דברי ה' שהיו לנביא ירמיהו על העמים:
אֲשֶׁ֨ר הָיָ֧ה דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא עַל־הַגּוֹיִֽם׃ירמיהו · פרק מו׳
נבואת ירמיהו על מצרים
נבואת ירמיהו על התבוסה הצפויה של צבא מצרים, התחזית על חורבן כוחה וביטחון השם לעם ישראל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו מו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
נבואת ירמיהו על מצרים
למצרים, נגד צבא פרעה מלך מצרים, שהיה על נהר הפרת בכרכמיש, אותו הכה נבוכדנצר מלך בבל בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה.
לְמִצְרַ֗יִם עַל־חֵ֨יל פַּרְעֹ֤ה נְכוֹ֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁר־הָיָ֥ה עַל־נְהַר־פְּרָ֖ת בְּכַרְכְּמִ֑שׁ אֲשֶׁ֣ר הִכָּ֗ה נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַת֙ הָֽרְבִיעִ֔ית לִיהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃הכינו מגינים וקסדות, וצאו למלחמה.
עִרְכ֤וּ מָגֵן֙ וְצִנָּ֔ה וּגְשׁ֖וּ לַמִּלְחָמָֽה׃קשרו את הסוסים, עלו הפרשים, עמדו בכיסאות המלחמה, רצו הירמחים ולבשו את שריון הלחימה.
אִסְר֣וּ הַסּוּסִ֗ים וַֽעֲלוּ֙ הַפָּ֣רָשִׁ֔ים וְהִֽתְיַצְּב֖וּ בְּכ֥וֹבָעִ֑ים מִרְקוּ֙ הָֽרְמָחִ֔ים לִבְשׁ֖וּ הַסִּרְיֹנֹֽת׃ה–ח
נפילת צבאות ועליית מצרים
למה ראיתי אותם בחרדה ובורחים אחורה? הגיבורים שלהם נכרתו, והנמלטים ברחו ולא הסתכלו לאחור, מרוב פחד מכל עבר, נא הַשֵּׁם.
מַדּ֣וּעַ רָאִ֗יתִי הֵ֣מָּה חַתִּים֮ נְסֹגִ֣ים אָחוֹר֒ וְגִבּוֹרֵיהֶ֣ם יֻכַּ֔תּוּ וּמָנ֥וֹס נָ֖סוּ וְלֹ֣א הִפְנ֑וּ מָג֥וֹר מִסָּבִ֖יב נְאֻם־יְהוָֽה׃הקל לא יברח והגיבור לא יצליח להימלט. בצפון, על ידי נהר פרת, הם מעדו ונפלו.
אַל־יָנ֣וּס הַקַּ֔ל וְאַל־יִמָּלֵ֖ט הַגִּבּ֑וֹר צָפ֙וֹנָה֙ עַל־יַ֣ד נְהַר־פְּרָ֔ת כָּשְׁל֖וּ וְנָפָֽלוּ׃מי זה שעולה כמו שר להניץ, ומימיו רועדים כמו הנהרות?
מִי־זֶ֖ה כַּיְאֹ֣ר יַֽעֲלֶ֑ה כַּנְּהָר֕וֹת יִֽתְגָּעֲשׁ֖וּ מֵימָֽיו׃מצרים עולה כמו שר להניץ, ומימיו רועדים כמו הנהרות. הוא אומר: אעלה, אכסה את הארץ, ואשמיד עיר ותושביה.
מִצְרַ֙יִם֙ כַּיְאֹ֣ר יַֽעֲלֶ֔ה וְכַנְּהָר֖וֹת יִתְגֹּ֣עֲשׁוּ מָ֑יִם וַיֹּ֗אמֶר אַֽעֲלֶה֙ אֲכַסֶּה־אֶ֔רֶץ אֹבִ֥ידָה עִ֖יר וְיֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃ט–יב
נבואת מלחמה וכיבוש מצרים
תעלו על הסוסים, הרימו את הרכב וצאו הגיבורים. כושים, האוחזים במגן, ולודים, האוחזים בקשת.
עֲל֤וּ הַסּוּסִים֙ וְהִתְהֹלְל֣וּ הָרֶ֔כֶב וְיֵצְא֖וּ הַגִּבּוֹרִ֑ים כּ֤וּשׁ וּפוּט֙ תֹּפְשֵׂ֣י מָגֵ֔ן וְלוּדִ֕ים תֹּפְשֵׂ֖י דֹּ֥רְכֵי קָֽשֶׁת׃והיום הזה הוא לאדוני יהוה צבאות, יום נקמה כדי להתנקם מאויביו. החרב תאכל ותשבע ותשתה מדם, כי זבח ליהוה צבאות הוא בארץ צפון אל נהר הפרת.
