הנשמה שלי מותשת, הימים שלי נגמרים, והקברים מחכים לי.
רוּחִ֣י חֻ֭בָּלָה יָמַ֥י נִזְעָ֗כוּ קְבָרִ֥ים לִֽי׃איוב · פרק יז׳
קינת איוב ותחנוניו
איוב מבטא את ייאושו העמוק מול מותו המתקרב, את קריאתו לחכמים ואת תחושת הבדידות שלו מול השאול.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב יז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קינת איוב ותחנוניו
אם לא יהיו ערונות מולי, עיניי יתעייפו בתוך חשיכה.
אִם־לֹ֣א הֲ֭תֻלִים עִמָּדִ֑י וּ֝בְהַמְּרוֹתָ֗ם תָּלַ֥ן עֵינִֽי׃על המילים
הכוונה למצב של חשיכה מוחלטת או עמידה מול חוסר אופק.
אנא, שים אותי יחד איתך, מי יצליח לעמוד מוליי?
שִֽׂימָה־נָּ֭א עָרְבֵ֣נִי עִמָּ֑ךְ מִֽי ה֝֗וּא לְיָדִ֥י יִתָּקֵֽעַ׃כי את הלב שלהם סגרת מן הבינה, ולכן לא תרים אותם.
כִּֽי־לִ֭בָּם צָפַ֣נְתָּ מִּשָּׂ֑כֶל עַל־כֵּ֝֗ן לֹ֣א תְרֹמֵֽם׃סבלו וגורלו של איוב
החברים יספרו על כך לחלקים, ועיני בניו יתעממו.
לְ֭חֵלֶק יַגִּ֣יד רֵעִ֑ים וְעֵינֵ֖י בָנָ֣יו תִּכְלֶֽנָה׃הוא ימנה אותי לשלוט בעמים, ואני אהיה כמו תופת מול פניו.
וְֽ֭הִצִּגַנִי לִמְשֹׁ֣ל עַמִּ֑ים וְתֹ֖פֶת לְפָנִ֣ים אֶֽהְיֶֽה׃העיניים שלי התעממו מרוב כעס, וכל צאצאיי הפכו כמו צל.
וַתֵּ֣כַהּ מִכַּ֣עַשׂ עֵינִ֑י וִֽיצֻרַ֖י כַּצֵּ֣ל כֻּלָּֽם׃האנשים הישרים יזדעזעו מזה, והנקיים יתעוררו בגלל החוטא.
יָשֹׁ֣מּוּ יְשָׁרִ֣ים עַל־זֹ֑את וְ֝נָקִ֗י עַל־חָנֵ֥ף יִתְעֹרָֽר׃ייאוש איוב וקריאתו לחכמים
והצדיק ימשיך בדרכו, וינקה את ידיו ויתחזק.
וְיֹאחֵ֣ז צַדִּ֣יק דַּרְכּ֑וֹ וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם יֹסִ֥יף אֹֽמֶץ׃אבל כולכם תחזרו ותבואו, בבקשה, ואני לא אמצא בכם אף חכם.
וְֽאוּלָ֗ם כֻּלָּ֣ם תָּ֭שֻׁבוּ וּבֹ֣אוּ נָ֑א וְלֹֽא־אֶמְצָ֖א בָכֶ֣ם חָכָֽם׃ימיי עברו, וזמני הסיפוק נגמרו, ורצונות ליבי נקטעו.
יָמַ֣י עָ֭בְרוּ זִמֹּתַ֣י נִתְּק֑וּ מ֖וֹרָשֵׁ֣י לְבָבִֽי׃יום אחרי לילה הם יחפשו אור, כי החשיכה קרובה.
לַ֭יְלָה לְי֣וֹם יָשִׂ֑ימוּ א֝֗וֹר קָר֥וֹב מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃ייאוש איוב מול השאול
אולי אני מקווה שהשכול יהיה ביתי, ובחושך פרשתי את מיטת המנוחה שלי.
אִם־אֲ֭קַוֶּה שְׁא֣וֹל בֵּיתִ֑י בַּ֝חֹ֗שֶׁךְ רִפַּ֥דְתִּי יְצוּעָֽי׃קראתי לשחית המצית את אבי, את אמי ואת אחי.
