיכה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב כד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
היעדר הדין והצדק בעולם
הם משאירים גבולות שבהם עדרים נגנבים ורועים בהם.
גְּבֻל֥וֹת יַשִּׂ֑יגוּ עֵ֥דֶר גָּ֝זְל֗וּ וַיִּרְעֽוּ׃חמור של יתומים משתמשים בו לעבוד, ושור של אלמנה מנהגים.
חֲמ֣וֹר יְתוֹמִ֣ים יִנְהָ֑גוּ יַ֝חְבְּל֗וּ שׁ֣וֹר אַלְמָנָֽה׃עניים בדרך מופנכים, ורעבי הארץ מתקבצים יחד.
יַטּ֣וּ אֶבְיוֹנִ֣ים מִדָּ֑רֶךְ יַ֥חַד חֻ֝בְּא֗וּ עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ׃גורל העניים והרשעים
הנה, צבאות של צבאים במדבר יוצאים לעבוד, מחפשים אוכל ומתכננים לאסוף לחם לצעירים.
הֵ֤ן פְּרָאִ֨ים ׀ בַּֽמִּדְבָּ֗ר יָצְא֣וּ בְּ֭פָעֳלָם מְשַׁחֲרֵ֣י לַטָּ֑רֶף עֲרָבָ֥ה ל֥וֹ לֶ֝֗חֶם לַנְּעָרִֽים׃הם קוצרים בשדה בלילה שלו, ורשעים אוספים את הפירות מהכרם.
בַּ֭שָּׂדֶה בְּלִיל֣וֹ יקצירו [יִקְצ֑וֹרוּ] וְכֶ֖רֶם רָשָׁ֣ע יְלַקֵּֽשׁוּ׃הם לנים בעירום, בלי בגדים, ואין כיסוי במחנה שלהם.
עָר֣וֹם יָ֭לִינוּ מִבְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת בַּקָּרָֽה׃מההרים הם נרטבים, ובלי מחסה הם מתחבקים לסלעים.
מִזֶּ֣רֶם הָרִ֣ים יִרְטָ֑בוּ וּֽמִבְּלִ֥י מַ֝חְסֶ֗ה חִבְּקוּ־צֽוּר׃סבל העניים והשתיקה האלוהית
הם גונבים את רכוש היתומים ומעליבים את העניים.
יִ֭גְזְלוּ מִשֹּׁ֣ד יָת֑וֹם וְֽעַל־עָנִ֥י יַחְבֹּֽלוּ׃הם הולכים בעירום וללא בגדים, ורעבים הם נושאים עומר.
עָר֣וֹם הִ֭לְּכוּ בְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וּ֝רְעֵבִ֗ים נָ֣שְׂאוּ עֹֽמֶר׃בין שורותיהם הם צועקים, הם עברו בדרכים וצמאו.
בֵּין־שׁוּרֹתָ֥ם יַצְהִ֑ירוּ יְקָבִ֥ים דָּ֝רְכ֗וּ וַיִּצְמָֽאוּ׃מתוך הערים המתים הם זועקים, ונפש המתים קוראת לעזרה, אבל אלוהים לא מתייחס לכך.
מֵ֘עִ֤יר מְתִ֨ים ׀ יִנְאָ֗קוּ וְנֶֽפֶשׁ־חֲלָלִ֥ים תְּשַׁוֵּ֑עַ וֶ֝אֱל֗וֹהַּ לֹא־יָשִׂ֥ים תִּפְלָֽה׃פעולות הרשעים בחשיכה
הם היו במקומות חושך, לא הכירו את הדרכים שלו ולא הלכו בנתיבים שלו.
הֵ֤מָּה ׀ הָיוּ֮ בְּֽמֹרְדֵ֫י־א֥וֹר לֹֽא־הִכִּ֥ירוּ דְרָכָ֑יו וְלֹ֥א יָ֝שְׁב֗וּ בִּנְתִיבֹתָֽיו׃הרוצח קם בעת אור, הוא הורג עני וא ምስכן, ובלילה הוא פועל כמו גנב.
