הדבר שירמיהו הנביא אמר לברוכ בן נרי, כשכתב את הדברים האלה בספר מפיו של ירמיהו, בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה.
הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּר֙ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֶל־בָּר֖וּךְ בֶּֽן־נֵֽרִיָּ֑ה בְּכָתְבוֹ֩ אֶת־הַדְּבָרִ֨ים הָאֵ֤לֶּה עַל־סֵ֙פֶר֙ מִפִּ֣י יִרְמְיָ֔הוּ בַּשָּׁנָה֙ הָֽרְבִעִ֔ית לִיהוֹיָקִ֧ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֛הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר׃ (ס)ירמיהו · פרק מה׳
המסר לברוכ בן נרי
הנבואה המיועדת לברכיה בן נרי על שבירת המצפים והשינוי הצפוי
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו מה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
המסר לברוכ בן נרי
ככה אמר ה׳ אלוהי ישראל: עלייך, ברוכ.
כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עָלֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃אמרת: אוי לי, כי ה׳ הוסיף צער על כאבי, התעייפתי מאנחותיי ולא מצאתי מנוחה.
אָמַ֙רְתָּ֙ אֽוֹי־נָ֣א לִ֔י כִּֽי־יָסַ֧ף יְהוָ֛ה יָג֖וֹן עַל־מַכְאֹבִ֑י יָגַ֙עְתִּי֙ בְּאַנְחָתִ֔י וּמְנוּחָ֖ה לֹ֥א מָצָֽאתִי׃ (ס)כך תאמר לו: ככה אמר ה׳, הנה את מה שבניתי אני הורס, ואת מה ששתלתי אני עקור, ועל כל הארץ זה יהיה.
כֹּ֣ה ׀ תֹּאמַ֣ר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֤ה אֲשֶׁר־בָּנִ֙יתִי֙ אֲנִ֣י הֹרֵ֔ס וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נָטַ֖עְתִּי אֲנִ֣י נֹתֵ֑שׁ וְאֶת־כָּל־הָאָ֖רֶץ הִֽיא׃ה–ה
הזהרה לברכיה
ואתה מחפש לעצמך גדלות, אל תחפש. כי הנה אני מביא רעה על כל הבשר, נאום ה'. ואתן לך את נפשך כשלל בכל המקומות שתלך אליהם.
וְאַתָּ֛ה תְּבַקֶּשׁ־לְךָ֥ גְדֹל֖וֹת אַל־תְּבַקֵּ֑שׁ כִּ֡י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא רָעָ֤ה עַל־כָּל־בָּשָׂר֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְנָתַתִּ֨י לְךָ֤ אֶֽת־נַפְשְׁךָ֙ לְשָׁלָ֔ל עַ֥ל כָּל־הַמְּקֹמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר תֵּֽלֶךְ־שָֽׁם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
המסר לברוכ בן נרי
הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּר֙ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֶל־בָּר֖וּךְ בֶּֽן־נֵֽרִיָּ֑ה בְּכָתְבוֹ֩ אֶת־הַדְּבָרִ֨ים הָאֵ֤לֶּה עַל־סֵ֙פֶר֙ מִפִּ֣י יִרְמְיָ֔הוּ בַּשָּׁנָה֙ הָֽרְבִעִ֔ית לִיהוֹיָקִ֧ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֛הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר׃ (ס)
כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עָלֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃
אָמַ֙רְתָּ֙ אֽוֹי־נָ֣א לִ֔י כִּֽי־יָסַ֧ף יְהוָ֛ה יָג֖וֹן עַל־מַכְאֹבִ֑י יָגַ֙עְתִּי֙ בְּאַנְחָתִ֔י וּמְנוּחָ֖ה לֹ֥א מָצָֽאתִי׃ (ס)
כֹּ֣ה ׀ תֹּאמַ֣ר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֤ה אֲשֶׁר־בָּנִ֙יתִי֙ אֲנִ֣י הֹרֵ֔ס וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נָטַ֖עְתִּי אֲנִ֣י נֹתֵ֑שׁ וְאֶת־כָּל־הָאָ֖רֶץ הִֽיא׃
ה–ה
הזהרה לברכיה
וְאַתָּ֛ה תְּבַקֶּשׁ־לְךָ֥ גְדֹל֖וֹת אַל־תְּבַקֵּ֑שׁ כִּ֡י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא רָעָ֤ה עַל־כָּל־בָּשָׂר֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְנָתַתִּ֨י לְךָ֤ אֶֽת־נַפְשְׁךָ֙ לְשָׁלָ֔ל עַ֥ל כָּל־הַמְּקֹמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר תֵּֽלֶךְ־שָֽׁם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את דברי הַשֵּׁם לנביא ירמיהו כלפי ברכיה בן נרי.
