הדבר שהיה לירמיהו מן השם לומר:
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ירמיהו · פרק ז׳
קריאת ירמיהו בשער בית ה'
הזהרה מפני ביטחון שווא במקדש, קריאה לתקון המעשים והצגת התוצאות של עבודת האלילים ועזיבת התורה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו ז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קריאת ירמיהו בשער בית השם
עמוד בשער בית השם וקרא שם את הדבר הזה, ואמור: שמעו את דברי השם, כל יהודה שבא לשערים האלו כדי להשתחוות להשם.
עֲמֹ֗ד בְּשַׁ֙עַר֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְקָרָ֣אתָ שָּׁ֔ם אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וְאָמַרְתָּ֞ שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהוָ֗ה כָּל־יְהוּדָה֙ הַבָּאִים֙ בַּשְּׁעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת לַיהוָֽה׃ (ס)כך אומר השם צבאות, אלוהי ישראל: תקנו את דרכיכם ואת מעשיכם, ואז אשכון איתכם במקום הזה.
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם וּמַֽעַלְלֵיכֶ֑ם וַאֲשַׁכְּנָ֣ה אֶתְכֶ֔ם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃אל תבטחו בעצמכם בשקרים, ואל תגידו: בית השם, בית השם, בית השם הוא זה.
אַל־תִּבְטְח֣וּ לָכֶ֔ם אֶל־דִּבְרֵ֥י הַשֶּׁ֖קֶר לֵאמֹ֑ר הֵיכַ֤ל יְהוָה֙ הֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה הֵיכַ֥ל יְהוָ֖ה הֵֽמָּה׃תנאי השכינה והצדק
אבל אם תשפרו את הדרכים שלכם ואת המעשים שלכם, ותעשו צדק בין אדם לחברו.
כִּ֤י אִם־הֵיטֵיב֙ תֵּיטִ֔יבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֖ם וְאֶת־מַֽעַלְלֵיכֶ֑ם אִם־עָשׂ֤וֹ תַֽעֲשׂוּ֙ מִשְׁפָּ֔ט בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֥ין רֵעֵֽהוּ׃לא תעשקו את הגר, היתום והאלמנה, לא תשפכו דם חף בזה המקום, ולא תלכו אחרי אלוהים אחרים כדי לעשות רע לעצמכם.
גֵּ֣ר יָת֤וֹם וְאַלְמָנָה֙ לֹ֣א תַֽעֲשֹׁ֔קוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י אַֽל־תִּשְׁפְּכ֖וּ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְאַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים לֹ֥א תֵלְכ֖וּ לְרַ֥ע לָכֶֽם׃ואז אשכון בזה המקום, בארץ שנתתי לאבותיכם, לנצח ולעולמים.
וְשִׁכַּנְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃הנה, אתם מסתמכים על דברי שקר, וזה לא יעזור לכם.
הִנֵּ֤ה אַתֶּם֙ בֹּטְחִ֣ים לָכֶ֔ם עַל־דִּבְרֵ֖י הַשָּׁ֑קֶר לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃הטעיה בבית ה' והעונש המצפה
האם אתם גונבים, רוצחים, זונים, נשבעים בשקר, מקטרים לבעל וצועדים אחרי אלוהים אחרים שאתם לא מכירים?
הֲגָנֹ֤ב ׀ רָצֹ֙חַ֙ וְֽנָאֹ֔ף וְהִשָּׁבֵ֥עַ לַשֶּׁ֖קֶר וְקַטֵּ֣ר לַבָּ֑עַל וְהָלֹ֗ךְ אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃ואתם באים ועומדים לפניי בבית הזה, ששמי נקרא עליו, ואומרים: "ניצלנו!" כדי שתוכלו להמשיך לעשות את כל המעשים המתועבים האלה.
וּבָאתֶ֞ם וַעֲמַדְתֶּ֣ם לְפָנַ֗י בַּבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר נִקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֔יו וַאֲמַרְתֶּ֖ם נִצַּ֑לְנוּ לְמַ֣עַן עֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כָּל־הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃האם הבית הזה, ששמי נקרא עליו, הפך בעיניכם למערה של פריצה? גם אני הנה ראיתי זאת, נאום ה' .
הַמְעָרַ֣ת פָּרִצִ֗ים הָיָ֨ה הַבַּ֧יִת הַזֶּ֛ה אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו בְּעֵינֵיכֶ֑ם גַּ֧ם אָנֹכִ֛י הִנֵּ֥ה רָאִ֖יתִי נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)לכן, לכו נא אל המקום שלי, למקום שבו הבטחתתי לשכון בשם שלי מלכתחילה, וראו מה עשיתי לו בגלל הרע של עמי ישראל.
