יום אחד באו בני האלוהים כדי לעמוד לפני ה׳, וגם השטן בא ביניהם כדי לעמוד לפני ה׳.
וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהוָ֑ה וַיָּב֤וֹא גַֽם־הַשָּׂטָן֙ בְּתֹכָ֔ם לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהוָֽה׃איוב · פרק ב׳
השטן מופיע שוב ומתמודד עם איוב
השטן מופיע בפני אלוהים וטוען כי איוב נאמן רק בגלל השפע שקיבל. לאחר מכן השטן מכה את איוב במכות קשות, ואשתו ומשלחיו של איוב מגיעים אליו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
השטן מופיע שוב ומתמודד עם איוב
ה׳ שאל את השטן: מאין אתה בא? השטן ענה לה׳: אני מסתובב בארץ ומהלך בה.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־הַשָּׂטָ֔ן אֵ֥י מִזֶּ֖ה תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת־יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשֻּׁ֣ט בָּאָ֔רֶץ וּמֵהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ׃ה׳ אמר לשטן: האם שמת לב לעבדי איוב? כי אין כמוהו בארץ, אדם תם וישר, ירא אלוהים ומתרחק מרע, ועדיין הוא נאמן ליושרו, ואתה ניסית להרע לו בלעdie ללא סיבה.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן הֲשַׂ֣מְתָּ לִבְּךָ֮ אֶל־עַבְדִּ֣י אִיּוֹב֒ כִּי֩ אֵ֨ין כָּמֹ֜הוּ בָּאָ֗רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וְעֹדֶ֙נּוּ֙ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּת֔וֹ וַתְּסִיתֵ֥נִי ב֖וֹ לְבַלְּע֥וֹ חִנָּֽם׃השטן ענה לה׳ ואמר: עור תמורת עור, וכל אשר לאדם יש, הוא ייתן עבור חייו.
וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶת־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר ע֣וֹר בְּעַד־ע֗וֹר וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר לָאִ֔ישׁ יִתֵּ֖ן בְּעַ֥ד נַפְשֽׁוֹ׃הַשָּׂטָן מַכֶּה אֶת אִיּוֹב
אבל תשלח, בבקשה, את ידך ותכה את עצמו ואת בשרו, אם לא יברך אותך פניך.
אוּלָם֙ שְֽׁלַֽח־נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֥ע אֶל־עַצְמ֖וֹ וְאֶל־בְּשָׂר֑וֹ אִם־לֹ֥א אֶל־פָּנֶ֖יךָ יְבָרֲכֶֽךָּ׃ואמר ה׳ לשטן: הנה, הוא בידך, רק תשמור על נפשו.
וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־הַשָּׂטָ֖ן הִנּ֣וֹ בְיָדֶ֑ךָ אַ֖ךְ אֶת־נַפְשׁ֥וֹ שְׁמֹֽר׃ויצא השטן מול ה׳, והכה את איוב בפוצעים רעים מכף רגלו ועד קודקוד הראש.
וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵאֵ֖ת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיַּ֤ךְ אֶת־אִיּוֹב֙ בִּשְׁחִ֣ין רָ֔ע מִכַּ֥ף רַגְל֖וֹ עד [וְעַ֥ד] קָדְקֳדֽוֹ׃והוא לקח קליפת חרֶשׂ כדי לגרד את עצמו, והוא ישב בתוך האפר.
וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ חֶ֔רֶשׂ לְהִתְגָּרֵ֖ד בּ֑וֹ וְה֖וּא יֹשֵׁ֥ב בְּתוֹךְ־הָאֵֽפֶר׃מבחן אשת איוב וחבריו
אשת איוב אמרה לו: אתה עדיין נאחז ביושר שלך? תברך את אלוהים ותמות.
וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִשְׁתּ֔וֹ עֹדְךָ֖ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּתֶ֑ךָ בָּרֵ֥ךְ אֱלֹהִ֖ים וָמֻֽת׃הוא ענה לה: את מדברת כמו אחת הטיפשים. גם את הטוב נקבל מאלוהים, וגם את הרע לא נקבל. בכל זאת, איוב לא חטא במעשיו או בדיבורו.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ כְּדַבֵּ֞ר אַחַ֤ת הַנְּבָלוֹת֙ תְּדַבֵּ֔רִי גַּ֣ם אֶת־הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶת־הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל בְּכָל־זֹ֛את לֹא־חָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו׃ (פ)שלושת חבריו של איוב שמעו על כל הרע שקרה לו, והם באו אליו. כל אחד הגיע ממקומו: אליפז התימני, בילדד השוחי וצופר הנעמתי. הם החליטו להיפגש יחד כדי לבוא אליו ולנחמו.
וַֽיִּשְׁמְע֞וּ שְׁלֹ֣שֶׁת ׀ רֵעֵ֣י אִיּ֗וֹב אֵ֣ת כָּל־הָרָעָ֣ה הַזֹּאת֮ הַבָּ֣אָה עָלָיו֒ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ אֱלִיפַ֤ז הַתֵּימָנִי֙ וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֔י וְצוֹפַ֖ר הַנַּֽעֲמָתִ֑י וַיִּוָּעֲד֣וּ יַחְדָּ֔ו לָב֥וֹא לָנֽוּד־ל֖וֹ וּֽלְנַחֲמֽוֹ׃הם הסתכלו עליו מרחוק ולא זיהו אותו. הם קראו בקול ובכו, כל אחד פשט את בגדו וזרקו אפר על הראש שלהם.
וַיִּשְׂא֨וּ אֶת־עֵינֵיהֶ֤ם מֵרָחוֹק֙ וְלֹ֣א הִכִּירֻ֔הוּ וַיִּשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ וַֽיִּקְרְעוּ֙ אִ֣ישׁ מְעִל֔וֹ וַיִּזְרְק֥וּ עָפָ֛ר עַל־רָאשֵׁיהֶ֖ם הַשָּׁמָֽיְמָה׃שתיקת החברים
הם ישבו איתו על האדמה שבעה ימים ושבעה לילות, ואף אחד לא דיבר אליו דבר, כי ראו כמה הכאב היה גדול מאוד.
וַיֵּשְׁב֤וּ אִתּוֹ֙ לָאָ֔רֶץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת לֵיל֑וֹת וְאֵין־דֹּבֵ֤ר אֵלָיו֙ דָּבָ֔ר כִּ֣י רָא֔וּ כִּֽי־גָדַ֥ל הַכְּאֵ֖ב מְאֹֽד׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
השטן מופיע שוב ומתמודד עם איוב
וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהוָ֑ה וַיָּב֤וֹא גַֽם־הַשָּׂטָן֙ בְּתֹכָ֔ם לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהוָֽה׃
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־הַשָּׂטָ֔ן אֵ֥י מִזֶּ֖ה תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת־יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשֻּׁ֣ט בָּאָ֔רֶץ וּמֵהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן הֲשַׂ֣מְתָּ לִבְּךָ֮ אֶל־עַבְדִּ֣י אִיּוֹב֒ כִּי֩ אֵ֨ין כָּמֹ֜הוּ בָּאָ֗רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וְעֹדֶ֙נּוּ֙ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּת֔וֹ וַתְּסִיתֵ֥נִי ב֖וֹ לְבַלְּע֥וֹ חִנָּֽם׃
וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶת־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר ע֣וֹר בְּעַד־ע֗וֹר וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר לָאִ֔ישׁ יִתֵּ֖ן בְּעַ֥ד נַפְשֽׁוֹ׃