וְֽהַיּ֨וֹם הַה֜וּא לַאדֹנָ֧י יְהוִ֣ה צְבָא֗וֹת י֤וֹם נְקָמָה֙ לְהִנָּקֵ֣ם מִצָּרָ֔יו וְאָכְלָ֥ה חֶ֙רֶב֙ וְשָׂ֣בְעָ֔ה וְרָוְתָ֖ה מִדָּמָ֑ם כִּ֣י זֶ֠בַח לַאדֹנָ֨י יְהוִ֧ה צְבָא֛וֹת בְּאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן אֶל־נְהַר־פְּרָֽת׃עלי לגלעד וקחי מרפא, בת בת מצרים. הגדלת מרפואות לשווא, אין לך תועלת.
עֲלִ֤י גִלְעָד֙ וּקְחִ֣י צֳרִ֔י בְּתוּלַ֖ת בַּת־מִצְרָ֑יִם לַשָּׁוְא֙ הרביתי [הִרְבֵּ֣ית] רְפֻא֔וֹת תְּעָלָ֖ה אֵ֥ין לָֽךְ׃העמים שמעו את קולך, וצעקתך מילאה את הארץ. כי גיבור עם גיבור נכשלו, שניהם נפלו יחד.
שָׁמְע֤וּ גוֹיִם֙ קְלוֹנֵ֔ךְ וְצִוְחָתֵ֖ךְ מָלְאָ֣ה הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גִבּ֤וֹר בְּגִבּוֹר֙ כָּשָׁ֔לוּ יַחְדָּ֖יו נָפְל֥וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ (פ)יג–טז
התחזית על מצרים
הדבר שדיבר הַשֵׁם לנביא ירמיהו: נבוכדצר מלך בבל בא כדי להכות את ארץ מצרים.
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ הַנָּבִ֑יא לָב֗וֹא נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל לְהַכּ֖וֹת אֶת־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ספרו במצרים, הדהידו במגדל, הדהידו בנף ובתחפנחס. אמרו: תעמדו ותתכוננו, כי החרב אוכלת את סביבתכם.
הַגִּ֤ידוּ בְמִצְרַ֙יִם֙ וְהַשְׁמִ֣יעוּ בְמִגְדּ֔וֹל וְהַשְׁמִ֥יעוּ בְנֹ֖ף וּבְתַחְפַּנְחֵ֑ס אִמְר֗וּ הִתְיַצֵּב֙ וְהָכֵ֣ן לָ֔ךְ כִּֽי־אָכְלָ֥ה חֶ֖רֶב סְבִיבֶֽיךָ׃למה גיבוריכם נסחף? למה הם לא עמדו? כי הַשֵּׁם דחף אותם.
מַדּ֖וּעַ נִסְחַ֣ף אַבִּירֶ֑יךָ לֹ֣א עָמַ֔ד כִּ֥י יְהוָ֖ה הֲדָפֽוֹ׃הרבה נכשלו ואפילו נפלו. איש נפל על רעהו ואמרו: בואו נעמוד ונחזור לעם שלנו ולארץ הלידה שלנו, מפני חרב היונה.
הִרְבָּ֖ה כּוֹשֵׁ֑ל גַּם־נָפַ֞ל אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ ק֣וּמָה ׀ וְנָשֻׁ֣בָה אֶל־עַמֵּ֗נוּ וְאֶל־אֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַיּוֹנָֽה׃יז–כ
החורבן הצפוי של מצרים
קראו לשם, כי פרעה מלך מצרים בא בצר וברעש.
קָרְא֖וּ שָׁ֑ם פַּרְעֹ֤ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ שָׁא֔וֹן הֶעֱבִ֖יר הַמּוֹעֵֽד׃חי אני, כך אומר המלך הַשֵּׁם צבאות, כי הוא יבוא כמו שבר ההרים וככרמל בים.
חַי־אָ֙נִי֙ נְאֻם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ כִּ֚י כְּתָב֣וֹר בֶּֽהָרִ֔ים וּכְכַרְמֶ֖ל בַּיָּ֥ם יָבֽוֹא׃הכינו כלי מילוט, את היושבת במצרים, כי חום יהיה לשממה ותהיה שוממת ללא יושבים.
כְּלֵ֤י גוֹלָה֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת־מִצְרָ֑יִם כִּֽי־נֹף֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְנִצְּתָ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃ (ס)עגל יפה הפה של מצרים, סערה מצפון באה.
