תרוצו ברחובות ירושלים, תראו, תבינו ותחפשו היטב בכיכרותיה, כדי לראות אם תמצאו אפילו אדם אחד שעושה צדק ומחפש נאמנות, ואני אסלח לה.
שׁוֹטְט֞וּ בְּחוּצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֗ם וּרְאוּ־נָ֤א וּדְעוּ֙ וּבַקְשׁ֣וּ בִרְחוֹבוֹתֶ֔יהָ אִם־תִּמְצְא֣וּ אִ֔ישׁ אִם־יֵ֛שׁ עֹשֶׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט מְבַקֵּ֣שׁ אֱמוּנָ֑ה וְאֶסְלַ֖ח לָֽהּ׃ירמיהו · פרק ה׳
חיפוש אחר צדק בירושלים
החיפוש אחר אדם אחד ישר בירושלים, מרד יהודה, הבגידה בבורא, חורבן הנביאים, תוצאות העבודה עם זרים, חוסר היראה, השחתת הצדק וחֲרַטְהָה עַל הַמַּצָּב הַמּוּסְרִי
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חיפוש אחר צדק בירושלים
ואם יגידו: "אנחנו נאמנים להשם", אז הם ישרתו בשקרים בלבד.
וְאִ֥ם חַי־יְהֹוָ֖ה יֹאמֵ֑רוּ לָכֵ֥ן לַשֶּׁ֖קֶר יִשָּׁבֵֽעוּ׃השם אומר: עיניך לא רצו בנאמנות. הכית אותם אבל הם לא החלימו, השמדת אותם אבל הם לא חזרו לעצמם. מאיפה הם לקחו את הלקח? הם התקשחו כמו סלע ולא רצו לחזור.
יְהֹוָ֗ה עֵינֶיךָ֮ הֲל֣וֹא לֶאֱמוּנָה֒ הִכִּ֤יתָה אֹתָם֙ וְֽלֹא־חָ֔לוּ כִּלִּיתָ֕ם מֵאֲנ֖וּ קַ֣חַת מוּסָ֑ר חִזְּק֤וּ פְנֵיהֶם֙ מִסֶּ֔לַע מֵאֲנ֖וּ לָשֽׁוּב׃ואני אמרתי: הם רק עניים וחסרי אונים, הם נודדים ללא מטרה כי הם לא מכירים את דרך ה' ואת המשפט של אלוהיהם.
וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי אַךְ־דַּלִּ֖ים הֵ֑ם נוֹאֲל֕וּ כִּ֣י לֹ֤א יָדְעוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵיהֶֽם׃מרד יהודה והעונש הצפוי
חשבתי ללכת אל הגדולים ולדבר איתם, כי הם מכירים את דרך ה' ואת משפט אלוהיהם. אבל גם הם יחד שברו את עול התורה וניתקו את המוסר.
אֵֽלֲכָה־לִּ֤י אֶל־הַגְּדֹלִים֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אוֹתָ֔ם כִּ֣י הֵ֗מָּה יָדְעוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵיהֶ֑ם אַ֣ךְ הֵ֤מָּה יַחְדָּו֙ שָׁ֣בְרוּ עֹ֔ל נִתְּק֖וּ מוֹסֵרֽוֹת׃לכן יתקפו אותם אריה מהיער, זאב מהמדבר יבזוז אותם, ונמר שמשגיח על הערים שלהם. כל היוצא משם ייטרף, כי חטאתם רבה והמרד שלהם גדל.
עַל־כֵּן֩ הִכָּ֨ם אַרְיֵ֜ה מִיַּ֗עַר זְאֵ֤ב עֲרָבוֹת֙ יְשָׁדְדֵ֔ם נָמֵ֤ר שֹׁקֵד֙ עַל־עָ֣רֵיהֶ֔ם כָּל־הַיּוֹצֵ֥א מֵהֵ֖נָּה יִטָּרֵ֑ף כִּ֤י רַבּוּ֙ פִּשְׁעֵיהֶ֔ם עָצְמ֖וּ משבותיהם [מְשׁוּבוֹתֵיהֶֽם׃]מה אני יכול לסלוח לך על זה? הבנים שלך עזבו אותי ונשבעו שלא יכירו באלוהים. אז הלבטתי אותם בסיפוקים, והם כעסו, ובית הזנות התפרסם.
אֵ֤י לָזֹאת֙ אסלוח־[אֶֽסְלַֽח־] לָ֔ךְ בָּנַ֣יִךְ עֲזָב֔וּנִי וַיִּשָּׁבְע֖וּ בְּלֹ֣א אֱלֹהִ֑ים וָאַשְׂבִּ֤עַ אוֹתָם֙ וַיִּנְאָ֔פוּ וּבֵ֥ית זוֹנָ֖ה יִתְגֹּדָֽדוּ׃סוסים חזקים ומרשים היו שם, כשכל גבר נוהג בחוסר רסן עם אשת חברו.
