בשנה התשיעית למלכות צדקיהו, מלך יהודה, בחודש העשירי, נבואכדצר מלך בבל הגיע לירושלים עם כל כוחו וקמ তা.
בַּשָּׁנָ֣ה הַ֠תְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂרִ֗י בָּ֠א נְבוּכַדְרֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֤ל וְכָל־חֵילוֹ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיָּצֻ֖רוּ עָלֶֽיהָ׃ (ס)ירמיהו · פרק לט׳
חורבן ירושלים ונפילת העיר
השבת ירושלים לשבי, גורלו של המלך צדקיהו, גירוש העם והבטחת ההצלה לירמיהו
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו לט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
חורבן ירושלים ונפילת העיר
בשנה השתים עשרה למלכות צדקיהו, בחודש הרביעי, בתשיעי של החודש, העיר נפרצה.
בְּעַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ לְצִדְקִיָּ֔הוּ בַּחֹ֥דֶשׁ הָרְבִיעִ֖י בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֑דֶשׁ הָבְקְעָ֖ה הָעִֽיר׃כל שרי מלך בבל באו וישבו בשער התוך: נרגל שר האוצר, סמגר נבו שר הסכים, רב סררי נרגל שר האוצר, רב מג וכל שאר שרי מלך בבל.
וַיָּבֹ֗אוּ כֹּ֚ל שָׂרֵ֣י מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ בְּשַׁ֣עַר הַתָּ֑וֶךְ נֵרְגַ֣ל שַׂר־אֶ֠צֶר סַֽמְגַּר־נְב֞וּ שַׂר־סְכִ֣ים רַב־סָרִ֗יס נֵרְגַ֤ל שַׂר־אֶ֙צֶר֙ רַב־מָ֔ג וְכָל־שְׁאֵרִ֔ית שָׂרֵ֖י מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃כשצדקיהו מלך יהודה וכל אנשי הצבא ראו אותם, הם נבהלו ויצאו בלילה מהעיר דרך שער בין החומות, בדרך הערבה.
וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר רָ֠אָם צִדְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְכֹ֣ל ׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַֽ֠יִּבְרְחוּ וַיֵּצְא֨וּ לַ֤יְלָה מִן־הָעִיר֙ דֶּ֚רֶךְ גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ בְּשַׁ֖עַר בֵּ֣ין הַחֹמֹתָ֑יִם וַיֵּצֵ֖א דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃ה–ח
נפילת ירושלים וגורל צדקיהו
הצבא הבבלי רדף אחריהם, תפס את צדקיהו בשטחי יריחו, לקח אותו אל נבוכדדצר מלך בבל בריבלת שבארץ חמת, ושם דיבר איתו משפטים.
וַיִּרְדְּפ֨וּ חֵיל־כַּשְׂדִּ֜ים אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֣גוּ אֶת־צִדְקִיָּהוּ֮ בְּעַֽרְב֣וֹת יְרֵחוֹ֒ וַיִּקְח֣וּ אֹת֗וֹ וַֽ֠יַּעֲלֻהוּ אֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּ֧ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל רִבְלָ֖תָה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּטִֽים׃מלך בבל שחט את בני צדקיהו לפני עיניו, ושחט גם את כל חורבי יהודה.
וַיִּשְׁחַט֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל אֶת־בְּנֵ֧י צִדְקִיָּ֛הוּ בְּרִבְלָ֖ה לְעֵינָ֑יו וְאֵת֙ כָּל־חֹרֵ֣י יְהוּדָ֔ה שָׁחַ֖ט מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃הוא עיוור את עיני צדקיהו, ואז בבלה כלאו בנחושת.
וְאֶת־עֵינֵ֥י צִדְקִיָּ֖הוּ עִוֵּ֑ר וַיַּאַסְרֵ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם לָבִ֥יא אֹת֖וֹ בָּבֶֽלָה׃הכשדים שרפו באש את ארמון המלך ואת בית העם, והרסו את חומות ירושלים.
וְאֶת־בֵּ֤ית הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־בֵּ֣ית הָעָ֔ם שָׂרְפ֥וּ הַכַּשְׂדִּ֖ים בָּאֵ֑שׁ וְאֶת־חֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם נָתָֽצוּ׃ט–יב
גירוש העם והגנת ירמיהו
את השארת האנשים בעיר, ואת הנופלים שנפלו עליה, ואת יתר האנשים שנשארו, גלה נבוזראדן, רב הטבחים של בבל.
