היה אדם בארץ עוץ, שמו איוב, והוא היה אדם שלם, ישר, ירא אלוהים והתרחק מרע.
אִ֛ישׁ הָיָ֥ה בְאֶֽרֶץ־ע֖וּץ אִיּ֣וֹב שְׁמ֑וֹ וְהָיָ֣ה ׀ הָאִ֣ישׁ הַה֗וּא תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר וִירֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע׃איוב · פרק א׳
איוב אדם ישר ועשיר
תיאור דמותו של איוב, יראת השם שלו, האתגר של השטן והאסונות המתחליים על משפחתו ורכושו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
איוב א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
איוב אדם ישר ועשיר
נולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות.
וַיִּוָּ֥לְדוּ ל֛וֹ שִׁבְעָ֥ה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת׃היו לו שבעת אלפי צאן, שלושת אלפי גמלים, חמש מאות בקר, חמש מאות חמורים, והיה לו עבדות רבה מאוד, והאדם הזה היה גדול מכל האנשים של העת העתיקה.
וַיְהִ֣י מִ֠קְנֵהוּ שִֽׁבְעַ֨ת אַלְפֵי־צֹ֜אן וּשְׁלֹ֧שֶׁת אַלְפֵ֣י גְמַלִּ֗ים וַחֲמֵ֨שׁ מֵא֤וֹת צֶֽמֶד־בָּקָר֙ וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֣וֹת אֲתוֹנ֔וֹת וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד וַיְהִי֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא גָּד֖וֹל מִכָּל־בְּנֵי־קֶֽדֶם׃הבנים שלו היו הולכים ועורכים משתה בבית של כל אחד מהם ביום שלו, והם היו שולחים ומזמינים את שלוש אחיותיהם לאכול ולשתות איתם.
וְהָלְכ֤וּ בָנָיו֙ וְעָשׂ֣וּ מִשְׁתֶּ֔ה בֵּ֖ית אִ֣ישׁ יוֹמ֑וֹ וְשָׁלְח֗וּ וְקָרְאוּ֙ לִשְׁלֹ֣שֶׁת אחיתיהם [אַחְיֽוֹתֵיהֶ֔ם] לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת עִמָּהֶֽם׃ה–ח
איוב מחזיק ביראת שמים ושיחה בשמיים
כשהסעודות הסתיימו, איוב שלח את ילדיו וקידש אותם. בבוקר הוא הגיש עבור כולם קרב עולה, כי הוא חשב שאולי בניו חטאו, למרות שהם בלבם בירכו את אלוהים. כך עשה איוב בכל יום.
וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה וַיִּשְׁלַ֧ח אִיּ֣וֹב וַֽיְקַדְּשֵׁ֗ם וְהִשְׁכִּ֣ים בַּבֹּקֶר֮ וְהֶעֱלָ֣ה עֹלוֹת֮ מִסְפַּ֣ר כֻּלָּם֒ כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י וּבֵרֲכ֥וּ אֱלֹהִ֖ים בִּלְבָבָ֑ם כָּ֛כָה יַעֲשֶׂ֥ה אִיּ֖וֹב כָּל־הַיָּמִֽים׃ (פ)יום אחד הגיעו בני האלוהים כדי לעמוד לפני ה', וגם השטן הגיע ביניהם.
וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהוָ֑ה וַיָּב֥וֹא גַֽם־הַשָּׂטָ֖ן בְּתוֹכָֽם׃ה' שאל את השטן: מאין אתה בא? והשטן ענה לה': סבבתי בארץ והלכתי בה.
וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־הַשָּׂטָ֖ן מֵאַ֣יִן תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת־יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשּׁ֣וּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ׃ה' אמר לשטן: האם שמת לב לעבדי איוב? כי אין אדם כמוהו בארץ, אדם תם וישר, ירא אלוהים ובורח מרע.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־הַשָּׂטָ֔ן הֲשַׂ֥מְתָּ לִבְּךָ֖ עַל־עַבְדִּ֣י אִיּ֑וֹב כִּ֣י אֵ֤ין כָּמֹ֙הוּ֙ בָּאָ֔רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע׃ט–יב
האתגר של השטן
השטן ענה להשם ואמר: אתה נותן לו טוב בחינם, איוב מפחד את אלוהים.
וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶת־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר הַֽחִנָּ֔ם יָרֵ֥א אִיּ֖וֹב אֱלֹהִֽים׃הרי לא הגנת עליו ועל ביתו ועל כל מה שיש לו מסביב. בירכת את כל מעשי ידיו ורכושו התרחב בכל הארץ.
הֲלֹֽא־את [אַ֠תָּה] שַׂ֣כְתָּ בַעֲד֧וֹ וּבְעַד־בֵּית֛וֹ וּבְעַ֥ד כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ מִסָּבִ֑יב מַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמִקְנֵ֖הוּ פָּרַ֥ץ בָּאָֽרֶץ׃אבל בבקשה, תשלח את ידך ותגע בכל מה שיש לו, אם לא הוא יברך אותך פנים אל פנים.
וְאוּלָם֙ שְֽׁלַֽח־נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֖ע בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ אִם־לֹ֥א עַל־פָּנֶ֖יךָ יְבָרֲכֶֽךָּ׃והשם אמר לשטן: הנה כל מה שיש לו בידך, רק אל אליו אל תשלח את ידך. ואז יצא השטן מול השם.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן הִנֵּ֤ה כָל־אֲשֶׁר־לוֹ֙ בְּיָדֶ֔ךָ רַ֣ק אֵלָ֔יו אַל־תִּשְׁלַ֖ח יָדֶ֑ךָ וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵעִ֖ם פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃יג–טז
הבשורות הרעות על איוב
יום אחד, איוב ובניו ובנותיו אכלו ושתו יין בבית אחיה הבכור.
וַיְהִ֖י הַיּ֑וֹם וּבָנָ֨יו וּבְנֹתָ֤יו אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר׃מלאך אחד בא אל איוב ואמר לו: הבקר עסק בחרישה והעגלות רועות תחת ידיהם.
וּמַלְאָ֛ךְ בָּ֥א אֶל־אִיּ֖וֹב וַיֹּאמַ֑ר הַבָּקָר֙ הָי֣וּ חֹֽרְשׁ֔וֹת וְהָאֲתֹנ֖וֹת רֹע֥וֹת עַל־יְדֵיהֶֽם׃ואז הגיעה שבה ולקחה את הבקר, והנערים נהרגו בחרב, ואני בלבד ברחתי כדי לבוא ולספר לך.
וַתִּפֹּ֤ל שְׁבָא֙ וַתִּקָּחֵ֔ם וְאֶת־הַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִי־חָ֑רֶב וָֽאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃עוד בזמן שזה מדבר, בא עוד אחד ואמר: אש של אלוהים נפלה מהשמיים ושרפה את הצאן ואת הנערים ואכלת הכל, ואני בלבד ברחתי כדי לבוא ולספר לך.
ע֣וֹד ׀ זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֮ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ אֵ֣שׁ אֱלֹהִ֗ים נָֽפְלָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתִּבְעַ֥ר בַּצֹּ֛אן וּבַנְּעָרִ֖ים וַתֹּאכְלֵ֑ם וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃יז–כ
הדיווח על האסונות
עוד זה מדבר, וזה בא ואמר: כעבדים שמו שלושה ראשים, והם פתחו על הגמלים, ולקחו אותם, ואת הנערים הכוו בחרב, ואני בלבד ברחתי כדי לספר לך.
ע֣וֹד ׀ זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֮ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ כַּשְׂדִּ֞ים שָׂ֣מוּ ׀ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֗ים וַֽיִּפְשְׁט֤וּ עַל־הַגְּמַלִּים֙ וַיִּקָּח֔וּם וְאֶת־הַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִי־חָ֑רֶב וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃עוד זה מדבר, וזה בא ואמר: הבנים והבנות שלך אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור.
עַ֚ד זֶ֣ה מְדַבֵּ֔ר וְזֶ֖ה בָּ֣א וַיֹּאמַ֑ר בָּנֶ֨יךָ וּבְנוֹתֶ֤יךָ אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר׃והנה רוח גדולה באה מעבר למדבר, והיא פגעה בארבע פינות הבית, והיא נפלה על הנערים ומתה, ואני בלבד ברחתי כדי לספר לך.
וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ גְּדוֹלָ֜ה בָּ֣אָה ׀ מֵעֵ֣בֶר הַמִּדְבָּ֗ר וַיִּגַּע֙ בְּאַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הַבַּ֔יִת וַיִּפֹּ֥ל עַל־הַנְּעָרִ֖ים וַיָּמ֑וּתוּ וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃ואיוב קם, קרע את בגדו וגילח את ראשו, נפל ארצה והשתחווה.
וַיָּ֤קָם אִיּוֹב֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת־מְעִל֔וֹ וַיָּ֖גָז אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּפֹּ֥ל אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃כא–כב
תגובתו של איוב לאובדן
והוא אמר: "יצאתי ערום מרחם אמי, וערום אחזור לשם. הַשם נתן, והַשם לקח. יהי שם הַשם מתברך!"
וַיֹּאמֶר֩ עָרֹ֨ם יצתי [יָצָ֜אתִי] מִבֶּ֣טֶן אִמִּ֗י וְעָרֹם֙ אָשׁ֣וּב שָׁ֔מָה יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח יְהִ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה מְבֹרָֽךְ׃בכל זה איוב לא חטא ולא האשים את אלוהים.
בְּכָל־זֹ֖את לֹא־חָטָ֣א אִיּ֑וֹב וְלֹא־נָתַ֥ן תִּפְלָ֖ה לֵאלֹהִֽים׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
איוב אדם ישר ועשיר
אִ֛ישׁ הָיָ֥ה בְאֶֽרֶץ־ע֖וּץ אִיּ֣וֹב שְׁמ֑וֹ וְהָיָ֣ה ׀ הָאִ֣ישׁ הַה֗וּא תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר וִירֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע׃
וַיִּוָּ֥לְדוּ ל֛וֹ שִׁבְעָ֥ה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת׃
וַיְהִ֣י מִ֠קְנֵהוּ שִֽׁבְעַ֨ת אַלְפֵי־צֹ֜אן וּשְׁלֹ֧שֶׁת אַלְפֵ֣י גְמַלִּ֗ים וַחֲמֵ֨שׁ מֵא֤וֹת צֶֽמֶד־בָּקָר֙ וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֣וֹת אֲתוֹנ֔וֹת וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד וַיְהִי֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא גָּד֖וֹל מִכָּל־בְּנֵי־קֶֽדֶם׃
וְהָלְכ֤וּ בָנָיו֙ וְעָשׂ֣וּ מִשְׁתֶּ֔ה בֵּ֖ית אִ֣ישׁ יוֹמ֑וֹ וְשָׁלְח֗וּ וְקָרְאוּ֙ לִשְׁלֹ֣שֶׁת אחיתיהם [אַחְיֽוֹתֵיהֶ֔ם] לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת עִמָּהֶֽם׃
ה–ח
איוב מחזיק ביראת שמים ושיחה בשמיים
וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה וַיִּשְׁלַ֧ח אִיּ֣וֹב וַֽיְקַדְּשֵׁ֗ם וְהִשְׁכִּ֣ים בַּבֹּקֶר֮ וְהֶעֱלָ֣ה עֹלוֹת֮ מִסְפַּ֣ר כֻּלָּם֒ כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י וּבֵרֲכ֥וּ אֱלֹהִ֖ים בִּלְבָבָ֑ם כָּ֛כָה יַעֲשֶׂ֥ה אִיּ֖וֹב כָּל־הַיָּמִֽים׃ (פ)
וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהוָ֑ה וַיָּב֥וֹא גַֽם־הַשָּׂטָ֖ן בְּתוֹכָֽם׃
וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־הַשָּׂטָ֖ן מֵאַ֣יִן תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת־יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשּׁ֣וּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ׃
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־הַשָּׂטָ֔ן הֲשַׂ֥מְתָּ לִבְּךָ֖ עַל־עַבְדִּ֣י אִיּ֑וֹב כִּ֣י אֵ֤ין כָּמֹ֙הוּ֙ בָּאָ֔רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע׃
ט–יב
האתגר של השטן
וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶת־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר הַֽחִנָּ֔ם יָרֵ֥א אִיּ֖וֹב אֱלֹהִֽים׃
