צופר המנחם ענה ואמר:
וַ֭יַּעַן צֹפַ֥ר הַנַּֽעֲמָתִ֗י וַיֹּאמַֽר׃איוב · פרק כ׳
תשובתו של צופר על גורל הרשע
צופר השועי מדבר על הסבל המהיר והבלתי נמנע של הרשעים, ומתאר את אובדן הרכוש, הכבוד והחיים כתוצאה ממעשיהם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב כ׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תשובתו של צופר
לכן הענפים שלי יחזירו אותי, ובגלל המחשבות שלי אענה.
לָ֭כֵן שְׂעִפַּ֣י יְשִׁיב֑וּנִי וּ֝בַעֲב֗וּר ח֣וּשִׁי בִֽי׃על המילים
הענפים והמחשבות אינם מוסברים בטקסט.
אני אקשיב למוסר המילים שלי, וההבנה שלי תענה לי.
מוּסַ֣ר כְּלִמָּתִ֣י אֶשְׁמָ֑ע וְ֝ר֗וּחַ מִֽבִּינָתִ֥י יַעֲנֵֽנִי׃האם ידעת את זה ממני? כל אדם שעל פני הארץ.
הֲזֹ֣את יָ֭דַעְתָּ מִנִּי־עַ֑ד מִנִּ֤י שִׂ֖ים אָדָ֣ם עֲלֵי־אָֽרֶץ׃גורלם של הרשעים
כי השמחה של הרשעים היא רגעית, והשמחה של הכמעידים הם רק לרגע קט.
כִּ֤י רִנְנַ֣ת רְ֭שָׁעִים מִקָּר֑וֹב וְשִׂמְחַ֖ת חָנֵ֣ף עֲדֵי־רָֽגַע׃גם אם הוא יעלה גבוה לשמיים, וראשו יגיע לעננים.
אִם־יַעֲלֶ֣ה לַשָּׁמַ֣יִם שִׂיא֑וֹ וְ֝רֹאשׁ֗וֹ לָעָ֥ב יַגִּֽיעַ׃הוא יעלם לנצח כמו גלגל, ומי שרואים אותו ישאלו: איפה הוא?
כְּֽ֭גֶלֲלוֹ לָנֶ֣צַח יֹאבֵ֑ד רֹ֝אָ֗יו יֹאמְר֥וּ אַיּֽוֹ׃הוא יתפזר כמו חלום שלא מוצאים אותו, ויתפזר כמו חזון של לילה.
כַּחֲל֣וֹם יָ֭עוּף וְלֹ֣א יִמְצָא֑וּהוּ וְ֝יֻדַּ֗ד כְּחֶזְי֥וֹן לָֽיְלָה׃גורלו של הרשע
העיניים שלו יסתכלו רחוק ולא יוסיפו להסתכל, והוא כבר לא יחזור למקומו.
עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ וְלֹ֣א תוֹסִ֑יף וְלֹא־ע֝֗וֹד תְּשׁוּרֶ֥נּוּ מְקוֹמֽוֹ׃הילדים שלו יברחו בבוכה, והידיים שלו יחזירו את עבודתו.
בָּ֭נָיו יְרַצּ֣וּ דַלִּ֑ים וְ֝יָדָ֗יו תָּשֵׁ֥בְנָה אוֹנֽוֹ׃העצמות שלו יתמלאו בסודות, והוא ישכב עם העפר.
עַ֭צְמוֹתָיו מָלְא֣וּ עלומו [עֲלוּמָ֑יו] וְ֝עִמּ֗וֹ עַל־עָפָ֥ר תִּשְׁכָּֽב׃אם תמתק בפה שלך רע, הוא יתחזיק אותו מתחת ללשון שלך.
אִם־תַּמְתִּ֣יק בְּפִ֣יו רָעָ֑ה יַ֝כְחִידֶ֗נָּה תַּ֣חַת לְשׁוֹנֽוֹ׃גּוֹרָל הָרָשָׁע
הוא ירחם עליה ולא יעזוב אותה, אבל ימנע אותה בתוך חוככיו.
