כל מפקדי הצבא, יוחנן בן קרח ויזניה בן הושעיה, וכל העם, מהקטנים ועד הגדולים, ניגשו אל הנביא.
וַֽיִּגְּשׁוּ֙ כָּל־שָׂרֵ֣י הַחֲיָלִ֔ים וְיֽוֹחָנָן֙ בֶּן־קָרֵ֔חַ וִֽיזַנְיָ֖ה בֶּן־הוֹשַֽׁעְיָ֑ה וְכָל־הָעָ֖ם מִקָּטֹ֥ן וְעַד־גָּדֽוֹל׃ירמיהו · פרק מב׳
הבקשה להדרכה והאזהרה מפני הבריחה למצרים
העם פונה לירמיהו בבקשה לשמוע את דעת הַשֵּׁם, אך מתעלם מהתשובה המזהירה מפני היציאה למצרים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו מב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
בקשת הדרכה מירמיהו
הם אמרו לירמיהו הנביא: "אנא, תתחנן בשמנו לפניך ותתפלל עבורנו אל ה׳ אלוהיך בשביל כל השארית הזאת, כי נשארנו מעט ממה שעיניך רואות אותנו."
וַיֹּאמְר֞וּ אֶֽל־יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא תִּפָּל־נָ֤א תְחִנָּתֵ֙נוּ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְהִתְפַּלֵּ֤ל בַּעֲדֵ֙נוּ֙ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּעַ֖ד כָּל־הַשְּׁאֵרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנוּ מְעַט֙ מֵֽהַרְבֵּ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֹתָֽנוּ׃תן לנו שה׳ אלוהיך יגיד לנו את הדרך שבה נלך ואת הדבר שעלינו לעשות.
וְיַגֶּד־לָ֙נוּ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֣ר נֵֽלֶךְ־בָּ֑הּ וְאֶת־הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר נַעֲשֶֽׂה׃ירמיהו הנביא אמר להם: "שמעתי. אני מתפלל אל ה׳ אלוהיכם כפי שביקשתם, וכל דבר שה׳ אלוהיכם יענה לכם, אני אגיד לכם. אני לא quite אסתיר מכם שום דבר."
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ שָׁמַ֔עְתִּי הִנְנִ֧י מִתְפַּלֵּ֛ל אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם כְּדִבְרֵיכֶ֑ם וְֽהָיָ֡ה כָּֽל־הַדָּבָר֩ אֲשֶׁר־יַעֲנֶ֨ה יְהוָ֤ה אֶתְכֶם֙ אַגִּ֣יד לָכֶ֔ם לֹֽא־אֶמְנַ֥ע מִכֶּ֖ם דָּבָֽר׃הבקשה להדרכה וקבלת דברי הַשֵּׁם
והם אמרו לירמיהו: יהי הַשֵּׁם איתנו, כדי שיהיה עדות אמת ונאמנה. אם לא נעשה בדיוק ככל מה שהַשֵּׁם אלוהיכם ישלח אותך אלינו.
וְהֵ֙מָּה֙ אָמְר֣וּ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ יְהִ֤י יְהוָה֙ בָּ֔נוּ לְעֵ֖ד אֱמֶ֣ת וְנֶאֱמָ֑ן אִם־לֹ֡א כְּֽכָל־הַ֠דָּבָר אֲשֶׁ֨ר יִֽשְׁלָחֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֵלֵ֖ינוּ כֵּ֥ן נַעֲשֶֽׂה׃אם טוב או אם רע, בקול הַשֵּׁם אלוהינו, אנחנו נשמע לו, כדי שייטב לנו, כי אנחנו נשמע לקול הַשֵּׁם אלוהינו.
אִם־ט֣וֹב וְאִם־רָ֔ע בְּק֣וֹל ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ אֲשֶׁ֨ר אנו [אֲנַ֜חְנוּ] שֹׁלְחִ֥ים אֹתְךָ֛ אֵלָ֖יו נִשְׁמָ֑ע לְמַ֙עַן֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽיטַב־לָ֔נוּ כִּ֣י נִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ס)ואחרי סוף עשרה ימים, דברי הַשֵּׁם הגיעו לירמיהו.
וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ עֲשֶׂ֣רֶת יָמִ֑ים וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֶֽל־יִרְמְיָֽהוּ׃והוא קרא ליוחנן בן קריה, ולכל שרי הצבא שהיו איתו, ולכל העם, מהקטנים ועד הגדולים.
וַיִּקְרָ֗א אֶל־יֽוֹחָנָן֙ בֶּן־קָרֵ֔חַ וְאֶ֛ל כָּל־שָׂרֵ֥י הַחֲיָלִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וּלְכָ֨ל־הָעָ֔ם לְמִקָּטֹ֥ן וְעַד־גָּדֽוֹל׃הבטחת השם לשיבת העם לארץ
הוא אמר להם: ככה אמר ה' אלוהי ישראל, ששלחתם אותי אליו כדי לבקש את תפילותיכם לפניו.
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר שְׁלַחְתֶּ֤ם אֹתִי֙ אֵלָ֔יו לְהַפִּ֥יל תְּחִנַּתְכֶ֖ם לְפָנָֽיו׃אם תישארנו בארץ הזאת, אני אבנה אתכם ולא אהרס, ואשתלכם ולא אעקור, כי התחרטתי על הרע שעשיתי לכם.
אִם־שׁ֤וֹב תֵּֽשְׁבוּ֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּבָנִ֤יתִי אֶתְכֶם֙ וְלֹ֣א אֶהֱרֹ֔ס וְנָטַעְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם וְלֹ֣א אֶתּ֑וֹשׁ כִּ֤י נִחַ֙מְתִּי֙ אֶל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לָכֶֽם׃אל תפחדו ממלך בבל שאתם מפחדים ממנו. אל תפחדו ממנו, נא ה' , כי אני איתכם כדי להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו.
אַל־תִּֽירְא֗וּ מִפְּנֵי֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם יְרֵאִ֖ים מִפָּנָ֑יו אַל־תִּֽירְא֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּֽי־אִתְּכֶ֣ם אָ֔נִי לְהוֹשִׁ֧יעַ אֶתְכֶ֛ם וּלְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ׃ואני אתן לכם רחמים וארחם אתכם, ואחזיר אתכם לאדמתכם.
וְאֶתֵּ֥ן לָכֶ֛ם רַחֲמִ֖ים וְרִחַ֣ם אֶתְכֶ֑ם וְהֵשִׁ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם׃האזהרה מפני הבריחה למצרים
ואם תגידו: אנחנו לא נשכון בארץ הזאת כדי לא לשמוע את קול ה׳ אלוהיכם.
וְאִם־אֹמְרִ֣ים אַתֶּ֔ם לֹ֥א נֵשֵׁ֖ב בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את לְבִלְתִּ֣י שְׁמֹ֔עַ בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ואתם תגידו: לא, אנחנו נלך למצרים, ארץ שלא רואים בה מלחמה וקול שופר, ולא רעב ללחם, ושם נשכון.
לֵאמֹ֗ר לֹ֚א כִּ֣י אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ נָב֔וֹא אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נִרְאֶה֙ מִלְחָמָ֔ה וְק֥וֹל שׁוֹפָ֖ר לֹ֣א נִשְׁמָ֑ע וְלַלֶּ֥חֶם לֹֽא־נִרְעָ֖ב וְשָׁ֥ם נֵשֵֽׁב׃ועכשיו, לכן תקשיבו לדבר ה׳, שארית יהודה. כך אמר ה׳ צבאות, אלוהי ישראל: אם תעקרו פניכם כדי לבוא למצרים ותבואו לגור שם.
וְעַתָּ֕ה לָכֵ֛ן שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֑ה כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אִם־אַ֠תֶּם שׂ֣וֹם תְּשִׂמ֤וּן פְּנֵיכֶם֙ לָבֹ֣א מִצְרַ֔יִם וּבָאתֶ֖ם לָג֥וּר שָֽׁם׃החרב שאתם מפחדים ממנה תשיג אתכם שם בארץ מצרים, והרעב שאתם דואגים ממנו ירדוף אתכם שם, ושם תמותו.
