צדקיה מלך שמונה עשרה שנים בירשלים. שם אמו היה חמוטל, בת ירמיהו מליבנה.
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ חמיטל [חֲמוּטַ֥ל] בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃ירמיהו · פרק נב׳
סוף תקופת המלוכה וחורבן ירושלים
תיאור נפילת ירושלים, גלות יהויכין ושינוי גורלו בבבל
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו נב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תחילת חורבן ירושלים בתקופת צדקיה
הוא עשה רע בעיני ה׳, בדיוק כמו כל מה שעשה יהויקים.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יְהוֹיָקִֽים׃זה קרה כי ירושלים ויהודה עוררו את חמתו של ה׳, עד שהוא הדיח אותם מעיניו. צדקיה מרד במלך בבל.
כִּ֣י ׀ עַל־אַ֣ף יְהוָ֗ה הָֽיְתָה֙ בִּירוּשָׁלִַ֣ם וִֽיהוּדָ֔ה עַד־הִשְׁלִיכ֥וֹ אוֹתָ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו וַיִּמְרֹ֥ד צִדְקִיָּ֖הוּ בְּמֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃בשנה התשיעית למלכותו, בחודש העשירי, בעשירי לחודש, נבכדצר מלך בבל הגיע עם כל הצבא שלו אל ירושלים. הם התחמנו סביב העיר ובנו מחסום סביבה.
וַיְהִי֩ בַשָּׁנָ֨ה הַתְּשִׁעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבוּכַדְרֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֤וּא וְכָל־חֵילוֹ֙ עַל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַֽיַּחֲנ֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֛יהָ דָּיֵ֖ק סָבִֽיב׃נפילת ירושלים ותפיסת המלך צדקיהו
העיר נכבשה במצור, בשנה השתים עשרה למלך צדקיהו.
וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ׃בחודש הרביעי, בתשיעי לחודש, הרעב בעיר התחזק ולא היה לחם לאנשי הארץ.
בַּחֹ֤דֶשׁ הָֽרְבִיעִי֙ בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא־הָיָ֥ה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃העיר נפרצה, וכל חיי החיל ברחו ויצאו מהעיר בלילה דרך שער שבין החומות שעל גן המלך, כשסביב העיר נמצאים כלי כלי כסדים, והם הלכו בדרך הערבה.
וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכָל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֡ה יִבְרְחוּ֩ וַיֵּצְא֨וּ מֵהָעִ֜יר לַ֗יְלָה דֶּ֜רֶךְ שַׁ֤עַר בֵּין־הַחֹמֹתַ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ עַל־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּלְכ֖וּ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃חיילי הכשדים רדפו אחרי המלך ותפסו את צדקיהו בערבות ירחו, וכל חיי שלו התפזרו ממנו.
וַיִּרְדְּפ֤וּ חֵיל־כַּשְׂדִּים֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּשִּׂ֥יגוּ אֶת־צִדְקִיָּ֖הוּ בְּעַֽרְבֹ֣ת יְרֵח֑וֹ וְכָל־חֵיל֔וֹ נָפֹ֖צוּ מֵעָלָֽיו׃סוף ימי צדקיהו ונפילת ירושלים
הם תפסו את המלך והעלו אותו אל מלך בבל, לרבלה בארץ חמת, ושם שוחחו איתו משפטים.
וַֽיִּתְפְּשׂוּ֙ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּעֲל֨וּ אֹת֜וֹ אֶל־מֶ֧לֶךְ בָּבֶ֛ל רִבְלָ֖תָה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּטִֽים׃מלך בבל שחט את בני צדקיהו מול עיניו, וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלה.
וַיִּשְׁחַ֧ט מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־בְּנֵ֥י צִדְקִיָּ֖הוּ לְעֵינָ֑יו וְגַ֛ם אֶת־כָּל־שָׂרֵ֥י יְהוּדָ֖ה שָׁחַ֥ט בְּרִבְלָֽתָה׃הוא אף עיוור את עיני צדקיהו, וכבל אותו בנחושת והביא אותו בבבל אל בית האסירים עד יום מותו.
וְאֶת־עֵינֵ֥י צִדְקִיָּ֖הוּ עִוֵּ֑ר וַיַּאַסְרֵ֣הוּ בַֽנְחֻשְׁתַּ֗יִם וַיְבִאֵ֤הוּ מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ בָּבֶ֔לָה וַיִּתְּנֵ֥הוּ בבית־[בֵֽית־] הַפְּקֻדֹּ֖ת עַד־י֥וֹם מוֹתֽוֹ׃בחודש החמישי, בעשור לחודש, בשנת שתים עשרה למלך נבוכדנצר מלך בבל, בא נבוזראדן, רב המטבח, ועמד לפני מלך בבל בירושלים.