כִּ֣י לְכוּ־נָ֗א אֶל־מְקוֹמִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשִׁיל֔וֹ אֲשֶׁ֨ר שִׁכַּ֧נְתִּֽי שְׁמִ֛י שָׁ֖ם בָּרִֽאשׁוֹנָ֑ה וּרְאוּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי ל֔וֹ מִפְּנֵ֕י רָעַ֖ת עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃אזהרת יהודה על חטאי המקדש
ועכשיו, האם תמשיכו לעשות את כל המעשים האלה? כך אומר ה'. דיברתי אליכם בבוקר מוקדם, ולא שמעתם. קראתי לכם, ולא עניתם.
וְעַתָּ֗ה יַ֧עַן עֲשׂוֹתְכֶ֛ם אֶת־כָּל־הַמַּֽעֲשִׂ֥ים הָאֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהוָ֑ה וָאֲדַבֵּ֨ר אֲלֵיכֶ֜ם הַשְׁכֵּ֤ם וְדַבֵּר֙ וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֔ם וָאֶקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם וְלֹ֥א עֲנִיתֶֽם׃ואעשה למקדש שנקרא בשמי, בו אתם בוטחים, ולמקום שנתתי לכם ולא לאבותיכם, בדיוק כפי שעשיתי לשילה.
וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת ׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ בֹּטְחִ֣ים בּ֔וֹ וְלַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם וְלַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְשִׁלֽוֹ׃ואשליך אתכם מעל פניי, בדיוק כפי ששלכתי את כל אחיכם, את כל זרע אפרים.
וְהִשְׁלַכְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑י כַּאֲשֶׁ֤ר הִשְׁלַ֙כְתִּי֙ אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶ֔ם אֵ֖ת כָּל־זֶ֥רַע אֶפְרָֽיִם׃ (ס)ואתה, אל תתפלל בשביל העם הזה. אל תתעורר עבורם בצעקה או בתפילה, ואל תבקש רחמים על פניי, כי אני לא אשמע אותך.
וְאַתָּ֞ה אַל־תִּתְפַּלֵּ֣ל ׀ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְאַל־תִּשָּׂ֧א בַעֲדָ֛ם רִנָּ֥ה וּתְפִלָּ֖ה וְאַל־תִּפְגַּע־בִּ֑י כִּי־אֵינֶ֥נִּי שֹׁמֵ֖עַ אֹתָֽךְ׃הכעס על עבודת האלוהים האחרים
האם אתה לא רואה מה הם עושים בערי יהודה וברחובות ירושלים?
הַֽאֵינְךָ֣ רֹאֶ֔ה מָ֛ה הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃הילדים אוספים עצים, האבות מבעירים אש, והנשים לוחשים בצק כדי להכין קערות למלכת השמים ולפזר נסכים לאלים אחרים, כדי להכעיס אותי.
הַבָּנִ֞ים מְלַקְּטִ֣ים עֵצִ֗ים וְהָֽאָבוֹת֙ מְבַעֲרִ֣ים אֶת־הָאֵ֔שׁ וְהַנָּשִׁ֖ים לָשׁ֣וֹת בָּצֵ֑ק לַעֲשׂ֨וֹת כַּוָּנִ֜ים לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַ֗יִם וְהַסֵּ֤ךְ נְסָכִים֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֖עַן הַכְעִסֵֽנִי׃האם הם מכעיסים אותי? נא אמר ה'. הלא הם עושים זאת כדי שיראו בבושה.
הַאֹתִ֛י הֵ֥ם מַכְעִסִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה הֲל֣וֹא אֹתָ֔ם לְמַ֖עַן בֹּ֥שֶׁת פְּנֵיהֶֽם׃ (ס)לכן, כך אומר אדוני ה', הנה הכעס והחמה שלי נשפכים על המקום הזה, על האדם, על הבהמה, על עץ השדה ועל פרי האדמה, והאש תבער ולא תכבה.
לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה אַפִּ֤י וַֽחֲמָתִי֙ נִתֶּ֙כֶת֙ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה עַל־הָֽאָדָם֙ וְעַל־הַבְּהֵמָ֔ה וְעַל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה וְעַל־פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָעֲרָ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ (ס)הציווי האמיתי של ה׳
כך אמר ה׳ צבאות, אלוהי ישראל: תנו את הקרבנות שלכם וספרו אותם על המזבחות שלכם, ואכלו את הבשר.
כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹלוֹתֵיכֶ֛ם סְפ֥וּ עַל־זִבְחֵיכֶ֖ם וְאִכְל֥וּ בָשָֽׂר׃כי לא דיברתי עם אבותיכם ולא ציוויתי אותם ביום שהוצאתי אותם מארץ מצרים לגבי ענייני עולה וזבח.