הַשָּׂטָן מַכֶּה אֶת אִיּוֹב
אוּלָם֙ שְֽׁלַֽח־נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֥ע אֶל־עַצְמ֖וֹ וְאֶל־בְּשָׂר֑וֹ אִם־לֹ֥א אֶל־פָּנֶ֖יךָ יְבָרֲכֶֽךָּ׃
וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־הַשָּׂטָ֖ן הִנּ֣וֹ בְיָדֶ֑ךָ אַ֖ךְ אֶת־נַפְשׁ֥וֹ שְׁמֹֽר׃
וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵאֵ֖ת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיַּ֤ךְ אֶת־אִיּוֹב֙ בִּשְׁחִ֣ין רָ֔ע מִכַּ֥ף רַגְל֖וֹ עד [וְעַ֥ד] קָדְקֳדֽוֹ׃
וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ חֶ֔רֶשׂ לְהִתְגָּרֵ֖ד בּ֑וֹ וְה֖וּא יֹשֵׁ֥ב בְּתוֹךְ־הָאֵֽפֶר׃
מבחן אשת איוב וחבריו
וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִשְׁתּ֔וֹ עֹדְךָ֖ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּתֶ֑ךָ בָּרֵ֥ךְ אֱלֹהִ֖ים וָמֻֽת׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ כְּדַבֵּ֞ר אַחַ֤ת הַנְּבָלוֹת֙ תְּדַבֵּ֔רִי גַּ֣ם אֶת־הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶת־הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל בְּכָל־זֹ֛את לֹא־חָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו׃ (פ)
וַֽיִּשְׁמְע֞וּ שְׁלֹ֣שֶׁת ׀ רֵעֵ֣י אִיּ֗וֹב אֵ֣ת כָּל־הָרָעָ֣ה הַזֹּאת֮ הַבָּ֣אָה עָלָיו֒ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ אֱלִיפַ֤ז הַתֵּימָנִי֙ וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֔י וְצוֹפַ֖ר הַנַּֽעֲמָתִ֑י וַיִּוָּעֲד֣וּ יַחְדָּ֔ו לָב֥וֹא לָנֽוּד־ל֖וֹ וּֽלְנַחֲמֽוֹ׃
וַיִּשְׂא֨וּ אֶת־עֵינֵיהֶ֤ם מֵרָחוֹק֙ וְלֹ֣א הִכִּירֻ֔הוּ וַיִּשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ וַֽיִּקְרְעוּ֙ אִ֣ישׁ מְעִל֔וֹ וַיִּזְרְק֥וּ עָפָ֛ר עַל־רָאשֵׁיהֶ֖ם הַשָּׁמָֽיְמָה׃
שתיקת החברים
וַיֵּשְׁב֤וּ אִתּוֹ֙ לָאָ֔רֶץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת לֵיל֑וֹת וְאֵין־דֹּבֵ֤ר אֵלָיו֙ דָּבָ֔ר כִּ֣י רָא֔וּ כִּֽי־גָדַ֥ל הַכְּאֵ֖ב מְאֹֽד׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המשך המבחן של איוב, כאשר האתגר עובר מנכסיו ומבניו אל גופו של איוב עצמו.
השטן מופיע שוב ומתמודד עם איוב
בפרק זה בני האלוהים מופיעים לפני ה׳ יחד עם השטן. ה׳ מזכיר לשטן את יוצרו המיוחד של איוב, אדם תם וירא אלוהים, ומעמת אותו בכך שניסה להרוס אותו ללא סיבה. השטן משיב בטענה שהאדם מוכן לוותר על הכל כדי להציל את חייו.
הַשָּׂטָן מַכֶּה אֶת אִיּוֹב
הַשָּׂטָן מַתְחִיל בְּמַתְקָנָה שְׁנִיָּה עַל אִיּוֹב. אַחֲרֵי שֶׁהַשֵּׁם הִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לִפְגֹּעַ בְּגּוּפוֹ, הַשָּׂטָן הִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּפּוּצִים קָשִׁים מֵרַגְלָיו וְעַד רֹאשׁוֹ, וְאִיּוֹב יָשַׁב בְּסֵבֶל וּמְגַרֵד אֶת עַצְמוֹ בְּקֶלֶף חֶרֶשׂ.