וּבַחֹ֤דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי֙ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֔דֶשׁ הִ֗יא שְׁנַת֙ תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֑ל בָּ֗א נְבֽוּזַרְאֲדָן֙ רַב־טַבָּחִ֔ים עָמַ֛ד לִפְנֵ֥י מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בִּירוּשָׁלִָֽם׃חורבן ירושלים וגירוש העם
הוא שרף את בית ה׳, את בית המלך ואת כל בתי ירושלים, ואת כל הבתים הגדולים שרף באש.
וַיִּשְׂרֹ֥ף אֶת־בֵּית־יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כָּל־בָּתֵּ֧י יְרוּשָׁלִַ֛ם וְאֶת־כָּל־בֵּ֥ית הַגָּד֖וֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃כל החומות שמקיפות את ירושלים נהרסו על ידי כל הצבא הכשדי שבא בראש רב-הטבחים.
וְאֶת־כָּל־חֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם סָבִ֑יב נָֽתְצוּ֙ כָּל־חֵ֣יל כַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֶת־רַב־טַבָּחִֽים׃נבוזראדן, רב-הטבחים, גלה למלך בבל את חלק העם ואת השאר שנשארו בעיר, ואת הנופלים שקרסו, וגם את שארית בני עמון.
וּמִדַּלּ֨וֹת הָעָ֜ם וְֽאֶת־יֶ֥תֶר הָעָ֣ם ׀ הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֤ר נָֽפְלוּ֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְאֵ֖ת יֶ֣תֶר הָֽאָמ֑וֹן הֶגְלָ֕ה נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִֽים׃נבוזראדן, רב-הטבחים, השאיר את חלק הארץ כדי שעובדים יטפלו בכרמים ובגפנים.
וּמִדַּלּ֣וֹת הָאָ֔רֶץ הִשְׁאִ֕יר נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִ֑ים לְכֹרְמִ֖ים וּלְיֹגְבִֽים׃הרס כלי בית יהוה וגניבתם
הם שברו לגזרים את עמודי הנחושת שהיו בבית יהוה, את המכלים ואת ים הנחושת שהיה בבית יהוה, ולקחו את כל הנחושת שלהם לבבל.
וְאֶת־עַמּוּדֵ֨י הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁ֣ר לְבֵית־יְהוָ֗ה וְֽאֶת־הַמְּכֹנ֞וֹת וְאֶת־יָ֧ם הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר בְּבֵית־יְהוָ֖ה שִׁבְּר֣וּ כַשְׂדִּ֑ים וַיִּשְׂא֥וּ אֶת־כָּל־נְחֻשְׁתָּ֖ם בָּבֶֽלָה׃הם לקחו את הסירים, את היאים, את המזמרות, את המזרקות, את הכפות ואת כל כלי הנחושת ששימשו בשירותם.
וְאֶת־הַ֠סִּרוֹת וְאֶת־הַיָּעִ֨ים וְאֶת־הַֽמְזַמְּר֜וֹת וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֣ת וְאֶת־הַכַּפּ֗וֹת וְאֵ֨ת כָּל־כְּלֵ֧י הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁר־יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ם לָקָֽחוּ׃הראש הרב של הטבחים לקח את הספיים, את המחתות, את המזרקות, את הסירים, את המנורות, את הכפות ואת המנקיות, כשהזהב זהב והכסף כסף.
וְאֶת־הַ֠סִּפִּים וְאֶת־הַמַּחְתּ֨וֹת וְאֶת־הַמִּזְרָק֜וֹת וְאֶת־הַסִּיר֣וֹת וְאֶת־הַמְּנֹר֗וֹת וְאֶת־הַכַּפּוֹת֙ וְאֶת־הַמְּנַקִי֔וֹת אֲשֶׁ֤ר זָהָב֙ זָהָ֔ב וַאֲשֶׁר־כֶּ֖סֶף כָּ֑סֶף לָקַ֖ח רַב־טַבָּחִֽים׃העמודים היו שניים, הים היה אחד, ושתים עשרה בקרים מנחושת שהיו מתחת למכלים שהכין המלך שלמה לבית יהוה; לא היה משקל לנחושת של כל הכלים האלה.
הָעַמּוּדִ֣ים ׀ שְׁנַ֗יִם הַיָּ֤ם אֶחָד֙ וְהַבָּקָ֞ר שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־תַּ֣חַת הַמְּכֹנ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהוָ֑ה לֹא־הָיָ֣ה מִשְׁקָ֔ל לִנְחֻשְׁתָּ֖ם כָּל־הַכֵּלִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃תיאור העמודים וכיבוד הכהנים
גובה כל עמוד היה שמונה עשר אמה, וההקף שלו היה שתים עשרה אמה, ועובי העמוד היה ארבע אצבעות.
