הַדָּבָר שֶׁדִּבֵּר הַשֵּׁם אֶל בָּבֶל, אֶל אֶרֶץ כַּשְׁדִּים, בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא.
הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־בָּבֶ֖ל אֶל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים בְּיַ֖ד יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃ירמיהו · פרק נ׳
נְבוּאַת הַחֶרְבָּן עַל בָּבֶל וְהַשּׁוֹבִים לַהַשֵּׁם
חורבן בבל, גלות ושיבת עם ישראל אל הַשֵּׁם, ודין אלוהי על הממלכה שתוקפה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו נ׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
נְבוּאַת הַחֶרְבָּן עַל בָּבֶל וְהַשּׁוֹבִים לַהַשֵּׁם
סַפְּרוּ בַּעֲמִים, הַשְׁמִיעוּ וְהָרִימוּ דֶּגֶל. הַשְׁמִיעוּ וְאַל תַּסְתִּירוּ. אִמְרוּ: בָּבֶל נִלְכְּדָה. בֵּל הַשְׁפִּיל אֶת מַמְלַכְתּוֹ, וְעַצְבֵי בָּבֶל הַשְׁפִּילוּ אֶת תְּמוּנוֹת הָאֱלֹהִים שֶׁלָּהּ.
הַגִּ֨ידוּ בַגּוֹיִ֤ם וְהַשְׁמִ֙יעוּ֙ וּֽשְׂאוּ־נֵ֔ס הַשְׁמִ֖יעוּ אַל־תְּכַחֵ֑דוּ אִמְרוּ֩ נִלְכְּדָ֨ה בָבֶ֜ל הֹבִ֥ישׁ בֵּל֙ חַ֣ת מְרֹדָ֔ךְ הֹבִ֣ישׁוּ עֲצַבֶּ֔יהָ חַ֖תּוּ גִּלּוּלֶֽיהָ׃כִּי עָלָה עָלֶיהָ עַם מִצָּפוֹן, וְהוּא יַשְׁאִיר אֶת אֲדָמָתָהּ שְׁמֵמָה, וְלֹא יֵשְׁבוּ בָּהּ אֲף אָדָם וְלֹא בְּהֵמָה; כֻּלָּם יִבְרְחוּ וְיֵלְכוּ לְדַרְכָּם.
כִּ֣י עָלָה֩ עָלֶ֨יהָ גּ֜וֹי מִצָּפ֗וֹן הֽוּא־יָשִׁ֤ית אֶת־אַרְצָהּ֙ לְשַׁמָּ֔ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה יוֹשֵׁ֖ב בָּ֑הּ מֵאָדָ֥ם וְעַד־בְּהֵמָ֖ה נָ֥דוּ הָלָֽכוּ׃בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, אָמַר הַשֵּׁם, יָבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו. הֵם יֵלְכוּ בְּבִכְיָה וְיַחַלְּשׁוּ, וְאֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם יְחַפְּשׁוּ.
בַּיָּמִ֨ים הָהֵ֜מָּה וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה יָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הֵ֥מָּה וּבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו הָל֤וֹךְ וּבָכוֹ֙ יֵלֵ֔כוּ וְאֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם יְבַקֵּֽשׁוּ׃הַשְׁבָּת הַגָּלוּת וְהַחֲזָרַת עַם ה'
צִיּוֹן תִּשְׁאַל אֶת הַדֶּרֶךְ הַלֹּאֲחוּלָה, וּפָנֶיהָ יַפְנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. בּוֹאוּ וְהִדָּבְקוּ בַּשֵּׁם, כִּי בְרִית עוֹלָם לֹא תִּשָּׁכַח.
צִיּ֣וֹן יִשְׁאָ֔לוּ דֶּ֖רֶךְ הֵ֣נָּה פְנֵיהֶ֑ם בֹּ֚אוּ וְנִלְו֣וּ אֶל־יְהוָ֔ה בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃ (ס)עַמִּי הָיָה כְּצֹאן אָבוּד. הָרוֹעִים שֶׁלּוֹ הַטּוּ אֶת הַדֶּרֶךְ, הֵם שׁוֹבְבִים שֶׁמִּתְפַּזְּרִים מֵהָר לַגִּבְעָה וְשָׁכְחוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן שֶׁלָּהֶם.
צֹ֤אן אֹֽבְדוֹת֙ היה [הָי֣וּ] עַמִּ֔י רֹעֵיהֶ֣ם הִתְע֔וּם הָרִ֖ים שובבים [שֽׁוֹבְב֑וּם] מֵהַ֤ר אֶל־גִּבְעָה֙ הָלָ֔כוּ שָׁכְח֖וּ רִבְצָֽם׃כָּל הַמְּחַפְּשִׂים אוֹתָם אָכְלוּ אוֹתָם, וְהָאוֹתָם אָמְרוּ: "לֹא הֶעֱווּ אוֹתָם". זֶה קָרָה כִּי הֵם חָטְאוּ לַשֵּׁם, הַמְּשַׁכֵּן הַצֶּדֶק וְהַתִּקְוָה שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶם.
כָּל־מוֹצְאֵיהֶ֣ם אֲכָל֔וּם וְצָרֵיהֶ֥ם אָמְר֖וּ לֹ֣א נֶאְשָׁ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר חָטְא֤וּ לַֽיהוָה֙ נְוֵה־צֶ֔דֶק וּמִקְוֵ֥ה אֲבֽוֹתֵיהֶ֖ם יְהוָֽה׃ (ס)הֵם נָסוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְיָצְאוּ כְּמוֹ כּבָשִׂים שֶׁעוֹמְדִים מוּל הָעֶרֶב.
נֻ֚דוּ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֔ל וּמֵאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים יצאו [צֵ֑אוּ] וִהְי֕וּ כְּעַתּוּדִ֖ים לִפְנֵי־צֹֽאן׃נפילת בבל ושיבת עם ישראל
כי הנה אני יוצא מהעיר ועולה על בבל קהל אומות גדול מארץ צפון, והם יתייצבו נגדה. חציו יתפסו אותה כגיבור חכם, והם לא יחזרו ריקים.
כִּ֣י הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֡י מֵעִיר֩ וּמַעֲלֶ֨ה עַל־בָּבֶ֜ל קְהַל־גּוֹיִ֤ם גְּדֹלִים֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וְעָ֣רְכוּ לָ֔הּ מִשָּׁ֖ם תִּלָּכֵ֑ד חִצָּיו֙ כְּגִבּ֣וֹר מַשְׁכִּ֔יל לֹ֥א יָשׁ֖וּב רֵיקָֽם׃והשדות של בבל יהיו כמו שוד, וכל שודדיה יהיו שבעים, נא הַשֵׁם.
וְהָיְתָ֥ה כַשְׂדִּ֖ים לְשָׁלָ֑ל כָּל־שֹׁלְלֶ֥יהָ יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃תשמחו ותתעודדו, אתם שמשתלטים על נחלה שלי, כי נתפסתם כמו עגל שדורך את השדה, ותרעדו כמו שוורים.