עֶגְלָ֥ה יְפֵֽה־פִיָּ֖ה מִצְרָ֑יִם קֶ֥רֶץ מִצָּפ֖וֹן בָּ֥א בָֽא׃כא–כד
נפילת מצרים
גם השבויים בתוכה הם כמו עגלות המשקולת, כי גם הם פנו וברחו יחד, הם לא עמדו, כי יום האבדון שלהם הגיע עליהם, זמן העונש שלהם הגיע.
גַּם־שְׂכִרֶ֤יהָ בְקִרְבָּהּ֙ כְּעֶגְלֵ֣י מַרְבֵּ֔ק כִּֽי־גַם־הֵ֧מָּה הִפְנ֛וּ נָ֥סוּ יַחְדָּ֖יו לֹ֣א עָמָ֑דוּ כִּ֣י י֥וֹם אֵידָ֛ם בָּ֥א עֲלֵיהֶ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃הקול שלה נשמע כמו נחש שמתקדמת, כי בכוח הם באו אליה עם חרבות, כמו כותתי עצים.
קוֹלָ֖הּ כַּנָּחָ֣שׁ יֵלֵ֑ךְ כִּֽי־בְחַ֣יִל יֵלֵ֔כוּ וּבְקַרְדֻּמּוֹת֙ בָּ֣אוּ לָ֔הּ כְּחֹטְבֵ֖י עֵצִֽים׃הם יכרתו את היער, נאמר ה', כי הם לא יצליחו להתחבא, כי הם רבים יותר מארבה ואין להם מספר.
כָּרְת֤וּ יַעְרָהּ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֖י לֹ֣א יֵֽחָקֵ֑ר כִּ֤י רַבּוּ֙ מֵֽאַרְבֶּ֔ה וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מִסְפָּֽר׃בת מצרים הופתעה, והיא נמסרה ליד עם צפון.
הֹבִ֖ישָׁה בַּת־מִצְרָ֑יִם נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד עַם־צָפֽוֹן׃כה–כח
הַבְטָחַת הַשֵּׁם לְיַעֲקֹב וְעִנִיּוֹת מִצְרַיִם
הַשֵּׁם צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר: הִנֵּנִי עוֹשֶׂה עִנִיּוֹת לְעַמּוֹן מִן הַמִּצְרַיִם, וְלִפְרַע, וְלִמְצָרַיִם, וּלְאֵלֶיהָ, וּלְמַלְכֶיהָ, וּלִפְרַע, וּלְכָל הַבּוֹטְחִים בּוֹ.
אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֤י פוֹקֵד֙ אֶל־אָמ֣וֹן מִנֹּ֔א וְעַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם וְעַל־אֱלֹהֶ֖יהָ וְעַל־מְלָכֶ֑יהָ וְעַ֨ל־פַּרְעֹ֔ה וְעַ֥ל הַבֹּטְחִ֖ים בּֽוֹ׃וְאֶת כָּל הַמְּבַקְשִׁים אֶת נַפְשָׁם אֶתֵּן לְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְלִידָיו, וְאַחֲרֵי כֵּן יֵשְׁבוּ כְּיָמִים קַדְמוֹנִים, כֹּכה אָמַר הַשֵּׁם.
וּנְתַתִּ֗ים בְּיַד֙ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֔ם וּבְיַ֛ד נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּבְיַד־עֲבָדָ֑יו וְאַחֲרֵי־כֵ֛ן תִּשְׁכֹּ֥ן כִּֽימֵי־קֶ֖דֶם נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)וְאַתָּה, עַבְדִּי יַעֲקֹב, אַל תִּירָא, וְאַל יִתְאַתְּרוּ יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנֵּנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם; יָשׁוּב יַעֲקֹב, יַשְׁתּוֹק, יִשְׁתַּחֲנַ וְלֹא יִירָא.
וְ֠אַתָּה אַל־תִּירָ֞א עַבְדִּ֤י יַֽעֲקֹב֙ וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִנְנִ֤י מוֹשִֽׁעֲךָ֙ מֵֽרָח֔וֹק וְאֶֽת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַעֲק֛וֹב וְשָׁקַ֥ט וְשַׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃ (ס)אַתָּה, עַבְדִּי יַעֲקֹב, אַל תִּירָא, אָמַר הַשֵּׁם, כִּי אִתְּךָ אָנִי; אֲנִי אֶעֱשֶׂה כָּלָה בְּכָל הַגּוֹיִם שֶׁדְּחַסְתִּי אוֹתְךָ שָׁם, אֲבָל אוֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָּלָה; אֶתְיַסֵּר אוֹתְךָ בְּמִשְׁפָּט וְאָנִי אֲנַקְּךָ.