וְאֵת֩ יֶ֨תֶר הָעָ֜ם הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֣ר נָפְל֣וּ עָלָ֔יו וְאֵ֛ת יֶ֥תֶר הָעָ֖ם הַנִּשְׁאָרִ֑ים הֶגְלָ֛ה נְבֽוּזַר־אֲדָ֥ן רַב־טַבָּחִ֖ים בָּבֶֽל׃מבין האנשים העניים, שאין להם כוח או מעמד, השאיר נבוזראדן, רב הטבחים, בארץ יהודה, ונתן להם כרמים וגנים באותו היום.
וּמִן־הָעָ֣ם הַדַּלִּ֗ים אֲשֶׁ֤ר אֵין־לָהֶם֙ מְא֔וּמָה הִשְׁאִ֛יר נְבוּזַרְאֲדָ֥ן רַב־טַבָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וַיִּתֵּ֥ן לָהֶ֛ם כְּרָמִ֥ים וִֽיגֵבִ֖ים בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃מלך בבל, נבוכדרצר, ציו על ירמיהו ביד נבוזראדן, רב הטבחים, ואמר:
וַיְצַ֛ו נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַֽל־יִרְמְיָ֑הוּ בְּיַ֛ד נְבוּזַרְאֲדָ֥ן רַב־טַבָּחִ֖ים לֵאמֹֽר׃קחו אותו, ותשמרו עליו ותשגיחו עליו, ואל תעשו לו רע, אלא בדיוק כפי שידבר אליכם, כך תנהגו איתו.
קָחֶ֗נּוּ וְעֵינֶ֙יךָ֙ שִׂ֣ים עָלָ֔יו וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֣וּמָה רָּ֑ע כִּ֗י אם כַּֽאֲשֶׁר֙ יְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ כֵּ֖ן עֲשֵׂ֥ה עִמּֽוֹ׃יג–טז
העברת ירמיה והנבואה למלך כושים
נבוזראדן, רב המטבחים, שלח את נבושזבן, רב הסריסים, ואת נרגל, שר האוצר, וכל השרים של מלך בבל.
וַיִּשְׁלַ֞ח נְבֽוּזַרְאֲדָ֣ן רַב־טַבָּחִ֗ים וּנְבֽוּשַׁזְבָּן֙ רַב־סָרִ֔יס וְנֵרְגַ֥ל שַׂר־אֶ֖צֶר רַב־מָ֑ג וְכֹ֖ל רַבֵּ֥י מֶֽלֶךְ־בָּבֶֽל׃הם שלחו ולקחו את ירמיה מחצר המעצר, והעבירו אותו אל גדליה בן אחיקם בן שפן, כדי להוציאו אל הבית, ושם הוא נשאר בתוך העם.
וַיִּשְׁלְחוּ֩ וַיִּקְח֨וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֜הוּ מֵחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֗ה וַיִּתְּנ֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל־גְּדַלְיָ֙הוּ֙ בֶּן־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֔ן לְהוֹצִאֵ֖הוּ אֶל־הַבָּ֑יִת וַיֵּ֖שֶׁב בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃ (ס)ועוד היה דבר ה' אל ירמיה, בזמן שהוא היה כלוא בחצר המעצר, ולומר:
וְאֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ הָיָ֣ה דְבַר־יְהוָ֑ה בִּֽהְיֹת֣וֹ עָצ֔וּר בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָ֖ה לֵאמֹֽר׃לך ואמור לעבד מלך כושים: כך אומר ה' צבאות, אלוהי ישראל: הנה אני מביא את דברי אל העיר הזאת לרע ולא לטובה, והם יקרו לפניך באותו היום.
הָל֣וֹךְ וְאָמַרְתָּ֡ לְעֶבֶד־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י לֵאמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֩ מבי [מֵבִ֨יא] אֶת־דְּבָרַ֜י אֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לְרָעָ֖ה וְלֹ֣א לְטוֹבָ֑ה וְהָי֥וּ לְפָנֶ֖יךָ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃יז–יח
הבטחת ההצלה
הַשֵּׁם אוֹמֵר: בַּיּוֹם הַהוּא אֲנִי אֲצִיל אוֹתְךָ, וְלֹא תִּתֵּן בְּיַד הָאֲנָשִׁים שֶׁמֵּהֶם אַתָּה פוֹחֵד.