כִּ֤י תשמחי [תִשְׂמְחוּ֙] כִּ֣י תעלזי [תַֽעֲלְז֔וּ] שֹׁסֵ֖י נַחֲלָתִ֑י כִּ֤י תפושי [תָפ֙וּשׁוּ֙] כְּעֶגְלָ֣ה דָשָׁ֔ה ותצהלי [וְתִצְהֲל֖וּ] כָּאֲבִּרִֽים׃אמכם תתביישו מאוד, ומה שילדתם יתביישו. הנה בסוף יבואו אומות, והמדבר יהיה יבש וצחיח.
בּ֤וֹשָׁה אִמְּכֶם֙ מְאֹ֔ד חָפְרָ֖ה יֽוֹלַדְתְּכֶ֑ם הִנֵּה֙ אַחֲרִ֣ית גּוֹיִ֔ם מִדְבָּ֖ר צִיָּ֥ה וַעֲרָבָֽה׃חורבן בבל
בגלל כעס הַשֵּׁם, הארץ הזאת לא תישאר מאוכלסת ותהיה שממה מוחלטת. כל מי שיעבור על בבל ידהים וישרוק בגלל כל המכות שיראו בה.
מִקֶּ֤צֶף יְהוָה֙ לֹ֣א תֵשֵׁ֔ב וְהָיְתָ֥ה שְׁמָמָ֖ה כֻּלָּ֑הּ כֹּ֚ל עֹבֵ֣ר עַל־בָּבֶ֔ל יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶֽיהָ׃הכינו מחנה מסביב לבבל, כל בעלי הקשת, ותנו לה את כל החצים בלי לרחם, כי היא חטאה בפני הַשֵּׁם.
עִרְכ֨וּ עַל־בָּבֶ֤ל ׀ סָבִיב֙ כָּל־דֹּ֣רְכֵי קֶ֔שֶׁת יְד֣וּ אֵלֶ֔יהָ אַֽל־תַּחְמְל֖וּ אֶל־חֵ֑ץ כִּ֥י לַֽיהוָ֖ה חָטָֽאָה׃הרימו דגל מעליה, היא נתנה את ידה (התכנעת). השרתים שלה נפלו, החומות שלה נהרסו, כי זו נקמת הַשֵּׁם; הם נקמו בה בדיוק כפי שהיא עשתה לאחרים.
הָרִ֨יעוּ עָלֶ֤יהָ סָבִיב֙ נָתְנָ֣ה יָדָ֔הּ נָֽפְלוּ֙ אשויתיה [אָשְׁיוֹתֶ֔יהָ] נֶהֶרְס֖וּ חֽוֹמוֹתֶ֑יהָ כִּי֩ נִקְמַ֨ת יְהוָ֥ה הִיא֙ הִנָּ֣קְמוּ בָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ־לָֽהּ׃הזורע בבבל ייכרת, והקוצר שמשתמש במגל בזמן הקציר יופסק. בגלל חרב היונים, כל אחד יפנה אל עמו וכל אחד יברח אל ארצו.
כִּרְת֤וּ זוֹרֵ֙עַ֙ מִבָּבֶ֔ל וְתֹפֵ֥שׂ מַגָּ֖ל בְּעֵ֣ת קָצִ֑יר מִפְּנֵי֙ חֶ֣רֶב הַיּוֹנָ֔ה אִ֤ישׁ אֶל־עַמּוֹ֙ יִפְנ֔וּ וְאִ֥ישׁ לְאַרְצ֖וֹ יָנֻֽסוּ׃ (ס)דין בבל והתקווה לישראל
כבשים מפוזרות, ישראל. אריות פגעו בהם. הראשון אכל אותם מלך אשור, והאחרון נשבר עצמותיו על ידי נבוכדדצר מלך בבל.
שֶׂ֧ה פְזוּרָ֛ה יִשְׂרָאֵ֖ל אֲרָי֣וֹת הִדִּ֑יחוּ הָרִאשׁ֤וֹן אֲכָלוֹ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְזֶ֤ה הָאַחֲרוֹן֙ עִצְּמ֔וֹ נְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ (ס)לכן, כך אומר ה' צבאות, אלוהי ישראל: אני עושה דין למלך בבל ולארצו, בדיוק כפי שעשיתי עם מלך אשור.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֥י פֹקֵ֛ד אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְאֶל־אַרְצ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר פָּקַ֖דְתִּי אֶל־מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃אני אחזיר את ישראל למקומותיו. הכרם, הבשן, הר אפרים והגילעד יהיו שוב מלאים, ונפשו תהיה שבעה.
וְשֹׁבַבְתִּ֤י אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־נָוֵ֔הוּ וְרָעָ֥ה הַכַּרְמֶ֖ל וְהַבָּשָׁ֑ן וּבְהַ֥ר אֶפְרַ֛יִם וְהַגִּלְעָ֖ד תִּשְׂבַּ֥ע נַפְשֽׁוֹ׃בימים ההם ובעת ההיא, נאום ה', אחפש את עונש ישראל ולא אמצא אותו, ואת חטאות יהודה ולא נמצא אותן, כי אני אסלח למי שנותר.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֩ וּבָעֵ֨ת הַהִ֜יא נְאֻם־יְהוָ֗ה יְבֻקַּ֞שׁ אֶת־עֲוֺ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ וְאֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־חַטֹּ֥את יְהוּדָ֖ה וְלֹ֣א תִמָּצֶ֑אינָה כִּ֥י אֶסְלַ֖ח לַאֲשֶׁ֥ר אַשְׁאִֽיר׃חֶרֶב עַל בָּבֶל וְחֶרְבָּתָהּ
עַל הָאָרֶץ, אֲנָשֵׁי מְרָתַים, עֲלוּ עָלֶיהָ וּלְיוֹשְׁבֵי הַפֶּקַח, הִתְחַרְבוּ וְהַחַרְמוּ אַחֲרֵיהֶם, כֹּכה אָמַר הַשֵּׁם, וַעֲשֵׂה כְּכָל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ.
עַל־הָאָ֤רֶץ מְרָתַ֙יִם֙ עֲלֵ֣ה עָלֶ֔יהָ וְאֶל־יוֹשְׁבֵ֖י פְּק֑וֹד חֲרֹ֨ב וְהַחֲרֵ֤ם אַֽחֲרֵיהֶם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַעֲשֵׂ֕ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽיךָ׃ (ס)נִשְׁמָע קוֹל מִלְחָמָה בָּאָרֶץ וְשֶׁבֶר גָּדוֹל.
ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בָּאָ֑רֶץ וְשֶׁ֖בֶר גָּדֽוֹל׃אֵיךְ נִגְרְעָה וְנִשְׁבְּרָה הַפַּטִּישׁ מִכָּל הָאָרֶץ? אֵיךְ הָפְכָה בָּבֶל לְשַׁמָּה בְּתוֹךְ הַעֲמִים?
אֵ֤יךְ נִגְדַּע֙ וַיִּשָּׁבֵ֔ר פַּטִּ֖ישׁ כָּל־הָאָ֑רֶץ אֵ֣יךְ הָיְתָ֧ה לְשַׁמָּ֛ה בָּבֶ֖ל בַּגּוֹיִֽם׃מְשַׁךְתִּי בְךָ, וְגַם נִלְכַּדְתְּ, בָּבֶל, וְאַתְּ לֹא יָדַעְתְּ. נִמְצֵאתְ וְגַם נִתְפַּסְתְּ, כִּי בַהַשֵּׁם הִתְגָּרִית.