אַ֠תָּה אַל־תִּירָ֞א עַבְדִּ֤י יַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֥י אִתְּךָ֖ אָ֑נִי כִּי֩ אֶעֱשֶׂ֨ה כָלָ֜ה בְּכָֽל־הַגּוֹיִ֣ם ׀ אֲשֶׁ֧ר הִדַּחְתִּ֣יךָ שָׁ֗מָּה וְאֹֽתְךָ֙ לֹא־אֶעֱשֶׂ֣ה כָלָ֔ה וְיִסַּרְתִּ֙יךָ֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט וְנַקֵּ֖ה לֹ֥א אֲנַקֶּֽךָּ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
נבואת ירמיהו על מצרים
אֲשֶׁ֨ר הָיָ֧ה דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא עַל־הַגּוֹיִֽם׃
לְמִצְרַ֗יִם עַל־חֵ֨יל פַּרְעֹ֤ה נְכוֹ֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁר־הָיָ֥ה עַל־נְהַר־פְּרָ֖ת בְּכַרְכְּמִ֑שׁ אֲשֶׁ֣ר הִכָּ֗ה נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַת֙ הָֽרְבִיעִ֔ית לִיהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
עִרְכ֤וּ מָגֵן֙ וְצִנָּ֔ה וּגְשׁ֖וּ לַמִּלְחָמָֽה׃
אִסְר֣וּ הַסּוּסִ֗ים וַֽעֲלוּ֙ הַפָּ֣רָשִׁ֔ים וְהִֽתְיַצְּב֖וּ בְּכ֥וֹבָעִ֑ים מִרְקוּ֙ הָֽרְמָחִ֔ים לִבְשׁ֖וּ הַסִּרְיֹנֹֽת׃
ה–ח
נפילת צבאות ועליית מצרים
מַדּ֣וּעַ רָאִ֗יתִי הֵ֣מָּה חַתִּים֮ נְסֹגִ֣ים אָחוֹר֒ וְגִבּוֹרֵיהֶ֣ם יֻכַּ֔תּוּ וּמָנ֥וֹס נָ֖סוּ וְלֹ֣א הִפְנ֑וּ מָג֥וֹר מִסָּבִ֖יב נְאֻם־יְהוָֽה׃
אַל־יָנ֣וּס הַקַּ֔ל וְאַל־יִמָּלֵ֖ט הַגִּבּ֑וֹר צָפ֙וֹנָה֙ עַל־יַ֣ד נְהַר־פְּרָ֔ת כָּשְׁל֖וּ וְנָפָֽלוּ׃
מִי־זֶ֖ה כַּיְאֹ֣ר יַֽעֲלֶ֑ה כַּנְּהָר֕וֹת יִֽתְגָּעֲשׁ֖וּ מֵימָֽיו׃
מִצְרַ֙יִם֙ כַּיְאֹ֣ר יַֽעֲלֶ֔ה וְכַנְּהָר֖וֹת יִתְגֹּ֣עֲשׁוּ מָ֑יִם וַיֹּ֗אמֶר אַֽעֲלֶה֙ אֲכַסֶּה־אֶ֔רֶץ אֹבִ֥ידָה עִ֖יר וְיֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃
ט–יב
נבואת מלחמה וכיבוש מצרים
עֲל֤וּ הַסּוּסִים֙ וְהִתְהֹלְל֣וּ הָרֶ֔כֶב וְיֵצְא֖וּ הַגִּבּוֹרִ֑ים כּ֤וּשׁ וּפוּט֙ תֹּפְשֵׂ֣י מָגֵ֔ן וְלוּדִ֕ים תֹּפְשֵׂ֖י דֹּ֥רְכֵי קָֽשֶׁת׃
וְֽהַיּ֨וֹם הַה֜וּא לַאדֹנָ֧י יְהוִ֣ה צְבָא֗וֹת י֤וֹם נְקָמָה֙ לְהִנָּקֵ֣ם מִצָּרָ֔יו וְאָכְלָ֥ה חֶ֙רֶב֙ וְשָׂ֣בְעָ֔ה וְרָוְתָ֖ה מִדָּמָ֑ם כִּ֣י זֶ֠בַח לַאדֹנָ֨י יְהוִ֧ה צְבָא֛וֹת בְּאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן אֶל־נְהַר־פְּרָֽת׃
עֲלִ֤י גִלְעָד֙ וּקְחִ֣י צֳרִ֔י בְּתוּלַ֖ת בַּת־מִצְרָ֑יִם לַשָּׁוְא֙ הרביתי [הִרְבֵּ֣ית] רְפֻא֔וֹת תְּעָלָ֖ה אֵ֥ין לָֽךְ׃
שָׁמְע֤וּ גוֹיִם֙ קְלוֹנֵ֔ךְ וְצִוְחָתֵ֖ךְ מָלְאָ֣ה הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גִבּ֤וֹר בְּגִבּוֹר֙ כָּשָׁ֔לוּ יַחְדָּ֖יו נָפְל֥וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ (פ)
יג–טז
התחזית על מצרים
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ הַנָּבִ֑יא לָב֗וֹא נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל לְהַכּ֖וֹת אֶת־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
הַגִּ֤ידוּ בְמִצְרַ֙יִם֙ וְהַשְׁמִ֣יעוּ בְמִגְדּ֔וֹל וְהַשְׁמִ֥יעוּ בְנֹ֖ף וּבְתַחְפַּנְחֵ֑ס אִמְר֗וּ הִתְיַצֵּב֙ וְהָכֵ֣ן לָ֔ךְ כִּֽי־אָכְלָ֥ה חֶ֖רֶב סְבִיבֶֽיךָ׃
