הלוואי שהייתי יכול למצוא במדבר מקום למלון ועבור דרכים, כדי לעזוב את עמי וללכת מהם, כי כולם בוגדים ומבצעים מעשי עברות.
מִֽי־יִתְּנֵ֣נִי בַמִּדְבָּ֗ר מְלוֹן֙ אֹֽרְחִ֔ים וְאֶֽעֶזְבָה֙ אֶת־עַמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה מֵֽאִתָּ֑ם כִּ֤י כֻלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים עֲצֶ֖רֶת בֹּגְדִֽים׃ירמיהו · פרק ט׳
בגידת העם והשקר השורר
השכינויות של השקר, המרמה בלשון, ועונש האדמה כתוצאה מעקשנות העם ומעבודת האלילים, עם קריאה להכיר את הַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו ט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
בגידת העם והשקר השורר
הם משתמשים בלשונם כמו קשת של שקר ולא יכולים להיות נאמנים. הם שולטים בארץ כי הם עוברים מרע לרע, ולא הכירו אותי, נאמר הַשֵּׁם.
וַֽיַּדְרְכ֤וּ אֶת־לְשׁוֹנָם֙ קַשְׁתָּ֣ם שֶׁ֔קֶר וְלֹ֥א לֶאֱמוּנָ֖ה גָּבְר֣וּ בָאָ֑רֶץ כִּי֩ מֵרָעָ֨ה אֶל־רָעָ֧ה ׀ יָצָ֛אוּ וְאֹתִ֥י לֹֽא־יָדָ֖עוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)היזהרו מאדם מאחכם ואל תבטחו באח כלשהו, כי כל אח הוא עקום כמו יעקב, וכל חבר הוא מלשין שהולך מפה לשם.
אִ֤ישׁ מֵרֵעֵ֙הוּ֙ הִשָּׁמֵ֔רוּ וְעַל־כָּל־אָ֖ח אַל־תִּבְטָ֑חוּ כִּ֤י כָל־אָח֙ עָק֣וֹב יַעְקֹ֔ב וְכָל־רֵ֖עַ רָכִ֥יל יַהֲלֹֽךְ׃אנשים יושבים עם חבריהם וידברו, אבל לא יגידו אמת. הם למדו לדבר שקר, והעוולה שלהם נגמר ללא סוף.
וְאִ֤ישׁ בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יְהָתֵ֔לּוּ וֶאֱמֶ֖ת לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ לִמְּד֧וּ לְשׁוֹנָ֛ם דַּבֶּר־שֶׁ֖קֶר הַעֲוֵ֥ה נִלְאֽוּ׃המרמה והחץ של הלשון
את יושבת בתוך מרמה, במרמה הם שקחו את הדעת עליי, נא ה׳.
שִׁבְתְּךָ֖ בְּת֣וֹךְ מִרְמָ֑ה בְּמִרְמָ֛ה מֵאֲנ֥וּ דַֽעַת־אוֹתִ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)לכן כך אמר ה׳ צבאות: הנה אני מצרף אותם ובוחן אותם, כי איך אפעל בגלל בת עמי?
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י צוֹרְפָ֖ם וּבְחַנְתִּ֑ים כִּֽי־אֵ֣יךְ אֶעֱשֶׂ֔ה מִפְּנֵ֖י בַּת־עַמִּֽי׃חץ שוחט את לשונם, מרמה הם דיברו בפיים, שלום הם אומרים לחברם, אך בלבם שמים מארב.
חֵ֥ץ שוחט [שָׁח֛וּט] לְשׁוֹנָ֖ם מִרְמָ֣ה דִבֵּ֑ר בְּפִ֗יו שָׁל֤וֹם אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ יְדַבֵּ֔ר וּבְקִרְבּ֖וֹ יָשִׂ֥ים אָרְבּֽוֹ׃האם על אלה לא אשליך אותם, נא ה׳? אם על עם כזה לא תירגע נפשי.
