העיניים שלי ראו הכל, והאוזניים שלי שמעו, ואז הבנתי את העניין.
הֶן־כֹּ֭ל רָאֲתָ֣ה עֵינִ֑י שָֽׁמְעָ֥ה אָ֝זְנִ֗י וַתָּ֥בֶן לָֽהּ׃איוב · פרק יג׳
איוב מתעמת עם חבריו ומבקש דין
איוב משיב לחבריו, מפריך את טענותיהם ומבקש לשוחח ישירות עם אלוהים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב יג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
איוב מול חבריו
כשראיתי שאתם יודעים את הדברים, גם אני הבנתי, ואני לא פחות מכם.
כְּֽ֭דַעְתְּכֶם יָדַ֣עְתִּי גַם־אָ֑נִי לֹא־נֹפֵ֖ל אָנֹכִ֣י מִכֶּֽם׃אבל אני אדבר אל שדי, ואני רוצה להוכיח את הדברים בפני אלוהים.
אוּלָ֗ם אֲ֭נִי אֶל־שַׁדַּ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְהוֹכֵ֖חַ אֶל־אֵ֣ל אֶחְפָּֽץ׃אבל אתם רק משקרים, כולכם מרפאים של שקר.
וְֽאוּלָ֗ם אַתֶּ֥ם טֹֽפְלֵי־שָׁ֑קֶר רֹפְאֵ֖י אֱלִ֣ל כֻּלְּכֶֽם׃טענת איוב נגד חבריו
הלוואי שהייתם שותקים, כדי שתהיו חכמים.
מִֽי־יִ֭תֵּן הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישׁ֑וּן וּתְהִ֖י לָכֶ֣ם לְחָכְמָֽה׃תקשיבו בבקשה לתוכחה שלי, כי אני אדבר הרבה.
שִׁמְעוּ־נָ֥א תוֹכַחְתִּ֑י וְרִב֖וֹת שְׂפָתַ֣י הַקְשִֽׁיבוּ׃האם תדברו רע ומרמה בפניו?
הַ֭לְאֵל תְּדַבְּר֣וּ עַוְלָ֑ה וְ֝ל֗וֹ תְּֽדַבְּר֥וּ רְמִיָּֽה׃האם תנסו להצדיק אותו בטענות שווא?
הֲפָנָ֥יו תִּשָּׂא֑וּן אִם־לָאֵ֥ל תְּרִיבֽוּן׃איוב מתמודד עם בחינת חבריו
האם זה טוב שהוא יבדוק אתכם, אם תתנהגו כמו בני אדם רגילים?
הֲ֭טוֹב כִּֽי־יַחְקֹ֣ר אֶתְכֶ֑ם אִם־כְּהָתֵ֥ל בֶּ֝אֱנ֗וֹשׁ תְּהָתֵ֥לּוּ בֽוֹ׃הוא יוכיח אתכם, אם תתעמתו בפנים מוסתרות.
הוֹכֵ֣חַ יוֹכִ֣יחַ אֶתְכֶ֑ם אִם־בַּ֝סֵּ֗תֶר פָּנִ֥ים תִּשָּׂאֽוּן׃הרי המצוקה שלו תאשים אתכם, והפחד שלו יפול עליכם.
הֲלֹ֣א שְׂ֭אֵתוֹ תְּבַעֵ֣ת אֶתְכֶ֑ם וּ֝פַחְדּ֗וֹ יִפֹּ֥ל עֲלֵיכֶֽם׃הזיכרונות שלכם הם כמו אפר לצד עפר.
זִֽ֭כְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי־אֵ֑פֶר לְגַבֵּי־חֹ֝֗מֶר גַּבֵּיכֶֽם׃עימות איוב עם חבריו ועם האל
תנו לי שקט כדי שאוכל לדבר, ואני אדבר. תנו לי לעבור את מה שעלי לעבור.
הַחֲרִ֣ישׁוּ מִ֭מֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה־אָ֑נִי וְיַעֲבֹ֖ר עָלַ֣י מָֽה׃למה אשא את בשרי וגיני בתוך הכאב? למה אשים את נפשי בכף ידי?
