למואב נאמר כך: הַשֵּׁם צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אוי לְנבוֹ, כי קריתים נבזזה, נבוכה ונלכדה. קריתים נבוכה, המבצר נחרץ ונחדר.
לְמוֹאָ֡ב כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וֹי אֶל־נְבוֹ֙ כִּ֣י שֻׁדָּ֔דָה הֹבִ֥ישָׁה נִלְכְּדָ֖ה קִרְיָתָ֑יִם הֹבִ֥ישָׁה הַמִּשְׂגָּ֖ב וָחָֽתָּה׃ירמיהו · פרק מח׳
נבואת החורבן של מואב
הנבואה מתארת את החורבן המתוכנן של מואב, שגאותו והתרבותו מובילים לזעקות, רעש וחרפה גדולה בפני כל העמים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו מח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
נבואת חורבן מואב
אין יותר תהילה למואב בחשבון. הם תכננו נגדה רע. לכו ונכרתו מהעמים. גם מדמון תדמם.חרב תרדוף אחריך.
אֵ֣ין עוֹד֮ תְּהִלַּ֣ת מוֹאָב֒ בְּחֶשְׁבּ֗וֹן חָשְׁב֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ רָעָ֔ה לְכ֖וּ וְנַכְרִיתֶ֣נָּה מִגּ֑וֹי גַּם־מַדְמֵ֣ן תִּדֹּ֔מִּי אַחֲרַ֖יִךְ תֵּ֥לֶךְ חָֽרֶב׃קול זעקה מחרבון. שוד וחרב גדול.
ק֥וֹל צְעָקָ֖ה מֵחֹֽרוֹנָ֑יִם שֹׁ֖ד וָשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃מואב נשברה. הבה קול זעקת צעירה.
נִשְׁבְּרָ֖ה מוֹאָ֑ב הִשְׁמִ֥יעוּ זְּעָקָ֖ה צעוריה [צְעִירֶֽיהָ׃]ה–ח
חורבן מואב
כי העלייה של הלוחות בבכי תעלה בבכי, כי במוסר חורניים שמעו את צעקת השבר.
כִּ֚י מַעֲלֵ֣ה הלחות [הַלּוּחִ֔ית] בִּבְכִ֖י יַֽעֲלֶה־בֶּ֑כִי כִּ֚י בְּמוֹרַ֣ד חוֹרֹנַ֔יִם צָרֵ֥י צַֽעֲקַת־שֶׁ֖בֶר שָׁמֵֽעוּ׃ברחו, הוליכם נפשותיכם ותהיו כמו עגלות חסרות עור במדבר.
נֻ֖סוּ מַלְּט֣וּ נַפְשְׁכֶ֑ם וְתִֽהְיֶ֕ינָה כַּעֲרוֹעֵ֖ר בַּמִּדְבָּֽר׃כי בגלל שביטחת במעשיך ובאוצרייך, גם את תיכלא, וכמו מיש בגלות יצאו כהניכם ושריכם יחד.
כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙ וּבְא֣וֹצְרוֹתַ֔יִךְ גַּם־אַ֖תְּ תִּלָּכֵ֑דִי וְיָצָ֤א כמיש [כְמוֹשׁ֙] בַּגּוֹלָ֔ה כֹּהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו יחד [יַחְדָּֽיו׃]על המילים
מיש - סוג של דג או יצור ימי.
ושודד יבוא לכל עיר, ואף עיר לא תצלח, העמק ייהרס והמישור יושמד, כך אמר ה'.
וְיָבֹ֨א שֹׁדֵ֜ד אֶל־כָּל־עִ֗יר וְעִיר֙ לֹ֣א תִמָּלֵ֔ט וְאָבַ֥ד הָעֵ֖מֶק וְנִשְׁמַ֣ד הַמִּישֹׁ֑ר אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ט–יב
חורבן מואב
תנו דגל למואב, כי היא תברח ותתפזר, ועריה יהיו הרוסות ולא יגור בהן איש.
תְּנוּ־צִ֣יץ לְמוֹאָ֔ב כִּ֥י נָצֹ֖א תֵּצֵ֑א וְעָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב בָּהֵֽן׃ארור מי שעושה את מלאכת הַשֵּׁם ברמייה, וארור מי שמרחיק את חרבו מדם.
אָר֗וּר עֹשֶׂ֛ה מְלֶ֥אכֶת יְהוָ֖ה רְמִיָּ֑ה וְאָר֕וּר מֹנֵ֥עַ חַרְבּ֖וֹ מִדָּֽם׃מואב רגוע מאז נעוריו, והוא נשאר בטובתו, לא הוחלף כלי בכלי ולא יצא לגלות. לכן הטעם שלו נשאר כפי שהוא וריחו לא השתנה.
שַׁאֲנַ֨ן מוֹאָ֜ב מִנְּעוּרָ֗יו וְשֹׁקֵ֥ט הוּא֙ אֶל־שְׁמָרָ֔יו וְלֹֽא־הוּרַ֤ק מִכְּלִי֙ אֶל־כֶּ֔לִי וּבַגּוֹלָ֖ה לֹ֣א הָלָ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן עָמַ֤ד טַעְמוֹ֙ בּ֔וֹ וְרֵיח֖וֹ לֹ֥א נָמָֽר׃ (ס)לכן, הנה יבואו ימים, כך אומר הַשֵּׁם, שאשלח לו שליחים שיעלו עליו, כלי הנשק שלו יתרוקנו והכלים שלו יתנפצו.
לָכֵ֞ן הִנֵּ֖ה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשִׁלַּחְתִּי־ל֥וֹ צֹעִ֖ים וְצֵעֻ֑הוּ וְכֵלָ֣יו יָרִ֔יקוּ וְנִבְלֵיהֶ֖ם יְנַפֵּֽצוּ׃יג–טז
חֶרְפַּת מוֹאָב וְחֶרְדַּת הַמּוֹאָבִים
עַל כֵּן מוֹאָב תִּתְבַּיֶּשׁ כְּמוֹ כְּמֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּית יִשְׂרָאֵל הִתְבַּיְּשׁ מֵאֵל הַבְּטִיחִים שֶׁלָּהֶם.
