שפטיה בן מתן, גדליה בן פשחור, יוכל בן שלמיה ופשחור בן מלכיה שמע את הדברים שירמיהו אמר לכל העם.
וַיִּשְׁמַ֞ע שְׁפַטְיָ֣ה בֶן־מַתָּ֗ן וּגְדַלְיָ֙הוּ֙ בֶּן־פַּשְׁח֔וּר וְיוּכַל֙ בֶּן־שֶׁ֣לֶמְיָ֔הוּ וּפַשְׁח֖וּר בֶּן־מַלְכִּיָּ֑ה אֶ֨ת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר יִרְמְיָ֛הוּ מְדַבֵּ֥ר אֶל־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ (ס)ירמיהו · פרק לח׳
התביעה נגד ירמיהו והצנתו מהבור
ירמיהו מואשם בבגידה, נזרק לבור בוץ, ואז מציל אותו אדם מעיקובים ופוגש את המלך צדקיהו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו לח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התביעה נגד ירמיהו
כך אמר ה': "היושב בעיר הזאת ימות בחרב, ברעב ובעונה. וזה שיוצא אל הכשדים יחיה, ותהיה לו נפשו לשלל ויחיה".
כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהוָה֒ הַיֹּשֵׁב֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את יָמ֕וּת בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וְהַיֹּצֵ֤א אֶל־הַכַּשְׂדִּים֙ יחיה [וְחָיָ֔ה] וְהָיְתָה־לּ֥וֹ נַפְשׁ֛וֹ לְשָׁלָ֖ל וָחָֽי׃ (ס)כך אמר ה': "העיר הזאת תימסר ליד צבא מלך בבל ותכבש".
כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנָּתֹ֨ן תִּנָּתֵ֜ן הָעִ֣יר הַזֹּ֗את בְּיַ֛ד חֵ֥יל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃השרים אמרו למלך: "אנא, תן להרוג את האיש הזה, כי הוא מרפה את ידי האנשים שנשארו בלחימה בעיר הזאת ואת ידי כל העם, בכך שהוא מדבר אליהם כך. כי האיש הזה לא מחפש שלום לעם הזה, אלא רע לו".
וַיֹּאמְר֨וּ הַשָּׂרִ֜ים אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ י֣וּמַת נָא֮ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַזֶּה֒ כִּֽי־עַל־כֵּ֡ן הֽוּא־מְרַפֵּ֡א אֶת־יְדֵי֩ אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֜ה הַֽנִּשְׁאָרִ֣ים ׀ בָּעִ֣יר הַזֹּ֗את וְאֵת֙ יְדֵ֣י כָל־הָעָ֔ם לְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּ֣י ׀ הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֗ה אֵינֶ֨נּוּ דֹרֵ֧שׁ לְשָׁל֛וֹם לָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כִּ֥י אִם־לְרָעָֽה׃ירמיהו מושלך לבור הבוץ
המלך צדקיהו אמר: "הנה הוא בידיכם, כי המלך לא יכול לעשות לכם דבר".
וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֔הוּ הִנֵּה־ה֖וּא בְּיֶדְכֶ֑ם כִּֽי־אֵ֣ין הַמֶּ֔לֶךְ יוּכַ֥ל אֶתְכֶ֖ם דָּבָֽר׃הם לקחו את ירמיהו והשליכו אותו לבור, בבור של מלכיאל בן המלך שנמצא בחצר המטרה. הם שלחו את ירמיהו עם חבלים, ובבור לא היו מים אלא רק בוץ, וירמיהו שקע בבוץ.
וַיִּקְח֣וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֗הוּ וַיַּשְׁלִ֨כוּ אֹת֜וֹ אֶל־הַבּ֣וֹר ׀ מַלְכִּיָּ֣הוּ בֶן־הַמֶּ֗לֶךְ אֲשֶׁר֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה וַיְשַׁלְּח֥וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֖הוּ בַּחֲבָלִ֑ים וּבַבּ֤וֹר אֵֽין־מַ֙יִם֙ כִּ֣י אִם־טִ֔יט וַיִּטְבַּ֥ע יִרְמְיָ֖הוּ בַּטִּֽיט׃ (ס)עבד של מלך כושי, איש שומר שנמצא בבית המלך, שמע שהם השליכו את ירמיהו לבור, בזמן שהמלך ישב בשער בנימין.
וַיִּשְׁמַ֡ע עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י אִ֣ישׁ סָרִ֗יס וְהוּא֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־נָתְנ֥וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֖הוּ אֶל־הַבּ֑וֹר וְהַמֶּ֥לֶךְ יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר בִּנְיָמִֽן׃עבד המלך יצא מבית המלך ודיבר אל המלך ואמר:
וַיֵּצֵ֥א עֶֽבֶד־מֶ֖לֶךְ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹֽר׃הצלת ירמיהו מהבור
אדוני המלך, האנשים האלה עשו לירמיהו הנביא את כל מה שעשו, את השלכת כה בבור, והוא עומד למות שם בגלל הרעב, כי כבר אין לחם בעיר.
אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ הֵרֵ֜עוּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ לְיִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִשְׁלִ֖יכוּ אֶל־הַבּ֑וֹר וַיָּ֤מָת תַּחְתָּיו֙ מִפְּנֵ֣י הָֽרָעָ֔ב כִּ֣י אֵ֥ין הַלֶּ֛חֶם ע֖וֹד בָּעִֽיר׃המלך הורה לעבד המלך הכושי לומר: קח איתך שלושים אנשים והעלה את ירמיהו הנביא מהבור לפני שימות.