לָא֡וֹר יָ֘ק֤וּם רוֹצֵ֗חַ יִֽקְטָל־עָנִ֥י וְאֶבְי֑וֹן וּ֝בַלַּ֗יְלָה יְהִ֣י כַגַּנָּֽב׃עינו של האדם האכזרי ערה בלילה, והוא אומר: לא תעירני, עיני, והוא מחביא את פניו.
וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ שָׁ֤מְרָֽה נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר לֹא־תְשׁוּרֵ֣נִי עָ֑יִן וְסֵ֖תֶר פָּנִ֣ים יָשִֽׂים׃הוא חופר בבתים בתוך החושך, ביום הם סוגרים את הבית, והם לא מכירים את האור.
חָתַ֥ר בַּחֹ֗שֶׁךְ בָּ֫תִּ֥ים יוֹמָ֥ם חִתְּמוּ־לָ֗מוֹ לֹא־יָ֥דְעוּ אֽוֹר׃גּוֹרָל הָרְשָׁעִים וְהַחַלָּשִׁים
כי יחד בבוקר הם בוחנים את הצללים, כי הם מזהים את חושך הצללים.
כִּ֤י יַחְדָּ֨ו ׀ בֹּ֣קֶר לָ֣מוֹ צַלְמָ֑וֶת כִּֽי־יַ֝כִּ֗יר בַּלְה֥וֹת צַלְמָֽוֶת׃קל הם על פני המים, חלקם מקולל בארץ, והם לא יפנו בדרך הכרמים.
קַֽל־ה֤וּא ׀ עַל־פְּנֵי־מַ֗יִם תְּקֻלַּ֣ל חֶלְקָתָ֣ם בָּאָ֑רֶץ לֹֽא־יִ֝פְנֶה דֶּ֣רֶךְ כְּרָמִֽים׃גם הצללים והחום גונבים את מי השלג, הם חטאו לשאול.
צִיָּ֤ה גַם־חֹ֗ם יִגְזְל֥וּ מֵֽימֵי־שֶׁ֗לֶג שְׁא֣וֹל חָטָֽאוּ׃הרחם שוכחת את מתקו, הוא חטוא ושוב לא יזכור, והוא נשבר כמו עץ רעיל.
יִשְׁכָּ֘חֵ֤הוּ רֶ֨חֶם ׀ מְתָ֘ק֤וֹ רִמָּ֗ה ע֥וֹד לֹֽא־יִזָּכֵ֑ר וַתִּשָּׁבֵ֖ר כָּעֵ֣ץ עַוְלָֽה׃גורל הרשעים
הרועה שאין לו ילדים לא יוליד, והאלמנה לא תזכה לטוב.
רֹעֶ֣ה עֲ֭קָרָה לֹ֣א תֵלֵ֑ד וְ֝אַלְמָנָ֗ה לֹ֣א יְיֵטִֽיב׃הוא מושך בעלי כוח בכוחו, הוא קם אך לא יסמוך על החיים.
וּמָשַׁ֣ךְ אַבִּירִ֣ים בְּכֹח֑וֹ יָ֝ק֗וּם וְֽלֹא־יַאֲמִ֥ין בַּֽחַיִּֽין׃הוא יקבל ביטחון וישען עליו, ועיניו יהיו על דרכיהם.
יִתֶּן־ל֣וֹ לָ֭בֶטַח וְיִשָּׁעֵ֑ן וְ֝עֵינֵ֗יהוּ עַל־דַּרְכֵיהֶֽם׃הם מתנשאים מעט ואינם שם, הם נהרגו ונגרמו ככולם, הם נשברים ויתרוקנו כמו ראש שיבולת.