פסוקים א–ד
המסר לברוכ בן נרי
הנבואה לברוכ בן נרי המביעה את חוסר המנוחה שלו ואת תשובת ה׳ על ההרס המתוכנן של כל הארץ.
פסוקים ה–ה
הזהרה לברכיה
האל פונה אל ברכיה ומזהיר אותו שלא יחפש כבוד או מעמד גדול לעצמו. הדובר מבהיר כי רעה כללית עומדת לבוא על כל הבשר, ובתוך המהומה הזו, נפשו של ברכיה תישמר ותצא בשלום מכל המקומות אליהם יגיע.
הפסוקים מסתיימים באזהרה אישית לברכיה לגבי שאיפותיו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשמעות המיוחדת של הכינוי כושי
״רַבִּי תַּחְנָא אוֹמֵר: אַף יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ כּוּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר ״הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי״. וְכִי כּוּשִׁים הָיוּ? אֶלָּא מָה כּוּשִׁי זֶה גּוּפוֹ מְשֻׁנֶּה מִכָּל הַבְּרִיּוֹת, כָּךְ״
בַּפְּרָק הַשְּׁלִישִׁים וְהַשִּׁשִּׁים מִפִּרְקֵי דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מֻסְבר הַכִּינוּי הַמַּפְלִיא "כּוּשִׁי" שֶׁנֶּאֱמַר עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה. הַמַּקְצִיעַ בַּתַּרְגּוּם כְּבָר אוֹמֵר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לֹא לְזֶה הַמַּצַּב הַגַּיעוּתִי, אֶלָּא לְמַצָּב שֶׁל שִׁנּוּי וּמְיוּחָדוּת. כְּמוֹ שֶׁגּוּפוֹ שֶׁל הַכּוּשִׁי שׁוֹנֶה מִכָּל הַבְּרִיּוֹת, כָּךְ גַּם הָעָם וְהַדְּמוּיוֹת הַמְּיֻחָדִים שֶׁלָּהֶם שׁוֹנִים מִכָּל הָאֻמּוֹת בְּטוּבוֹ. לְפִי הַמַּקְצִיעַ, הַכִּינוּי מְצַייֵן שִׁנּוּי בַּדֶּרֶךְ וּבַמַּעֲשֵׂי הַטּוֹב. הַשִּׁיטָה הַזֹּאת מַתְרֵעַת שֶׁהַמִּלִּים הַנִּקְרָאוֹת כּוּשִׁים בַּמִּקְרָא מְשַׁמְּאוֹת מְיוּחָדוּת רוּחָנִית וְלֹא מַצָּב חִיצוֹנִי. כָּךְ גַּם בָּרוּך בֶּן נֵרִיָּה, שֶׁנִּקְרָא כּוּשִי, כִּי הָיָה שׁוֹנֶה בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים מִכָּל הָאָדָם.
פרקי דרבי אליעזר נ״ג:ו׳ ↗ההתמודדות של רבי חייא בר יוסף עם הלומדים
״רִבִּי חִיָיה בַּר יוֹסֵף שָׁלַח בָּתָר אִיתְּתֵיהּ. אָמַר. יִסְקוּן עִימָּהּ תְּלָתָא תַּלְמִידִין. שֶׁאִם יַפְנֶה אֶחָד מֵהֶן לְצוֹרְכוֹ תִּתְיָיחֵד עִם שְׁנַיִם. וְהָא תַנִּינָן. מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי״
בַּתַּלְמוּד יְרוּשָׁלְמִי, בְּסֵפֶר כְּתוּבּוֹת, מְסֻרֶה עַל רַבִּי חִיָּיָה בַּר יוֹסֵף שֶׁשָּׁלַח בְּעַצְמוֹ לְלִמּוּד. הַמַּקְור הַזֶּה מְתָאֵר קוֹשִׁי חַיָּתִי שֶׁל הַלּוֹמֵד, שֶׁהוּא נֶאֱמָר עַל הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ שְׁלוֹשָׁה תַּלְמִידִים לוֹמְדִים יַחְדָּו. כְּשֶׁאֶחָד מֵהֶם מִתְפַּקֵּד לְצָרְכָיו הַמְּשֻׁנִּים, שְׁנַיִם הַשְּׁבָרִים הַשֵּׁנִיִּים נֶשְׁאָרִים בְּקֶשֶׁר יְחִידָה.