וְהָיְתָ֣ה הַחֶ֗רֶב אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ יְרֵאִ֣ים מִמֶּ֔נָּה שָׁ֛ם תַּשִּׂ֥יג אֶתְכֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָרָעָ֞ב אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם ׀ דֹּאֲגִ֣ים מִמֶּ֗נּוּ שָׁ֣ם יִדְבַּ֧ק אַחֲרֵיכֶ֛ם מִצְרַ֖יִם וְשָׁ֥ם תָּמֻֽתוּ׃אזהרת הַשֵּׁם מפני הבריחה למצרים
כל האנשים שהחליטו ללכת למצרים כדי לגור שם, ימותו בחרב, ברעב ובמגפה. לא יישאר מהם אף פולט או שורד מפני הרע שאתי מביא עליהם.
וְיִֽהְי֣וּ כָל־הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁר־שָׂ֨מוּ אֶת־פְּנֵיהֶ֜ם לָב֤וֹא מִצְרַ֙יִם֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם יָמ֕וּתוּ בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ שָׂרִ֣יד וּפָלִ֔יט מִפְּנֵי֙ הָֽרָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מֵבִ֥יא עֲלֵיהֶֽם׃ (ס)כי כך אמר הַשֵּׁם צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בדיוק כפי שזעמי וחרתי נשפכו על יושבי ירושלים, כך יושך חמתי עליכם כשתגיעו למצרים, ותהיו למקווה, לחורבן, לקללה ולבושה, ולא תראו יותר את המקום הזה.
כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ כַּאֲשֶׁר֩ נִתַּ֨ךְ אַפִּ֜י וַחֲמָתִ֗י עַל־יֹֽשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם כֵּ֣ן תִּתַּ֤ךְ חֲמָתִי֙ עֲלֵיכֶ֔ם בְּבֹאֲכֶ֖ם מִצְרָ֑יִם וִהְיִיתֶ֞ם לְאָלָ֤ה וּלְשַׁמָּה֙ וְלִקְלָלָ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה וְלֹֽא־תִרְא֣וּ ע֔וֹד אֶת־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃הַשֵּׁם דיבר עליכם, שארית יהודה: אל תבואו למצרים. תדעו וביטחון בכם, כי היום אני מעיד זאת עליכם.
דִּבֶּ֨ר יְהוָ֤ה עֲלֵיכֶם֙ שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֔ה אַל־תָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יִם יָדֹ֙עַ֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּי־הַעִידֹ֥תִי בָכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃כי רעיתם את נפשותיכם, כי שלחתם אותי אל הַשֵּׁם אלוהיכם כדי לומר: התפלל עבורנו אל הַשֵּׁם אלוהינו, וכפי שכל מה שהַשֵּׁם אלוהינו יאמר לנו – כך נעשה.
כִּ֣י התעתים [הִתְעֵיתֶם֮] בְּנַפְשֽׁוֹתֵיכֶם֒ כִּֽי־אַתֶּ֞ם שְׁלַחְתֶּ֣ם אֹתִ֗י אֶל־יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר הִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲדֵ֔נוּ אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וּכְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יֹאמַ֜ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ כֵּ֥ן הַגֶּד־לָ֖נוּ וְעָשִֽׂינוּ׃התעלמות מהקול הנבואי
ואני אומר לכם היום: לא שמעתם את קול ה׳ אלוהיכם ואת כל מה ששלחתי אתכם.
וָאַגִּ֥ד לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֗ם בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּלְכֹ֖ל אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃ועכשיו תדעו ותבינו שתמותו בחרב, ברעב ובמגפה במקום שבו רציתם לבוא ולשכון.