ר֤וֹמּוּ מְּעַ֨ט ׀ וְֽאֵינֶ֗נּוּ וְֽהֻמְּכ֗וּ כַּכֹּ֥ל יִקָּפְצ֑וּן וּכְרֹ֖אשׁ שִׁבֹּ֣לֶת יִמָּֽלוּ׃סיום דברי איוב
ואם לא ירגיש בזה, מי יוכח אותי ויגיד שהדברים שלי הם חרטה?
וְאִם־לֹ֣א אֵ֭פוֹ מִ֣י יַכְזִיבֵ֑נִי וְיָשֵׂ֥ם לְ֝אַ֗ל מִלָּתִֽי׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
היעדר הדין והצדק בעולם
מַדּ֗וּעַ מִ֭שַּׁדַּי לֹא־נִצְפְּנ֣וּ עִתִּ֑ים וידעו [וְ֝יֹדְעָ֗יו] לֹא־חָ֥זוּ יָמָֽיו׃
גְּבֻל֥וֹת יַשִּׂ֑יגוּ עֵ֥דֶר גָּ֝זְל֗וּ וַיִּרְעֽוּ׃
חֲמ֣וֹר יְתוֹמִ֣ים יִנְהָ֑גוּ יַ֝חְבְּל֗וּ שׁ֣וֹר אַלְמָנָֽה׃
יַטּ֣וּ אֶבְיוֹנִ֣ים מִדָּ֑רֶךְ יַ֥חַד חֻ֝בְּא֗וּ עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ׃
גורל העניים והרשעים
הֵ֤ן פְּרָאִ֨ים ׀ בַּֽמִּדְבָּ֗ר יָצְא֣וּ בְּ֭פָעֳלָם מְשַׁחֲרֵ֣י לַטָּ֑רֶף עֲרָבָ֥ה ל֥וֹ לֶ֝֗חֶם לַנְּעָרִֽים׃
בַּ֭שָּׂדֶה בְּלִיל֣וֹ יקצירו [יִקְצ֑וֹרוּ] וְכֶ֖רֶם רָשָׁ֣ע יְלַקֵּֽשׁוּ׃
עָר֣וֹם יָ֭לִינוּ מִבְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת בַּקָּרָֽה׃
מִזֶּ֣רֶם הָרִ֣ים יִרְטָ֑בוּ וּֽמִבְּלִ֥י מַ֝חְסֶ֗ה חִבְּקוּ־צֽוּר׃
סבל העניים והשתיקה האלוהית
יִ֭גְזְלוּ מִשֹּׁ֣ד יָת֑וֹם וְֽעַל־עָנִ֥י יַחְבֹּֽלוּ׃
עָר֣וֹם הִ֭לְּכוּ בְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וּ֝רְעֵבִ֗ים נָ֣שְׂאוּ עֹֽמֶר׃
בֵּין־שׁוּרֹתָ֥ם יַצְהִ֑ירוּ יְקָבִ֥ים דָּ֝רְכ֗וּ וַיִּצְמָֽאוּ׃
מֵ֘עִ֤יר מְתִ֨ים ׀ יִנְאָ֗קוּ וְנֶֽפֶשׁ־חֲלָלִ֥ים תְּשַׁוֵּ֑עַ וֶ֝אֱל֗וֹהַּ לֹא־יָשִׂ֥ים תִּפְלָֽה׃
פעולות הרשעים בחשיכה
הֵ֤מָּה ׀ הָיוּ֮ בְּֽמֹרְדֵ֫י־א֥וֹר לֹֽא־הִכִּ֥ירוּ דְרָכָ֑יו וְלֹ֥א יָ֝שְׁב֗וּ בִּנְתִיבֹתָֽיו׃
לָא֡וֹר יָ֘ק֤וּם רוֹצֵ֗חַ יִֽקְטָל־עָנִ֥י וְאֶבְי֑וֹן וּ֝בַלַּ֗יְלָה יְהִ֣י כַגַּנָּֽב׃
וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ שָׁ֤מְרָֽה נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר לֹא־תְשׁוּרֵ֣נִי עָ֑יִן וְסֵ֖תֶר פָּנִ֣ים יָשִֽׂים׃