תלמוד ירושלמי כתובות ב׳:ט׳:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
התמודדות עם תחושת חוסר היכולת
״ומנוחה לא מצאתי. לא שרתה עלי שכינה להנבא כמו ותנח עליהם הרוח (במדבר י״א:כ״ו) מה נשתניתי מתלמידי הנביאים יהושע שימש את משה נחה עליו רוח״
בפסוק זה, ירמיהו מתאר את הכאב והקושי שלו בתקופה קשה. הוא מרגיץ על כך שהוא לא מוצא מנוחה בגלל מה שקורה. הוא מרגיש שהתפקיד שלו כנביא הפך למשקלה כבד מדי, והוא מתמודד עם תחושה של חוסר יכולת להמשיך כרגיל. רש"י מסביר את המצוקה של ירמיהו דרך השוואה לנביאים אחרים. לפי רש"י, ירמיהו מרגיש שחלה בו שינוי שלילי לעומת יהושע ואלישע, שעל כן נחה עליהם רוח הקודש בצורה יציבה ונוחה יותר. רש"י מפרש כאן את תחושת המצוקה האישית של הנביא מול הציפיות הנבואיות.
רש״י על ירמיהו 45:3:1 ↗ההרס והשינוי של הארץ
״ואת כל הארץ. היא הנדונת בנתישה והריסה זו:״
בפסוק הזה, רש"י מסביר את הדימוי של חורבן הארץ המופיע בדברי ירמיהו. הוא מפרש את המילים "את כל הארץ" כתיאור של תהליך הרס מקיף שבו האדמה נחטטת ונהרסת. הפירוש של רש"י מתמקד בדיוק של פעולת ההרס. הוא מסביר שהנתישה וההריסה הן חלק מתהליך של שינוי יסודי במצב הארץ, כפי שהנביא מתאר את המצב הקשה שמתחולל.
רש״י על ירמיהו 45:4:1 ↗הסוף של הספר והתחלה של משבר
״על ספר. אמר ספר ע״ש סופו כי אחר שיכתב נעשה ספר: ר״ל ירמיה אמר הדברים מפיו וברוך היה כותב על ספר:״
הפרק הזה מתמקד ברגע שבו ירמיהו שומע את דברי הַשֵּׁם. המפרש מצודת דוד מסביר את המילה "ספר" בשתי משמעויות: גם כפעולה של כתיבה וגם כתוצאה של כתיבה. לפי הפירוש, ירמיהו דיבר את הדברים, וברוך בן נתניה כתב אותם על גבי ספר. הטקסט מתאר את התקופה שבה דברי הנבואה נרשמים. זהו רגע של מעבר בין דיבור לבין תיעוד היסטורי. הפרק מדגיש את הקשר בין הנביא לכותב את דבריו, ומראה איך המסר הופך לחלק בלתי נפרד מהספר עצמו.
מצודת דוד על ירמיהו 45:1:2 ↗השינוי בתוכנית של הַשֵּׁם
״ואת אשר נטעתי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:״
בפסוק זה, הַשֵּׁם מצהיר שהוא עומד לשנות את מה שהוא קבע בעבר. המצודת דוד מסביר שהכפל במילים מדגיש את כוונת הַשֵּׁם להפר את מה שנתכוון לבנות או להקים. זהו הסבר על הדינמיות של הברית וההתנהגות האנושית מול רצון האל. הפרשן מתמקד בכפל הלשוני כדי להראות שהשינוי הוא מוחלט. לפי המצודת דוד, הַשֵּׁם לא רק משנה את המצב, אלא מבטל את מה שנטע או נבנה. הגישה כאן היא טכנית ועמוקה, המתמקדת במשמעות המילים עצמן כדי להבין את עוצמת השינוי הנבואי.
מצודת דוד על ירמיהו 45:4:2 ↗