אחרי שירמיה סיים לדבר אל כל העם את כל דברי ה' אלוהיהם, אלו הדברים ששלח אליהם את דבריו, ה' אלוהיהם.
וַיְהִי֩ כְּכַלּ֨וֹת יִרְמְיָ֜הוּ לְדַבֵּ֣ר אֶל־כָּל־הָעָ֗ם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר שְׁלָח֛וֹ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם אֲלֵיהֶ֑ם אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (ס)ירמיהו · פרק מג׳
ההתנגדות למסר הנבואי והבריחה למצרים
ירמיהו מדווח על סירוב העם לשמוע את דברי הנביא, הבריחה למצרים והתחייבות ה' להביא את החרב למצרים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו מג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ההתנגדות למסר הנבואי
עזריה בן הושעיה, יוחנן בן קרח וכל האנשים המרדנים אמרו לירמיה: אתה מדבר שקר, ה' אלוהינו לא שלח אותך לומר לנו שלא נבוא למצרים כדי לגור שם.
וַיֹּ֨אמֶר עֲזַרְיָ֤ה בֶן־הוֹשַֽׁעְיָה֙ וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֔חַ וְכָל־הָאֲנָשִׁ֖ים הַזֵּדִ֑ים אֹמְרִ֣ים אֶֽל־יִרְמְיָ֗הוּ שֶׁ֚קֶר אַתָּ֣ה מְדַבֵּ֔ר לֹ֣א שְׁלָחֲךָ֞ יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־תָבֹ֥אוּ מִצְרַ֖יִם לָג֥וּר שָֽׁם׃כי ברוך בן נריה הטעה אותך בנו, כדי שתמסור אותנו לידי הכשדים, כדי שיהרגו אותנו ויגלו אותנו לבבל.
כִּ֗י בָּרוּךְ֙ בֶּן־נֵ֣רִיָּ֔ה מַסִּ֥ית אֹתְךָ֖ בָּ֑נוּ לְמַעַן֩ תֵּ֨ת אֹתָ֤נוּ בְיַֽד־הַכַּשְׂדִּים֙ לְהָמִ֣ית אֹתָ֔נוּ וּלְהַגְל֥וֹת אֹתָ֖נוּ בָּבֶֽל׃אבל יוחנן בן קרח, כל שרי הצבא וכל העם לא הקשיבו לקול ה' שאמר להם להישאר בארץ יהודה.
וְלֹֽא־שָׁמַע֩ יוֹחָנָ֨ן בֶּן־קָרֵ֜חַ וְכָל־שָׂרֵ֧י הַחֲיָלִ֛ים וְכָל־הָעָ֖ם בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה לָשֶׁ֖בֶת בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃הבריחה למצרים
יוחנן בן קרח וכל שריי הצבא לקחו את כל שארית יהודה, שחזרו מכל העמים שנדחקו שם כדי לגור בארץ יהודה.
וַיִּקַּ֞ח יוֹחָנָ֤ן בֶּן־קָרֵ֙חַ֙ וְכָל־שָׂרֵ֣י הַחֲיָלִ֔ים אֵ֖ת כָּל־שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁר־שָׁ֗בוּ מִכָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר נִדְּחוּ־שָׁ֔ם לָג֖וּר בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃הם לקחו את הגברים, הנשים, הילדים, בנות המלך ואת כל האנשים שנגדוזראדן, רב הטבחים, השאיר לגדליה בן אחיקם בן שפן, וגם את ירמיה הנביא ואת ברוך בן נריה.
אֶֽת־הַ֠גְּבָרִים וְאֶת־הַנָּשִׁ֣ים וְאֶת־הַטַּף֮ וְאֶת־בְּנ֣וֹת הַמֶּלֶךְ֒ וְאֵ֣ת כָּל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר הִנִּ֙יחַ֙ נְבוּזַרְאֲדָ֣ן רַב־טַבָּחִ֔ים אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֑ן וְאֵת֙ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא וְאֶת־בָּר֖וּךְ בֶּן־נֵרִיָּֽהוּ׃הם הגיעו לארץ מצרים, כי הם לא שמעו את קול ה'. הם הגיעו עד לתחפנתס.
וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כִּ֛י לֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה וַיָּבֹ֖אוּ עַד־תַּחְפַּנְחֵֽס׃ (ס)ודבר ה' היה לירמיה בתחפנתס, שאמר:
וַיְהִ֤י דְבַר־יְהוָה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ בְּתַחְפַּנְחֵ֖ס לֵאמֹֽר׃הַבְטָחַת הַחֲרֶב וְהַחֶרֶב עַל מִצְרַיִם
קַח בְּיָדְךָ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת וּטְמֹן אוֹתָם בַּמָּקוֹם שֶׁל הַמַּלְבֵּן בְּפֶתַח בֵּית פַּרְעֹה בְּתַחְפַּנְחֵס, לִפְנֵי כָּל הָאֲנָשִׁים הַיְּהוּדִים.
