איוב ענה ואמר:
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃איוב · פרק יב׳
תשובת איוב לחבריו על חכמת הבורא וכוחו
איוב משיב לחבריו בביטחון ובתובנה, ומשתמש בטבע ובחכמת הזקנים כדי להדגיש את עוצמתו המוחלטת של הבורא על כל העולם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב יב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תשובת איוב לחבריו
בטח, כי אתם עם, ואיתכם תמות החכמה.
אָ֭מְנָם כִּ֣י אַתֶּם־עָ֑ם וְ֝עִמָּכֶ֗ם תָּמ֥וּת חָכְמָֽה׃גם לי יש לב כמו שלכם, אני לא פחות מכם, ואין כמו האנשים האלו.
גַּם־לִ֤י לֵבָ֨ב ׀ כְּֽמוֹכֶ֗ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם וְאֶת־מִי־אֵ֥ין כְּמוֹ־אֵֽלֶּה׃אני אצחק לחברי, ואקרא לאלוהים והוא יענה לי. צחוק של צדיק שלם.
שְׂחֹ֤ק לְרֵעֵ֨הוּ ׀ אֶֽהְיֶ֗ה קֹרֵ֣א לֶ֭אֱלוֹהַּ וַֽיַּעֲנֵ֑הוּ שְׂ֝ח֗וֹק צַדִּ֥יק תָּמִֽים׃הַטֶּבַע כְּעֵד לַמְּצִיאוּת
הַמַּסְעִים הַנִּבְחָרִים בְּבִטּוּחַ מְיֻחָד, הַשֶּׁכֶן בְּשַׁלְוָה וּבְעַשְׁתּוּת, מוּכָנִים כְּבָר לַמּוֹעֲדִים הַבָּאִים.
לַפִּ֣יד בּ֭וּז לְעַשְׁתּ֣וּת שַׁאֲנָ֑ן נָ֝כ֗וֹן לְמ֣וֹעֲדֵי רָֽגֶל׃הָאֹהָלִים הַשְּׁקֵטִים הופכים לְמַטָּרוֹת לַשּׁוֹדְדִים, וְהַמְּבֻטָּחִים הופכים לְמַרְגִּיזִים, כְּמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים הֵבִיא בְּיָדוֹ.
יִשְׁלָ֤יוּ אֹֽהָלִ֨ים ׀ לְשֹׁ֥דְדִ֗ים וּֽ֭בַטֻּחוֹת לְמַרְגִּ֣יזֵי אֵ֑ל לַאֲשֶׁ֤ר הֵבִ֖יא אֱל֣וֹהַּ בְּיָדֽוֹ׃אַךְ אולי כדאי לך לשאול מֵהַבְּהֵמוֹת וּמֵהַצֶּבִים, וְגַם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם, וְהֵם יַעַנּוּ לְךָ.
וְֽאוּלָ֗ם שְׁאַל־נָ֣א בְהֵמ֣וֹת וְתֹרֶ֑ךָּ וְע֥וֹף הַ֝שָּׁמַ֗יִם וְיַגֶּד־לָֽךְ׃אוֹ שֶׁתְּדַבֵּר אֶל הָאָרֶץ וְהִיא תְּלַמֵּד אוֹתְךָ, וְגַם דְּגֵי הַיָּם יַסְפְּרוּ לְךָ.
א֤וֹ שִׂ֣יחַ לָאָ֣רֶץ וְתֹרֶ֑ךָּ וִֽיסַפְּר֥וּ לְ֝ךָ֗ דְּגֵ֣י הַיָּֽם׃כוחו של הבורא וחכמת הזקנים
מי לא יודע את כל הדברים האלה, כי יד הַשֵּׁם עשתה זאת.
מִ֭י לֹא־יָדַ֣ע בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֥י יַד־יְ֝הוָה עָ֣שְׂתָה זֹּֽאת׃בידו נמצאת הנשמה של כל חי, והרוח של כל בשר אדם.
אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ נֶ֣פֶשׁ כָּל־חָ֑י וְ֝ר֗וּחַ כָּל־בְּשַׂר־אִֽישׁ׃האם האוזן לא בוחנת את המילים, והחיך לא טועם את האוכל?