סוּסִ֥ים מְיֻזָּנִ֖ים מַשְׁכִּ֣ים הָי֑וּ אִ֛ישׁ אֶל־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ יִצְהָֽלוּ׃הבגידה בבורא והעונש הצפוי
האם לא אעניש על כל הדברים האלה? אמר ה'. אם זה היה עם אחר, נפשי לא הייתה נרגעת.
הַֽעַל־אֵ֥לֶּה לוֹא־אֶפְקֹ֖ד נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְאִם֙ בְּג֣וֹי אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃ (ס)תעלו על המיתרים שלה ותהרסו הכל, אל תעצרו. הסירו את המיתרים שלה, כי הם לא שייכים לה'
עֲל֤וּ בְשָׁרוֹתֶ֙יהָ֙ וְשַׁחֵ֔תוּ וְכָלָ֖ה אַֽל־תַּעֲשׂ֑וּ הָסִ֙ירוּ֙ נְטִ֣ישׁוֹתֶ֔יהָ כִּ֛י ל֥וֹא לַיהוָ֖ה הֵֽמָּה׃כי בגידה בגידו בי, בבית ישראל ובית יהודה, אמר ה'.
כִּי֩ בָג֨וֹד בָּגְד֜וּ בִּ֗י בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וּבֵ֥ית יְהוּדָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃הם הכחישו את ה' ואמרו: הוא לא קיים, רע לא יבוא עלינו, ולא נראה חרב או רעב.
כִּֽחֲשׁוּ֙ בַּיהוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֹא־ה֑וּא וְלֹא־תָב֤וֹא עָלֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה וְחֶ֥רֶב וְרָעָ֖ב ל֥וֹא נִרְאֶֽה׃חורבן הנביאים והעם
והנביאים יהיו כמו הרוח, ומי שמדבר לא יהיה בתוכם, כך יקרה להם.
וְהַנְּבִיאִים֙ יִֽהְי֣וּ לְר֔וּחַ וְהַדִּבֵּ֖ר אֵ֣ין בָּהֶ֑ם כֹּ֥ה יֵעָשֶׂ֖ה לָהֶֽם׃ (ס)לכן כך אמר ה׳ אלוהי צבאות: אם לא תדברו את הדבר הזה, הנה אני נותן את דברי בפיך כאש, והעם הזה יהיה כעצי קיבות לאכילה.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֔וֹת יַ֚עַן דַּבֶּרְכֶ֔ם אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה הִנְנִ֣י נֹתֵן֩ דְּבָרַ֨י בְּפִ֜יךָ לְאֵ֗שׁ וְהָעָ֥ם הַזֶּ֛ה עֵצִ֖ים וַאֲכָלָֽתַם׃הנה אני מביא עליכם עם ממרחקים, בן ישראל, אמר ה׳, עם חזק שהוא עם עתיק, עם שלא תדע את לשונו ולא תשמע את דבריו.
הִנְנִ֣י מֵבִיא֩ עֲלֵיכֶ֨ם גּ֧וֹי מִמֶּרְחָ֛ק בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהֹוָ֑ה גּ֣וֹי ׀ אֵיתָ֣ן ה֗וּא גּ֤וֹי מֵעוֹלָם֙ ה֔וּא גּ֚וֹי לֹא־תֵדַ֣ע לְשֹׁנ֔וֹ וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע מַה־יְדַבֵּֽר׃שביתו פתוח כמו קבר, וכולם גיבורים.
אַשְׁפָּת֖וֹ כְּקֶ֣בֶר פָּת֑וּחַ כֻּלָּ֖ם גִּבּוֹרִֽים׃תוצאות העבודה עם זרים
והיבול שלכם ייאכל, והלחם שלכם יאכלו בניכם ובנותיכם, והצאנים והבקר שלכם ייאכלו, והגפן והתאנים שלכם ייאכלו, וערי המבצרים שלכם אשר אתם בוטחים בהן בחרב יתפרקו.
וְאָכַ֨ל קְצִֽירְךָ֜ וְלַחְמֶ֗ךָ יֹאכְלוּ֙ בָּנֶ֣יךָ וּבְנוֹתֶ֔יךָ יֹאכַ֤ל צֹאנְךָ֙ וּבְקָרֶ֔ךָ יֹאכַ֥ל גַּפְנְךָ֖ וּתְאֵנָתֶ֑ךָ יְרֹשֵׁ֞שׁ עָרֵ֣י מִבְצָרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה בּוֹטֵ֥חַ בָּהֵ֖נָּה בֶּחָֽרֶב׃וגם בימים ההם, נא ה׳, לא אסיים לכם.