קַ֣ח בְּיָדְךָ֞ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֗וֹת וּטְמַנְתָּ֤ם בַּמֶּ֙לֶט֙ בַּמַּלְבֵּ֔ן אֲשֶׁ֛ר בְּפֶ֥תַח בֵּית־פַּרְעֹ֖ה בְּתַחְפַּנְחֵ֑ס לְעֵינֵ֖י אֲנָשִׁ֥ים יְהוּדִֽים׃וְאָמַרְתָּ לָהֶם: כֹּה אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי שׁוֹלֵחַ, וְלָקַחְתִּי אֶת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, עַבְדִּי, וְשַׂמְתִּי אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה שֶׁטָּמַנְתָּ, וְהוּא יַטֶּה אֶת שַׁפְרִירֹתוֹ עֲלֵיהֶם.
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֡ם כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֤י שֹׁלֵ֙חַ֙ וְ֠לָקַחְתִּי אֶת־נְבוּכַדְרֶאצַּ֤ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ עַבְדִּ֔י וְשַׂמְתִּ֣י כִסְא֔וֹ מִמַּ֛עַל לָאֲבָנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֲשֶׁ֣ר טָמָ֑נְתִּי וְנָטָ֥ה אֶת־שפרורו [שַׁפְרִיר֖וֹ] עֲלֵיהֶֽם׃וְהוּא יָבֹא וְיַכֶּה אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּמָקוֹם שֶׁל מוֹת, בְּמָקוֹ מ שֶׁל שְׁבִי וּבְמָקוֹם שֶׁל חֶרֶב.
ובאה [וּבָ֕א] וְהִכָּ֖ה אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֧ר לַמָּ֣וֶת לַמָּ֗וֶת וַאֲשֶׁ֤ר לַשְּׁבִי֙ לַשֶּׁ֔בִי וַאֲשֶׁ֥ר לַחֶ֖רֶב לֶחָֽרֶב׃וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּבָתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם וְשָׂרַפְתִּי אוֹתָם, וְהוּא יָשׁוּב וְיְכַסֶּה אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁהָרוֹעֶה מְכַסֶּה אֶת בְּגָדָיו, וְיֵצֵא מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם.
וְהִצַּ֣תִּי אֵ֗שׁ בְּבָתֵּי֙ אֱלֹהֵ֣י מִצְרַ֔יִם וּשְׂרָפָ֖ם וְשָׁבָ֑ם וְעָטָה֩ אֶת־אֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם כַּאֲשֶׁר־יַעְטֶ֤ה הָֽרֹעֶה֙ אֶת־בִּגְד֔וֹ וְיָצָ֥א מִשָּׁ֖ם בְּשָׁלֽוֹם׃הרס המצבות בבית שמש
הוא ישבור את המצבות בבית שמש שנמצאת בארץ מצרים, וישרוף את בתי האלים של מצרים באש.