הֲלֹא־אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ אֹ֣כֶל יִטְעַם־לֽוֹ׃עם הוותיקים יש חכמה, ועם ארוך הימים יש תבונה.
בִּֽישִׁישִׁ֥ים חָכְמָ֑ה וְאֹ֖רֶךְ יָמִ֣ים תְּבוּנָֽה׃עוצמתו וחוכמתו של הבורא
אצלו יש חוכמה ועוצמה, יש לו ייעוץ ותבונה.
עִ֭מּוֹ חָכְמָ֣ה וּגְבוּרָ֑ה ל֝֗וֹ עֵצָ֥ה וּתְבוּנָֽה׃הוא מפרק ולא בונה, הוא סוגר על אדם ולא פותח.
הֵ֣ן יַ֭הֲרוֹס וְלֹ֣א יִבָּנֶ֑ה יִסְגֹּ֥ר עַל־אִ֝֗ישׁ וְלֹ֣א יִפָּתֵֽחַ׃הוא עוצר מים והם מתייבשים, הוא שולח אותם והם הופכים את הארץ.
הֵ֤ן יַעְצֹ֣ר בַּמַּ֣יִם וְיִבָ֑שׁוּ וִֽ֝ישַׁלְּחֵ֗ם וְיַ֖הַפְכוּ אָֽרֶץ׃אצלו יש כוח וגבורה, הוא יכול להטות בטעות או בשיקול דעת.
עִ֭מּוֹ עֹ֣ז וְתֽוּשִׁיָּ֑ה ל֝֗וֹ שֹׁגֵ֥ג וּמַשְׁגֶּֽה׃על המילים
הביטוי שׁוֹגֵג וּמַשְׁגֶּה מתייחס ליכולת של ה' להוביל למצב של טעות או בלבול, או לכוחו לשנות את המציאות.
כוחו המשמיד של האל
הוא מוביל את היועצים להשמדה ואת השופטים לכישלון.
מוֹלִ֣יךְ יוֹעֲצִ֣ים שׁוֹלָ֑ל וְֽשֹׁפְטִ֥ים יְהוֹלֵֽל׃הוא שובר את הדר המלוכה וקושר רצועה סביב מותניהם.
מוּסַ֣ר מְלָכִ֣ים פִּתֵּ֑חַ וַיֶּאְסֹ֥ר אֵ֝ז֗וֹר בְּמָתְנֵיהֶֽם׃הוא משמיד את הכהנים ומשחית את המנהיגים החזקים.
מוֹלִ֣יךְ כֹּהֲנִ֣ים שׁוֹלָ֑ל וְאֵֽתָנִ֣ים יְסַלֵּֽף׃הוא משתיק את הדיבור של הנאמנים ולוקח מהזקנים את חכמתם.
מֵסִ֣יר שָׂ֭פָה לְנֶאֱמָנִ֑ים וְטַ֖עַם זְקֵנִ֣ים יִקָּֽח׃כוחו של אלוהים בשליטה בגורל האומות
הוא שופך בוז על אנשים נדיבים ומייבש אפיקים זורמים.
שׁוֹפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וּמְזִ֖יחַ אֲפִיקִ֣ים רִפָּֽה׃הוא חושף מעמקים מתוך חושך ומוציא צלמות לאור.
מְגַלֶּ֣ה עֲ֭מֻקוֹת מִנִּי־חֹ֑שֶׁךְ וַיֹּצֵ֖א לָא֣וֹר צַלְמָֽוֶת׃הוא מעלה אומות וגם משמיד אותן, ומוביל אומות בדרך טועה ואז מרגיע אותן.
מַשְׂגִּ֣יא לַ֭גּוֹיִם וַֽיְאַבְּדֵ֑ם שֹׁטֵ֥חַ לַ֝גּוֹיִ֗ם וַיַּנְחֵֽם׃הוא מסיר את דעתם של מנהיגי העם בארץ וגורם להם ללכת בדרכים אבודות.
מֵסִ֗יר לֵ֭ב רָאשֵׁ֣י עַם־הָאָ֑רֶץ וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃התבלבלות בתוך החשיכה
הם מנסים למשש בחשיכה ולא מוצאים אור, וזה גורם להם להיות מבוהלים כמו שוכרים.
יְמַֽשְׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־א֑וֹר וַ֝יַּתְעֵ֗ם כַּשִּׁכּֽוֹר׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תשובת איוב לחבריו
וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
אָ֭מְנָם כִּ֣י אַתֶּם־עָ֑ם וְ֝עִמָּכֶ֗ם תָּמ֥וּת חָכְמָֽה׃
גַּם־לִ֤י לֵבָ֨ב ׀ כְּֽמוֹכֶ֗ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם וְאֶת־מִי־אֵ֥ין כְּמוֹ־אֵֽלֶּה׃
שְׂחֹ֤ק לְרֵעֵ֨הוּ ׀ אֶֽהְיֶ֗ה קֹרֵ֣א לֶ֭אֱלוֹהַּ וַֽיַּעֲנֵ֑הוּ שְׂ֝ח֗וֹק צַדִּ֥יק תָּמִֽים׃
הַטֶּבַע כְּעֵד לַמְּצִיאוּת
לַפִּ֣יד בּ֭וּז לְעַשְׁתּ֣וּת שַׁאֲנָ֑ן נָ֝כ֗וֹן לְמ֣וֹעֲדֵי רָֽגֶל׃
יִשְׁלָ֤יוּ אֹֽהָלִ֨ים ׀ לְשֹׁ֥דְדִ֗ים וּֽ֭בַטֻּחוֹת לְמַרְגִּ֣יזֵי אֵ֑ל לַאֲשֶׁ֤ר הֵבִ֖יא אֱל֣וֹהַּ בְּיָדֽוֹ׃
וְֽאוּלָ֗ם שְׁאַל־נָ֣א בְהֵמ֣וֹת וְתֹרֶ֑ךָּ וְע֥וֹף הַ֝שָּׁמַ֗יִם וְיַגֶּד־לָֽךְ׃
א֤וֹ שִׂ֣יחַ לָאָ֣רֶץ וְתֹרֶ֑ךָּ וִֽיסַפְּר֥וּ לְ֝ךָ֗ דְּגֵ֣י הַיָּֽם׃
כוחו של הבורא וחכמת הזקנים
מִ֭י לֹא־יָדַ֣ע בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֥י יַד־יְ֝הוָה עָ֣שְׂתָה זֹּֽאת׃
אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ נֶ֣פֶשׁ כָּל־חָ֑י וְ֝ר֗וּחַ כָּל־בְּשַׂר־אִֽישׁ׃
הֲלֹא־אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ אֹ֣כֶל יִטְעַם־לֽוֹ׃
בִּֽישִׁישִׁ֥ים חָכְמָ֑ה וְאֹ֖רֶךְ יָמִ֣ים תְּבוּנָֽה׃
עוצמתו וחוכמתו של הבורא
עִ֭מּוֹ חָכְמָ֣ה וּגְבוּרָ֑ה ל֝֗וֹ עֵצָ֥ה וּתְבוּנָֽה׃
הֵ֣ן יַ֭הֲרוֹס וְלֹ֣א יִבָּנֶ֑ה יִסְגֹּ֥ר עַל־אִ֝֗ישׁ וְלֹ֣א יִפָּתֵֽחַ׃
הֵ֤ן יַעְצֹ֣ר בַּמַּ֣יִם וְיִבָ֑שׁוּ וִֽ֝ישַׁלְּחֵ֗ם וְיַ֖הַפְכוּ אָֽרֶץ׃
עִ֭מּוֹ עֹ֣ז וְתֽוּשִׁיָּ֑ה ל֝֗וֹ שֹׁגֵ֥ג וּמַשְׁגֶּֽה׃
כוחו המשמיד של האל
מוֹלִ֣יךְ יוֹעֲצִ֣ים שׁוֹלָ֑ל וְֽשֹׁפְטִ֥ים יְהוֹלֵֽל׃
מוּסַ֣ר מְלָכִ֣ים פִּתֵּ֑חַ וַיֶּאְסֹ֥ר אֵ֝ז֗וֹר בְּמָתְנֵיהֶֽם׃
מוֹלִ֣יךְ כֹּהֲנִ֣ים שׁוֹלָ֑ל וְאֵֽתָנִ֣ים יְסַלֵּֽף׃
מֵסִ֣יר שָׂ֭פָה לְנֶאֱמָנִ֑ים וְטַ֖עַם זְקֵנִ֣ים יִקָּֽח׃
כוחו של אלוהים בשליטה בגורל האומות
שׁוֹפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וּמְזִ֖יחַ אֲפִיקִ֣ים רִפָּֽה׃
מְגַלֶּ֣ה עֲ֭מֻקוֹת מִנִּי־חֹ֑שֶׁךְ וַיֹּצֵ֖א לָא֣וֹר צַלְמָֽוֶת׃
