בני בנימין, תברחו ממרכז ירושלים. תתקעו שופר בתקוע והרימו דגל על בית הכרם, כי רע מופיע מצפון ושובר גדול מגיע.
הָעִ֣זוּ ׀ בְּנֵ֣י בִניָמִ֗ן מִקֶּ֙רֶב֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וּבִתְק֙וֹעַ֙ תִּקְע֣וּ שׁוֹפָ֔ר וְעַל־בֵּ֥ית הַכֶּ֖רֶם שְׂא֣וּ מַשְׂאֵ֑ת כִּ֥י רָעָ֛ה נִשְׁקְפָ֥ה מִצָּפ֖וֹן וְשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃ירמיהו · פרק ו׳
אזהרת הבריחה מירושלים והחורבן המתקרב
קריאה להתעורר מפני הסכנה הממשית, תיאור שחיתות המנהיגים והחורבן הבלתי נמנע בגלל חוסר התשובה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
אזהרת הבריחה מירושלים
כמו המקום היפה והמפונק, כך אני נראית כבת ציון.
הַנָּוָה֙ וְהַמְּעֻנָּגָ֔ה דָּמִ֖יתִי בַּת־צִיּֽוֹן׃רועים עם עדרים יבואו אליה, יקימו סביבה אוהלים וכל אחד ירעה את שלו.
אֵלֶ֛יהָ יָבֹ֥אוּ רֹעִ֖ים וְעֶדְרֵיהֶ֑ם תָּקְע֨וּ עָלֶ֤יהָ אֹהָלִים֙ סָבִ֔יב רָע֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־יָדֽוֹ׃הכריזו על מלחמה במקום הזה. קומו ועלו בצהריים. אוי לנו, כי היום פנה וצללי הערב נוטים.
קַדְּשׁ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ מִלְחָמָ֔ה ק֖וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה בַֽצָּהֳרָ֑יִם א֥וֹי לָ֙נוּ֙ כִּי־פָנָ֣ה הַיּ֔וֹם כִּ֥י יִנָּט֖וּ צִלְלֵי־עָֽרֶב׃קריאה להרס ירושלים
קומו ועלו בלילה, והשמידו את ארמונותיה.
ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה בַלָּ֔יְלָה וְנַשְׁחִ֖יתָה אַרְמְנוֹתֶֽיהָ׃ (ס)כי כך אמר ה' צבאות: חתכו עצים והכינו דרך לירושלים. היא העיר שכל מוקד שלה היא עוול שבתוכה.
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת כִּרְת֣וּ עֵצָ֔ה וְשִׁפְכ֥וּ עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם סֹלְלָ֑ה הִ֚יא הָעִ֣יר הָפְקַ֔ד כֻּלָּ֖הּ עֹ֥שֶׁק בְּקִרְבָּֽהּ׃כמו שהמים מציפים בור, כך רעיה תופץ. חמס ושוד יישמעו בה, ותמיד יהיו בה מחלה ומכה.
כְּהָקִ֥יר בור [בַּ֙יִר֙] מֵימֶ֔יהָ כֵּ֖ן הֵקֵ֣רָה רָעָתָ֑הּ חָמָ֣ס וָ֠שֹׁד יִשָּׁ֨מַע בָּ֧הּ עַל־פָּנַ֛י תָּמִ֖יד חֳלִ֥י וּמַכָּֽה׃היכנסי לירושלים, פן שאמות בגללך, ופן אהפוך אותך לשממה שאין בה רוח.
הִוָּסְרִי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם פֶּן־תֵּקַ֥ע נַפְשִׁ֖י מִמֵּ֑ךְ פֶּן־אֲשִׂימֵ֣ךְ שְׁמָמָ֔ה אֶ֖רֶץ ל֥וֹא נוֹשָֽׁבָה׃ (פ)חוסר היכולת לשמוע וקץ הכעס
כך אמר ה׳ צבאות: שארית ישראל תגדל ותתפרע כמו גפן, אם תשיב את ידך כמו בור מלקט פירות.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עוֹלֵ֛ל יְעוֹלְל֥וּ כַגֶּ֖פֶן שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הָשֵׁב֙ יָדְךָ֔ כְּבוֹצֵ֖ר עַל־סַלְסִלּֽוֹת׃על מי אדבר ואתלה עדות, וכולם ישמעו? הנה אוזניהם חרשות והם לא יכולים להקשיב. הנה דברי ה׳ הפכו עבורם לבושה, והם לא רוצים בהם.