הַעַל־אֵ֥לֶּה לֹֽא־אֶפְקָד־בָּ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה אִ֚ם בְּג֣וֹי אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃ (ס)הַאֲבָדָה שֶׁל הָאָרֶץ וְהַסְּבָרָה לְמָה זֶה קוֹרֶה
אֶשָּׂא בְּכִי וַאֲנָה עַל הֶהָרִים, וְעַל הַמִּשְׁכָּנוֹת בַּמִּדְבָּר אֶשְׁלַח שִׁיר הַלְלָה, כִּי הֵם נִהְיוּ בְּלִי אִישׁ עוֹבֵר, וְלֹא נִשְׁמַע קוֹל עֶדְרִים, מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמַת הַשָּׂדֶה, כֻּלָּם נָדְדוּ וְהָלְכוּ.
עַל־הֶ֨הָרִ֜ים אֶשָּׂ֧א בְכִ֣י וָנֶ֗הִי וְעַל־נְא֤וֹת מִדְבָּר֙ קִינָ֔ה כִּ֤י נִצְּתוּ֙ מִבְּלִי־אִ֣ישׁ עֹבֵ֔ר וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ ק֣וֹל מִקְנֶ֑ה מֵע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְעַד־בְּהֵמָ֔ה נָדְד֖וּ הָלָֽכוּ׃אֶת יְרוּשָׁלַיִם אֶתֵּן לְהָרִיסָה, כְּמָעוֹן לְנָחָשִׁים, וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶהֱפֹךְ לְשָׁמֵם, בְּלִי אִישׁ שֶׁיִּשְׁכֹּן בָּהֶם.
וְנָתַתִּ֧י אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם לְגַלִּ֖ים מְע֣וֹן תַּנִּ֑ים וְאֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן שְׁמָמָ֖ה מִבְּלִ֖י יוֹשֵֽׁב׃ (ס)מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְהַמֵּבִין אֶת כָּל זֹאת? וְאַף שֶׁדִּבֵּר הַשֵּׁם אֵלָיו, הוּא יַגִּיד אֶת זֹאת. לָמָּה אָבְדָה הָאָרֶץ, וְלָמָּה הִיא נִהְיְתָה בְּלִי עוֹבֵר כְּמוֹ מִדְבָּר?
מִֽי־הָאִ֤ישׁ הֶֽחָכָם֙ וְיָבֵ֣ן אֶת־זֹ֔את וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר פִּֽי־יְהוָ֛ה אֵלָ֖יו וְיַגִּדָ֑הּ עַל־מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּ֖ר מִבְּלִ֖י עֹבֵֽר׃ (ס)וַיֹּאמֶר הַשֵּׁם: בִּגְלָל שֶׁעָזְבוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַתִּי לְפָנֵיהֶם, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶת קוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה.
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה עַל־עָזְבָם֙ אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיהֶ֑ם וְלֹא־שָׁמְע֥וּ בְקוֹלִ֖י וְלֹא־הָ֥לְכוּ בָֽהּ׃עונש העם בגלל עקשנות ופולחן זר
הם הלכו אחרי העקשנות של הלב שלהם ואחרי הבעלים שלמדנו אבותיהם.
וַיֵּ֣לְכ֔וּ אַחֲרֵ֖י שְׁרִר֣וּת לִבָּ֑ם וְאַחֲרֵי֙ הַבְּעָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לִמְּד֖וּם אֲבוֹתָֽם׃ (ס)לכן כך אומר הַשֵּׁם צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הנה אני מאכיל את העם הזה רעב ומשקה אותם מראש.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֧י מַאֲכִילָ֛ם אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לַֽעֲנָ֑ה וְהִשְׁקִיתִ֖ים מֵי־רֹֽאשׁ׃ואפזר אותם בין העמים שלא ידעו אותם ולא אבותיהם, ואשלח אחריהם את החרב עד שאשמיד אותם.
וַהֲפִֽצוֹתִים֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָֽדְע֔וּ הֵ֖מָּה וַֽאֲבוֹתָ֑ם וְשִׁלַּחְתִּ֤י אַֽחֲרֵיהֶם֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב עַ֥ד כַּלּוֹתִ֖י אוֹתָֽם׃ (פ)כך אמר הַשֵּׁם צְבָאוֹת: תתבוננו וקראו למתחכמים שיבואו, ושלחו אל החכמים שיבואו.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ וְקִרְא֥וּ לַמְקוֹנְנ֖וֹת וּתְבוֹאֶ֑ינָה וְאֶל־הַחֲכָמ֥וֹת שִׁלְח֖וּ וְתָבֽוֹאנָה׃קריאת קינה על החורבן
הלוואי שהיינו יכולים לבכות בלילה ובכל יום, שהעיניים שלנו היו הופכות לנהרות של דמעות ומהעפעפיים היו זולגים מים.