כִּ֠י לֹֽא־דִבַּ֤רְתִּי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים בְּי֛וֹם הוציא [הוֹצִיאִ֥י] אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־דִּבְרֵ֥י עוֹלָ֖ה וָזָֽבַח׃אלא רק את הדבר הזה ציוויתי אותם, לומר: תקשיבו לקולי, ואהיה לכם לאל, ואתם תהיו לי לעם, ותלכו בכל הדרך שאצווה עליכם כדי שיהיה לכם טוב.
כִּ֣י אִֽם־אֶת־הַדָּבָ֣ר הַ֠זֶּה צִוִּ֨יתִי אוֹתָ֤ם לֵאמֹר֙ שִׁמְע֣וּ בְקוֹלִ֔י וְהָיִ֤יתִי לָכֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־לִ֣י לְעָ֑ם וַהֲלַכְתֶּ֗ם בְּכָל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם לְמַ֖עַן יִיטַ֥ב לָכֶֽם׃אבל הם לא שמעו ולא הקשיבו, אלא הלכו בדעות רעות בלב קשה, והפכו את גבם ולא את פניהם.
וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ וְלֹֽא־הִטּ֣וּ אֶת־אָזְנָ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּמֹ֣עֵצ֔וֹת בִּשְׁרִר֖וּת לִבָּ֣ם הָרָ֑ע וַיִּהְי֥וּ לְאָח֖וֹר וְלֹ֥א לְפָנִֽים׃חוסר שמיעת הנביאים
מהיום שיצאו אבותיכם מארץ מצרים ועד היום הזה, שלחתי אליכם את כל עבדי הנביאים שלי, בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות המאוחרות.
לְמִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יָצְא֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶשְׁלַ֤ח אֲלֵיכֶם֙ אֶת־כָּל־עֲבָדַ֣י הַנְּבִיאִ֔ים י֖וֹם הַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹֽחַ׃הם לא שמעו לי, ולא האזינו, אלא הפכו את צווארם והתנהגו רע כמו אבותיהם.
וְל֤וֹא שָׁמְעוּ֙ אֵלַ֔י וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אָזְנָ֑ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם הֵרֵ֖עוּ מֵאֲבוֹתָֽם׃דיברתי איתם את כל הדברים האלה, אבל הם לא ישמעו לך, וגם אם תקרא להם, הם לא יענו לך.
וְדִבַּרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ אֵלֶ֑יךָ וְקָרָ֥אתָ אֲלֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א יַעֲנֽוּכָה׃ותוודאת להם: זה העם שלא שמע בקול ה' אלוהיו ולא קיבל מוסר; האמון אבד והאמת נעלמה מפייהם.
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם זֶ֤ה הַגּוֹי֙ אֲשֶׁ֣ר לֽוֹא־שָׁמְע֗וּ בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו וְלֹ֥א לָקְח֖וּ מוּסָ֑ר אָֽבְדָה֙ הָֽאֱמוּנָ֔ה וְנִכְרְתָ֖ה מִפִּיהֶֽם׃ (ס)הַעֲצָב עַל הַהֲרָגָה וְעַל הַחֲרָבָה
תַּחְתִּי אֶת הַחֶבֶל שֶׁלָּךְ וּשְׁלַחְתִּי אוֹתוֹ, וְהַעֲלִי אֶל שְׂפָתַיִךְ שִׁיר בְּכִי, כִּי הַשֵּׁם סָר מֵעֲלֵיכֶם וְהִתְעַזֵּב מֵדּוֹר הַמַּרְדִּים.
גָּזִּ֤י נִזְרֵךְ֙ וְֽהַשְׁלִ֔יכִי וּשְׂאִ֥י עַל־שְׁפָיִ֖ם קִינָ֑ה כִּ֚י מָאַ֣ס יְהוָ֔ה וַיִּטֹּ֖שׁ אֶת־דּ֥וֹר עֶבְרָתֽוֹ׃כִּי בְּנֵי יְהוּדָה עָשׂוּ רָע בְּעֵינַי, כָּכה אָמַר הַשֵּׁם, וְהֵם שָׂמוּ אֶת הַדְּבָרִים הַמְּתַעֲבִים בַּבַּיִת שֶׁקָּרָא לּוֹ שְׁמִי כְּדֵי לְטַמֵּא אוֹתוֹ.
כִּֽי־עָשׂ֨וּ בְנֵי־יְהוּדָ֥ה הָרַ֛ע בְּעֵינַ֖י נְאֻום־יְהוָ֑ה שָׂ֣מוּ שִׁקּֽוּצֵיהֶ֗ם בַּבַּ֛יִת אֲשֶׁר־נִקְרָא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו לְטַמְּאֽוֹ׃הֵם בָּנוּ בָּמוֹת בְּגֵיא בֶּן-הִנֹּם כְּדֵי לִשְׂרֹף בָּאֵשׁ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם, מַעֲשֶׂה שֶׁאֲנִי לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי.