וּבֹ֥שׁ מוֹאָ֖ב מִכְּמ֑וֹשׁ כַּאֲשֶׁר־בֹּ֙שׁוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ית אֵ֖ל מִבְטֶחָֽם׃אֵיךְ תַּכְלִי לוֹמַר: "אֲנַחְנוּ הַגִּבּוֹרִים, אֲנַחְשֵׁי הַכּוֹחַ לַמִּלְחָמָה"?
אֵ֚יךְ תֹּֽאמְר֔וּ גִּבּוֹרִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַנְשֵׁי־חַ֖יִל לַמִּלְחָמָֽה׃מוֹאָב נִשְׁדְּדָה וְעָרֶיהָ נֶהֶרְסוּ, וְהַבְּחִירִים הַטּוֹבִים בְּעַל מַעֲלָה שֶׁלָּהֶם יָרְדוּ לַטֶּבַח, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁם צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
שֻׁדַּ֤ד מוֹאָב֙ וְעָרֶ֣יהָ עָלָ֔ה וּמִבְחַ֥ר בַּֽחוּרָ֖יו יָרְד֣וּ לַטָּ֑בַח נְאֻ֨ם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃עֵד מֹאָב קָרוֹב לַבֹּא, וְהָרָעָה שֶׁלּוֹ מִהֵרָה מְאֹד.
קָר֥וֹב אֵיד־מוֹאָ֖ב לָב֑וֹא וְרָ֣עָת֔וֹ מִהֲרָ֖ה מְאֹֽד׃יז–כ
חורבן מואב
כל הסובבים אותו וכל מי שמכירים את שמו בוכים לו. הם אומרים: איך נשבר שרביון העוצמה, המקל המפואר?
נֻ֤דוּ לוֹ֙ כָּל־סְבִיבָ֔יו וְכֹ֖ל יֹדְעֵ֣י שְׁמ֑וֹ אִמְר֗וּ אֵיכָ֤ה נִשְׁבַּר֙ מַטֵּה־עֹ֔ז מַקֵּ֖ל תִּפְאָרָֽה׃רדו מעושרכם ומקדושתכם. בת דיבון יושבת בצימאון, כי השודד מואב עלה עליכם והרס את המבצרים שלכם.
רְדִ֤י מִכָּבוֹד֙ ישבי [וּשְׁבִ֣י] בַצָּמָ֔א יֹשֶׁ֖בֶת בַּת־דִּיב֑וֹן כִּֽי־שֹׁדֵ֤ד מוֹאָב֙ עָ֣לָה בָ֔ךְ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָֽיִךְ׃עמדי על הדרך ותצפי, את יושבת חשופה. חפשי מקום מבטחים וברחי, כי דבריי אומרים מה עומד לקרות.
אֶל־דֶּ֛רֶךְ עִמְדִ֥י וְצַפִּ֖י יוֹשֶׁ֣בֶת עֲרוֹעֵ֑ר שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה אִמְרִ֖י מַה־נִּֽהְיָֽתָה׃התרוועו בחרדה, מואב, כי המהומה והצעקות נשמעות. ספרו בארנון שמוֹאב שודד.
הֹבִ֥ישׁ מוֹאָ֛ב כִּֽי־חַ֖תָּה הילילי [הֵילִ֣ילוּ ׀] וזעקי [וּֽזְעָ֑קוּ] הַגִּ֣ידוּ בְאַרְנ֔וֹן כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד מוֹאָֽב׃כא–כד
מִשְׁפַּט מוֹאָב
וְהַמִּשְׁפָּט בָּא עַל אֶרֶץ הַמִּישׁוֹר, עַל חָלוֹן וְעַל יַהְצָה וְעַל מוֹפַעַת.
וּמִשְׁפָּ֥ט בָּ֖א אֶל־אֶ֣רֶץ הַמִּישֹׁ֑ר אֶל־חֹל֥וֹן וְאֶל־יַ֖הְצָה וְעַל־מופעת [מֵיפָֽעַת׃]וְעַל דִּיבוֹן וְעַל נְבוֹ וְעַל בֵּית דִּבְלָתַיִם.
וְעַל־דִּיב֣וֹן וְעַל־נְב֔וֹ וְעַל־בֵּ֖ית דִּבְלָתָֽיִם׃וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל בֵּית גָּמוּל וְעַל בֵּית מְעוֹן.
וְעַ֧ל קִרְיָתַ֛יִם וְעַל־בֵּ֥ית גָּמ֖וּל וְעַל־בֵּ֥ית מְעֽוֹן׃וְעַל קְרִיּוֹת וְעַל בָּצְרָה, וְעַל כָּל עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב, הָרְחוֹקוֹת וְהַקְּרוֹבוֹת.
וְעַל־קְרִיּ֖וֹת וְעַל־בָּצְרָ֑ה וְעַ֗ל כָּל־עָרֵי֙ אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב הָרְחֹק֖וֹת וְהַקְּרֹבֽוֹת׃כה–כח
חורבן מואב
הקרן של מואב תישבר, והזרוע שלו תתרפה, כך אומר ה'.
נִגְדְּעָה֙ קֶ֣רֶן מוֹאָ֔ב וּזְרֹע֖וֹ נִשְׁבָּ֑רָה נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃הפכו אותו לאימה, כי על ה' הוא התגא, ומואב צחק בביזיון, וגם הוא יהפוך ללעג.
הַשְׁכִּירֻ֕הוּ כִּ֥י עַל־יְהוָ֖ה הִגְדִּ֑יל וְסָפַ֤ק מוֹאָב֙ בְּקִיא֔וֹ וְהָיָ֥ה לִשְׂחֹ֖ק גַּם־הֽוּא׃ואם לא היה זה לעג עבורך, ישראל, אלא אם כן נמצא בתוך גנבים, כי בגלל דבריך הרבים תירעד.
וְאִ֣ם ׀ ל֣וֹא הַשְּׂחֹ֗ק הָיָ֤ה לְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־בְּגַנָּבִ֖ים נמצאה [נִמְצָ֑א] כִּֽי־מִדֵּ֧י דְבָרֶ֥יךָ בּ֖וֹ תִּתְנוֹדָֽד׃התושבים של מואב יעזבו את הערים וישקעו בסלע, והם יהיו כמו כיונה, שמתקבעת בתוך שפת פחת.