וּתְמַהֵ֕רְנָה וְתִשֶּׂ֥נָה עָלֵ֖ינוּ נֶ֑הִי וְתֵרַ֤דְנָה עֵינֵ֙ינוּ֙ דִּמְעָ֔ה וְעַפְעַפֵּ֖ינוּ יִזְּלוּ־מָֽיִם׃כי נשמע קול בכי מציון: איך נחרבנו ואיך נתבשתנו כל כך? עזבנו את הארץ וגירשו את בתינו.
כִּ֣י ק֥וֹל נְהִ֛י נִשְׁמַ֥ע מִצִּיּ֖וֹן אֵ֣יךְ שֻׁדָּ֑דְנוּ בֹּ֤שְׁנֽוּ מְאֹד֙ כִּֽי־עָזַ֣בְנוּ אָ֔רֶץ כִּ֥י הִשְׁלִ֖יכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵֽינוּ׃ (ס)כי שמענו, נשים, את דברי ה', ואתם צריכים להקשיב לדבריו וללמד את בנותיכם לבכות ולשיר קינה.
כִּֽי־שְׁמַ֤עְנָה נָשִׁים֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה וְתִקַּ֥ח אָזְנְכֶ֖ם דְּבַר־פִּ֑יו וְלַמֵּ֤דְנָה בְנֽוֹתֵיכֶם֙ נֶ֔הִי וְאִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ קִינָֽה׃כי המוות עלה דרך החלונות שלנו, הוא נכנס לארמונות שלנו, כדי לחסל את התינוקות מחוץ לבתים וגם ברחובות.
כִּֽי־עָ֤לָה מָ֙וֶת֙ בְּחַלּוֹנֵ֔ינוּ בָּ֖א בְּאַרְמְנוֹתֵ֑ינוּ לְהַכְרִ֤ית עוֹלָל֙ מִח֔וּץ בַּחוּרִ֖ים מֵרְחֹבֽוֹת׃הַגָּאוֹן הַשֶּׁקֶת וְהַמַּטָּרָה הָאֲמִתִּית
כך אומר ה' : הבשר של האדם נופל כמו דממה בשדה, וכמו שק ליד הקציר ואין מי שיאסוף.
דַּבֵּ֗ר כֹּ֚ה נְאֻם־יְהוָ֔ה וְנָֽפְלָה֙ נִבְלַ֣ת הָֽאָדָ֔ם כְּדֹ֖מֶן עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וּכְעָמִ֛יר מֵאַחֲרֵ֥י הַקֹּצֵ֖ר וְאֵ֥ין מְאַסֵּֽף׃ (ס)כך אומר ה': חכם לא יתגאה בחוכמתו, גיבור לא יתגאה בכוחו, ועשיר לא יתגאה בעשרו.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַל־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחָכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעָשְׁרֽוֹ׃הדבר היחיד שבו יתגאה המתגאה הוא אם הוא תבונה ויודע אותי, כי אני ה' שעושה חסד, משפט וצדק בארץ, כי באלה אני חפץ, כך אומר ה'.
כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֮ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)כך אומר ה': הנה יבואו ימים שאעניש את כל מי שמתנהג בחוסר מבוכה.
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַל־כָּל־מ֖וּל בְּעָרְלָֽה׃עורלת הלב של ישראל
על מצרים, על יהודה, על אדום, על בני עמון, על מואב ועל כל קצוות השדרה שיושבים במדבר. כי כל העמים לא עורלים, אבל כל בית ישראל הם עורלי לב.