יָקֹ֨שְׁתִּי לָ֤ךְ וְגַם־נִלְכַּדְתְּ֙ בָּבֶ֔ל וְאַ֖תְּ לֹ֣א יָדָ֑עַתְּ נִמְצֵאת֙ וְגַם־נִתְפַּ֔שְׂתְּ כִּ֥י בַֽיהוָ֖ה הִתְגָּרִֽית׃חֶרֶב הַשֵּׁם עַל בָּבֶל
הַשֵּׁם פָּתַח אֶת אוֹצָרוֹ ו הוֹצִיא אֶת כְּלֵי זַעֲמוֹ, כִּי זוֹ עֲבוֹדָה לַאדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים.
פָּתַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־א֣וֹצָר֔וֹ וַיּוֹצֵ֖א אֶת־כְּלֵ֣י זַעְמ֑וֹ כִּי־מְלָאכָ֣ה הִ֗יא לַֽאדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים׃בּוֹאוּ אֵלֶיהָ מֵהַקֵּץ, פִּתְחוּ אֶת כָּל הַכְּלִים וְהַעֲלוּ אוֹתָהּ כְּמוֹ עֶרְמוֹת, וּשְדֹּדוּ אוֹתָהּ כְּדֵי שְׁאָר לֹא יִהְיֶה לָהּ.
בֹּֽאוּ־לָ֤הּ מִקֵּץ֙ פִּתְח֣וּ מַאֲבֻסֶ֔יהָ סָלּ֥וּהָ כְמוֹ־עֲרֵמִ֖ים וְהַחֲרִימ֑וּהָ אַל־תְּהִי־לָ֖הּ שְׁאֵרִֽית׃הַרְסוּ אֶת כָּל פְּרִיָּהּ וְהַפְרִידוּ אוֹתָהּ לַטֶּבַח. הוֹי עֲלֵיהֶם, כִּי בָא יוֹם הַפְּקֻדָּה שֶׁלָּהֶם.
חִרְבוּ֙ כָּל־פָּרֶ֔יהָ יֵרְד֖וּ לַטָּ֑בַח ה֣וֹי עֲלֵיהֶ֔ם כִּֽי־בָ֥א יוֹמָ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃ (ס)שִׁמְעוּ קוֹל בּוֹרְחִים וּמְפַלְטִים מֵאֶרֶץ בָּבֶל, לְהַגִּיד לְצִיּוֹן עַל נִקְמַת הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ, נִקְמַת הֵיכָלוֹ.
ק֥וֹל נָסִ֛ים וּפְלֵטִ֖ים מֵאֶ֣רֶץ בָּבֶ֑ל לְהַגִּ֣יד בְּצִיּ֗וֹן אֶת־נִקְמַת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ נִקְמַ֖ת הֵיכָלֽוֹ׃גּוֹזְרֵי הַדִּין עַל בָּבֶל
תַּכְרִיזוּ בְּבָבֶל אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת, וְתַחֲנוּ עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקַּשְׁתּוֹת סְבִיבָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהּ מַצִּיל. שַׁלְּמוּ לָהּ אֶת מִשְׁכּוּםָהּ, אֶת כָּל מָה שֶׁעָשְׂתָה, כִּי אֶל הַשֵּׁם זָדְנָה, אֶל קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
הַשְׁמִ֣יעוּ אֶל־בָּבֶ֣ל ׀ רַ֠בִּים כָּל־דֹּ֨רְכֵי קֶ֜שֶׁת חֲנ֧וּ עָלֶ֣יהָ סָבִ֗יב אַל־יְהִי־[לָהּ֙] פְּלֵטָ֔ה שַׁלְּמוּ־לָ֣הּ כְּפָעֳלָ֔הּ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ־לָ֑הּ כִּ֧י אֶל־יְהוָ֛ה זָ֖דָה אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃לָכֵן הַבַּחוּרִים בִּרְחֹבוֹתֶיהָ יִפְּלוּ, וְכָל אֲנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּהּ יִדְּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כֹּחַ הַשֵּׁם.
לָכֵ֛ן יִפְּל֥וּ בַחוּרֶ֖יהָ בִּרְחֹבֹתֶ֑יהָ וְכָל־אַנְשֵׁ֨י מִלְחַמְתָּ֥הּ יִדַּ֛מּוּ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)הִנֵּנִי נֶגֶדְךָ כְּכֶלֶת הַמִּלְחָמָה, כֹּחַ אֲדֹנָי צְבָאוֹת. כִּי בָּא יוֹמֵךְ, וְעֵת פִּקּוּדִי בָּךְ הִגִּיעַ.
הִנְנִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ זָד֔וֹן נְאֻם־אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָא֑וֹת כִּ֛י בָּ֥א יוֹמְךָ֖ עֵ֥ת פְּקַדְתִּֽיךָ׃הַכֶּלֶת תִּכָּשֵׁל וְתִפֹּל, וְאֵין שֶׁיְּקַמְּמָהּ אִישׁ. אֲנִי אַצִּית אֵשׁ בְּעָרֶיהָ, וְהָאֵשׁ תֹּאכַל אֶת כָּל סְבִיבָהּ.
וְכָשַׁ֤ל זָדוֹן֙ וְנָפַ֔ל וְאֵ֥ין ל֖וֹ מֵקִ֑ים וְהִצַּ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּעָרָ֔יו וְאָכְלָ֖ה כָּל־סְבִיבֹתָֽיו׃ (ס)גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל וְחֶרֶב עַל בָּבֶל
כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה נֶעֶשְׁקִים יַחְדָּו, וְכָל הַמְּחַפְּשִׁים בָּהֶם מַחֲזִיקִים בָּהֶם בְּחוֹזְקָה וְאֵינָם רוֹצִים לְשַׁחְרֵר אוֹתָם.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֲשׁוּקִ֛ים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל וּבְנֵי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו וְכָל־שֹֽׁבֵיהֶם֙ הֶחֱזִ֣יקוּ בָ֔ם מֵאֲנ֖וּ שַׁלְּחָֽם׃גּוֹאֲלָם חָזָק הוּא הַשֵּׁם צְבָאוֹת, שְׁמוֹ הוּא זֶה. הוּא יִפְרֹשׂ אֶת הַמָּאֲבָק כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת הָאָרֶץ וּלְהַרְגִּיז אֶת יוֹשְׁבֵי בָּבֶל.
גֹּאֲלָ֣ם ׀ חָזָ֗ק יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שְׁמ֔וֹ רִ֥יב יָרִ֖יב אֶת־רִיבָ֑ם לְמַ֙עַן֙ הִרְגִּ֣יעַ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִרְגִּ֖יז לְיֹשְׁבֵ֥י בָבֶֽל׃חֶרֶב עַל הַכַּשְׂדִּים, כֹּחַ הַשֵּׁם, וְעַל יוֹשְׁבֵי בָּבֶל וְעַל שָׂרֶיהָ וְעַל חֲכָמֶיהָ.