יַחְמֹ֣ל עָ֭לֶיהָ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֑נָּה וְ֝יִמְנָעֶ֗נָּה בְּת֣וֹךְ חִכּֽוֹ׃לחמו בבטיו הפך למרירות של פתנים בתוכו.
לַ֭חְמוֹ בְּמֵעָ֣יו נֶהְפָּ֑ךְ מְרוֹרַ֖ת פְּתָנִ֣ים בְּקִרְבּֽוֹ׃כוח שהוא בלע והקיא, ממעינו יירש אותו.
חַ֣יִל בָּ֭לַע וַיְקִאֶ֑נּוּ מִ֝בִּטְנ֗וֹ יוֹרִשֶׁ֥נּוּ אֵֽל׃ראש הפתנים יניק, ולשון האף ירגיז אותו.
רֹאשׁ־פְּתָנִ֥ים יִינָ֑ק תַּֽ֝הַרְגֵ֗הוּ לְשׁ֣וֹן אֶפְעֶֽה׃גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָרָשׁ
זה לא ייראה כמו נהרות של דבש ודבש בתוך הערוצים שלו.
אַל־יֵ֥רֶא בִפְלַגּ֑וֹת נַהֲרֵ֥י נַ֝חֲלֵ֗י דְּבַ֣שׁ וְחֶמְאָֽה׃הוא יחזיר את כל העמל, אבל לא יבלע אותו; כמו יבול תמרים שהוא לא יצליח לשמוח ממנו.
מֵשִׁ֣יב יָ֭גָע וְלֹ֣א יִבְלָ֑ע כְּחֵ֥יל תְּ֝מוּרָת֗וֹ וְלֹ֣א יַעֲלֹֽס׃כי הוא רצח והשמיד עניים, שרב בית וגזל אותו, והוא לא יוכל לבנות אותו מחדש.
כִּֽי־רִ֭צַּץ עָזַ֣ב דַּלִּ֑ים בַּ֥יִת גָּ֝זַ֗ל וְלֹ֣א יִבֶנֵֽהוּ׃כי הוא לא הכיר בשלוות הנפש בתוך בטנו, ומה שהוא חמד מאוד, הוא לא יצליח להציל.
כִּ֤י ׀ לֹא־יָדַ֣ע שָׁלֵ֣ו בְּבִטְנ֑וֹ בַּ֝חֲמוּד֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט׃גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָרָשָׁע
אין לו שארית לאוכלו, ולכן הטוב שלו לא יימשך.
אֵין־שָׂרִ֥יד לְאָכְל֑וֹ עַל־כֵּ֝֗ן לֹא־יָחִ֥יל טוּבֽוֹ׃כשיגיע לשיא הכעס שלו, כל עמל כפיים יגיע אליו.
בִּמְלֹ֣אות שִׂ֭פְקוֹ יֵ֣צֶר ל֑וֹ כָּל־יַ֖ד עָמֵ֣ל תְּבוֹאֶֽנּוּ׃כדי ששובעו יתמלא, יתפרץ ממנו חרון אפו, והוא ימטיר עליהם רעש כבלח.
יְהִ֤י ׀ לְמַלֵּ֬א בִטְנ֗וֹ יְֽשַׁלַּח־בּ֭וֹ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וְיַמְטֵ֥ר עָ֝לֵ֗ימוֹ בִּלְחוּמֽוֹ׃הוא יברח מנשיקת ברזל, והקשת שלו תהפוך לקשת נחושת.
יִ֭בְרַח מִנֵּ֣שֶׁק בַּרְזֶ֑ל תַּ֝חְלְפֵ֗הוּ קֶ֣שֶׁת נְחוּשָֽׁה׃גּוֹרָלוֹ הַמּוּכְתָּב שֶׁל הָרָשׁ.
הוא ימשוך ויוציא את כל מה שיש לו מהבטן, והברק יתפרץ מתוך המרירות שלו עליו.
שָׁלַף֮ וַיֵּצֵ֪א מִגֵּ֫וָ֥ה וּ֭בָרָק מִֽמְּרֹרָת֥וֹ יַהֲלֹ֗ךְ עָלָ֥יו אֵמִֽים׃כל החשיכה שחבויה בצדדיו תאכל אותה אש, ולא יישאר שום דבר ששרד במחנתו.