חָתַ֥ר בַּחֹ֗שֶׁךְ בָּ֫תִּ֥ים יוֹמָ֥ם חִתְּמוּ־לָ֗מוֹ לֹא־יָ֥דְעוּ אֽוֹר׃
גּוֹרָל הָרְשָׁעִים וְהַחַלָּשִׁים
כִּ֤י יַחְדָּ֨ו ׀ בֹּ֣קֶר לָ֣מוֹ צַלְמָ֑וֶת כִּֽי־יַ֝כִּ֗יר בַּלְה֥וֹת צַלְמָֽוֶת׃
קַֽל־ה֤וּא ׀ עַל־פְּנֵי־מַ֗יִם תְּקֻלַּ֣ל חֶלְקָתָ֣ם בָּאָ֑רֶץ לֹֽא־יִ֝פְנֶה דֶּ֣רֶךְ כְּרָמִֽים׃
צִיָּ֤ה גַם־חֹ֗ם יִגְזְל֥וּ מֵֽימֵי־שֶׁ֗לֶג שְׁא֣וֹל חָטָֽאוּ׃
יִשְׁכָּ֘חֵ֤הוּ רֶ֨חֶם ׀ מְתָ֘ק֤וֹ רִמָּ֗ה ע֥וֹד לֹֽא־יִזָּכֵ֑ר וַתִּשָּׁבֵ֖ר כָּעֵ֣ץ עַוְלָֽה׃
גורל הרשעים
רֹעֶ֣ה עֲ֭קָרָה לֹ֣א תֵלֵ֑ד וְ֝אַלְמָנָ֗ה לֹ֣א יְיֵטִֽיב׃
וּמָשַׁ֣ךְ אַבִּירִ֣ים בְּכֹח֑וֹ יָ֝ק֗וּם וְֽלֹא־יַאֲמִ֥ין בַּֽחַיִּֽין׃
יִתֶּן־ל֣וֹ לָ֭בֶטַח וְיִשָּׁעֵ֑ן וְ֝עֵינֵ֗יהוּ עַל־דַּרְכֵיהֶֽם׃
ר֤וֹמּוּ מְּעַ֨ט ׀ וְֽאֵינֶ֗נּוּ וְֽהֻמְּכ֗וּ כַּכֹּ֥ל יִקָּפְצ֑וּן וּכְרֹ֖אשׁ שִׁבֹּ֣לֶת יִמָּֽלוּ׃
סיום דברי איוב
וְאִם־לֹ֣א אֵ֭פוֹ מִ֣י יַכְזִיבֵ֑נִי וְיָשֵׂ֥ם לְ֝אַ֗ל מִלָּתִֽי׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
איוב מתאר את המציאות שבה הצדק נראה כנעדר ומתאר את קשיי העניים.
היעדר הדין והצדק בעולם
איוב שואל מדוע הזמנים והגבולות שקטים, מה שמאפשר רדיפה וגזל. הוא מתאר מצב שבו חלשים, כמו יתומים ואלמנות, נכשלים וסובלים מעושר ומרדף, ורעבי הארץ מתקבצים יחד ללא הגנה מוסרית או משפטית ברורה.
גורל העניים והרשעים
הפסוקים מתארים את מצבם הקשה של העניים והנרדפים, שמתמודדים עם רעב, חוסר בגדים וקור בטבע. מנגד, מתוארת פעילות הרשעים שקוצרי שדות בלילה. התיאור מדגיש את הסבל הפיזי של אלו שנמצאים ללא מחסה מול פגעי מזג האוויר והרעב.
סבל העניים והשתיקה האלוהית
הפסוקים מתארים את המצוקה הגרועה של המדוכאים: גזל יתומים, רעב, עמידה ללא בגדים וצמא בדרכים. למרות הזעקות של המתים והחבלה בעניים, נראה שאלוהים אינו מגיב למצוקתם.