עַל־מָ֤ה ׀ אֶשָּׂ֣א בְשָׂרִ֣י בְשִׁנָּ֑י וְ֝נַפְשִׁ֗י אָשִׂ֥ים בְּכַפִּֽי׃גם אם הוא יהרוג אותי, אני לא אירא לו. למרות זאת, אני אמשיך להוכיח את צדק דרכיי מול פניו.
הֵ֣ן יִ֭קְטְלֵנִי לא [ל֣וֹ] אֲיַחֵ֑ל אַךְ־דְּ֝רָכַ֗י אֶל־פָּנָ֥יו אוֹכִֽיחַ׃גם הוא יביא לי את הישועה, כי לא אבוא לפניו ביושר כוזב.
גַּם־הוּא־לִ֥י לִֽישׁוּעָ֑ה כִּי־לֹ֥א לְ֝פָנָ֗יו חָנֵ֥ף יָבֽוֹא׃איוב מגן על צדקתו
תקשיבו היטב לדבריי ולהערות שלי.
שִׁמְע֣וּ שָׁ֭מוֹעַ מִלָּתִ֑י וְ֝אַֽחֲוָתִ֗י בְּאָזְנֵיכֶֽם׃הנה, כבר הכרעתי משפט, ואני יודע שאני צודק.
הִנֵּה־נָ֭א עָרַ֣כְתִּי מִשְׁפָּ֑ט יָ֝דַ֗עְתִּי כִּֽי־אֲנִ֥י אֶצְדָּֽק׃מי יתווכח איתי? כי עכשיו אני אשתוק ואמות.
מִי־ה֭וּא יָרִ֣יב עִמָּדִ֑י כִּֽי־עַתָּ֖ה אַחֲרִ֣ישׁ וְאֶגְוָֽע׃רק אל תעשו שני דברים מולי, ואז לא אתחבא מפניכם.
אַךְ־שְׁ֭תַּיִם אַל־תַּ֣עַשׂ עִמָּדִ֑י אָ֥ז מִ֝פָּנֶ֗יךָ לֹ֣א אֶסָּתֵֽר׃אִיוב מְבַקֵּשׁ דִּין מִפְּנֵי הַשֵּׁם
תַּרְחיק אֶת יָדְךָ מֵעָלַי, וְאַל תַּשְׁתִּים אֶת הַמִּשְׁפָּט הַקָּשֶׁה שֶׁלְּךָ עָלַי.
כַּ֭פְּךָ מֵעָלַ֣י הַרְחַ֑ק וְ֝אֵ֥מָתְךָ֗ אַֽל־תְּבַעֲתַֽנִּי׃קְרָא וַאֲנִי אֶעֱנֶה, אוֹ דַבֵּר אִם כֶּן תַּחֲזִיר לִי תְּשׁוּבָה.
וּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ה אֽוֹ־אֲ֝דַבֵּ֗ר וַהֲשִׁיבֵֽנִי׃כַּמָּה רַבִּים הַחֲטָאִים, הָעֲווֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים שֶׁלִּי? הַגְּבִישׁ וְהַגְבִישׁ אוֹתָם וְהַגְּבִישׁ אֶלַּי.
כַּמָּ֣ה לִ֭י עֲוֺנ֣וֹת וְחַטָּא֑וֹת פִּֽשְׁעִ֥י וְ֝חַטָּאתִ֗י הֹדִיעֵֽנִי׃לָמָּה אַתָּה מַסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ, וּמְבַדֵּל אוֹתִי כְּאוֹיֵב לְךָ?
לָֽמָּה־פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר וְתַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לָֽךְ׃תחינת איוב מול רדיפת העוון
את העלה שנופל תרדוף, ואת הקש היבש תעקוב.
הֶעָלֶ֣ה נִדָּ֣ף תַּעֲר֑וֹץ וְאֶת־קַ֖שׁ יָבֵ֣שׁ תִּרְדֹּֽף׃כי אתה כותב עלי מרירות, וסוחב את חטאי נעוריי.
כִּֽי־תִכְתֹּ֣ב עָלַ֣י מְרֹר֑וֹת וְ֝תוֹרִישֵׁ֗נִי עֲוֺנ֥וֹת נְעוּרָֽי׃אתה שים במועד רגלי, ושומר על כל דרכיי, ובוחן את שורשי רגלי.