מבחן אשת איוב וחבריו
אשת איוב מציעה לו לוותר על יוזרו ולמות, אך איוב מסרב ומתעקש לקבל מהאלוהים גם את הטוב וגם את הרע. חבריו של איוב שומעים על צרותיו ומגיעים אליו כדי לנחמו, אך איוב אינו נראה להם בגלל מצבו הקשה.
שתיקת החברים
לאחר מות אביהם של יוב ובניו, חבריו של איוב ישבו איתו על האדמה שבעה ימים ושבעה לילות. בשל עוצמת הכאב הגלויה באיוב, הם בחרו שלא לומר דבר ולא להוסיף מילים.
הפרק מסתיים בשתיקת חבריו של איוב למשך שבעה ימים ושבעה לילות.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
לְקַבֵּל אֶת הַטּוֹב וְאֶת הָרַע
״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב (שמות כ, כ). לֹא תַעֲשׂוּן, כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם נוֹהֲגִים בְּיִרְאוֹתֵיהֶן. כְּשֶׁטּוֹבָה בָּאָה עֲלֵיהֶם, מְכַבְּדִין לְיִרְאוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק א,״
הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל אֶת הַקּוֹשִׁי שֶׁבְּעִמְדַּת הָאָדָם לִפְנֵי הַבָּרִים בִּזְמַנֵּי מִצָּרָה. הוּא מְסַבֵּר שֶׁלֹּא כָּל אָדָם מְצָלֵחַ לְהַשְׁלִים עִם הַדָּבָר, כִּי כְּשֶׁהַטּוֹב בָּא, בְּנֵי אָדָם מְכַבְּדִים אֶת הַכֹּשֶׁר וְאֶת הַכֶּסֶף, אַךְ בִּזְמַנֵּי פֻּרְעָנוּת הֵם מְקַלְּלִים אֶת הַמַּצָּב. הַמִּדְרָשׁ מַצִיעַ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת: לְהַשְׁלִים עִם הַטּוֹב וְעִם הָרַע בְּשִׁמְחָה. הוּא מְצַטֵּט אֶת אִיּוֹב שֶׁבָּרַךְ אֶת הַשֵּׁם גַּם בִּזְמַנּוֹ שֶׁל אֶדֶם וְגַם כְּשֶׁהָיָה בָּרֵךְ, וְעַד כְּאן הוּא מְצַיֵּן אֶת הַתַּפְקִיד הַמּוּסְרִי שֶׁל הָאָדָם. הוּא מְצַיֵּר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁל אִיּוֹב כְּזוֹ שֶׁמְּצַפִּית לוֹ לָמוּת, וְאִיּוֹב מַשְׁבִּיחַ אוֹתָהּ בְּצֶדֶק כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת רַק בְּדָבָר רָע.
מדרש תנחומא, יתרו ט״ז:ה׳ ↗הקושי של אשת איוב: בין הטוב לרע
״רבי עקיבה אומר אם נאמר בכל נפשך קל וחומר בכל מאודך, מה תלמוד לומר בכל מאודך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין במדת הטוב״
רבי עקיבא מסביר את הביטוי "בכל מאודך" כבקשה לקבל את כל המידות שהאל מודד לנו, גם הטוב וגם הרע. הוא מוכיח זאת באמצעות פסוקי תהילים ואיוב, שבהם השם נקרא גם בשמחה וגם בצרה. המבנה הלוגי כאן הוא "קל וחומר": אם אנחנו מחויבים להכיר בטוב של ה', מדוע לא להכיר גם במידות האחרות? הפרשה מציגה את אשת איוב כמי שמתקשה להשלים עם זה. היא תו обвиנת אותו על כך שהוא עדיין נאמן לאלוהים למרות הסבל, ואיוב עונה לה בבת אחת: אם את מדברת בדרך הנבלים, גם את הטענות הטובות נסלק, וגם הרע לא נקבל. לפי רב עקיבא, זו דוגמה לאנשים שמרגישים בנוח בטוב אך לא יקבלו את המציאות כשהיא משתנה לרע.
