בחודש השביעי הגיע ישמעאל בן נתניה בן אלישעמע, ממשפחת המלוכה ושרים של המלך, ועשרה אנשים איתו, אל גדליה בן אחיקם, שהיה במצפה. הם אכלו שם לחם יחד במצפה.
וַיְהִ֣י ׀ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֣ה בֶן־אֱלִישָׁמָ֣ע מִזֶּ֣רַע הַ֠מְּלוּכָה וְרַבֵּ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וַעֲשָׂרָ֨ה אֲנָשִׁ֥ים אִתּ֛וֹ אֶל־גְּדַלְיָ֥הוּ בֶן־אֲחִיקָ֖ם הַמִּצְפָּ֑תָה וַיֹּ֨אכְלוּ שָׁ֥ם לֶ֛חֶם יַחְדָּ֖ו בַּמִּצְפָּֽה׃ירמיהו · פרק מא׳
רצח גדליה והבריחה למצרים
ישמעאל בן נתניה הורג את גדליה בן כריע, אנשי שכם נרצחים, וקבוצת אנשים בורחת למצרים מפחד הכשדים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו מא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
רצח גדליה על ידי ישמעאל
ישמעאל בן נתניה ועשרת האנשים שהיו איתו קמו ותקפו בחרב את גדליה בן אחיקם בן שפן, את זה שמלך בבל מינה לארץ, והרגו אותו.
וַיָּקָם֩ יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־נְתַנְיָ֜ה וַעֲשֶׂ֥רֶת הָאֲנָשִׁ֣ים ׀ אֲשֶׁר־הָי֣וּ אִתּ֗וֹ וַ֠יַּכּוּ אֶת־גְּדַלְיָ֨הוּ בֶן־אֲחִיקָ֧ם בֶּן־שָׁפָ֛ן בַּחֶ֖רֶב וַיָּ֣מֶת אֹת֑וֹ אֲשֶׁר־הִפְקִ֥יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בָּאָֽרֶץ׃ישמעאל הכה בחרב גם את כל היהודים שהיו עם גדליה במצפה, וגם את הכשדים שמצאו שם, את אנשי המלחמה.
וְאֵ֣ת כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר־הָי֨וּ אִתּ֤וֹ אֶת־גְּדַלְיָ֙הוּ֙ בַּמִּצְפָּ֔ה וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר נִמְצְאוּ־שָׁ֑ם אֵ֚ת אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הִכָּ֖ה יִשְׁמָעֵֽאל׃ביום השני להרג גדליה, איש לא ידע מה קרה.
וַיְהִ֛י בַּיּ֥וֹם הַשֵּׁנִ֖י לְהָמִ֣ית אֶת־גְּדַלְיָ֑הוּ וְאִ֖ישׁ לֹ֥א יָדָֽע׃ההתנקשות בבאיי אנשי שכם
אנשים הגיעו משכם, משילו ומשומרון, שמונתים איש, עם זקנים מגולחים ובגדים קרועים וגולחים, והם נשאו בידיהם מנחה ולבנה כדי להביא אותם לבית הַשֵּׁם.
וַיָּבֹ֣אוּ אֲ֠נָשִׁים מִשְּׁכֶ֞ם מִשִּׁל֤וֹ וּמִשֹּֽׁמְרוֹן֙ שְׁמֹנִ֣ים אִ֔ישׁ מְגֻלְּחֵ֥י זָקָ֛ן וּקְרֻעֵ֥י בְגָדִ֖ים וּמִתְגֹּֽדְדִ֑ים וּמִנְחָ֤ה וּלְבוֹנָה֙ בְּיָדָ֔ם לְהָבִ֖יא בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ישמעאל בן נתניה יצא לקראתם מהמצפה, הלך והלך ובכה. כשהוא פגש אותם הוא אמר להם: בואו אל גדליה בן אחיקם.