חֶ֥רֶב עַל־כַּשְׂדִּ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶל־יֹשְׁבֵ֣י בָבֶ֔ל וְאֶל־שָׂרֶ֖יהָ וְאֶל־חֲכָמֶֽיהָ׃חֶרֶב עַל הַבַּדִּים וְיַחֲרְבוּ אוֹתָם, חֶרֶב עַל הַגִּבּוֹרִים שֶׁלָּהּ וְיַכּוּ אוֹתָם.
חֶ֥רֶב אֶל־הַבַּדִּ֖ים וְנֹאָ֑לוּ חֶ֥רֶב אֶל־גִּבּוֹרֶ֖יהָ וָחָֽתּוּ׃חורבן בבל
חרב תהיה לסוסים שלו, לרכב שלו ולכל הצבא שנמצא בתוכו, והם יהיו לנשים. חרב תהיה לאוצרות שלה והם ייבזזו.
חֶ֜רֶב אֶל־סוּסָ֣יו וְאֶל־רִכְבּ֗וֹ וְאֶל־כָּל־הָעֶ֛רֶב אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָ֖הּ וְהָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים חֶ֥רֶב אֶל־אוֹצְרֹתֶ֖יהָ וּבֻזָּֽזוּ׃חרב תהיה למים שלה והם יתייבשו, כי זו ארץ של פסלים, והמפחדים ממנה יתרוצצו.
חֹ֥רֶב אֶל־מֵימֶ֖יהָ וְיָבֵ֑שׁוּ כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא וּבָאֵימִ֖ים יִתְהֹלָֽלוּ׃לכן יתגוררו שם ציידים וגם בנות יענא יתגוררו שם, והיא לא תתגורר יותר לעולם ולא תתיישב לעד, מדור ודור.
לָכֵ֗ן יֵשְׁב֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְיָ֥שְׁבוּ בָ֖הּ בְּנ֣וֹת יַֽעֲנָ֑ה וְלֹֽא־תֵשֵׁ֥ב עוֹד֙ לָנֶ֔צַח וְלֹ֥א תִשְׁכּ֖וֹן עַד־דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃כמו ההרס של אלוהים על סדם ועל עמורה ועל שכנותן, נא אמר ה', לא יኖር שם איש ולא יתגורר בה בן אדם.
כְּמַהְפֵּכַ֨ת אֱלֹהִ֜ים אֶת־סְדֹ֧ם וְאֶת־עֲמֹרָ֛ה וְאֶת־שְׁכֵנֶ֖יהָ נְאֻם־יְהוָ֑ה לֹֽא־יֵשֵׁ֥ב שָׁם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָג֥וּר בָּ֖הּ בֶּן־אָדָֽם׃כיבוש בבל והעונש האלוהי
הנה עם מגיע מצפון, עם גדול ומלכים רבים שיוצאים מכל קצוות הארץ.
הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מִצָּפ֑וֹן וְג֤וֹי גָּדוֹל֙ וּמְלָכִ֣ים רַבִּ֔ים יֵעֹ֖רוּ מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃הם יחזיקו בקשת ובכידון, הם יסערו ולא ירחמו. קולם יהיה כמו רעש הים, והם ירכבו על סוסים, מוכנים למלחמה נגדך, בת בבל.
קֶ֣שֶׁת וְכִידֹ֞ן יַחֲזִ֗יקוּ אַכְזָרִ֥י הֵ֙מָּה֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶהֱמֶ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת־בָּבֶֽל׃מלך בבל ישמע את קולם ויחלש כוחותיו; צרה תתקוף אותו כמו כאב של יולדת.
שָׁמַ֧ע מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־שִׁמְעָ֖ם וְרָפ֣וּ יָדָ֑יו צָרָה֙ הֶחֱזִיקַ֔תְהוּ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה׃הנה, כמו אריה יעלה מגאון הירדן אל מעון חזק, כי אגמד את ארצם מעליהם. ומי יתמודד מולם? אני אבקר אותם, כי מי כמוני? מי יתכונן מולי? מי זה הרועה שיעמוד מולי?
הִ֠נֵּה כְּאַרְיֵ֞ה יַעֲלֶ֨ה מִגְּא֣וֹן הַיַּרְדֵּן֮ אֶל־נְוֵ֣ה אֵיתָן֒ כִּֽי־אַרְגִּ֤עָה ארוצם [אֲרִיצֵם֙] מֵֽעָלֶ֔יהָ וּמִ֥י בָח֖וּר אֵלֶ֣יהָ אֶפְקֹ֑ד כִּ֣י מִ֤י כָמ֙וֹנִי֙ וּמִ֣י יוֹעִדֶ֔נִּי וּמִֽי־זֶ֣ה רֹעֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד לְפָנָֽי׃תוכנית ה׳ נגד בבל
לכן תקשיבו לעצה של ה׳, מה שהוא תכנן נגד בבל ומה שהוא התכוון לעשות בארץ כשדים. אם הצעירים של העדר לא ייגררו משם, אם לא יוקמו עליהם מחנה.
לָכֵ֞ן שִׁמְע֣וּ עֲצַת־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ אֶל־בָּבֶ֔ל וּמַ֨חְשְׁבוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב אֶל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים אִם־לֹ֤א יִסְחָבוּם֙ צְעִירֵ֣י הַצֹּ֔אן אִם־לֹ֥א יַשִּׁ֛ים עֲלֵיהֶ֖ם נָוֶֽה׃מהקול אפשר להבין שבבל נתפסה, הארץ רעדה וקריאה נשמעה בין העמים.