עַל־מִצְרַ֣יִם וְעַל־יְהוּדָ֗ה וְעַל־אֱד֞וֹם וְעַל־בְּנֵ֤י עַמּוֹן֙ וְעַל־מוֹאָ֔ב וְעַל֙ כָּל־קְצוּצֵ֣י פֵאָ֔ה הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֤י כָל־הַגּוֹיִם֙ עֲרֵלִ֔ים וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל עַרְלֵי־לֵֽב׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
בגידת העם והשקר השורר
מִֽי־יִתְּנֵ֣נִי בַמִּדְבָּ֗ר מְלוֹן֙ אֹֽרְחִ֔ים וְאֶֽעֶזְבָה֙ אֶת־עַמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה מֵֽאִתָּ֑ם כִּ֤י כֻלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים עֲצֶ֖רֶת בֹּגְדִֽים׃
וַֽיַּדְרְכ֤וּ אֶת־לְשׁוֹנָם֙ קַשְׁתָּ֣ם שֶׁ֔קֶר וְלֹ֥א לֶאֱמוּנָ֖ה גָּבְר֣וּ בָאָ֑רֶץ כִּי֩ מֵרָעָ֨ה אֶל־רָעָ֧ה ׀ יָצָ֛אוּ וְאֹתִ֥י לֹֽא־יָדָ֖עוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
אִ֤ישׁ מֵרֵעֵ֙הוּ֙ הִשָּׁמֵ֔רוּ וְעַל־כָּל־אָ֖ח אַל־תִּבְטָ֑חוּ כִּ֤י כָל־אָח֙ עָק֣וֹב יַעְקֹ֔ב וְכָל־רֵ֖עַ רָכִ֥יל יַהֲלֹֽךְ׃
וְאִ֤ישׁ בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יְהָתֵ֔לּוּ וֶאֱמֶ֖ת לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ לִמְּד֧וּ לְשׁוֹנָ֛ם דַּבֶּר־שֶׁ֖קֶר הַעֲוֵ֥ה נִלְאֽוּ׃
המרמה והחץ של הלשון
שִׁבְתְּךָ֖ בְּת֣וֹךְ מִרְמָ֑ה בְּמִרְמָ֛ה מֵאֲנ֥וּ דַֽעַת־אוֹתִ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י צוֹרְפָ֖ם וּבְחַנְתִּ֑ים כִּֽי־אֵ֣יךְ אֶעֱשֶׂ֔ה מִפְּנֵ֖י בַּת־עַמִּֽי׃
חֵ֥ץ שוחט [שָׁח֛וּט] לְשׁוֹנָ֖ם מִרְמָ֣ה דִבֵּ֑ר בְּפִ֗יו שָׁל֤וֹם אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ יְדַבֵּ֔ר וּבְקִרְבּ֖וֹ יָשִׂ֥ים אָרְבּֽוֹ׃
הַעַל־אֵ֥לֶּה לֹֽא־אֶפְקָד־בָּ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה אִ֚ם בְּג֣וֹי אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃ (ס)
הַאֲבָדָה שֶׁל הָאָרֶץ וְהַסְּבָרָה לְמָה זֶה קוֹרֶה
עַל־הֶ֨הָרִ֜ים אֶשָּׂ֧א בְכִ֣י וָנֶ֗הִי וְעַל־נְא֤וֹת מִדְבָּר֙ קִינָ֔ה כִּ֤י נִצְּתוּ֙ מִבְּלִי־אִ֣ישׁ עֹבֵ֔ר וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ ק֣וֹל מִקְנֶ֑ה מֵע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְעַד־בְּהֵמָ֔ה נָדְד֖וּ הָלָֽכוּ׃
וְנָתַתִּ֧י אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם לְגַלִּ֖ים מְע֣וֹן תַּנִּ֑ים וְאֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן שְׁמָמָ֖ה מִבְּלִ֖י יוֹשֵֽׁב׃ (ס)
מִֽי־הָאִ֤ישׁ הֶֽחָכָם֙ וְיָבֵ֣ן אֶת־זֹ֔את וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר פִּֽי־יְהוָ֛ה אֵלָ֖יו וְיַגִּדָ֑הּ עַל־מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּ֖ר מִבְּלִ֖י עֹבֵֽר׃ (ס)
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה עַל־עָזְבָם֙ אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיהֶ֑ם וְלֹא־שָׁמְע֥וּ בְקוֹלִ֖י וְלֹא־הָ֥לְכוּ בָֽהּ׃