וּבָנ֞וּ בָּמ֣וֹת הַתֹּ֗פֶת אֲשֶׁר֙ בְּגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם לִשְׂרֹ֛ף אֶת־בְּנֵיהֶ֥ם וְאֶת־בְּנֹתֵיהֶ֖ם בָּאֵ֑שׁ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א צִוִּ֔יתִי וְלֹ֥א עָלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי׃ (ס)לָכֵן הִנֵּה יָבֹאוּ יָמִים, כָּכה אָמַר הַשֵּׁם, וְלֹא יַעֲבִיר בְּעוֹד יָמִים לִקְרוֹא לָעֵינַיִם "הַתֹּפֶת" אוֹ "גֵּיא בֶּן-הִנֹּם", אֶלָּא יִקָּרֵא לוֹ "גֵּיא הַהֲרָגָה", וּבַתֹּפֶת יִקְבְּרוּ אֲנָשִׁים עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָקוֹם לִקְבֹּר.
לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְלֹא־יֵאָמֵ֨ר ע֤וֹד הַתֹּ֙פֶת֙ וְגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם כִּ֖י אִם־גֵּ֣יא הַהֲרֵגָ֑ה וְקָבְר֥וּ בְתֹ֖פֶת מֵאֵ֥ין מָקֽוֹם׃גּוֹרַל הָעָם וְהָאָרֶץ
הַפְּצִירָה שֶׁל הָעָם הַזֶּה תִּהְיֶה כְּמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבְהֵמַת הָאָרֶץ, וְלֹא יִהְיֶה אֲף אֶחָד שֶׁיִּבְרַח מִזֶּה.
וְֽהָ֨יְתָ֜ה נִבְלַ֨ת הָעָ֤ם הַזֶּה֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֣ת הָאָ֑רֶץ וְאֵ֖ין מַחֲרִֽיד׃אֲנִי אֲשַׁבֹּת מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵרְחוֹבֵי יְרוּשָׁלַיִם אֶת קוֹל הַשִּׂמְחָה וְאֶת קוֹל הַשָּׂשׂוֹן, אֶת קוֹל הֶחָתָן וְאֶת קוֹל הַכַּלָּה, כִּי הָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמִמָּה.
וְהִשְׁבַּתִּ֣י ׀ מֵעָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וּמֵֽחֻצוֹת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֣וֹל כַּלָּ֑ה כִּ֥י לְחָרְבָּ֖ה תִּהְיֶ֥ה הָאָֽרֶץ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קריאת ירמיהו בשער בית השם
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
עֲמֹ֗ד בְּשַׁ֙עַר֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְקָרָ֣אתָ שָּׁ֔ם אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וְאָמַרְתָּ֞ שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהוָ֗ה כָּל־יְהוּדָה֙ הַבָּאִים֙ בַּשְּׁעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת לַיהוָֽה׃ (ס)
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם וּמַֽעַלְלֵיכֶ֑ם וַאֲשַׁכְּנָ֣ה אֶתְכֶ֔ם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃
אַל־תִּבְטְח֣וּ לָכֶ֔ם אֶל־דִּבְרֵ֥י הַשֶּׁ֖קֶר לֵאמֹ֑ר הֵיכַ֤ל יְהוָה֙ הֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה הֵיכַ֥ל יְהוָ֖ה הֵֽמָּה׃
תנאי השכינה והצדק
כִּ֤י אִם־הֵיטֵיב֙ תֵּיטִ֔יבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֖ם וְאֶת־מַֽעַלְלֵיכֶ֑ם אִם־עָשׂ֤וֹ תַֽעֲשׂוּ֙ מִשְׁפָּ֔ט בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֥ין רֵעֵֽהוּ׃
גֵּ֣ר יָת֤וֹם וְאַלְמָנָה֙ לֹ֣א תַֽעֲשֹׁ֔קוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י אַֽל־תִּשְׁפְּכ֖וּ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְאַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים לֹ֥א תֵלְכ֖וּ לְרַ֥ע לָכֶֽם׃
וְשִׁכַּנְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃
הִנֵּ֤ה אַתֶּם֙ בֹּטְחִ֣ים לָכֶ֔ם עַל־דִּבְרֵ֖י הַשָּׁ֑קֶר לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃
הטעיה בבית ה' והעונש המצפה
הֲגָנֹ֤ב ׀ רָצֹ֙חַ֙ וְֽנָאֹ֔ף וְהִשָּׁבֵ֥עַ לַשֶּׁ֖קֶר וְקַטֵּ֣ר לַבָּ֑עַל וְהָלֹ֗ךְ אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃
וּבָאתֶ֞ם וַעֲמַדְתֶּ֣ם לְפָנַ֗י בַּבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר נִקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֔יו וַאֲמַרְתֶּ֖ם נִצַּ֑לְנוּ לְמַ֣עַן עֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כָּל־הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃
הַמְעָרַ֣ת פָּרִצִ֗ים הָיָ֨ה הַבַּ֧יִת הַזֶּ֛ה אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו בְּעֵינֵיכֶ֑ם גַּ֧ם אָנֹכִ֛י הִנֵּ֥ה רָאִ֖יתִי נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
כִּ֣י לְכוּ־נָ֗א אֶל־מְקוֹמִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשִׁיל֔וֹ אֲשֶׁ֨ר שִׁכַּ֧נְתִּֽי שְׁמִ֛י שָׁ֖ם בָּרִֽאשׁוֹנָ֑ה וּרְאוּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי ל֔וֹ מִפְּנֵ֕י רָעַ֖ת עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
אזהרת יהודה על חטאי המקדש
וְעַתָּ֗ה יַ֧עַן עֲשׂוֹתְכֶ֛ם אֶת־כָּל־הַמַּֽעֲשִׂ֥ים הָאֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהוָ֑ה וָאֲדַבֵּ֨ר אֲלֵיכֶ֜ם הַשְׁכֵּ֤ם וְדַבֵּר֙ וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֔ם וָאֶקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם וְלֹ֥א עֲנִיתֶֽם׃
וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת ׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ בֹּטְחִ֣ים בּ֔וֹ וְלַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם וְלַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְשִׁלֽוֹ׃
וְהִשְׁלַכְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑י כַּאֲשֶׁ֤ר הִשְׁלַ֙כְתִּי֙ אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶ֔ם אֵ֖ת כָּל־זֶ֥רַע אֶפְרָֽיִם׃ (ס)
וְאַתָּ֞ה אַל־תִּתְפַּלֵּ֣ל ׀ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְאַל־תִּשָּׂ֧א בַעֲדָ֛ם רִנָּ֥ה וּתְפִלָּ֖ה וְאַל־תִּפְגַּע־בִּ֑י כִּי־אֵינֶ֥נִּי שֹׁמֵ֖עַ אֹתָֽךְ׃
הכעס על עבודת האלוהים האחרים
הַֽאֵינְךָ֣ רֹאֶ֔ה מָ֛ה הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃
הַבָּנִ֞ים מְלַקְּטִ֣ים עֵצִ֗ים וְהָֽאָבוֹת֙ מְבַעֲרִ֣ים אֶת־הָאֵ֔שׁ וְהַנָּשִׁ֖ים לָשׁ֣וֹת בָּצֵ֑ק לַעֲשׂ֨וֹת כַּוָּנִ֜ים לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַ֗יִם וְהַסֵּ֤ךְ נְסָכִים֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֖עַן הַכְעִסֵֽנִי׃
הַאֹתִ֛י הֵ֥ם מַכְעִסִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה הֲל֣וֹא אֹתָ֔ם לְמַ֖עַן בֹּ֥שֶׁת פְּנֵיהֶֽם׃ (ס)
לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה אַפִּ֤י וַֽחֲמָתִי֙ נִתֶּ֙כֶת֙ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה עַל־הָֽאָדָם֙ וְעַל־הַבְּהֵמָ֔ה וְעַל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה וְעַל־פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָעֲרָ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ (ס)
הציווי האמיתי של ה׳
כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹלוֹתֵיכֶ֛ם סְפ֥וּ עַל־זִבְחֵיכֶ֖ם וְאִכְל֥וּ בָשָֽׂר׃
כִּ֠י לֹֽא־דִבַּ֤רְתִּי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים בְּי֛וֹם הוציא [הוֹצִיאִ֥י] אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־דִּבְרֵ֥י עוֹלָ֖ה וָזָֽבַח׃