עַל־מִ֨י אֲדַבְּרָ֤ה וְאָעִ֙ידָה֙ וְיִשְׁמָ֔עוּ הִנֵּה֙ עֲרֵלָ֣ה אָזְנָ֔ם וְלֹ֥א יוּכְל֖וּ לְהַקְשִׁ֑יב הִנֵּ֣ה דְבַר־יְהוָ֗ה הָיָ֥ה לָהֶ֛ם לְחֶרְפָּ֖ה לֹ֥א יַחְפְּצוּ־בֽוֹ׃מלאה בי כעס ה׳, נמאס לי להכיל. שפכו בחוץ על הילדים ועל בחוץ על הנערים יחד, כי גם איש עם אישה יתחברו, זקן עם מלא ימים.
וְאֵת֩ חֲמַ֨ת יְהוָ֤ה ׀ מָלֵ֙אתִי֙ נִלְאֵ֣יתִי הָכִ֔יל שְׁפֹ֤ךְ עַל־עוֹלָל֙ בַּח֔וּץ וְעַ֛ל ס֥וֹד בַּחוּרִ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־גַם־אִ֤ישׁ עִם־אִשָּׁה֙ יִלָּכֵ֔דוּ זָקֵ֖ן עִם־מְלֵ֥א יָמִֽים׃בתיהם ושטחיהם יועברו לאחרים, נשים יחד, כי אני ארים את ידי על יושבי הארץ, כך אומר ה׳.
וְנָסַ֤בּוּ בָֽתֵּיהֶם֙ לַאֲחֵרִ֔ים שָׂד֥וֹת וְנָשִׁ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־אַטֶּ֧ה אֶת־יָדִ֛י עַל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהוָֽה׃שחיתות המנהיגים וסירוב לשיבה
כי מהקטנים ועד הגדולים כולם כולם מרמים, ומנביא ועד כהן כולם עושים שקר.
כִּ֤י מִקְּטַנָּם֙ וְעַד־גְּדוֹלָ֔ם כֻּלּ֖וֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע וּמִנָּבִיא֙ וְעַד־כֹּהֵ֔ן כֻּלּ֖וֹ עֹ֥שֶׂה שָּֽׁקֶר׃והם מרפאים את השבר של עמי בקלות רבה, כשהם אומרים: שלום, שלום, אבל אין שלום.
וַֽיְרַפְּא֞וּ אֶת־שֶׁ֤בֶר עַמִּי֙ עַל־נְקַלָּ֔ה לֵאמֹ֖ר שָׁל֣וֹם ׀ שָׁל֑וֹם וְאֵ֖ין שָׁלֽוֹם׃הם מביישים כי עשו דבר נתעב, וגם הם לא מתביישים, אפילו הכלים לא יודעים להתבייש; לכן הם יקרסו עם הנופלים בזמן שאבוא לפקוד אותם, הם ימעדו, אמר ה'.
הֹבִ֕ישׁוּ כִּ֥י תוֹעֵבָ֖ה עָשׂ֑וּ גַּם־בּ֣וֹשׁ לֹֽא־יֵב֗וֹשׁוּ גַּם־הַכְלִים֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ לָכֵ֞ן יִפְּל֧וּ בַנֹּפְלִ֛ים בְּעֵת־פְּקַדְתִּ֥ים יִכָּשְׁל֖וּ אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)כך אמר ה': עמדו על הדרכים, תראו ושאלו על נתיבי עולם, איזה זה הדרך הטובה, לכו בה ומצאו מנוחה לנפשכם, אבל הם אמרו: לא נלך.
כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֡ה עִמְדוּ֩ עַל־דְּרָכִ֨ים וּרְא֜וּ וְשַׁאֲל֣וּ ׀ לִנְתִב֣וֹת עוֹלָ֗ם אֵי־זֶ֨ה דֶ֤רֶךְ הַטּוֹב֙ וּלְכוּ־בָ֔הּ וּמִצְא֥וּ מַרְגּ֖וֹעַ לְנַפְשְׁכֶ֑ם וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נֵלֵֽךְ׃התעלמות מהשופר ותוצאות המחשבות הרעות
הקמתי עליכם משגיחים שיקשיבו לקול השופר, אבל הם אמרו: לא נקשיב.
וַהֲקִמֹתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ צֹפִ֔ים הַקְשִׁ֖יבוּ לְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַקְשִֽׁיב׃לכן, תשמעו כל העמים, ותבינו את מה שקורה בהם.
לָכֵ֖ן שִׁמְע֣וּ הַגּוֹיִ֑ם וּדְעִ֥י עֵדָ֖ה אֶת־אֲשֶׁר־בָּֽם׃תשמעי, ארץ, הנה אני מביא לעם הזה את רע המחשבות שלו, כי הוא לא הקשיב לדברי וסירב לתורתי.
שִׁמְעִ֣י הָאָ֔רֶץ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה פְּרִ֣י מַחְשְׁבוֹתָ֑ם כִּ֤י עַל־דְּבָרַי֙ לֹ֣א הִקְשִׁ֔יבוּ וְתוֹרָתִ֖י וַיִּמְאֲסוּ־בָֽהּ׃למה זה קורה? למה שאקבל קורבנות שלכם כשרוח קצרה תבוא וכל הטוב שלכם יגיע מארץ רחוקה? העולות שלכם לא לשמחה שלי, והזבחים שלכם לא מקובלים עליי.
לָמָּה־זֶּ֨ה לִ֤י לְבוֹנָה֙ מִשְּׁבָ֣א תָב֔וֹא וְקָנֶ֥ה הַטּ֖וֹב מֵאֶ֣רֶץ מֶרְחָ֑ק עֹלֽוֹתֵיכֶם֙ לֹ֣א לְרָצ֔וֹן וְזִבְחֵיכֶ֖ם לֹא־עָ֥רְבוּ לִֽי׃ (ס)הצבא הצפוני והמצוקה
לכן כך אמר הַשֵּׁם: הנה אני נותן לעם הזה מכשולים, ואבות ובנים יכשלו בהם יחד, ושכן וחבר יאבדו.
לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה מִכְשֹׁלִ֑ים וְכָ֣שְׁלוּ בָ֠ם אָב֨וֹת וּבָנִ֥ים יַחְדָּ֛ו שָׁכֵ֥ן וְרֵע֖וֹ יאבדו [וְאָבָֽדוּ׃] (פ)כך אמר הַשֵּׁם: הנה עם מגיע מארץ צפון, ועם גדול מתעורר מכל קצוות הארץ.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מֵאֶ֣רֶץ צָפ֑וֹן וְג֣וֹי גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃הם יחזיקו בקשת ובכידון, הם אכזריים ולא ירחמו. קולם כמו רעש גלים חזקים, והם ירכבו על סוסים, מוכנים למלחמה נגדך, בת ציון.
קֶ֣שֶׁת וְכִיד֞וֹן יַחֲזִ֗יקוּ אַכְזָרִ֥י הוּא֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶהֱמֶ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת־צִיּֽוֹן׃שמענו על הבשורה הזו והידיים שלנו נחלשו. המצוקה אחזה בנו בעוצמה, כמו כאב של יולדת.
שָׁמַ֥עְנוּ אֶת־שָׁמְע֖וֹ רָפ֣וּ יָדֵ֑ינוּ צָרָה֙ הֶחֱזִיקַ֔תְנוּ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה׃האזהרה מפני הפלישה והחורבן
אל תצאו לשדה ואל תלכו בדרך, כי החרב של האויב נמצאת מסביב.
אַל־תצאי [תֵּֽצְאוּ֙] הַשָּׂדֶ֔ה וּבַדֶּ֖רֶךְ אַל־תלכי [תֵּלֵ֑כוּ] כִּ֚י חֶ֣רֶב לְאֹיֵ֔ב מָג֖וֹר מִסָּבִֽיב׃בת עמי, חגרי שק ומתחי אפר, עשי לעצמך אבל מריר, כי פתאום יבוא השודד עלינו.
בַּת־עַמִּ֤י חִגְרִי־שָׂק֙ וְהִתְפַּלְּשִׁ֣י בָאֵ֔פֶר אֵ֤בֶל יָחִיד֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ מִסְפַּ֖ד תַּמְרוּרִ֑ים כִּ֣י פִתְאֹ֔ם יָבֹ֥א הַשֹּׁדֵ֖ד עָלֵֽינוּ׃כמבצר נתתי אותך בתוך עמי, כדי שתדע ותבחן את דרכם.