עונש העם בגלל עקשנות ופולחן זר
וַיֵּ֣לְכ֔וּ אַחֲרֵ֖י שְׁרִר֣וּת לִבָּ֑ם וְאַחֲרֵי֙ הַבְּעָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לִמְּד֖וּם אֲבוֹתָֽם׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֧י מַאֲכִילָ֛ם אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לַֽעֲנָ֑ה וְהִשְׁקִיתִ֖ים מֵי־רֹֽאשׁ׃
וַהֲפִֽצוֹתִים֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָֽדְע֔וּ הֵ֖מָּה וַֽאֲבוֹתָ֑ם וְשִׁלַּחְתִּ֤י אַֽחֲרֵיהֶם֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב עַ֥ד כַּלּוֹתִ֖י אוֹתָֽם׃ (פ)
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ וְקִרְא֥וּ לַמְקוֹנְנ֖וֹת וּתְבוֹאֶ֑ינָה וְאֶל־הַחֲכָמ֥וֹת שִׁלְח֖וּ וְתָבֽוֹאנָה׃
קריאת קינה על החורבן
וּתְמַהֵ֕רְנָה וְתִשֶּׂ֥נָה עָלֵ֖ינוּ נֶ֑הִי וְתֵרַ֤דְנָה עֵינֵ֙ינוּ֙ דִּמְעָ֔ה וְעַפְעַפֵּ֖ינוּ יִזְּלוּ־מָֽיִם׃
כִּ֣י ק֥וֹל נְהִ֛י נִשְׁמַ֥ע מִצִּיּ֖וֹן אֵ֣יךְ שֻׁדָּ֑דְנוּ בֹּ֤שְׁנֽוּ מְאֹד֙ כִּֽי־עָזַ֣בְנוּ אָ֔רֶץ כִּ֥י הִשְׁלִ֖יכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵֽינוּ׃ (ס)
כִּֽי־שְׁמַ֤עְנָה נָשִׁים֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה וְתִקַּ֥ח אָזְנְכֶ֖ם דְּבַר־פִּ֑יו וְלַמֵּ֤דְנָה בְנֽוֹתֵיכֶם֙ נֶ֔הִי וְאִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ קִינָֽה׃
כִּֽי־עָ֤לָה מָ֙וֶת֙ בְּחַלּוֹנֵ֔ינוּ בָּ֖א בְּאַרְמְנוֹתֵ֑ינוּ לְהַכְרִ֤ית עוֹלָל֙ מִח֔וּץ בַּחוּרִ֖ים מֵרְחֹבֽוֹת׃
הַגָּאוֹן הַשֶּׁקֶת וְהַמַּטָּרָה הָאֲמִתִּית
דַּבֵּ֗ר כֹּ֚ה נְאֻם־יְהוָ֔ה וְנָֽפְלָה֙ נִבְלַ֣ת הָֽאָדָ֔ם כְּדֹ֖מֶן עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וּכְעָמִ֛יר מֵאַחֲרֵ֥י הַקֹּצֵ֖ר וְאֵ֥ין מְאַסֵּֽף׃ (ס)
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַל־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחָכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעָשְׁרֽוֹ׃
כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֮ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַל־כָּל־מ֖וּל בְּעָרְלָֽה׃
עורלת הלב של ישראל
עַל־מִצְרַ֣יִם וְעַל־יְהוּדָ֗ה וְעַל־אֱד֞וֹם וְעַל־בְּנֵ֤י עַמּוֹן֙ וְעַל־מוֹאָ֔ב וְעַל֙ כָּל־קְצוּצֵ֣י פֵאָ֔ה הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֤י כָל־הַגּוֹיִם֙ עֲרֵלִ֔ים וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל עַרְלֵי־לֵֽב׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הנבואה מתארת את הכאב העמוק על מצב העם, את השקר השורר ביניהם ואת חורבן הארץ עקב חטאי בני ישראל.
בגידת העם והשקר השורר
ירמיהו מתאר את קריסת האמון החברתי בגלל הרע המשתפל בתוך העם. הוא מבכה את הרצון לברוח מהחברה המוסרית המקולקלת, שבה הלשון משמשת לשקר, המלצה ובגידה, ובו כל אדם הופך לעקום ולא נאמן לחברו או לה' .