וַ֠יֵּצֵא יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־נְתַנְיָ֤ה לִקְרָאתָם֙ מִן־הַמִּצְפָּ֔ה הֹלֵ֥ךְ הָלֹ֖ךְ וּבֹכֶ֑ה וַֽיְהִי֙ כִּפְגֹ֣שׁ אֹתָ֔ם וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם בֹּ֖אוּ אֶל־גְּדַלְיָ֥הוּ בֶן־אֲחִיקָֽם׃ (ס)כשהם נכנסו לתוך העיר, ישמעאל בן נתניה והאנשים שהיו איתו שחטו אותם בתוך הבור.
וַיְהִ֕י כְּבוֹאָ֖ם אֶל־תּ֣וֹךְ הָעִ֑יר וַיִּשְׁחָטֵ֞ם יִשְׁמָעֵ֤אל בֶּן־נְתַנְיָה֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַבּ֔וֹר ה֖וּא וְהָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־אִתּֽוֹ׃עשרה אנשים מתו ביניהם, והם אמרו לישמעאל: אל תהרוג אותנו, כי יש לנו אוצרות בשדה: חיטה, שעורה, שמן ודבש. הוא הפסיק ולא הרג אותם בתוך אחיהם.
וַעֲשָׂרָ֨ה אֲנָשִׁ֜ים נִמְצְאוּ־בָ֗ם וַיֹּאמְר֤וּ אֶל־יִשְׁמָעֵאל֙ אַל־תְּמִתֵ֔נוּ כִּֽי־יֶשׁ־לָ֤נוּ מַטְמֹנִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה חִטִּ֥ים וּשְׂעֹרִ֖ים וְשֶׁ֣מֶן וּדְבָ֑שׁ וַיֶּחְדַּ֕ל וְלֹ֥א הֱמִיתָ֖ם בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם׃רצח גדליה והמרד של ישמעאל
הבור שבו השליך שם ישמעאל את כל גופות האנשים שרצח ביד גדליה, כפי שעשה המלך אסא מפני בעש מלך ישראל, וכל הגופות הללו מילא את הבור, ישמעאל בן נתניה.
וְהַבּ֗וֹר אֲשֶׁר֩ הִשְׁלִ֨יךְ שָׁ֤ם יִשְׁמָעֵאל֙ אֵ֣ת ׀ כָּל־פִּגְרֵ֣י הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר הִכָּה֙ בְּיַד־גְּדַלְיָ֔הוּ ה֗וּא אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֔א מִפְּנֵ֖י בַּעְשָׁ֣א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֑ל אֹת֗וֹ מִלֵּ֛א יִשְׁמָעֵ֥אל בֶּן־נְתַנְיָ֖הוּ חֲלָלִֽים׃ישמעאל שבה את כל שארית העם שהייתה במצפה, את בנות המלך ואת כל האנשים הנותרים במצפה, אלה שנעסקו בגדליה בן אחיקם על ידי נבוזרדן רב-הטבחים, ונעצר הם על ידי ישמעאל בן נתניה, ואז הלך ישמעאל לעבור אל בני עמון.
וַיִּ֣שְׁבְּ ׀ יִ֠שְׁמָעֵאל אֶת־כָּל־שְׁאֵרִ֨ית הָעָ֜ם אֲשֶׁ֣ר בַּמִּצְפָּ֗ה אֶת־בְּנ֤וֹת הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־כָּל־הָעָם֙ הַנִּשְׁאָרִ֣ים בַּמִּצְפָּ֔ה אֲשֶׁ֣ר הִפְקִ֗יד נְבֽוּזַרְאֲדָן֙ רַב־טַבָּחִ֔ים אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֑ם וַיִּשְׁבֵּם֙ יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֔ה וַיֵּ֕לֶךְ לַעֲבֹ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ (ס)יוחנן בן קרח וכל שריי הצבא שהיו איתו שמעו על כל הרע שחולל ישמעאל בן נתניה.
וַיִּשְׁמַע֙ יוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֔חַ וְכָל־שָׂרֵ֥י הַחֲיָלִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֵ֤ת כָּל־הָֽרָעָה֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־נְתַנְיָֽה׃הם לקחו את כל האנשים והלכו להילחם עם ישמעאל בן נתניה, ומצאו אותו ליד מים רבים שבגבעון.