מִקּוֹל֙ נִתְפְּשָׂ֣ה בָבֶ֔ל נִרְעֲשָׁ֖ה הָאָ֑רֶץ וּזְעָקָ֖ה בַּגּוֹיִ֥ם נִשְׁמָֽע׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
נְבוּאַת הַחֶרְבָּן עַל בָּבֶל וְהַשּׁוֹבִים לַהַשֵּׁם
הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־בָּבֶ֖ל אֶל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים בְּיַ֖ד יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃
הַגִּ֨ידוּ בַגּוֹיִ֤ם וְהַשְׁמִ֙יעוּ֙ וּֽשְׂאוּ־נֵ֔ס הַשְׁמִ֖יעוּ אַל־תְּכַחֵ֑דוּ אִמְרוּ֩ נִלְכְּדָ֨ה בָבֶ֜ל הֹבִ֥ישׁ בֵּל֙ חַ֣ת מְרֹדָ֔ךְ הֹבִ֣ישׁוּ עֲצַבֶּ֔יהָ חַ֖תּוּ גִּלּוּלֶֽיהָ׃
כִּ֣י עָלָה֩ עָלֶ֨יהָ גּ֜וֹי מִצָּפ֗וֹן הֽוּא־יָשִׁ֤ית אֶת־אַרְצָהּ֙ לְשַׁמָּ֔ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה יוֹשֵׁ֖ב בָּ֑הּ מֵאָדָ֥ם וְעַד־בְּהֵמָ֖ה נָ֥דוּ הָלָֽכוּ׃
בַּיָּמִ֨ים הָהֵ֜מָּה וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה יָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הֵ֥מָּה וּבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו הָל֤וֹךְ וּבָכוֹ֙ יֵלֵ֔כוּ וְאֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם יְבַקֵּֽשׁוּ׃
הַשְׁבָּת הַגָּלוּת וְהַחֲזָרַת עַם ה'
צִיּ֣וֹן יִשְׁאָ֔לוּ דֶּ֖רֶךְ הֵ֣נָּה פְנֵיהֶ֑ם בֹּ֚אוּ וְנִלְו֣וּ אֶל־יְהוָ֔ה בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃ (ס)
צֹ֤אן אֹֽבְדוֹת֙ היה [הָי֣וּ] עַמִּ֔י רֹעֵיהֶ֣ם הִתְע֔וּם הָרִ֖ים שובבים [שֽׁוֹבְב֑וּם] מֵהַ֤ר אֶל־גִּבְעָה֙ הָלָ֔כוּ שָׁכְח֖וּ רִבְצָֽם׃
כָּל־מוֹצְאֵיהֶ֣ם אֲכָל֔וּם וְצָרֵיהֶ֥ם אָמְר֖וּ לֹ֣א נֶאְשָׁ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר חָטְא֤וּ לַֽיהוָה֙ נְוֵה־צֶ֔דֶק וּמִקְוֵ֥ה אֲבֽוֹתֵיהֶ֖ם יְהוָֽה׃ (ס)
נֻ֚דוּ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֔ל וּמֵאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים יצאו [צֵ֑אוּ] וִהְי֕וּ כְּעַתּוּדִ֖ים לִפְנֵי־צֹֽאן׃
נפילת בבל ושיבת עם ישראל
כִּ֣י הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֡י מֵעִיר֩ וּמַעֲלֶ֨ה עַל־בָּבֶ֜ל קְהַל־גּוֹיִ֤ם גְּדֹלִים֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וְעָ֣רְכוּ לָ֔הּ מִשָּׁ֖ם תִּלָּכֵ֑ד חִצָּיו֙ כְּגִבּ֣וֹר מַשְׁכִּ֔יל לֹ֥א יָשׁ֖וּב רֵיקָֽם׃
וְהָיְתָ֥ה כַשְׂדִּ֖ים לְשָׁלָ֑ל כָּל־שֹׁלְלֶ֥יהָ יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃
כִּ֤י תשמחי [תִשְׂמְחוּ֙] כִּ֣י תעלזי [תַֽעֲלְז֔וּ] שֹׁסֵ֖י נַחֲלָתִ֑י כִּ֤י תפושי [תָפ֙וּשׁוּ֙] כְּעֶגְלָ֣ה דָשָׁ֔ה ותצהלי [וְתִצְהֲל֖וּ] כָּאֲבִּרִֽים׃
בּ֤וֹשָׁה אִמְּכֶם֙ מְאֹ֔ד חָפְרָ֖ה יֽוֹלַדְתְּכֶ֑ם הִנֵּה֙ אַחֲרִ֣ית גּוֹיִ֔ם מִדְבָּ֖ר צִיָּ֥ה וַעֲרָבָֽה׃
חורבן בבל
מִקֶּ֤צֶף יְהוָה֙ לֹ֣א תֵשֵׁ֔ב וְהָיְתָ֥ה שְׁמָמָ֖ה כֻּלָּ֑הּ כֹּ֚ל עֹבֵ֣ר עַל־בָּבֶ֔ל יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶֽיהָ׃
עִרְכ֨וּ עַל־בָּבֶ֤ל ׀ סָבִיב֙ כָּל־דֹּ֣רְכֵי קֶ֔שֶׁת יְד֣וּ אֵלֶ֔יהָ אַֽל־תַּחְמְל֖וּ אֶל־חֵ֑ץ כִּ֥י לַֽיהוָ֖ה חָטָֽאָה׃
הָרִ֨יעוּ עָלֶ֤יהָ סָבִיב֙ נָתְנָ֣ה יָדָ֔הּ נָֽפְלוּ֙ אשויתיה [אָשְׁיוֹתֶ֔יהָ] נֶהֶרְס֖וּ חֽוֹמוֹתֶ֑יהָ כִּי֩ נִקְמַ֨ת יְהוָ֥ה הִיא֙ הִנָּ֣קְמוּ בָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ־לָֽהּ׃
כִּרְת֤וּ זוֹרֵ֙עַ֙ מִבָּבֶ֔ל וְתֹפֵ֥שׂ מַגָּ֖ל בְּעֵ֣ת קָצִ֑יר מִפְּנֵי֙ חֶ֣רֶב הַיּוֹנָ֔ה אִ֤ישׁ אֶל־עַמּוֹ֙ יִפְנ֔וּ וְאִ֥ישׁ לְאַרְצ֖וֹ יָנֻֽסוּ׃ (ס)
דין בבל והתקווה לישראל
שֶׂ֧ה פְזוּרָ֛ה יִשְׂרָאֵ֖ל אֲרָי֣וֹת הִדִּ֑יחוּ הָרִאשׁ֤וֹן אֲכָלוֹ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְזֶ֤ה הָאַחֲרוֹן֙ עִצְּמ֔וֹ נְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֥י פֹקֵ֛ד אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְאֶל־אַרְצ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר פָּקַ֖דְתִּי אֶל־מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
וְשֹׁבַבְתִּ֤י אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־נָוֵ֔הוּ וְרָעָ֥ה הַכַּרְמֶ֖ל וְהַבָּשָׁ֑ן וּבְהַ֥ר אֶפְרַ֛יִם וְהַגִּלְעָ֖ד תִּשְׂבַּ֥ע נַפְשֽׁוֹ׃
בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֩ וּבָעֵ֨ת הַהִ֜יא נְאֻם־יְהוָ֗ה יְבֻקַּ֞שׁ אֶת־עֲוֺ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ וְאֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־חַטֹּ֥את יְהוּדָ֖ה וְלֹ֣א תִמָּצֶ֑אינָה כִּ֥י אֶסְלַ֖ח לַאֲשֶׁ֥ר אַשְׁאִֽיר׃
חֶרֶב עַל בָּבֶל וְחֶרְבָּתָהּ
עַל־הָאָ֤רֶץ מְרָתַ֙יִם֙ עֲלֵ֣ה עָלֶ֔יהָ וְאֶל־יוֹשְׁבֵ֖י פְּק֑וֹד חֲרֹ֨ב וְהַחֲרֵ֤ם אַֽחֲרֵיהֶם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַעֲשֵׂ֕ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽיךָ׃ (ס)
ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בָּאָ֑רֶץ וְשֶׁ֖בֶר גָּדֽוֹל׃
אֵ֤יךְ נִגְדַּע֙ וַיִּשָּׁבֵ֔ר פַּטִּ֖ישׁ כָּל־הָאָ֑רֶץ אֵ֣יךְ הָיְתָ֧ה לְשַׁמָּ֛ה בָּבֶ֖ל בַּגּוֹיִֽם׃