פעולות הרשעים בחשיכה
הפסוקים מתארים כיצד רשעים ופועלים בדרכים עקלקלות ונסתרות. הם מנצלים את חשיכת הלילה כדי לבצע פשעים כמו רצח וגניבה, ומנסים להימנע מחשיפת האמת והאור.
גּוֹרָל הָרְשָׁעִים וְהַחַלָּשִׁים
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת גּוֹרַלָם שֶׁל הָרְשָׁעִים וְהַחַלָּשִׁים בַּטֶּבַע וּבַעוֹלָם. הַצְּלָלִים מְזֻהֶהִים בַּחֹשֶׁךְ, וְהַנִּמְצָאִים בְּחַלְשׁוּת מְקוּלָלִים וְנֶעֱלָמִים. הַחֵטְא גּוֹרֵם לִשְׁכָחָה וְלִשְׁבִירָה כְּמוֹ עֵץ רָעִיל.
גורל הרשעים
הפסוקים מתארים את תהליך הכחדת הרשעים והעמדת השאלה על היעדר הצדק. בעוד שהרעים מנסים להשתלט בכוחם, הם בסופו של דבר נעלמים ומתפרקים כמו שיבולת שנחתכת, ואינם נותרים ככוח יציב בעולם.
סיום דברי איוב
איוב מסכם את דבריו ומדגיש את הביטחון שלו בדברי האמת. הוא קורא לאתגר את טענותיו, שכן הוא אינו מתכוון לחזור בדבריו או להפגין חוסר עקביות בטענותיו המופרשות.
איוב מסתיים בטענה על גורל הרשעים וסיום דבריו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הצדק והסבל בעולם
״״עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה״, ״חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה״, ״גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ״, ״וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד״.״
בקטע זה מספר איוב על התהיות של אדם מול תופעות של רשע וחוסר צדק חברתי. הוא מתאר מצבים שבהם עניים ויתומים נרדפים, ורעב וקור גורמים לאנשים לשכב ללא בגדים. איוב שואל לאן הכל הזה הולך וכיציית הדין של הַשֵּׁם. הפרשנות המובאת ממקור חז"ל בסנהדרין מסבירה את התמונות הללו כתיאור של עולם שבו הסדר החברתי והמוסרי התפרק. לפי המדרש, המצבים המתוארים הם דוגמאות למשפט שגוי ולחוסר צדק, שבו החזק פוגע בחלש, כמו שור של אלמנה שנכשל בפני חמור יתומים.
סנהדרין ק״ט א:ט״ו ↗הצדק החסר בעולם
״כֵּיוָן שֶׁרוֹאִים שְׁאָר בְּנֵי אָדָם כָּךְ, מַפְשִׁיטִין בִּגְדֵיהֶם וְהוֹלְכִין עֲרֻמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ (איוב כד, י), וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה (איוב כד, ז), עַל״
בפרק זה מספר איוב על קושי להבין מדוע הדין אינו נראה לעין. הוא מתאר מצבים של רשע שבו נראה כי אין עונש מיידי. במקרה אחד הוא מציין שאנשים הולכים ערומים ללא בושה. המדרש מסביר כי המצב הזה משקף אובדן מוסרי עמוק. כשבני אדם רואים שאין חוק וסדר, הם מפסיטים לכבד את הגבולות הבסיסיים של הלבוש והצניעות. הפרק מציג שאלות קשות על השתיקה של הדין. המפרשים מצביעים על כך שהיעדר עונש נתפס לעיתים כהיתר לפעול ברשעות. עם זאת, הטקסט אינו נותן תשובה סופית או מוסר השכל חד-משמעי. הוא רק מתאר את המציאות המדאיגה שבה הרשע נראה חף מפשע בתוך המערכת.