הֲלֹֽא־את [אַ֠תָּה] שַׂ֣כְתָּ בַעֲד֧וֹ וּבְעַד־בֵּית֛וֹ וּבְעַ֥ד כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ מִסָּבִ֑יב מַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמִקְנֵ֖הוּ פָּרַ֥ץ בָּאָֽרֶץ׃
וְאוּלָם֙ שְֽׁלַֽח־נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֖ע בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ אִם־לֹ֥א עַל־פָּנֶ֖יךָ יְבָרֲכֶֽךָּ׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן הִנֵּ֤ה כָל־אֲשֶׁר־לוֹ֙ בְּיָדֶ֔ךָ רַ֣ק אֵלָ֔יו אַל־תִּשְׁלַ֖ח יָדֶ֑ךָ וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵעִ֖ם פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃
יג–טז
הבשורות הרעות על איוב
וַיְהִ֖י הַיּ֑וֹם וּבָנָ֨יו וּבְנֹתָ֤יו אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר׃
וּמַלְאָ֛ךְ בָּ֥א אֶל־אִיּ֖וֹב וַיֹּאמַ֑ר הַבָּקָר֙ הָי֣וּ חֹֽרְשׁ֔וֹת וְהָאֲתֹנ֖וֹת רֹע֥וֹת עַל־יְדֵיהֶֽם׃
וַתִּפֹּ֤ל שְׁבָא֙ וַתִּקָּחֵ֔ם וְאֶת־הַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִי־חָ֑רֶב וָֽאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃
ע֣וֹד ׀ זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֮ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ אֵ֣שׁ אֱלֹהִ֗ים נָֽפְלָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתִּבְעַ֥ר בַּצֹּ֛אן וּבַנְּעָרִ֖ים וַתֹּאכְלֵ֑ם וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃
יז–כ
הדיווח על האסונות
ע֣וֹד ׀ זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֮ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ כַּשְׂדִּ֞ים שָׂ֣מוּ ׀ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֗ים וַֽיִּפְשְׁט֤וּ עַל־הַגְּמַלִּים֙ וַיִּקָּח֔וּם וְאֶת־הַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִי־חָ֑רֶב וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃
עַ֚ד זֶ֣ה מְדַבֵּ֔ר וְזֶ֖ה בָּ֣א וַיֹּאמַ֑ר בָּנֶ֨יךָ וּבְנוֹתֶ֤יךָ אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר׃
וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ גְּדוֹלָ֜ה בָּ֣אָה ׀ מֵעֵ֣בֶר הַמִּדְבָּ֗ר וַיִּגַּע֙ בְּאַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הַבַּ֔יִת וַיִּפֹּ֥ל עַל־הַנְּעָרִ֖ים וַיָּמ֑וּתוּ וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃
וַיָּ֤קָם אִיּוֹב֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת־מְעִל֔וֹ וַיָּ֖גָז אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּפֹּ֥ל אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃
כא–כב
תגובתו של איוב לאובדן
וַיֹּאמֶר֩ עָרֹ֨ם יצתי [יָצָ֜אתִי] מִבֶּ֣טֶן אִמִּ֗י וְעָרֹם֙ אָשׁ֣וּב שָׁ֔מָה יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח יְהִ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה מְבֹרָֽךְ׃
בְּכָל־זֹ֖את לֹא־חָטָ֣א אִיּ֑וֹב וְלֹא־נָתַ֥ן תִּפְלָ֖ה לֵאלֹהִֽים׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הסיפור מתחיל באדם בשם איוב, שהיה ישר, ירא אלוהים ומתרחק מרע. הוא היה עשיר מאוד עם הרבה בקר, צאן ועבדים.
פסוקים א–ד
איוב אדם ישר ועשיר
תיאור איוב, אדם ישר וירא אלוהים מארץ עוץ, העשיר בצאן, גמלים, בקר וחמורים. איוב הוא אדם בעל מעמד רב, ומשפחתו מתכנסת יחד למשתאות.