מַשְׂגִּ֣יא לַ֭גּוֹיִם וַֽיְאַבְּדֵ֑ם שֹׁטֵ֥חַ לַ֝גּוֹיִ֗ם וַיַּנְחֵֽם׃
מֵסִ֗יר לֵ֭ב רָאשֵׁ֣י עַם־הָאָ֑רֶץ וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃
התבלבלות בתוך החשיכה
יְמַֽשְׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־א֑וֹר וַ֝יַּתְעֵ֗ם כַּשִּׁכּֽוֹר׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
בפרק זה, איוב מתמודד עם דברי חבריו ומציג מבט רחב על השליטה האלוקית בטבע ובגורל העמים.
תשובת איוב לחבריו
איוב משיב לחבריו בציניות, וטוען שהחכמה שבה הם משתמשים עומדת למות יחד איתם. הוא מצהיר כי הוא אינו פחות חכם מהם וכי הוא מסוגל לקרוא לאלוהים ולקבל ממנו תשובה, תוך שהוא מתאר את מצבו כצחוק של צדיק.
הַטֶּבַע כְּעֵד לַמְּצִיאוּת
בְּתְשׁוּבָתוֹ לְחַיָּיו, יוֹבָב מְצַדֵּק אֶת דְּבָרָיו בְּעֵדוּת הַטֶּבַע. הוּא טוֹעֵן כִּי הַיּוֹדֵעַ אֶת הַסֵּדֶר הַטֶּבַעִי יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת, וְכִי כָל הַיְצוּרִים — מֵהַבְּהֵמוֹת וְעַד דְּגֵי הַיָּם — יָכוֹלִים לְהַדְרִיךַ אֶת הָאָדָם בַּמָּסָלִים הַנְּכֹחִים שֶׁהַשֵּׁם קִבֵּל.
כוחו של הבורא וחכמת הזקנים
הפסוקים מדגישים את הידיעה המוחלטת שכל מה שקורה בעולם הוא מעשה ידי הַשֵּׁם, שכן הוא המחזיק בחיים וברוח של כל יצור. יחד עם זאת, מובאת ההערכה לחכמה המגיעה מניסיון חיים של אדם מבוגר.
עוצמתו וחוכמתו של הבורא
פסוקים אלו מתארים את הכוח המוחלט, החוכמה והתבונה של אלוהים. הוא הבעלים של כוח ההרס והבנייה, והשליטה בטבע ובגורל האדם, תוך הדגשת יכולתו לשנות את המציאות כרצונו.
כוחו המשמיד של האל
פסוקים אלו מתארים את כוחו של האל להפוך את המצב של כל בעלי התפקידים והסמכות בעולם. הוא משמיד יועצים ושופטים, שובר את עוצמת המלכים, מחריב את מעמד הכהנים ומוציא מדעתם את הזקנים והנאמנים.
כוחו של אלוהים בשליטה בגורל האומות
פסוקים אלו מתארים את שליטת הַשֵּׁם על ההיסטוריה ועל גורל בני האדם. הוא משנה את מצבם של המנהיגים והעמים, חושף סודות טמועים, ומכתיב את כיוון התפתחותם של אומות ופרטים באופן בלתי צפוי.
התבלבלות בתוך החשיכה
הפסוק מתאר מצב של בלבול ואיבוד דרך בתוך חשיכה גמורה. אנשים מנסים למצוא כיוון או אור אך נכשלים, דבר שיוצר בהם תחושת פחד וערפול המדמה מצב של שכרות.