כָּל־חֹשֶׁךְ֮ טָמ֪וּן לִצְפּ֫וּנָ֥יו תְּ֭אָכְלֵהוּ אֵ֣שׁ לֹֽא־נֻפָּ֑ח יֵ֖רַע שָׂרִ֣יד בְּאָהֳלֽוֹ׃השמיים יחשפו את אשמתו, והארץ תתקע מולו.
יְגַלּ֣וּ שָׁמַ֣יִם עֲוֺנ֑וֹ וְ֝אֶ֗רֶץ מִתְקוֹמָ֘מָ֥ה לֽוֹ׃כל מה שייצר ביתו יתפרק ביום כעסו.
יִ֭גֶל יְב֣וּל בֵּית֑וֹ נִ֝גָּר֗וֹת בְּי֣וֹם אַפּֽוֹ׃גורלו של הרשע
זהו החלק של האדם הרע מאלוהים, והנחלה של דבריו היא מאל.
זֶ֤ה ׀ חֵֽלֶק־אָדָ֣ם רָ֭שָׁע מֵאֱלֹהִ֑ים וְנַחֲלַ֖ת אִמְר֣וֹ מֵאֵֽל׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תשובתו של צופר
וַ֭יַּעַן צֹפַ֥ר הַנַּֽעֲמָתִ֗י וַיֹּאמַֽר׃
לָ֭כֵן שְׂעִפַּ֣י יְשִׁיב֑וּנִי וּ֝בַעֲב֗וּר ח֣וּשִׁי בִֽי׃
מוּסַ֣ר כְּלִמָּתִ֣י אֶשְׁמָ֑ע וְ֝ר֗וּחַ מִֽבִּינָתִ֥י יַעֲנֵֽנִי׃
הֲזֹ֣את יָ֭דַעְתָּ מִנִּי־עַ֑ד מִנִּ֤י שִׂ֖ים אָדָ֣ם עֲלֵי־אָֽרֶץ׃
גורלם של הרשעים
כִּ֤י רִנְנַ֣ת רְ֭שָׁעִים מִקָּר֑וֹב וְשִׂמְחַ֖ת חָנֵ֣ף עֲדֵי־רָֽגַע׃
אִם־יַעֲלֶ֣ה לַשָּׁמַ֣יִם שִׂיא֑וֹ וְ֝רֹאשׁ֗וֹ לָעָ֥ב יַגִּֽיעַ׃
כְּֽ֭גֶלֲלוֹ לָנֶ֣צַח יֹאבֵ֑ד רֹ֝אָ֗יו יֹאמְר֥וּ אַיּֽוֹ׃
כַּחֲל֣וֹם יָ֭עוּף וְלֹ֣א יִמְצָא֑וּהוּ וְ֝יֻדַּ֗ד כְּחֶזְי֥וֹן לָֽיְלָה׃
גורלו של הרשע
עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ וְלֹ֣א תוֹסִ֑יף וְלֹא־ע֝֗וֹד תְּשׁוּרֶ֥נּוּ מְקוֹמֽוֹ׃
בָּ֭נָיו יְרַצּ֣וּ דַלִּ֑ים וְ֝יָדָ֗יו תָּשֵׁ֥בְנָה אוֹנֽוֹ׃
עַ֭צְמוֹתָיו מָלְא֣וּ עלומו [עֲלוּמָ֑יו] וְ֝עִמּ֗וֹ עַל־עָפָ֥ר תִּשְׁכָּֽב׃
אִם־תַּמְתִּ֣יק בְּפִ֣יו רָעָ֑ה יַ֝כְחִידֶ֗נָּה תַּ֣חַת לְשׁוֹנֽוֹ׃
גּוֹרָל הָרָשָׁע
יַחְמֹ֣ל עָ֭לֶיהָ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֑נָּה וְ֝יִמְנָעֶ֗נָּה בְּת֣וֹךְ חִכּֽוֹ׃
לַ֭חְמוֹ בְּמֵעָ֣יו נֶהְפָּ֑ךְ מְרוֹרַ֖ת פְּתָנִ֣ים בְּקִרְבּֽוֹ׃