וְעַתָּה֙ יָדֹ֣עַ תֵּֽדְע֔וּ כִּ֗י בַּחֶ֛רֶב בָּרָעָ֥ב וּבַדֶּ֖בֶר תָּמ֑וּתוּ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר חֲפַצְתֶּ֔ם לָב֖וֹא לָג֥וּר שָֽׁם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
בקשת הדרכה מירמיהו
וַֽיִּגְּשׁוּ֙ כָּל־שָׂרֵ֣י הַחֲיָלִ֔ים וְיֽוֹחָנָן֙ בֶּן־קָרֵ֔חַ וִֽיזַנְיָ֖ה בֶּן־הוֹשַֽׁעְיָ֑ה וְכָל־הָעָ֖ם מִקָּטֹ֥ן וְעַד־גָּדֽוֹל׃
וַיֹּאמְר֞וּ אֶֽל־יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא תִּפָּל־נָ֤א תְחִנָּתֵ֙נוּ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְהִתְפַּלֵּ֤ל בַּעֲדֵ֙נוּ֙ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּעַ֖ד כָּל־הַשְּׁאֵרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנוּ מְעַט֙ מֵֽהַרְבֵּ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֹתָֽנוּ׃
וְיַגֶּד־לָ֙נוּ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֣ר נֵֽלֶךְ־בָּ֑הּ וְאֶת־הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר נַעֲשֶֽׂה׃
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ שָׁמַ֔עְתִּי הִנְנִ֧י מִתְפַּלֵּ֛ל אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם כְּדִבְרֵיכֶ֑ם וְֽהָיָ֡ה כָּֽל־הַדָּבָר֩ אֲשֶׁר־יַעֲנֶ֨ה יְהוָ֤ה אֶתְכֶם֙ אַגִּ֣יד לָכֶ֔ם לֹֽא־אֶמְנַ֥ע מִכֶּ֖ם דָּבָֽר׃
הבקשה להדרכה וקבלת דברי הַשֵּׁם
וְהֵ֙מָּה֙ אָמְר֣וּ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ יְהִ֤י יְהוָה֙ בָּ֔נוּ לְעֵ֖ד אֱמֶ֣ת וְנֶאֱמָ֑ן אִם־לֹ֡א כְּֽכָל־הַ֠דָּבָר אֲשֶׁ֨ר יִֽשְׁלָחֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֵלֵ֖ינוּ כֵּ֥ן נַעֲשֶֽׂה׃
אִם־ט֣וֹב וְאִם־רָ֔ע בְּק֣וֹל ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ אֲשֶׁ֨ר אנו [אֲנַ֜חְנוּ] שֹׁלְחִ֥ים אֹתְךָ֛ אֵלָ֖יו נִשְׁמָ֑ע לְמַ֙עַן֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽיטַב־לָ֔נוּ כִּ֣י נִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ס)
וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ עֲשֶׂ֣רֶת יָמִ֑ים וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֶֽל־יִרְמְיָֽהוּ׃
וַיִּקְרָ֗א אֶל־יֽוֹחָנָן֙ בֶּן־קָרֵ֔חַ וְאֶ֛ל כָּל־שָׂרֵ֥י הַחֲיָלִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וּלְכָ֨ל־הָעָ֔ם לְמִקָּטֹ֥ן וְעַד־גָּדֽוֹל׃
הבטחת השם לשיבת העם לארץ
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר שְׁלַחְתֶּ֤ם אֹתִי֙ אֵלָ֔יו לְהַפִּ֥יל תְּחִנַּתְכֶ֖ם לְפָנָֽיו׃
אִם־שׁ֤וֹב תֵּֽשְׁבוּ֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּבָנִ֤יתִי אֶתְכֶם֙ וְלֹ֣א אֶהֱרֹ֔ס וְנָטַעְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם וְלֹ֣א אֶתּ֑וֹשׁ כִּ֤י נִחַ֙מְתִּי֙ אֶל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לָכֶֽם׃
אַל־תִּֽירְא֗וּ מִפְּנֵי֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם יְרֵאִ֖ים מִפָּנָ֑יו אַל־תִּֽירְא֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּֽי־אִתְּכֶ֣ם אָ֔נִי לְהוֹשִׁ֧יעַ אֶתְכֶ֛ם וּלְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ׃
וְאֶתֵּ֥ן לָכֶ֛ם רַחֲמִ֖ים וְרִחַ֣ם אֶתְכֶ֑ם וְהֵשִׁ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם׃
האזהרה מפני הבריחה למצרים
