בני עמון, כך אומר הַשֵּׁם: האם לישראל אין בנים? אם הוא לא יירש שטח, מדוע מלך עמון ירש את גד ועמו יושב בערים שלו?
לִבְנֵ֣י עַמּ֗וֹן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲבָנִ֥ים אֵין֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אִם־יוֹרֵ֖שׁ אֵ֣ין ל֑וֹ מַדּ֗וּעַ יָרַ֤שׁ מַלְכָּם֙ אֶת־גָּ֔ד וְעַמּ֖וֹ בְּעָרָ֥יו יָשָֽׁב׃ירמיהו · פרק מט׳
נְבוּאוֹת עַל עַמּוֹן, אֶדּוֹם, דַּמֶּשֶׂק, חָצוֹר וְעִילָם
חֲזוֹנוֹת הַחֶרְבּוֹן הַמַּתְחִיל בְּעַמּוֹן וּבְעֶדֶם, מַמְשִׁיךְ בְּדַּמֶּשֶׂק וּבְחָצוֹר, וּמְסַיֵּם בְּעִילָם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו מט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
נבואת ענישה לבני עמון
לכן, הנה ימים באים, אומר הַשֵּׁם, ואשמיע ברבת בני עמו של עמון קול שופר של מלחמה. היא תהפוך לערי עפר, ובנותיה יישרפו באש, וישראל יירש את יורשיו, אמר הַשֵּׁם.
לָכֵ֡ן הִנֵּה֩ יָמִ֨ים בָּאִ֜ים נְאֻם־יְהוָ֗ה וְ֠הִשְׁמַעְתִּי אֶל־רַבַּ֨ת בְּנֵי־עַמּ֜וֹן תְּרוּעַ֣ת מִלְחָמָ֗ה וְהָֽיְתָה֙ לְתֵ֣ל שְׁמָמָ֔ה וּבְנֹתֶ֖יהָ בָּאֵ֣שׁ תִּצַּ֑תְנָה וְיָרַ֧שׁ יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־יֹרְשָׁ֖יו אָמַ֥ר יְהוָֽה׃תתאכזרי חשבון, כי עיר איי נחרבה. בנות רבּה צעקו, חגרו שקים, התכוננו למלחמה והתרוצצו בין החומות, כי המלך שלהם הולך בגלות, יחד עם כהניו ושריו.
הֵילִ֨ילִי חֶשְׁבּ֜וֹן כִּ֣י שֻׁדְּדָה־עַ֗י צְעַקְנָה֮ בְּנ֣וֹת רַבָּה֒ חֲגֹ֣רְנָה שַׂקִּ֔ים סְפֹ֕דְנָה וְהִתְשׁוֹטַ֖טְנָה בַּגְּדֵר֑וֹת כִּ֤י מַלְכָּם֙ בַּגּוֹלָ֣ה יֵלֵ֔ךְ כֹּהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו יַחְדָּֽיו׃למה את מתהללת בעמקים? עמק זב התרוקן, בת המורדת, שסומכת על אוצרותיה, מי יבוא אליי?
מַה־תִּתְהַֽלְלִי֙ בָּֽעֲמָקִ֔ים זָ֣ב עִמְקֵ֔ךְ הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה הַבֹּֽטְחָה֙ בְּאֹ֣צְרֹתֶ֔יהָ מִ֖י יָב֥וֹא אֵלָֽי׃נבואות נגד עמון ואדום
הנה, אני מביא עליך פחד, נא אדוני יהוה צבאות, מכל כל סביבתך, ותידדו, כל אחד בפני עצמו, ולא יהיה מי שיאסוף את הנדודים.
הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא עָלַ֜יִךְ פַּ֗חַד נְאֻם־אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת מִכָּל־סְבִיבָ֑יִךְ וְנִדַּחְתֶּם֙ אִ֣ישׁ לְפָנָ֔יו וְאֵ֥ין מְקַבֵּ֖ץ לַנֹּדֵֽד׃ואחרי כן אשיב את שבוי בני עמון, נא יהוה.
וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן אָשִׁ֛יב אֶת־שְׁב֥וּת בְּנֵֽי־עַמּ֖וֹן נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)לכבוד אדום, כך אמר יהוה צבאות: האם לא נותרה עוד חכמה בתימן? אבדה העצה מן הבנים, ונרתעה חכמתם.
לֶאֱד֗וֹם כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הַאֵ֥ין ע֛וֹד חָכְמָ֖ה בְּתֵימָ֑ן אָבְדָ֤ה עֵצָה֙ מִבָּנִ֔ים נִסְרְחָ֖ה חָכְמָתָֽם׃ברחו, פנו, התעמקו לשבת, יושבי דדן, כי אבדו, את עשו הבאתי עליו עת פקדתי.
נֻ֤סוּ הָפְנוּ֙ הֶעְמִ֣יקוּ לָשֶׁ֔בֶת יֹשְׁבֵ֖י דְּדָ֑ן כִּ֣י אֵ֥יד עֵשָׂ֛ו הֵבֵ֥אתִי עָלָ֖יו עֵ֥ת פְּקַדְתִּֽיו׃הדין על עשו
אם יבואו פושטים אליך, הם לא ישאירו אפילו תינוקות.
אִם־בֹּֽצְרִים֙ בָּ֣אוּ לָ֔ךְ לֹ֥א יַשְׁאִ֖רוּ עֽוֹלֵל֑וֹת אִם־גַּנָּבִ֥ים בַּלַּ֖יְלָה הִשְׁחִ֥יתוּ דַיָּֽם׃כי אני חשפתי את עשו, חשפתי את סודותיו, ואין מקום להסתתר. זרעו, אחיו ושכניו ייגנבו ולא יישארו.