בָּח֛וֹן נְתַתִּ֥יךָ בְעַמִּ֖י מִבְצָ֑ר וְתֵדַ֕ע וּבָחַנְתָּ֖ אֶת־דַּרְכָּֽם׃כולם הם סוררים ומשקרים, הולכי רכיל, נחושת וברזל, כולם הם משחיתים.
כֻּלָּם֙ סָרֵ֣י סֽוֹרְרִ֔ים הֹלְכֵ֥י רָכִ֖יל נְחֹ֣שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל כֻּלָּ֥ם מַשְׁחִיתִ֖ים הֵֽמָּה׃הכסף הפגום
הם נמלטים כמו אבק ברוח, קורסים ומתפרקים לגמרי, שקר ומרמה הם, ונמסים כמו מתכת בלהבת אש, וגם החברים שלהם לא הצליחו להיפרד מהם.
נָחַ֣ר מַפֻּ֔חַ מאשתם [מֵאֵ֖שׁ] [תַּ֣ם] עֹפָ֑רֶת לַשָּׁוְא֙ צָרַ֣ף צָר֔וֹף וְרָעִ֖ים לֹ֥א נִתָּֽקוּ׃הם כמו כסף שאין בו ערך, ככה קראו להם, כי ה׳ סירב אותם.
כֶּ֣סֶף נִמְאָ֔ס קָרְא֖וּ לָהֶ֑ם כִּֽי־מָאַ֥ס יְהוָ֖ה בָּהֶֽם׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
אזהרת הבריחה מירושלים
הָעִ֣זוּ ׀ בְּנֵ֣י בִניָמִ֗ן מִקֶּ֙רֶב֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וּבִתְק֙וֹעַ֙ תִּקְע֣וּ שׁוֹפָ֔ר וְעַל־בֵּ֥ית הַכֶּ֖רֶם שְׂא֣וּ מַשְׂאֵ֑ת כִּ֥י רָעָ֛ה נִשְׁקְפָ֥ה מִצָּפ֖וֹן וְשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃
הַנָּוָה֙ וְהַמְּעֻנָּגָ֔ה דָּמִ֖יתִי בַּת־צִיּֽוֹן׃
אֵלֶ֛יהָ יָבֹ֥אוּ רֹעִ֖ים וְעֶדְרֵיהֶ֑ם תָּקְע֨וּ עָלֶ֤יהָ אֹהָלִים֙ סָבִ֔יב רָע֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־יָדֽוֹ׃
קַדְּשׁ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ מִלְחָמָ֔ה ק֖וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה בַֽצָּהֳרָ֑יִם א֥וֹי לָ֙נוּ֙ כִּי־פָנָ֣ה הַיּ֔וֹם כִּ֥י יִנָּט֖וּ צִלְלֵי־עָֽרֶב׃
קריאה להרס ירושלים
ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה בַלָּ֔יְלָה וְנַשְׁחִ֖יתָה אַרְמְנוֹתֶֽיהָ׃ (ס)
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת כִּרְת֣וּ עֵצָ֔ה וְשִׁפְכ֥וּ עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם סֹלְלָ֑ה הִ֚יא הָעִ֣יר הָפְקַ֔ד כֻּלָּ֖הּ עֹ֥שֶׁק בְּקִרְבָּֽהּ׃
כְּהָקִ֥יר בור [בַּ֙יִר֙] מֵימֶ֔יהָ כֵּ֖ן הֵקֵ֣רָה רָעָתָ֑הּ חָמָ֣ס וָ֠שֹׁד יִשָּׁ֨מַע בָּ֧הּ עַל־פָּנַ֛י תָּמִ֖יד חֳלִ֥י וּמַכָּֽה׃
הִוָּסְרִי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם פֶּן־תֵּקַ֥ע נַפְשִׁ֖י מִמֵּ֑ךְ פֶּן־אֲשִׂימֵ֣ךְ שְׁמָמָ֔ה אֶ֖רֶץ ל֥וֹא נוֹשָֽׁבָה׃ (פ)
חוסר היכולת לשמוע וקץ הכעס
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עוֹלֵ֛ל יְעוֹלְל֥וּ כַגֶּ֖פֶן שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הָשֵׁב֙ יָדְךָ֔ כְּבוֹצֵ֖ר עַל־סַלְסִלּֽוֹת׃
