נִבְצַר לִי הַחַיִּים, אֲנִי אֶעזֹב אֶת הַדִּבּוּר שֶׁלִּי וְאֶדַבֵּר בְּכָאֵב.
נָֽקְטָ֥ה נַפְשִׁ֗י בְּחַ֫יָּ֥י אֶֽעֶזְבָ֣ה עָלַ֣י שִׂיחִ֑י אֲ֝דַבְּרָה֗ בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי׃איוב · פרק י׳
אִיּוֹב מְבַקֵּשׁ תְּשׁוּרָה מִן הָאֱלֹהִים
אִיּוֹב מְבַטֵּל אֶת נַפְשׁוֹ, מִתְלַונֵן עַל הַצֶּדֶק וְעַל הַקּוֹשִׁי שֶׁבַּיְיִצּוּר, וּמְבַקֵּשׁ לִראוֹת שׁוּב אוֹר לִפְנֵי הַמָּוֶת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב י׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שִׁקְרַת הַכְּאֵב שֶׁל אִיּוֹב
אֲנִי אֹמַר לֵאלֹהִים, אַל תַּעֲנִישׁ אוֹתִי. תַּסְבִּיר לִי לָמָּה אַתָּה נִכְלָשׁ אִתִּי.
אֹמַ֣ר אֶל־אֱ֭לוֹהַּ אַל־תַּרְשִׁיעֵ֑נִי הֽ֝וֹדִיעֵ֗נִי עַ֣ל מַה־תְּרִיבֵֽנִי׃הַאִם טוֹב לְךָ לְהַשְׁפִּיל אוֹתִי וּלְבוּז, כְּשֶׁהַמַּאֲמָץ שֶׁלִּי הָפַךְ לְחֶסֶר תּוֹעֶלֶת, וּמַדּוּעַ בָּאתָ בְּסִיעַת רְשָׁעִים?
הֲט֤וֹב לְךָ֨ ׀ כִּֽי־תַעֲשֹׁ֗ק כִּֽי־תִ֭מְאַס יְגִ֣יעַ כַּפֶּ֑יךָ וְעַל־עֲצַ֖ת רְשָׁעִ֣ים הוֹפָֽעְתָּ׃הַאִם אֵלּוּ עֵינֵי בָּשָׂר הֵם, שֶׁבִּרְאוֹת אָדָם אַתָּה רוֹאֶה?
הַעֵינֵ֣י בָשָׂ֣ר לָ֑ךְ אִם־כִּרְא֖וֹת אֱנ֣וֹשׁ תִּרְאֶֽה׃תְּלוּנַת אִיּוֹב עַל הַצֶּדֶק הָאֱלֹהִי
האם אתה נותן לאדם את ימיו, אם השנים שלך הן כמו ימי אדם?
הֲכִימֵ֣י אֱנ֣וֹשׁ יָמֶ֑יךָ אִם־שְׁ֝נוֹתֶ֗יךָ כִּ֣ימֵי גָֽבֶר׃כי אתה מחפש את אשמתי ומבקש את חטאתִי.
כִּֽי־תְבַקֵּ֥שׁ לַעֲוֺנִ֑י וּ֭לְחַטָּאתִ֥י תִדְרֽוֹשׁ׃אתה יודע שלא עשיתי רע, ואין שום דבר שיציל אותי מידך.
עַֽל־דַּ֭עְתְּךָ כִּי־לֹ֣א אֶרְשָׁ֑ע וְאֵ֖ין מִיָּדְךָ֣ מַצִּֽיל׃ידיך עיצבו אותי ומימשו אותי, סביב כולם ובלעת אותי.
יָדֶ֣יךָ עִ֭צְּבוּנִי וַֽיַּעֲשׂ֑וּנִי יַ֥חַד סָ֝בִ֗יב וַֽתְּבַלְּעֵֽנִי׃תְּלוּנָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב עַל תְּהוֹת הַיְּצִירָה
תּוֹרֵה, תִּזְכֹּר עַכְשָׁו שֶׁיָּצַרְתָּ אוֹתִי כְּמוֹ בִּצּוּעַ, וְשַׁבְּרֵה אוֹתִי לַעֲפָר.