כִּֽי־אֲנִ֞י חָשַׂ֣פְתִּי אֶת־עֵשָׂ֗ו גִּלֵּ֙יתִי֙ אֶת־מִסְתָּרָ֔יו וְנֶחְבָּ֖ה לֹ֣א יוּכָ֑ל שֻׁדַּ֥ד זַרְע֛וֹ וְאֶחָ֥יו וּשְׁכֵנָ֖יו וְאֵינֶֽנּוּ׃אני אחיה את היתומים שלך, והאלמנות שלך יבטחו בי.
עָזְבָ֥ה יְתֹמֶ֖יךָ אֲנִ֣י אֲחַיֶּ֑ה וְאַלְמְנֹתֶ֖יךָ עָלַ֥י תִּבְטָֽחוּ׃ (ס)כי כך אמר ה׳: הנה אלו שאין להם משפט, הם ישתו מהכוס, וגם אתה תשתה. אתה תטהר, אבל לא תטהר, כי תשתה ותשתה.
כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִ֠נֵּה אֲשֶׁר־אֵ֨ין מִשְׁפָּטָ֜ם לִשְׁתּ֤וֹת הַכּוֹס֙ שָׁת֣וֹ יִשְׁתּ֔וּ וְאַתָּ֣ה ה֔וּא נָקֹ֖ה תִּנָּקֶ֑ה לֹ֣א תִנָּקֶ֔ה כִּ֥י שָׁתֹ֖ה תִּשְׁתֶּֽה׃על המילים
החזרה על 'תשתה' מדגישה את חוסר המנוחה או את עוצמת הגזירה.
חורבן אדום
כי אני נשבע, אמר הַשֵּׁם, שרבּה תהיה לשממה, להשחתה, לחורבן ולקללה, והעיר ה被 תהיה חרבה לנצח.
כִּ֣י בִ֤י נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּֽי־לְשַׁמָּ֧ה לְחֶרְפָּ֛ה לְחֹ֥רֶב וְלִקְלָלָ֖ה תִּֽהְיֶ֣ה בָצְרָ֑ה וְכָל־עָרֶ֥יהָ תִהְיֶ֖ינָה לְחָרְב֥וֹת עוֹלָֽם׃שמעתי בשעה מן הַשֵּׁם, שסוכסך בין העמים נשלח. הם התאספו, באו עליה וקמו למלחמה.
שְׁמוּעָ֤ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה וְצִ֖יר בַּגּוֹיִ֣ם שָׁל֑וּחַ הִֽתְקַבְּצוּ֙ וּבֹ֣אוּ עָלֶ֔יהָ וְק֖וּמוּ לַמִּלְחָמָֽה׃כי הנה, נתתי אותך קטנה בין העמים, ובוזה בקרב בני האדם.
כִּֽי־הִנֵּ֥ה קָטֹ֛ן נְתַתִּ֖יךָ בַּגּוֹיִ֑ם בָּז֖וּי בָּאָדָֽם׃היהירות של לבך תפרק אותך. תגור בתוך הסלעים הגבוהים ותחזיק בשיא ההר. כי כנשר תגבה את הקן שלך שם, ואני אוריד אותך, אמר הַשֵּׁם.
תִּֽפְלַצְתְּךָ֞ הִשִּׁ֤יא אֹתָךְ֙ זְד֣וֹן לִבֶּ֔ךָ שֹֽׁכְנִי֙ בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֔לַע תֹּפְשִׂ֖י מְר֣וֹם גִּבְעָ֑ה כִּֽי־תַגְבִּ֤יהַ כַּנֶּ֙שֶׁר֙ קִנֶּ֔ךָ מִשָּׁ֥ם אֽוֹרִידְךָ֖ נְאֻם־יְהוָֽה׃החורבן של אדום
אדום תהפוך למקום שממה. כל מי שעובר דרך המקום הזה יזדעע ויצרוח בגלל כל המכות שיראו שם.
וְהָיְתָ֥ה אֱד֖וֹם לְשַׁמָּ֑ה כֹּ֚ל עֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶֽהָ׃כמו ההרס של סדם ועמורה ושכנותיהם, כך אמר ה', שלא יתגורר שם איש ולא יתגורר בה בן אדם.
כְּֽמַהְפֵּכַ֞ת סְדֹ֧ם וַעֲמֹרָ֛ה וּשְׁכֵנֶ֖יהָ אָמַ֣ר יְהוָ֑ה לֹֽא־יֵשֵׁ֥ב שָׁם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָג֥וּר בָּ֖הּ בֶּן־אָדָֽם׃הנה, כמו אריה שעולה בגאווה מעבר הירדן אל מקום מגורים יציב, כך אמר ה', אני ארדוף אחרי ארץ אדום עד שאמצא לה מקום מנוחה. ומי יתייצב מולי? כי מי כמוני שיכול להוכיח, ומי יתעתע בי? ומי זה הרועה שיעמוד מולי?
הִ֠נֵּה כְּאַרְיֵ֞ה יַעֲלֶ֨ה מִגְּא֣וֹן הַיַּרְדֵּן֮ אֶל־נְוֵ֣ה אֵיתָן֒ כִּֽי־אַרְגִּ֤יעָה אֲרִיצֶ֨נּוּ מֵֽעָלֶ֔יהָ וּמִ֥י בָח֖וּר אֵלֶ֣יהָ אֶפְקֹ֑ד כִּ֣י מִ֤י כָמ֙וֹנִי֙ וּמִ֣י יֹעִידֶ֔נִּי וּמִי־זֶ֣ה רֹעֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד לְפָנָֽי׃ (ס)לכן, שמעו את עצת ה' שתוכנה נגד אדום, ואת התוכניות שחשב נגד יושבי תימן; אם הצאן הצעיר לא יברח, אם הם לא יניחו את משקן על הגב.