עִזְב֤וּ עָרִים֙ וְשִׁכְנ֣וּ בַּסֶּ֔לַע יֹשְׁבֵ֖י מוֹאָ֑ב וִֽהְי֣וּ כְיוֹנָ֔ה תְּקַנֵּ֖ן בְּעֶבְרֵ֥י פִי־פָֽחַת׃כט–לב
זעקת מואב
שמענו על הגאווה של מואב, היא גבה מאוד, וגם תפארתה, גאוותה והתנשאות לבה.
שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּאֶ֣ה מְאֹ֑ד גָּבְה֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְגַאֲוָת֖וֹ וְרֻ֥ם לִבּֽוֹ׃אני יודע, נא הַשֵׁם, שהתנהגותם הייתה רעה, אבל הם לא עשו כך באמת.
אֲנִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה עֶבְרָת֖וֹ וְלֹא־כֵ֑ן בַּדָּ֖יו לֹא־כֵ֥ן עָשֽׂוּ׃על המילים
המשמעות המקורית של הביטוי "עברתו ולא כן" אינה חד משמעית, אך הניסוח מתייחס לחוסר התאמה בין מה שהיה אמור להיות לבין מה שקרה.
לכן על מואב אקרוא בצעקה, ואת כל מואב אצעק, ואל אנשי קיר-חֶרֶשׂ אדבר.
עַל־כֵּן֙ עַל־מוֹאָ֣ב אֲיֵלִ֔יל וּלְמוֹאָ֥ב כֻּלֹּ֖ה אֶזְעָ֑ק אֶל־אַנְשֵׁ֥י קִֽיר־חֶ֖רֶשׂ יֶהְגֶּֽה׃אבכה איתך בבכי, כגפן ששבה, הענבים שלך נפלו מצד אחד לצד אחר. יעזור הבכי לך, כי השודד נופל על קצירך ועל בוסתן פירותיך.
מִבְּכִ֨י יַעְזֵ֤ר אֶבְכֶּה־לָּךְ֙ הַגֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֔ה נְטִֽישֹׁתַ֙יִךְ֙ עָ֣בְרוּ יָ֔ם עַ֛ד יָ֥ם יַעְזֵ֖ר נָגָ֑עוּ עַל־קֵיצֵ֥ךְ וְעַל־בְּצִירֵ֖ךְ שֹׁדֵ֥ד נָפָֽל׃לג–לו
חורבן מואב
השמחה והששון ייעלמו מכרמל ומארץ מואב. הפסקתי את היין מהכלים, ולא יהיה יותר צעד של חגיגה.
וְנֶאֶסְפָ֨ה שִׂמְחָ֥ה וָגִ֛יל מִכַּרְמֶ֖ל וּמֵאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב וְיַ֙יִן֙ מִיקָבִ֣ים הִשְׁבַּ֔תִּי לֹֽא־יִדְרֹ֣ךְ הֵידָ֔ד הֵידָ֖ד לֹ֥א הֵידָֽד׃מחישת חשבון ועד אלעל, ועד יהץ, הם קוראים בקול. מצוער ועד חורון, כמו עגל של שלושה חודשים, כי גם מי נמריים יהיו ללבבות רעשים.
מִזַּעֲקַ֨ת חֶשְׁבּ֜וֹן עַד־אֶלְעָלֵ֗ה עַד־יַ֙הַץ֙ נָתְנ֣וּ קוֹלָ֔ם מִצֹּ֙עַר֙ עַד־חֹ֣רֹנַ֔יִם עֶגְלַ֖ת שְׁלִֽשִׁיָּ֑ה כִּ֚י גַּם־מֵ֣י נִמְרִ֔ים לִמְשַׁמּ֖וֹת יִהְיֽוּ׃השם אומר: אני אשבית את מואב, זה שעולה למזבח ומקריב לאלוהיו.
וְהִשְׁבַּתִּ֥י לְמוֹאָ֖ב נְאֻם־יְהוָ֑ה מַעֲלֶ֣ה בָמָ֔ה וּמַקְטִ֖יר לֵאלֹהָֽיו׃לכן ליבי רועד כמו חלילים למואב, וגם ליבי רועד כמו חלילים עבור אנשי קיר-חרש. בגלל זה התרגזתי, הם אבדו.
עַל־כֵּ֞ן לִבִּ֤י לְמוֹאָב֙ כַּחֲלִלִ֣ים יֶהֱמֶ֔ה וְלִבִּי֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י קִֽיר־חֶ֔רֶשׂ כַּחֲלִילִ֖ים יֶהֱמֶ֑ה עַל־כֵּ֛ן יִתְרַ֥ת עָשָׂ֖ה אָבָֽדוּ׃לז–מ
חורבן מואב
כי כל הראש קירח וכל הזקן קצוץ, ועל כל הידיים יש חטיבות ועל המותניים יש שקים.
כִּ֤י כָל־רֹאשׁ֙ קָרְחָ֔ה וְכָל־זָקָ֖ן גְּרֻעָ֑ה עַ֤ל כָּל־יָדַ֙יִם֙ גְּדֻדֹ֔ת וְעַל־מָתְנַ֖יִם שָֽׂק׃על כל גגות מואב ועל כל רחובותיה יש בכי, כי שברתי את מואב עד שאין בכלי שום תועלת, נא ה'.
עַ֣ל כָּל־גַּגּ֥וֹת מוֹאָ֛ב וּבִרְחֹבֹתֶ֖יהָ כֻּלֹּ֣ה מִסְפֵּ֑ד כִּֽי־שָׁבַ֣רְתִּי אֶת־מוֹאָ֗ב כִּכְלִ֛י אֵֽין־חֵ֥פֶץ בּ֖וֹ נְאֻם־יְהוָֽה׃איך התנשא מואב בגאוותו? איך הפנה מואב את צווארו בבושה? מואב יהיה למקצוע ולחורבן לכל סביבותיו.
אֵ֥יךְ חַ֙תָּה֙ הֵילִ֔ילוּ אֵ֛יךְ הִפְנָה־עֹ֥רֶף מוֹאָ֖ב בּ֑וֹשׁ וְהָיָ֥ה מוֹאָ֛ב לִשְׂחֹ֥ק וְלִמְחִתָּ֖ה לְכָל־סְבִיבָֽיו׃ (ס)כי כך אמר ה': הנה כמו הנשר יתרוצץ ויפרוש כנפיים על מואב.
כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה כַנֶּ֖שֶׁר יִדְאֶ֑ה וּפָרַ֥שׂ כְּנָפָ֖יו אֶל־מוֹאָֽב׃מא–מד
חֶרֶב עַל מוֹאָב
הַקְּרִיּוֹת נֶלכְּדוּ וְהַמִּצְדּוֹת נִתְּפְשׁוּ, וּלְבַב הַגִּבּוֹרִים שֶׁבְּמוֹאָב יִהְיֶה בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה הַסּוֹבֶלֶת צַעַר גָּדוֹל.
נִלְכְּדָה֙ הַקְּרִיּ֔וֹת וְהַמְּצָד֖וֹת נִתְפָּ֑שָׂה וְֽ֠הָיָה לֵ֞ב גִּבּוֹרֵ֤י מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כְּלֵ֖ב אִשָּׁ֥ה מְצֵרָֽה׃וּמוֹאָב יִהְיֶה מוּשְׁמָד מִן הָעָם, כִּי עַל הַשֵּׁם הִתְגַּדְּלָה.
וְנִשְׁמַ֥ד מוֹאָ֖ב מֵעָ֑ם כִּ֥י עַל־יְהוָ֖ה הִגְדִּֽיל׃פַּחַד, וְהַרֶס וְהַשְׁמָד יַחֲדּוּ עָלֶיךָ, מוֹאָב, זוֹ אָמְרַת הַשֵּׁם.
פַּ֥חַד וָפַ֖חַת וָפָ֑ח עָלֶ֛יךָ יוֹשֵׁ֥ב מוֹאָ֖ב נְאֻם־יְהוָֽה׃הַבּוֹרֵחַ מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל לְתוֹךְ הַהֶרֶס, וְהַעוֹלֶה מִן הַהֶרֶס יִלָּכֵד בַּהַשְׁמָד, כִּי אָבִיא אֶל מוֹאָב בִּשְׁנַת הַפְּקֻדָּה שֶׁלָּהֶם, זוֹ אָמְרַת הַשֵּׁם.
הניס [הַנָּ֞ס] מִפְּנֵ֤י הַפַּ֙חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעֹלֶה֙ מִן־הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי־אָבִ֨יא אֵלֶ֧יהָ אֶל־מוֹאָ֛ב שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃מה–מז
הַדִּין וְהַתִּקְוָה שֶׁל מוֹאָב
בצל חשבון עמדו בכוח נסים, כי אש יצאה מחשבון ולהבה מבין סיחון, והיא אכלה את קצה מואב ואת הלהבה של בני שאוֹן.
בְּצֵ֥ל חֶשְׁבּ֛וֹן עָמְד֖וּ מִכֹּ֣חַ נָסִ֑ים כִּֽי־אֵ֞שׁ יָצָ֣א מֵחֶשְׁבּ֗וֹן וְלֶֽהָבָה֙ מִבֵּ֣ין סִיח֔וֹן וַתֹּ֙אכַל֙ פְּאַ֣ת מוֹאָ֔ב וְקָדְקֹ֖ד בְּנֵ֥י שָׁאֽוֹן׃אוי לך מואב, עם כמוש אבד, כי בניך נלקחו בשבי ובנותיך בשבויים.
אוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖ד עַם־כְּמ֑וֹשׁ כִּֽי־לֻקְּח֤וּ בָנֶ֙יךָ֙ בַּשֶּׁ֔בִי וּבְנֹתֶ֖יךָ בַּשִּׁבְיָֽה׃ואשיב את שובי מואב בסוף הימים, נא הַשֵׁם, עד עכשיו זהו הדין של מואב.
וְשַׁבְתִּ֧י שְׁבוּת־מוֹאָ֛ב בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה עַד־הֵ֖נָּה מִשְׁפַּ֥ט מוֹאָֽב׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
נבואת חורבן מואב
לְמוֹאָ֡ב כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וֹי אֶל־נְבוֹ֙ כִּ֣י שֻׁדָּ֔דָה הֹבִ֥ישָׁה נִלְכְּדָ֖ה קִרְיָתָ֑יִם הֹבִ֥ישָׁה הַמִּשְׂגָּ֖ב וָחָֽתָּה׃
אֵ֣ין עוֹד֮ תְּהִלַּ֣ת מוֹאָב֒ בְּחֶשְׁבּ֗וֹן חָשְׁב֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ רָעָ֔ה לְכ֖וּ וְנַכְרִיתֶ֣נָּה מִגּ֑וֹי גַּם־מַדְמֵ֣ן תִּדֹּ֔מִּי אַחֲרַ֖יִךְ תֵּ֥לֶךְ חָֽרֶב׃
ק֥וֹל צְעָקָ֖ה מֵחֹֽרוֹנָ֑יִם שֹׁ֖ד וָשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃
נִשְׁבְּרָ֖ה מוֹאָ֑ב הִשְׁמִ֥יעוּ זְּעָקָ֖ה צעוריה [צְעִירֶֽיהָ׃]
ה–ח
חורבן מואב
כִּ֚י מַעֲלֵ֣ה הלחות [הַלּוּחִ֔ית] בִּבְכִ֖י יַֽעֲלֶה־בֶּ֑כִי כִּ֚י בְּמוֹרַ֣ד חוֹרֹנַ֔יִם צָרֵ֥י צַֽעֲקַת־שֶׁ֖בֶר שָׁמֵֽעוּ׃
נֻ֖סוּ מַלְּט֣וּ נַפְשְׁכֶ֑ם וְתִֽהְיֶ֕ינָה כַּעֲרוֹעֵ֖ר בַּמִּדְבָּֽר׃
כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙ וּבְא֣וֹצְרוֹתַ֔יִךְ גַּם־אַ֖תְּ תִּלָּכֵ֑דִי וְיָצָ֤א כמיש [כְמוֹשׁ֙] בַּגּוֹלָ֔ה כֹּהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו יחד [יַחְדָּֽיו׃]