וַיִּקְחוּ֙ אֶת־כָּל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וַיֵּ֣לְכ֔וּ לְהִלָּחֵ֖ם עִם־יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֑ה וַיִּמְצְא֣וּ אֹת֔וֹ אֶל־מַ֥יִם רַבִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר בְּגִבְעֽוֹן׃חזרת העם אל יוחנן ובריחת ישמעאל
כשכל העם שרדף את ישמעאל, יוחנן בן קריח וכל שרי הצבא שהיו איתו, ראו זאת ושמחו.
וַיְהִ֗י כִּרְא֤וֹת כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֔אל אֶת־יֽוֹחָנָן֙ בֶּן־קָרֵ֔חַ וְאֵ֛ת כָּל־שָׂרֵ֥י הַחֲיָלִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וַיִּשְׂמָֽחוּ׃כל העם שחזר עם ישמעאל מהמצפה פנה וחזר אל יוחנן בן קריח.
וַיָּסֹ֙בּוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁר־שָׁבָ֥ה יִשְׁמָעֵ֖אל מִן־הַמִּצְפָּ֑ה וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ וַיֵּ֣לְכ֔וּ אֶל־יֽוֹחָנָ֖ן בֶּן־קָרֵֽחַ׃ישמעאל בן נתניה הצליח לברוח עם שמונה אנשים מפני יוחנן.
וְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֗ה נִמְלַט֙ בִּשְׁמֹנָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִפְּנֵ֖י יֽוֹחָנָ֑ן וַיֵּ֖לֶךְ אֶל־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ (ס)יוחנן בן קריח וכל שרי הצבא שלו לקחו אליהם את כל שארית העם שהחזיר מיד ישמעאל בן נתניה מהמצפה, אחרי שפגע בגדליה בן אחיקם; אלו היו גברים, חיילים, נשים, ילדים ומשרתים שהחזיר מגבעון.
וַיִּקַּח֩ יוֹחָנָ֨ן בֶּן־קָרֵ֜חַ וְכָל־שָׂרֵ֧י הַחֲיָלִ֣ים אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ אֵ֣ת כָּל־שְׁאֵרִ֤ית הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר הֵ֠שִׁיב מֵאֵ֨ת יִשְׁמָעֵ֤אל בֶּן־נְתַנְיָה֙ מִן־הַמִּצְפָּ֔ה אַחַ֣ר הִכָּ֔ה אֶת־גְּדַלְיָ֖ה בֶּן־אֲחִיקָ֑ם גְּבָרִ֞ים אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וְנָשִׁ֤ים וְטַף֙ וְסָ֣רִסִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֵשִׁ֖יב מִגִּבְעֽוֹן׃היציאה למצרים והפחד מהכשדים
הם הלכו והתיישבו בגרות, בדיוק כמו שהם היו ליד בית לחם, כשהם עמדו לצאת למצרים.
וַיֵּלְכ֗וּ וַיֵּֽשְׁבוּ֙ בְּגֵר֣וּת כמוהם [כִּמְהָ֔ם] אֲשֶׁר־אֵ֖צֶל בֵּ֣ית לָ֑חֶם לָלֶ֖כֶת לָב֥וֹא מִצְרָֽיִם׃הסיבה הייתה שהם פחדו מהכשדים, כי הם שמעו שישמעאל בן נתניה הרג את גדליה בן אחיקם, את זה שמלך בבל מינה להיות על הארץ.