וְהָעַמּוּדִ֗ים שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ קומה [קוֹמַת֙] הָעַמֻּ֣ד הָאֶחָ֔ד וְח֛וּט שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֥ה אַמָּ֖ה יְסֻבֶּ֑נּוּ וְעָבְי֛וֹ אַרְבַּ֥ע אַצְבָּע֖וֹת נָבֽוּב׃על העמוד הייתה כתר מנחושת, וגובה הכתר היה חמש אמות. על הכתר הייתה רשת ורימונים מסביב, והכל היה עשוי נחושת, וכך היו גם העמוד השני והרימונים.
וְכֹתֶ֨רֶת עָלָ֜יו נְחֹ֗שֶׁת וְקוֹמַ֨ת הַכֹּתֶ֥רֶת הָאַחַת֮ חָמֵ֣שׁ אַמּוֹת֒ וּשְׂבָכָ֨ה וְרִמּוֹנִ֧ים עַֽל־הַכּוֹתֶ֛רֶת סָבִ֖יב הַכֹּ֣ל נְחֹ֑שֶׁת וְכָאֵ֛לֶּה לַֽעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִ֖י וְרִמּוֹנִֽים׃היו לתקתי הרימונים תשעים ושישה, וסך כל הרימונים על הרשת מסביב היה מאה.
וַיִּֽהְיוּ֙ הָֽרִמֹּנִ֔ים תִּשְׁעִ֥ים וְשִׁשָּׁ֖ה ר֑וּחָה כָּל־הָרִמּוֹנִ֥ים מֵאָ֛ה עַל־הַשְּׂבָכָ֖ה סָבִֽיב׃ראש המטבח לקח את שריה, הכהן הראשי, ואת צפניה, הכהן המשנה, ואת שלושת שומרי הסף.
וַיִּקַּ֣ח רַב־טַבָּחִ֗ים אֶת־שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־צְפַנְיָ֖ה כֹּהֵ֣ן הַמִּשְׁנֶ֑ה וְאֶת־שְׁלֹ֖שֶׁת שֹׁמְרֵ֥י הַסַּֽף׃סוף הגיר ומוות השליחים
מהעיר לקח שליח אחד שהיה אחראי על אנשי הצבא, שבעה אנשים מהחבורה של המלך שמצאו בעיר, את הסופר, שר הצבא שאסוף את אנשי הארץ, ושישים איש מאנשי הארץ שמצאו בתוך העיר.
וּמִן־הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד אֲֽשֶׁר־הָיָ֥ה פָקִ֣יד ׀ עַל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וְשִׁבְעָ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵרֹאֵ֤י פְנֵי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצְא֣וּ בָעִ֔יר וְאֵ֗ת סֹפֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א הַמַּצְבִּ֖א אֶת־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הַֽנִּמְצְאִ֖ים בְּת֥וֹךְ הָעִֽיר׃נבוכדנצר, סר רב הטבחים, לקח אותם והוביל אותם אל מלך בבל, לרבלתה.
וַיִּקַּ֣ח אוֹתָ֔ם נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִ֑ים וַיֹּ֧לֶךְ אוֹתָ֛ם אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָֽתָה׃מלך בבל הכה אותם והרג אותם ברבלתה, בארץ חמת, ויהודה הופקעה מאדמתה.
וַיַּכֶּ֣ה אוֹתָם֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֧ל וַיְמִתֵ֛ם בְּרִבְלָ֖ה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיִּ֥גֶל יְהוּדָ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃זהו העם שגלה נבוכדנצר בשנה שבעים ושלושה אלף שלושים ושלושה יהודים.
זֶ֣ה הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶגְלָ֖ה נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֑ר בִּשְׁנַת־שֶׁ֕בַע יְהוּדִ֕ים שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְעֶשְׂרִ֥ים וּשְׁלֹשָֽׁה׃סיום הגלות ושינוי גורל יהויכין
בשנה השמונה עשרה לנבוכדנצר, שמונה מאות שלושים ושניים נפשו מירושלים.
בִּשְׁנַ֛ת שְׁמוֹנֶ֥ה עֶשְׂרֵ֖ה לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּ֑ר מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם נֶ֕פֶשׁ שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁנָֽיִם׃בשנה השלושים עשר לנבוכדנצר, נבזראדן, רב הטבחים של היהודים, גלה שבע מאות ארבעים וחמש נפשות, וסך כל הנפשות היה ארבעת אלפים ושש מאות.