חַ֣יִל בָּ֭לַע וַיְקִאֶ֑נּוּ מִ֝בִּטְנ֗וֹ יוֹרִשֶׁ֥נּוּ אֵֽל׃
רֹאשׁ־פְּתָנִ֥ים יִינָ֑ק תַּֽ֝הַרְגֵ֗הוּ לְשׁ֣וֹן אֶפְעֶֽה׃
גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָרָשׁ
אַל־יֵ֥רֶא בִפְלַגּ֑וֹת נַהֲרֵ֥י נַ֝חֲלֵ֗י דְּבַ֣שׁ וְחֶמְאָֽה׃
מֵשִׁ֣יב יָ֭גָע וְלֹ֣א יִבְלָ֑ע כְּחֵ֥יל תְּ֝מוּרָת֗וֹ וְלֹ֣א יַעֲלֹֽס׃
כִּֽי־רִ֭צַּץ עָזַ֣ב דַּלִּ֑ים בַּ֥יִת גָּ֝זַ֗ל וְלֹ֣א יִבֶנֵֽהוּ׃
כִּ֤י ׀ לֹא־יָדַ֣ע שָׁלֵ֣ו בְּבִטְנ֑וֹ בַּ֝חֲמוּד֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט׃
גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָרָשָׁע
אֵין־שָׂרִ֥יד לְאָכְל֑וֹ עַל־כֵּ֝֗ן לֹא־יָחִ֥יל טוּבֽוֹ׃
בִּמְלֹ֣אות שִׂ֭פְקוֹ יֵ֣צֶר ל֑וֹ כָּל־יַ֖ד עָמֵ֣ל תְּבוֹאֶֽנּוּ׃
יְהִ֤י ׀ לְמַלֵּ֬א בִטְנ֗וֹ יְֽשַׁלַּח־בּ֭וֹ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וְיַמְטֵ֥ר עָ֝לֵ֗ימוֹ בִּלְחוּמֽוֹ׃
יִ֭בְרַח מִנֵּ֣שֶׁק בַּרְזֶ֑ל תַּ֝חְלְפֵ֗הוּ קֶ֣שֶׁת נְחוּשָֽׁה׃
גּוֹרָלוֹ הַמּוּכְתָּב שֶׁל הָרָשׁ.
שָׁלַף֮ וַיֵּצֵ֪א מִגֵּ֫וָ֥ה וּ֭בָרָק מִֽמְּרֹרָת֥וֹ יַהֲלֹ֗ךְ עָלָ֥יו אֵמִֽים׃
כָּל־חֹשֶׁךְ֮ טָמ֪וּן לִצְפּ֫וּנָ֥יו תְּ֭אָכְלֵהוּ אֵ֣שׁ לֹֽא־נֻפָּ֑ח יֵ֖רַע שָׂרִ֣יד בְּאָהֳלֽוֹ׃
יְגַלּ֣וּ שָׁמַ֣יִם עֲוֺנ֑וֹ וְ֝אֶ֗רֶץ מִתְקוֹמָ֘מָ֥ה לֽוֹ׃
יִ֭גֶל יְב֣וּל בֵּית֑וֹ נִ֝גָּר֗וֹת בְּי֣וֹם אַפּֽוֹ׃
גורלו של הרשע
זֶ֤ה ׀ חֵֽלֶק־אָדָ֣ם רָ֭שָׁע מֵאֱלֹהִ֑ים וְנַחֲלַ֖ת אִמְר֣וֹ מֵאֵֽל׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
צופר השועי מגיב לכאב של איוב ומציג את תפיסתו לגבי העונש שוטף של הרשעים.
תשובתו של צופר
צופר המנחם מגיב לדברי חבריו. הוא מצהיר כי הוא יקשיב למילים שלו ויענה מתוך הבנתו האישית. הוא שואל אם הדברים הללו ידועים לכל אדם בעולם, תוך התבססות על תובנותיו שלו.