המרמה והחץ של הלשון
הנבואה מתארת את חומרת השקר והמרמה בקרב העם. ה' מצהיר כי הוא יבדוק ויצרף את הרשעים, למרות הכאב על גורל עמו, כיוון שהשקר פוגע ביסודות החברה ויוצר מצג שווא של שלום בעוד שבפנים מסתתר מום ומארב.
הַאֲבָדָה שֶׁל הָאָרֶץ וְהַסְּבָרָה לְמָה זֶה קוֹרֶה
הַנָּבִיא מְבַטֵּא צַעַר עַל הַחֶרְבָּן הַבָּאָה, שֶׁתַּהֲפֹךְ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת יְהוּדָה לְמָקוֹם שָׁמֵם וְחָרָב, בְּלִי אִישׁ וּבְלִי חַיָּה. הַטֶּקסט שׁוֹאֵל עַל הַסִּבָּה לַחֶרְבָּן, וְהַתְּשׁוּבָה הוּא הַחֲטָא שֶׁל הָעָם: הַמִּתְּקָנִים שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם נֶעֱזְבוּ, וְהָעָם לֹא הָלַךְ בְּדַרְכֵיהֶם.
עונש העם בגלל עקשנות ופולחן זר
הפסוקים מתארים את הדרך שבה עם ישראל הלך אחרי לב עקשן ובעלילים שירשו מאבותיהם. כתוצאה מכך, הַשֵּׁם יגרום להם לרעב ולצמא, ויפזר אותם בין עמים זרים תחת חרב. התורה קוראת לחכמים ולמתחכמים לבחון את המצב ולהגיע.
קריאת קינה על החורבן
קריאת קינה וזעקה על החורבן והמוות הנכנס לעיר.
הַגָּאוֹן הַשֶּׁקֶת וְהַמַּטָּרָה הָאֲמִתִּית
הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מַזְהִיר אֶת הָעָם מִן הַגֵּאוּת בְּחָכְמָה, בִּגְבוּרָה אוֹ בְּעֹשֶׁר. הַדָּבָר הַיָּחיד שֶׁיָּכוֹל לְהִתְגָּאוֹת הוּא הַיְּדִיעָה שֶׁהָאֱלֹהִים עוֹשֶׂה צֶדֶק וְחֶסֶד בָּאָרֶץ. הַנָּבִיא מַתְרִיע עַל כַּפְּרָה הַבָּאָה עַל הַמִּתְנַהֲגִים בְּחֹסֶר מבוכה.
עורלת הלב של ישראל
הנביא ירמיהו מנבא על עונש שיבוא על מצרים, יהודה, אדום, עמון, מואב וכל השוכנים בקצוות המדבר. הוא מציין כי בעוד שכל העמים הם עורלים באופן גופני, הרי שבית ישראל סובלים מעורלת של הלב, כלומר חסרון רוחני וקשר עם ה'.
הפסוקים מסיימים בהדגשה שחשיבות האדם לא תלויה בגאווה או בכוח, אלא בידיעת הַשֵּׁם ובעשיית צדק ומשפט.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַשְּׁמִירָה בַּמִּדְבָּר כְּמַלְכוּת
״וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְּבַר ה', הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה (ירמיה ב, לא). אָמַר לָהֶם״
בַּמִּדְרָשׁ תַּנְחוּמָא, עַל פָּסוּק בְּמִדְבָּר, מֻסְבָּר הַקֶּשֶׁר בֵּין הַמִּדְבָּר לְהַגָּנָה אֱלֹהִית. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הִשְׁאִיר אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמַצָּב שֶׁל חֹסֶר, כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁהַמִּדְבָּר לֹא הָיָה מְקוֹם שֶׁל עֶצֶב, אֲלָכֵּן אֶפְשָׁר לְהַבִּין אֶת הַמַּטָּרָה הַחֲשׁוּבָה שֶׁל הַמַּסָּע. הַמִּדְרָשׁ מְשַׁוֶּה אֶת הַמַּסָּע בַּמִּדְבָּר לְיֹצְאֵי מַסָּע בְּמַלְכוּת, שֶׁמְּצָאִים בַּמִּדְבָּר מַלְכוּת וּשְׂבִיעוּת. הַקּוֹרֵא בַּמִּדְרָשׁ מְסַבֵּר שֶׁהַשֵּׁם הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַעֲשֵׂה נִסִּים כְּמוֹ מָן וְעָנָן כְּדֵי לְהַגִּין עַל הַמִּשְׁאָר, וְגַם מְצַיֵן אֶת הַמַּעֲמָד הַמְּכֻבָּד שֶׁל מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם כְּמַדְרִיכִים. הַמִּדְרָשׁ מְפַרְטֵט אֶת הַנִּסִּים שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ בַּעֲנָנִים וּבְמַעֲשֵׂה הַמָּן כְּמַטּוֹת לַגִּנּוֹן הָאֱלֹהִי.