וְיָבֹ֨א שֹׁדֵ֜ד אֶל־כָּל־עִ֗יר וְעִיר֙ לֹ֣א תִמָּלֵ֔ט וְאָבַ֥ד הָעֵ֖מֶק וְנִשְׁמַ֣ד הַמִּישֹׁ֑ר אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר יְהוָֽה׃
ט–יב
חורבן מואב
תְּנוּ־צִ֣יץ לְמוֹאָ֔ב כִּ֥י נָצֹ֖א תֵּצֵ֑א וְעָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב בָּהֵֽן׃
אָר֗וּר עֹשֶׂ֛ה מְלֶ֥אכֶת יְהוָ֖ה רְמִיָּ֑ה וְאָר֕וּר מֹנֵ֥עַ חַרְבּ֖וֹ מִדָּֽם׃
שַׁאֲנַ֨ן מוֹאָ֜ב מִנְּעוּרָ֗יו וְשֹׁקֵ֥ט הוּא֙ אֶל־שְׁמָרָ֔יו וְלֹֽא־הוּרַ֤ק מִכְּלִי֙ אֶל־כֶּ֔לִי וּבַגּוֹלָ֖ה לֹ֣א הָלָ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן עָמַ֤ד טַעְמוֹ֙ בּ֔וֹ וְרֵיח֖וֹ לֹ֥א נָמָֽר׃ (ס)
לָכֵ֞ן הִנֵּ֖ה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשִׁלַּחְתִּי־ל֥וֹ צֹעִ֖ים וְצֵעֻ֑הוּ וְכֵלָ֣יו יָרִ֔יקוּ וְנִבְלֵיהֶ֖ם יְנַפֵּֽצוּ׃
יג–טז
חֶרְפַּת מוֹאָב וְחֶרְדַּת הַמּוֹאָבִים
וּבֹ֥שׁ מוֹאָ֖ב מִכְּמ֑וֹשׁ כַּאֲשֶׁר־בֹּ֙שׁוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ית אֵ֖ל מִבְטֶחָֽם׃
אֵ֚יךְ תֹּֽאמְר֔וּ גִּבּוֹרִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַנְשֵׁי־חַ֖יִל לַמִּלְחָמָֽה׃
שֻׁדַּ֤ד מוֹאָב֙ וְעָרֶ֣יהָ עָלָ֔ה וּמִבְחַ֥ר בַּֽחוּרָ֖יו יָרְד֣וּ לַטָּ֑בַח נְאֻ֨ם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
קָר֥וֹב אֵיד־מוֹאָ֖ב לָב֑וֹא וְרָ֣עָת֔וֹ מִהֲרָ֖ה מְאֹֽד׃
יז–כ
חורבן מואב
נֻ֤דוּ לוֹ֙ כָּל־סְבִיבָ֔יו וְכֹ֖ל יֹדְעֵ֣י שְׁמ֑וֹ אִמְר֗וּ אֵיכָ֤ה נִשְׁבַּר֙ מַטֵּה־עֹ֔ז מַקֵּ֖ל תִּפְאָרָֽה׃
רְדִ֤י מִכָּבוֹד֙ ישבי [וּשְׁבִ֣י] בַצָּמָ֔א יֹשֶׁ֖בֶת בַּת־דִּיב֑וֹן כִּֽי־שֹׁדֵ֤ד מוֹאָב֙ עָ֣לָה בָ֔ךְ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָֽיִךְ׃
אֶל־דֶּ֛רֶךְ עִמְדִ֥י וְצַפִּ֖י יוֹשֶׁ֣בֶת עֲרוֹעֵ֑ר שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה אִמְרִ֖י מַה־נִּֽהְיָֽתָה׃
הֹבִ֥ישׁ מוֹאָ֛ב כִּֽי־חַ֖תָּה הילילי [הֵילִ֣ילוּ ׀] וזעקי [וּֽזְעָ֑קוּ] הַגִּ֣ידוּ בְאַרְנ֔וֹן כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד מוֹאָֽב׃
כא–כד
מִשְׁפַּט מוֹאָב
וּמִשְׁפָּ֥ט בָּ֖א אֶל־אֶ֣רֶץ הַמִּישֹׁ֑ר אֶל־חֹל֥וֹן וְאֶל־יַ֖הְצָה וְעַל־מופעת [מֵיפָֽעַת׃]
וְעַל־דִּיב֣וֹן וְעַל־נְב֔וֹ וְעַל־בֵּ֖ית דִּבְלָתָֽיִם׃
וְעַ֧ל קִרְיָתַ֛יִם וְעַל־בֵּ֥ית גָּמ֖וּל וְעַל־בֵּ֥ית מְעֽוֹן׃
וְעַל־קְרִיּ֖וֹת וְעַל־בָּצְרָ֑ה וְעַ֗ל כָּל־עָרֵי֙ אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב הָרְחֹק֖וֹת וְהַקְּרֹבֽוֹת׃
כה–כח
חורבן מואב
נִגְדְּעָה֙ קֶ֣רֶן מוֹאָ֔ב וּזְרֹע֖וֹ נִשְׁבָּ֑רָה נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃
הַשְׁכִּירֻ֕הוּ כִּ֥י עַל־יְהוָ֖ה הִגְדִּ֑יל וְסָפַ֤ק מוֹאָב֙ בְּקִיא֔וֹ וְהָיָ֥ה לִשְׂחֹ֖ק גַּם־הֽוּא׃
וְאִ֣ם ׀ ל֣וֹא הַשְּׂחֹ֗ק הָיָ֤ה לְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־בְּגַנָּבִ֖ים נמצאה [נִמְצָ֑א] כִּֽי־מִדֵּ֧י דְבָרֶ֥יךָ בּ֖וֹ תִּתְנוֹדָֽד׃
עִזְב֤וּ עָרִים֙ וְשִׁכְנ֣וּ בַּסֶּ֔לַע יֹשְׁבֵ֖י מוֹאָ֑ב וִֽהְי֣וּ כְיוֹנָ֔ה תְּקַנֵּ֖ן בְּעֶבְרֵ֥י פִי־פָֽחַת׃
כט–לב
זעקת מואב
שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּאֶ֣ה מְאֹ֑ד גָּבְה֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְגַאֲוָת֖וֹ וְרֻ֥ם לִבּֽוֹ׃
אֲנִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה עֶבְרָת֖וֹ וְלֹא־כֵ֑ן בַּדָּ֖יו לֹא־כֵ֥ן עָשֽׂוּ׃
עַל־כֵּן֙ עַל־מוֹאָ֣ב אֲיֵלִ֔יל וּלְמוֹאָ֥ב כֻּלֹּ֖ה אֶזְעָ֑ק אֶל־אַנְשֵׁ֥י קִֽיר־חֶ֖רֶשׂ יֶהְגֶּֽה׃
מִבְּכִ֨י יַעְזֵ֤ר אֶבְכֶּה־לָּךְ֙ הַגֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֔ה נְטִֽישֹׁתַ֙יִךְ֙ עָ֣בְרוּ יָ֔ם עַ֛ד יָ֥ם יַעְזֵ֖ר נָגָ֑עוּ עַל־קֵיצֵ֥ךְ וְעַל־בְּצִירֵ֖ךְ שֹׁדֵ֥ד נָפָֽל׃
לג–לו
חורבן מואב
וְנֶאֶסְפָ֨ה שִׂמְחָ֥ה וָגִ֛יל מִכַּרְמֶ֖ל וּמֵאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב וְיַ֙יִן֙ מִיקָבִ֣ים הִשְׁבַּ֔תִּי לֹֽא־יִדְרֹ֣ךְ הֵידָ֔ד הֵידָ֖ד לֹ֥א הֵידָֽד׃
מִזַּעֲקַ֨ת חֶשְׁבּ֜וֹן עַד־אֶלְעָלֵ֗ה עַד־יַ֙הַץ֙ נָתְנ֣וּ קוֹלָ֔ם מִצֹּ֙עַר֙ עַד־חֹ֣רֹנַ֔יִם עֶגְלַ֖ת שְׁלִֽשִׁיָּ֑ה כִּ֚י גַּם־מֵ֣י נִמְרִ֔ים לִמְשַׁמּ֖וֹת יִהְיֽוּ׃
וְהִשְׁבַּתִּ֥י לְמוֹאָ֖ב נְאֻם־יְהוָ֑ה מַעֲלֶ֣ה בָמָ֔ה וּמַקְטִ֖יר לֵאלֹהָֽיו׃
עַל־כֵּ֞ן לִבִּ֤י לְמוֹאָב֙ כַּחֲלִלִ֣ים יֶהֱמֶ֔ה וְלִבִּי֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י קִֽיר־חֶ֔רֶשׂ כַּחֲלִילִ֖ים יֶהֱמֶ֑ה עַל־כֵּ֛ן יִתְרַ֥ת עָשָׂ֖ה אָבָֽדוּ׃
לז–מ
חורבן מואב
כִּ֤י כָל־רֹאשׁ֙ קָרְחָ֔ה וְכָל־זָקָ֖ן גְּרֻעָ֑ה עַ֤ל כָּל־יָדַ֙יִם֙ גְּדֻדֹ֔ת וְעַל־מָתְנַ֖יִם שָֽׂק׃
עַ֣ל כָּל־גַּגּ֥וֹת מוֹאָ֛ב וּבִרְחֹבֹתֶ֖יהָ כֻּלֹּ֣ה מִסְפֵּ֑ד כִּֽי־שָׁבַ֣רְתִּי אֶת־מוֹאָ֗ב כִּכְלִ֛י אֵֽין־חֵ֥פֶץ בּ֖וֹ נְאֻם־יְהוָֽה׃
אֵ֥יךְ חַ֙תָּה֙ הֵילִ֔ילוּ אֵ֛יךְ הִפְנָה־עֹ֥רֶף מוֹאָ֖ב בּ֑וֹשׁ וְהָיָ֥ה מוֹאָ֛ב לִשְׂחֹ֥ק וְלִמְחִתָּ֖ה לְכָל־סְבִיבָֽיו׃ (ס)
כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה כַנֶּ֖שֶׁר יִדְאֶ֑ה וּפָרַ֥שׂ כְּנָפָ֖יו אֶל־מוֹאָֽב׃
מא–מד
חֶרֶב עַל מוֹאָב
נִלְכְּדָה֙ הַקְּרִיּ֔וֹת וְהַמְּצָד֖וֹת נִתְפָּ֑שָׂה וְֽ֠הָיָה לֵ֞ב גִּבּוֹרֵ֤י מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כְּלֵ֖ב אִשָּׁ֥ה מְצֵרָֽה׃
וְנִשְׁמַ֥ד מוֹאָ֖ב מֵעָ֑ם כִּ֥י עַל־יְהוָ֖ה הִגְדִּֽיל׃
פַּ֥חַד וָפַ֖חַת וָפָ֑ח עָלֶ֛יךָ יוֹשֵׁ֥ב מוֹאָ֖ב נְאֻם־יְהוָֽה׃
הניס [הַנָּ֞ס] מִפְּנֵ֤י הַפַּ֙חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעֹלֶה֙ מִן־הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי־אָבִ֨יא אֵלֶ֧יהָ אֶל־מוֹאָ֛ב שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃
מה–מז
הַדִּין וְהַתִּקְוָה שֶׁל מוֹאָב
בְּצֵ֥ל חֶשְׁבּ֛וֹן עָמְד֖וּ מִכֹּ֣חַ נָסִ֑ים כִּֽי־אֵ֞שׁ יָצָ֣א מֵחֶשְׁבּ֗וֹן וְלֶֽהָבָה֙ מִבֵּ֣ין סִיח֔וֹן וַתֹּ֙אכַל֙ פְּאַ֣ת מוֹאָ֔ב וְקָדְקֹ֖ד בְּנֵ֥י שָׁאֽוֹן׃
אוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖ד עַם־כְּמ֑וֹשׁ כִּֽי־לֻקְּח֤וּ בָנֶ֙יךָ֙ בַּשֶּׁ֔בִי וּבְנֹתֶ֖יךָ בַּשִּׁבְיָֽה׃
וְשַׁבְתִּ֧י שְׁבוּת־מוֹאָ֛ב בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה עַד־הֵ֖נָּה מִשְׁפַּ֥ט מוֹאָֽב׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מפרט את גזר הדין על מואב דרך דימויים של הרס, בכי וזעקות.