גורלם של הרשעים
צופר מתאר את סופו של הרשע. הוא מדגיש שהשמחה של הכמעידים היא זמנית בלבד. גם אם הרע יגיע לשיא ויתנשא גבוה, הוא יאבד במהירות כמו חלום חולף, ומי שראה אותו לא יוכל למצוא לו עקבות.
גורלו של הרשע
פסוקים אלו מתארים את סופו של הרשע: חורבן גופני, אובדן משפחתי וסוף נורא. הדובר מתאר כיצד העיניים יחדלו מלהביט, הילדים יברחו, והעצמות יתמלאו בסודות בעוד הגוף יחזור לאדמה. הדיבור הרע שנאמר בפה יתחזיק את הרע תחת הלשון.
גּוֹרָל הָרָשָׁע
הַפסּוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַסּוֹף הַמַּר שֶׁל הָרָשָׁע. הַמַּאֲכָל שֶׁהוּא בָּלַע יִהְיֶה לוֹ לְרִיץ, וְהַכֹּחַ שֶׁהוּא מְנַסֶּה לְהַחְזִיק יִתְפּוֹרֵר וְיִהְיֶה מַר וּמְרַגֵּז כְּמוֹ לֶשׁוֹן הָאֶפְעֶה.
גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָרָשׁ
הַפסּוּקִים מְתָאֵר אֶת הַסּוֹף הַמַּר שֶׁל הָרָשׁ. הַנַּפְשׁוֹת הַמְּשׁוֹדְדוֹת לֹא יִזְכּוּ לַהֲנָאָה מֵעֲמָלָם, כִּי הַמַּטְרָדוֹת שֶׁהֵם שְׁלָטוּ בָּן בְּעַיָּן וּבְעָנִי לֹא יִתְקַיְּמוּ. הַחֶמְדָה שֶׁהֵם מְנַסּוֹנִים לְהַחְזִיק בָּהּ לֹא תַּצִּיל אוֹתָם מִן הַחֶרְפָּה וּמִן הַאֲבָדָה.
גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָרָשָׁע
צְדַקּוּת הַמַּעֲמָס בְּמִלֵּי צָדוֹק: הָרָשָׁע מְבַקֵּשׁ לְהַשְׂבִּיעַ אֶת עַצְמוֹ בְּעֶצֶם הָעֶצֶם, אַךְ הַתוֹצָאָה הִיא כַּעַס וְהַרְסָה. הַמַּטּוֹר הַכַּעַס שֶׁלּוֹ יַחְלִיף אֶת הַנִּצָּחוֹן בְּכִשְׁלוֹן, וְהַכֹּל יִהְיֶה לְבִלְתִּי הֶבְלֵי, כִּי הַבַּרְזֶל יַחְלִיף אֶת הַנְּחוּשָׁה בְּדֶרֶךְ הַרְסָה.
גּוֹרָלוֹ הַמּוּכְתָּב שֶׁל הָרָשׁ.
הַפֶּסֶקers מְתָאֵר אֶת הַסּוֹף הַנָּאוּץ שֶׁל הָרָשׁ. הַכְּתִיב מְתָאֵר כִּי כָּל רְכוּשׁוֹ וּמַעֲשָׂיו יֵחָרְבוּ. הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעִידוּ נֶגְדּוֹ, וְהַבַּיִת שֶׁבָּנָה יִתְפָּרֵק בְּעֵת הַעֶצְבּוֹן הַקָּר, כְּשֶׁהַחֲשֵׁכָה שֶׁבּוֹ תֵּאָכֵל בָּאֵשׁ.
גורלו של הרשע
הפסוק מסכם את גורלו של האדם הרע, ומציין כי מה שהוא מקבל הוא חלקו מאלוהים. דבריו של הרשע אינם נשארים, שכן הירושה של דבריו מגיעה מאל.