מדרש תנחומא, נח י״ח:י״א ↗בעקבות המפרשים
גורל הכרמים של הרשעים
״וכרם רשע ילקשו. וכרמים של אחרים הרשעים האלו נוטלים פריים, ילקשו אשפריימנ"ט נוטלים לקש שלהם, לקש לשון צמח פרי כמו בתחלת עלות הלקש (עמוס ז׳:א׳)״
בפסוק זה מופיע תיאור של כרמים ששייכים לרשעים. רש"י מסביר שהרשעים הללו לוקחים לעצמם את הפרי של כרמים ששייכים לאחרים. הוא מדגיש שהם מנצלים את העוני של יתומים ועניים כדי להרוויח מהם. הפרשן גם דן במשמעות המילה "לקש". הוא מציע שהיא יכולה להתייחס לצמח או לחלק מהתוצרת, ומציין פרשנות אחרת שהיא קש המגיע מהעשב. הרעיון המרכזי הוא שהרשעים יבואו לתשוקתם ויילקשו מהשחיתות שלהם בסוף.
רש״י על איוב 24:6:4 ↗הסדר המופר והצדק החסר
״ציה גם חום יגזלו. מפני רעתם גרמו להם שנה אחת להשתנות עולם מששה סדריו זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף:״
בפרק זה מספר איוב על קשיים חברתיים ועל חוסר היכולת להבין מדוע הרשעים נהנים ממעשיהם. הוא מתאר מצבים שבהם חוקי הטבע והמוסר נראים כקרוסים, כשהחשיכה מסתתרת את מעשי הרע. הפרק מעלה שאלות קשות על השתיקה של האל מול עוולות העולם. רש"י מפרש את הפסוק העוסק בשינוי העונות ומסביר כי הרע שגרמו בני האדם גרם לכך שששת סדרי העולם – זריעה וקציר, קור וחום, קיץ וחורף – השתנו לשנה אחת. לפי פירושו, חטאי בני האדם משפיעים ישירות על היציבות של סדרי הבריאה.
רש״י על איוב 24:19:1 ↗הצדק והעוולה בעולם
״ילקשו - ענינו יכרתו הלקש, כמו מסעף פאורה יכרית הסעיף.״
בפרק זה מאיוב, הדובר מציג שאלות קשות על חוסר הצדק החברתי. הוא מתאר כיצד רשעים משתמשים בכוחם כדי להשתלט על אדמות ומשאבים, וגורמים לעניים וליתומים לסבול. השאלה המרכזית היא מדוע הַשֵּׁם אינו מגיב מיד למעשי הרשע הללו. הטקסט מתמקד בתיאור המציאות הקשה של עובדי האדמה והנרדפים. המפרש אבן עזרא, בהתייחס לפסוק השישי, מסביר כי המילה "ילקשו" מרמזת על כך שחלקים מהעוולה יוכרעו ויסולקו, בדומה להסרת ענף שבור מעץ. הפרק אינו נותן תשובה סופית למצוקה, אלא מציג את העוול כעובדה קיימת בעולם.
אבן עזרא על איוב 24:6:2 ↗החיפוש אחר צדק בעולם
״תקולל חלקתם ולא יפנה - אחד מהם.״
בפרק זה מספר איוב על השאלות הקשות שעולות כשרואים רשעים שמשגשגים ופועלים ללא עונש. הוא מתאר תקופות שונות בשנה ובוחן האם יש זמן שבו הדין בא אליהם. איוב מתאר מצבים של אלימות, עוני ודיכוי של חלשים, ושואל מדוע הדין האלוקי נראה לעיתים כנסתר מן העין. הפסוקים עוסקים בחיפוש אחר המועד שבו הכל יתקן. אבן עזרא, בפירושו על הפסוק המתאר את מצב הרשע, מציין שיש פרשנות לפיה חלק מהרשעים יקבלו קללה על חלקתם ולא יזכו למצוא מנוחה או פניה בעת צרה. הפרק מציג את המתח שבין רצון לצדק לבין המציאות המורכבות בעולם.
אבן עזרא על איוב 24:18:1 ↗