וְשִׁבַּ֗ר אֶֽת־מַצְּבוֹת֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְאֶת־בָּתֵּ֥י אֱלֹהֵֽי־מִצְרַ֖יִם יִשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
ההתנגדות למסר הנבואי
וַיְהִי֩ כְּכַלּ֨וֹת יִרְמְיָ֜הוּ לְדַבֵּ֣ר אֶל־כָּל־הָעָ֗ם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר שְׁלָח֛וֹ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם אֲלֵיהֶ֑ם אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (ס)
וַיֹּ֨אמֶר עֲזַרְיָ֤ה בֶן־הוֹשַֽׁעְיָה֙ וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֔חַ וְכָל־הָאֲנָשִׁ֖ים הַזֵּדִ֑ים אֹמְרִ֣ים אֶֽל־יִרְמְיָ֗הוּ שֶׁ֚קֶר אַתָּ֣ה מְדַבֵּ֔ר לֹ֣א שְׁלָחֲךָ֞ יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־תָבֹ֥אוּ מִצְרַ֖יִם לָג֥וּר שָֽׁם׃
כִּ֗י בָּרוּךְ֙ בֶּן־נֵ֣רִיָּ֔ה מַסִּ֥ית אֹתְךָ֖ בָּ֑נוּ לְמַעַן֩ תֵּ֨ת אֹתָ֤נוּ בְיַֽד־הַכַּשְׂדִּים֙ לְהָמִ֣ית אֹתָ֔נוּ וּלְהַגְל֥וֹת אֹתָ֖נוּ בָּבֶֽל׃
וְלֹֽא־שָׁמַע֩ יוֹחָנָ֨ן בֶּן־קָרֵ֜חַ וְכָל־שָׂרֵ֧י הַחֲיָלִ֛ים וְכָל־הָעָ֖ם בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה לָשֶׁ֖בֶת בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃
הבריחה למצרים
וַיִּקַּ֞ח יוֹחָנָ֤ן בֶּן־קָרֵ֙חַ֙ וְכָל־שָׂרֵ֣י הַחֲיָלִ֔ים אֵ֖ת כָּל־שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁר־שָׁ֗בוּ מִכָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר נִדְּחוּ־שָׁ֔ם לָג֖וּר בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃
אֶֽת־הַ֠גְּבָרִים וְאֶת־הַנָּשִׁ֣ים וְאֶת־הַטַּף֮ וְאֶת־בְּנ֣וֹת הַמֶּלֶךְ֒ וְאֵ֣ת כָּל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר הִנִּ֙יחַ֙ נְבוּזַרְאֲדָ֣ן רַב־טַבָּחִ֔ים אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֑ן וְאֵת֙ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא וְאֶת־בָּר֖וּךְ בֶּן־נֵרִיָּֽהוּ׃
וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כִּ֛י לֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה וַיָּבֹ֖אוּ עַד־תַּחְפַּנְחֵֽס׃ (ס)
וַיְהִ֤י דְבַר־יְהוָה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ בְּתַחְפַּנְחֵ֖ס לֵאמֹֽר׃
הַבְטָחַת הַחֲרֶב וְהַחֶרֶב עַל מִצְרַיִם
קַ֣ח בְּיָדְךָ֞ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֗וֹת וּטְמַנְתָּ֤ם בַּמֶּ֙לֶט֙ בַּמַּלְבֵּ֔ן אֲשֶׁ֛ר בְּפֶ֥תַח בֵּית־פַּרְעֹ֖ה בְּתַחְפַּנְחֵ֑ס לְעֵינֵ֖י אֲנָשִׁ֥ים יְהוּדִֽים׃
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֡ם כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֤י שֹׁלֵ֙חַ֙ וְ֠לָקַחְתִּי אֶת־נְבוּכַדְרֶאצַּ֤ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ עַבְדִּ֔י וְשַׂמְתִּ֣י כִסְא֔וֹ מִמַּ֛עַל לָאֲבָנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֲשֶׁ֣ר טָמָ֑נְתִּי וְנָטָ֥ה אֶת־שפרורו [שַׁפְרִיר֖וֹ] עֲלֵיהֶֽם׃
ובאה [וּבָ֕א] וְהִכָּ֖ה אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֧ר לַמָּ֣וֶת לַמָּ֗וֶת וַאֲשֶׁ֤ר לַשְּׁבִי֙ לַשֶּׁ֔בִי וַאֲשֶׁ֥ר לַחֶ֖רֶב לֶחָֽרֶב׃
וְהִצַּ֣תִּי אֵ֗שׁ בְּבָתֵּי֙ אֱלֹהֵ֣י מִצְרַ֔יִם וּשְׂרָפָ֖ם וְשָׁבָ֑ם וְעָטָה֩ אֶת־אֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם כַּאֲשֶׁר־יַעְטֶ֤ה הָֽרֹעֶה֙ אֶת־בִּגְד֔וֹ וְיָצָ֥א מִשָּׁ֖ם בְּשָׁלֽוֹם׃
הרס המצבות בבית שמש
וְשִׁבַּ֗ר אֶֽת־מַצְּבוֹת֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְאֶת־בָּתֵּ֥י אֱלֹהֵֽי־מִצְרַ֖יִם יִשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את התגובה של הגלוע למסרי ירמיהו ואת ההחלטה לעזוב את הארץ.
ההתנגדות למסר הנבואי
לאחר שירמיה מבשר את דברי ה' לעם, מנהיגים ולוחמים מאשימים אותו בכוזב ובניסיון להטעות אותם למות בבבל. הם מכחישים את האיסור לברוח למצרים ובוחרים להתעלם מהצו האלוקי להישאר ביהודה.