הפרק מסתיים בתיאור המפגש של הרע עם הרע וסופו של הרשע בחושך.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַכְּלִי לַתְּשׁוּבָה וְעֵדוּת הַמִּצְוֹת
״וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר יכול ירד ודאי ת״ל (כ' כ"ב) כי מן השמים דברתי עמכם [ומה ת"ל] וירד ה' על הר״
סְעַר הָרֶשַׁע וְהַבְטָחוֹת הַמִּצְוָה בַּפֶּסַק הַזֶּה מִתְאַיְּתֵי צְדוֹק (סְעַף כ') מַשְׁלִיךְ עַל הָרְשָׁעִים, שֶׁהַתּוֹצָאוֹת שֶׁל הַחֵטְא הֵם כְּבָר קַצּוּעִים וְהַשְּׁלִיחָה שֶׁל הַמּוֹשֶׁל בָּרֶשַׁע הִיא כָּבוֹד וְחֶרְפָּה. הַמַּקְשָׁה בַּמָּקוֹר שֶׁל מִכְלִיתָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מְבַטֶּט בְּסוֹף הַסּוּגְיָה עַל מִצְוֹת הַתּוֹרָה כְּכְלִי לְהַצְנָחַת הַמּוֹסַר, אַךְ הַטֶּקְסְט הַמּוֹסָר כָּאן מְתַרְגֵּם אֶת הַמִּשְׁאָלָה הַכְּלָלִית שֶׁל הַמִּצְוֹת כְּעֵדוּת לְעֹבְדֵי עֲזּוּת וְלַחֲמִילָה בַּמִּדּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתַּב בַּתּוֹרָה עַל הַמִּצְוֹת הַמְּרַכְּבוֹת בְּעֹמְקָה.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ט:כ׳ ↗הַעֲצָרוֹת שֶׁל סָמָאֵל וְעַל הַגּוֹרָל הַמְּכַסֶּה
״וְהִפִּיל אֶת סָמָאֵל וְאֶת כַּת שֶׁלּוֹ מִמְּקוֹם קְדֻשָּׁתָן מִן הַשָּׁמַיִם, וְקִצֵּץ רַגְלָיו שֶׁל נָחָשׁ, וּפָקַד עָלָיו לִהְיוֹת מַפְשִׁיט אֶת עוֹרוֹ וּמִצְטַעֵר אַחַת לְשִׁבְעָה שָׁנִים בְּעִצָּבוֹן״
בְּפֶרֶק דַּרְבִּי אֱלִיעֶזֶר, נִמְצָא תִּיאּוּר מְחִיר וְקָשֶׁה עַל גּוֹרָלָם שֶׁל סָמָאשׁ וְעַל הַמְּנַת הָרָעָה שֶׁל אִשְׁתוֹ. הַמְּקָרָה מְתָאֶרֶת כֵּיפִים קָשִׁים שֶׁל הַשֵּׁם עַל הַכּוֹחוֹת הָרָעִים, כְּמוֹ הַפְּגִיעָה בְּכַת הַמַּלְאָכִים וְהַכְּאֵב הָעַמֹק שֶׁל הַנָּחָשׁ. הַתְּוָעָה הַמְּשֻׁלֶּבֶת בַּטֶּקסט מַתְחִילָה בְּמַעֲשֵׂי הַמַּלְאָכִים וּמְסִימָה אֶת הַסִּיּוּם הַנֶּחְדָּשׁ שֶׁל הַמַּטָּרִים הָרָעִים בְּסוֹף הַמַּסָּע. חֶלֶק מֵהַפְּרָקִים מְסַבְּלִים עַל הַמְּתִיקוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁל הָאִשָּׁה, שֶׁהַטֶּקסט מְתָאֵר כְּעוֹרֶה שֶׁל עַנְוַי וּמְתִיקוֹת שֶׁל קְלָלוֹת. הַתְּרִיחוּת שֶׁל הַמְּסֹרֶת מְצַייֶרֶת מַצָּב שֶׁל אֲבָדָן וְעֶצֶב שֶׁל זִיוֹג וְחַיִּים. הַמְּסֹרֶת בִּסְמַלְיוּת שֶׁלָּהּ מְצַיֶּנת סוֹף מָרִיר וְהַשְׁלָכָה רַחֲקַת מַרָּח, לְלֹא לְהַכְרִיעַ בְּמַשׁמָעוּת הַתְּהוֹמָה הַמְּתָאֶרֶת.