מַדּ֖וּעַ נִסְחַ֣ף אַבִּירֶ֑יךָ לֹ֣א עָמַ֔ד כִּ֥י יְהוָ֖ה הֲדָפֽוֹ׃
הִרְבָּ֖ה כּוֹשֵׁ֑ל גַּם־נָפַ֞ל אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ ק֣וּמָה ׀ וְנָשֻׁ֣בָה אֶל־עַמֵּ֗נוּ וְאֶל־אֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַיּוֹנָֽה׃
יז–כ
החורבן הצפוי של מצרים
קָרְא֖וּ שָׁ֑ם פַּרְעֹ֤ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ שָׁא֔וֹן הֶעֱבִ֖יר הַמּוֹעֵֽד׃
חַי־אָ֙נִי֙ נְאֻם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ כִּ֚י כְּתָב֣וֹר בֶּֽהָרִ֔ים וּכְכַרְמֶ֖ל בַּיָּ֥ם יָבֽוֹא׃
כְּלֵ֤י גוֹלָה֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת־מִצְרָ֑יִם כִּֽי־נֹף֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְנִצְּתָ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃ (ס)
עֶגְלָ֥ה יְפֵֽה־פִיָּ֖ה מִצְרָ֑יִם קֶ֥רֶץ מִצָּפ֖וֹן בָּ֥א בָֽא׃
כא–כד
נפילת מצרים
גַּם־שְׂכִרֶ֤יהָ בְקִרְבָּהּ֙ כְּעֶגְלֵ֣י מַרְבֵּ֔ק כִּֽי־גַם־הֵ֧מָּה הִפְנ֛וּ נָ֥סוּ יַחְדָּ֖יו לֹ֣א עָמָ֑דוּ כִּ֣י י֥וֹם אֵידָ֛ם בָּ֥א עֲלֵיהֶ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃
קוֹלָ֖הּ כַּנָּחָ֣שׁ יֵלֵ֑ךְ כִּֽי־בְחַ֣יִל יֵלֵ֔כוּ וּבְקַרְדֻּמּוֹת֙ בָּ֣אוּ לָ֔הּ כְּחֹטְבֵ֖י עֵצִֽים׃
כָּרְת֤וּ יַעְרָהּ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֖י לֹ֣א יֵֽחָקֵ֑ר כִּ֤י רַבּוּ֙ מֵֽאַרְבֶּ֔ה וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מִסְפָּֽר׃
הֹבִ֖ישָׁה בַּת־מִצְרָ֑יִם נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד עַם־צָפֽוֹן׃
כה–כח
הַבְטָחַת הַשֵּׁם לְיַעֲקֹב וְעִנִיּוֹת מִצְרַיִם
אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֤י פוֹקֵד֙ אֶל־אָמ֣וֹן מִנֹּ֔א וְעַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם וְעַל־אֱלֹהֶ֖יהָ וְעַל־מְלָכֶ֑יהָ וְעַ֨ל־פַּרְעֹ֔ה וְעַ֥ל הַבֹּטְחִ֖ים בּֽוֹ׃
וּנְתַתִּ֗ים בְּיַד֙ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֔ם וּבְיַ֛ד נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּבְיַד־עֲבָדָ֑יו וְאַחֲרֵי־כֵ֛ן תִּשְׁכֹּ֥ן כִּֽימֵי־קֶ֖דֶם נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
וְ֠אַתָּה אַל־תִּירָ֞א עַבְדִּ֤י יַֽעֲקֹב֙ וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִנְנִ֤י מוֹשִֽׁעֲךָ֙ מֵֽרָח֔וֹק וְאֶֽת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַעֲק֛וֹב וְשָׁקַ֥ט וְשַׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃ (ס)
אַ֠תָּה אַל־תִּירָ֞א עַבְדִּ֤י יַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֥י אִתְּךָ֖ אָ֑נִי כִּי֩ אֶעֱשֶׂ֨ה כָלָ֜ה בְּכָֽל־הַגּוֹיִ֣ם ׀ אֲשֶׁ֧ר הִדַּחְתִּ֣יךָ שָׁ֗מָּה וְאֹֽתְךָ֙ לֹא־אֶעֱשֶׂ֣ה כָלָ֔ה וְיִסַּרְתִּ֙יךָ֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט וְנַקֵּ֖ה לֹ֥א אֲנַקֶּֽךָּ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את הנבואה על המלחמה מול מצרים ואת גורלה של הממלכה.