וְתָ֘שֵׂ֤ם בַּסַּ֨ד ׀ רַגְלַ֗י וְתִשְׁמ֥וֹר כָּל־אָרְחוֹתָ֑י עַל־שָׁרְשֵׁ֥י רַ֝גְלַ֗י תִּתְחַקֶּֽה׃והוא יתפורר כמו אבק, כמו בגד שאכלו עש.
וְ֭הוּא כְּרָקָ֣ב יִבְלֶ֑ה כְּ֝בֶ֗גֶד אֲכָ֣לוֹ עָֽשׁ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
איוב מול חבריו
הֶן־כֹּ֭ל רָאֲתָ֣ה עֵינִ֑י שָֽׁמְעָ֥ה אָ֝זְנִ֗י וַתָּ֥בֶן לָֽהּ׃
כְּֽ֭דַעְתְּכֶם יָדַ֣עְתִּי גַם־אָ֑נִי לֹא־נֹפֵ֖ל אָנֹכִ֣י מִכֶּֽם׃
אוּלָ֗ם אֲ֭נִי אֶל־שַׁדַּ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְהוֹכֵ֖חַ אֶל־אֵ֣ל אֶחְפָּֽץ׃
וְֽאוּלָ֗ם אַתֶּ֥ם טֹֽפְלֵי־שָׁ֑קֶר רֹפְאֵ֖י אֱלִ֣ל כֻּלְּכֶֽם׃
טענת איוב נגד חבריו
מִֽי־יִ֭תֵּן הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישׁ֑וּן וּתְהִ֖י לָכֶ֣ם לְחָכְמָֽה׃
שִׁמְעוּ־נָ֥א תוֹכַחְתִּ֑י וְרִב֖וֹת שְׂפָתַ֣י הַקְשִֽׁיבוּ׃
הַ֭לְאֵל תְּדַבְּר֣וּ עַוְלָ֑ה וְ֝ל֗וֹ תְּֽדַבְּר֥וּ רְמִיָּֽה׃
הֲפָנָ֥יו תִּשָּׂא֑וּן אִם־לָאֵ֥ל תְּרִיבֽוּן׃
איוב מתמודד עם בחינת חבריו
הֲ֭טוֹב כִּֽי־יַחְקֹ֣ר אֶתְכֶ֑ם אִם־כְּהָתֵ֥ל בֶּ֝אֱנ֗וֹשׁ תְּהָתֵ֥לּוּ בֽוֹ׃
הוֹכֵ֣חַ יוֹכִ֣יחַ אֶתְכֶ֑ם אִם־בַּ֝סֵּ֗תֶר פָּנִ֥ים תִּשָּׂאֽוּן׃
הֲלֹ֣א שְׂ֭אֵתוֹ תְּבַעֵ֣ת אֶתְכֶ֑ם וּ֝פַחְדּ֗וֹ יִפֹּ֥ל עֲלֵיכֶֽם׃
זִֽ֭כְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי־אֵ֑פֶר לְגַבֵּי־חֹ֝֗מֶר גַּבֵּיכֶֽם׃
עימות איוב עם חבריו ועם האל
הַחֲרִ֣ישׁוּ מִ֭מֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה־אָ֑נִי וְיַעֲבֹ֖ר עָלַ֣י מָֽה׃
עַל־מָ֤ה ׀ אֶשָּׂ֣א בְשָׂרִ֣י בְשִׁנָּ֑י וְ֝נַפְשִׁ֗י אָשִׂ֥ים בְּכַפִּֽי׃
הֵ֣ן יִ֭קְטְלֵנִי לא [ל֣וֹ] אֲיַחֵ֑ל אַךְ־דְּ֝רָכַ֗י אֶל־פָּנָ֥יו אוֹכִֽיחַ׃
גַּם־הוּא־לִ֥י לִֽישׁוּעָ֑ה כִּי־לֹ֥א לְ֝פָנָ֗יו חָנֵ֥ף יָבֽוֹא׃
איוב מגן על צדקתו
שִׁמְע֣וּ שָׁ֭מוֹעַ מִלָּתִ֑י וְ֝אַֽחֲוָתִ֗י בְּאָזְנֵיכֶֽם׃
הִנֵּה־נָ֭א עָרַ֣כְתִּי מִשְׁפָּ֑ט יָ֝דַ֗עְתִּי כִּֽי־אֲנִ֥י אֶצְדָּֽק׃
מִי־ה֭וּא יָרִ֣יב עִמָּדִ֑י כִּֽי־עַתָּ֖ה אַחֲרִ֣ישׁ וְאֶגְוָֽע׃
אַךְ־שְׁ֭תַּיִם אַל־תַּ֣עַשׂ עִמָּדִ֑י אָ֥ז מִ֝פָּנֶ֗יךָ לֹ֣א אֶסָּתֵֽר׃
אִיוב מְבַקֵּשׁ דִּין מִפְּנֵי הַשֵּׁם