פסוקים א–ד
נבואת חורבן מואב
הנביא מביא בשם הַשֵּׁם את דינה של מואב. העיר נבו נכבשת וקריתים נחרצת. המדינה תאבד את תהילתה בחשבון ותיכרית מהעמים לאחר תכניות רעות. קול זעקה של שוד וחרבן נשמע בחרבון ובמואב, וצעיריה מתקשים בשבר הגדול.
פסוקים ה–ח
חורבן מואב
הנבואה מתארת את חורבן מואב וסבלו של העם. הבכייה על ההרס והשבר תלווה בבריחה למדבר, וגם העושר והביטחון בטמון באוצרות לא יצילו את מואב מכיבוש השודד. הכוהנים והשרים יצאו לגלות, וכל העיר, העמק והמישור יושמדו על ידי ה'.
פסוקים ט–יב
חורבן מואב
הנבואה מתארת את חורבן מואב ופיזור עריה. מואב, שהייתה מוגנת ורגועה לאורך זמן, תעבור שינוי דרסטי. הַשֵּׁם יביא עליה עונש שיביא לריקון כלי הנשק שלה ולהרס הכלים, כתוצאה משימוש לא ישר במלאכת הַשֵּׁם ומרגיעות שגרמה לה להישאר ללא הגנה מול אויב.
פסוקים יג–טז
חֶרְפַּת מוֹאָב וְחֶרְדַּת הַמּוֹאָבִים
הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַחֶרְפָּה שֶׁתָּבֹא עַל מוֹאָב, שֶׁתֵּהיה כְּמוֹ הַבֹּשׁ הַקָּרֶה שֶׁל כְּמֹשׁ. הַמּוֹאָבִים, שֶׁחשְׁבוּ עַצְמָם גִּבּוֹרִים וְחַיְלִים, יַעַמְדוּ לִפְנֵי שִׁדּוּד עָרֵיהֶם וְהַשְׁמָדַת בְּחִירֵיהֶם. הַחֶרְפָּה וְהָרָעָה הַמְּהִירָה עַל עֵד מֹאָב מִתְקָרְבות בִּזְמַן קָרוֹב.
פסוקים יז–כ
חורבן מואב
פסוקים אלו מתארים את נפילת מואב ואת החרדה שבעקבות פשיטת הרגל של כוחה. הערים המפוארות של מואב, כמו דיבון, נתקפות על ידי שודדים. הנבואה מתארת את אובדן הכבוד, העושר והביטחון של הממלכה, וקוראת למחפשי מפלט להיערך למכה המגיעה.
פסוקים כא–כד
מִשְׁפַּט מוֹאָב
הַנְּבִיא יִרְמְיָהוּ מַתְחִיל לְפרוט אֶת הָעָרִים שֶׁיִּפְסְדוּ בַּמִּשְׁפָּט הַבָּא עַל מוֹאָב. הַפּסוּקִים מְצַייְנִים שֵׁם עַל שֵׁם אֶת הָעָרִים הַשּׁוֹכְנִים בָּאֶרֶץ הַמִּישׁוֹר וּבִשְׁאָר חֻצֵּת מוֹאָב, מֵהָעָרִים הַקְּרוֹבִים וְעַד הָעָרִים הָרְחוֹקִים.
פסוקים כה–כח
חורבן מואב
הנבואה מתארת את שבירת כוחו של מואב בשל גאוותו וביזויו את ה'. מואב יאבד את עריו ויתפזר בין הסלעים, ויהפוך ללעג בדומה לתושבי פחת המסתתרים.
פסוקים כט–לב
זעקת מואב
הפסוקים מתארים את הגאווה העצומה של מואב ואת התגובה הנבואית של בכי וצעקה על חורבנה. הנביא מצהיר על ידיעה אלוהית לגבי מצבה של האומה, ומדמה את הנזק שייגרם למואב כגפן ששבה שבה אנוס על ידי שודד המפרק את היבול.
פסוקים לג–לו
חורבן מואב
הנבואה מתארת את חורבן מואב ואת אובדן השמחה והחגיגות בארץ זו. הקולות של הזעקה יתקבלו בכל המקומות, והשם יביא את סוף עבודת המזבחים של מואב. הדובר מבטא רעדה וצער עמוק על גורל המדינות הללו.
פסוקים לז–מ
חורבן מואב
הנבואה מתארת את גורלה הנורא של מואב. התקופה תהיה מלאה באבל, קטיעת שיער ובכי בכל רחבי הארץ. מואב, שחיה בגאווה, תושמד ותהפוך למקור ללעג ולחורבן עבור כל שכניה, כשהשם יפרוש כנפי נשר כדי להכה ב nation זו.
פסוקים מא–מד
חֶרֶב עַל מוֹאָב
הַנְּבִיאִים מְבַשְּׂרִים עַל חֶרֶם מוֹאָב. הַמְּצָדּוֹת שֶׁלָּהּ יִפְּלוּ וְהַגִּבּוֹרִים בָּהּ יַחַסְרוּ כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצַעַר. הַשֵּׁם יַשְׁמִיד אֶת הָעָם בְּעוֹצֶם פַּחַד וְהֶרֶס, וְאֵין מִמִּן מַצִּיל מֵהַפְּקֻדָּה הַבָּאָה.
פסוקים מה–מז
הַדִּין וְהַתִּקְוָה שֶׁל מוֹאָב
הַנָּבִיא יֶרְמְיָהוּ מְתָאֵר אֵת הַחֶרְבָּן הַבָּאָה עַל מואב, הַמְּיוֹצֶרֶת מֵאֵשׁ הַיּוֹצֵאת מֵחֶשְׁבּוֹן וְאֵת הַמְּסִ יּוֹת אֶת עַם כְּמוֹשׁ וּבְנֵי שָׁאוֹן. הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַשְּׁבוּיָה שֶׁל בְּנֵי מואב, אַךְ מְסִימִים גַּם תִּקְוָה לְשׁוּב מִגָּלוּת בְּסוֹף הַיָּמִים.