פסוקים ה–ח
איוב מחזיק ביראת שמים ושיחה בשמיים
הקטע מתאר את אדיקותו של איוב, המקדיש קרב עולה עבור ילדיו ביראת חטא. במקביל, מתוארת פגישה שמימית שבה ה' מציג בפני השטן את מעלתו המוסרית של איוב כאיש תם וישר.
פסוקים ט–יב
האתגר של השטן
השטן טוען בפני השם שאיוב מקיים מצווה רק בגלל השפע וההגנה שהוא מקבל. הוא מציע לבחון את נאמנותו על ידי פגיעה ברכושו, בטענה שאיוב יקלל את השם אם יאבד את הכל.
פסוקים יג–טז
הבשורות הרעות על איוב
הקטע מתאר סדרת אסונות כבדים שפקדו את רכושו ומשפחתו של איוב. ראשית, בניו ובנותיו חגגו בבית אחיהם. לאחר מכן, מלאכים מדווחים על שוד הבקר ועל מות הנערים בחרב, ועל שריפת הצאן והנערים על ידי אש שירדה מהשמיים.
פסוקים יז–כ
הדיווח על האסונות
שלושה שליחים מגיעים לאיוב ומדווחים על סדרה של אסונות קטלניים: שוד של גמלים ונערים על ידי שודדים, חגיגה של בניו בבית אחיהם, וסופה קטלנית שהחריבה את הבית והרגה את הנערים. בתגובה לאלו, איוב מגיב בטקס אבלות והשתחויה.
פסוקים כא–כב
תגובתו של איוב לאובדן
לאחר שאיבד את כל רכושו וילדיו, איוב מגיב בקבלה מלאה בגורל. הוא מצהיר כי הַשם נתן ואחז את הכל, ומברך את שמו. למרות כל המכות, איוב שומר על יושרתו ואינו חוטא או מאשים את אלוהים במעשיו.
למרות כל האסונות הכבדים, איוב לא חטא ולא אשם את הַשֵּׁם במעשיו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמַּסָּר לְאִיּוֹב וְהַגִּבּוּשׁ עַל יִשְׂרָאֵל
״דבר אחר: מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב (איוב לו, יט): היערוך שועך לא בצר. מהו כן? אמר רבי אלעזר בן פדת: המשל אומר: כבד״
בַּפֶּרֶק הַזֶּה מִשְׁנַת שְׁמוֹת רַבָּה, מֻסְבָּר הַמַּטָּרָה הַנֶּחְדֶּשֶׁת מֵעַצְם הַקִּיצוּם שֶׁל אִיּוֹב לְיַד הַשֵּׁטן. הַמֵּסִית הַמַּלְאָךְ, סְמַעֵאל, רָצָה לְקַטֵּר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵת יְצִיאַתָם מִמִּצְרַיִם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִיּוֹב הַתָּם כְּכִשְׁלַוּוֹן, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הַסַּכָּנָה מֵעַל הַיָּם. הַתּוֹרָה מַצִּיגָה אֶת זֶה כְּעָלָה הַנֶּחוּת לְמַעֲנֶה הַשְּׁלִיטוּת הָאֱלֹהִית בְּהַצְלָחַת הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם. הַפֵּרוּשׁ בַּמָּקוֹר מְסַבֵּל שְׁתֵּי הַשְׁקָפוֹת שׁוֹנוֹת עַל הַמָּשָׁל. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּדַת רוֹאֶה בַּמָּשָׁל חֲשִׁיבוּת שֶׁל כָּבוֹד הָרוֹפֵא, לְמַעַן לֹא נִצְטָרֵךְ לוֹ. לְעֶמֶד, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְקִישׁ מַדְרִיךְ לְעַרֵךְ אֶת הַקִּרְבּוֹן לַבּוֹרֵא, כְּדֵי לִמְנֹעַ צָרָה מִמַּעְלָה. הַתּוֹרָה מְצַיֶּנת כְּלָה שֶׁאִיּוֹב הָיָה כְּאֶבֶן הַמַּשְׁקֶה שֶׁהַמַּטָּרָה הִיא לְמַנְעוֹת אֶת הַזְּאֵב מֵהַצֹּאן בִּזְמַן הַמַּעֲבָר בַּנָּהָר.