בִּשְׁנַ֨ת שָׁלֹ֣שׁ וְעֶשְׂרִים֮ לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּר֒ הֶגְלָ֗ה נְבֽוּזַרְאֲדָן֙ רַב־טַבָּחִ֔ים יְהוּדִ֕ים נֶ֕פֶשׁ שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת אַרְבָּעִ֣ים וַחֲמִשָּׁ֑ה כָּל־נֶ֕פֶשׁ אַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (פ)ושלושים ושבע שנים לאחר הגלות של יהויכין מלך יהודה, בשנה השתיים עשר חודשים, בעשרים וחמש ביום של החודש, מלך בבל מרודך, אדם טיפש, הוציא את יהויכין מלך יהודה מבית הכלא בשנת מלכותו.
וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְגָלוּת֙ יְהוֹיָכִ֣ן מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ חֹ֔דֶשׁ בְּעֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ נָשָׂ֡א אֱוִ֣יל מְרֹדַךְ֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל בִּשְׁנַ֣ת מַלְכֻת֗וֹ אֶת־רֹאשׁ֙ יְהוֹיָכִ֣ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה וַיֹּצֵ֥א אוֹת֖וֹ מִבֵּ֥ית הכליא [הַכְּלֽוּא׃]הוא דיבר איתו דברים טובים והעניק לו כיסא גבוה יותר מכל שאר המלכים שהיו איתו בבבל.
וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ טֹב֑וֹת וַיִּתֵּן֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מִמַּ֗עַל לְכִסֵּ֧א מלכים [הַמְּלָכִ֛ים] אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בְּבָבֶֽל׃קצבת יְהוֹיָקִין בבבל
הוא שינה את בגדי הכלא שלו, ואכל לפניו אוכל באופן קבוע כל ימות חייו.
וְשִׁנָּ֕ה אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י כִלְא֑וֹ וְאָכַ֨ל לֶ֧חֶם לְפָנָ֛יו תָּמִ֖יד כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽו׃הקצבה היומית שלו ניתנה לו באופן קבוע ממלך בבל, יום אחר יום, עד יום מותו, לאורך כל ימות חייו.
וַאֲרֻחָת֗וֹ אֲרֻחַת֩ תָּמִ֨יד נִתְּנָה־לּ֜וֹ מֵאֵ֧ת מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמ֖וֹ עַד־י֣וֹם מוֹת֑וֹ כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תחילת חורבן ירושלים בתקופת צדקיה
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ חמיטל [חֲמוּטַ֥ל] בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יְהוֹיָקִֽים׃
כִּ֣י ׀ עַל־אַ֣ף יְהוָ֗ה הָֽיְתָה֙ בִּירוּשָׁלִַ֣ם וִֽיהוּדָ֔ה עַד־הִשְׁלִיכ֥וֹ אוֹתָ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו וַיִּמְרֹ֥ד צִדְקִיָּ֖הוּ בְּמֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
וַיְהִי֩ בַשָּׁנָ֨ה הַתְּשִׁעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבוּכַדְרֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֤וּא וְכָל־חֵילוֹ֙ עַל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַֽיַּחֲנ֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֛יהָ דָּיֵ֖ק סָבִֽיב׃
נפילת ירושלים ותפיסת המלך צדקיהו
וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ׃
בַּחֹ֤דֶשׁ הָֽרְבִיעִי֙ בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא־הָיָ֥ה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכָל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֡ה יִבְרְחוּ֩ וַיֵּצְא֨וּ מֵהָעִ֜יר לַ֗יְלָה דֶּ֜רֶךְ שַׁ֤עַר בֵּין־הַחֹמֹתַ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ עַל־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּלְכ֖וּ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃
וַיִּרְדְּפ֤וּ חֵיל־כַּשְׂדִּים֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּשִּׂ֥יגוּ אֶת־צִדְקִיָּ֖הוּ בְּעַֽרְבֹ֣ת יְרֵח֑וֹ וְכָל־חֵיל֔וֹ נָפֹ֖צוּ מֵעָלָֽיו׃
סוף ימי צדקיהו ונפילת ירושלים
וַֽיִּתְפְּשׂוּ֙ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּעֲל֨וּ אֹת֜וֹ אֶל־מֶ֧לֶךְ בָּבֶ֛ל רִבְלָ֖תָה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּטִֽים׃