הפסוקים מתארים את קריסת המבנים והעושר של מואב אל מול החרב והדין.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַתְּשׁוּבָה לְדִמְעַת הָעֲשׁוּקִים
״וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵלּוּ הַקְּטַנִּים הַנִּגְנָזִים בְּחַיֵּיהֶן בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֶעָתִיד לָבוֹא הֵן עוֹמְדִין בְּצַד חֲבוּרָה״
בָּאָה לְפָנֵינוּ הַפְּסָקָה מִןְ הַמִּדְרָשׁ שֶׁמְּפַסֶּקֶת אֶת הַקְּרִיאָה בַּמַּצָּב שֶׁל הָעֲשׁוּקִים שֶׁאֵין לָהֶם מְנַכֵּם. הַמִּדְרָשׁ, הַמְּיַחֵס אֶת הַפֶּסֶק לְדּוֹרִים שֶׁבָּאוּ בְּעֲוֹן אֲבוֹתֵיהֶם, מְסַבֵּר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֶיהָ לְהִפָּרַע מֵעוֹשֵׂה הָרְמִיָּה. הַמַּצָּב הַנֶּעֱלֶה שֶׁל הָעֲשׁוּקִים וְהַכְּאֵב שֶׁלָּהֶם מְעוֹרֵר אֶת הַשֵּׁם לְהִתְוַכֵּחַ עִמָּהֶם וּלְהַגְשִׁים אֶת הַגְּאֻלָּה. הַמִּדְרָשׁ מְבִיא פֵּרוּשִׁים שׁוֹנִים לַמַּצָּב שֶׁל הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים. רַבָּן פָּסַק שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲמֹד בְּרִיבָה עִם הָעוֹשִׁים אֶת הָעַשְׁקוּת, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתָּב עַל הַגּוֹאֵל הַחָזָק. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מְבִיר אֶת הַדְּרִיכָה שֶׁבָּהּ הַצֶּדֶק מִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם, וְאֵין שׁוּם אָדָם שֶׁדִּמְעָתוֹ נֶהֱדֶרֶת וְנֶעֱלֶמֶת מֵעֵין הַשֵּׁם.
קוהלת רבה ד׳:א׳:א׳ ↗הביטחון המדומה של מואב
״אִיתְּעַר בְּהוּ רַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לְהוּ: דַּרְדְּקֵי! לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָכֶם: ״אֱמוֹר לַחׇכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ״ — אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּאֲחוֹתְךָ שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְךָ —״
בקטע זה מובא דיון בין רבי יוחנן לדרדקי בנוגע לאופן שבו יש להעביר מסרים הלכתיים. רבי יוחנן מסביר שאין לומר דבר שאינו ברור לחלוטין, אלא רק דברים שהם ודאיים כמו קשר אחוות של אדם לאחותו. הוא מדגיש את החשיבות של דיוק והימנעות משימוש במילים שעלולות להטעות. על בסיס זה, מובאת הבחנה לגבי מצבה של מואב. מואב נחשבת למדינה שמרגישה בטוחה ונינוחה, כמו ציפור שמחכה בשקט בקיניה, משום שהיא לא חוותה את גלות בבל. המקור מציין זאת באמצעות ציטוט מהנבואה, המראה שחלק מביטחונה נובע מכך שהיא נשארה במקומה ולא נסחפה בגלות.
שבת קמ״ה ב:י״א ↗בעקבות המפרשים
חביות מואב והרס העיר
״ונבליהם. חביותיה' של מואבים:״
בפסוק זה, ירמיהו מתאר את החורבן של מואב. הנביא משתמש בדימוי של חביות שבורות כדי להראות את ההרס של עיר מואב. המילה "ונבליהם" מתפרשת לפי רש"י כחביות של מואב, מה שמדגיש את אובדן המשאבים והמזון של האומה. הפרשן רש"י מסביר שהחביות הללו מייצגות את האספקה המואבית שהתפרקה. הדימוי הזה עוזר להבין שהחורבן אינו רק של מבנים, אלא גם של היסודות הכלכליים והחומריים של המדינה. הגישה של רש"י מתמקדת בפירוש המילים המקובל, המקשר בין המושג המקראי לבין הכלים היומיומיים של התקופה.
רש״י על ירמיהו 48:12:2 ↗גאווה וקריסה
״על כן יתרת עשה. על אשר גאוה עשה לכך אבדו:״
בפסוק זה מופיע התיאור של חורבן מואב. הנביא ירמיהו מתאר כיצד הגאווה של הממלכה הובילה אותה לאבדון. המילים מדגישות שהתוצאה הקשה היא ישירה ונובעת מהתנהגות הממלכה. רש"י מסביר על הפסוק הזה שהחורבן קרה בגלל הגאווה. לפי פירושו, השם גרם לאבדון דווקא בגלל שהגאווה של מואב הייתה כה גדולה. הרש"י מראה קשר ישיר בין העבר של הממלכה לבין הריסתה.
רש״י על ירמיהו 48:36:1 ↗התנודה של מואב
״ושלחתי וכו׳. אשלח עליו מניעים ומטלטלים ויניעו אותה בגולה:״
בפסוק זה מופיעה נבואה על מואב, שבה הַשֵּׁם מבטיח לשלוח עליה כוחות שיגרמו לה לזוז ולהתערער. הדימוי כאן הוא של תנועה חזקה ובלתי נשלטת שגורמת לארץ להתנדנד ולטלטל את עצמה. המצודת דוד מסביר שהמניעים והטלטולים שהנביא מתאר הם הכוחות שיגרמו למואב להיסחף ולהיגלש בגלות. לפי פירוש זה, הדימוי של תנועה פיזית מייצג את חוסר היציבות והפיזור של העם בשל העונש שעליו.
מצודת דוד על ירמיהו 48:12:1 ↗השברון של מואב
״מעלה במה. לא יהיה מי מעלה עולה על הבמה ומקטיר לאלהיו כי יהיו טרודים באבלם:״
בפסוק זה ירמיהו מתאר את ההרס הגדול של מואב. המעמדים הדתיים של המואבים, המזבחות והבמות, יתמוטטו וייעקרו. המראות הללו מסמלים את אובדן היכולת לעבוד את האלוהים המקומית של מואב בשל החורבן והצער הכבד שיבוא עליהם. המצודת דוד מסביר שבתקופה זו לא יהיה איש שיעלה לבמה או יקדיח קטורת לאלוהיו. הסיבה לכך היא שהאנשים יהיו עסוקים ומוטרדים מדי באבל שלהם על האומה ההרוסה, עד שלא יהיה להם כוח או רצון לערוך טקסים דתיים.
מצודת דוד על ירמיהו 48:35:1 ↗