וְאִם־אֹמְרִ֣ים אַתֶּ֔ם לֹ֥א נֵשֵׁ֖ב בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את לְבִלְתִּ֣י שְׁמֹ֔עַ בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
לֵאמֹ֗ר לֹ֚א כִּ֣י אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ נָב֔וֹא אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נִרְאֶה֙ מִלְחָמָ֔ה וְק֥וֹל שׁוֹפָ֖ר לֹ֣א נִשְׁמָ֑ע וְלַלֶּ֥חֶם לֹֽא־נִרְעָ֖ב וְשָׁ֥ם נֵשֵֽׁב׃
וְעַתָּ֕ה לָכֵ֛ן שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֑ה כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אִם־אַ֠תֶּם שׂ֣וֹם תְּשִׂמ֤וּן פְּנֵיכֶם֙ לָבֹ֣א מִצְרַ֔יִם וּבָאתֶ֖ם לָג֥וּר שָֽׁם׃
וְהָיְתָ֣ה הַחֶ֗רֶב אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ יְרֵאִ֣ים מִמֶּ֔נָּה שָׁ֛ם תַּשִּׂ֥יג אֶתְכֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָרָעָ֞ב אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם ׀ דֹּאֲגִ֣ים מִמֶּ֗נּוּ שָׁ֣ם יִדְבַּ֧ק אַחֲרֵיכֶ֛ם מִצְרַ֖יִם וְשָׁ֥ם תָּמֻֽתוּ׃
אזהרת הַשֵּׁם מפני הבריחה למצרים
וְיִֽהְי֣וּ כָל־הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁר־שָׂ֨מוּ אֶת־פְּנֵיהֶ֜ם לָב֤וֹא מִצְרַ֙יִם֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם יָמ֕וּתוּ בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ שָׂרִ֣יד וּפָלִ֔יט מִפְּנֵי֙ הָֽרָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מֵבִ֥יא עֲלֵיהֶֽם׃ (ס)
כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ כַּאֲשֶׁר֩ נִתַּ֨ךְ אַפִּ֜י וַחֲמָתִ֗י עַל־יֹֽשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם כֵּ֣ן תִּתַּ֤ךְ חֲמָתִי֙ עֲלֵיכֶ֔ם בְּבֹאֲכֶ֖ם מִצְרָ֑יִם וִהְיִיתֶ֞ם לְאָלָ֤ה וּלְשַׁמָּה֙ וְלִקְלָלָ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה וְלֹֽא־תִרְא֣וּ ע֔וֹד אֶת־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃
דִּבֶּ֨ר יְהוָ֤ה עֲלֵיכֶם֙ שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֔ה אַל־תָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יִם יָדֹ֙עַ֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּי־הַעִידֹ֥תִי בָכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃
כִּ֣י התעתים [הִתְעֵיתֶם֮] בְּנַפְשֽׁוֹתֵיכֶם֒ כִּֽי־אַתֶּ֞ם שְׁלַחְתֶּ֣ם אֹתִ֗י אֶל־יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר הִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲדֵ֔נוּ אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וּכְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יֹאמַ֜ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ כֵּ֥ן הַגֶּד־לָ֖נוּ וְעָשִֽׂינוּ׃
התעלמות מהקול הנבואי
וָאַגִּ֥ד לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֗ם בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּלְכֹ֖ל אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃
וְעַתָּה֙ יָדֹ֣עַ תֵּֽדְע֔וּ כִּ֗י בַּחֶ֛רֶב בָּרָעָ֥ב וּבַדֶּ֖בֶר תָּמ֑וּתוּ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר חֲפַצְתֶּ֔ם לָב֖וֹא לָג֥וּר שָֽׁם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את הפנייה של העם לירמיהו ואת התשובה האלוקית בנוגע לגורלם.