כִּ֣י אִֽם־אֶת־הַדָּבָ֣ר הַ֠זֶּה צִוִּ֨יתִי אוֹתָ֤ם לֵאמֹר֙ שִׁמְע֣וּ בְקוֹלִ֔י וְהָיִ֤יתִי לָכֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־לִ֣י לְעָ֑ם וַהֲלַכְתֶּ֗ם בְּכָל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם לְמַ֖עַן יִיטַ֥ב לָכֶֽם׃
וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ וְלֹֽא־הִטּ֣וּ אֶת־אָזְנָ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּמֹ֣עֵצ֔וֹת בִּשְׁרִר֖וּת לִבָּ֣ם הָרָ֑ע וַיִּהְי֥וּ לְאָח֖וֹר וְלֹ֥א לְפָנִֽים׃
חוסר שמיעת הנביאים
לְמִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יָצְא֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶשְׁלַ֤ח אֲלֵיכֶם֙ אֶת־כָּל־עֲבָדַ֣י הַנְּבִיאִ֔ים י֖וֹם הַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹֽחַ׃
וְל֤וֹא שָׁמְעוּ֙ אֵלַ֔י וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אָזְנָ֑ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם הֵרֵ֖עוּ מֵאֲבוֹתָֽם׃
וְדִבַּרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ אֵלֶ֑יךָ וְקָרָ֥אתָ אֲלֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א יַעֲנֽוּכָה׃
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם זֶ֤ה הַגּוֹי֙ אֲשֶׁ֣ר לֽוֹא־שָׁמְע֗וּ בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו וְלֹ֥א לָקְח֖וּ מוּסָ֑ר אָֽבְדָה֙ הָֽאֱמוּנָ֔ה וְנִכְרְתָ֖ה מִפִּיהֶֽם׃ (ס)
הַעֲצָב עַל הַהֲרָגָה וְעַל הַחֲרָבָה
גָּזִּ֤י נִזְרֵךְ֙ וְֽהַשְׁלִ֔יכִי וּשְׂאִ֥י עַל־שְׁפָיִ֖ם קִינָ֑ה כִּ֚י מָאַ֣ס יְהוָ֔ה וַיִּטֹּ֖שׁ אֶת־דּ֥וֹר עֶבְרָתֽוֹ׃
כִּֽי־עָשׂ֨וּ בְנֵי־יְהוּדָ֥ה הָרַ֛ע בְּעֵינַ֖י נְאֻום־יְהוָ֑ה שָׂ֣מוּ שִׁקּֽוּצֵיהֶ֗ם בַּבַּ֛יִת אֲשֶׁר־נִקְרָא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו לְטַמְּאֽוֹ׃
וּבָנ֞וּ בָּמ֣וֹת הַתֹּ֗פֶת אֲשֶׁר֙ בְּגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם לִשְׂרֹ֛ף אֶת־בְּנֵיהֶ֥ם וְאֶת־בְּנֹתֵיהֶ֖ם בָּאֵ֑שׁ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א צִוִּ֔יתִי וְלֹ֥א עָלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי׃ (ס)
לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְלֹא־יֵאָמֵ֨ר ע֤וֹד הַתֹּ֙פֶת֙ וְגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם כִּ֖י אִם־גֵּ֣יא הַהֲרֵגָ֑ה וְקָבְר֥וּ בְתֹ֖פֶת מֵאֵ֥ין מָקֽוֹם׃
גּוֹרַל הָעָם וְהָאָרֶץ
וְֽהָ֨יְתָ֜ה נִבְלַ֨ת הָעָ֤ם הַזֶּה֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֣ת הָאָ֑רֶץ וְאֵ֖ין מַחֲרִֽיד׃
וְהִשְׁבַּתִּ֣י ׀ מֵעָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וּמֵֽחֻצוֹת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֣וֹל כַּלָּ֑ה כִּ֥י לְחָרְבָּ֖ה תִּהְיֶ֥ה הָאָֽרֶץ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את מסר הנביא ירמיהו בשער ירושלים לגבי מצב העם והמקדש.
קריאת ירמיהו בשער בית השם
ירמיהו נצטווה להודיע ליהודים הבאים להתפלל בבית השם, שעליהם לתקן את דרכיהם כדי שהשם ישכון איתם. הנביא מזהיר אותם שלא להסתמך על מילים שקריות ועל התחושה המוטעת שהמקדש עצמו יגן עליהם, למרות מעשיהם הרעים.
תנאי השכינה והצדק
הנבואה קובעת תנאים לשיכון ה' במקום: תיקון המעשים, עשיית משפט וצדק חברתי עם החלשים, והתרחקות מעבודה זרה. מזהירה הנבואה מפני הסתמכות על שקרים שאינם מועילים.
הטעיה בבית ה' והעונש המצפה
ירמיהו מותח ביקורת על העם שעושה חטאים קשים כמו גניבה וזנות ופולחן אלילים, אך מגיע לבית ה' ומתחזה תמים. הנביא מזהיר שהבית הפך למקום של פריצה, ומורה לעם לבדוק מה קרה למקום שבו ה' שכן בעבר, בגלל רשעת עם ישראל.