עַל־מִ֨י אֲדַבְּרָ֤ה וְאָעִ֙ידָה֙ וְיִשְׁמָ֔עוּ הִנֵּה֙ עֲרֵלָ֣ה אָזְנָ֔ם וְלֹ֥א יוּכְל֖וּ לְהַקְשִׁ֑יב הִנֵּ֣ה דְבַר־יְהוָ֗ה הָיָ֥ה לָהֶ֛ם לְחֶרְפָּ֖ה לֹ֥א יַחְפְּצוּ־בֽוֹ׃
וְאֵת֩ חֲמַ֨ת יְהוָ֤ה ׀ מָלֵ֙אתִי֙ נִלְאֵ֣יתִי הָכִ֔יל שְׁפֹ֤ךְ עַל־עוֹלָל֙ בַּח֔וּץ וְעַ֛ל ס֥וֹד בַּחוּרִ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־גַם־אִ֤ישׁ עִם־אִשָּׁה֙ יִלָּכֵ֔דוּ זָקֵ֖ן עִם־מְלֵ֥א יָמִֽים׃
וְנָסַ֤בּוּ בָֽתֵּיהֶם֙ לַאֲחֵרִ֔ים שָׂד֥וֹת וְנָשִׁ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־אַטֶּ֧ה אֶת־יָדִ֛י עַל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהוָֽה׃
שחיתות המנהיגים וסירוב לשיבה
כִּ֤י מִקְּטַנָּם֙ וְעַד־גְּדוֹלָ֔ם כֻּלּ֖וֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע וּמִנָּבִיא֙ וְעַד־כֹּהֵ֔ן כֻּלּ֖וֹ עֹ֥שֶׂה שָּֽׁקֶר׃
וַֽיְרַפְּא֞וּ אֶת־שֶׁ֤בֶר עַמִּי֙ עַל־נְקַלָּ֔ה לֵאמֹ֖ר שָׁל֣וֹם ׀ שָׁל֑וֹם וְאֵ֖ין שָׁלֽוֹם׃
הֹבִ֕ישׁוּ כִּ֥י תוֹעֵבָ֖ה עָשׂ֑וּ גַּם־בּ֣וֹשׁ לֹֽא־יֵב֗וֹשׁוּ גַּם־הַכְלִים֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ לָכֵ֞ן יִפְּל֧וּ בַנֹּפְלִ֛ים בְּעֵת־פְּקַדְתִּ֥ים יִכָּשְׁל֖וּ אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)
כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֡ה עִמְדוּ֩ עַל־דְּרָכִ֨ים וּרְא֜וּ וְשַׁאֲל֣וּ ׀ לִנְתִב֣וֹת עוֹלָ֗ם אֵי־זֶ֨ה דֶ֤רֶךְ הַטּוֹב֙ וּלְכוּ־בָ֔הּ וּמִצְא֥וּ מַרְגּ֖וֹעַ לְנַפְשְׁכֶ֑ם וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נֵלֵֽךְ׃
התעלמות מהשופר ותוצאות המחשבות הרעות
וַהֲקִמֹתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ צֹפִ֔ים הַקְשִׁ֖יבוּ לְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַקְשִֽׁיב׃
לָכֵ֖ן שִׁמְע֣וּ הַגּוֹיִ֑ם וּדְעִ֥י עֵדָ֖ה אֶת־אֲשֶׁר־בָּֽם׃
שִׁמְעִ֣י הָאָ֔רֶץ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה פְּרִ֣י מַחְשְׁבוֹתָ֑ם כִּ֤י עַל־דְּבָרַי֙ לֹ֣א הִקְשִׁ֔יבוּ וְתוֹרָתִ֖י וַיִּמְאֲסוּ־בָֽהּ׃
לָמָּה־זֶּ֨ה לִ֤י לְבוֹנָה֙ מִשְּׁבָ֣א תָב֔וֹא וְקָנֶ֥ה הַטּ֖וֹב מֵאֶ֣רֶץ מֶרְחָ֑ק עֹלֽוֹתֵיכֶם֙ לֹ֣א לְרָצ֔וֹן וְזִבְחֵיכֶ֖ם לֹא־עָ֥רְבוּ לִֽי׃ (ס)
הצבא הצפוני והמצוקה
לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה מִכְשֹׁלִ֑ים וְכָ֣שְׁלוּ בָ֠ם אָב֨וֹת וּבָנִ֥ים יַחְדָּ֛ו שָׁכֵ֥ן וְרֵע֖וֹ יאבדו [וְאָבָֽדוּ׃] (פ)