וַיִּשְׁחַ֧ט מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־בְּנֵ֥י צִדְקִיָּ֖הוּ לְעֵינָ֑יו וְגַ֛ם אֶת־כָּל־שָׂרֵ֥י יְהוּדָ֖ה שָׁחַ֥ט בְּרִבְלָֽתָה׃
וְאֶת־עֵינֵ֥י צִדְקִיָּ֖הוּ עִוֵּ֑ר וַיַּאַסְרֵ֣הוּ בַֽנְחֻשְׁתַּ֗יִם וַיְבִאֵ֤הוּ מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ בָּבֶ֔לָה וַיִּתְּנֵ֥הוּ בבית־[בֵֽית־] הַפְּקֻדֹּ֖ת עַד־י֥וֹם מוֹתֽוֹ׃
וּבַחֹ֤דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי֙ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֔דֶשׁ הִ֗יא שְׁנַת֙ תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֑ל בָּ֗א נְבֽוּזַרְאֲדָן֙ רַב־טַבָּחִ֔ים עָמַ֛ד לִפְנֵ֥י מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בִּירוּשָׁלִָֽם׃
חורבן ירושלים וגירוש העם
וַיִּשְׂרֹ֥ף אֶת־בֵּית־יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כָּל־בָּתֵּ֧י יְרוּשָׁלִַ֛ם וְאֶת־כָּל־בֵּ֥ית הַגָּד֖וֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃
וְאֶת־כָּל־חֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם סָבִ֑יב נָֽתְצוּ֙ כָּל־חֵ֣יל כַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֶת־רַב־טַבָּחִֽים׃
וּמִדַּלּ֨וֹת הָעָ֜ם וְֽאֶת־יֶ֥תֶר הָעָ֣ם ׀ הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֤ר נָֽפְלוּ֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְאֵ֖ת יֶ֣תֶר הָֽאָמ֑וֹן הֶגְלָ֕ה נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִֽים׃
וּמִדַּלּ֣וֹת הָאָ֔רֶץ הִשְׁאִ֕יר נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִ֑ים לְכֹרְמִ֖ים וּלְיֹגְבִֽים׃
הרס כלי בית יהוה וגניבתם
וְאֶת־עַמּוּדֵ֨י הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁ֣ר לְבֵית־יְהוָ֗ה וְֽאֶת־הַמְּכֹנ֞וֹת וְאֶת־יָ֧ם הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר בְּבֵית־יְהוָ֖ה שִׁבְּר֣וּ כַשְׂדִּ֑ים וַיִּשְׂא֥וּ אֶת־כָּל־נְחֻשְׁתָּ֖ם בָּבֶֽלָה׃
וְאֶת־הַ֠סִּרוֹת וְאֶת־הַיָּעִ֨ים וְאֶת־הַֽמְזַמְּר֜וֹת וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֣ת וְאֶת־הַכַּפּ֗וֹת וְאֵ֨ת כָּל־כְּלֵ֧י הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁר־יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ם לָקָֽחוּ׃
וְאֶת־הַ֠סִּפִּים וְאֶת־הַמַּחְתּ֨וֹת וְאֶת־הַמִּזְרָק֜וֹת וְאֶת־הַסִּיר֣וֹת וְאֶת־הַמְּנֹר֗וֹת וְאֶת־הַכַּפּוֹת֙ וְאֶת־הַמְּנַקִי֔וֹת אֲשֶׁ֤ר זָהָב֙ זָהָ֔ב וַאֲשֶׁר־כֶּ֖סֶף כָּ֑סֶף לָקַ֖ח רַב־טַבָּחִֽים׃
הָעַמּוּדִ֣ים ׀ שְׁנַ֗יִם הַיָּ֤ם אֶחָד֙ וְהַבָּקָ֞ר שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־תַּ֣חַת הַמְּכֹנ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהוָ֑ה לֹא־הָיָ֣ה מִשְׁקָ֔ל לִנְחֻשְׁתָּ֖ם כָּל־הַכֵּלִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃
תיאור העמודים וכיבוד הכהנים
וְהָעַמּוּדִ֗ים שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ קומה [קוֹמַת֙] הָעַמֻּ֣ד הָאֶחָ֔ד וְח֛וּט שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֥ה אַמָּ֖ה יְסֻבֶּ֑נּוּ וְעָבְי֛וֹ אַרְבַּ֥ע אַצְבָּע֖וֹת נָבֽוּב׃
וְכֹתֶ֨רֶת עָלָ֜יו נְחֹ֗שֶׁת וְקוֹמַ֨ת הַכֹּתֶ֥רֶת הָאַחַת֮ חָמֵ֣שׁ אַמּוֹת֒ וּשְׂבָכָ֨ה וְרִמּוֹנִ֧ים עַֽל־הַכּוֹתֶ֛רֶת סָבִ֖יב הַכֹּ֣ל נְחֹ֑שֶׁת וְכָאֵ֛לֶּה לַֽעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִ֖י וְרִמּוֹנִֽים׃
וַיִּֽהְיוּ֙ הָֽרִמֹּנִ֔ים תִּשְׁעִ֥ים וְשִׁשָּׁ֖ה ר֑וּחָה כָּל־הָרִמּוֹנִ֥ים מֵאָ֛ה עַל־הַשְּׂבָכָ֖ה סָבִֽיב׃
וַיִּקַּ֣ח רַב־טַבָּחִ֗ים אֶת־שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־צְפַנְיָ֖ה כֹּהֵ֣ן הַמִּשְׁנֶ֑ה וְאֶת־שְׁלֹ֖שֶׁת שֹׁמְרֵ֥י הַסַּֽף׃
סוף הגיר ומוות השליחים