וְגַ֛ם בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖מָּה נְאֻם־יְהֹוָ֑ה לֹֽא־אֶעֱשֶׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם כָּלָֽה׃ויהיה כשתישאלו: למה עשה ה׳ אלוהינו לנו את כל זה? תענו להם: בגלל שעזבתם אותי ועבדתם אלילי זרים בארצכם, כך תעבדו זרים בארץ שלא שייכת לכם.
וְהָיָה֙ כִּ֣י תֹאמְר֔וּ תַּ֣חַת מֶ֗ה עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ לָ֖נוּ אֶת־כָּל־אֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר עֲזַבְתֶּ֤ם אוֹתִי֙ וַתַּעַבְד֞וּ אֱלֹהֵ֤י נֵכָר֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם כֵּ֚ן תַּעַבְד֣וּ זָרִ֔ים בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א לָכֶֽם׃ (ס)ספרו זאת בבית יעקב והודיעו זאת ביהודה.
הַגִּ֥ידוּ זֹ֖את בְּבֵ֣ית יַעֲקֹ֑ב וְהַשְׁמִיע֥וּהָ בִיהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר׃חוסר היראה וההתעלמות מחוקי הטבע
תקשיבו לזה, עם טיפש וחסר לב. יש להם עיניים אבל הם לא רואים, ויש להם אוזניים אבל הם לא שומעים.
שִׁמְעוּ־נָ֣א זֹ֔את עַ֥ם סָכָ֖ל וְאֵ֣ין לֵ֑ב עֵינַ֤יִם לָהֶם֙ וְלֹ֣א יִרְא֔וּ אָזְנַ֥יִם לָהֶ֖ם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽעוּ׃האם לא תיראו אותי, אמר ה׳? אם לא תפחדו מראו. שים לבתי קו גבול לים, חוק עולם, שהם לא יעברו. הגלים יתערערו ולא יוכלו, והם יתפרעמו אבל לא יעברו את הגבול.
הַאוֹתִ֨י לֹא־תִירָ֜אוּ נְאֻם־יְהֹוָ֗ה אִ֤ם מִפָּנַי֙ לֹ֣א תָחִ֔ילוּ אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי חוֹל֙ גְּב֣וּל לַיָּ֔ם חָק־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יַעַבְרֶ֑נְהוּ וַיִּֽתְגָּעֲשׁוּ֙ וְלֹ֣א יוּכָ֔לוּ וְהָמ֥וּ גַלָּ֖יו וְלֹ֥א יַעַבְרֻֽנְהוּ׃ולעם הזה היה לב מרדן ומלמד רע; הם סטו והלכו בדרכיהם.
וְלָעָ֤ם הַזֶּה֙ הָיָ֔ה לֵ֖ב סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֑ה סָ֖רוּ וַיֵּלֵֽכוּ׃והם לא אמרו בלבם: כדאי לפחד מה׳ אלוהינו, שנותן גשם, טל וברד בזמנם, ושומר על חוקי השבועות וזמן הקציר בשבילנו.
וְלֹֽא־אָמְר֣וּ בִלְבָבָ֗ם נִ֤ירָא נָא֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הַנֹּתֵ֗ן גֶּ֛שֶׁם וירה [יוֹרֶ֥ה] וּמַלְק֖וֹשׁ בְּעִתּ֑וֹ שְׁבֻע֛וֹת חֻקּ֥וֹת קָצִ֖יר יִשְׁמָר־לָֽנוּ׃השחתת הצדק והעושר המקנוי ברמאות
העוונות שלכם הדיחו אתכם הצידה, והחטאים שלכם מנעו מכם את הטוב.
עֲוֺנוֹתֵיכֶ֖ם הִטּוּ־אֵ֑לֶּה וְחַטֹּ֣אותֵיכֶ֔ם מָנְע֥וּ הַטּ֖וֹב מִכֶּֽם׃כי נמצאים בתוך עמי רשעים, ישרים כמו שח של יקושים, שהציבו מלכודת לאנשים ויתפסו אותם.
כִּי־נִמְצְא֥וּ בְעַמִּ֖י רְשָׁעִ֑ים יָשׁוּר֙ כְּשַׁ֣ךְ יְקוּשִׁ֔ים הִצִּ֥יבוּ מַשְׁחִ֖ית אֲנָשִׁ֥ים יִלְכֹּֽדוּ׃כמו לול של ציפורים, כך הבתים שלהם מלאים ברמאות, ועל כן הם גדלו והתעשרו.
כִּכְלוּב֙ מָ֣לֵא ע֔וֹף כֵּ֥ן בָּתֵּיהֶ֖ם מְלֵאִ֣ים מִרְמָ֑ה עַל־כֵּ֥ן גָּדְל֖וּ וַֽיַּעֲשִֽׁירוּ׃הם שמנו, הם עברו על דברי רע, לא שפטו דין, יתום יצליח ומשפט עניים לא שפטו.