זְכָר־נָ֭א כִּי־כַחֹ֣מֶר עֲשִׂיתָ֑נִי וְֽאֶל־עָפָ֥ר תְּשִׁיבֵֽנִי׃הֲלֹא כְּחָלָב הִמְלַחְתָּ אוֹתִי, וְכְגְבִינָה הֶחְמַצְתָּ אוֹתִי?
הֲלֹ֣א כֶ֭חָלָב תַּתִּיכֵ֑נִי וְ֝כַגְּבִנָּ֗ה תַּקְפִּיאֵֽנִי׃לִבַּשְׁתָּ אוֹתִי עֹור וּבָשָׂר, וְכִסִּיתָ אוֹתִי בְּעַצְמוֹת וְגִדִּים.
ע֣וֹר וּ֭בָשָׂר תַּלְבִּישֵׁ֑נִי וּֽבַעֲצָמ֥וֹת וְ֝גִידִ֗ים תְּסֹכְכֵֽנִי׃חַיִּים וְחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי, וְהַדַּיָּנוֹת שֶׁלְּךָ שָׁמְרוּ עַל נִשְׁמָתִי.
חַיִּ֣ים וָ֭חֶסֶד עָשִׂ֣יתָ עִמָּדִ֑י וּ֝פְקֻדָּתְךָ֗ שָֽׁמְרָ֥ה רוּחִֽי׃תְּלוּנָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב
את אלה שמרת בלבך, אני יודע שזה המצב איתך.
וְ֭אֵלֶּה צָפַ֣נְתָּ בִלְבָבֶ֑ךָ יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי־זֹ֥את עִמָּֽךְ׃אם חטאתי ושמרת עליי, ומהעוון שלי לא ניקית אותי.
אִם־חָטָ֥אתִי וּשְׁמַרְתָּ֑נִי וּ֝מֵעֲוֺנִ֗י לֹ֣א תְנַקֵּֽנִי׃אם הפכתי לרשע, חלילה, ואם אני צודק, לא אריים את הראשי; יש לי ביישון רב ותראה את סבלתי.
אִם־רָשַׁ֡עְתִּי אַלְלַ֬י לִ֗י וְ֭צָדַקְתִּי לֹא־אֶשָּׂ֣א רֹאשִׁ֑י שְׂבַ֥ע קָ֝ל֗וֹן וּרְאֵ֥ה עָנְיִֽי׃אתה תצוד אותי כמו ציפור, ותחזור ותעמיס עליי.
וְ֭יִגְאֶה כַּשַּׁ֣חַל תְּצוּדֵ֑נִי וְ֝תָשֹׁ֗ב תִּתְפַּלָּא־בִֽי׃תחינת איוב מול גזר הדין
את תחדשי את הטענות שלך נגדי ותגדילי את הכעס שלך כלפיי, עם שינויים וצבא מולנו.
תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ ׀ נֶגְדִּ֗י וְתֶ֣רֶב כַּֽ֭עַשְׂךָ עִמָּדִ֑י חֲלִיפ֖וֹת וְצָבָ֣א עִמִּֽי׃ולמה הוצאת אותי מהרחם? אני גווע ועין לא רואה אותי.
וְלָ֣מָּה מֵ֭רֶחֶם הֹצֵאתָ֑נִי אֶ֝גְוַ֗ע וְעַ֣יִן לֹא־תִרְאֵֽנִי׃כמו שלא הייתי, אהיה בבטן הקבר.
כַּאֲשֶׁ֣ר לֹא־הָיִ֣יתִי אֶהְיֶ֑ה מִ֝בֶּ֗טֶן לַקֶּ֥בֶר אוּבָֽל׃האם לא קצת מיעודי יסתיים, ותשכי מתוכי, ואתאבל מעט?