לָכֵ֞ן שִׁמְע֣וּ עֲצַת־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ אֶל־אֱד֔וֹם וּמַ֨חְשְׁבוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב אֶל־יֹשְׁבֵ֣י תֵימָ֑ן אִם־לֹ֤א יִסְחָבוּם֙ צְעִירֵ֣י הַצֹּ֔אן אִם־לֹ֥א יַשִּׁ֛ים עֲלֵיהֶ֖ם נְוֵהֶֽם׃נְבוֹאוֹת עַל אֶדּוֹם, דַּמֶּשֶׂק וְאַרְפַּד
הָאָרֶץ רָעֲדָה מֵקוֹל הַמִּפְלָה, וְהַצְעָקָה שֶׁלָּה נִשְׁמַעַת בְּיַם-סוּף.
מִקּ֣וֹל נִפְלָ֔ם רָעֲשָׁ֖ה הָאָ֑רֶץ צְעָקָ֕ה בְּיַם־ס֖וּף נִשְׁמַ֥ע קוֹלָֽהּ׃הִנֵּה כְּנֶשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה, וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל הַמִּבְצָר; וּבַיּוֹם הַהוּא לֵב הַגִּבֹּרִים בְּאֶדּוֹם יִהְיֶה כְּלֵב אִשָּׁה כּוֹואֶבֶת.
הִנֵּ֤ה כַנֶּ֙שֶׁר֙ יַעֲלֶ֣ה וְיִדְאֶ֔ה וְיִפְרֹ֥שׂ כְּנָפָ֖יו עַל־בָּצְרָ֑ה וְֽ֠הָיָה לֵ֞ב גִּבּוֹרֵ֤י אֱדוֹם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כְּלֵ֖ב אִשָּׁ֥ה מְצֵרָֽה׃ (ס)דַּמֶּשֶׂק נִבְהֲלָה מִפְּרִיעַ וּמֵאַרְפַּד, כִּי שָׁמְעוּ בְשׂוֹרָה רָעָה. הֵם נָפְלוּ בַיָּם וְהַדְּאָגָה הִשְׁתּוֹלְלָה בָּם; הַשְׁקֵט לֹא יוּכַל.
לְדַמֶּ֗שֶׂק בּ֤וֹשָֽׁה חֲמָת֙ וְאַרְפָּ֔ד כִּי־שְׁמֻעָ֥ה רָעָ֛ה שָׁמְע֖וּ נָמֹ֑גוּ בַּיָּ֣ם דְּאָגָ֔ה הַשְׁקֵ֖ט לֹ֥א יוּכָֽל׃דַּמֶּשֶׂק נִרְעֲשָׁה וְהִתְחִילָה לִבְרֹחַ, וְהִיא רָעֲדָה וְנֶעֶצְרָה; הַצָּרָה וְהַחֲבָלִים הַחֲזִיקוּ אוֹתָהּ כְּמוֹ יְלִידָה.
רָפְתָ֥ה דַמֶּ֛שֶׂק הִפְנְתָ֥ה לָנ֖וּס וְרֶ֣טֶט ׀ הֶחֱזִ֑יקָה צָרָ֧ה וַחֲבָלִ֛ים אֲחָזַ֖תָּה כַּיּוֹלֵדָֽה׃נְבוֹאוֹת נֶגֶד דְּמַשְׁק, קֵדָר וְחָצוֹר
איך לא תופסר עיר מפורסמת, עיר של שמחה?
אֵ֥יךְ לֹֽא־עֻזְּבָ֖ה עִ֣יר תהלה [תְּהִלָּ֑ת] קִרְיַ֖ת מְשׂוֹשִֽׂי׃לכן הצעירים שלה יפלו ברחובותיה, וכל אנשי המלחמה ימותו ביום הזה, נא הַשֵּׁם צבאות.
לָכֵ֛ן יִפְּל֥וּ בַחוּרֶ֖יהָ בִּרְחֹבֹתֶ֑יהָ וְכָל־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה יִדַּ֙מּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ואדליק אש בחומת דמשק, והיא תשרוף את ארמונות בן חדד.
וְהִצַּ֥תִּי אֵ֖שׁ בְּחוֹמַ֣ת דַּמָּ֑שֶׂק וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנ֥וֹת בֶּן־הֲדָֽד׃ (ס)עבור קדר והממלכות של חצור, שאותן הכה נבוכדנצר מלך בבל, כך אמר הַשֵּׁם: קומו, עלו על קדר ובשלו את בני קדם.
לְקֵדָ֣ר ׀ וּֽלְמַמְלְכ֣וֹת חָצ֗וֹר אֲשֶׁ֤ר הִכָּה֙ נבוכדראצור [נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ר] מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה ק֚וּמוּ עֲל֣וּ אֶל־קֵדָ֔ר וְשָׁדְד֖וּ אֶת־בְּנֵי־קֶֽדֶם׃חֶרְבּוֹן חָצוֹר
הם ייקחו את האוהלים שלהם ואת הצאן שלהם, יעלו עם המיתרים שלהם וכל הכלים שלהם, ויסעו עם הגמלים שלהם, ויקעקו עליהם קריאה מכל עבר.
אָהֳלֵיהֶ֤ם וְצֹאנָם֙ יִקָּ֔חוּ יְרִיעוֹתֵיהֶ֧ם וְכָל־כְּלֵיהֶ֛ם וּגְמַלֵּיהֶ֖ם יִשְׂא֣וּ לָהֶ֑ם וְקָרְא֧וּ עֲלֵיהֶ֛ם מָג֖וֹר מִסָּבִֽיב׃תושבי חצור יברחו וייסוגו מאוד, הם יתמקמו עמוק במקומותיהם, כך אומר ה'. כי נבוכדדצר מלך בבל התייעץ נגדכם ותכנן עליכם תוכנית.
נֻסוּ֩ נֻּ֨דוּ מְאֹ֜ד הֶעְמִ֧יקוּ לָשֶׁ֛בֶת יֹשְׁבֵ֥י חָצ֖וֹר נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּֽי־יָעַ֨ץ עֲלֵיכֶ֜ם נְבוּכַדְרֶאצַּ֤ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ עֵצָ֔ה וְחָשַׁ֥ב עליהם [עֲלֵיכֶ֖ם] מַחֲשָׁבָֽה׃קומו ועלו אל עם שיושב בבטחה, כך אומר ה'. אין לו דלתות ואין לו בריח, הוא ישכון לבדו.