ספרי דברים ל״ב:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
המשכיות המבחן ושינוי המצב
״מחזיק. אוחז כמו (שמות ד׳:ד׳) וישלח ידו ויחזק בו מחזיק באזני כלב (משלי כ״ו:י״ז):״
הפרק השני בספר איוב מתאר את המשך המבחן של איוב. לאחר שאיבד את רכושו ואת ילדיו, הוא עובר ניסיון נוסף של גוף ושל נפש. המעמד נפתח בשיחה בין הַשֵּׁם למלאכי השמים, שבה הַשֵּׁם מציין שאיוב נשאר נאמן למרות הכל. עם זאת, השטן דורש להכות גם בבשרו של איוב כדי לראות אם יקלל את אלוהים. הטקסט מציג את המעבר בין הצרות השונות, אך מדגיש את עמידת איוב על עקרונותיו. הפרשן רש"י, בביאורו על הפסוקים הקודמים, מסביר את המושג "יחזיק" כפעולה של אחיזה חזקה, בדומה לדוגמאות מקראיות אחרות. הגישה כאן היא התמקדות בדיוק המעשה הפיזי והנפשי המלווה את איוב במצוקתו.
רש״י על איוב 2:3:1 ↗הקבלת הרע והטוב
״גם. לא די שבראנו אלא גם את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל בתמיה:״
בקטע זה אנו רואים את איוב מגיב למצבו הקשה. לאחר שאיבד את כל רכושו ואת ילדיו, הוא לא מתלונן על הדין של הַשֵּׁם. הוא מקבל את המצב כחלק מרצון הבורא, תוך שהוא מבין שהאדם אינו שולט רק בטוב שקורה לו, אלא גם ברוע שקורה לו. רש"י מסביר את דבריו של איוב בתמיהה. לפי פירושו, איוב לא רק מקבל את הטוב שבורא הַשֵּׁם, אלא הוא גם מקבל את הרע. רש"י מדגיש שהתגובה של איוב היא קבלה מלאה של המציאות כפי שהיא באה מהאל, ללא ניסיון להתווכח עם הדין.
רש״י על איוב 2:10:1 ↗הניסיון השני של איוב
״ותסיתני - דברה תורה כלשון בני אדם. והעניין שיחשבו אנשים שאין להם דעת, שיכולת להסית אותו.״
בפרק השני של ספר איוב, מתפתחת עלילה חדשה של ניסיון קשיים. לאחר שהאויב שוב מתייצב לפני הַשֵּׁם, הַשֵּׁם מאפשר לשטן לפגוע בנכסיו ובגופו של איוב. איוב נותר נאמן, אך סבל רב מגיע עליו. הפרשן אבן עזרא מסביר את המילה "ותסיתני" כך: התורה מדברת בלשון בני אדם. הוא מציע שהכוונה היא שאנשים עלולים לחשוב שאין להם דעת, ושניתן להסית אותם מהדרך. הפרשנות מתמקדת באופן שבו השפה מתארת את השפעת הניסיון על האדם.
אבן עזרא על איוב 2:3:1 ↗השמירה על הדיבור גם בתוך הכאב
״בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו - להורות כי עוד יחטא בשפתיו ויוציא מפיו מלים ברוב צערו.״
בפרק השני של ספר איוב, אנו רואים את המשך הניסיון הקשה שחווה איוב. למרות כל האסונות והאובדן הכבד, איוב מצליח לשמור על דיבור נקי ולא למרוד בבורא. הוא מקבל את גזר הדין ביראת כבוד, מתוך הכרה בכך שהכל מגיע מהשם. אבן עזרא מסביר על הפסוק העוסק בכך שאיוב לא חטא בשפתיו, כי ייתכן שבעתיד, בגלל עוצמת הצרות והכאב הרב, הוא עלול להוציא מילים לא במקום. המפרש מדגיש את המעלה של איוב בשלב זה, אך מזהיר מפני הסכנה שבדיבור מתוך ייאוש.
אבן עזרא על איוב 2:10:1 ↗