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מֵאֶ֣רֶץ צָפ֑וֹן וְג֣וֹי גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃
קֶ֣שֶׁת וְכִיד֞וֹן יַחֲזִ֗יקוּ אַכְזָרִ֥י הוּא֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶהֱמֶ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת־צִיּֽוֹן׃
שָׁמַ֥עְנוּ אֶת־שָׁמְע֖וֹ רָפ֣וּ יָדֵ֑ינוּ צָרָה֙ הֶחֱזִיקַ֔תְנוּ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה׃
האזהרה מפני הפלישה והחורבן
אַל־תצאי [תֵּֽצְאוּ֙] הַשָּׂדֶ֔ה וּבַדֶּ֖רֶךְ אַל־תלכי [תֵּלֵ֑כוּ] כִּ֚י חֶ֣רֶב לְאֹיֵ֔ב מָג֖וֹר מִסָּבִֽיב׃
בַּת־עַמִּ֤י חִגְרִי־שָׂק֙ וְהִתְפַּלְּשִׁ֣י בָאֵ֔פֶר אֵ֤בֶל יָחִיד֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ מִסְפַּ֖ד תַּמְרוּרִ֑ים כִּ֣י פִתְאֹ֔ם יָבֹ֥א הַשֹּׁדֵ֖ד עָלֵֽינוּ׃
בָּח֛וֹן נְתַתִּ֥יךָ בְעַמִּ֖י מִבְצָ֑ר וְתֵדַ֕ע וּבָחַנְתָּ֖ אֶת־דַּרְכָּֽם׃
כֻּלָּם֙ סָרֵ֣י סֽוֹרְרִ֔ים הֹלְכֵ֥י רָכִ֖יל נְחֹ֣שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל כֻּלָּ֥ם מַשְׁחִיתִ֖ים הֵֽמָּה׃
הכסף הפגום
נָחַ֣ר מַפֻּ֔חַ מאשתם [מֵאֵ֖שׁ] [תַּ֣ם] עֹפָ֑רֶת לַשָּׁוְא֙ צָרַ֣ף צָר֔וֹף וְרָעִ֖ים לֹ֥א נִתָּֽקוּ׃
כֶּ֣סֶף נִמְאָ֔ס קָרְא֖וּ לָהֶ֑ם כִּֽי־מָאַ֥ס יְהוָ֖ה בָּהֶֽם׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מציג את אזהרות ירמיהו לעם יהודה מפני הפלישה הצפונית וההרס הכבד שממתין לירושלים.
אזהרת הבריחה מירושלים
הנביא מזהיר את בני בנימין לברוח מירושלים בגלל סכנת פלישה מצפון. ירושלים נמשלה למקום יפה שייכבש על ידי רועים, והמצב הופך למלחמה קשה וקרובה שבה הצללים מתארכים, מה שמסמל את בוא החשיכה והסוף.
קריאה להרס ירושלים
הנביא מביא את דברי ה' צבאות הקוראים להכין דרך צבא אל ירושלים כדי להשמיד את ארמונותיה. העיר נדונה בגלל העוול והחמס שבה, אשר יגרמו לה לשממה ורע רעיונית. הנביא מזהיר שהעיר חייבת להשתנות, אחרת ירושלים תהפוך למקום נטוש ללא רוח.
חוסר היכולת לשמוע וקץ הכעס
ירמיהו מתאר את מצב שארית ישראל שגדלה כגפן אך אינה מקשיבה לנביא. בגלל חרשות אוזניהם וסירובם לדבר ה׳, הנביא מביע את גאתו מכעסו ומנבא חורבן שבו רכושם יועבר לאחרים.
שחיתות המנהיגים וסירוב לשיבה
הנביא מתאר שחיתות מוחלטת בכל שכבות העם, מהקטנים ועד המנהיגים והכהנים, שמרמים את העם ומרפאים פגיעותיו בשקר. למרות קריאת ה' לעצור ולחזור לנתיבי עולם טובים, העם מסרב לשנות את דרכיו.