ק֣וּמוּ עֲל֗וּ אֶל־גּ֥וֹי שְׁלֵ֛יו יוֹשֵׁ֥ב לָבֶ֖טַח נְאֻם־יְהוָ֑ה לֹא־דְלָתַ֧יִם וְלֹֽא־בְרִ֛יחַ ל֖וֹ בָּדָ֥ד יִשְׁכֹּֽנוּ׃הגמלים שלהם יהיו לשוד, רכוש הבהמות שלהם יהיה שלל, וכל הקצוות של האדמות יהיו מפוזרים לכל הרוח, ואביא את הרסם מכל צדדיהם, כך אומר ה'.
וְהָי֨וּ גְמַלֵּיהֶ֜ם לָבַ֗ז וַהֲמ֤וֹן מִקְנֵיהֶם֙ לְשָׁלָ֔ל וְזֵרִתִ֥ים לְכָל־ר֖וּחַ קְצוּצֵ֣י פֵאָ֑ה וּמִכָּל־עֲבָרָ֛יו אָבִ֥יא אֶת־אֵידָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃חורבן חצורה וכיבוש עילאם
וחצורה תהיה למקום ריק ושומם כמו מעון של שרפים, לא יגור שם אדם ולא יתגורר בו בן אדם לעולם.
וְהָיְתָ֨ה חָצ֜וֹר לִמְע֥וֹן תַּנִּ֛ים שְׁמָמָ֖ה עַד־עוֹלָ֑ם לֹֽא־יֵשֵׁ֥ב שָׁם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָג֥וּר בָּ֖הּ בֶּן־אָדָֽם׃ (ס)דבר ה׳ אל ירמיהו הנביא על עילאם, בתחילת מלכות צדקיה מלך יהודה, כך נאמר:
אֲשֶׁ֨ר הָיָ֧ה דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא אֶל־עֵילָ֑ם בְּרֵאשִׁ֗ית מַלְכ֛וּת צִדְקִיָּ֥ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר׃כך אומר ה׳ צבאות: הנה אני שובר את הקשת של עילאם, שהיא תחילת כוחם.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י שֹׁבֵ֖ר אֶת־קֶ֣שֶׁת עֵילָ֑ם רֵאשִׁ֖ית גְּבוּרָתָֽם׃ולהבא אל עילאם ארבע רוחות מארבע קצוות השמיים, ואשלח רוחות שונות לכל הרוחות האלה, ולא יהיה שום עם שלא יבוא לשם, וכולם יגרשו לעולם.
וְהֵבֵאתִ֨י אֶל־עֵילָ֜ם אַרְבַּ֣ע רוּח֗וֹת מֵֽאַרְבַּע֙ קְצ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וְזֵ֣רִתִ֔ים לְכֹ֖ל הָרֻח֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה הַגּ֔וֹי אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יָב֥וֹא שָׁ֖ם נִדְּחֵ֥י עולם [עֵילָֽם׃]חורבן עילם ותקומתה
אני אשבור את עילם בפני אויביהם ובפני אלו שמחפשים את נפשם. אני אביא עליהם רע מרוב חרון אפִי, כך אמר ה'. ואשלח אחריהם את החרב עד שאסיים אותם.
וְהַחְתַּתִּ֣י אֶת־עֵ֠ילָם לִפְנֵ֨י אֹיְבֵיהֶ֜ם וְלִפְנֵ֣י ׀ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֗ם וְהֵבֵאתִ֨י עֲלֵיהֶ֧ם ׀ רָעָ֛ה אֶת־חֲר֥וֹן אַפִּ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה וְשִׁלַּחְתִּ֤י אַֽחֲרֵיהֶם֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב עַ֥ד כַּלּוֹתִ֖י אוֹתָֽם׃אני אשים את כסאי בעילם, ואשמיד משם מלכים ושרים, כך אמר ה'.
וְשַׂמְתִּ֥י כִסְאִ֖י בְּעֵילָ֑ם וְהַאֲבַדְתִּ֥י מִשָּׁ֛ם מֶ֥לֶךְ וְשָׂרִ֖ים נְאֻם־יְהוָֽה׃ויהיה בסוף הימים שאשיב את שובת עילם, כך אמר ה'.
וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים אשוב [אָשִׁ֛יב] אֶת־שבית [שְׁב֥וּת] עֵילָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
נבואת ענישה לבני עמון
לִבְנֵ֣י עַמּ֗וֹן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲבָנִ֥ים אֵין֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אִם־יוֹרֵ֖שׁ אֵ֣ין ל֑וֹ מַדּ֗וּעַ יָרַ֤שׁ מַלְכָּם֙ אֶת־גָּ֔ד וְעַמּ֖וֹ בְּעָרָ֥יו יָשָֽׁב׃
לָכֵ֡ן הִנֵּה֩ יָמִ֨ים בָּאִ֜ים נְאֻם־יְהוָ֗ה וְ֠הִשְׁמַעְתִּי אֶל־רַבַּ֨ת בְּנֵי־עַמּ֜וֹן תְּרוּעַ֣ת מִלְחָמָ֗ה וְהָֽיְתָה֙ לְתֵ֣ל שְׁמָמָ֔ה וּבְנֹתֶ֖יהָ בָּאֵ֣שׁ תִּצַּ֑תְנָה וְיָרַ֧שׁ יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־יֹרְשָׁ֖יו אָמַ֥ר יְהוָֽה׃
הֵילִ֨ילִי חֶשְׁבּ֜וֹן כִּ֣י שֻׁדְּדָה־עַ֗י צְעַקְנָה֮ בְּנ֣וֹת רַבָּה֒ חֲגֹ֣רְנָה שַׂקִּ֔ים סְפֹ֕דְנָה וְהִתְשׁוֹטַ֖טְנָה בַּגְּדֵר֑וֹת כִּ֤י מַלְכָּם֙ בַּגּוֹלָ֣ה יֵלֵ֔ךְ כֹּהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו יַחְדָּֽיו׃
מַה־תִּתְהַֽלְלִי֙ בָּֽעֲמָקִ֔ים זָ֣ב עִמְקֵ֔ךְ הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה הַבֹּֽטְחָה֙ בְּאֹ֣צְרֹתֶ֔יהָ מִ֖י יָב֥וֹא אֵלָֽי׃
נבואות נגד עמון ואדום
הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא עָלַ֜יִךְ פַּ֗חַד נְאֻם־אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת מִכָּל־סְבִיבָ֑יִךְ וְנִדַּחְתֶּם֙ אִ֣ישׁ לְפָנָ֔יו וְאֵ֥ין מְקַבֵּ֖ץ לַנֹּדֵֽד׃
וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן אָשִׁ֛יב אֶת־שְׁב֥וּת בְּנֵֽי־עַמּ֖וֹן נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
לֶאֱד֗וֹם כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הַאֵ֥ין ע֛וֹד חָכְמָ֖ה בְּתֵימָ֑ן אָבְדָ֤ה עֵצָה֙ מִבָּנִ֔ים נִסְרְחָ֖ה חָכְמָתָֽם׃
נֻ֤סוּ הָפְנוּ֙ הֶעְמִ֣יקוּ לָשֶׁ֔בֶת יֹשְׁבֵ֖י דְּדָ֑ן כִּ֣י אֵ֥יד עֵשָׂ֛ו הֵבֵ֥אתִי עָלָ֖יו עֵ֥ת פְּקַדְתִּֽיו׃
הדין על עשו
אִם־בֹּֽצְרִים֙ בָּ֣אוּ לָ֔ךְ לֹ֥א יַשְׁאִ֖רוּ עֽוֹלֵל֑וֹת אִם־גַּנָּבִ֥ים בַּלַּ֖יְלָה הִשְׁחִ֥יתוּ דַיָּֽם׃
כִּֽי־אֲנִ֞י חָשַׂ֣פְתִּי אֶת־עֵשָׂ֗ו גִּלֵּ֙יתִי֙ אֶת־מִסְתָּרָ֔יו וְנֶחְבָּ֖ה לֹ֣א יוּכָ֑ל שֻׁדַּ֥ד זַרְע֛וֹ וְאֶחָ֥יו וּשְׁכֵנָ֖יו וְאֵינֶֽנּוּ׃
עָזְבָ֥ה יְתֹמֶ֖יךָ אֲנִ֣י אֲחַיֶּ֑ה וְאַלְמְנֹתֶ֖יךָ עָלַ֥י תִּבְטָֽחוּ׃ (ס)
כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִ֠נֵּה אֲשֶׁר־אֵ֨ין מִשְׁפָּטָ֜ם לִשְׁתּ֤וֹת הַכּוֹס֙ שָׁת֣וֹ יִשְׁתּ֔וּ וְאַתָּ֣ה ה֔וּא נָקֹ֖ה תִּנָּקֶ֑ה לֹ֣א תִנָּקֶ֔ה כִּ֥י שָׁתֹ֖ה תִּשְׁתֶּֽה׃
חורבן אדום
כִּ֣י בִ֤י נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּֽי־לְשַׁמָּ֧ה לְחֶרְפָּ֛ה לְחֹ֥רֶב וְלִקְלָלָ֖ה תִּֽהְיֶ֣ה בָצְרָ֑ה וְכָל־עָרֶ֥יהָ תִהְיֶ֖ינָה לְחָרְב֥וֹת עוֹלָֽם׃
שְׁמוּעָ֤ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה וְצִ֖יר בַּגּוֹיִ֣ם שָׁל֑וּחַ הִֽתְקַבְּצוּ֙ וּבֹ֣אוּ עָלֶ֔יהָ וְק֖וּמוּ לַמִּלְחָמָֽה׃
כִּֽי־הִנֵּ֥ה קָטֹ֛ן נְתַתִּ֖יךָ בַּגּוֹיִ֑ם בָּז֖וּי בָּאָדָֽם׃
תִּֽפְלַצְתְּךָ֞ הִשִּׁ֤יא אֹתָךְ֙ זְד֣וֹן לִבֶּ֔ךָ שֹֽׁכְנִי֙ בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֔לַע תֹּפְשִׂ֖י מְר֣וֹם גִּבְעָ֑ה כִּֽי־תַגְבִּ֤יהַ כַּנֶּ֙שֶׁר֙ קִנֶּ֔ךָ מִשָּׁ֥ם אֽוֹרִידְךָ֖ נְאֻם־יְהוָֽה׃
החורבן של אדום
וְהָיְתָ֥ה אֱד֖וֹם לְשַׁמָּ֑ה כֹּ֚ל עֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶֽהָ׃
כְּֽמַהְפֵּכַ֞ת סְדֹ֧ם וַעֲמֹרָ֛ה וּשְׁכֵנֶ֖יהָ אָמַ֣ר יְהוָ֑ה לֹֽא־יֵשֵׁ֥ב שָׁם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָג֥וּר בָּ֖הּ בֶּן־אָדָֽם׃
הִ֠נֵּה כְּאַרְיֵ֞ה יַעֲלֶ֨ה מִגְּא֣וֹן הַיַּרְדֵּן֮ אֶל־נְוֵ֣ה אֵיתָן֒ כִּֽי־אַרְגִּ֤יעָה אֲרִיצֶ֨נּוּ מֵֽעָלֶ֔יהָ וּמִ֥י בָח֖וּר אֵלֶ֣יהָ אֶפְקֹ֑ד כִּ֣י מִ֤י כָמ֙וֹנִי֙ וּמִ֣י יֹעִידֶ֔נִּי וּמִי־זֶ֣ה רֹעֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד לְפָנָֽי׃ (ס)