כַּ֭פְּךָ מֵעָלַ֣י הַרְחַ֑ק וְ֝אֵ֥מָתְךָ֗ אַֽל־תְּבַעֲתַֽנִּי׃
וּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ה אֽוֹ־אֲ֝דַבֵּ֗ר וַהֲשִׁיבֵֽנִי׃
כַּמָּ֣ה לִ֭י עֲוֺנ֣וֹת וְחַטָּא֑וֹת פִּֽשְׁעִ֥י וְ֝חַטָּאתִ֗י הֹדִיעֵֽנִי׃
לָֽמָּה־פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר וְתַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לָֽךְ׃
תחינת איוב מול רדיפת העוון
הֶעָלֶ֣ה נִדָּ֣ף תַּעֲר֑וֹץ וְאֶת־קַ֖שׁ יָבֵ֣שׁ תִּרְדֹּֽף׃
כִּֽי־תִכְתֹּ֣ב עָלַ֣י מְרֹר֑וֹת וְ֝תוֹרִישֵׁ֗נִי עֲוֺנ֥וֹת נְעוּרָֽי׃
וְתָ֘שֵׂ֤ם בַּסַּ֨ד ׀ רַגְלַ֗י וְתִשְׁמ֥וֹר כָּל־אָרְחוֹתָ֑י עַל־שָׁרְשֵׁ֥י רַ֝גְלַ֗י תִּתְחַקֶּֽה׃
וְ֭הוּא כְּרָקָ֣ב יִבְלֶ֑ה כְּ֝בֶ֗גֶד אֲכָ֣לוֹ עָֽשׁ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
איוב פותח את דבריו בתגובה לחבריו, תוך שהוא מבהיר כי הוא אינו פחות מבינה מהם ומתכונן לעמוד על דבריו בפני אלוהים.
איוב מול חבריו
איוב משיב לחבריו לאחר ששמע את דבריהם. הוא טוען כי הוא הבין את דבריהם ואינו פחות ידיעה מהם. איוב מצהיר כי הוא יתייצב בפני שדי כדי להוכיח את צדקתו, וקורא לחבריו שרק משקרים ומוסרים רפואה כוזבת.
טענת איוב נגד חבריו
איוב פונה לחבריו וקורא להם לשתוק כדי שיוכלו ללמוד מתוכחתו. הוא מאשים אותם בכך שהם מדברים רע ומרמה בפני אלוהים, ומטעים בטענות שווא כדי להצדיק את מעשיהם.
איוב מתמודד עם בחינת חבריו
איוב מתייחס לחבריו, המבקשים להוכיחו. הוא תוהה אם בחינתם תהיה תועלתית אם יתנהגו בכנות. הוא מזהיר כי התעממותם תביא לאשמה ופחד, וכי טענותיהם חסרות ערך ומשעממות כמו אפר ועפר.
עימות איוב עם חבריו ועם האל
איוב קורא לחבריו לשתקו כדי שיוכל להשיב להם. הוא מביע נכונות למסירות נפש מול הגורל, תוך שהוא נחוש להוכיח את צדקת דרכיו. איוב מצהיר כי הוא ימשיך להתמודד עם האל, מתוך אמונה שגם אם ימות, הוא יזכה בסוף לישועה ולא יתחמס בטענות שווא.
איוב מגן על צדקתו
איוב פונה לחבריו וקורא להם להקשיב לדבריו. הוא מצהיר כי הוא צודק בטענותיו ומאתגר את מי שרוצה להתווכח איתו. הוא מודיע כי הוא מוכן למות, אך מבקש מחבריו שלא יבצעו שני דברים מסוימים כדי שיוכל לעמוד מולם ללא פחד.