שָׁמְנ֣וּ עָשְׁת֗וּ גַּ֚ם עָֽבְר֣וּ דִבְרֵי־רָ֔ע דִּ֣ין לֹא־דָ֔נוּ דִּ֥ין יָת֖וֹם וְיַצְלִ֑יחוּ וּמִשְׁפַּ֥ט אֶבְיוֹנִ֖ים לֹ֥א שָׁפָֽטוּ׃חֲרַטְהָה עַל הַמַּצָּב הַמּוּסְרִי
האם לא אעניש על הדברים האלה, אומר הַשֵּׁם? אם בעם כזה, הנפש שלי לא תנוח.
הַֽעַל־אֵ֥לֶּה לֹֽא־אֶפְקֹ֖ד נְאֻם־יְהֹוָ֑ה אִ֚ם בְּג֣וֹי אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃ (ס)הארץ הפכה לשממה וריקה.
שַׁמָּה֙ וְשַׁ֣עֲרוּרָ֔ה נִהְיְתָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃הנביאים נבאו שקר, הכהנים שלטו בכוחם, ועמי אהב את זה ככה; מה תעשו בעתיד?
הַנְּבִיאִ֞ים נִבְּא֣וּ־בַשֶּׁ֗קֶר וְהַכֹּהֲנִים֙ יִרְדּ֣וּ עַל־יְדֵיהֶ֔ם וְעַמִּ֖י אָ֣הֲבוּ כֵ֑ן וּמַֽה־תַּעֲשׂ֖וּ לְאַחֲרִיתָֽהּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חיפוש אחר צדק בירושלים
שׁוֹטְט֞וּ בְּחוּצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֗ם וּרְאוּ־נָ֤א וּדְעוּ֙ וּבַקְשׁ֣וּ בִרְחוֹבוֹתֶ֔יהָ אִם־תִּמְצְא֣וּ אִ֔ישׁ אִם־יֵ֛שׁ עֹשֶׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט מְבַקֵּ֣שׁ אֱמוּנָ֑ה וְאֶסְלַ֖ח לָֽהּ׃
וְאִ֥ם חַי־יְהֹוָ֖ה יֹאמֵ֑רוּ לָכֵ֥ן לַשֶּׁ֖קֶר יִשָּׁבֵֽעוּ׃
יְהֹוָ֗ה עֵינֶיךָ֮ הֲל֣וֹא לֶאֱמוּנָה֒ הִכִּ֤יתָה אֹתָם֙ וְֽלֹא־חָ֔לוּ כִּלִּיתָ֕ם מֵאֲנ֖וּ קַ֣חַת מוּסָ֑ר חִזְּק֤וּ פְנֵיהֶם֙ מִסֶּ֔לַע מֵאֲנ֖וּ לָשֽׁוּב׃
וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי אַךְ־דַּלִּ֖ים הֵ֑ם נוֹאֲל֕וּ כִּ֣י לֹ֤א יָדְעוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵיהֶֽם׃
מרד יהודה והעונש הצפוי
אֵֽלֲכָה־לִּ֤י אֶל־הַגְּדֹלִים֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אוֹתָ֔ם כִּ֣י הֵ֗מָּה יָדְעוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵיהֶ֑ם אַ֣ךְ הֵ֤מָּה יַחְדָּו֙ שָׁ֣בְרוּ עֹ֔ל נִתְּק֖וּ מוֹסֵרֽוֹת׃
עַל־כֵּן֩ הִכָּ֨ם אַרְיֵ֜ה מִיַּ֗עַר זְאֵ֤ב עֲרָבוֹת֙ יְשָׁדְדֵ֔ם נָמֵ֤ר שֹׁקֵד֙ עַל־עָ֣רֵיהֶ֔ם כָּל־הַיּוֹצֵ֥א מֵהֵ֖נָּה יִטָּרֵ֑ף כִּ֤י רַבּוּ֙ פִּשְׁעֵיהֶ֔ם עָצְמ֖וּ משבותיהם [מְשׁוּבוֹתֵיהֶֽם׃]
אֵ֤י לָזֹאת֙ אסלוח־[אֶֽסְלַֽח־] לָ֔ךְ בָּנַ֣יִךְ עֲזָב֔וּנִי וַיִּשָּׁבְע֖וּ בְּלֹ֣א אֱלֹהִ֑ים וָאַשְׂבִּ֤עַ אוֹתָם֙ וַיִּנְאָ֔פוּ וּבֵ֥ית זוֹנָ֖ה יִתְגֹּדָֽדוּ׃
סוּסִ֥ים מְיֻזָּנִ֖ים מַשְׁכִּ֣ים הָי֑וּ אִ֛ישׁ אֶל־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ יִצְהָֽלוּ׃
הבגידה בבורא והעונש הצפוי
הַֽעַל־אֵ֥לֶּה לוֹא־אֶפְקֹ֖ד נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְאִם֙ בְּג֣וֹי אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃ (ס)
עֲל֤וּ בְשָׁרוֹתֶ֙יהָ֙ וְשַׁחֵ֔תוּ וְכָלָ֖ה אַֽל־תַּעֲשׂ֑וּ הָסִ֙ירוּ֙ נְטִ֣ישׁוֹתֶ֔יהָ כִּ֛י ל֥וֹא לַיהוָ֖ה הֵֽמָּה׃