אזהרת יהודה על חטאי המקדש
הנביא יהונתן מזהיר את העם מפני המשך המעשים הרעים. ה' מצהיר כי יתקיים גזר הריסה על המקדש ועל העם, בדומה למה שקרה לשילה ולזרע אפרים, ומתריע בפני הנביא שלא יתפלל עבורם כי התפילות לא ייענו בשל חטאיהם.
הכעס על עבודת האלוהים האחרים
הנביא מתאר את מעשיהם של בני ישראל בערי יהודה ובירושלים, הכוללים הכנת קורבנות לאלים זרים בתפקידים משפחתיים שונים. בשל מעשים אלו המכעיסים את ה', נשפכים עליו חמת אלוהים שתשרוף את האדם, הבהמה וכל הטבע ללא יכולת כיבוי.
הציווי האמיתי של ה׳
הנביא ירמיהו מביא את דברי ה׳, המבהיר כי המטרה העיקרית של היציאה ממצרים לא הייתה טקסי זבח וקרבן, אלא הקשבה לקולו וקיום הברית כדי שיהיה לעם טוב. עם ישראל נכשל במשימה זו בכך שבחר לעקוב אחר דעות רעות במקום להקשיב.
חוסר שמיעת הנביאים
הנביא ירמיהו מתאר את ההיסטוריה הארוכה של הסירוב לשמוע את קול ה'. מהיציאה ממצרים ועד ימי הנבואה, ה' שלח נביאים שוב ושוב, אך העם בחר להתקשות את צווארו ולהתנהג רע, עד שהאמון והאמת נעלמו מפי העם.
הַעֲצָב עַל הַהֲרָגָה וְעַל הַחֲרָבָה
הַנָּבִיא יִרְמְיָהּ מְתָאֵן עַל בְּנֵי יְהוּדָה שֶׁעָשׂוּ רָע וְחָרְבוּ אֶת הַבַּיִת בִּדְבָרִים מְתַעֲבִים וּבְמַעֲשֵׂה קְרִיבָה וְהִקְרָבָה רָעָה. הַנָּבִיא מְתַקְצֵר אֶת הַמָּקוֹם הַמּוּכָר בְּשֵׁם גֵּיא הַהֲרָגָה, כִּי הַמּוֹתִים יִהְיוּ כָּל כָּךְ רַבִּים שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָקוֹם לִקְבֹּר אוֹתָם.
גּוֹרַל הָעָם וְהָאָרֶץ
הַנְּבִיאֵא יִרְמְיָהוּ מַתְרִיעַ עַל הַהֶדֶר הַנֶּהֱרָס שֶׁל יְהוּדָה. הָעָם יִהְיֶה מַאֲכָל לְחַיּוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לְלֹא מַצִּיל. הַשִּׂמְחָה הַמְּתֻקָּה בָּעָרִים וּבַבָּתִּים תִּסְתַּתֵּם, וְהָאָרֶץ תַּהְיֶה חֲרֵבָה וְשִׁמְמָה.
הפסוקים מסתיימים בתיאור הגורל של העם והארץ כתוצאה מהמעשים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההבחנה בין דברי התוכחה לדברי הנחמה
״כיוצא בו אתה אומר (ירמיה ל ד) ואלה הדברים אשר דבר ה' אל ישראל ואל יהודה, וכי לא נתנבא ירמיהו אלא אלו בלבד והלא שני״
בפירוש ספרי דברים א׳ על פסוק בירמיהו, מוסבר כי הביטוי "וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים" אינו מגביל את כל נבואות הנביא, אלא מציין סוג מסוים של דברים. לפי שיטת הספרי, הכוונה היא לדברי תוכחה ספציפיים שנועדו להזהיר את העם. הפרשן מסתמך על פסוקים אחרים בספר ירמיהו, המתארים קול חרדה, פחד וחוסר שלום. מתוך כך עולה שהדברים המוזכרים בראש הפרשה הם דברי אזהרה קשים וקשים מנשוא, ולא כלל הנבואות של ירמיהו, שכוללות גם דברים אחרים.
ספרי דברים א׳:ג׳ ↗הבטחה לברכה וזיהוי המקום
״רבי יאשיה אומר אינו צריך הרי הוא אומר (שמות כ, כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך בכל מקום ס"ד אלא מקרא זה״
בקטע זה מובא דברי רבי יאשיה המפרש פסוק מספר שמות. הוא מתייחס למילים שבהן הַשֵּׁם מבטיח לבוא אל עמו ולברך אותם בכל מקום שבו יזכיר את שמו. לפי שיטתו, הטקסט המקורי עבר שינוי מסוים וצריך להבין אותו נכון. הפירוש מסביר שהברכה והביאה של הַשֵּׁם מתרחשת דווקא בבית הבחירה, שהוא המקום שבו מזכירים את שמו. רבי יאשיה מציע שזהו המקום הספציפי שבו מתקיימות ההבטחה לא כי בכל מקום גיאוגרפי באופן שרירותי, אלא במקום המיועד לכך.