בקשת הדרכה מירמיהו
מפקדי הצבא וכל העם הנותרים פונים לנביא ירמיהו בבקשה דחופה. הם מבקשים ממנו להתפלל עבורם בפני ה׳ כדי לקבל הדרכה ברורה לגבי הדרך שעליהם לצעוד והפעולות שעליהם לבצע, כיוון שרק מעטים מהם נותרו בחיים.
הבקשה להדרכה וקבלת דברי הַשֵּׁם
העדה שנשארה ביהודה מבקשת מירמיהו לשמוע את רצון הַשֵּׁם, תוך הבטחה לציית לו בכל מצב, בין אם התשובה טובה ובין אם רעה. לאחר עשרה ימים מגיעה תשובה אלוהית, וירמיהו קורא לכל קבצי העם והמנהיגים לשמוע את הדבר.
הבטחת השם לשיבת העם לארץ
הנביא מוסר את דברי ה' למשלגת הבקשת תפילה. ה' מבטיח שאם העם יישאר בארץ, הוא יבנה אותם מחדש ולא יהרוס אותם. הוא מצווה לא לפחד ממלך בבל, כי הוא יציל אותם ויחזיר אותם לאדמתם ברחמים.
האזהרה מפני הבריחה למצרים
הנביא מזהיר את שארית יהודה מפני התכנון לברוח למצרים. למרות הבטחתם למצוא שם שקט וביטחון מרעב וממלחמה, ה׳ מבהיר שהסכנות מהם הם חוששים ישיגו אותם גם במצרים, ושם הם ימותו.
אזהרת הַשֵּׁם מפני הבריחה למצרים
הנביא ירמיהו מזהיר את שארית יהודה מפני המחשבה לברוח למצרים. הַשֵּׁם מבהיר כי כפי שחרמו ירושלים, כך יקרה גם למגיעים למצרים, ומהם ייהרגו בחרב, ברעב ובמגפה. האזהרה מגיעה כתוצאה מהניסיון של העם להשתמש בנביא כחולץ לבקשת רצון, תוך הבטחה לציית לכל מה שיינתן להם.
התעלמות מהקול הנבואי
הנביא ירמיהו מזהיר את העם על כך שלא שמעו את דברי ה' ואת שליחיו. הוא מנבא כי התעקשותם לשכון במקום אחר תוביל למותם בחרב, ברעב ובמגפה.
הפסוקים מסיימים בתיאור גורלם של אלו שיעזבו את הארץ למצרים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמַּלְאָךְ הַמְּזַמֵּר וּכְבֹוד הַצַּדִּיק
״מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? שָׁלַח לוֹ מַלְאָךְ לְהוֹשִׁיעוֹ, לְהַצִּילוֹ מִיַּד עֵשָׂו, וְנִרְאָה לוֹ כְּאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר״. וְכֵיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד״
בְּפִרְקֵי דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְסֻפָּר הַמַּעֲשֶׂה עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשָּׁלַח מַלְאָךְ כְּדֵי לְהַצִּילוֹ מִיַּד עֵשָׂו. הַמַּלְאָךְ נִרְאָה כְּאִישׁ וְהִתְעַכֵּב בַּמָּקוֹם כָּל הַלַּיְלָה. בְּבוֹאוֹ הַשַּׁחַר, הַמַּלְאָךְ בִּקֵּשׁ לָצֵאת כְּדֵי לְשָׁרֵת בַּשָּׁמַיִם, אַךְ הָאָדָם לֹא רָצָה לְשַׁלְּחוֹ. כְּתוֹךְ הַמַּצָּר, הַמַּלְאָךְ הִתְחִיל לְזַמֵּר וּלְשַׁרֵר מֵהָאָרֶץ. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הָעֶלְיוֹנִים אֶת הַקּוֹל הַמִּתְנַגֵּן מֵהַמִּקְרָה, הֵם הֶחְלִיטוּ לְהַקְשִׁיב לוֹ בִּשְׁבִל כְּבוֹד הַצַּדִּיק. הַמְּסוֹרֵת מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַמַּעֲשֶׂה לַפֶּסוּק מֵעִם יְשַׁעִיָּהוּ הַנָּבִיא, הַמְּדַבֵּר עַל זְמִירוֹת שֶׁנִּשְׁמְעוּ מִכְּנַף הָאָרֶץ. הַפֵּרוּשׁ הַמּוּצָג כָּאן מַדְגִּישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר הַמְּיֻחָד שֶׁל הַצַּדִּיק עִם הַשָּׁמַיִם וְאֶת הַהַשְׁפָּעָה שֶׁלּוֹ עַל הַמַּעֲלֶה.