וְהִצַּלְתִּ֥יךָ בַיּוֹם־הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תִנָּתֵן֙ בְּיַ֣ד הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָג֖וֹר מִפְּנֵיהֶֽם׃כִּי אֲנִי אֲצִיל אוֹתְךָ, וְלֹא תִּפֹּל בַּחֶרֶב, וְנַפְשְׁךָ תִּהְיֶה לְשָׁלֶל, כִּי בִּי בָטַחְתָּ, אומר הַשֵּׁם.
כִּ֤י מַלֵּט֙ אֲמַלֶּטְךָ֔ וּבַחֶ֖רֶב לֹ֣א תִפֹּ֑ל וְהָיְתָ֨ה לְךָ֤ נַפְשְׁךָ֙ לְשָׁלָ֔ל כִּֽי־בָטַ֥חְתָּ בִּ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
חורבן ירושלים ונפילת העיר
בַּשָּׁנָ֣ה הַ֠תְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂרִ֗י בָּ֠א נְבוּכַדְרֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֤ל וְכָל־חֵילוֹ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיָּצֻ֖רוּ עָלֶֽיהָ׃ (ס)
בְּעַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ לְצִדְקִיָּ֔הוּ בַּחֹ֥דֶשׁ הָרְבִיעִ֖י בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֑דֶשׁ הָבְקְעָ֖ה הָעִֽיר׃
וַיָּבֹ֗אוּ כֹּ֚ל שָׂרֵ֣י מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ בְּשַׁ֣עַר הַתָּ֑וֶךְ נֵרְגַ֣ל שַׂר־אֶ֠צֶר סַֽמְגַּר־נְב֞וּ שַׂר־סְכִ֣ים רַב־סָרִ֗יס נֵרְגַ֤ל שַׂר־אֶ֙צֶר֙ רַב־מָ֔ג וְכָל־שְׁאֵרִ֔ית שָׂרֵ֖י מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר רָ֠אָם צִדְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְכֹ֣ל ׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַֽ֠יִּבְרְחוּ וַיֵּצְא֨וּ לַ֤יְלָה מִן־הָעִיר֙ דֶּ֚רֶךְ גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ בְּשַׁ֖עַר בֵּ֣ין הַחֹמֹתָ֑יִם וַיֵּצֵ֖א דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃
ה–ח
נפילת ירושלים וגורל צדקיהו
וַיִּרְדְּפ֨וּ חֵיל־כַּשְׂדִּ֜ים אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֣גוּ אֶת־צִדְקִיָּהוּ֮ בְּעַֽרְב֣וֹת יְרֵחוֹ֒ וַיִּקְח֣וּ אֹת֗וֹ וַֽ֠יַּעֲלֻהוּ אֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּ֧ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל רִבְלָ֖תָה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּטִֽים׃
וַיִּשְׁחַט֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל אֶת־בְּנֵ֧י צִדְקִיָּ֛הוּ בְּרִבְלָ֖ה לְעֵינָ֑יו וְאֵת֙ כָּל־חֹרֵ֣י יְהוּדָ֔ה שָׁחַ֖ט מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
וְאֶת־עֵינֵ֥י צִדְקִיָּ֖הוּ עִוֵּ֑ר וַיַּאַסְרֵ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם לָבִ֥יא אֹת֖וֹ בָּבֶֽלָה׃
וְאֶת־בֵּ֤ית הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־בֵּ֣ית הָעָ֔ם שָׂרְפ֥וּ הַכַּשְׂדִּ֖ים בָּאֵ֑שׁ וְאֶת־חֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם נָתָֽצוּ׃
ט–יב
גירוש העם והגנת ירמיהו
וְאֵת֩ יֶ֨תֶר הָעָ֜ם הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֣ר נָפְל֣וּ עָלָ֔יו וְאֵ֛ת יֶ֥תֶר הָעָ֖ם הַנִּשְׁאָרִ֑ים הֶגְלָ֛ה נְבֽוּזַר־אֲדָ֥ן רַב־טַבָּחִ֖ים בָּבֶֽל׃
