איוב ענה ואמר:
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃איוב · פרק כא׳
תשובתו של איוב ותהיית גורל הרשעים
איוב מגיב לחבריו ומתאר את המציאות שבה הרשעים נראים מבורכים למרות מעשיהם, תוך בחינת השאלה האם צדקת אלוהים נראית לעין.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב כא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תשובתו של איוב
תקשיבו היטב לדברי, ושזה יהיה הנחמה שלכם.
שִׁמְע֣וּ שָׁ֭מוֹעַ מִלָּתִ֑י וּתְהִי־זֹ֝֗את תַּנְח֥וּמֹֽתֵיכֶֽם׃תנו לי מקום ותנו לי לדבר, ואחרי שאסיים לדבר, אתם תלעגו לי.
שָׂ֭אוּנִי וְאָנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְאַחַ֖ר דַּבְּרִ֣י תַלְעִֽיג׃הדיבור שלי הוא מול בני אדם, ואם אני לא יודע מה יקרה, הרוח שלי לא תתעייף.
הֶ֭אָנֹכִי לְאָדָ֣ם שִׂיחִ֑י וְאִם־מַ֝דּ֗וּעַ לֹא־תִקְצַ֥ר רוּחִֽי׃שאלה על גורל הרשעים
תסתכלו עליי ותהיו בשקט, ותשימו יד על הפה.
פְּנוּ־אֵלַ֥י וְהָשַׁ֑מּוּ וְשִׂ֖ימוּ יָ֣ד עַל־פֶּֽה׃אם אני אנסה להיזכר, אני אבהל ותתחיל לי הרעדה בבשר.
וְאִם־זָכַ֥רְתִּי וְנִבְהָ֑לְתִּי וְאָחַ֥ז בְּ֝שָׂרִ֗י פַּלָּצֽוּת׃למה הרשעים חיים וזקנים ונהנים מכוחם?
מַדּ֣וּעַ רְשָׁעִ֣ים יִחְי֑וּ עָ֝תְק֗וּ גַּם־גָּ֥בְרוּ חָֽיִל׃הילדים והנכדים שלהם נמצאים איתם ומחזיקים במעמד מולם.
זַרְעָ֤ם נָכ֣וֹן לִפְנֵיהֶ֣ם עִמָּ֑ם וְ֝צֶאֱצָאֵיהֶ֗ם לְעֵינֵיהֶֽם׃חוסר הצדק בתוצאות מעשי הרשע
הבתים שלהם שקטים בלי פחד, ואין עליהם את מכות אלוהים.
בָּתֵּיהֶ֣ם שָׁל֣וֹם מִפָּ֑חַד וְלֹ֤א שֵׁ֖בֶט אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶֽם׃השור שלהם עבר ולא נשאר ממנו דבר, והפרה שלהם לא תוליד וגם לא תגדל.
שׁוֹר֣וֹ עִ֭בַּר וְלֹ֣א יַגְעִ֑ל תְּפַלֵּ֥ט פָּ֝רָת֗וֹ וְלֹ֣א תְשַׁכֵּֽל׃הם ישלחו את הצאצאים שלהם לעבוד, והילדים שלהם ירקדו.
יְשַׁלְּח֣וּ כַ֭צֹּאן עֲוִילֵיהֶ֑ם וְ֝יַלְדֵיהֶ֗ם יְרַקֵּדֽוּן׃הם ינגנו בתוף ובכינור וישמחו לצלילי החליל.
יִ֭שְׂאוּ כְּתֹ֣ף וְכִנּ֑וֹר וְ֝יִשְׂמְח֗וּ לְק֣וֹל עוּגָֽב׃הטענה נגד תועלת עבודת האלוהים
הם ייהנו מהימים הטובים שלהם, אבל ברגע אחד הם ייראו וייכנסו לשאול.
יבלו [יְכַלּ֣וּ] בַטּ֣וֹב יְמֵיהֶ֑ם וּ֝בְרֶ֗גַע שְׁא֣וֹל יֵחָֽתּוּ׃והם אמרו לאל: תתרחק מאיתנו, כי אנחנו לא רוצים לדעת את הדרכים שלך.
וַיֹּאמְר֣וּ לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וְדַ֥עַת דְּ֝רָכֶ֗יךָ לֹ֣א חָפָֽצְנוּ׃מה התועלת בלבדו, אם אנחנו משרתים אותו? ומה היתרון לו, אם הוא נפגע מאיתנו?