פרקי דרבי אליעזר י״ד:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
השמחה המזויפת של הרשע
״ושמחת חנף עדי רגע. בזמן מועט תכלה:״
בפרק זה, צופר מביא את טענותיו נגד איוב. הוא טוען שהשמחה של הרשע היא רגעית בלבד ואינה באמיתה. לפי צופר, האוכל של הרשע יתעופף מן הבטן שלו, והמתק שלו יירטם לו בגרונו. הוא מתאר תהליך של קריסה פנימית וסבל בלתי נמנע שנגמר בחושך. רש"י מפרש על דברי צופר כי השמחה של הרשע היא שטחית וזמנית מאוד. הוא מסביר שהמילה "עדי" מציינת זמן קצר מאוד, ושהשמחה הזו תסתיים במהירות רבה. לפי גישה זו, המעשה הרע מביא איתו סוף מהיר לכל תענוג מזויף.
רש״י על איוב 20:5:2 ↗העונש של הרשע
״כל יד עמל תבואנו. תחזק עליו ותצר יד עניים:״
בפרק זה, צופאר השוחי מציג טענה נחרצת לפיה גורלו של הרשע הוא סבל בלתי נמנע. הוא מתאר איך השרירותיות והרע של הרשע יורשים אותו, וכי הנעשה לו הוא תוצאה ישירה של מעשיו. לפי צופאר, אין בריחה מהדין, והסבל הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך של קצירת מה שזרע האדם. רש"י, בפירושו על הפסוקים הללו, מדגיש את התוצאה המעשית של מעשיו של הרשע. הוא מסביר כי כל אדם שבנה את כוחו בעמל ובהתמדה יזכה בסופו של דבר לקבל את פירות עבודתו, בעוד שהרע שנעשה על ידי הרשע יביא לכך שידו של העני תהיה כבדה ועצובה. רש"י מתמקד בהשלכות החברתיות והכלכליות של מעשי הרשע על הסובבים אותו.
רש״י על איוב 20:22:3 ↗התמוטטות הרשע
״כגללו - מן: כאשר יבער הגלל עד תמו.״
בפרק זה אנו שומעים את דברי צופאר השועי, המטיח בטענות קשות על הרשע. הוא מתאר תהליך של הרס מהיר ובלתי נמנע, שבו כל מה שהרע בנה קורס לתוך אבדון. לפי צופאר, השפעתו של הרע היא זמנית בלבד, והוא בסופו של דבר נמחק מהעולם. רעיונות אלו מבוססים על התפיסה שהצדק אלוהי וקבוע. אבן עזרא, במפרשו על איוב, מסביר את דימוי הגלגל שבו משתמש צופאר. הוא מציין שהגלגל מסמל תהליך שמתחיל בלהבה ומתפתח עד שהוא נגמר ומתכלה לחלוטין. כך הוא רואה את גורלו של הרשע – סוף מוחלט של חורבן.
אבן עזרא על איוב 20:7:1 ↗גורל הרשע וסופו
״במלאת שפקו - כאשר יגיע לכל מה שיספיק לו, אז יצר לו ויד העמלים תבואנו כעניין בפרוח רשעים. ויש אומרים: בהגיע יום מפלתם. וכמוהו: תחת״
בפרק זה, צופאר מתאר את גורלו של הרשע. הוא טוען שהעוון של הרשע יזרום אליו כמו מים, ושהעושר שלו יתפרק ויהפוך לסבל. לפי צופאר, הכאב והעוני הם תוצאה בלתי נמנעת של מעשי הרשע. אבן עזרא מסביר את הביטוי "במלאת שפקו" בשתי דרכים. הוא מציין שיש לומר שהכוונה היא לרגע שבו הרשע מגיע לכל מה שהוא רצה, ואז יגיע לו העמלים. מצד שני, הוא מציע שהכוונה היא ליום נפילתו של הרשע. הפרשן מראה כיצד השפה המקראית יכולה להביע תהליכים או רגעים קבועים.
אבן עזרא על איוב 20:22:1 ↗