מדרש תנחומא, במדבר ב׳:א׳ ↗התחושה של הַשֵּׁם בַּמִּדְבָּר וּבַעֲרִיבָה
״[ד"א מדוע אמרו עמי רדנו, מהו רדנו], כענין שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר (מ"א ה ד), אמרו לו נתת לנו בית המקדש, וסילקת״
בַּמִּדְרָשׁ הַמְּסֻבָּר בְּתַנְחוּמָא בּוֹבֶר, מְסֻבָּל מִן הַפּסוּק "עַמִּי רָדְנוּ", לְהַסְבִּיר מַדּוּעָה הָעָם כָּךְ הִרְגִּישׁ. הַמּפרִישׁ מְסַבֵּר שֶׁהָעָם שָׁלַח בְּקוֹל בְּעֵקְבוֹת הַחֲרִיבָה שֶׁל הַבַּיִת וְהַשְּׁכִינָה. הַמִּדְרָשׁ מֵצִיאַ לְמָשָׁל עַל נָשִׂיא הַמְּבַקֵּשׁ מָקוֹם לִנְחַלְתּוֹ. כְּשֶׁהוּא נִדְחֶה מֵעֶבֶר הַנָּהָר וּמֵעַצְמוֹ הַמִּדְבָּר, הוּא מְחַפֵּשׂ מָקוֹם חָרוּת וּמְשׂוֹשׂ. הַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר זֶה לַבְּרִית שֶׁהַשֵּׁם מְבַקֵּשׁ אֶת הָעָם וְהוּא מְחַפֵּשׂ בָּהֶם מָקוֹם לִדְרוֹךְ, כְּפִי שֶׁנִּלְמַד מֵהַמַּשָׁל עַל הַנָּשִׂיא הַמּוֹצֵא אֶת הָעִיר הַטּוֹבָה עַל כֻּלָּם.
תנחומא בובר, במדבר ב׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
השקר וההטעיה בתוך העם
״מפני בת עמי. מן קדם חובי כנישתא דישראל:״
בפרק תשיע לספר ירמיהו, הנביא מתאר מצב קשה של חוסר אמון בתוך העם. הוא מתאר אנשים שמוכרים זה לזה שקרים, כשהלשון שלהם היא רק כלי להטעיה. המעשים והמחשבות שלהם רחוקים מהאמת, והם מנהלים חיים של מרמה. רש"י מסביר על הפסוק שבאנשים הללו יש רעילות מוקדמת, ממש מהרגע שבו ישראל נכבשו. הוא מראה כיצד ההרס והשקר היו חלק מהתהליך שהחל כבר בתחילת הכיבוש. הפירוש מדגיש את הקשר שבין המעשים הפנימיים של העם לבין הגורל הלאומי שנקבע להם.