מַה־שַׁדַּ֥י כִּֽי־נַֽעַבְדֶ֑נּוּ וּמַה־נּ֝וֹעִ֗יל כִּ֣י נִפְגַּע־בּֽוֹ׃הנה, הטוב שלהם לא נמצא בידיהם, ותוכניות הרשעים רחוקות ממני.
הֵ֤ן לֹ֣א בְיָדָ֣ם טוּבָ֑ם עֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי׃גורל הרשעים וצדקת האל
כמה רשעים יכירו אותך, וכמה יבואו על שמם ויהיה אבדנם, כשהזעם שלך יחלק ביניהם.
כַּמָּ֤ה ׀ נֵר־רְשָׁ֘עִ֤ים יִדְעָ֗ךְ וְיָבֹ֣א עָלֵ֣ימוֹ אֵידָ֑ם חֲ֝בָלִ֗ים יְחַלֵּ֥ק בְּאַפּֽוֹ׃הם יהיו כמו קש לפני הרוח, וכמו רסיסי כותנה שנלקחו בסופה.
יִהְי֗וּ כְּתֶ֥בֶן לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּ֝כְמֹ֗ץ גְּנָבַ֥תּוּ סוּפָֽה׃האל ישמור לו את הכוח של בניו, הוא ישלם לו וידע זאת.
אֱל֗וֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָ֥יו אוֹנ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם אֵלָ֣יו וְיֵדָֽע׃על המילים
הכוח (און) יכול להתפרש גם כעושר או ככוח פיזי.
עיניו יראו את מעשיו, והוא ישתה מתוך חמת שדי.
יִרְא֣וּ עינו [עֵינָ֣יו] כִּיד֑וֹ וּמֵחֲמַ֖ת שַׁדַּ֣י יִשְׁתֶּֽה׃סוף חייו של רשע
כי מה הוא רוצה בבית אחריו, ומספר החודשים שלו נספר.
כִּ֤י מַה־חֶפְצ֣וֹ בְּבֵית֣וֹ אַחֲרָ֑יו וּמִסְפַּ֖ר חֳדָשָׁ֣יו חֻצָּֽצוּ׃האם זה ילמד ידע? הוא הרי גבוה וישפט.
הַלְאֵ֥ל יְלַמֶּד־דָּ֑עַת וְ֝ה֗וּא רָמִ֥ים יִשְׁפּֽוֹט׃זה ימות בשלמותו, כשכל שלו מלא ושלם.
זֶ֗ה יָ֭מוּת בְּעֶ֣צֶם תֻּמּ֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ שַׁלְאֲנַ֥ן וְשָׁלֵֽיו׃עטיפותיו מלאות בחלב, ומוח עצמותיו נשפך.
עֲ֭טִינָיו מָלְא֣וּ חָלָ֑ב וּמֹ֖חַ עַצְמוֹתָ֣יו יְשֻׁקֶּֽה׃גּוֹרָלָם שֶׁל הָרְשָׁעִים
וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מְלַהֶבֶת, וְלֹא יִתְעַנְג מֵהַטּוֹב.
וְזֶ֗ה יָ֭מוּת בְּנֶ֣פֶשׁ מָרָ֑ה וְלֹֽא־אָ֝כַ֗ל בַּטּוֹבָֽה׃הֵם יִשְׁכְּבוּ יַחַד בָּעָפָר, וְהָאֲדָמָה תְּכַסֶּה אוֹתָם.
יַ֭חַד עַל־עָפָ֣ר יִשְׁכָּ֑בוּ וְ֝רִמָּ֗ה תְּכַסֶּ֥ה עֲלֵיהֶֽם׃הֵן יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּכֶם, וְאַתֶּם רוֹקְדִים עָלַי בְּתַכְנוּת רָעָה.
הֵ֣ן יָ֭דַעְתִּי מַחְשְׁבֽוֹתֵיכֶ֑ם וּ֝מְזִמּ֗וֹת עָלַ֥י תַּחְמֹֽסוּ׃כִּי אַתֶּם אוֹמְרִים: אֵיפֹה בֵּית הַמִּשְׁכָּן הַמַּפְלֵג, וְאֵיפֹה מַחֲנוֹת הָרְשָׁעִים?