כִּי֩ בָג֨וֹד בָּגְד֜וּ בִּ֗י בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וּבֵ֥ית יְהוּדָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃
כִּֽחֲשׁוּ֙ בַּיהוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֹא־ה֑וּא וְלֹא־תָב֤וֹא עָלֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה וְחֶ֥רֶב וְרָעָ֖ב ל֥וֹא נִרְאֶֽה׃
חורבן הנביאים והעם
וְהַנְּבִיאִים֙ יִֽהְי֣וּ לְר֔וּחַ וְהַדִּבֵּ֖ר אֵ֣ין בָּהֶ֑ם כֹּ֥ה יֵעָשֶׂ֖ה לָהֶֽם׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֔וֹת יַ֚עַן דַּבֶּרְכֶ֔ם אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה הִנְנִ֣י נֹתֵן֩ דְּבָרַ֨י בְּפִ֜יךָ לְאֵ֗שׁ וְהָעָ֥ם הַזֶּ֛ה עֵצִ֖ים וַאֲכָלָֽתַם׃
הִנְנִ֣י מֵבִיא֩ עֲלֵיכֶ֨ם גּ֧וֹי מִמֶּרְחָ֛ק בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהֹוָ֑ה גּ֣וֹי ׀ אֵיתָ֣ן ה֗וּא גּ֤וֹי מֵעוֹלָם֙ ה֔וּא גּ֚וֹי לֹא־תֵדַ֣ע לְשֹׁנ֔וֹ וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע מַה־יְדַבֵּֽר׃
אַשְׁפָּת֖וֹ כְּקֶ֣בֶר פָּת֑וּחַ כֻּלָּ֖ם גִּבּוֹרִֽים׃
תוצאות העבודה עם זרים
וְאָכַ֨ל קְצִֽירְךָ֜ וְלַחְמֶ֗ךָ יֹאכְלוּ֙ בָּנֶ֣יךָ וּבְנוֹתֶ֔יךָ יֹאכַ֤ל צֹאנְךָ֙ וּבְקָרֶ֔ךָ יֹאכַ֥ל גַּפְנְךָ֖ וּתְאֵנָתֶ֑ךָ יְרֹשֵׁ֞שׁ עָרֵ֣י מִבְצָרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה בּוֹטֵ֥חַ בָּהֵ֖נָּה בֶּחָֽרֶב׃
וְגַ֛ם בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖מָּה נְאֻם־יְהֹוָ֑ה לֹֽא־אֶעֱשֶׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם כָּלָֽה׃
וְהָיָה֙ כִּ֣י תֹאמְר֔וּ תַּ֣חַת מֶ֗ה עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ לָ֖נוּ אֶת־כָּל־אֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר עֲזַבְתֶּ֤ם אוֹתִי֙ וַתַּעַבְד֞וּ אֱלֹהֵ֤י נֵכָר֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם כֵּ֚ן תַּעַבְד֣וּ זָרִ֔ים בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א לָכֶֽם׃ (ס)
הַגִּ֥ידוּ זֹ֖את בְּבֵ֣ית יַעֲקֹ֑ב וְהַשְׁמִיע֥וּהָ בִיהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר׃
חוסר היראה וההתעלמות מחוקי הטבע
שִׁמְעוּ־נָ֣א זֹ֔את עַ֥ם סָכָ֖ל וְאֵ֣ין לֵ֑ב עֵינַ֤יִם לָהֶם֙ וְלֹ֣א יִרְא֔וּ אָזְנַ֥יִם לָהֶ֖ם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽעוּ׃
הַאוֹתִ֨י לֹא־תִירָ֜אוּ נְאֻם־יְהֹוָ֗ה אִ֤ם מִפָּנַי֙ לֹ֣א תָחִ֔ילוּ אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי חוֹל֙ גְּב֣וּל לַיָּ֔ם חָק־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יַעַבְרֶ֑נְהוּ וַיִּֽתְגָּעֲשׁוּ֙ וְלֹ֣א יוּכָ֔לוּ וְהָמ֥וּ גַלָּ֖יו וְלֹ֥א יַעַבְרֻֽנְהוּ׃