פסוקים א–ד
נבואת ירמיהו על מצרים
נבואה על מצרים וצבא פרעה. תיאור המלחמה בקרכמיש נגד צבא בבל בשנה הרביעית למלכות יהויקים, כולל הנחיות להתכונן לקרב.
פסוקים ה–ח
נפילת צבאות ועליית מצרים
הפסוקים מתארים את המצור והמלחמה בצפון עמו על נהר פרת, שבה הגיבורים נכרים והנמלטים בורחים בחרדה. לאחר מכן מופיעה תמונת עוצמה של מצרים שעולה כנהר סוער, בתוכנה כוונה להרס ערים וכיבוש הארץ.
פסוקים ט–יב
נבואת מלחמה וכיבוש מצרים
פסוקים אלו מתארים צבאות כושים ולודים היוצאים למלחמה, ומתבטאים בנבואה על יום נקמה של הַשֵּׁם בנתיב נהר הפרת. הנבואה מופנית נגד מצרים, המנסה למצוא מרפא לשווא, ומזהירה שצערה וקריסת גיבוריה יישמעו בכל הארץ.
פסוקים יג–טז
התחזית על מצרים
הנביא ירמיהו מוסר את דבר הַשֵּׁם על בואו של נבוכדצר מלך בבל לכבוש את מצרים. הנביא קורא להכריז על סכנת החרב במצרים, ומתאר כיצד הגיבורים המצריים נסחפים ונופלים, מה שגורם לאנשים לרצות לחזור לארצם המקורית כדי להימלט מהלחימה.
פסוקים יז–כ
החורבן הצפוי של מצרים
הנביא ירמיהו מבשר על פגיעה גדולה במצרים תחת שלטון פרעה. הוא מתאר כוחות מצפון שיגיעו ויהפכו את ארץ מצרים לשממה וחסרת יושבים. הדימוי של העגל היפה מציג את מצרים, אך הסערה הבאה תביא את חורבנה.
פסוקים כא–כד
נפילת מצרים
הפסוקים מתארים את חורבן מצרים על ידי צבא הצפון. תיאור הניצחון מדגיש את כוח התוקפים, את חוסר היכולת של מצרים לברוח ואת ריבוי האויב שאינו ניתן למניעה, מה שמוביל להפתעה ולהכנעה של מצרים.
פסוקים כה–כח
הַבְטָחַת הַשֵּׁם לְיַעֲקֹב וְעִנִיּוֹת מִצְרַיִם
הַנְּבִיא יֶתְרוֹ מַבְעִיר אֶת גְּזֵרוֹת הַשֵּׁם עַל מִצְרַיִם, עַמּוֹן וּלְפַרְעֹה, שֶׁיִּכָּפוּ בְּיַד בָּבֶל. כְּבָר בְּעֵת הַחֲרָדָה, הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְעַבְדוֹ יַעֲקֹב לְהוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ וְאֶת זַרְעוֹ מֵהַשִּׁיבּוּת, וְלֹא לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ לְחַרְטָה בְּמִשְׁפָּט, בְּשֶׁל הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא אִתּוֹ.