כִּ֤י תֹֽאמְר֗וּ אַיֵּ֥ה בֵית־נָדִ֑יב וְ֝אַיֵּ֗ה אֹ֤הֶל ׀ מִשְׁכְּנ֬וֹת רְשָׁעִֽים׃גורל הרשעים והתעלמות מהסימנים
האם לא שאלתם את העוברים בדרך וראיתם את הסימנים שלהם? לא התעלמתם.
הֲלֹ֣א שְׁ֭אֶלְתֶּם ע֣וֹבְרֵי דָ֑רֶךְ וְ֝אֹתֹתָ֗ם לֹ֣א תְנַכֵּֽרוּ׃כי ביום הרע שבא, הרע הזה ייגרר וביום שעוברים ממנו, הוא יובא.
כִּ֤י לְי֣וֹם אֵ֭יד יֵחָ֣שֶׂךְ רָ֑ע לְי֖וֹם עֲבָר֣וֹת יוּבָֽלוּ׃מי יגיד לו מה הדרך שעבר ומה הוא עשה? מי ישלם לו?
מִֽי־יַגִּ֣יד עַל־פָּנָ֣יו דַּרְכּ֑וֹ וְהֽוּא־עָ֝שָׂ֗ה מִ֣י יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃והוא יובא לקבורתו, וישכב על העפר המפורר.
וְ֭הוּא לִקְבָר֣וֹת יוּבָ֑ל וְֽעַל־גָּדִ֥ישׁ יִשְׁקֽוֹד׃הַהִתְכַּסּוּת בְּכַלְעוֹת וְחֶסְרוֹן הַנֶּחָמָה
הַכַּלְעוֹת שֶׁלּוֹ מְתוּקִים בְּמִשְׁכַּב הַיַּרָה, וְכָל הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ אַחֲרָיו מְשׁוֹכְקִים, וְלִפְנָיו אֵין מִסְפָּר.
מָֽתְקוּ־ל֗וֹ רִגְבֵ֫י נָ֥חַל וְ֭אַחֲרָיו כָּל־אָדָ֣ם יִמְשׁ֑וֹךְ וּ֝לְפָנָ֗יו אֵ֣ין מִסְפָּֽר׃וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּ אוֹתִי, כְּבִלְתִּי הֶבֶל? הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁלָּכֶם הֵן רַק מַעֲשֶׂה סְתָם.
וְ֭אֵיךְ תְּנַחֲמ֣וּנִי הָ֑בֶל וּ֝תְשֽׁוּבֹתֵיכֶ֗ם נִשְׁאַר־מָֽעַל׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תשובתו של איוב
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
שִׁמְע֣וּ שָׁ֭מוֹעַ מִלָּתִ֑י וּתְהִי־זֹ֝֗את תַּנְח֥וּמֹֽתֵיכֶֽם׃
שָׂ֭אוּנִי וְאָנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְאַחַ֖ר דַּבְּרִ֣י תַלְעִֽיג׃
הֶ֭אָנֹכִי לְאָדָ֣ם שִׂיחִ֑י וְאִם־מַ֝דּ֗וּעַ לֹא־תִקְצַ֥ר רוּחִֽי׃
שאלה על גורל הרשעים
פְּנוּ־אֵלַ֥י וְהָשַׁ֑מּוּ וְשִׂ֖ימוּ יָ֣ד עַל־פֶּֽה׃
וְאִם־זָכַ֥רְתִּי וְנִבְהָ֑לְתִּי וְאָחַ֥ז בְּ֝שָׂרִ֗י פַּלָּצֽוּת׃
מַדּ֣וּעַ רְשָׁעִ֣ים יִחְי֑וּ עָ֝תְק֗וּ גַּם־גָּ֥בְרוּ חָֽיִל׃
זַרְעָ֤ם נָכ֣וֹן לִפְנֵיהֶ֣ם עִמָּ֑ם וְ֝צֶאֱצָאֵיהֶ֗ם לְעֵינֵיהֶֽם׃
חוסר הצדק בתוצאות מעשי הרשע
בָּתֵּיהֶ֣ם שָׁל֣וֹם מִפָּ֑חַד וְלֹ֤א שֵׁ֖בֶט אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶֽם׃
שׁוֹר֣וֹ עִ֭בַּר וְלֹ֣א יַגְעִ֑ל תְּפַלֵּ֥ט פָּ֝רָת֗וֹ וְלֹ֣א תְשַׁכֵּֽל׃
יְשַׁלְּח֣וּ כַ֭צֹּאן עֲוִילֵיהֶ֑ם וְ֝יַלְדֵיהֶ֗ם יְרַקֵּדֽוּן׃
יִ֭שְׂאוּ כְּתֹ֣ף וְכִנּ֑וֹר וְ֝יִשְׂמְח֗וּ לְק֣וֹל עוּגָֽב׃