וְלָעָ֤ם הַזֶּה֙ הָיָ֔ה לֵ֖ב סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֑ה סָ֖רוּ וַיֵּלֵֽכוּ׃
וְלֹֽא־אָמְר֣וּ בִלְבָבָ֗ם נִ֤ירָא נָא֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הַנֹּתֵ֗ן גֶּ֛שֶׁם וירה [יוֹרֶ֥ה] וּמַלְק֖וֹשׁ בְּעִתּ֑וֹ שְׁבֻע֛וֹת חֻקּ֥וֹת קָצִ֖יר יִשְׁמָר־לָֽנוּ׃
השחתת הצדק והעושר המקנוי ברמאות
עֲוֺנוֹתֵיכֶ֖ם הִטּוּ־אֵ֑לֶּה וְחַטֹּ֣אותֵיכֶ֔ם מָנְע֥וּ הַטּ֖וֹב מִכֶּֽם׃
כִּי־נִמְצְא֥וּ בְעַמִּ֖י רְשָׁעִ֑ים יָשׁוּר֙ כְּשַׁ֣ךְ יְקוּשִׁ֔ים הִצִּ֥יבוּ מַשְׁחִ֖ית אֲנָשִׁ֥ים יִלְכֹּֽדוּ׃
כִּכְלוּב֙ מָ֣לֵא ע֔וֹף כֵּ֥ן בָּתֵּיהֶ֖ם מְלֵאִ֣ים מִרְמָ֑ה עַל־כֵּ֥ן גָּדְל֖וּ וַֽיַּעֲשִֽׁירוּ׃
שָׁמְנ֣וּ עָשְׁת֗וּ גַּ֚ם עָֽבְר֣וּ דִבְרֵי־רָ֔ע דִּ֣ין לֹא־דָ֔נוּ דִּ֥ין יָת֖וֹם וְיַצְלִ֑יחוּ וּמִשְׁפַּ֥ט אֶבְיוֹנִ֖ים לֹ֥א שָׁפָֽטוּ׃
חֲרַטְהָה עַל הַמַּצָּב הַמּוּסְרִי
הַֽעַל־אֵ֥לֶּה לֹֽא־אֶפְקֹ֖ד נְאֻם־יְהֹוָ֑ה אִ֚ם בְּג֣וֹי אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃ (ס)
שַׁמָּה֙ וְשַׁ֣עֲרוּרָ֔ה נִהְיְתָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃
הַנְּבִיאִ֞ים נִבְּא֣וּ־בַשֶּׁ֗קֶר וְהַכֹּהֲנִים֙ יִרְדּ֣וּ עַל־יְדֵיהֶ֔ם וְעַמִּ֖י אָ֣הֲבוּ כֵ֑ן וּמַֽה־תַּעֲשׂ֖וּ לְאַחֲרִיתָֽהּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הנבואה מתארת את המצב המוסרי והרוחני של ירושלים ויהודה, החל מחיפוש אחר צדק ועד לתיאור הבגידה בבורא והעונש הצפוי.
חיפוש אחר צדק בירושלים
הנביא קורא לבדוק את ירושלים בחיפוש אחר אדם ישר אחד שיעשה צדק. הוא חושף כי גם מי שמצהיר על נאמנות להשם דווקא משקר. העם סירב לקבל מוסר והתקשה כמו סלע, ורדד בגלל חוסר היכרות עם דרכי ה' ומשפט אלוהיו.
מרד יהודה והעונש הצפוי
ירמיה מתאר את מצב העם, שגם המנהיגים הגדולים התנתקו מהתורה ומהמוסר. בשל עוז המרד והחטאים, יבואו אויבים כמו אריה וזאב לשדוד ולבזוז את העם. הנביא מציין שהעונש הגיע לאחר שהעם התמלא בסיפוקים אסורים ובחוסר נאמנות.
הבגידה בבורא והעונש הצפוי
הנביא מתאר את חטא הבגידה של ישראל ויהודה בבורא, שביטלו את קיומו וביקשו ביטחון שווא. בשל כך, ה' מצהיר שהוא לא יוכל להפסיק את העונש וכי המבנים המזוהמים צריכים להיות הרוסים.
חורבן הנביאים והעם
הפסוקים מתארים את גזר הדין על הנביאים שאינם מוסרים אמת, שהופכים ללא משמעות כמו רוח. ה׳ מזהיר שידבר דרכם כאש שתשרוף את העם, ויביא אויב זר ועוצמתי ממשיגה רחוקה, שהשמדת העם תהיה קטלנית כמו קבר פתוח.
תוצאות העבודה עם זרים
הנבואה מתארת את הרס כלל משאבי החקלאות והביטחיון של העם כתוצאה מעבירתם. ה׳ מבהיר כי לא יסיים את העונש, והסיבה לכך היא עזיבת ה׳ ועבודת אלילים. התוצאה תהיה גלות לארץ זרה, ועל כך יש להודיע לכל עם ישראל ויהודה.