מִפְּנֵי֙ הַכַּשְׂדִּ֔ים כִּ֥י יָרְא֖וּ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־הִכָּ֞ה יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֗ה אֶת־גְּדַלְיָ֙הוּ֙ בֶּן־אֲחִיקָ֔ם אֲשֶׁר־הִפְקִ֥יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בָּאָֽרֶץ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
רצח גדליה על ידי ישמעאל
וַיְהִ֣י ׀ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֣ה בֶן־אֱלִישָׁמָ֣ע מִזֶּ֣רַע הַ֠מְּלוּכָה וְרַבֵּ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וַעֲשָׂרָ֨ה אֲנָשִׁ֥ים אִתּ֛וֹ אֶל־גְּדַלְיָ֥הוּ בֶן־אֲחִיקָ֖ם הַמִּצְפָּ֑תָה וַיֹּ֨אכְלוּ שָׁ֥ם לֶ֛חֶם יַחְדָּ֖ו בַּמִּצְפָּֽה׃
וַיָּקָם֩ יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־נְתַנְיָ֜ה וַעֲשֶׂ֥רֶת הָאֲנָשִׁ֣ים ׀ אֲשֶׁר־הָי֣וּ אִתּ֗וֹ וַ֠יַּכּוּ אֶת־גְּדַלְיָ֨הוּ בֶן־אֲחִיקָ֧ם בֶּן־שָׁפָ֛ן בַּחֶ֖רֶב וַיָּ֣מֶת אֹת֑וֹ אֲשֶׁר־הִפְקִ֥יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בָּאָֽרֶץ׃
וְאֵ֣ת כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר־הָי֨וּ אִתּ֤וֹ אֶת־גְּדַלְיָ֙הוּ֙ בַּמִּצְפָּ֔ה וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר נִמְצְאוּ־שָׁ֑ם אֵ֚ת אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הִכָּ֖ה יִשְׁמָעֵֽאל׃
וַיְהִ֛י בַּיּ֥וֹם הַשֵּׁנִ֖י לְהָמִ֣ית אֶת־גְּדַלְיָ֑הוּ וְאִ֖ישׁ לֹ֥א יָדָֽע׃
ההתנקשות בבאיי אנשי שכם
וַיָּבֹ֣אוּ אֲ֠נָשִׁים מִשְּׁכֶ֞ם מִשִּׁל֤וֹ וּמִשֹּֽׁמְרוֹן֙ שְׁמֹנִ֣ים אִ֔ישׁ מְגֻלְּחֵ֥י זָקָ֛ן וּקְרֻעֵ֥י בְגָדִ֖ים וּמִתְגֹּֽדְדִ֑ים וּמִנְחָ֤ה וּלְבוֹנָה֙ בְּיָדָ֔ם לְהָבִ֖יא בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וַ֠יֵּצֵא יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־נְתַנְיָ֤ה לִקְרָאתָם֙ מִן־הַמִּצְפָּ֔ה הֹלֵ֥ךְ הָלֹ֖ךְ וּבֹכֶ֑ה וַֽיְהִי֙ כִּפְגֹ֣שׁ אֹתָ֔ם וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם בֹּ֖אוּ אֶל־גְּדַלְיָ֥הוּ בֶן־אֲחִיקָֽם׃ (ס)
וַיְהִ֕י כְּבוֹאָ֖ם אֶל־תּ֣וֹךְ הָעִ֑יר וַיִּשְׁחָטֵ֞ם יִשְׁמָעֵ֤אל בֶּן־נְתַנְיָה֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַבּ֔וֹר ה֖וּא וְהָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־אִתּֽוֹ׃
וַעֲשָׂרָ֨ה אֲנָשִׁ֜ים נִמְצְאוּ־בָ֗ם וַיֹּאמְר֤וּ אֶל־יִשְׁמָעֵאל֙ אַל־תְּמִתֵ֔נוּ כִּֽי־יֶשׁ־לָ֤נוּ מַטְמֹנִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה חִטִּ֥ים וּשְׂעֹרִ֖ים וְשֶׁ֣מֶן וּדְבָ֑שׁ וַיֶּחְדַּ֕ל וְלֹ֥א הֱמִיתָ֖ם בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם׃
רצח גדליה והמרד של ישמעאל
וְהַבּ֗וֹר אֲשֶׁר֩ הִשְׁלִ֨יךְ שָׁ֤ם יִשְׁמָעֵאל֙ אֵ֣ת ׀ כָּל־פִּגְרֵ֣י הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר הִכָּה֙ בְּיַד־גְּדַלְיָ֔הוּ ה֗וּא אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֔א מִפְּנֵ֖י בַּעְשָׁ֣א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֑ל אֹת֗וֹ מִלֵּ֛א יִשְׁמָעֵ֥אל בֶּן־נְתַנְיָ֖הוּ חֲלָלִֽים׃