התעלמות מהשופר ותוצאות המחשבות הרעות
הנביא מזהיר שהעמים יראו את עונש העם בשל חוסר הקשבה לשופר ולתורה. הַשֵּׁם מביא על העם את רע מחשבותיהם, וטוען שהקורבנות והעולות שלהם אינם מתקבלים בגלל סירבם לתורתו.
הצבא הצפוני והמצוקה
הנביא מזהיר מפני צבא גדול וחסר רחמים המגיע מצפון כדי לתקוף את ירושלים. הבשורה על המלחמה הקרבה גורמת לעם רעד, חולשה ויבשה, כמעט ככאב של יולדת.
האזהרה מפני הפלישה והחורבן
הנביא מזהיר את בני עמו מפני צבא אויב המתקרב ומצווה על אבל מוחלט. הוא מתאר את עצמו כמבצר שנועד לבחון את דרכי העם, אך מגלה כי כל העם סורר, משקר ומשחית, ומתנהג כמתכת קשה שאינה נסגרת.
הכסף הפגום
הפסוקים מתארים את מצב העם שנמצא בתהליך של התפרקות וקריסה, בדומה לאבק ומתכת שנמסים באש. הם נחשבים לכסף שאין בו ערך ומיותר, וזאת משום שהשם סירב אותם ולא קיבל אותם עוד.
הפרק מסתיים בתיאור של עם שלא ניתן לזקק מטהריות בגלל שחיתותו המוחלטת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשמעות המשתנה של המילה ערלה
״מִנַּיִין לַמִּילָה שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם? נֶאֱמַר כָּאן ״עׇרְלָתוֹ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עׇרְלָתוֹ״, מַה לְּהַלָּן דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה פְּרִי — אַף כָּאן דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה פְּרִי. אֵימָא לִבּוֹ, דִּכְתִיב: ״וּמַלְתֶּם״
בַּתַּלְמוּד, בַּסֶּפֶר שַׁבָּת, דּוֹרְשִׁים אֶת הַמִּלָּה "עָרְלָתוֹ" שֶׁמוֹפֵעַ בְּמִקּוֹמִים שׁוֹנִים. הַקְּרִיטִיקָה הַתַּלְמוּדִית בּוֹחֶנֶת מַה מַּעֲנֶה הַמִּלָּה בְּכָל הַקְהָלָה וְהַקְהָלָה. יֵשׁ שֶׁמְפַרְשֵׁים כְּבָר כְּלִי מַעֲשֶׂה שֶׁמְּיַשֵּׂם פְּרִיָּה, וְיֵשׁ שֶׁמְפַרְשֵׁים אוֹתָהּ כְּמַשָּׁמַע כְּכִסּוּי. בְּעֶקְבוֹת זֹאת, הַמִּלָּה עֲשׂוּיָה לְהַתְמַדֵּד לְכָל מַשְׁמָע מַעֲשֶׂה אֲדָמִי, כְּמוֹ לֵב אוֹ אֹזֶן, וְלֹא רַק כְּחֹמֶר גָּשׁוּם.
שבת ק״ח א:ז׳ ↗עִרְלַת הַלֵּב וְרֶמֶזִים בַּכְּתָבִים
״רַב הוּנָא בַּר קַפָּרָא אָמַר יָשַׁב אַבְרָהָם אָבִינוּ וְדָרַשׁ, נֶאֱמַר עָרְלָה בְּאִילָן וְנֶאֱמַר עָרְלָה בְּאָדָם, מַה עָרְלָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּאִילָן מָקוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת אַף עָרְלָה״
הַמִּקְרָא מְסַפֵּר עַל הַמּוֹצָא מִן הַכְּתָבִים רְמָזִים עֲמֻקִּים. רַבִּי עֲקִיבָא מְפַרְשֵׁשׁ אֶת הַדְּרָשָׁה הַנִּמְצֵאת בְּמִקְרֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל הַמַּוְעָד לְ"עָרְלָה". הוּא מְזַהֶה בֵּין הַמָּוֹעַ הַנִּמְצָא בְּאָזְנֵי הָעָם לְאִי-הַקְשָׁבָה, בֵּין הָעִרְלָה בַּשְּׂפָתַיִם לְאִי-הַיְּכֹלֶת לְדַבֵּר אֶת הַדְּרָשָׁה, וּבֵין הַלֵּב הֶעָרְלָה לְחֶסְרוֹן הַהַרְגָּשָׁה וְהָאֱמוּנָה. הַפֵּרוּשׁ מַדְגִּישׁ שֶׁהַמְּבִין אֶת הַכְּתָבִים מִלְמַד אֶת הַמּוּלָכִיּוּת שֶׁבַּמִּקְרָא. הַתְּמִימוּת הַנִּמְצֵאת בְּאַבְרָהָם הָיְתָה הַבָּסִיס לְהַבְנַחַת הַמִּצְוָה. הַדְּרָשָׁה מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַמַּצָּב הַמַּצְעִירי כְּמוֹ הַקְשָׁבָה וְדִבּוּר לְמַצָּב רוּחָנִי עָמוֹת יוֹתֵר.