יָקֹ֨שְׁתִּי לָ֤ךְ וְגַם־נִלְכַּדְתְּ֙ בָּבֶ֔ל וְאַ֖תְּ לֹ֣א יָדָ֑עַתְּ נִמְצֵאת֙ וְגַם־נִתְפַּ֔שְׂתְּ כִּ֥י בַֽיהוָ֖ה הִתְגָּרִֽית׃
חֶרֶב הַשֵּׁם עַל בָּבֶל
פָּתַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־א֣וֹצָר֔וֹ וַיּוֹצֵ֖א אֶת־כְּלֵ֣י זַעְמ֑וֹ כִּי־מְלָאכָ֣ה הִ֗יא לַֽאדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים׃
בֹּֽאוּ־לָ֤הּ מִקֵּץ֙ פִּתְח֣וּ מַאֲבֻסֶ֔יהָ סָלּ֥וּהָ כְמוֹ־עֲרֵמִ֖ים וְהַחֲרִימ֑וּהָ אַל־תְּהִי־לָ֖הּ שְׁאֵרִֽית׃
חִרְבוּ֙ כָּל־פָּרֶ֔יהָ יֵרְד֖וּ לַטָּ֑בַח ה֣וֹי עֲלֵיהֶ֔ם כִּֽי־בָ֥א יוֹמָ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃ (ס)
ק֥וֹל נָסִ֛ים וּפְלֵטִ֖ים מֵאֶ֣רֶץ בָּבֶ֑ל לְהַגִּ֣יד בְּצִיּ֗וֹן אֶת־נִקְמַת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ נִקְמַ֖ת הֵיכָלֽוֹ׃
גּוֹזְרֵי הַדִּין עַל בָּבֶל
הַשְׁמִ֣יעוּ אֶל־בָּבֶ֣ל ׀ רַ֠בִּים כָּל־דֹּ֨רְכֵי קֶ֜שֶׁת חֲנ֧וּ עָלֶ֣יהָ סָבִ֗יב אַל־יְהִי־[לָהּ֙] פְּלֵטָ֔ה שַׁלְּמוּ־לָ֣הּ כְּפָעֳלָ֔הּ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ־לָ֑הּ כִּ֧י אֶל־יְהוָ֛ה זָ֖דָה אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
לָכֵ֛ן יִפְּל֥וּ בַחוּרֶ֖יהָ בִּרְחֹבֹתֶ֑יהָ וְכָל־אַנְשֵׁ֨י מִלְחַמְתָּ֥הּ יִדַּ֛מּוּ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
הִנְנִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ זָד֔וֹן נְאֻם־אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָא֑וֹת כִּ֛י בָּ֥א יוֹמְךָ֖ עֵ֥ת פְּקַדְתִּֽיךָ׃
וְכָשַׁ֤ל זָדוֹן֙ וְנָפַ֔ל וְאֵ֥ין ל֖וֹ מֵקִ֑ים וְהִצַּ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּעָרָ֔יו וְאָכְלָ֖ה כָּל־סְבִיבֹתָֽיו׃ (ס)
גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל וְחֶרֶב עַל בָּבֶל
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֲשׁוּקִ֛ים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל וּבְנֵי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו וְכָל־שֹֽׁבֵיהֶם֙ הֶחֱזִ֣יקוּ בָ֔ם מֵאֲנ֖וּ שַׁלְּחָֽם׃
גֹּאֲלָ֣ם ׀ חָזָ֗ק יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שְׁמ֔וֹ רִ֥יב יָרִ֖יב אֶת־רִיבָ֑ם לְמַ֙עַן֙ הִרְגִּ֣יעַ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִרְגִּ֖יז לְיֹשְׁבֵ֥י בָבֶֽל׃
חֶ֥רֶב עַל־כַּשְׂדִּ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶל־יֹשְׁבֵ֣י בָבֶ֔ל וְאֶל־שָׂרֶ֖יהָ וְאֶל־חֲכָמֶֽיהָ׃
חֶ֥רֶב אֶל־הַבַּדִּ֖ים וְנֹאָ֑לוּ חֶ֥רֶב אֶל־גִּבּוֹרֶ֖יהָ וָחָֽתּוּ׃
חורבן בבל
חֶ֜רֶב אֶל־סוּסָ֣יו וְאֶל־רִכְבּ֗וֹ וְאֶל־כָּל־הָעֶ֛רֶב אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָ֖הּ וְהָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים חֶ֥רֶב אֶל־אוֹצְרֹתֶ֖יהָ וּבֻזָּֽזוּ׃
חֹ֥רֶב אֶל־מֵימֶ֖יהָ וְיָבֵ֑שׁוּ כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא וּבָאֵימִ֖ים יִתְהֹלָֽלוּ׃
לָכֵ֗ן יֵשְׁב֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְיָ֥שְׁבוּ בָ֖הּ בְּנ֣וֹת יַֽעֲנָ֑ה וְלֹֽא־תֵשֵׁ֥ב עוֹד֙ לָנֶ֔צַח וְלֹ֥א תִשְׁכּ֖וֹן עַד־דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃
כְּמַהְפֵּכַ֨ת אֱלֹהִ֜ים אֶת־סְדֹ֧ם וְאֶת־עֲמֹרָ֛ה וְאֶת־שְׁכֵנֶ֖יהָ נְאֻם־יְהוָ֑ה לֹֽא־יֵשֵׁ֥ב שָׁם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָג֥וּר בָּ֖הּ בֶּן־אָדָֽם׃
כיבוש בבל והעונש האלוהי
הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מִצָּפ֑וֹן וְג֤וֹי גָּדוֹל֙ וּמְלָכִ֣ים רַבִּ֔ים יֵעֹ֖רוּ מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃
קֶ֣שֶׁת וְכִידֹ֞ן יַחֲזִ֗יקוּ אַכְזָרִ֥י הֵ֙מָּה֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶהֱמֶ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת־בָּבֶֽל׃
שָׁמַ֧ע מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־שִׁמְעָ֖ם וְרָפ֣וּ יָדָ֑יו צָרָה֙ הֶחֱזִיקַ֔תְהוּ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה׃
הִ֠נֵּה כְּאַרְיֵ֞ה יַעֲלֶ֨ה מִגְּא֣וֹן הַיַּרְדֵּן֮ אֶל־נְוֵ֣ה אֵיתָן֒ כִּֽי־אַרְגִּ֤עָה ארוצם [אֲרִיצֵם֙] מֵֽעָלֶ֔יהָ וּמִ֥י בָח֖וּר אֵלֶ֣יהָ אֶפְקֹ֑ד כִּ֣י מִ֤י כָמ֙וֹנִי֙ וּמִ֣י יוֹעִדֶ֔נִּי וּמִֽי־זֶ֣ה רֹעֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד לְפָנָֽי׃
תוכנית ה׳ נגד בבל
לָכֵ֞ן שִׁמְע֣וּ עֲצַת־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ אֶל־בָּבֶ֔ל וּמַ֨חְשְׁבוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב אֶל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים אִם־לֹ֤א יִסְחָבוּם֙ צְעִירֵ֣י הַצֹּ֔אן אִם־לֹ֥א יַשִּׁ֛ים עֲלֵיהֶ֖ם נָוֶֽה׃
מִקּוֹל֙ נִתְפְּשָׂ֣ה בָבֶ֔ל נִרְעֲשָׁ֖ה הָאָ֑רֶץ וּזְעָקָ֖ה בַּגּוֹיִ֥ם נִשְׁמָֽע׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את נפילת בבל, את שובם של ישראל אל הַשֵּׁם ואת העונש הכבד שיורד על בבל.