הֲלֹא־מְעַ֣ט יָמַ֣י יחדל [וַחֲדָ֑ל] ישית [וְשִׁ֥ית] מִ֝מֶּ֗נִּי וְאַבְלִ֥יגָה מְּעָֽט׃על המילים
הטקסט המקורי מכיל וריאציות במילה 'יחדל/ישית'.
תיאור ארץ החושך
לפני שאלך ולא אחזור אל ארץ חושך וצלמות.
בְּטֶ֣רֶם אֵ֭לֵךְ וְלֹ֣א אָשׁ֑וּב אֶל־אֶ֖רֶץ חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת׃ארץ שחורה כמו אפל, צלמות, ואין בה סדר, והיא נראית כמו אפל.
אֶ֤רֶץ עֵיפָ֨תָה ׀ כְּמ֥וֹ אֹ֗פֶל צַ֭לְמָוֶת וְלֹ֥א סְדָרִ֗ים וַתֹּ֥פַע כְּמוֹ־אֹֽפֶל׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שִׁקְרַת הַכְּאֵב שֶׁל אִיּוֹב
נָֽקְטָ֥ה נַפְשִׁ֗י בְּחַ֫יָּ֥י אֶֽעֶזְבָ֣ה עָלַ֣י שִׂיחִ֑י אֲ֝דַבְּרָה֗ בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי׃
אֹמַ֣ר אֶל־אֱ֭לוֹהַּ אַל־תַּרְשִׁיעֵ֑נִי הֽ֝וֹדִיעֵ֗נִי עַ֣ל מַה־תְּרִיבֵֽנִי׃
הֲט֤וֹב לְךָ֨ ׀ כִּֽי־תַעֲשֹׁ֗ק כִּֽי־תִ֭מְאַס יְגִ֣יעַ כַּפֶּ֑יךָ וְעַל־עֲצַ֖ת רְשָׁעִ֣ים הוֹפָֽעְתָּ׃
הַעֵינֵ֣י בָשָׂ֣ר לָ֑ךְ אִם־כִּרְא֖וֹת אֱנ֣וֹשׁ תִּרְאֶֽה׃
תְּלוּנַת אִיּוֹב עַל הַצֶּדֶק הָאֱלֹהִי
הֲכִימֵ֣י אֱנ֣וֹשׁ יָמֶ֑יךָ אִם־שְׁ֝נוֹתֶ֗יךָ כִּ֣ימֵי גָֽבֶר׃
כִּֽי־תְבַקֵּ֥שׁ לַעֲוֺנִ֑י וּ֭לְחַטָּאתִ֥י תִדְרֽוֹשׁ׃
עַֽל־דַּ֭עְתְּךָ כִּי־לֹ֣א אֶרְשָׁ֑ע וְאֵ֖ין מִיָּדְךָ֣ מַצִּֽיל׃
יָדֶ֣יךָ עִ֭צְּבוּנִי וַֽיַּעֲשׂ֑וּנִי יַ֥חַד סָ֝בִ֗יב וַֽתְּבַלְּעֵֽנִי׃
תְּלוּנָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב עַל תְּהוֹת הַיְּצִירָה
זְכָר־נָ֭א כִּי־כַחֹ֣מֶר עֲשִׂיתָ֑נִי וְֽאֶל־עָפָ֥ר תְּשִׁיבֵֽנִי׃
הֲלֹ֣א כֶ֭חָלָב תַּתִּיכֵ֑נִי וְ֝כַגְּבִנָּ֗ה תַּקְפִּיאֵֽנִי׃
ע֣וֹר וּ֭בָשָׂר תַּלְבִּישֵׁ֑נִי וּֽבַעֲצָמ֥וֹת וְ֝גִידִ֗ים תְּסֹכְכֵֽנִי׃
חַיִּ֣ים וָ֭חֶסֶד עָשִׂ֣יתָ עִמָּדִ֑י וּ֝פְקֻדָּתְךָ֗ שָֽׁמְרָ֥ה רוּחִֽי׃
תְּלוּנָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב
וְ֭אֵלֶּה צָפַ֣נְתָּ בִלְבָבֶ֑ךָ יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי־זֹ֥את עִמָּֽךְ׃
אִם־חָטָ֥אתִי וּשְׁמַרְתָּ֑נִי וּ֝מֵעֲוֺנִ֗י לֹ֣א תְנַקֵּֽנִי׃
אִם־רָשַׁ֡עְתִּי אַלְלַ֬י לִ֗י וְ֭צָדַקְתִּי לֹא־אֶשָּׂ֣א רֹאשִׁ֑י שְׂבַ֥ע קָ֝ל֗וֹן וּרְאֵ֥ה עָנְיִֽי׃
וְ֭יִגְאֶה כַּשַּׁ֣חַל תְּצוּדֵ֑נִי וְ֝תָשֹׁ֗ב תִּתְפַּלָּא־בִֽי׃
תחינת איוב מול גזר הדין
תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ ׀ נֶגְדִּ֗י וְתֶ֣רֶב כַּֽ֭עַשְׂךָ עִמָּדִ֑י חֲלִיפ֖וֹת וְצָבָ֣א עִמִּֽי׃
וְלָ֣מָּה מֵ֭רֶחֶם הֹצֵאתָ֑נִי אֶ֝גְוַ֗ע וְעַ֣יִן לֹא־תִרְאֵֽנִי׃
כַּאֲשֶׁ֣ר לֹא־הָיִ֣יתִי אֶהְיֶ֑ה מִ֝בֶּ֗טֶן לַקֶּ֥בֶר אוּבָֽל׃
הֲלֹא־מְעַ֣ט יָמַ֣י יחדל [וַחֲדָ֑ל] ישית [וְשִׁ֥ית] מִ֝מֶּ֗נִּי וְאַבְלִ֥יגָה מְּעָֽט׃
תיאור ארץ החושך
בְּטֶ֣רֶם אֵ֭לֵךְ וְלֹ֣א אָשׁ֑וּב אֶל־אֶ֖רֶץ חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת׃
אֶ֤רֶץ עֵיפָ֨תָה ׀ כְּמ֥וֹ אֹ֗פֶל צַ֭לְמָוֶת וְלֹ֥א סְדָרִ֗ים וַתֹּ֥פַע כְּמוֹ־אֹֽפֶל׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מַתְכִיל אֶת שִׁכְשׁוּכָיו שֶׁל אִיּוֹב בְּעִקְבוֹת הַסֵּבֶל הַכַּבֵּד שֶׁלּוֹ.
שִׁקְרַת הַכְּאֵב שֶׁל אִיּוֹב
אִיּוֹב מְבַטֵּא אֶת סִבְלוֹ הַכַּבֵּד וְאֶת הַתְּהִיָּה שֶׁלּוֹ לִפְנֵי אֱלֹהִים. הוּא מְבַקֵּשׁ הסְבֵּרָה לַסֵּבֶל וְלַמַּאֲבָק שֶׁלּוֹ, וּמְטָרִיט אֶת הַקִּיּוּם שֶׁל הַמַּבְטִיט בָּעוֹלָם הַגָּבוֹהַּ.
תְּלוּנַת אִיּוֹב עַל הַצֶּדֶק הָאֱלֹהִי
אִיּוֹב מְבַטֶּט בְּסֵבֶל שֶׁלּוֹ וּמְשַׁלֵּם עַל תְּחוּשַׁת הַנִּרְדָּפּוּת. הוּא שׁוֹאֵל אִם הַשֵּׁם מְחַטֵּט בְּעֲווֹנוֹ וּמְחַפֵּשׂ אֶת חַטָּאתָיו, כִּי הוּא מַרְגישׁ שֶׁאֵין לוֹ מַצִּיל מִכּוֹחַ הַיָּד שֶׁעוֹצֶבֶת אוֹתוֹ וּמַשְׁמִידָה אוֹתוֹ.
תְּלוּנָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב עַל תְּהוֹת הַיְּצִירָה
אִיּוֹב מִתְלַונֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים עַל הַתְּחוּשָׁה שֶׁהוּא נִהְיֶה מְשֻׁבָּר וּמְחֻסָּר. הוּא מְשַׁוֶּה אֶת עַצְמוֹ לְחֹמֶר שֶׁנֶּהֱרַס, וּמַזְכִּיר אֶת הַחַיִּים וְהַחֶסֶד שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֶצֶם הַיְּצִירָה.
תְּלוּנָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב
אִיּוֹב מְבַטֵּא אֶת כְּאֵבוֹ מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים. הוּא טוֹעֵן שֶׁהַסֵּבֶל שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מִקְרֶה אֶקְסְדֶנְטִי אֶלָּא מַעֲשֶׂה מתוכְנֵן. אִיּוֹשׁ לוֹ מִפְּחַד הַעֲווֹן וּמֵהַתַּהֲלִיךְ שֶׁבּוֹ הוּא נִצְבָּה כְּצַיָּד הַתּוֹפֵס אוֹתוֹ בְּלִי רַחֲמִים.
תחינת איוב מול גזר הדין
איוב פונה אל אלוהים בייאוש, תוך שהוא מתמודד עם תחושת רדיפה ושינוי בטענות האל. הוא מבקש שהסבל יסתיים במהירות על ידי מוות, כדי להימנע מחיים של אכזבה וסבל בלתי פוסק.
תיאור ארץ החושך
איוב מתאר את המקום אליו הוא עומד ללכת לפני מותו. הוא מתאר ארץ אפלה מאוד, חסרת סדר וחשכה מוחלטת, שבה אין כל אור או סדר מובן.
הַדַּרְכּוֹת שֶׁל הַיְיִשׁוּעָה וְהַצֶּדֶק נֶעְלָמוֹת מֵעֵינָיו שֶׁל אִיּוֹב בַּתְּהוֹם הַחֲשׁוּכָה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַתְּלוּיָה בַּחַיִּים: הַקְּרִיאָה לַבּוֹרֵא בְּעֵת מַצּוּק
״וְחִתּוּךְ יָדַיִם וְרַגְלַיִם אֵין לוֹ, וְעָלָיו מְפוֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: ״הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִינָּה תַּקְפִּיאֵנִי עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסוֹכְכֵנִי חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה״
בַּקְטִיעַ הַזֶּה מֵסֶפֶר אִיּוֹב, אנוּ רוֹאִים אֶת הַכְּאֵב הַעוֹמֵק בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל אִיּוֹב. הוּא פוֹנֶה אֶל הַשֵּׁם בְּקַרְקַעְתּוֹ הַכְּתוּמָה, מְבַקֵּשׁ הַסְבָּרָה לְסִבְלָתוֹ הַנֶּעֱלָמִית. אִיּוֹב מַבְעִיר אֶת הַשְּׁאֵלוֹת הַקָּשׁוֹת עַל הַתְּהוֹת הַקַּיוֹם וְעַל הַתְּהוֹת שֶׁבָּא בַּצָּרָה, כְּשֶׁהוּא מַרְגישׁ שֶׁהַבּוֹרֵא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַצְמָאָה וְכִלְיוֹן. הַתְּעוּתָה הַזֹּאת מְסַבֶּת עַל הַמַּעֲמָד הַמְּעוֹרָב שֶׁל אִיּוֹב: הוּא מְבַקֵּשׁ מִן הָאֱלֹהִים לֹא רַק רַחֲמִים, אֶלָּא גַּם הַבָּנָה שֶׁל הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַחַיִּים תַּחַת הַבְּרִית. הַתְּמִיעוּת בְּדִבְּרוֹ מְבַקֶּשֶׁת לְהַבִּין אֵיךְ הַקְּצִינִיּוּת שֶׁל הַסְּבָבוֹת מִתְאַתֶּרֶת עִם הַתְּפִילָה הַקַּרְתִּית שֶׁלּוֹ.