רש״י על ירמיהו 9:6:2 ↗הַכְּאֵב עַל הַבַּיִת הֶחָרֹב
״כי השליכו משכנותינו. את שוכניהם ויש עוד לומר כי השליכו האויבים את משכנותינו לארץ:״
בַּפֶּסַח הַזֶּה, יִרְמְיָהוּ מְבַטֵּא צַעַר עָמוֹק וְכָאֵב שֶׁאֵין לוֹ קֵץ עַל עַמּוֹ. הוּא מְחַפֵּשׂ בְּדִמְעוֹתָיו אֶת הַמְּבַכְּאִים שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, כִּי הַחֶרֶב כְּבָר כְּבָר נִטְרְפָה עַל הָעָם. הַנָּבִיא מְתָאֵר תְּמוּנוֹת שֶׁל בְּכִי וְעִיתּוֹת שֶׁל בְּרִיחַת הַדְּלָתוֹת, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַהֶרֶס שֶׁל הַחַיִּים הַנּוֹרְמָלִים. רַשִׁי בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסַח הַזֶּה, מַסְבִּיר אֶת הַמִּלָּה "הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ". הוּא מְבִיא תּוֹדָעָה שֶׁהָאֹיְבִים הֵם אֵלּוּ שֶׁהִשְׁלִיכוּ אֶת הַבָּתִים וְאֶת הַמִּשְׁכְּנוֹת שֶׁל עַמּוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, מִשֶׁכְּכָךְ הַמַּצָּב הִפְכִּיךְ לְחֶרֶב וּבְכִי.
רש״י על ירמיהו 9:18:1 ↗בְּחִינַת הַכֶּסֶף וּנְקִיאַת הָעֶוֶן
״צורפם ובחנתים. כדרך הכסף שצורפים אותו בכור להסיר הסיג ולבחון הכסף הטוב הוא אם רע כן אביא עליהם פורעניות למרק ולהסיר מהם סיגי העון:״
הַמִּצּוּדַת דָּוִד מְסַבֵּר אֶת הַדְּמוּי שֶׁל הַבְּחִינָה בַּנִּסּוֹן. כְּמוֹ שֶׁצּוֹרְפִים כֶּסֶף בַּכּוּר כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת הַסִּיגִים וּלְבַחֵן אֶת טוּבוֹ, כָּךְ הַשֵּׁם יָכוֹל לְהַבְחִין בֵּין הַצַּדִּיק לָרָע. הַמְּטַלְטֵל בַּמִּדּוֹת הַמְקֻדָּשׁוֹת מַבִּיט בַּמַּטָּלִים כְּדֵי לְמַצֵּא פְּגָמִים. הַמֵּפרֵשׁ מַסְבִּיר שֶׁהַמַּטָּר הַמְּקֻדָּשׁ הוּא לְהַסִּיר אֶת הַסִּיגִים. אִם הַכֶּסֶף טָהוּר, הַבְּחִינָה מְגַלָּה אֶת טוּבוֹ. אֲבָל כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת הָעֲוֹן, הַשֵּׁם יָכוֹל לְהָבִיא עֲלֵיהֶם צָרָה וּפָעֻלִיּוֹת כְּבָרִים כְּדֵי לְמָרֵק וּלְנַקּוֹת אֶת הַפְּגָמִים שֶׁבָּאִים מֵהָעֶוֶן.
מצודת דוד על ירמיהו 9:6:1 ↗הַקְּרָאָה הַמְּעַקֶּרֶת
״ותקח וכו׳. כפל הדבר במ״ש:״
בְּקֶרֶת יִרְמְיָהוּ, הַנָּבִיא מְבַקֵּשׁ לְבַכּוֹת בְּעַל מַדְמָע וְעַל כְּבִיעוֹת, כִּי הַחֶרֶב בָּאָה לְכַלּוֹת אֶת עַם הַבַּיִת. הַנָּבִיא מְתָאֵר תְּמוּנָה קָרָה שֶׁל חֻרוּב וְאֵבֶד, כְּשֶׁהַמַּטָּרִים וְהַקְּרָאוֹת הַנֶּעֱלָמוֹת מְבִיאוֹת אֶת הַמְּסִכָּנוֹת עַל הָעָם. הַמִּצּוּדַת דָּוִד, בְּפֶרֶשׁ מָקוֹם הַפְּסָקִים, מַסְבִּיר שֶׁהַדָּבָר נֶחְזֵר בַּטֶּקְסְט. הַכְּפִילָה בַּדְּרוּשׁ מְדַגֶּשֶׁת אֶת הַכְּאֵב הַכְּפוּל וְאֶת הַסַּכָּנָה הַמְּחֻזֶּרֶת שֶׁנֶּעֶשְׂיתָה בְּעַל כְּוַוְדָּה בְּעַם יִשְׂרָאֵל.
מצודת דוד על ירמיהו 9:19:2 ↗