הפרק מסתיים בתיאור חשיכה ומבוכה שנובעת מהיעדר היכולת להבין את תוכנית הבורא.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כֹּחַ הַיָּד הַמַּטִּיתָה
״נטית ימינך תבלעמו ארץ מגיד הכתוב שכל הנפשות בכף מי שאמר והיה העולם שנ' (איוב י"ב י') אשר בידו נפש כל חי: תבלעמו ארץ. בזכות״
בַּפֶּרֶת הַמִּקְשָׁה שֶׁל מַכְהִילְתָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָהַי, מֻסְבָּר הַמַּשְׁמָעוּת הָעֲמֻקָּה שֶׁל הַפְּעֻלָּה הָאֱלֹהִית "נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוּ אָרֶץ". הַמּפרִישׁ מַסְבִּיר כִּי הַיָּד הַמַּטִּיתָה הִיא הַשְׁבָּעָה אֱלֹהִית שֶׁמַּשְׁמִידָה אֶת הָרְשָׁעִים, וְכָל הַנְּשָׁמוֹת כֻּלָּן נִמְצָאוֹת בְּכַף הַבּוֹרֵא, שֶׁבְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חַי. הַמִּסְרָה בַּמַּקְשָׁה מְדַגֶּשֶׁת אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַיַּבָּשָׁה לַיָּם וְאֶת הַמַּצָּב הַמְּתֻקָּע שֶׁל הַקֶּבָּרָה. הַמְּסוֹרָה מְצַיֶּנת כִּי הָאָרֶץ הָיְתָה מְסֻגֶּהת עַל הַקִּיבּוּץ וְהַקְּבִירָה, עַד שֶׁהַשֵּׁם נִשְׁבַּע לְהַקְלִית אֶת הַדָּם הַנִּשְׁפַּךְ וְלֹא לְהַעֲמִיד אֶת הָאָרֶץ בְּדִין עַל הַהֲמוֹן הָעִנְיָן הַמְּכַרְעֵת. הַקִּישָׁה מְקַרְיְנָה גַּם אֶת כֹּחָהּ הַמַּשְׁמִיד שֶׁל הַיָּד הַמַּטִּיתָה, שֶׁכְּמוֹ כַּפִּית שֶׁנּוֹפֶלֶת מִיַּד הָאָדָם, כָּךְ כְּשֶׁהַקּוֹדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא מַטֶּה יָדוֹ, הַכֹּל נֶעֱלָם וְנִשְׁבָּר.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ט״ו:י״ב ↗השליטה של הַשֵּׁם על כל הנשמות
״יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר – מגיד הכתוב שכל הרוחות אין יוצאות אלא מלפניו. ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: סימן זה״
בְּפֶרֶק הַזֶּה מִסְפַּר אִיּוֹב, אנו שׁוֹמְעִים אֶת דִּבְרֵי אִיּוֹב הַמְּשַׁלִּים אֶת חַבְּרוֹתָיו. אִיּוֹב מְדַבֵּר עַל כֹּחַ הַשֵּׁם הַשּׂוֹטֵר עַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְעַל כָּל הַיְצוּרוֹת. הוּא מְצַיֵּן שֶׁהַשֵּׁם הוּא הָאֵל שֶׁמְּפַקֵּד אֶת כָּל הָרוּחוֹת וְעַל כָּל הַבָּשָׂר. הַסִּפְרֵי מְסַבֵּר שֶׁהַפְּסָק הַזֶּה מַלְמֵד שֶׁכָּל הָרוּחוֹת יוֹצְאוֹת רַק מִלִּפְנֵי הַשֵּׁם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי מוֹסִיף רֶעיּוֹן עָמֹק: כָּל עוֹלָם שֶׁהָאָדָם בְּחַיִּים, נַפְשׁוֹ בְּיָדוֹ שֶׁל יוֹצְרוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁבְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חַי. כְּשֶׁהָאָדָם מֵת, נַפְשׁוֹ נִשְׁמֶרֶת בְּאוֹצָר הַחַיִּים.