נדה כ״ה א:כ״ו ↗תהליך הבריאה בין העולם הזה לעולם הבא
״בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא כְּשֵׁם שֶׁיְצִירַת הַוָּלָד בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ יְצִירָתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה מַתְחִיל בְּעוֹר וּבְבָשָׂר וְגוֹמֵר בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת,״
בסוגיה זו מובאים שתי גישות של בתי הלכה לגבי אופן היצירה בעולם הבא. בית שמאי טוענים כי התהליך יהיה הפוך ממה שאנו מכירים; בעוד שהאדם נבנה עכשיו מעור ובשר אל עבר עצמות וגידים, בעתיד הבריאה תתחיל ממה שנותר ותסתיים בכיסוי העור. הם מביאים כהוכחה את חזון העצמות של יחזקאל. לעומתם, בית הלל סבורים שתהליך היצירה יישאר זהה גם בעולם הבא. הם תומכים בגישה זו באמצעות הפסוק מתוך ספר איוב, שבו אדם מבקש מהבורא להמשיך ולהלבישו בבשר ועור מעל העצמות והגידים, כסמל להמשכיות הבריאה.
ויקרא רבה י״ד:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
הַקְשָׁעַת אִיּוֹב בַּסֵּעָרָה
״הכימי אנוש ימיך. להתגרות בו ולרדוף:״
בַּפֶּסַק הַזֶּה מֵסַפֶּרֶת סִפּוּר אִיּוֹב, הוּא פּוֹנֶה אֶל אֱלֹהִים בְּכַעַס וּבְקַוְטְרִיּוּת עֲמֻקָּה. אִיּוֹב מְבַקֵּשׁ אֶת הַתְּשׁוּבָה לַסֵּפוֹר שֶׁל סִבְלָתוֹ וְלֹא יָכוֹל לְהַשְׁאִיר אֶת הַשְּׁתִיקָה לְלֹא הַסְבָּרָה. הוּא מַרְגישׁ שֶׁהַשֵּׁם מְרַדִּיף אוֹתוֹ וְעוֹשֶׂה לוֹ דְּבָרִים שֶׁהוּא לֹא מֵבִין, וּמַתְחִיל לְתַקֵּף אֶת הַמַּהֲלָךְ שֶׁל הַחַיִּים וְהַמָּוֶת. רַשִׁ"י, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסַק הַחֲלוּק, מְסַבֵּר שֶׁהַכַּעַס שֶׁל אִיּוֹב מִתבּוֹטֵא בַּמֵּחָדוֹת שֶׁהוּא מַרְגישׁ מֵאֵת הַבּוֹרֵא. הַמְּפַרֵשׁ רוֹאֶה בַּמִּלִּים "לְהִתְגָּרֵט בּוֹ וְלִרְדֹּף" הַצַּד שֶׁל אִיּוֹב הַחוֹוֶה תְּחוּשָׁה שֶׁהַכֹּחַ הָעֶלְיוֹן מְכַוֵּן אֶלְכָיוּ בְּאכזריות.