אִיוב מְבַקֵּשׁ דִּין מִפְּנֵי הַשֵּׁם
אִיוב פונה אֶל הַשֵּׁם בְּתַחֲנוּן וּבְדִין. הוּא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַרְחִיק אֶת יָדוֹ הַמַּשְׁפִּיעָה וְלֹא לְהַעֲמִיד אוֹתוֹ בְּמִשְׁפָּט קָשֶׁה. אִיוב שׁוֹאֵל כַּמָּה רַבִּים חֲטָאָיו וּמְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם לְהוֹדִיעַ לוֹ אֶת הַחֲטָאִים, כִּי הוּא לֹא מֵבִין לָמָּה הַשֵּׁם מַסְתִּיר אֶת פָּנָיו וּמְתַיֵּן אוֹתוֹ כְּאוֹיֵב.
תחינת איוב מול רדיפת העוון
איוב מתאר את תחושת המעקב של אלוהים אחרי מעשיו. הוא מרגיש שהאל רודף אחרי חטאי נעוריו ומפרק את קיומו כמו אבק או בגד רעב. איוב מבקש מענה על המעקב האינטנסיבי על כל דרכיו ושורשי רגליו.
הפרק מסתיים בתיאור סבלו המשתנה של איוב ובבקשתו להתרחק מעוון.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמַּעֲמָד שֶׁל הַזִּכָּרוֹן: אֵפֶר אוֹ חֹמֶר?
״זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק. רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר חֲנִילַאי פָּתַח, זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר לְגַבֵּי חֹמֶר גַּבֵּיכֶם (איוב יג, יב). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל,״
בַּמִּדְרָשׁ הַמְּסוּרָה, רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר חֲנִילַאי מְפַרְשֶׁת אֶת הַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר אִיּוֹב: "זִכְרוֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר לְגַבֵּי חֹמֶר גַּבֵּיכֶם". הוּא מְסַבֵּל שְׁתֵּי פֵּרוּשִׁים לַמִּשְׁלָה הַזּוֹ. הַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא כְּדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה וּזְכִיּוּת. אִם הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל הַבְּרִיּוֹת הֵן כְּאֵפֶר וְעָנִיּוּת, כְּמוֹ אֲבָרָהּם, הֵם מַצְלִיחִים וְעוֹלִים בַּמַּעֲלֶה. הַפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי הוּא אַסּוֹן. אִם הַזִּכְרוֹנוֹת הֵם כְּחֹמֶר, כְּמוֹ דּוֹר הַפַּלָּגָה שֶׁבָּנוּ מִגדּל וְהַחֹמֶר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר, הָעֲבוֹדָה הִיא קָשָׁה וְהַלֵּב כָּבֵד. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל גַּם שֶׁאִיּוֹב הִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּשְׁלָה הַזּוֹ כְּדֶבַר תּוֹכַחַ לַחֲבֵרָיו. הוּא הִתְעִיב אוֹתָם כִּי הֵם הָיוּ כּבֵדִים וְקָשִׁים כַּחֹמֶר בְּזֶה שֶׁהֵם הִתְעִירוּ אֶת הַיִּסּוּרִים בְּדִבְרֵיהֶם.
מדרש תנחומא, כי תצא ה׳:א׳ ↗זכרון ותפקיד
״[זכור את אשר עשה לך עמלק]. ר' תנחום בר חנילאי פתח. זכרונכם משלי אפר לגבי חומר גביכם (איוב יג יב), אמר הקב"ה לישראל, אותם שתי״
בפרשת איוב, פרק י״ג, מופיע משפט המדמה את האדם לעפר ואפר. רב תנחום בר חנילאי בפרשנותו על המדרש משתמש בפסוק זה כדי לחבר בין ענווה לבין אחריות היסטורית. הוא מסביר שהפסוק יכול להתפרש בשתי דרכים: כהתבטלות של האדם מול בוראו, או כהתייחסות לקושי ולעבודה הקשה של בני ישראל במצרים. המדרש מקשר בין הזיכרון של אפר ושל חומר לבין הציווי למחוק את זכר עמלק. לפי גישה זו, הזיכרון ההיסטורי של המצוקה והעבדות נועד להזכיר לישראל את חובתם לשמור על הזהות שלהם ולהימנע מכל מה שמזכיר את רשעת עמלק.