וּמִן־הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד אֲֽשֶׁר־הָיָ֥ה פָקִ֣יד ׀ עַל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וְשִׁבְעָ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵרֹאֵ֤י פְנֵי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצְא֣וּ בָעִ֔יר וְאֵ֗ת סֹפֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א הַמַּצְבִּ֖א אֶת־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הַֽנִּמְצְאִ֖ים בְּת֥וֹךְ הָעִֽיר׃
וַיִּקַּ֣ח אוֹתָ֔ם נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִ֑ים וַיֹּ֧לֶךְ אוֹתָ֛ם אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָֽתָה׃
וַיַּכֶּ֣ה אוֹתָם֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֧ל וַיְמִתֵ֛ם בְּרִבְלָ֖ה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיִּ֥גֶל יְהוּדָ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃
זֶ֣ה הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶגְלָ֖ה נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֑ר בִּשְׁנַת־שֶׁ֕בַע יְהוּדִ֕ים שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְעֶשְׂרִ֥ים וּשְׁלֹשָֽׁה׃
סיום הגלות ושינוי גורל יהויכין
בִּשְׁנַ֛ת שְׁמוֹנֶ֥ה עֶשְׂרֵ֖ה לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּ֑ר מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם נֶ֕פֶשׁ שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁנָֽיִם׃
בִּשְׁנַ֨ת שָׁלֹ֣שׁ וְעֶשְׂרִים֮ לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּר֒ הֶגְלָ֗ה נְבֽוּזַרְאֲדָן֙ רַב־טַבָּחִ֔ים יְהוּדִ֕ים נֶ֕פֶשׁ שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת אַרְבָּעִ֣ים וַחֲמִשָּׁ֑ה כָּל־נֶ֕פֶשׁ אַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (פ)
וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְגָלוּת֙ יְהוֹיָכִ֣ן מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ חֹ֔דֶשׁ בְּעֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ נָשָׂ֡א אֱוִ֣יל מְרֹדַךְ֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל בִּשְׁנַ֣ת מַלְכֻת֗וֹ אֶת־רֹאשׁ֙ יְהוֹיָכִ֣ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה וַיֹּצֵ֥א אוֹת֖וֹ מִבֵּ֥ית הכליא [הַכְּלֽוּא׃]
וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ טֹב֑וֹת וַיִּתֵּן֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מִמַּ֗עַל לְכִסֵּ֧א מלכים [הַמְּלָכִ֛ים] אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בְּבָבֶֽל׃
קצבת יְהוֹיָקִין בבבל
וְשִׁנָּ֕ה אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י כִלְא֑וֹ וְאָכַ֨ל לֶ֧חֶם לְפָנָ֛יו תָּמִ֖יד כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽו׃
וַאֲרֻחָת֗וֹ אֲרֻחַת֩ תָּמִ֨יד נִתְּנָה־לּ֜וֹ מֵאֵ֧ת מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמ֖וֹ עַד־י֣וֹם מוֹת֑וֹ כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את האירועים האחרונים של מלכות יהודה, החל מתחילת המצור של נבוכדנאצר ועד לשינוי גורלו של יהויכין בגלות.
תחילת חורבן ירושלים בתקופת צדקיה
הקטע מתאר את תקופת מלכותו של צדקיה, שחזר על מעשי הרע של קודמיו. בגלל חרון חמת ה׳, נפתחה המצור של נבכדרצאן מלך בבל על ירושלים בשנה התשיעית למלכותו.
נפילת ירושלים ותפיסת המלך צדקיהו
תיאור נפילת ירושלים ותפיסת המלך צדקיהו על ידי הכשדים. הפרק מתאר את המצור, הרעב הקשה בעיר, פריצת החומות ובריחת חיילי יהודה, המסתיימת במרדף הכשדים אחר המלך ותפיסתו בערבות ירחו.
סוף ימי צדקיהו ונפילת ירושלים
הפסוקים מתארים את סופו של המלך צדקיהו ואת חורבן יהודה. מלך בבל לוכד את צדקיהו, שוחט את בניו ושרי יהודה, ועוור את עיני המלך המוחלש. התקופה מסתיימת עם הגעת רב המטבח בבבל לירושלים בשנת שתים עשרה למלך נבוכדנצר.