וַיִּ֣שְׁבְּ ׀ יִ֠שְׁמָעֵאל אֶת־כָּל־שְׁאֵרִ֨ית הָעָ֜ם אֲשֶׁ֣ר בַּמִּצְפָּ֗ה אֶת־בְּנ֤וֹת הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־כָּל־הָעָם֙ הַנִּשְׁאָרִ֣ים בַּמִּצְפָּ֔ה אֲשֶׁ֣ר הִפְקִ֗יד נְבֽוּזַרְאֲדָן֙ רַב־טַבָּחִ֔ים אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֑ם וַיִּשְׁבֵּם֙ יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֔ה וַיֵּ֕לֶךְ לַעֲבֹ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ (ס)
וַיִּשְׁמַע֙ יוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֔חַ וְכָל־שָׂרֵ֥י הַחֲיָלִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֵ֤ת כָּל־הָֽרָעָה֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־נְתַנְיָֽה׃
וַיִּקְחוּ֙ אֶת־כָּל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וַיֵּ֣לְכ֔וּ לְהִלָּחֵ֖ם עִם־יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֑ה וַיִּמְצְא֣וּ אֹת֔וֹ אֶל־מַ֥יִם רַבִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר בְּגִבְעֽוֹן׃
חזרת העם אל יוחנן ובריחת ישמעאל
וַיְהִ֗י כִּרְא֤וֹת כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֔אל אֶת־יֽוֹחָנָן֙ בֶּן־קָרֵ֔חַ וְאֵ֛ת כָּל־שָׂרֵ֥י הַחֲיָלִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וַיִּשְׂמָֽחוּ׃
וַיָּסֹ֙בּוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁר־שָׁבָ֥ה יִשְׁמָעֵ֖אל מִן־הַמִּצְפָּ֑ה וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ וַיֵּ֣לְכ֔וּ אֶל־יֽוֹחָנָ֖ן בֶּן־קָרֵֽחַ׃
וְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֗ה נִמְלַט֙ בִּשְׁמֹנָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִפְּנֵ֖י יֽוֹחָנָ֑ן וַיֵּ֖לֶךְ אֶל־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ (ס)
וַיִּקַּח֩ יוֹחָנָ֨ן בֶּן־קָרֵ֜חַ וְכָל־שָׂרֵ֧י הַחֲיָלִ֣ים אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ אֵ֣ת כָּל־שְׁאֵרִ֤ית הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר הֵ֠שִׁיב מֵאֵ֨ת יִשְׁמָעֵ֤אל בֶּן־נְתַנְיָה֙ מִן־הַמִּצְפָּ֔ה אַחַ֣ר הִכָּ֔ה אֶת־גְּדַלְיָ֖ה בֶּן־אֲחִיקָ֑ם גְּבָרִ֞ים אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וְנָשִׁ֤ים וְטַף֙ וְסָ֣רִסִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֵשִׁ֖יב מִגִּבְעֽוֹן׃
היציאה למצרים והפחד מהכשדים
וַיֵּלְכ֗וּ וַיֵּֽשְׁבוּ֙ בְּגֵר֣וּת כמוהם [כִּמְהָ֔ם] אֲשֶׁר־אֵ֖צֶל בֵּ֣ית לָ֑חֶם לָלֶ֖כֶת לָב֥וֹא מִצְרָֽיִם׃
מִפְּנֵי֙ הַכַּשְׂדִּ֔ים כִּ֥י יָרְא֖וּ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־הִכָּ֞ה יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֗ה אֶת־גְּדַלְיָ֙הוּ֙ בֶּן־אֲחִיקָ֔ם אֲשֶׁר־הִפְקִ֥יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בָּאָֽרֶץ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את תקופת הבלגן והאלימות שאחרי חורבן בית המקדש, החל מרצח גדליה ועד היציאה למצרים.
רצח גדליה על ידי ישמעאל
הקטע מתאר את רצח גדליה בן אחיקם, שהיה מונה על ידי מלך בבל, על ידי ישמעאל בן נתניה ועשרת אנשיו. התקיפה כללה גם את היהודים והכשדים שהיו במקום, ונעשתה ללא ידיעת הציבור ביום הראשון.