הפסוקים מסתיימים בהבטחת השם להצלת עם ישראל מתוך המצוקה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מַלְכוּת אֶדֹם וּמִשְׁאָר הַצָּרַעַת
״אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ. עַל יְדֵי מָה נְגָעִים בָּאִים, עַל יְדֵי הַזְּנוּת. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּירוּשָׁלַיִם, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִין בִּזְנוּת, לְכָךְ לָקוּ בְּצָרַעַת.״
הַמִּדְרָשׁ בַּמְּקוֹר שֶׁנֶּתַּן מְסַבֵּר אֶת הַפֶּסַק בְּיִרְמְיָהוּ שֶׁמַּלְכוּת אֶדֹם תִּפָּסֵעַ וְתִמָּחֵ. הַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר בֵּין הַמִּשְׁאָר שֶׁל מַלְכוּת אֶדֹם לְבֵין הַמִּשְׁאָר שֶׁל צָרַעַת. הוּא מְסַבֵּב אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת הַמִּשְׁתַּחֲשְׁתִּים בַּפֶּסַק כְּמַלְכוּת בָּבֶל, מָדַי וְיָוָן, וּמְסַיֵּם בְּמַלְכוּת אֶדֹם שֶׁנֶּעֱנָשָׁה בְּצָרַעַת. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל גַּם פֵּרוּשׁ לַפְּסוּק מֵיסַעַת אֶדֹם עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמִּשְׁפָּט, וּמְצִיעַ פֵּרוּשׁ אַחֵר לַמִּשְׁאָר הַכָּבֵד בַּעֲלִיַּת הָעֹל, אֲבָל מְצִיעַ גַּם פֵּרוּשׁ לְרַבִּי עֲקִיבָא. הַמַּבְחִין בֵּין הַפֵּרוּשׁ הַמִּקְרָאִי לַמַּלְכוּת לְבֵין הַמִּדְרָשׁ הַמְמַשְׁלֵךְ אֶת הַפֶּסַק לְעוֹלָם הַבָּא.
מדרש תנחומא, תזריע י״א:א׳ ↗הַנִּצָּחוֹן הַתְּחִלָּה שֶׁל הַשֵּׁם עַל הַמַּמְלָכוֹת
״פרע מהם הקב"ה במצרים, ואח"כ פרע מהם על הים, במצרים מה כתיב, ויהי בחצי הלילה, כיון שהכה השר שלהן ואחר כך הכה אותן, וכן הוא״
בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא בּוֹבֶר מֻסְבָּר הַדֶּפֶן הַתַּחְלִיתִי בַּמַּעֲשֵׂי הַשֵּׁם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא הַמְּפַרֵעַ לַעֲמִים, וְהוּא עוֹשֶׂה כְּבָר בַּתְּחִלָּה בַּשַּׁר שֶׁל הַמַּמְלָכָה וְאָז בָּעַמִּים עַצְמָם. כָּךְ הָיָה בְּמִצְרַיִם, כִּי הַשֵּׁם הִכָּה אֶת שַׁר הַמִּצְרִים בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וְאַחֲרָךְ הִכָּה אֶת הַמִּצְרִים עַל הַיָּם. כָּךְ גַּם בְּבַבֶל, הַשֵּׁם פָּקַד קִידְמָה אֶת בֵּל וְאָחַר כָּךְ אֶת נְבוּכַדְנֶצַר. הַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר גַּם לְמַלְכוּת רוֹם, שֶׁהַשֵּׁם מְפַרֵעַ קִידְמָה אֶת הַשַּׁר שֶׁלָּהֶם וְאָחַר כָּךְ אֶת הַמַּמְלָכָה. הַמִּדְרָשׁ מְצַיֵּן שֶׁזֶּהוּ כֹּחַ הַפְּעֻלָּה הַנִּצָּחוֹן שֶׁל הַשֵּׁם עַל כָּל הַכּוֹחוֹת. הַמִּדְרָשׁ מְבִיא דֻּגְמָה עַל אֲבִירַךְ, שֶׁהַשֵּׁם הִכָּה קִידְמָה אֶת הַשַּׁר שֶׁלּוֹ בְּצָרַעַת וְאָחַר כָּךְ הִכָּה אֶת הַמַּמְלָכָה. הַשֵּׁם מְשַׁלֵּט עַל כָּל הַכּוֹחוֹת בַּשָּׁמַיִם וְגַם בָּאָרֶץ. לְעוֹגֶן הַמַּמְלָכוֹת כָּל הַכֹּחַ הוּא זָז, אַךְ יִשְׂרָאֵל הֵם נִצָּחִים וְקַיָּמִים לָעַד, כִּי הָאֱלֹהִים שֶׁלָּהֶם הוּא אֱלֹהִים חַי וְקַיָּם לָעַד.