חורבן ירושלים וגירוש העם
תיאור סוף תקופת יהודה: שריפת בית ה׳ ובתי ירושלים על ידי הכשדים, הרס חומות העיר, וגירוש חלק מהאוכלוסייה למלך בבל וכן בני עמון, תוך השארת חלק מהארץ לחקלאים.
הרס כלי בית יהוה וגניבתם
תיאור מפורט של השחתת כלי הנחושת בבית יהוה במהלך כיבוש ירושלים. הטקסט מונה את עמודי הנחושת, הים והמכלים שנשברו, וכן את כלי המטבח והשירות שנלקחו לבבל על ידי רב-הטבחים. מודגש כי כמות הנחושת מהכלים שנלקחו הייתה כה גדולה, עד שלא ניתן היה לשקלה.
תיאור העמודים וכיבוד הכהנים
הפסוקים מתארים בפירוט את המידות והמבנה של שני עמודי הנחושת, כולל גובה, היקף, כתר ורימונים. לאחר מכן מתואר רגע של מעצר, שבו ראש המטבח לוקח את הכהנים הראשיים ואת שומרי הסף.
סוף הגיר ומוות השליחים
תיאור של השליחים שנלקחו מהעיר יהודה ומוותם בידי מלך בבל, וציון מספר הגולים בגלות בבבל.
סיום הגלות ושינוי גורל יהויכין
הפסוקים מתארים את סוף תקופת הגלות של יהויכין מלך יהודה. הם מציינים את מספר הנפשות שנעלו בבבל בשנים שונות, ומתארים כיצד מלך בבל, מרודך, שחרר את יהויכין מהכלא, דיבר איתו בטוב והעניק לו כבוד וכיסא מלכות גבוה מכל המלכים האחרים בבבל.
קצבת יְהוֹיָקִין בבבל
פסוקים אלו מתארים את מצבו של יְהוֹיָקִין בגלות בבבל. הוא קיבל בגדים חדשים ואכל לפניו באופן קבוע. מלך בבל קבע לו קצבה יומית קבועה שתשולמה לו בכל יום, וכל זאת לאורך כל שנות חייו שבשבי.
הטקסט מסתיים בתיאור הקצבה שקיבל יהויכין מהמלך בבבל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
אֶחָת הִיא: הַגְּזֵרָה הַמְּדֻיֶּקֶת שֶׁל הַכֹּל
״ואתחנן אל ה' וגו' (דברים ג כג). זש"ה אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה (איוב ט כב), אמר משה רבונו של עולם״
בַּמִּדְרָשׁ הַמּוּבָל לַמַּסָּע שֶׁל “תַּנְחוּמָא בּוּבֶר”, נִפְגָּשִׁים הַדְּרוֹכִים בְּסוֹף הַתַּנָּךְ עִם רֶעָיו וְעַד מְסִימַת הַמַּלְכוּת. הַמֵּסָר הַמִּקְרָאִי מְסַבֵּל בִּלְשׁוֹן הַמֵּסֹר: הַכֹּל נִמְצָא תַּחַת הַשְּׁלִיטָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַשֵּׁם, אֲדֹנֵי הַכֹּל. הַמֵּסָר מְצַיֵּן כִּי הַגְּזֵרָה הָאֶחָדָה שֶׁל הַשֵּׁם מְחַלֶּקֶת אֶת הָעוֹלָם לְמַקְרִים שׁוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר אִיּוֹב: “אֶחָת הִיא”. הַמֵּסָר מְבִיא דֻּגְמָאוֹת מִמְּגוֹן הַהִיסְטוֹרְיָה הַמּקְרִית: מֵהַצַּדִּיקִים, כְּמוֹ נֹחַ שֶׁנִּצְלַע מִפֶּרֶק הַתֵּבָה, וְעַד הָרְשָׁעִים, כְּמוֹ פַּרְעֹה נֵכֶן שֶׁנֶּשְׁבַּר כִּסְאוֹ. הַמֵּסָר מְסַבֵּל בְּקִשְׁרֵי הַמַּקְרֵה, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁמּוּסְבָּר בַּמִּדְרָשׁ, כְּשֶׁהַכֹּל נִשְׁלָט עַל יְדֵי הַגְּזֵרָה הַמְּדֻיֶּקֶת. הַמֵּסָר מְסַבֵּל בְּהַצְהָרָה שֶׁהַכֹּל כְּשָׁווה לִפְנֵי הַשֵּׁם, וְהַמּוֹצָא הַמִּקְרָאִי הוּא שֶׁלְּכָל מַקֵּה וּלְכָל עִנְיָן יֵשׁ גְּזֵרָה אַחַת וּמְדֻיֶּקֶת שֶׁל הַשֵּׁם.