ההתנקשות בבאיי אנשי שכם
קבוצת אנשים משכם, שילו ושומרון הגיעה לבית הַשֵּׁם בלוח ובאבל, אך ישמעאל בן נתניה פגש אותם בדרכם לעיר ורצח אותם בתוך הבור. עשרה אנשים הצליחו לשרוד לאחר שהבטיחו לו שיש להם אוצרות שדה, ובכך ישמעאל הפסיק את הרצח.
רצח גדליה והמרד של ישמעאל
הפסוקים מתארים את מעשיו של ישמעאל בן נתניה לאחר רצח גדליה. הוא השליך גופות של אנשים בבור, שבה אנשים ובנות מלך מתוך מצפה, וניסה לברוח לבני עמון. יוחנן בן קרח ושריי הצבא, לאחר ששמעו על מעשיו, יצאו לרדוף אחריו ופגשו אותו ליד המים בגבעון.
חזרת העם אל יוחנן ובריחת ישמעאל
העם חוזר אל יוחנן בן קריח לאחר המרד של ישמעאל, בעוד ישמעאל בורח אל עמון עם מעטים, ויוחנן מצליח להחזיר אליו את שאר האוכלוסייה שנדדה.
היציאה למצרים והפחד מהכשדים
קבוצת אנשים יצאה ממקום בית לחם לכיוון מצרים והתיישבה בגרות. המניע למסע זה היה הפחד מהכשדים, בעקבות החדשות על רצח גדליה בן אחיקם על ידי ישמעאל בן נתניה. גדליה היה האיש שמינה מלך בבל לשלוט על הארץ.
הפרק מסתיים בכניסת קבוצת אנשים למצרים, כשהם דואגים מפגיעת הכשדים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השפעת המעשים והשורשים המשפחתיים
״בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: כׇּל שֶׁמַּעֲשָׂיו וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו סְתוּמִין, וּפָרַט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶן לְשֶׁבַח, כְּגוֹן: ״דְּבַר ה׳ אֲשֶׁר הָיָה אֶל צְפַנְיָה בֶּן כּוּשִׁי בֶן גְּדַלְיָה״ —״
המשנה במגילה מסבירה כיצד הכתוב משתמש בשמות האבות כדי להעביר מסר על אופי האדם. כאשר התנא מציין את שמות אבותיו של אדם, הוא עושה זאת כדי להדגיש את הקשר בין המעשים הידועים של הדור הקודם לבין זהותו של האדם הנוכחי. במקרים מסוים, פירוט השושלת נועד להלל את האדם כצדיק שבא ממשפחת צדיקים, ובמקרים אחרים, הוא נועד להביך את האדם על ידי הצגת שורשיו כרשעים. הגישה כאן מראה שהכתוב אינו רק מעניק מידע היסטורי, אלא משתמש בפרטים אלו ככלי רטורי להעברת משמעות מוסרית. לפי הפירוש במגילה, פרטי השושלת משמשים כעדות למעמדו הרוחני של האדם, בין אם מדובר בשבח ובין אם מדובר בגינוי.
מגילה ט״ו א:ג׳ ↗צום הזיכרון לחורבן וימי הצרות
״תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. עֲקִיבָה רִבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ. כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן״
בְּתַלְמוּד יְרוּשָׁלְמִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מְצַיֵּן אֶת הַצְּמוֹת שֶׁיְּהַפְכוּ לְשִׂמְחָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל. הַצְּמוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁהָיוּ בְּמַטָּרָה לְעִנוּי וְתַחֲנוּן, מְסַמְּלִים יְמֵי אֲסוֹן גְּדוֹלִים בְּהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל עַמָּנוּ. הַצְּמוֹת הָרְבִיעִי, שִׁבְעָה עָשָׂר בַּתַּמּוּז, מְזַכֵּר לָנוּ אֶת הַיּוֹם שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, הַתָּמִיד בָּטַל וְהָעִיר נֶחְרְבָה. הַצְּמוֹת הַחֲמִישִׁי, תִּשְׁעָה בְּאַב, מְסַמְּלִים אֶת חֶרְבּוֹן הַבַּיִת. הַצְּמוֹת הַשְּׁבִיעִי, שְׁלוֹשָׁה בְּתִשְׁרֵי, מְזַכֵּר אֶת רֶצַח גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם. הַצְּמָה הָעֲשִׂירִי, עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, מְזַכֵּר אֶת הַכִּיבוּשׁ בְּיְרוּשָׁלִם עַל יְדֵי מֶלֶךְ בָּבֶל.