סוטה ל״ח א:י״א ↗בעקבות המפרשים
התועלת המדומה של המקדש
״הגנוב רצוח וגו'. בתמיה וכי אלה תעשו ויועיל ההיכל לכם:״
בפסוק זה, ירמיהו מביא את מעשיהם של בני ישראל כדוגמה למעשה לא מוסרי, כמו גניבה, רצח וניאוף. הוא מצביע על הפער הגדול בין המעשים הרעים לבין ההתנהגות בתוך המקדש. הנביא שואל בתמיה: האם אתם חושבים שתוכלו להמשיך לעשות את כל הדברים האלו ולהסתמך על כך שהמקדש יגן עליכם? רש"י מפרש שהנביא משתמש בתוכחה ובתמיה. הוא מדגיש שהיכולת לעבוד בבית המקדש אינה מקנה הגנה או תועלת אם האדם ממשיך לעבור על המצוות. לפי פירושו, ירמיהו קורא להם להבין שההיכל אינו כלי להסתתרות מאחורי מעשים רעים, אלא מקום שדורש צדק ויושר.
רש״י על ירמיהו 7:9:1 ↗הקשבה לקול הַשֵּׁם
״יום השכם ושלוח. מידי יום ביום השכם ושלוח:״
בְּקֶצֶת הַפֶּסַח, הַשֵּׁם שׁוֹלֵחַ אֶל עַמּוֹ מִסְרָה מְשֻׁלֶּחֶת בְּכָל יוֹם וָיוֹם. הַמּסָרָה הַזּוֹ אֵינָהּ מִקְרֶה חֶדֶלַת פַּעַת, אֶלָּא תְּהוּלָה שֶׁחוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ בְּעֹז וּבְחִידוּת כָּל בֹּקֶר וְעֶרֶב. רַשִׁי בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפָּסוּק בְּסֵפֶר יִרְמְיָהוּ, מַסְבִּיר אֶת הַמּשְׁמָעוּת שֶׁל הַבִּטּוּי "מִידֵי יוֹם בְּיוֹם". הוּא מְסַבֵּל שֶׁהַדָּבָר קוֹרֶה בְּקֶצֶת הַיּוֹם וְגַם בְּתחִילָתוֹ, כְּדי לְהַדְגִּישׁ אֶת הָרֶצֶשׁ הָרִفְקִי וְהַמְּתֻקָּה שֶׁל הַשְּׁלִיחוּת הַמִּתְקַדֶּמֶת בְּכָל רֶגַע.
רש״י על ירמיהו 7:25:1 ↗הקשר שבין מעשי הגזל לרצח
״הגנוב. וכי תגנבו ותרצחו וגו׳:״
בְּפֶסַק הַמִּקְרָא, הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מַצְהִיר עַל מַעֲשֵׂי הָעָם בְּכָל מַעֲשֵׂה הָרֶע. הַתּוֹכַחָה מִתְרַכזֶת בְּסוֹד הַהִתְעַלּוּת עַל הַתּוֹרָה, כְּשֶׁהָעָם מְבַצֵּעַ פְּשָׁעִים חֲמֻרִים כְּמוֹ גְּזִלָּה וָרֶצַח. הַמִּצּוּדַת דָּוִד מְסַבֵּר שֶׁהַנָּבִיא מַעֲקִיר אֶת הַסְּתִירוּת: הָעָם חָשַׁב שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עֲוֹנוֹת כְּבָרִים וְלַעֲבֹר עַל הַתּוֹרָה, וּבְעוֹד שֶׁהוּא מִתְנַדֵּל בְּמִסְבָּד הַבַּיִת וְהַמִּקְדָּשׁ, הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה לֹא יַחְסִיר מִן הַדִּין.
מצודת דוד על ירמיהו 7:9:1 ↗העדר ההקשבה ביהודה
״ולא שמעו אלי. אנשי הדור הזה:״
בפסוק זה, ירמיהו מתאר את המצב הרוחני של בני ישראל בתקופתו. הנביא מציין כי אנשי הדור הזה פועלים בסיגנון קבוע של אי-הקשבה. הם אינם שומעים את הדברים שנאמרו להם, וזהו חלק מהתנהגותם המשתנה לרוע. המצודת דוד מסביר כי הכוונה היא לאנשי הדור הספציפי של ירמיהו, המדגיש שהבעיה הייתה ממוקדת באותה תקופה. ההסבר מתמקד בעובדה שהם פשוט סירבו לקבל את המסר הנבואי.
מצודת דוד על ירמיהו 7:26:1 ↗