חוסר היראה וההתעלמות מחוקי הטבע
הנביא ירמיהו פונה לעם שמתנהג בטיפשות וחסרון תבונה. העם סוטה מדרכי ה׳ ואינו מפחד ממנו, למרות שהשלטון האלוהי מוגבל לגבולות הים שנקבעו לעולם. העם מתעלם מכך שאלוהים הוא זה ששולט במזג האוויר ובמחזור הטבע, ואינו מכיר בטוב שהוא מעניק להם.
השחתת הצדק והעושר המקנוי ברמאות
פסוקים אלו מתארים כיצד החטאים והעוונות מנעו מהעם את הטוב. נמתנים האשמות נגד רשעים בתוך העם, המשתמשים ברמאות ובמלכודות כדי לצבור עושר. חברתם מתוארת ככזו שאינה מנהלת צדק ליתומים ועניים, אלא מתעשרת מתוך רע ומעבר על דברי רע.
חֲרַטְהָה עַל הַמַּצָּב הַמּוּסְרִי
הַנָּבִיא מְתָאַתֶּת אֶת הַמַּצָּה הַקַּיֶּמֶת בִּירוּשָׁלַם. הַשָּׁלוּחִים הַדָּתִיִּים, הַנְּבִיאִים וְהַכֹּהֲנִים, מַטִּים אֶת הָעָם בְּשֶׁקֶר, וְהָעָם מְקַבֵּל זאת בְּכַלְכָּלָה. הַתּוֹצָאָה הִיא אֶדְמָה שֶׁמַּהֲבָה וְשַׁמָּה, וְאֵין תִּקְוָה לְעָתִיד הַמִּתְקַיֵּם עַל כְּנֹף הַבְּגִידָה הַזֹּאת.
הפרק מסיים בתיאור המצב המוסרי הנורא שבו הנביאים והכהנים פועלים למרמה, ואין מקום ליושרה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
החיפוש אחר יושרה וירושלים
״וְאָמַר רָבָא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁפָּסְקוּ מִמֶּנָּה אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַים וּרְאוּ נָא [וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ] (אִם יֵשׁ״
במדרש על מסכת שבת, רבא מסביר שחורבן ירושלים קרה בגלל הפסקת אנשי האמונה לעשות צדק. הוא מצטט את הפסוק המבקש למצוא בחוצות העיר אדם אחד שעושה משפט ומחפש אמונה, ורק אז יהיה סליחה. לפי רבא, היעדר האנשים האלו הוא שהוביל לאסון. רב קטינא מוסיף שגם בזמני השגונה של ירושלים, אנשי האמונה לא נעלמו לגמרי. הוא מביא דוגמה למקרה שבו אדם תופס אחיו ואומר לו שייקח בגדים כדי שיהיה קצץ. רב קטינא מפרש שהבגדים הללו, שמכסים את האדם, נמצאים בידי ה'. המדרש מציג גישה המקשרת בין המוסר החברתי לבין גורל העיר.
שבת קי״ט ב:י״א ↗החיפוש אחר צדק וסליחה
״וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ״
בַּמִּדְרָשׁ תַּנְחוּמָא, בְּפֶרֶק וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, מְסֻרֶת רַבִּי פִּינְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא, הַשִּׁכְחוֹן הַמְּרַכֵּז בְּחֶסֶד הָאֱלֹהִי. הַמַּדְרִישׁ מְסַבֵּל אֶת הַנִּסְיוֹן שֶׁל אַבְרָהָם לְמַעֶנְתּוֹ שֶׁל הַשֵּׁם, וְאוֹמֵר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא חָפֵץ בְּמָוֶת הָרְשָׁעִים, כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַצְדִּיק אֶת בְּרִיּוֹתָיו. הַמַּדְרִישׁ מְסַבֵּר שֶׁכְּשֶׁהַבְּרִיּוֹת חוֹטְאוֹת, הַשֵּׁם מְחַפֵּשׂ לָהֶן סַנְגּוֹר וְזֶכּוּת. כְּמַעֲטֶה לְזֶה, הוּא מְצַטְט אֶת הַנְּבִיאִים, וּמְצַיֵן אֶת דִּבְרֵי יִרְמְיָה בַּפֶּרֶק ה', בּוֹ הַנָּבִיא מְזַמֵּן לְחַפֵּשׂ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם אִישׁ אֶחָד שֶׁעוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּמְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה, כְּדֵי שֶׁהַשֵּׁם יוּכַל לִסְלוֹחַ לָעִיר. הַמַּדְרִישׁ מַפְרִיד בֵּין הַמַּצָּב שֶׁל הַחֵטְא לְעֵינֵי הַשֵּׁם לְעֵינֵי הַמַּדְרִישׁ, וּמַבְחִיל בֵּין הַמַּצָּב שֶׁל הַנְּבִיאָה לְעֵינֵי הַמַּדְרִישׁ.