תנחומא בובר, כי תצא ה׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
עמידה מול טענות שווא
״הלאל תדברו עולה. אחרי אשר תחת אל באתם לריב לא טוב שתדברו עולה:״
בפרק זה, איוב מתמודד עם חבריו ומטיח בהם ביקורת חריפה. הוא טוען כי דבריהם, שמנסים להצדיק את סבלו כעונש, אינם אלא שקר ומרמה. איוב מרגיש שהם מנסים להצטיירות ביושר, אך בפועל הם פוגעים בו בטענות שווא. רש"י מסביר על הפסוק השביעי כי המילה "עולה" מתייחסת לטענות המשתבשת שנוסקות מעלה. לפי פירושו, כאשר אנשים מנסים להוכיח אדם בטענות שווא או בשיטות לא הוגנות, הדבר אינו טוב. הדיון הופך למריבה וטעות במקום לחיפוש אחר האמת.
רש״י על איוב 13:7:1 ↗איוב עומד למשפט מול חבריו ואלוקים
״כפך מעלי הרחק. כפייתך כמו שהשיבו אליהוא ואכפי עליך לא יכבד (לקמן לג) ויש פותרים כפך כלומר ידך וקשה לי לאומרו כי לא מצינו כף״
בפרק זה, איוב עומד מול חבריו ומצהיר שהוא מוכן להתווכח איתם, למרות שהם מדברים דברים שאינם נכונים. הוא מבקש מהם שלא יטעו בשיטתם, כי הוא יודע את האמת. איוב מבקש מהאל לא להרחיק ממנו את כוחו ולקחת ממנו את צדקתו, כי הוא לא יכול לעמוד בפני כוח כזה. הוא רוצה לשאת את הדין ולהוכיח את צדקתו בפני אלו שמדברים אליו. רש"י מפרש על המילה "כְּפֹף" שהיא מלשון כפייה, וטוען שהאל כופה על איוב קשיים. הוא גם דן בפירוש אחר למילה כפייה, אך מדגיש שהכפיות של האל אינן לצורך כבדה או ענישה בלבד, אלא לעיתים גם להגנה. הפירוש מנסה להסביר את המתח שבין הכוח האלוהי לבין המצוקה של איוב.
רש״י על איוב 13:21:1 ↗העמידה מול האמת
״אם לאל תריבון - אם בעדו כמו: ואמר פרעה לבני ישראל.״
בפרק זה, איוב עומד מול חבריו ומצהיר כי הוא לא ישתוק. הוא מבין שהם מנסים להצדיק את עצמם על ידי ניסיון להפליל אותו. איוב מאתגר אותם לא לעבוד כעדים שקריים או לשחד שופטים כדי להוכיח שהוא אשם, כי האמת היא מעל כולם. הפירוש של אבן עזרא על פסוק שמונה מסביר כי הביטוי "אם לאל תריבון" יכול להשתמע כפי שפרעה דיבר בפני בני ישראל. כלומר, איוב מתאר מצב שבו הדיון נראה כאילו הוא מתנהל מול כוח עליון או שופט נשלט על ידי נטיות לב. המפרש מראה כיצד לשון הדיבור יכולה לרמוז על אופן ניהול הוויכוח.
אבן עזרא על איוב 13:8:1 ↗התמודדות עם כוחו של הַשֵּׁם
״כפך - מכתך, בעבור היות המכה הידועה מבן אדם בכף וכמוהו: הנה יד ה' הויה.״
בפסוק זה, איוב מבקש מהאל לא להתרחק ממנו ולא להפחיד אותו עם עוצמה שאי אפשר לעמוד בפניה. הוא מבקש שיהיה לו שקט, כדי שיוכל להשיב ולהגיב לטענות חבריו מבלי להישבר מול הדין האלוהי. רבנו אבן עזרא מפרש את המילה "כַּף" בהקשר של המכה. הוא מסביר שהמילה מרמזת על מכה שניתנת בכף יד, כמו מכה אנושית, אך איוב מדגיש שזהו כוחו של הַשֵּׁם, שהוא עוצמה קיומית ובלתי נתפסת.
אבן עזרא על איוב 13:21:1 ↗