פרקי דרבי אליעזר ל״ז:ג׳ ↗הַסַּכָּנָה שֶׁל הַבְּרִיטָה מִצְרַיִם
״תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הוּזְהָרוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לָשׁוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם. [שֶׁנֶּאֱמַר] כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד״
הַתַּלְמוּד בְּסוּכָה מְצַיֵּן שֶׁיִּשְׂרָאֵל זָכְרוּ בְּשְׁלוֹשָׁה מַקֹּומות שׁוֹנִים אֶת הַאֲַסוּרָה לַחֲזֹר אֶל מִצְרַיִם. הַמַּקֹּום הָרִאשׁוֹן מְבֻסָּס עַל הַנְּבִיאִים שֶׁהִזְהִירוּ כִי הָעָתִיד הוּא לֹא לִרְאוֹת אֶת מִצְרַיִם עוֹד. הַמַּקֹּום הַשֵּׁנִי מֵבִיא אֶת הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם הֶחֱזִיר אֶת הָעָם אֶל מִצְרַיִם בָּאנִיּוֹת, וְזֶה הָיָה שֶׁלָּהֶלֶת. הַמַּקֹּום הַשְּׁלִישִי מְדַבֵּר עַל הָסַכָּנָה הַמִּתְקַרֶת שֶׁבַּמִּצְרַיִם, כְּאֲשֶׁר הַחֶרֶב הַמְּפַחֵדֶת תַּשִּׂיג אֶת הָעָם שָׁם. רַבֵּינוּ שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מְסַבֵּל אֶת הַמַּקֹּומִים הָאֵלֶּה כְּמַדְרִיךַ לַמְּנַע מִן הַטָּעוּת. הוּא מְצַיֵּן שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנְסוּ לְמִצְרַיִם, הֵם נָפְלוּ וְנֶחְשְׁלוּ. הַתַּעֲלוּמָה הַנִּמְצֵאת בַּדַּרְכֵי הַהִיסְטוֹרְיָה הִיא הַחִיּוּב לִמְצֹא כֹּחַ בַּהַשֵּׁם וְלֹא בַּכֹּחַ הַזָּר שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּשָׂר וָדָם וְלֹא אֵל.
תלמוד ירושלמי סוכה ה׳:א׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
קול השופר והאזהרה
״וקול שופר. שתוקעין הצופים להזהיר את העם:״
בפסוק זה, ירמיהו מתאר את התוצאה של הבחירה לגור בארץ מצרים: קול שופר יקחע בתוך הבתים. הדימוי הזה מתאר מצב של קצץ וסכנה פתא pula שמתקרבים אל העם. השופר נועד להקפיץ את האנשים ולהזהיר אותם מפני האיום המתקרב. רש"י מסביר שהתוקעים בשופר הם הלוחמים או השומרים (הצופים). תפקידם הוא להשתמש בקול השופר כדי להעיר את העם ולהזהיר אותו מפני הסכנה. לפי הפירוש, השופר הוא כלי להכרזה ולהתראה, ולא רק לטקס דתי.