לַשַּׁ֣חַת קָ֭רָאתִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אִמִּ֥י וַ֝אֲחֹתִ֗י לָֽרִמָּֽה׃איפה נמצא התקווה שלי? ומי יציל אותי מהתקווה הזו?
וְ֭אַיֵּה אֵפ֣וֹ תִקְוָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י מִ֣י יְשׁוּרֶֽנָּה׃הדגים של השאול יפלו, אם רק העפר יחזיק אותם יחד.
בַּדֵּ֣י שְׁאֹ֣ל תֵּרַ֑דְנָה אִם־יַ֖חַד עַל־עָפָ֣ר נָֽחַת׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קינת איוב ותחנוניו
רוּחִ֣י חֻ֭בָּלָה יָמַ֥י נִזְעָ֗כוּ קְבָרִ֥ים לִֽי׃
אִם־לֹ֣א הֲ֭תֻלִים עִמָּדִ֑י וּ֝בְהַמְּרוֹתָ֗ם תָּלַ֥ן עֵינִֽי׃
שִֽׂימָה־נָּ֭א עָרְבֵ֣נִי עִמָּ֑ךְ מִֽי ה֝֗וּא לְיָדִ֥י יִתָּקֵֽעַ׃
כִּֽי־לִ֭בָּם צָפַ֣נְתָּ מִּשָּׂ֑כֶל עַל־כֵּ֝֗ן לֹ֣א תְרֹמֵֽם׃
סבלו וגורלו של איוב
לְ֭חֵלֶק יַגִּ֣יד רֵעִ֑ים וְעֵינֵ֖י בָנָ֣יו תִּכְלֶֽנָה׃
וְֽ֭הִצִּגַנִי לִמְשֹׁ֣ל עַמִּ֑ים וְתֹ֖פֶת לְפָנִ֣ים אֶֽהְיֶֽה׃
וַתֵּ֣כַהּ מִכַּ֣עַשׂ עֵינִ֑י וִֽיצֻרַ֖י כַּצֵּ֣ל כֻּלָּֽם׃
יָשֹׁ֣מּוּ יְשָׁרִ֣ים עַל־זֹ֑את וְ֝נָקִ֗י עַל־חָנֵ֥ף יִתְעֹרָֽר׃
ייאוש איוב וקריאתו לחכמים
וְיֹאחֵ֣ז צַדִּ֣יק דַּרְכּ֑וֹ וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם יֹסִ֥יף אֹֽמֶץ׃
וְֽאוּלָ֗ם כֻּלָּ֣ם תָּ֭שֻׁבוּ וּבֹ֣אוּ נָ֑א וְלֹֽא־אֶמְצָ֖א בָכֶ֣ם חָכָֽם׃
יָמַ֣י עָ֭בְרוּ זִמֹּתַ֣י נִתְּק֑וּ מ֖וֹרָשֵׁ֣י לְבָבִֽי׃
לַ֭יְלָה לְי֣וֹם יָשִׂ֑ימוּ א֝֗וֹר קָר֥וֹב מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃
ייאוש איוב מול השאול
אִם־אֲ֭קַוֶּה שְׁא֣וֹל בֵּיתִ֑י בַּ֝חֹ֗שֶׁךְ רִפַּ֥דְתִּי יְצוּעָֽי׃
לַשַּׁ֣חַת קָ֭רָאתִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אִמִּ֥י וַ֝אֲחֹתִ֗י לָֽרִמָּֽה׃
וְ֭אַיֵּה אֵפ֣וֹ תִקְוָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י מִ֣י יְשׁוּרֶֽנָּה׃
בַּדֵּ֣י שְׁאֹ֣ל תֵּרַ֑דְנָה אִם־יַ֖חַד עַל־עָפָ֣ר נָֽחַת׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תחושת הקץ של איוב ואת המצב הקשה שבו הוא נמצא.