נְבוּאַת הַחֶרְבָּן עַל בָּבֶל וְהַשּׁוֹבִים לַהַשֵּׁם
הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מַכְרִיז עַל חֶרְבַּן בָּבֶל וְהַשְׁפָּאַת אֱלֹהֶיהָ עַל יְדֵי עַם מִצָּפוֹן, מַה שֶּׁיּוֹצֵא אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה. כְּתוֹצָאָה, בְּעֵת רְחוֹקָה, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְזְרוּ יַחְדָּו בְּבִכְיָה כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם.
הַשְׁבָּת הַגָּלוּת וְהַחֲזָרַת עַם ה'
הַפֶּסוּקִים מְתִארוּ אֶת שׁוּבָהּ שֶׁל צִיּוֹן אֶל הַשֵּׁם בְּאַחֲרֵי הַגָּלוּת מִבָּבֶל. הָעָם, שֶׁהָיָה כְּצֹאן אָבוּד וְנֶדַּד, יַחְזִיר אֶת עַצְמוֹ לְבֵית ה', כִּי הַשֵּׁם הוּא הַמִּשְׁפָּט וְהַתִּקְוָה שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶם.
נפילת בבל ושיבת עם ישראל
הנבואה מתארת את עליית כוח גדול מארצות הצפון שיכבוש את בבל. השודדים ייהנו משלל השדות, בעוד שעם ישראל, שנשבה כמו עגל בשדה, יתעודד. בסופו של דבר, בבל תהפוך למקום שומם, ואמהות של אומות יתביישו.
חורבן בבל
הנבואה מתארת את עונש בבל בשל חטאתה בפני הַשֵּׁם. בבל תהפוך לשממה, וכל צבאות הקשת יתקפו אותה ללא רחמים. החומות שלה יירסו כנקמה צודקת, וכל תושבי הארץ יברחו ממנה לבתיהם ולקרבת עמם בגלל המלחמה.
דין בבל והתקווה לישראל
הנבואה מתארת את ישראל כצאן מפוזר שנפגע על ידי אשור ובבל. ה' מבטיח להעניש את בבל בדיוק כפי שהעניש את אשור, ולהשיב את עם ישראל לארצו בשפע ובסליחה על חטאיהם.
חֶרֶב עַל בָּבֶל וְחֶרְבָּתָהּ
הַנָּבִיא מַתְחִיל בְּקֶרִיאַת מְרָתַים וְעַמִּים לְהִתְחַרֵּב עַל הָאָרֶץ וְעַל בָּבֶל. הַטֶּקֶס מְתָאֵר אֶת הַשֶּׁבֶר הַגָּדוֹל שֶׁיְּהֵימָה וְאֶת הַהֲפיכָה שֶׁל בָּבֶל מְמַלֶכֶת עַצְמָהּ לְמָקוֹם שֶׁמְּחֻדָּר וְשָׁמֵם, כִּי הַשֵּׁם הִתְעַצְּבָה בִּיְכָדוֹ. בְּתוֹךְ הַמִּלָּה מֻצָּג הַמַּצָּב שֶׁבֶבֶל נִלְכֶּדֶת בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה לְלֹא מוּדָע.
חֶרֶב הַשֵּׁם עַל בָּבֶל
הַפְּסָקִים מְתָאֲרִים אֶת הַכְּנִיעָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל בָּבֶל לִפְנֵי הַמִּשְׁפָּט הָאֱלֹהִי. הַשֵּׁם מַפְעִיל אֶת כְּלֵי זַעֲמוֹ כְּדֵי לְהַשְׁמִיד אֶת בָּבֶל, לְחַרֵּב אֶת פְּרִיָּהּ וּלְשַׁדֹּד אֶת אוֹצָרֶיהָ. בּוֹרְחִים מֵבָבֶל יַבִּיאוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה עַל הַנִּקְמָה שֶׁהַשֵּׁם מְבַצֵּעַ עַל הַהֵיכָל.
גּוֹזְרֵי הַדִּין עַל בָּבֶל
הַנְּבִיא יִרְמְיָהוּ מַכְרִיז עַל הַחַיּוּב לְבַבֶל לְשַׁלֵּם אֶת עֲווֹנָהּ. הַנְּבִיאָה מְתָאֶרֶת אֶת הַכֹּחַ הַמִּלְחָמָהּ שֶׁיִּשַּׁבֵּר וְיִפָּחֵת, וְאֶת הַחֶרְבָּה שֶׁתַּצְתִּית אֵשׁ בְּעָרֶיהָ עַד לְכַלּוּד הַכֹּל.
גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל וְחֶרֶב עַל בָּבֶל
הנבואה מתארת את שבוי בני ישראל ויהודה שנמצאים תחת כבלי השבויים בבבל. הַשֵּׁם מבטיח לגאול אותם ולהנהיג מאבק נגד בבל, תוך שהיא עומדת בפני חרב שתחריב את כוחה, חכמתה וגיבוריה של האימפריה הכשדית.
חורבן בבל
הנבואה מתארת את חורנה המוחלט של בבל באמצעות חרב שתשמיד את כוחותיה, אוצרותיה ומשאבי המים שלה. הארץ תהפוך למקום נטוש ומפחיד, בדומה להשמדת סדם ועמורה, כך שלא יישארו בה בני אדם או דיירים קבועים.
כיבוש בבל והעונש האלוהי
הנבואה מתארת צבא גדול המגיע מצפון כדי לתקוף את בבל. מלך בבל יתמודד עם פחד וצרה קשים אל מול כוחות השם, שייכנס למלחמה מול אויביו של עם ישראל ויחריב את ארצם.
תוכנית ה׳ נגד בבל
הנביא מכריז על תוכניתו של ה׳ להעניש את בבל. התוכנית כוללת את גרירת הצעירים של העדר ופריצת מחנה עליהם. השפעת הקול הזה תהיה כה חזקה, עד שהארץ תרעד וקריאת הזעקה תישמע בכל העמים.
הפסוקים מסתיימים בקריאה לבבל להתכונן למלחמה ובתוכנית של הַשֵּׁם נגד הממלכה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התקווה שבברכת המחיה
״הָעוֹבֵר בֵּין הַקְּבָרוֹת מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אַתָּה יי מְחַיֵּה הַמֵּתִים. רִבִּי חִיָיא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בָּרוּךְ נֶאֱמָן בִּדְבָרוֹ וּמְחַיֵּה מֵתִים. רִבִּי חִיָיא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן״
בַּתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, בְּסֵפֶר בְּרָכוֹת, מְסֻרֶת הַמַּסֹּרֶת עַל הָעוֹבֵר בֵּין הַקְּבָרוֹת. הָאָדָם הַזֶּה מְבַרֵּךְ אֶת הַשֵּׁם וְאוֹמֵר: "בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם, מְחַיֵּה הַמֵּתִים". הַמְּסֹרָה בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַסְבִּירָה שֶׁהַשֵּׁם, הַיּוֹדֵעַ אֶת כָּל מִסְפַּרֵנוּ, הוּא שֶׁיְעוֹרֵר אוֹתָנוּ וְיַסִּיר אֶת הֶעָפָר מֵעַל עֵינֵינוּ. הַמַּעֲלָה הַזֹּאת בַּמִּדִּים שֶׁל הַשֵּׁם הוּא הַיְּכֹלֶת לְהַחֲיוֹת אוֹתָנוּ בַּדִּין. הַמְּקוֹר בְּשֵׁם רִבִּי חִיָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר מְסַבֵּל בֵּין הַדְּרָכִים הַשּׁוֹנוֹת בֵּין יִשְׂרָאֵל לְעוֹמְדִים בְּעוֹלָם הַדִּין. בְּעוֹד שֶׁהַדִּין עָשׂוּי לְהוֹצִיא בּוּשָׁה וְכֶלְכֵל, הַתַּקְוָה הַמְּרֻכֶּזֶת בַּבְּרָכָה הִיא הַתְּנוּפָה שֶׁל הַחַיִּים מִתְחַדֶּשֶׁת מִתַּחַת לַמַּבָּט הָאֱמֶתִי שֶׁל הַבּוֹרֵא.