לָכֵ֞ן שִׁמְע֣וּ עֲצַת־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ אֶל־אֱד֔וֹם וּמַ֨חְשְׁבוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב אֶל־יֹשְׁבֵ֣י תֵימָ֑ן אִם־לֹ֤א יִסְחָבוּם֙ צְעִירֵ֣י הַצֹּ֔אן אִם־לֹ֥א יַשִּׁ֛ים עֲלֵיהֶ֖ם נְוֵהֶֽם׃
נְבוֹאוֹת עַל אֶדּוֹם, דַּמֶּשֶׂק וְאַרְפַּד
מִקּ֣וֹל נִפְלָ֔ם רָעֲשָׁ֖ה הָאָ֑רֶץ צְעָקָ֕ה בְּיַם־ס֖וּף נִשְׁמַ֥ע קוֹלָֽהּ׃
הִנֵּ֤ה כַנֶּ֙שֶׁר֙ יַעֲלֶ֣ה וְיִדְאֶ֔ה וְיִפְרֹ֥שׂ כְּנָפָ֖יו עַל־בָּצְרָ֑ה וְֽ֠הָיָה לֵ֞ב גִּבּוֹרֵ֤י אֱדוֹם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כְּלֵ֖ב אִשָּׁ֥ה מְצֵרָֽה׃ (ס)
לְדַמֶּ֗שֶׂק בּ֤וֹשָֽׁה חֲמָת֙ וְאַרְפָּ֔ד כִּי־שְׁמֻעָ֥ה רָעָ֛ה שָׁמְע֖וּ נָמֹ֑גוּ בַּיָּ֣ם דְּאָגָ֔ה הַשְׁקֵ֖ט לֹ֥א יוּכָֽל׃
רָפְתָ֥ה דַמֶּ֛שֶׂק הִפְנְתָ֥ה לָנ֖וּס וְרֶ֣טֶט ׀ הֶחֱזִ֑יקָה צָרָ֧ה וַחֲבָלִ֛ים אֲחָזַ֖תָּה כַּיּוֹלֵדָֽה׃
נְבוֹאוֹת נֶגֶד דְּמַשְׁק, קֵדָר וְחָצוֹר
אֵ֥יךְ לֹֽא־עֻזְּבָ֖ה עִ֣יר תהלה [תְּהִלָּ֑ת] קִרְיַ֖ת מְשׂוֹשִֽׂי׃
לָכֵ֛ן יִפְּל֥וּ בַחוּרֶ֖יהָ בִּרְחֹבֹתֶ֑יהָ וְכָל־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה יִדַּ֙מּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
וְהִצַּ֥תִּי אֵ֖שׁ בְּחוֹמַ֣ת דַּמָּ֑שֶׂק וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנ֥וֹת בֶּן־הֲדָֽד׃ (ס)
לְקֵדָ֣ר ׀ וּֽלְמַמְלְכ֣וֹת חָצ֗וֹר אֲשֶׁ֤ר הִכָּה֙ נבוכדראצור [נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ר] מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה ק֚וּמוּ עֲל֣וּ אֶל־קֵדָ֔ר וְשָׁדְד֖וּ אֶת־בְּנֵי־קֶֽדֶם׃
חֶרְבּוֹן חָצוֹר
אָהֳלֵיהֶ֤ם וְצֹאנָם֙ יִקָּ֔חוּ יְרִיעוֹתֵיהֶ֧ם וְכָל־כְּלֵיהֶ֛ם וּגְמַלֵּיהֶ֖ם יִשְׂא֣וּ לָהֶ֑ם וְקָרְא֧וּ עֲלֵיהֶ֛ם מָג֖וֹר מִסָּבִֽיב׃
נֻסוּ֩ נֻּ֨דוּ מְאֹ֜ד הֶעְמִ֧יקוּ לָשֶׁ֛בֶת יֹשְׁבֵ֥י חָצ֖וֹר נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּֽי־יָעַ֨ץ עֲלֵיכֶ֜ם נְבוּכַדְרֶאצַּ֤ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ עֵצָ֔ה וְחָשַׁ֥ב עליהם [עֲלֵיכֶ֖ם] מַחֲשָׁבָֽה׃
ק֣וּמוּ עֲל֗וּ אֶל־גּ֥וֹי שְׁלֵ֛יו יוֹשֵׁ֥ב לָבֶ֖טַח נְאֻם־יְהוָ֑ה לֹא־דְלָתַ֧יִם וְלֹֽא־בְרִ֛יחַ ל֖וֹ בָּדָ֥ד יִשְׁכֹּֽנוּ׃
וְהָי֨וּ גְמַלֵּיהֶ֜ם לָבַ֗ז וַהֲמ֤וֹן מִקְנֵיהֶם֙ לְשָׁלָ֔ל וְזֵרִתִ֥ים לְכָל־ר֖וּחַ קְצוּצֵ֣י פֵאָ֑ה וּמִכָּל־עֲבָרָ֛יו אָבִ֥יא אֶת־אֵידָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃
חורבן חצורה וכיבוש עילאם
וְהָיְתָ֨ה חָצ֜וֹר לִמְע֥וֹן תַּנִּ֛ים שְׁמָמָ֖ה עַד־עוֹלָ֑ם לֹֽא־יֵשֵׁ֥ב שָׁם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָג֥וּר בָּ֖הּ בֶּן־אָדָֽם׃ (ס)
אֲשֶׁ֨ר הָיָ֧ה דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא אֶל־עֵילָ֑ם בְּרֵאשִׁ֗ית מַלְכ֛וּת צִדְקִיָּ֥ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר׃
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י שֹׁבֵ֖ר אֶת־קֶ֣שֶׁת עֵילָ֑ם רֵאשִׁ֖ית גְּבוּרָתָֽם׃
וְהֵבֵאתִ֨י אֶל־עֵילָ֜ם אַרְבַּ֣ע רוּח֗וֹת מֵֽאַרְבַּע֙ קְצ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וְזֵ֣רִתִ֔ים לְכֹ֖ל הָרֻח֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה הַגּ֔וֹי אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יָב֥וֹא שָׁ֖ם נִדְּחֵ֥י עולם [עֵילָֽם׃]
חורבן עילם ותקומתה
וְהַחְתַּתִּ֣י אֶת־עֵ֠ילָם לִפְנֵ֨י אֹיְבֵיהֶ֜ם וְלִפְנֵ֣י ׀ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֗ם וְהֵבֵאתִ֨י עֲלֵיהֶ֧ם ׀ רָעָ֛ה אֶת־חֲר֥וֹן אַפִּ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה וְשִׁלַּחְתִּ֤י אַֽחֲרֵיהֶם֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב עַ֥ד כַּלּוֹתִ֖י אוֹתָֽם׃
וְשַׂמְתִּ֥י כִסְאִ֖י בְּעֵילָ֑ם וְהַאֲבַדְתִּ֥י מִשָּׁ֛ם מֶ֥לֶךְ וְשָׂרִ֖ים נְאֻם־יְהוָֽה׃
וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים אשוב [אָשִׁ֛יב] אֶת־שבית [שְׁב֥וּת] עֵילָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַנְּבִיאֵא יִרְמְיָהוּ מְבַשֵׂׂר עַל הַחֶרְבּוֹן הַבָּא עַל הָעַמִּים הַסְּבִיבִים.