קינת איוב ותחנוניו
איוב מתאר את סבלו הנפשי ואת הקרבה המוחלטת למות. הוא מבטא תחושת ריקנות וחשיכה, ומבקש עמידה מול כוח עליון. הוא טוען כי לבבות אלו שקעו בבורות ואינם מסוגלים להבין את המציאות, ולכן לא יזכו להתרומם ממעמקי יאושם.
סבלו וגורלו של איוב
איוב מתאר את סבלו הכבד, את אובדן ילדיו ואת מצבו הפיזי והנפשי. הוא חוזה כי ידיעות על סבלו יתפשטו, וכי יזעזעו אנשים ישרים ונקיים מראותו בצרתו ומהחטוא.
ייאוש איוב וקריאתו לחכמים
איוב מדבר על כך שצדיק יתחזק בדרכו, אך הוא מביע תסכול מכך שחבריו אינם חכמים. הוא מתאר את קץ ימיו ואת אובדן התקווה והשמחה, ומוסיף כי החשיכה שמרגישה קרובה תגרום לאנשים לחפש אור ללא הצלחה.
ייאוש איוב מול השאול
איוב מתאר את תחושת הייאוש העמוקה שלו ואת הקרבה למות. הוא מדמיין את השאול כביתו ואת החושך ככיסויו. הוא מביע אובדן של קשרים משפחתיים וחיפוש נואש אחר תקווה בתוך העפר והשחיתות.
הפרק מסתיים בתיאור השאול כמקום שבו האדם נשכח.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כֹּחַ הַיָּמִין וְהַשְּׁלִיטה שֶׁל הַשֵּׁם
״ימינך ה' נאדרי בכח נאה אתה ואדיר בכוח שנתת ארכה לדור המבול כדי שיעשו תשובה ולא עשו ולא גמרת עליהן כלאה עד שהשלימו ברשען: וכן״
בַּמִּקְרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם, הַשֵּׁם מְגַנֶּה עֲלֵיהֶם וְיָדָם הַיְמַנִּית שֶׁלּוֹ חֲזָקָה. הַמְּכִילְתָּא דְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יֹחַאי מְסַבֵּר כִּי הַכֹּחַ הַמַּפְעִיל אֶת הַיָּמִם הַזֹּאת הוּא הַקִּיּוּם שֶׁל הַשֵּׁם לַדּוֹרוֹת, כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִירוּ בְּתַשׁוּבָה, וְלַמְרוֹת הָרֶשַׁע שֶׁבָּאָה, הַשֵּׁם אֵינוֹ מְכַלֶּה אֶת הָעוֹלָם מִיָּד. אָכEN, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל מַרְפִּיקִים מֵרְצוֹנוֹ, הַיָּמִין הַמְגַנֶּה הופכת לִשְׁמַאל הַמְאַסֵּר. הַמְּבִיט בַּמִּקְרָא רוֹאֶה בְּסוֹף הַדָּבָר שֶׁהַכֹּחַ הַמַּפְעִיל אֶת הָאוֹיֵב לְהִתְרַעֵץ הוּא עָתִיד לָבֹא, כְּשֶׁהַשֵּׁם יִמְשֹׁל בָּעוֹלָם בְּצֶדֶק גָּמוּר.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ט״ו:ו׳ ↗הכוח שבצדק ובטהרת הידיים
״סליחות. [א] ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים וג' (איוב יז:ט). צדיק, זה הקב"ה, דכת' ביה כי צדיק י"י צדקות אהב (תהלים יא:ז). וטהר ידים, זה״
בפרשנות הפסיקתא דרב כהנא על פסוק באיוב, מובאות כמה דעות המקשרות את דברי איוב לדמויות אחרות. חלק מהמפרשים רואים ב\[צדיק\] וב\[טהר ידים\rbrack את עצם ה\[הקב"ה\], שמידותיו הן צדק וטהרה. מפרשים אחרים רואים בדמויות משה רבנו, אשר דרכו צודקת וידיו טהורות, והוא זה שמקבל כוח להנהיג את ישראל. חז"ל מלמדים כאן על הקשר בין עשיית רצון ה\[השם\] לבין תוספת כוח וגבורה. הרבים במסורת זו מסבירים שכל עוד הצדיקים עושים את רצון ה\[השם\rbrack, הכוח והחיוניות שלהם גדלים. לעומת זאת, אם הם מתרחקים מרצונו, הם עלולים להיחלש ולהיחלש מול רודף. המפרשים מדגישים שהכוח האמיתי נובע מהדבקות במידות ה\[השם\rbrack ובצדק.