תנחומא בובר, ואתחנן א׳:א׳ ↗מחזור החודש והדורות
״דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (שם עב, ז): יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח, עד שלא הוציא הקדוש ברוך הוא״
בפרשנות זו על שמות רבה, מובא דימוי של מחזור הירח למחזור הדורות של עם ישראל. לפי הפירוש, החודש מתחיל כירח חדש שמתחיל להאיר, מגיע לשיא ביום חמישה עשר, ומתחיל להדעך עד שהוא נעלם ביום שלושים. כך גם הגורל של ישראל: תקופה של שלים דורות שבה האור גדל ומתחזק, החל מאברהם, דרך יצחק ויעקב, ועד לשיא של שלמה המלך, שבתקופתו הגיע האור למלוא עוצמתו כמו ירח מלא. הפרשנות משתמשת בסיפורו של שלמה המלך כדי להמחיש את שיא האור, אך מדגישה כי מלכותו הייתה תחת שליטת הַשֵּׁם. עם בוא המלכים הבאים, האור החל להדלדל ולקטון, עד שבתקופת צדקיהו, כפי שמתואר בסוף ספר ירמיה, האור של הירח היה כבר חסר וחלש מאוד. הפירוש מתמקד בשינויים הדרגתיים של האור והכוח לאורך ההיסטוריה היהודית.
שמות רבה ט״ו:כ״ו ↗בעקבות המפרשים
המשמעות של השבועה במשפט
״וידבר אתו משפטים. על שעבד על השבועה:״
הפסוק הזה עוסק בפרשנות של מעשה משפטי. רש"י מסביר שהמילים "וידבר אתו משפטים" מתייחסות למצב שבו אדם נדר לשבועה. לפי הפירוש, המילים הללו מתארות את תהליך הדין שבו בוחנים את השבועה שנשבע האדם. הפרשן מתמקד בפרטים הטכניים של הדין. הוא מראה כיצד הטקסט המקראי משמש בסיס להבנת החובה הכרוכה בשבועה. הגישה כאן היא פשוטה ומתמקדת בחיבור שבין הדין לבין המעשה עצמו.
רש״י על ירמיהו 52:9:2 ↗מפקד הכוחות של נבוכדנצר
״המצביא את עם הארץ. יודע מנין של כל עיר ועיר כמה אנשים מוציאה לצבא:״
הפסוק מתאר את הנהגת הכוחות של מלך בבל במהלך כיבוש ירושלים. המלך נבוכדנצר קבע מכסה ספציפי של אנשים שכל עיר ועיר חייבת לשלוח לצבא שלו. כל עיר הייתה אחראית להוציא מספר מדויק של חיילים בהתאם לגודלה. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר שהמלך ידע בדיוק כמה אנשים כל עיר צריכה לספק. לפי גישת רש"י, המנהיג הבבלי ניהל רישום מדויק של אוכלוסיות הערים כדי להבטיח שהגיוס יהיה יעיל ומסודר.
רש״י על ירמיהו 52:25:2 ↗המסע אל רבלה
״רבלתה. כי בהאריך ימי המצור הלך נ״נ לרבלה:״
בפסוק זה מתוארת התחנה האחרונה של המלך יהויאק häufig לפני נפילת ירושלים. לאחר שצדקיהו נשבה על ידי נבוכדנאצר, כוחות הבבל התקדמו לכיוון רבלה. המפרש מצודת דוד מסביר כי רבלה הייתה המקום שאליו הלכו כעשרים אלף חיילים בבלים. המצור התארך בדרכו של צבא הבבל אל עיר המלך. הפסוק מתמקד בפרטים הטכניים של התקדמות הצבא ומיקומו. לפי המצודת דוד, הארכת ימי המצור בדרך לרבלה היא שגרמה לכך שהכוחות הגיעו לשם. הפירוש מסתמך על הטקסט המקראי כדי להבהיר את המסלול והיקף הכוח הצבאי שהשתתף במבצע הזה.
מצודת דוד על ירמיהו 52:9:1 ↗השבי והסדר החדש בירושלים
״ואת סופר שר הצבא. הסופר של שר הצבא:״
הפסוק מתאר חלק מהאירועים שאירעו בירושלים בזמן חורבן העיר. הפסוק מציין שהסופר, שהיה משמש כשר הצבא, נלקח בשבי יחד עם שאר האנשים. זהו חלק מתיאור השיהוי והשבי של המנהיגים והדרגים הצבאיים בתקופה זו. מצודת דוד מסביר שהסופר המדובר בטקסט הוא אכן האיש שאחראי על הרישום והמסמכים של שר הצבא. הוא מדגיש את התפקיד המנהלי והרישומי של אותו אדם בתוך המערכת הצבאית של יהודה לפני החורבן.
מצודת דוד על ירמיהו 52:25:3 ↗