תלמוד ירושלמי ברכות ט׳:ב׳:ט״ז ↗המדבר כמרכז של נבואה ושינוי
״דבר אחר: ומשה היה, כל מי שכתוב בו היה, מתוקן לכך. (בראשית ג, כב): הן האדם היה, מתוקנת היתה המיתה לבא לעולם, שנאמר (שם א,״
בְּקֶצֶת הַפֶּסַק מֵיְרַמְיָהוּ הַנָּבִיא, נִמְצָא כִּי הַמִּדְבָּר יַהֲוֶה הָיָה מָקוֹם שֶׁל שִׁבְרוֹן וְשִׁמְמּוֹן לְעַמֵּי הָעוֹלָם, אֲבָל הַמָּדְרַשׁ מְסַבֵּל פֵּרוּשׁ אַחֶרֶת לַמִּדְבָּר. הַמָּדְרַשׁ מְסַבֵּל כַּמְກָה פֵּרוּשִׁים עַל הַמִּדְבָּר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה בַּפֶּסֶק שֶׁהַמִּדְבָּר הוּא מָקוֹם שֶׁל צִיָּה, הַמָּדְרַשׁ מְקַשֵּׁר אוֹתוֹ לְעָבְרָה וְלָעָתִיד. הַמָּדְרַשׁ מְסַבֵּל שֶׁהַמִּדְבָּר הָיָה מָקוֹם שֶׁל שִׁדְרַגָה רוּחָנִית לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלָּכֵן מֹשֶׁה הָיָה רוֹדֵף אַחֲרֵי הַמִּשְׁכָּן וְהַשְּׁכִינָה בַּמִּדְבָּר. מִצְדַּעַד אַחֵר, הַמָּדְרַשׁ מְסַבֵּל כִּי הַמִּדְבָּר מְבַשֵּׂר עַל הַחֶרְבָּן שֶׁתָּבוֹא עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִרְמְיָהוּ עַל הַמִּדְבָּר שֶׁיִּהְיֶה צַהְיָה וְעָרְבָה. הַמָּדְרַשׁ מְחַבֵּר אֶת הַמִּדְבָּר לְנִבְכָּאוּת וּלְנִבְטָאוּת, וְלֹא רַק לַקֹּשִׁי.
שמות רבה ב׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
השמדת בבל והתקווה לישראל
״כעגלה דשה. הדשה בתבואה ואוכלת תמיד:״
בַּקְרָאת הַמַּעֲשֶׂה בְּיִרְמְיָהוּ, אֲנַחְנוּ רוֹאִים חָזוֹת עַל חֶרְבּוֹן בָּבֶל. הַנָּבִיא מַבְעִיר אֶת הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ בָּבֶל תִּקָּרֵס וְתִּהְיֶה שְׁמָמָה. הַמְּלָכִים וְהַמַּלְכָּה וְכָל הַעַמִּים יִתְאַכזְבוּ מִן הַחֻרְבָּן הַזֶּה. מִבְנֶה הַמִּטְעָן הוּא שֶׁהַשֵּׁם יַעֲזֹב אֶת כֹּחָהּ שֶׁל בָּבֶל וְיָשִׁיב אֶת עַמּוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְיַחְזֶר אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת וּבֶצֶדק. בְּקֶצֶר הַפָּסוּק הַסְּפִיק, רַשִׁי מְסַבֵּר אֶת הַדְּמָיוֹן שֶׁל הַבָּבֶל הַנֶּעֱקֶרֶת. הוּא מַקְשִׁיר אֶת הַמִּלָּה הַמְּדַמְּיתָה אֶל עֶגְלָה דָּשָׁה, שֶׁהִיא עֶגְלָה הָאוֹכֶלֶת תְּבוּאָה בְּלֹא הֶפְסָק. הַכַּוָּנָה הִיא לְהַדְגִּישׁ אֶת הַכֹּחַ הַמְּשֻׁדָּל שֶׁל בָּבֶל שֶׁלּוֹ אָכְלָה אֶת הָעַמִּים, וְעַכְשָׁב הִיא נֶהְיֵית חֲרֵב שֶׁמְּחַסְּרָה אֶת הַמִּשְׁמַע.
רש״י על ירמיהו 50:11:3 ↗השקט שיבוא לאחר נפילת בבל
״הרגיע את הארץ. כשתפול בבל יהי מרגוע והנחה לכל:״
הפסוק מתאר את הרגע שבו בבל תיפול. ירמיהו הנביא מבשר שבזמן חורבן האימפריה הזאת, הארץ תמצא מנוחה. החשש והמתח שכל האומות חיו תחת שלטון בבל יתפוגגו, וכל המצוקה תסתיים בשינוי של סדר עולם. רש"י מסביר את הפסוק כך: כשהשלטון של בבל יקרוס, הארץ תרגיע. הנחת הרוח והשלווה יגיעו לכל המצוקים, כי נפילת בבל תביא איתה סוף לתקופה של עומס ודיכוי.
רש״י על ירמיהו 50:34:1 ↗הקול המפוחד של בבל
״חפרה יולדתכם. כפל הדבר במ״ש:״
בפסוק זה, ירמיהו מתאר את נפילת בבל בעזרת דימוי של אישה שחווה כאב לידה קשה מאוד. הביטוי "חפרה יולדתכם" משמש לתאר את קול הצרחה והקשיים של התהליך הנורא שבו בבל קורסת ומתפרקת. המצודת דוד מסביר שהכפל במילים נועד להדגיש את עוצמת הכאב והקול הגבוה של הצרחה. המפרש רואה בכפל הזה אמצעי להעצמת הדימוי של הלידה המפרקת, כדי להראות שזהו אירוע רעשני ובלתי נמנע.
מצודת דוד על ירמיהו 50:12:2 ↗החרב על כשדים
״חרב על כשדים. חרב תבוא על הכשדים:״
בפסוק הזה מופיע דיבור על חרב שתבוא על הכשדים. המפרש מצודת דוד מסביר שהחרב תתקוף את בני כשד ותהיה סיבה לחורבנם. ההסבר מתמקד בתוכן המעשה עצמו, כלומר בבוא המלחמה כעונש או כתוצאה ישירה על הכשדים. המפרש מציע פירוש פשוט וישיר למילה חרב, ללא הוספת פרשנות רחבה יותר.
מצודת דוד על ירמיהו 50:35:1 ↗