שמות רבה כ״א:ז׳ ↗היראה של איוב
״אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה שנאמר (איוב א,״
במדרש סוטה, רבי יהושע משבח מאוד את רבן יוחנן בן זכאי ומאחל לו שחטאו של אדם יוסר מעיניו. הוא מתבסס על דבריו לגבי איוב, ומסביר שכל חייה של איוב היו מתוך יראת שמיים אמיתית. לפי דבריו, איוב לא עבד את הַשֵּׁם רק מתוך פחד, אלא מתוך אהבה גדולה. הפרשן מדגיש כי התכונות של איוב כאיש תם וישר, ירא אלוהים וסר מרע, הן עדות לכך שיראה ואהבה יכולות להתקיים יחד. המדרש מציג את איוב כמודל של אדם שכל מעשיו נובעים מתוך קשר רוחני עמוק וטהור עם הבורא.
סוטה כ״ז ב:י״ד ↗בעקבות המפרשים
המשמעות של הברכות בתוך המשפחה
״וברכו. לשון כינוי כלפי מעלה:״
רש"י מפרש על הפסוק שבו איוב מברך את ילדיו, ומסביר שהמילה "וברכו" היא כינוי שמשתמשים בו כדי להתייחס אל מעלה, כלומר אל אלוהים. לפי גישה זו, הברכה אינה רק פעולה של איוב כלפי ילדיו, אלא היא קשורה לקשר שלו עם השמיים. הפירוש מתמקד בלשון המקרא ובהבנת המילה כהתייחסות אל הבורא. רש"י אינו מנסה להסביר את המניע הפנימי של איוב, אלא רק מבהיר את המשמעות הלשונית של הפועל ככינוי למעלה.
רש״י על איוב 1:5:4 ↗התחלה של סבל וניסיון
״ובנערים. במשרתים שומרי הצאן מדבר הכתוב:״
הפרק הראשון בספר איוב מציג אדם צדיק ומוסר שחי בארץ עוץ. איוב היה עשיר מאוד ובעל משפחה גדולה, אך חייו משתנים בפתאומיות. הַשֵּׁם מאפשר לשטן לבחון את אמונתו, ואיוב מאבד את כל רכושו ואת כל ילדיו ביום אחד. הסבל המוחלט הזה מעמיד שאלות קשות על הקשר בין צדק לבין סבל בעולם. הטקסט מתאר את הגינותו של איוב גם ברגע הקשה ביותר, כשהוא מקבל את גזר הדין ביראה. רש"י, במפרשו על הפסוקים, מסביר שהכיתוב מדבר על משרתים ששמרו על הצאן, ובכך הוא מפרט את סוג העובדים שהיו בנחלת איוב. הפרק מציג מאבק רוחני שמתרחש מעל העולם האנושי ומשפיע ישירות על חייו של אדם.
רש״י על איוב 1:16:1 ↗המשמעות של הברכה בסיפור איוב
״וברכו - לשון כינוי, ובהפך כמו: ברך נבות אלהים ומלך.״
הפסוק מתאר את הדרך שבה איוב דואג לילדיו ואת הפעולה שהוא עושה עבורם. איוב מציע קורבנות כחלק מטקס קבוע שנועד להגן עליהם. רבנו אבן עזרא מציין שהמילה "וברכו" משמשת כאן ככינוי למשהו אחר. הוא מסביר כי בניגוד לשימוש הרגיל במילה זו, כאן הכוונה היא לפעולה שקשורה לברכה או לקורבן, בדומה לביטויים אחרים שבהם המילה משמשת לתיאור כבוד או הקדשה.
אבן עזרא על איוב 1:5:3 ↗המשמעות של המילה "ויפשטו"
״ויפשטו - כמו: אל פשטתם היום.״
בפסוק זה, אבן עזרא מסביר את המשמעות של הפועל "ויפשטו". לפי הפירוש שלו, המילה פירושה פעולה של חשיפה או הוצאה מן הכיסוי, בדומה לביטוי "אל פשטתם היום". הוא מתמקד בפירוש המילולי של המילה כפי שהיא מופיעה בטקסט המקראי. הפירוש מציע הבנה של פעולה ישירה וברורה, ללא צורך בפרשנות רחבה יותר.
אבן עזרא על איוב 1:17:1 ↗