הטענה נגד תועלת עבודת האלוהים
יבלו [יְכַלּ֣וּ] בַטּ֣וֹב יְמֵיהֶ֑ם וּ֝בְרֶ֗גַע שְׁא֣וֹל יֵחָֽתּוּ׃
וַיֹּאמְר֣וּ לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וְדַ֥עַת דְּ֝רָכֶ֗יךָ לֹ֣א חָפָֽצְנוּ׃
מַה־שַׁדַּ֥י כִּֽי־נַֽעַבְדֶ֑נּוּ וּמַה־נּ֝וֹעִ֗יל כִּ֣י נִפְגַּע־בּֽוֹ׃
הֵ֤ן לֹ֣א בְיָדָ֣ם טוּבָ֑ם עֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי׃
גורל הרשעים וצדקת האל
כַּמָּ֤ה ׀ נֵר־רְשָׁ֘עִ֤ים יִדְעָ֗ךְ וְיָבֹ֣א עָלֵ֣ימוֹ אֵידָ֑ם חֲ֝בָלִ֗ים יְחַלֵּ֥ק בְּאַפּֽוֹ׃
יִהְי֗וּ כְּתֶ֥בֶן לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּ֝כְמֹ֗ץ גְּנָבַ֥תּוּ סוּפָֽה׃
אֱל֗וֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָ֥יו אוֹנ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם אֵלָ֣יו וְיֵדָֽע׃
יִרְא֣וּ עינו [עֵינָ֣יו] כִּיד֑וֹ וּמֵחֲמַ֖ת שַׁדַּ֣י יִשְׁתֶּֽה׃
סוף חייו של רשע
כִּ֤י מַה־חֶפְצ֣וֹ בְּבֵית֣וֹ אַחֲרָ֑יו וּמִסְפַּ֖ר חֳדָשָׁ֣יו חֻצָּֽצוּ׃
הַלְאֵ֥ל יְלַמֶּד־דָּ֑עַת וְ֝ה֗וּא רָמִ֥ים יִשְׁפּֽוֹט׃
זֶ֗ה יָ֭מוּת בְּעֶ֣צֶם תֻּמּ֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ שַׁלְאֲנַ֥ן וְשָׁלֵֽיו׃
עֲ֭טִינָיו מָלְא֣וּ חָלָ֑ב וּמֹ֖חַ עַצְמוֹתָ֣יו יְשֻׁקֶּֽה׃
גּוֹרָלָם שֶׁל הָרְשָׁעִים
וְזֶ֗ה יָ֭מוּת בְּנֶ֣פֶשׁ מָרָ֑ה וְלֹֽא־אָ֝כַ֗ל בַּטּוֹבָֽה׃
יַ֭חַד עַל־עָפָ֣ר יִשְׁכָּ֑בוּ וְ֝רִמָּ֗ה תְּכַסֶּ֥ה עֲלֵיהֶֽם׃
הֵ֣ן יָ֭דַעְתִּי מַחְשְׁבֽוֹתֵיכֶ֑ם וּ֝מְזִמּ֗וֹת עָלַ֥י תַּחְמֹֽסוּ׃
כִּ֤י תֹֽאמְר֗וּ אַיֵּ֥ה בֵית־נָדִ֑יב וְ֝אַיֵּ֗ה אֹ֤הֶל ׀ מִשְׁכְּנ֬וֹת רְשָׁעִֽים׃
גורל הרשעים והתעלמות מהסימנים
הֲלֹ֣א שְׁ֭אֶלְתֶּם ע֣וֹבְרֵי דָ֑רֶךְ וְ֝אֹתֹתָ֗ם לֹ֣א תְנַכֵּֽרוּ׃
כִּ֤י לְי֣וֹם אֵ֭יד יֵחָ֣שֶׂךְ רָ֑ע לְי֖וֹם עֲבָר֣וֹת יוּבָֽלוּ׃
מִֽי־יַגִּ֣יד עַל־פָּנָ֣יו דַּרְכּ֑וֹ וְהֽוּא־עָ֝שָׂ֗ה מִ֣י יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃
וְ֭הוּא לִקְבָר֣וֹת יוּבָ֑ל וְֽעַל־גָּדִ֥ישׁ יִשְׁקֽוֹד׃
הַהִתְכַּסּוּת בְּכַלְעוֹת וְחֶסְרוֹן הַנֶּחָמָה
מָֽתְקוּ־ל֗וֹ רִגְבֵ֫י נָ֥חַל וְ֭אַחֲרָיו כָּל־אָדָ֣ם יִמְשׁ֑וֹךְ וּ֝לְפָנָ֗יו אֵ֣ין מִסְפָּֽר׃
וְ֭אֵיךְ תְּנַחֲמ֣וּנִי הָ֑בֶל וּ֝תְשֽׁוּבֹתֵיכֶ֗ם נִשְׁאַר־מָֽעַל׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
בפרק זה איוב פותח את דבריו בתשובה לחבריו ומתחיל לדון בשאלה הקשה על גורלם של הרעבים לממון ורדיפת העוול.