רש״י על ירמיהו 42:14:1 ↗הבקשה לשמוע את קול השם
״למען. בעבור זה ייטב לנו כאשר נשמע בקולו:״
בקטע זה מילילים של ירמיהו מראים את הרצון העמוק של האנשים שנשארו בארץ לשמוע את רצון הַשֵּׁם. הם מבקשים מירמיהו להתפלל עבורם, ומתחייבים לציית לכל מה שהאל יגיד, בין אם זה טוב ובין אם זה רע. הבקשה שלהם נובעת מהתקווה שהציות לקול האלוהי יביא להצלחה ולשלום. המצודת דוד מסביר כי הביטוי "למען" מציין שהסיבה לכך שיהיה להם טוב היא כדי שידעו להקשיב ולפעול לפי קולו של הַשֵּׁם. לפי פירוש זה, המניע לשאוף לצדק הוא השאיפה לשלווה ולטוב בתוך המציאות הקשה.
מצודת דוד על ירמיהו 42:6:2 ↗החשש מהחרב והאמת של ירמיהו
״אשר אתם יראים. הוא חרב הכשדים:״
בפסוק זה, ירמיהו מזהיר את העם מפני תוצאות הבחירה בדרך הלא נכונה. הוא מתאר מצב שבו אנשים יחששו מהחרב, אך בבחירה הזו הם ימצאו אבדון. החרב כאן היא כלי של עונש וסוף, המגיע כתוצאה מהתרחקות מההדרכה האלוהית. מצודת דוד מסביר שהחרב המדוברת היא החרב שתכה את הכשדים. לפי פירוש זה, החשש מהחרב הוא בסיס למה שקורה לאנשים שפועלים מתוך כעס או חוסר יציבות, וסופם למצוא את מה שהם פוחדים ממנו.
מצודת דוד על ירמיהו 42:16:1 ↗הבקשה לתשובה וקושי הבחירה
״והמה אמרו אל ירמיהו וכו' ככל הדבר אשר ישלחך ה' אלינו כן נעשה אף אם יצוה שנשאר בא"י:״
בפרק זה מיעוט העם שנותר בארץ פונה לירמיהו הנביא בבקשה דחופה. הם מבקשים ממנו להתפלל להשם כדי לקבל תשובה ברורה לגבי עתידם. הם מתחייבים לציית לכל מה שהשם יצווה עליהם, בין אם זה להישאר בארץ ובין אם זה לעזוב אותה. הבקשה מראה רצון לציית, אך גם חוסר ודאות לגבי הדרך הנכונה. המלבי"ם מסביר על פסוק חמש, כי הברית שהם כובשים אינה רק הצהרה כללית, אלא התחייבות מוחלטת לכל פקודה שתתקבל. לפי גישה זו, הם מוכנים לקבל כל גזירה, גם אם היא נראית להם קשה או לא רצויה, בתנאי שהיא מגיעה מהשם. המלבי"ם מדגיש את הכוונה המלאה של העם להישמע לדבר ה'.
מלבי״ם על ירמיהו 42:5:2 ↗ההבטחה והאזהרה בירמיהו
״השאלות: מ"ש ויהיו הוא כפל לשון?:״
בפרק זה מספר ירמיהו מתאר את פניית העם והכהנים אל הנביא. הם מבקשים ממנו לשאול את הַשֵּׁם מה עליהם לעשות, ומבטיחים לציית לכל תשובה שתתקבל, בין אם היא טובה ובין אם היא קשה. הנביא מעביר להם את דברי הַשֵּׁם, המבטיחים שהדרך שבה הם מבקשים להמשיך במצרים לא תצליח. מי שינסה לשרוד שם יתמודד עם רע, חרב, רעב ומגפה, וכל מה שקרה בירושלים יקרה גם שם. הפסוק האחרון מציג אזהרה חמורה: כל מי שלא ישמע לדברי הַשֵּׁם דרך הנביא יחווה את אותה חורבן. המלבי״ם מסביר על כפל הלשון "ויהיו" בפסוק זה, וטוען כי הכפל נועד להדגיש את ודאות העונש ואת החזרה על הגורל הרע על מי שיסטה מהדרך.
מלבי״ם על ירמיהו 42:17:1 ↗