תנחומא בובר, בא י״ט:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
ההתרוקנות של קרכום
״יתגעשו מימיו. דמטרפין מוהי:״
בפסוק זה, ירמיהו מתאר את הכאוס והחרדה שמתפשטים בקרכום בעקבות המלחמה. הדימוי של נהר שמתרוקן או שמתעורר בשיטפון חזק מדגיש את הכוח ההרסני של המצב החדש. הפסוק מתמקד בתנועה של המים ובשינוי המזג של הטבע כביטוי למתח הפוליטי והצבאי באזור. רש"י מפרש את המילים "יתגעשו מימיו" כתיאור של התרוקנות המים. לפי פירושו, המים מתחילים להתפזר או להתרוקן מהערוץ שלהם. המפרש מדגיש את תנועת הפיזור של המים כחלק מהתהליך של ההרס והשינוי שמתרחשים במלחמה.
רש״י על ירמיהו 46:7:2 ↗הת unpreparedness של מצרים
״הפנו. פנו עורף לבקש לנוס:״
בקטע זה מופיע דימוי חזיוני המתאר את מצבה של מצרים אל מול הפלישה של בבל. המקרא משתמש בדימוי של כלי עבודה כדי לתאר את הכנות המעטה של המצריים למלחמה. הדימוי מראה כיצד המצרים מנסים להכין את עצמם, אך חסרה להם היסודיות הנדרשת. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר את הכוונה של הדימוי. לפי פירושו, הביטוי "פנו עורף" מתייחס לניסיון לברוח או להתרחק מהמלחמה. רש"י מראה כיצד הפעולה של חיפוש מקום מסתור היא תוצאה של חוסר היכולת לעמוד בלחץ הקרב.
רש״י על ירמיהו 46:21:3 ↗הכוח המתפרץ של מצרים
״מי זה. אמר המלעיג מי זה העם שהיה עולה ומתפשט כמו היאור העולה ומתפשט על כל פני האדמה ומי הוא העם המרים קול שאון כמו״
בפסוק זה מימי ירמיהו, הנביא מתאר תמונה של כוח צבאי או עם שנעה קדימה בעוצמה רבה. השאלה בשיר היא מי זה העם הזה שמתפשט ומתרחב על פני כל האדמה, בדיוק כמו שיאור שמתפשט על פני המים? מי זה העם שקול השאון שלו חזק ורועש כמו נהרות שזורמים בעוז ובתנועה חזקה? המצודת דוד מסביר את הדימויים הללו ומזהה את העם המתפרץ עם כוח שמתפשט במהירות על פני השטח. הוא מפרש את קול הנהרות כרעש הגלים והמים שזזים בעוצמה רבה, דבר שממחיש את עוצמת המהלומה והקול המרעיש של הצבא המתקדם.
מצודת דוד על ירמיהו 46:7:1 ↗הת unpreparedness מול יום המות
״כי יום אידם. ר״ל על כי בא עליהם יום אידם עת מותם שהוא פקודת כל חי לכן בא מורך בלבבם:״
בְּפֶרֶק מ״ו בְּסֵפֶר יִרְמְיָהוּ, הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַמּוֹעֲרָה הַמּוֹרֶה בַלֵּב כְּשֶׁבָּא יוֹם הַמָּוֶת. הַמְּצוּתַת דָּוִד מְסַבֵּר עַל הַמִּלִּים "כִּי יוֹם אָדָם", כְּשֶׁהַמְּשִׁימָה בְּכָל חַי, כְּשֶׁהַזְּמַן הַמְּצֻיָּן בָּא עַל הָאָדָם וְעַל הָעַמִּים. הַתְּחוּמָה הַזֶּה מְבִיאָה פַּחַד וְעֶצֶב בַּלֵּב כְּשֶׁהַמָּוֶת נִצָּב לִפְנֵי הָאָדָם. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מַתְחִיל בְּהַבָּטָה עַל הַמְּצִיאוּת הַכְּבוּדָה שֶׁל הַזְּמַן הַמְּקֻדָּשׁ שֶׁל כָּל יְצוּר. הַמְּצוּתַת דָּוִד מַתְרֵם לְהַבִּין אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁבְּהַבְטָחָה עַל הַמְּצִיאוּת הַמְּפַחֶדֶת, וְזֶהוּ הַסְּבָרָה אַחַת מִתּוֹךְ הַמְּסוֹרָה הַמְּפרשת.
מצודת דוד על ירמיהו 46:21:3 ↗