תשובתו של איוב
איוב עונה לחבריו ומבקש מהם להקשיב לדבריו בתשומת לב. הוא מביע ביטחון בכך שימשיך לדבר מול בני האדם למרות החשש שהוא יזכה ללעג מהם, ואינו מתכוון להפסיק את דבריו גם אם אינו יודע את כל התשובות.
שאלה על גורל הרשעים
איוב מבקש מחבריו להקשיב בשקט למצוקתו. הוא מביע תסכול ופליאה מהעובדה שרשעים חיים חיים ארוכים, זוכים לכוח ומשאירים אחריהם צאצאים חזקים, בניגוד לצדק המצופה.
חוסר הצדק בתוצאות מעשי הרשע
הקטע מתאר מצב שבו הרשעים חיים בשלווה ללא עונש אלוהי. הבתים שלהם שקטים, וחיותיהם פוריות ומשגשגות. הילדים שלהם גדלים בשמחה ובריקודים, והם חוגגים במוזיקה ובתענוגות חיים, ללא סימן למכות אלוהים או לתוצאות מעשיהם.
הטענה נגד תועלת עבודת האלוהים
הדוברים טוענים כי הרשעים חיים ברווחה אך סופים בשאול. הם קוראים לאל להתרחק מהם ומסרבים ללמוד את דרכיו. לטענתם, אין תועלת בעבודת השם אם הרע אינו נענש והטוב אינו מובטח לישרים.
גורל הרשעים וצדקת האל
פסוקים אלו מתארים את סופם של הרשעים, אשר יהיו חסרי ערך ונסתים כקש ברוח. האל ישמור את העונש עבורם ויגלה את מעשיהם, עד שהם יזכו לראות את דינם מתוך חמת שדי.
סוף חייו של רשע
הקטע מתאר אדם שחייו מסתיימים בשלמות פיזית ועושר רב, אך מעלה שאלה לגבי התועלת שבשיטה זו. המת מגיע אל מותו כשהוא מלא בבריאות ובחלב, ומוח עצמותיו נשפך, ללא הסבר אם הצדק מתקיים.
גּוֹרָלָם שֶׁל הָרְשָׁעִים
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת סוֹפוֹ שֶׁל הָרָשָׁע, שֶׁיָּמוּת בְּסֵבֶל וְיִהְיֶה כְּמוֹ כָּל אָדָם רָגִיעַ הַנִּקְבָּר בָּעָפָר. הַדוֹבֵר מְבִיעַ הֲבָנָה שֶׁחַיָּתוֹת הָרָשָׁעִים מְנַסּוֹת לְהַעֲלִיב אוֹתוֹ וּלְהַטְעוֹת עַל הַצֶּדֶק, כְּשֶׁהֵם מְחַפְּשִׂים הוכָחוֹת לְחַיֵּי הָרְשָׁעִים הַמַּשְׁגִּיעִים.
גורל הרשעים והתעלמות מהסימנים
הפסוקים עוסקים בתוצאות המעשים של הרשעים. הכותב שואל אם לא ניתן היה לזהות את דרכם דרך סימנים בדרך. הוא מתאר כיצד הרע שנצבר יובא למדינה ביום שעוברים את הדרך, וכי בסופו של דבר הרשע יובא לקבורתו ללא מי שידון בדרכיו או ישלם על חטאיו.