תלמוד ירושלמי תענית ד׳:ה׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
ההלם מהחדשות בדרך
״להביא בית ה'. כשנסעו מביתם לא היו יודעים בחורבן הבית ובדרך שמעו וקרעו בגדיה' וגלחו זקנם:״
בפרק זה מימון נא ממה שקרה בבית ה'. האנשים שהיו בדרך, כשעזבו את בתיהם, לא ידעו עדיין על חורבן בית ה'. כשהם שמעו את החדשות תוך כדי תנועתם, הם הגיבו בעצב עמוק. הם קרעו את בגדיהם וגלחו את זקניהם, כביטוי לאבלות גדולה. רש"י מסביר כי הבלם בחדשות היה רגע קריטי, שכן הם היו בדרכם ולא היו מודעים למצב המנוכם בירושלים. הפירוש מתמקד בתגובה הפיזית של האנשים ברגע שבו ההבנה של האסון הגיעה אליהם בדרך.
רש״י על ירמיהו 41:5:1 ↗הבטחת השרדות בתוך המים הרבים
״אל מים רבים. על ברכת מיין סגיאין:״
בפרק זה מימי ירמיהו, אנו רואים את רצף האירועים הקשים בימים שאחרי נפילת ירושלים. הפסוק מתאר מצב שבו אנשים עומדים בפני סכנה גדולה, אך מבטיחים שלא ייאבדו. הדימוי של המים הרבים מייצג את המצוקה והסכנה שמקיפה את העם. רש"י מפרש את הביטוי "אל מים רבים" כסמל לברכה של מים רבים. לפי גישה זו, המים אינם רק סכנה אלא מקור של שפע וחיים. הפרשן מציע שההבטחה אינה רק להימנות מן הטביעה, אלא לזכות בשפע שתחזיר את החיות למצב הנידח.
רש״י על ירמיהו 41:12:1 ↗ההתקפות על גדליה והחזרה למלחמה
״ויהי ביום השני. מוסב למקרא של אחריו:״
הפרק מתאר את רצח גדליה בן ישמעאל ואת המעבר מהשלום המדומה למלחמה פנימית קשה. בתוך הכאוס, מופיע הפירוש מצודת דוד, שמסביר כי הביטוי "ויהי ביום השני" מצביע על כך שהאירועים קרו מיד לאחר מכן. לפי פירוש זה, המילה "אחריו" מתייחסת לרצח גדליה. הפרק מראה כיצנות של בגידה ואלימות בתוך העם. המפרש מנסה להבהיר את הרצף הכרונולוגי של הדברים, אך הוא נצמד למקרא בלבד כדי להסביר את מבנה הפסוק. הדברים מתארים מצב של חוסר יציבות וסכנה מתמדת.
מצודת דוד על ירמיהו 41:4:1 ↗הבריחה אל יוחנן
״ויסובו. העם הנשבה סבבו ושבו מישמעאל והלכו אל יוחנן:״
הפסוק מתאר את המתרחש לאחר מעשה הרצח של גרדת אחשדרס על ידי ישמעאל בן נתניה. הקבוצה של השבויים שעברה בשבי, סבבה וחזרה אחורה כדי לחפש מקלט. הם פנו אל יוחנן בן שקריה כדי לברוח מהסכנה שנוצרה בעקבות המעשה של ישמעאל. המצודת דוד מסביר שהעם שנשבה סבב וחזר מדרכו של ישמעאל. הפירוש מדגיש את תנועת התנועה של השבויים ששינו כיוון ופנו אל יוחנן, כחלק מניסיון ההישרדות שלהם בתוך המצב המתוח בירשלים.
מצודת דוד על ירמיהו 41:14:1 ↗