הבריחה למצרים
יוחנן בן קרח ושרים נוספים מובילים את שארית יהודה, כולל את גדליה בן אחיקם, ירמיה הנביא וברוך בן נריה, אל ארץ מצרים. הבריחה מתרחשת כתוצאה מחוסר שמיעת קול ה'. הקבוצה מגיעה עד למקום שנקרא תחפנתס, ושם מופיע דבר ה' אל ירמיה.
הַבְטָחַת הַחֲרֶב וְהַחֶרֶב עַל מִצְרַיִם
הנבואה מפרטת את מה שייעשה על ידי נבוכדצרצר, מלך בבל, שיישלח כעבד להשם כדי להכות את מצרים. הנבואה מתארת הרס של בתי אלוהי מצרים וכיבוש הארץ, אך מסיים בתיאור חזרה של המלך למקומו בבטחה.
הרס המצבות בבית שמש
הפסוק מתאר פעולה של הרס ושיבוש דת המצרים. הדובר מציין כי המצבות בבית שמש, הנמצאת בארץ מצרים, ישוברו, וכי בתי האלים של מצרים יישרפו באש.
הפרק מסתיים בתיאור ההרס של המצבות בדרך למצרים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין עבודת ה' לבעלות על נכסים
״וְהַיְינוּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״דָּוִד עַבְדִּי״, ״נְבוּכַדְנֶצַּר עַבְדִּי״? גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לוֹמַר כָּךְ, לְפִיכָךְ הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ״
בְּקֶצֶר הַמִּקְרָא, רֵיש לָקִישׁ מְבִיא אֶת הַמִּשְׁאָה הַמְּתֻקָּה מִן הַכְּתוּבִים עַל הַקֶּשר בֵּין הַקְּדָשׁוּת לְעַבְדּוּת הַשֵּׁם. הוּא שׁוֹאֵל לָמָּה בַּתּוֹרָה מִתְכַּלֶּת הַמִּלָּה "עַבְדִּי" בְּמַקְרִים שׁוֹנִים, כְּמוֹ בְּדָוִד וּבְנְבוּכַדְנֶצַר. הַתְּשֻׁוָּה הַמּוּצֶגֶת הִיא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא לָהֶם עֲבָדִים כְּבָר מִקֶּדֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מוּכָנִים לְהַכִּיר בְּכֹחַ הַעֲבֹדָה בָּעוֹלָם הַבָּא. הַדְרָשָׁה הַזּוֹ מְפַרְטֶת אֶת הַמַּעֲמָד הַמְּיֻחָד שֶׁל הַקְּרִיאָה "עַבְדִּי" כְּמַצֶּב שֶׁכְּבָר נִקְרָה בְּמַעְלָה. רֵיש לָקִישׁ מַעֲלֶה כָּאן שְׁאֵלָה עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל עֲבֹדוּת לִפְנֵי הַשֵּׁם לְעוֹרֵר תְּהָיָה עַל הַזְּכָיוּת וְהַקִּנְיָן שֶׁל הַנֶּכֶסִים וְהַמַּעֲמָד, אֲבָל הַמַּטְרָה הָעִקָּרִית הִיא לְהַדְגִּישׁ אֶת הַקִּידּוּשׁ הַמְּקֻדָּשׁ בַּכְּתוּבִים שֶׁכְּבָר הִכְרִיזוּ בְּעַבְדּוּת הַשֵּׁם בְּעוֹלָם הַבָּא.
סנהדרין ק״ה א:ד׳ ↗בְּכִיָּה שֶׁל הַשֵּׁם וְעַם יִשְׂרָאֵל
״בכה תבכה בלילה (איכה א' ב'): ילמדינו רבינו הכהנים מהו שיהא מותר להם לטבול לתרומתם בתשעה באב אמר רבי חנינא סגן הכהנים כדיי בית אלקינו״
הַפְּסִיקְתָא רַבְּתִי מְפַרְטֶת אֶת הַקֶּשֶׁר הָעֶמוֹק שֶׁבֵּין הַבְּכִיּוֹת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל לְבִכְיָה שֶׁל הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַמְפַרְשֵׁים מְסַבְּלִים אֶת הַמְּצִיאוּת הַקָּשָׁה שֶׁל הַחַרְבּוֹן וְהָרָעָב, בִּיכְלָל הַמַּמְצָא הַמְּזִעַשׁ שֶׁל אֲכִילַת בְּשַׂר הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת. הַמַּקְצִיעִים מְסַבְּלִים שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַנְחָאתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם בְּצִיּוֹן הָיְתָה מְשַׁלְּמֶת, כָּךְ גַּם הַכְּאֵב שֶׁל הַתּוֹרָה וְהַמְּצִיאוּת הַהִיסְטוֹרִית מְתַחַבְּרִים לְחַיּוּת הַבְּכִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁם, שֶׁאֵין לְפָנָיו שֵׁנָה. הַקְּשֶׁר שֶׁל הַבְּכִיָּה לְמַעְלֶה מְסֻבָּל כְּמַמְצָא הַקּוֹרֶה לַשֵּׁם עַצְמוֹ בְּעֵת הַחַרְבּוֹן.