הַהִתְכַּסּוּת בְּכַלְעוֹת וְחֶסְרוֹן הַנֶּחָמָה
הַדִּבּוּר מַתְחִיל בְּתִיאור הַקְּבִירָה שֶׁל הָרָשָׁע, שֶׁלְּכַלְעוֹתָיו מְתוּקִים וְאַחֲרָיו מִתְלַכְּדִים הָרַבִּים, וְאַחַר כָּךְ הַמְדַבֵּר מְטִיחַ בְּחַבְרָיו שֶׁהַנֶּחָמָה שֶׁלָּהֶם אֵינָהּ שׁוֹתֶתֶת וְאֵינָהּ כּוֹלֶלֶת דָּבָר מַשְׁמָע.
הפרק מסתיים בתיאור חוסר היכולת של בני האדם להבין את סוף דרכם של הרשעים או את הסימנים המופיעים בעולם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
העושר המדומה של דור המבול
״תָּנוּ רַבָּנַן: דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמָה כְּתִיב בָּהֶם? ״בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם״, וּכְתִיב:״
בְּמַקְור הַתּוֹרָה, בְּסֵפֶר סַנְהֶדְרִין, מְסֻרֶלֶת תַּלְמוּדִית הַמְסַבֶּרֶת מָה הָיָה הַמַּצָּב שֶׁל הָעוֹלָם בִּימֵי הַמַּבּוּל. הַתַּלְמוּד מַסְבִּיר שֶׁהָאֲנָשִׁים בְּדּוֹר הַמַּבּוּל לֹא הִתְגַּאֲבוּ בִּגְלַל רָעוּת מֻבְחֶרֶת, אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַטּוֹבָה הַרַּבָּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם. הַתַּלְמוּד מְצַטֵּט מִמְסָרִים שׁוֹנִים אֶת הַמַּצָּב הַמַּפְלִיא שֶׁלָּהֶם: בָּתֵּיהֶם הָיוּ בְּשָׁלוֹם מִפַּחַד, וְהַמּוֹצָאוֹת שֶׁלָּהֶם הָיוּ שֶׁפִיעַ מְאֹד. לַעֲצַם הַדָּבָר, הַתַּלְמוּד מְתָאֵר חַיִּים שֶׁל הַנַּעֲרִים וְהַבְּהֵמוֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, עִם כִּנּוֹרִים, תּוֹפִים וְרִקּוּדִים. אַךְ הַתַּלְמוּד מְצִיין כִּי בְּרֶגַע הַמַּשְׁמָע, כְּשֶׁהַמַּצָּב מִשְׁתַּנֶּה, הַשְּׁמִיכָה נֶעֶלֶמֶת וְהָאֲנָשִׁים נִבְהָלִים בְּשְׁאוֹל. הַפֵּרוּשׁ הַמַּצּוּי בַּמָּקוֹר הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם הַמְּסֻר בַּפְּסָקִים הַשּׁוֹנִים מְסַבֵּל תַּרְגּוּם מַצָּב שֶׁל פַּחַד וְהַבְהָלָה בַּסּוֹף.
סנהדרין ק״ח א:ז׳ ↗ההתנשאות וההתנתקות מאלוהות
״וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהם (איוב כא ט-יג) בתיהם שלום מפחד וכו' שורו עבר וגו'״
בספרי דברים (דברים מ"ג:ח) מוסבר כי אנשי דור המבול לא מרדו באופן פעיל בבורא, אלא פשוט נהנו מרוב שובע ונוחות. הם הרגישו כל כך בטוחים בטוב הזה, עד שהם פגעו באלוהות בביטחון עצמי מופרז. הם חשבו שכל מה שהם צריכים זה רק מעט גשם, וביטלו את הצורך בקשר עם הַשֵּׁם. הפרשנות מראה כי המעשים הללו גרמו להם להתרחק מהבורא ולומר לו שיתרחק מהם. כשהם התגאו בטוב שקיבלו, הם שכחו שהטוב הזה הגיע ממנו. לפי רבי יוסי בן דורמסקית, הניסיון שלהם היה כה מוחלט, עד שהבורא פתח עליהם את כל המעיינות כדי להוביל אותם לאבדון.