נבואת ענישה לבני עמון
הפסוקים מביאים את דברי הַשֵּׁם נגד בני עמון. הנביא שואל מדוע מלך עמון ירש את נחלת ישראל (גד). התחזית כוללת הרס של ערים עמוניות כמו רבּה וחשבון, גלות המנהיגים, וסיום מצב הביטחון של עמון ושל עמק זב.
נבואות נגד עמון ואדום
הפסוקים מתארים את גורל עמון, שייפול בפחד ויידד, אך בסופו של דבר יוחזר שובתו. כמו כן, מופיעה נבואה נגד אדום ודדן, שחכמתם תאבד וישבו לברוח מפני העיון האלוהי.
הדין על עשו
הנבואה מתארת את חורבן עשו וחשיפת סודותיו. הפושטים לא ישאירו צאצאים, וכל משפחתו וסביבתו ייגנבו. בסוף, למרות הבטחה להחיה יתומים, נמשך דין שבו הכוס תשתה גם הבלתי נמנע, תוך הדגשה של טיהור שלא יתקיים במלואו.
חורבן אדום
נבואת הַשֵּׁם על אדום, שתושביה יחוו חורבן מוחלט והעיר תהיה שממה לנצח. הַשֵּׁם מצהיר שסוכסך יתקוף את העם, וכי יהירותם תביא למפלתם, ועל אף שהם ינסו להסתתר במקומות גבוהים ומוגנים, הַשֵּׁם יוביל את נפילתם.
החורבן של אדום
הנבואה על אדום מתארת את הפיכתה למקום שממה ומבודד, בדומה להרס סדם ועמורה. ה' מצהיר על רדיפת ארץ אדום כמו אריה רעב, ומתאר את התוכניות נגד אדום ונגד יושבי תימן, שבהן הצאן הצעיר ייאלץ להימלט ממקמו.
נְבוֹאוֹת עַל אֶדּוֹם, דַּמֶּשֶׂק וְאַרְפַּד
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֵימֵת רַעְשָׁנִית וְסִבְלוֹת כְּבֵדִים עַל אֲרָצוֹת הַשֶּׁכֵּנִים. אֶדּוֹם תַּחַת הַשְׁפָּעָה מַפְלִיאָה, וְדַּמֶּשֶׂהקְ וְאַרְפַּד נִבְהָלוֹת מִבְּשׂוֹרָה רָעָה, מִתְפַּרְקוֹת מִכֹּחָן וְנֶחְלָשׁוֹת בִּצְרָה וּבַכְּאֵב.
נְבוֹאוֹת נֶגֶד דְּמַשְׁק, קֵדָר וְחָצוֹר
הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מְבַשֵּׂר עַל חֻרְבַּן עָרִים וּמַמְלָכוֹת. דְּמַשְׁק תִּשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, וְהַמַּמְלָכוֹת שֶׁנֶּהְכְּתוּ עַל יְדֵי נְבוּכַדְנֶצַר יִפְתְּחוּ אֶת דַּלְתֵיהֶם לַשּׁוֹדְדִים.
חֶרְבּוֹן חָצוֹר
הַנְּבִיאֵא מַכְרִיז עַל הַחֶרְבּוֹן הַבָּא עַל חָצוֹר בִּגְלַל תְּכֵנִיתוֹ שֶׁל נֶבּוּכַדְרֶצַר מֶלֶךְ בָּבֶל. הַתּוֹשָׁבִים יַבְרְחוּ מֵעַל רְכוּשָׁם, וְהָעִיר שֶׁחשְׁבָה עַצְמָהּ בְּבֶטַח לְלֹא מִגְנּוֹן, תִּהְיֶה לְשָׁלָל וְלֶחָרֶב מִכָּל עֵבֶר.
חורבן חצורה וכיבוש עילאם
הפסוקים מתארים את חרדון חצורה שהופכת למקום ריק לנצח, ואת הנבואה על עילאם. ה׳ יפרק את כוחה של עילאם על ידי שליחת רוחות מכל קצוות השמיים, כך שכל העמים יגרשו לשם ויידחקו לעולם.
חורבן עילם ותקומתה
הנבואה על עילם כוללת תחילה דין קשה, שבו הַשֵּׁם יביא עליהם רע, ישלח את החרב וישמיד את מלכיהם ושריהם. עם זאת, הנבואה מסתיימת בתקווה, עם הבטחה שבסוף הימים הַשֵּׁם ישיב את שבתם של בני עילם.