פסיקתא דרב כהנא כ״ה:א׳ ↗בעקבות המפרשים
התקווה האבודה והאמת המרה
״כי לבם צפנת משכל. ועל כן לא תרומם תפארתך על ידיהם:״
בפרק זה, איוב מתאר את תחושת הייאוש העמוקה שלו. הוא מרגיש שהחיים נגמרים ושהמוות מתקרב, וכי אין לו עוד תקווה מעבר לכך. איוב משתמש בדימויים של חורבן וריקו, ומתאר כיצד הכל נמחק מעיניו. הוא מרגיש שגם אם הוא ינסה לדבר, המציאות הקשה שחווה מונעת ממנו לשמור על תפארת או כבוד. רש"י מפרש על דברי איוב כי בתוך הלב שלו שמורה תבונה ושיקול דעת, ועל בסיס זה הוא מסביר מדוע איוב אינו מצליח להשיג או להראות שוב את כבודו ועיטורו. לפי הפירוש, הידיעה הפנימית של איוב על מצבו קשה מונעת ממנו את היכולת להיראות חזק או מפואר כבעבר.
רש״י על איוב 17:4:1 ↗השינוי המכאובי של הזמן
״לילה ליום ישימו. התולים אלה הופכי' לי לילה ליום כי מצרת התולים לא אישן בלילה:״
בפרק זה, איוב מתאר את הייסורים הכבדים שהוא חווה. הוא מרגיש שהסבל שלו הופך את היום ללילה, כי המצוקה גורמת לו לא לישון כלל. הלילה והיום נראים לו אותו דבר בגלל הכאב והחרדה. רש"י מסביר שהתולים והמצוקה הופכים עבור איוב את הלילה ליום, משום שהסבל מונע ממנו מנוחה ושינה. הפיכת הזמנים אינה שינוי בלוח השנה, אלא תיאור של מצוקה שקוטעת את רצף הזמן והמנוחה.
רש״י על איוב 17:12:1 ↗התקווה בתוך החשיכה
״צפנת - הסתרת והתעלמת וכסית.״
בפרק זה אנו שומעים את דבריו של איוב, שמרגיש שחייו גוועים וכי מותו קרוב. הוא מתאר תחושה של חוסר אונים מול גורל בלתי נמנע, כשהוא מרגיש שגם הדיבור שלו נמחק ואין לו עוד תקווה מול חבריו והמציאות שסובבת אותו. איוב מתאר את המצב שבו האדם אבוד וחסר סיכוי. הטקסט מציג את הקשיים של איוב בצורה ישירה וכואבת. הרב אבן עזרא מפרש את המילה "צפנת" כהסתרה או התעלמות, דבר המסביר כיצד איוב מרגיש שדבריו מוסתרים ואינם מובנים. הפרשנות הזו מדגישה את תחושת הניכור והבדידות של איוב בתוך הסבל שלו.
אבן עזרא על איוב 17:4:1 ↗התקווה שנשברת בתוך הכאב
״זמותי - מחשבותי ובלשון קדר, דבר שיקשור וזהו קשר המחשבה.״
בפרק זה, איוב מתאר את מצבו הנורא. הוא מרגיש שהחיים נגמרים ושהמוות יחכה לו. איוב מדבר על כך שהתקווה שלו נעלמה, והוא מרגיש שכל מה שקדם לו נגמר. הוא מתאר תחושה שחלק מהעתיד שלו כבר נכרת ממנו. אבן עזרא מסביר על המילה "זמותי" בפרק זה, וכותב שמדובר במחשבותיו של איוב. הוא מציין שהמילה קשורה למילה "קדר", מה שמרמז על קשר של מחשבה ותחושת מועקה. הפרק מציג את המאבק הפנימי של איוב מול הייאוש.
אבן עזרא על איוב 17:11:1 ↗