ספרי דברים מ״ג:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
הַמְּצִיאוּת הַקָּשָׁה שֶׁל הָרֶשַׁע
״שלום מפחד. שלא היו מזיקין שולטין בהן:״
בְּפֶרֶק הַזֶּה, אִיּוֹב מַשְׁחִית אֶת הַטָּעֲנוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ. הוּא מַצִּיג עֵדֻת חֲזּוּתִית: רְשָׁעִים חַיִים בִּשְׁלוֹם, בְּרָכָה וּשְׂמֵחָה, וְהַנֶּעְלָמִים וְהַמְּדַבְּקִים בַּמָּוֶת אֵינָם מְקֻלָּלִים כְּמוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ הִנְחָה. אִיּוֹב מִתְעַקֵּר מֵהַתְּפיסָה הַמּוּכָרָה שֶׁהַצְּדָקָה מְבַטַּחַת הַגָּנוֹן. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הַתְּNַת, מַסְבִּיר אֶת הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הַנֶּעְלָמִים וְהַמְּדַבְּקִים מְצַלְחִים, כִּי בָּעֵת הַזֹּאת לֹא הָיוּ מַזיקִין שׁוֹלְטִים בָּהֶם. הַסְּבָרָה זוֹ מְנַסָּה לְהַסְבִּיר אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שַׁלְוָה בְּעֵת רֶשַׁע, וְהִיא מַצִּיעָה תּוֹפֶת אַחַת לַמְּצִיאוּת הַנִּרְאֵית בַּמַּבָּט הָעַיִן.
רש״י על איוב 21:9:1 ↗הצדק וסוף הרשעים
״וזה ימות בנפש מרה. הרמים והקדושים אליו יפרע מיד מהם:״
בפרק זה מתווכח איוב עם חבריו על שאלת הצדק בעולם. איוב משיב להם ומראה שאי אפשר להסתמך רק על המראה החיצוני, כי לעיתים הרשעים חופים, חזקים וחיים חיים ארוכים ומבורכים. הוא מציין שהם רואים את כוחם וכל הברכה נמצאת בידם, וזה נראה כחוסר צדק מובן מאליו. רש"י, בפירושו על הפסוק, מסביר את המושג "נפש מרה" כמות של אדם שחווה סבל ומרמור. הוא מוסיף שעל הרשעים יבוא דין וגמול ממה שעשו, ושעצם המעשים הרעים שלהם יביאו להרסם בסופו של דבר.
רש״י על איוב 21:25:1 ↗הקושי של איוב לגבי גורל הרשעים
״עתקו - כמו: שמנו עבו כמו: יצא עתק מפיכם. הון עתק.״
בפרק זה, איוב משיב לחבריו ומעלה טענה מרכזית המערערת על תפיסת הצדק המקובלת אצלם. הוא מצביע על מציאות שבה רשעים חיים בשלווה, מתעשים ומתחזקים, וילדיהם פורחים. איוב אינו טוען שהרשע יצליח לנצח, אלא שזאת מציאות קיימת שקשה להסביר באמצעות חוק של גמול מיידי. הפירוש של אבן עזרא על המילה "עתקו" מציע אפשרות לשונית שמשמעותה היא התרחקות או התנתקות, כפי שניתן לראות בביטויים אחרים בעברית. הוא מסביר שהמילה יכולה לתאר מצב שבו דברים מסוימים מתרחקים או יוצאים מהפה. הגישה שלו מתמקדת בהבנת המבנה הלשוני של הטקסט כדי להבהיר את המשמעות המדויקת של הפעולה המתוארת.
אבן עזרא על איוב 21:7:1 ↗הצדק בתמונה שונה
״ישוקה - כאילו ישוקה תמיד ממשקה, על כן לא ייבש.״
בפרק זה, איוב משיב לחבריו ומציג תמונה המעניינה את סדר העולם. הוא טוען כי העובדה שרשעים מצליחים וחיים בשלווה אינה מעידה על חוסר צדק אלוהי. לפי איוב, הצלחת הרשע היא לעיתים רק מראה לעיני האדם, ואינה משקפת את המציאות הרוחנית הנצחית. הפרשן אבן עזרא מתייחס לפסוק עשרים וארבע ומשתמש בשורש המילה כדי להסביר את המתרחש. הוא מסביר כי הרשע עשוי לחיות כאילו הוא תמיד שותה ממשקה, ואינו חווה יובש או רעב. כלומר, ההצלחה החומרית שלו נראית מלאה וקבועה, דבר שמקשה על הבנת הצדק בתוך המציאות הגלויה.
אבן עזרא על איוב 21:24:1 ↗