ויקרא רבה כ״ה:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
התקפה המפתיעה
״חלי ומכה. ע"כ איתיתי עלה מרע ומחא:״
בקטע זה מופיע תיאור של התקפה חזקה ומהירה. המילים מתארות תנועה של עליה מלמעלה וסיבוב של מכה מצד רע. הדימוי מדגיש את עוצמת הנזק ואת חוסר היכולת להתמודד עם המכה המגיעה ממקום לא צפוי. רש"י מפרש את הפסוקים הללו ומדגיש שהעליה היא מלמעלה והמכה מגיעה מצד רע. הוא מתמקד בפרטים הטכניים של אופן ביצוע המכה וביסוד המהירות והעוצמה שבה היא מופעלת.
רש״י על ירמיהו 6:7:4 ↗הכאב שבחזקה
״יחזיקו. יקחו כמו וישלח ידו ויחזק בו (שם ד) וכן צרה החזיקתני אחזתני:״
בפסוק זה, ירמיה הנביא מתאר את קושי המצב ותחושת הלחץ הכבד שמרגישים האנשים. המילה "יחזיקו" מתארת כאילו מישהו תופס את האדם בחוזקה ואינו מרפה ממנו. זהו תיאור של מצוקה שקשה להשתחרר ממנה, כמו אחיזה חזקה מאוד שכלואה בתוך המציאות הקשה. רש"י מסביר את המילה "יחזיקו" באמצעות דוגמה נוספת לאחיזה חזקה וכואבת. הוא משווה זאת למצב שבו אדם מרגיש שהמצוקה או הצרות אוחזות בו בחוזקה רבה, באופן שקשה מאוד להשתחרר ממנו. הפירוש מדגיש את עוצמת הלחץ והתחושה שהדבר מהודק ובלתי ניתן להפרדה.
רש״י על ירמיהו 6:23:1 ↗הקשר בין הדיבור לבין המעשה
״הוסרי. קבלי מוסר פן תסור נפשי ממך:״
בפסוק הזה, ירמיהו הנביא מביא את דברי הַשֵּׁם שמהדהדים בתוך העיר ירושלים. השליחים מתריעים בפני התושבים על סכנה קרובה וקוראים להם להתרחק מהמלחמה המתקרבת. ההודעה הזו היא אזהרה דחופה שנועדה לעורר את הלב לפני שיהיה מאוחר מדי. המצודת דוד מסביר על הפסוק הזה שהדברים נשמעים בכל מקום, כמעט כמו קריאת מודיעין שמתפרסמת ברחובות. הפסוק מדגיש שהאזהרה אינה רק מילה שקטה, אלא קריאה גלויה וברורה שכולם יכולים לשמוע. המטרה היא להדגיש את חשיבות ההתעוררות לפני בוא האויב.
מצודת דוד על ירמיהו 6:8:1 ↗חוסר רחמים על הנופלים
״ולא ירחמו. על הנופלים בידם:״
הפסוק מתוך ספר ירמיהו מתאר מצב של חוסר רחמים ותקיפות. לפי המצודת דוד על הפסוק הזה, הכוונה היא שהעונש יבוא בצורה שאין בה רחמים כלל, במיוחד על אלו שנופלים וקורסים תחת עוצמת המכה. הפרשן מסביר שהדין יבוא בצורה כזו שלא תהיה חמלה על אלו שנפלו בידם. המצודת דוד מתמקד בפירוש המילה "ולא ירחמו" כתיאור של גזירה קשה ובלתי נמנעת על מי שסובל מהמכה.
מצודת דוד על ירמיהו 6:23:2 ↗