מדרש תנחומא, וירא ח׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
החיפוש אחר צדק בירושלים
״סוסים מיוזנים משכים היו. בכל בקר היו משכים לאור בקר בהשכמה:״
בפרק החמישי של ספר ירמיהו, הנביא מתאר מצב של שחיתות וקלקול מוסרי ביהודה. הַשֵּׁם מורה לירמיהו לחפש בירושלים אדם אחד שפועל בצדק, כדי למצוא אדם אחד שניתן להציל את העיר. הנביא חושף שגם האנשים הפשוטים וגם המנהיגים והעשירים עברו על התורה, ופועלים ברע ובעוולה. הטענות נגד העם כוללות שקר, חמדנות וזלזול בבורא. הפסוק מתאר סוסים חזקים ומהירים שמושכים את המרכבות בבוקר המוקדם. רש"י מסביר שהסוסים היו מתוכננים ומוכנים למשימה, ושהם התחילו במשימתם כבר עם אור הבוקר. הפרק מדגיש את ההבדל בין המצפון של האדם לבין המעשים הרעילים של הציבור, ומציג תמונה של קריסה מוסרית שמובילה לתוצאות קשות.
רש״י על ירמיהו 5:8:1 ↗החיפוש אחר צדק והנהגת הבורא
״ישמר לנו. שיהא הקציר בזמנו:״
בפרק זה מירומיהו, הנביא קורא למצוא אדם אחד שפועל בצדק, כדי שהעיר לא תחרב. הוא מתאר מצב שבו גם אם ימצאו אדם ישר אחד בירושלים, הכל עשוי להשתנות. העם התרחק מדרך הטוב ולא כיבד את הנהגת הַשֵּׁם. רש"י מתייחס לפסוק המדבר על הקציר, ומסביר שהכוונה היא שהקציר יגיע בזמנו המיועד. פירוש זה מבהיר שהתהליכים שקבע הבורא יתקיימו בדיוק כפי שהם אמורים לקרות, ללא שינוי של מעבר לזמן המקובל.
רש״י על ירמיהו 5:24:3 ↗הַתְּאָוָה הַמְּשֻׁבֶּדֶת
״סוסים מיוזנים. הם היו כמו הסוסים שנתנו להם מזון הרבה בלילה והמה שבעים לתאותם שכאשר ישכימו בבוקר יצאו ויצהלו וכן המה ימלאו תאותם וינאפו עם״
בְּפֶסַק הַמִּקְרָא, הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מְתָאֵר אֶת הָעַם שֶׁמִּתְנַעֲר מִן הַתּוֹרָה וְנִטְמְאוּ בְּחֵטְא. הַתְּאַר הַמְּצַוֵּר אֶת הָעַם כְּמוֹ סוּסִים שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם הַרְבֵּה מַזּוֹן בַּלַּיְלָה, עַד שֶׁהֵם שְׂבֵעִים מְאֹד. כְּשֶׁהֵם מִתְעוֹרְרִים בַּבֹּקֶר, הֵם יוֹצְאִים וְשׂוֹטְטִים בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בִּגְלַל הַשֶּׂבַע הַמְּיֻחָד שֶׁלָּהֶם. הַמְּצוּדַת דָּוִד מַסְבִּיר אֶת הַדְּמָיוֹן הַזֶּה כְּמִשְׁאָל לְתֹאַר הַתְּאָוָה הַמְּנַהֶרֶת. הַסּוּסִים שְׂבֵעִים מִן הַמַּזּוֹן, אַךְ הַתְּאָוָה שֶׁלָּהֶם לְנַעַר וּלְחַבֵּר אֶת אִשְׁתָּם שֶׁל אַחֵרֵי הָעָם לֹא נִגְמֶרֶת. הַמְּפָרֵשׁ מַדְגִּישׁ שֶׁהַשִּׂמְחָה הַמְיֻחֶדֶת בַּבֹּקֶר נוֹבֵאת מִמְּרוֹב הַשְּׂבַע וּמֵהַגַּעְגּוּעַ הַמְּשֻׁבָּדֵד לְתַּאֲוַת הַלֵּב.
מצודת דוד על ירמיהו 5:8:1 ↗ההתעקשות של העם להתרחק
״סרו וילכו. סרו מה׳ והלכו להם:״
בפסוק זה מופיע תיאור של מצב שבו בני ישראל סרקו מהשם והלכו בדרכים אחרות. המפרש מצודת דוד מסביר שביטוי זה "סרו וילכו" מתאר פעולה אקטיבית של הסתלקות מהבורא ובחירה במסלול נפרד. הפסוק מראה כיצד העם לא רק טעה, אלא בחר במודע להתרחק מהדרך הנכונה. הפירוש מדגיש את המהות של ההתרחקות מהשם כמעשה של הליכה לכיוון אחר, שאינו קשור אליו יותר.
מצודת דוד על ירמיהו 5:23:2 ↗