וּמִן־הָעָ֣ם הַדַּלִּ֗ים אֲשֶׁ֤ר אֵין־לָהֶם֙ מְא֔וּמָה הִשְׁאִ֛יר נְבוּזַרְאֲדָ֥ן רַב־טַבָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וַיִּתֵּ֥ן לָהֶ֛ם כְּרָמִ֥ים וִֽיגֵבִ֖ים בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
וַיְצַ֛ו נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַֽל־יִרְמְיָ֑הוּ בְּיַ֛ד נְבוּזַרְאֲדָ֥ן רַב־טַבָּחִ֖ים לֵאמֹֽר׃
קָחֶ֗נּוּ וְעֵינֶ֙יךָ֙ שִׂ֣ים עָלָ֔יו וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֣וּמָה רָּ֑ע כִּ֗י אם כַּֽאֲשֶׁר֙ יְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ כֵּ֖ן עֲשֵׂ֥ה עִמּֽוֹ׃
יג–טז
העברת ירמיה והנבואה למלך כושים
וַיִּשְׁלַ֞ח נְבֽוּזַרְאֲדָ֣ן רַב־טַבָּחִ֗ים וּנְבֽוּשַׁזְבָּן֙ רַב־סָרִ֔יס וְנֵרְגַ֥ל שַׂר־אֶ֖צֶר רַב־מָ֑ג וְכֹ֖ל רַבֵּ֥י מֶֽלֶךְ־בָּבֶֽל׃
וַיִּשְׁלְחוּ֩ וַיִּקְח֨וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֜הוּ מֵחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֗ה וַיִּתְּנ֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל־גְּדַלְיָ֙הוּ֙ בֶּן־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֔ן לְהוֹצִאֵ֖הוּ אֶל־הַבָּ֑יִת וַיֵּ֖שֶׁב בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃ (ס)
וְאֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ הָיָ֣ה דְבַר־יְהוָ֑ה בִּֽהְיֹת֣וֹ עָצ֔וּר בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָ֖ה לֵאמֹֽר׃
הָל֣וֹךְ וְאָמַרְתָּ֡ לְעֶבֶד־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י לֵאמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֩ מבי [מֵבִ֨יא] אֶת־דְּבָרַ֜י אֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לְרָעָ֖ה וְלֹ֣א לְטוֹבָ֑ה וְהָי֥וּ לְפָנֶ֖יךָ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
יז–יח
הבטחת ההצלה
וְהִצַּלְתִּ֥יךָ בַיּוֹם־הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תִנָּתֵן֙ בְּיַ֣ד הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָג֖וֹר מִפְּנֵיהֶֽם׃
כִּ֤י מַלֵּט֙ אֲמַלֶּטְךָ֔ וּבַחֶ֖רֶב לֹ֣א תִפֹּ֑ל וְהָיְתָ֨ה לְךָ֤ נַפְשְׁךָ֙ לְשָׁלָ֔ל כִּֽי־בָטַ֥חְתָּ בִּ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את נפילת ירושלים לידי הבבלים, את חורבן העיר ואת גורל המנהיגים והעם.
פסוקים א–ד
חורבן ירושלים ונפילת העיר
הקטע מתאר את סוף מלכות יהודה תחת צדקיהו. נבואכדצר מלך בבל מצמיד את ירושלים, ובתום שתי עשרה שנות מלכותו של צדקיהו העיר נכבשת. שרי בבל מתייצבים בשער העיר, וצדקיהו יחד עם אנשי הצבא בורחים מהעיר בלילה דרך שער בין החומות אל הערבה.
פסוקים ה–ח
נפילת ירושלים וגורל צדקיהו
הפסוקים מתארים את סוף מלכות יהודה: הצבא הבבלי תופס את המלך צדקיהו, מעביר אותו למשפט בפני נבוכדדצר, ושוחט את בניו ואת חורבי יהודה. המלך עויוור ונאסר, בעוד הכשדים שורפים את העיר והרס את חומותיה.
פסוקים ט–יב
גירוש העם והגנת ירמיהו
הקטע מתאר את גירוש האוכלוסייה הנותרת מירושלים על ידי נבוזראדן, מלבד העניים שנשארו בארץ עם נכסים. כמו כן, מופיעה פקודת מלך בבל לשמור על ירמיהו ולהתנהג אליו בהתאם להוראותיו.