הַנְּבִיאָה מְתָאֶרֶת אֶת הַחֶרְבּוֹן הַקָּרֵב וְאֶת הַגּוֹזְלִים הַנֶּעֱלָמִים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הנבואה ומיקומה במרחב
״הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ: כְּגוֹן חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר, דְּקָאֵי יִרְמְיָה בְּשׁוּק הָעֶלְיוֹן וְקָאָמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ [צְבָאוֹת] הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם״. נָשָׂא חֲנַנְיָה״
בגמרא במסכת סנהדרין מובא דיון על אופן הנבואה של ירמיהו. חכמים משווים בין שני מצבים שבהם ירמיהו נבואה בדומה לחנניה בן עזור. במקרה הראשון, הנבואה על שבי קשת עילאם נאמרת בתוך השוק העליון. חז"ל מסבירים שירמיהו השתמש בשיטת קל וחומר: אם עילאם, שאינה באה לעזור לבבל, תושמד, כך גם כסדים שמתקשים להילחם לבדם יושמדו בקלות רבה יותר. הפרשנות מראה כיצד המיקום הגיאוגרפי של הנביא משפיע על ניסוח המסר. כאשר ירמיהו נמצא בשוק התחתון, הוא מכריז על שבי עול מלך בבל. המקור מציג הבחנה בין נבואות המופנות למרחקים רחוקים לבין נבואות הנוגעות למרכז האירועים, תוך התמקדות בכוחה של הנבואה להשפיע על גורלות העמים.
סנהדרין פ״ט א:כ׳ ↗ההבדל שבין דיבור המנבא לדיבור החז"ל
״עוֹבַדְיָה אָמַר: ״זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ״. יִרְמְיָה אָמַר: ״תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ״. וְהָנֵי, מִדְּקָאָמְרִי כּוּלְּהוּ כַּהֲדָדֵי, שְׁמַע מִינַּהּ לָא כְּלוּם קָאָמְרִי.״
בפרשתנו מובא משנה במסכת סנהדרין, המדייקת בהבדל דק בניסוח בין דברי הנביא ירמיהו לבין דברי עובדיה. המקרה עוסק בביטוי המתאר כיצד התאוות והחטא מובילים לאובדן הדרך ומרחיקים את האדם מהטוב. החז"ל מציינים כי למרות שהתוכן של שני המשפטים זהה, יש הבדל רעיוני בין הניסוחים. בראשית ירמיהו כתוב שהתאוות הוליכה שוא, בעוד שבתצורה השנייה המדגישה את התוצאה, התאוות גרמה לאובדן הדרך. המפרשים מסבירים שההבדל בין הניסוחים המדויקים הללו מלמד אותנו על רמת הדיוק והמשמעות שקיימת בשינוי קל של מילים בכתבי הקודש.
סנהדרין פ״ט א:י״ח ↗בעקבות המפרשים
חוסר יכולת למצוא מקום למחסה
״ונחבה לא יוכל. ויבקש להחבא ולא יוכל:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את הפגיעה בנחל עמון. הוא מסביר שהאויב לא יוכל להסתתר או למצוא מקום בטוח מהחבטה המגיעה. הפירוש מתמקד בחוסר היכולת של האויב למצוא מחסה בזמן המכה. הפרשנות של רש"י מתמקדת בפרטים הקטנים של הטקסט המקראי. הוא מדגיש את הכישלון המוחלט של הניסיון להתחבא. אין כאן שינוי של המקרא, אלא הסבר של המשמעות של המילה "נחבה" כחבטה שאין ממנה מנוס.
רש״י על ירמיהו 49:10:2 ↗משמעות המילה אמאשמנחט
״מגור. אמאשמנ"ט בלעז ל"א לשון יראה:״
בפירושו למירמיהו, רש"י דן במילה המופיעה בתיאור חורבן אדיום. הוא מסביר שהמילה אמאשמנחט אינה שפה שניתן להבין בקלות, ולכן הוא מציע שהיא מגיעה מלשון יראה. לפי גישה זו, המילה קשורה לתחושת אימה או יראת רוממות. ההסבר של רש"י מתמקד בפירוש המילה עצמה ולא בפרשנות היסטורית של האירוע. הוא מנסה למצוא מקור לשוני למילה שאינה מוכרת בעברית המקובלת, תוך שימוש במושג היראה כהסבר למקור המילה.
רש״י על ירמיהו 49:29:1 ↗החורבן המתוכנן של אדום
״גליתי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:״
בפסוק זה, ירמיהו הנביא מתאר את גורלה של אדום. הנביא חוזה שהעוצמה והכוח של אדום יאבדו, וכי המדינה תתפרק ותתפרס על פני שטח רחב, אך במצב של חורבן ופיזור. הדימוי של חורבן הכוח מדגיש שההתפרקות אינה רק פוליטית, אלא היא אובדן של המהות והיכולת להגן על עצמה. המצודת דוד מסביר את הכפל במילים "גליתי וכו׳". לפי פירוש זה, הנביא חוזר על הרעיון של החורבן והגלות כדי להדגיש את ודאות המאורע. הכפל נועד להעמיק את הבנת הצרות שתחווה אדום, כשהדגש הוא על החשיבות של המעשה המיועד להתרחשות.
מצודת דוד על ירמיהו 49:10:2 ↗משמעות הכפל בתיאור יריעות אדום
״יריעותיהם. יריעות האהלים וכפל הדבר במילות שונות:״
בפסוק זה מתואר מצב של אדום, שבו נאמר שהיא תישר וכי יריעותיה יקרעו. המצודת דוד מסביר שהשימוש במילים שונות, כמו אזכור היריעות לצד פעולת הקריעה, הוא כפל לשון שנועד להדגיש את החורבן. הפרשן מפרש כי המילים השונות מתייחסות לאותו דבר, כלומר לאוהלים של אדום. המטרה של כפל המילים היא להעצים את התיאור המקורי של פגיעה במבנים ובהשמדת המחסה של האוכלוסייה.
מצודת דוד על ירמיהו 49:29:2 ↗