פסיקתא רבתי כ״ט:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הסתרת התקווה בתוך המלט
״וטמנתם במלט. מ"ם זו יסוד נופל היא בתיבה כמו מקום מעמד מעשה ויסודו לט כמו וילט פניו (מלכים א יט) לאט אותה בתוך הטיט במלבן,״
בפרק זה מימיה של ירמיה, קבוצה של אנשים בורחים ממצרים למרות האזהרה. הם מנסים להסתתר בתוך מעגלי מצרים, ומישהו מפקד על האנשים הללו מצווה לקבור אנשים בתוך המלט כדי להסתיר את מקומם. הפעולה הזו מראה ניסיון נואש להעלים עקבות ולהתחבא מהמציאות הממשית של הגלות. רש"י מפרש את המילה "טמנתם" ומסביר שהטמנה במלט הייתה נעשית בצורה של עטיפה או כיסוי בתוך חומר דביק וקשיח. הוא מדגיש שהמילה "מלט" מציינת את היסוד שבו הטמינו את הדברים, בדומה לשימוש בחומר המיועד לחיבור או לכיסוי קשיח. הפירוש מתרכז בפרשנות הטכנית של פעולת ההסתר הפיזי בתוך החומר.
רש״י על ירמיהו 43:9:1 ↗ההבטחה לצדק בתוך המצב הקשה
״שפרירו. אהלו ודוגמתו ברוחו שמים שפרה (איוב כ״ו:י״ג):״
בקטע זה מופיע פירושו של רש"י על ירמיהו פרק מ"ג, פסוק ע"ד. רש"י מסביר את הדימוי של המלך שמתחייב לפעול בצדק ובתקינות. הוא משתמש בדוגמה מתוך ספר איוב, שם מתואר ענן הממלא את השמים, כדי להמחיש כיצד המלך צריך להיות מוסר ומלא ברוח טובה וצדק. הפרשן מציע דרך להבין את המשמעות הרוחנית של הנהגת השליט. הוא אינו טוען שזהו פירוש יחיד, אלא מציע הסבר המבוסס על דימוי מקראי אחר. הגישה של רש"י כאן היא להשתמש בטקסטים אחרים כדי להבהיר את התמונה המוסרית של המנהיג בתוך ההקשר המקראי.
רש״י על ירמיהו 43:10:1 ↗התנגדות לעמידה בנבואה
״להמית וכו׳. ר״ל הקצת ימית והקצת יגלה לבבל:״
בפרק זה אנו רואים את המשך המתיחות בין ירמיה הנביא לבין הנהגת העם במצרים. כשהנביא מביא את דברי הַשֵּׁם, האנשים שבמצרים דוחים את דבריו וטוענים שהנבואה אינה אמתית. הם לא מאמינים שהדברים נאמרו על ידי הַשֵּׁם, וזה משקף את הקשיים שבהם עמדו בני ישראל מול המסרים הנבואיים. המצודת דוד מסביר את דברי השליחים כמי שאמרו שהחלק הקטן מהעם שנותר ימות, בעוד שחלק אחר יגלה לבבל. הפירוש מתמקד בהבנת המציאות המורכבות של הגלות והסכנות שבאו על העם. המפרש מציע שהדברים מתארים את הגורל המשתנה של קבוצות שונות מתוך הקהילה.
מצודת דוד על ירמיהו 43:3:2 ↗ההכרעה על מצרים
״ואמרת אליהם. אל היהודים ההם:״
בפרק זה מספר ירמיהו על התקופה שבה הנביא מדבר אל היהודים שנשארו בארץ. הוא מעביר להם את דברי הַשֵּׁם, המדגישים את גורלם של אלו שיבחרו לברוח למצרים. המצודת דוד מסביר כי הדברים נאמרו ישירות אל קבוצת היהודים שנשארו במקום. הטקסט מתמקד בהודעה המגיעה אל העם על מה שעתיד לקרות בגלל מעשיהם. ההסבר של המצודת דוד עוזר להבין מי הם הקהל המדובר בסיפור הזה, ומבהיר כי הנבואה מופנית אל היהודים שנשארו בארץ ולא אל קבוצה אחרת.
מצודת דוד על ירמיהו 43:10:1 ↗