פסוקים יג–טז
העברת ירמיה והנבואה למלך כושים
השרים הבבלים שולחים אנשים לקחת את ירמיה מהמעצר ולהעבירו אל גדליה בתוך העם. בזמן שהיה ירמיה כלוא, ה' נותן לו מסר למלך כושים, שבו ה' מצהיר כי דבריו יגרמו לאסון לעיר ירושלים.
פסוקים יז–יח
הבטחת ההצלה
הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְעַמּוֹ לְהַצִּילוֹ מִן הָאוֹיְבִים שֶׁהוּא יָרֵא מֵהֶם. הַבְטָחָה זוֹ כּוֹלֶלֶת שֶׁהַנֶּפֶשׁ לֹא תִּהְיֶה אֲבוּדָה בַּחֶרֶב וְהִיא תִּזְכֶּה לִשְׁלִיחוּת, וְזֶה יִהְיֶה כְּתוֹצָאָה מִכְיוָן שֶׁהָאדם בָּטַח בַּהַשֵּׁם.
הפרק מסתיים בהבטחה אישית לירמיהו לשמור על חייו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
שְׁתֵּי הַבָּאוֹת שֶׁל הַמִּצְוָה "קַח"
״קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֵי בָּנָיו אַחֲרָיו (משלי כ, ז), זֶה אַהֲרֹן וּבָנָיו. אִם מִן הַדָּבָר הַזֶּה, אַף״
הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל שְׁתֵּי פֵּרוּשִׁים לַפְּעֻלָּה "קַח" בַּמַּקְרֶה שֶׁל לֶקַח אַהֲרֹן וּבָנָיו. בַּפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן, הַמִּדְרָשׁ מְקַרְבֵּד אֶת הַפְּסוּק מִמִּשְׁלֵי לְצָדוּת הַצַּדִּיקוּת שֶׁל אַהֲרֹן. הוּא טוֹעֵן שֶׁהַצַּדִּיקוּת שֶׁל אַהֲרֹן הִיא כּזוּ שֶׁבָּנָיו רָאוּ אוֹתוֹ מְשַׁמֵּשׁ בַּכְּהֻנָּה וְכֵן הָיוּ אַשְׁרֵיִּם. בַּפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי, הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל אֶת הַמִּשְׁלָח כְּמַצָּוָה שֶׁל פִּתְיוֹן. לְפִי הַמִּדְרָשׁ, הַמִּלָּה "קַח" בְּעֶצֶם הִיא שָׂפָה שֶׁל פִּתּוּי, כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא בְּמִקְרָה שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר אוֹ בְּמִקְרֵי הַתּוֹרָה. הַמַּטָּרָה הָיְתָה לְשַׁכְנֵעַ אֶת מֹשֶׁה שֶׁבִּרְצוֹ לְהַבְלִיג מִן הַשָּׂרָרָה.
מדרש תנחומא, צו י׳:א׳ ↗המשמעות של המילה "קַח"
״ד"א קח את אהרן. א"ל הקב"ה פתח אותו בדברים, לפי שהוא בורח מן השררה, אין קח אלא לשון פיתוי, שכן נבוכדנצר אמר לנבוזראדן קחנו ועיניך״
בפרשתנו מופיע הביטוי "קַח אֶת אַהֲרֹן", ובתנחומא בובר מוסבר המקור והמשמעות של המילה הזו. המפרש מסביר שהשימוש במילה "קַח" אינו פשוט, אלא משמש כשפה של פיתוי או שכנוע. לפי גישה זו, המילה משמשת כאשר מישהו מנסה להוביל אדם למשהו שהוא אולי מנסה להימנע ממנו, כמו שאפשר לראות במקרה של אהרן שרצה לברוח מהשליטה והשררה. הפרשן מציין דוגמאות נוספות מהכתובים המדגימות את השימוש הזה בשפה. הוא מזכיר את נבוכדנצר שאמר לנבוזראדן "קַחנו ועיניך שים עליו", ואת המקרה של אברהם שבו נאמר "וְתוּקַח הָאִשָּׁה בֵּית פַרְעֹה". המפרש מראה כיצד המילה "קח" משמשת בסיטואציות שבהן ישנה כוונה להוביל אדם למצב מסוים, גם אם הוא לא ביקש זאת מראש.