ספרי במדבר קל״ט:א׳ ↗בעקבות המפרשים
החכמה והסבל בתוך המציאות
״ובטוחות. שלימות יש למרגיזי אל, לכל אשר הביא לו הצור השלום בידו אם טוב ואם רע:״
בפרק זה מספר איוב את תגובתו לחבריו, תוך שהוא משתמש בלעג כדי להראות שהם אינם מבינים את מורכבות העולם. הוא טוען שהחכמה אינה שייכת רק להם, שכן בטבע ובמציאות קיימים דברים שקשה להסביר, כמו שלום המופקד בידי מי שרוצה, או חוסר יציבות בחיים. הוא מדגיש שהעולם פועל לפי כוחות גדולים יותר ממה שהם חושבים. רש"י מפרש על הפסוק שמתאר את מצבם של מי ששואפים לשלום, וכי השלם והחסין הוא זה שזכה לשלום מהאל, בין אם המציאות היא טובה ובין אם היא רעה. הפשט מראה כיצד איוב מתמודד עם הסבל דרך הכרה בכוחו של הַשֵּׁם, מבלי להסתיר את הקושי הגדול שחווה.
רש״י על איוב 12:6:2 ↗התמודדות עם חוכמה וסמכות
״כהנים. שרים כמו כהן מדין (שמות ג׳:א׳) כהן און (בראשית מא):״
בפרק זה מספר איוב עונה לחבריו בציניות המדגישה שגם מה שנחשב לחוכמה אצלם הוא דבר פשוט וברור לכולם. הוא מציין כי הַשֵּׁם משנה את המצב בעולם, מביא שפל וגם רוממות, ומשפיע על המנהיגים ועל הכהנים כאחד. איוב מראה כי הכוח האמיתי והיכולת לשנות את המציאות שייכים אך ורק לבורא. רש"י, בפירושו על הפסוק התשיע עשר, מסביר כי המילה "כהן" בטקסט יכולה להתייחס גם לתפקיד הדתי של הכהן, כפי שמופיע בספר שמות, וגם לאדם בעל מעמד או תפקיד מסוים, כפי שניתן לראות בסיפור על יוסף במצרים. הפירוש מדגיש את המורכבות של המושגים המקראיים.
רש״י על איוב 12:19:1 ↗התגובה של איוב לחבריו
״בטוחות - ענינו משכנות בטוחות מן בטח.״
בפרק זה, איוב עונה לחבריו בציניות ובלעג. הוא טוען שהחכמה והבינה שבהם הם מתגאים הן נחלת כולם, וכי המציאות המרה שכולם רואים היא נכונה. הוא מתאר עולם שבו הכל נהרס, שבהם הפוגעים בנזק נשארים בטוחים ורגועים, בעוד שהצדיקים סובלים. איוב מראה שאין סדר מוסרי מובטח בעולם הזה. הפירוש של אבן עזרא על הפסוק העוסק בבטחוֹת, מסביר שהמילה בטוחות מגיעה מהשורש בטח. הוא מבהיר שהכוונה היא למקומות או מצבים שמרגישים ביטחון ויראת מורא. איוב משתמש בתיאור זה כדי להדגיש את חוסר היציבות של החיים, שבהם גם מי שמרגיש בטוח עשוי להיפגע.
אבן עזרא על איוב 12:6:3 ↗התשובה של איוב והידע המוגבל
״מוסר מלכים - כמו: מוסרות ומוטות.״
בפרק זה, איוב מגיב לחבריו בתשובה מלאת מרירות וסרק. הוא לועג לטענתם שהחכמה נמצאת רק אצלם, ומציין שכל מה שהם אומרים הוא נכון באופן כללי, אך אינו מתאים למצואו. הוא מתאר כוח אלוהי שמשמיד ממלכות ומשנה את פני ההיסטוריה, ומוכיח כי האדם אינו שולט בגורלו. איוב מדגיש כי החוכמה והתבונה שייכות להשם בלבד. המפרש אבן עזרא מציין כי המילים "מוסרות ומוטות" מצביעות על כך שהחכמה יכולה להגיע גם כחלק מעונש או תוכחה. איוב מציג תמונה של עולם שבו הכוח האלוהי הוא המניע המרכזי של כל המתרחש.
אבן עזרא על איוב 12:18:1 ↗