רש״י על איוב 10:5:1 ↗התחינה של איוב והתחושה של אובדן שליטה
״עדיך. להעיד על חליפת החלאים ומכאובים:״
בפרק הזה מספר איוב את כאבו העמוק בפני הַשֵּׁם. הוא מבקש מהאל לא להתעלם ממנו ומביע תסכול מכך שחייו משתנים לרעה בבת אחת. איוב מתאר תחושה שכל מה שנבנה בקושי נהרס, ושהאל מטרטר אותו כמו דגים או מחפש לו חטאים באופן רציף. הוא מתעקש להבין מדוע הוא נבחר לסבול בצורה כזו. רש"י מפרש על הפסוק שבו איוב מתאר את שינוי המצב, ומסביר שהאיוב מתייחס לכך שהמצב השתנה לחלוטין, מעבר לכך שהם חליפת המצוקות והכאבים שחווה. איוב מנסה להבין את ההיגיון שמאחורי הסבל, אך הוא נותר בערפל לגבי כוונת האל.
רש״י על איוב 10:17:1 ↗התחינה של איוב מול הבורא
״על דעתך כי לא ארשע - ואם רשעתי לא אוכל להינצל, כי אתה היוצר.״
בפרק זה של ספר איוב, איוב פונה אל הַשֵּׁם בייאוש עמוק ובתחינה נואשת. הוא מבקש שהאל לא יסתיר פניו ממנו ויאיר לו את דרכו. איוב מרגיש שהחשיכה והסבל מקיפים אותו, והוא שואל תהיות קשות על משמעות חייו ועל סיבת הסבל שלו, תוך שהוא מבקש הבנה ובהירות ממה שקורה לו. בפסוק השביעי, איוב טוען כי אם הוא אכן חוטא, הרי שאין לו אפשרות להינצל מכיוון שהאל הוא היוצר המוחלט. אבן עזרא מפרש את דבריו בכך שאיוב מבין שאין לו כוח להתחמק מעונש אם הוא אכן רשע, שכן כוחו של הבורא הוא עליון. הדיון כאן עוסק במתח שבין הצדק האלוהי לבין חוסר האונים של האדם.
אבן עזרא על איוב 10:7:1 ↗הַתְּלוּיּוּת שֶׁל אִיּוֹב לַשֵּׁם בְּתוֹךְ הַסֵּבֶל
״תתפלא בי - תראה פלאיך בי.״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה מֵסַפֵּר אִיּוֹב עַל הַכְּאֵב הַנֶּחְלֶת בְּנַפְשׁוֹ. הוּא מִתְלַונֵן אֶל הַשֵּׁם וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיַּעֲנֶה לוֹ. אִיּוֹב מַרְגיש כְּאִילוֹ הוּא נֶעֱקָב וְנִרְדָּף. הוּא שׁוֹאֵל לָמָּה הַשֵּׁם בָּחַר בּוֹ לְהַכְנִיס לַמַּסָּע הַקָּשֶׁה הַזֶּה. הוּא מַרְגיש כְּאִילוֹ הַשֵּׁם שׁוֹדֵד אֶת חַיָּיו וְמוֹצֵא בּוֹ פָּחוֹת מֵהַמִּצְעַר שֶׁל הָעוֹלָם. הַתְּמִצָּה הַמֶּרְכָּזִית בְּדִבְרָיו הִיא הַמַּעֲמָד הַמְּעֻרְעָר שֶׁל אִיּוֹב. הוּא מַתְחִיל בְּקַשְׁטָה עַל הַכְּאֵב הַגּוּפִי וְהַנֶּפֶשִׁי, אַךְ בְּתוֹךְ הַתְּלוּנָה הוּא מִתְחַבֵּר לַשֵּׁם. הַמְּפָרֵשׁ אִבְן עֶזְרָא מְסַבֵּל אֶת הַמַּשְׁמָע הַפְּשׁוּט שֶׁל הַמִּלִּים, וּמְסַבֵּל כְּאִילוּ הַמִּילָה "תִּתְפַּלֵּא" מְצַדֶּקֶת אֶת הַהַבְטָחָה לִרְאוֹת אֶת הַנִּסִּים שֶׁבַּסֵּבֶל. אִיּוֹב מְחַפֵּשׂ הֶבְנָה בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.
אבן עזרא על איוב 10:16:3 ↗