תנחומא בובר, צו י״ד:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הפרת השבועה ודין ירושלים
״וידבר אתו משפטים. למה עברת על השבועה:״
הפרק השלושים ותשעה של ספר ירמיהו מתאר את נפילת ירושלים ואת חורבן העיר על ידי הבבלים. בפרק זה אנו רואים את המציאות הקשה של המצור, את לכידת המלך שבוק, ואת השבי של האנשים. התיאור מתמקד באירועים ההיסטוריים המדויקים של כיבוש העיר וביציאת האוכלוסייה לגלות. בקטע זה מובא פירושו של רש"י על פסוק חמש, שבו הוא בוחן את שאלת המשפט. רש"י מציין את השאלה המופיעה בטקסט לגבי עבירה על שבועה. הפירוש מתמקד בבדיקת המעשים שנעשו מול ההתחייבות שהייתה קיימת, ומנסה להבין את המשמעות המשפטית של המעשים שנחשבו כהפרה של השקע בעניין השבועה.
רש״י על ירמיהו 39:5:1 ↗גַּדַלְיָהוּ בַּעֲיָרוּת יְרוּשָׁלַיִם
״אל גדליהו בן אחיקם. שנפל אל הכשדים ע"פ ירמיהו וכשנלכדה העיר מינהו שליט בנשארים שם:״
הַפֶּסַח הַזֶּה מַתְחִיל בְּתִיאור הַחֶרְבּוֹן הַמַּמְשִׁיכָה בִּירוּשָׁלַיִם וּבְנִיְיָה הַנִּסְבָּכִים. הַטֶּקסט מְתָאֵר אֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה בְּעֵת כִּיכּוּן הָעִיר עַל יְדֵי הַכַּשְׁדִּים. בְּתוֹךְ הַכְּאֵב הַזֶּה, מִתְחַלֶּבֶת הַדְּמוּיוֹת שֶׁל הַשְּׁלִיטִים בָּעִיר הַנֶּעְלֶמִים וְהַמַּצָּב הַמֶּלָכִי הַמִּתְפָּרֵק. רַשִׁי, בְּפִרְשׁוּתוֹ עַל הַפֶּסֶק הַכְּלִילִי, מַצְיֵד אֶת גַּדַּלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם כְּשֶׁלִיט הַנִּשְׁאָר בְּיְרוּשָׁלַיִם בְּעֵת הַכִּיבוּשׁ הַכַּשְׁדִי. הוּא מְסַבֵּר אֶת הַמַּצָּב הַמְּתֻקָּע שֶׁבַּעֲיָרוּת הָעִיר, כְּשֶׁגַּדַלְיָהוּ נִפְגָּשׁ עִם הַמַּלְכִים וְהַמְּבַשֵּׂרִים בְּעֵת שֶׁהָעִיר נֶלֶכְדָה.
רש״י על ירמיהו 39:14:1 ↗הנתיב אל ערבות יריחו
״דרך הערבה. בדרך ההולך אל ערבות יריחו:״
הפסוק מתאר את הנתיב שבו עברו כוחות הבבל בזמן המצור על ירושלים. הדרך עברה דרך אזור הערבות, שהוא השטח הפתוח והמדברי שמוביל לכיוון יריחו. מצודת דוד מסביר שהכוונה היא לדרך שבה הולכים אל המדבר של יריחו. הפרשן מבהיר כי מדובר בתיאור גיאוגרפי של המסלול שבו צעדו הכוחות, ולא בפרשנות מוסרית או היסטורית נוספת.
מצודת דוד על ירמיהו 39:4:2 ↗החזרה על הפקודה
״וישלחו. לפי שארכו הדברים חזר לומר שוב וישלחו:״
בקטע זה מופיעה חזרה על הפעולה של שליחת אנשים. לפי ה"מצודת דוד", הסיבה לחזר על המילים "וישלחו" היא אורך הדברים שנאמרו לפני כן. הכותב משתמש בחזרה כדי להדגיש את המשכיות הפעולה או את חשיבותה לאחר שהסבירו את הפרטים. הפרשן מציין שהחזרה אינה סתם כפילות, אלא נובעת מהצורך להבהיר את המצב לאחר דיון ממושך. גישה זו מנסה להסביר את המבנה הלשוני של הטקסט דרך ההקשר של השיחה או ההוראה שקדמה לה.
מצודת דוד על ירמיהו 39:14:1 ↗