וַיְצַוֶּ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֛ת עֶֽבֶד־מֶ֥לֶךְ הַכּוּשִׁ֖י לֵאמֹ֑ר קַ֣ח בְּיָדְךָ֤ מִזֶּה֙ שְׁלֹשִׁ֣ים אֲנָשִׁ֔ים וְֽהַעֲלִ֜יתָ אֶֽת־יִרְמְיָ֧הוּ הַנָּבִ֛יא מִן־הַבּ֖וֹר בְּטֶ֥רֶם יָמֽוּת׃עבד המלך לקח את האנשים איתו והגיע לבית המלך, אל מתחת לאוצר. משם הוא לקח סחבות ורעדים של מלח ושלח אותם לירמיהו בבור באמצעות חבלים.
וַיִּקַּ֣ח ׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֗וֹ וַיָּבֹ֤א בֵית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־תַּ֣חַת הָאוֹצָ֔ר וַיִּקַּ֤ח מִשָּׁם֙ בְּלוֹיֵ֣ הסחבות [סְחָב֔וֹת] וּבְלוֹיֵ֖ מְלָחִ֑ים וַיְשַׁלְּחֵ֧ם אֶֽל־יִרְמְיָ֛הוּ אֶל־הַבּ֖וֹר בַּחֲבָלִֽים׃עבד המלך הכושי אמר לירמיהו: שים מתחת לידייך את הסחבות והמלח, מתחת לחבלים. וירמיהו עשה כך.
וַיֹּ֡אמֶר עֶבֶד־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י אֶֽל־יִרְמְיָ֗הוּ שִׂ֣ים נָ֠א בְּלוֹאֵ֨י הַסְּחָב֤וֹת וְהַמְּלָחִים֙ תַּ֚חַת אַצִּל֣וֹת יָדֶ֔יךָ מִתַּ֖חַת לַחֲבָלִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ יִרְמְיָ֖הוּ כֵּֽן׃הפגישה הסודית בין צדקיה לירמיה
הם משכו את ירמיהו עם חבלים והעלו אותו מהבור, וירמיהו ישב בחצר בית המטרה.
וַיִּמְשְׁכ֤וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֙הוּ֙ בַּֽחֲבָלִ֔ים וַיַּעֲל֥וּ אֹת֖וֹ מִן־הַבּ֑וֹר וַיֵּ֣שֶׁב יִרְמְיָ֔הוּ בַּחֲצַ֖ר הַמַּטָּרָֽה׃ (ס)המלך צדקיה שלח ולקח את הנביא ירמיה אליו, אל המעבר השלישי שבבית יהוה, ואמר המלך לירמיה: אני רוצה לשאול אותך דבר, אל תסתיר ממני דבר.
וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֗הוּ וַיִּקַּ֞ח אֶֽת־יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ אֵלָ֔יו אֶל־מָבוֹא֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶֽל־יִרְמְיָ֗הוּ שֹׁאֵ֨ל אֲנִ֤י אֹֽתְךָ֙ דָּבָ֔ר אַל־תְּכַחֵ֥ד מִמֶּ֖נִּי דָּבָֽר׃ירמיה אמר לצדקיה: אם אגיד לך, האם לא תהרוג אותי? ואם אתן לך עצה, האם לא תקשיב לי?
וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ אֶל־צִדְקִיָּ֔הוּ כִּ֚י אַגִּ֣יד לְךָ֔ הֲל֖וֹא הָמֵ֣ת תְּמִיתֵ֑נִי וְכִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ לֹ֥א תִשְׁמַ֖ע אֵלָֽי׃המלך צדקיה נשבע לירמיה בסתר ואמר: חי יהוה, מה שעשה לנו הנפש הזאת, אם אדבר אמת, או אם אמסור אותך ליד האנשים האלה שדורשים את חייך.
וַיִּשָּׁבַ֞ע הַמֶּ֧לֶךְ צִדְקִיָּ֛הוּ אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר חַי־יְהוָ֞ה את אֲשֶׁר֩ עָשָׂה־לָ֨נוּ אֶת־הַנֶּ֤פֶשׁ הַזֹּאת֙ אִם־אֲמִיתֶ֔ךָ וְאִם־אֶתֶּנְךָ֗ בְּיַד֙ הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר מְבַקְשִׁ֖ים אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃ (ס)הבחירה של המלך צדקיהו
ירמיהו אמר לצדקיהו: כך אומר ה׳ אלוהי צבאות אלוהי ישראל: אם תצא אל שרי מלך בבל, חיי תצא נפשתך והעיר הזאת לא תישרף באש, ותחיה אתה וביתך.
וַיֹּ֣אמֶר יִרְמְיָ֣הוּ אֶל־צִדְקִיָּ֡הוּ כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָה֩ אֱלֹהֵ֨י צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אִם־יָצֹ֨א תֵצֵ֜א אֶל־שָׂרֵ֤י מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ וְחָיְתָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ וְהָעִ֣יר הַזֹּ֔את לֹ֥א תִשָּׂרֵ֖ף בָּאֵ֑שׁ וְחָיִ֖תָה אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃ואם לא תצא אל שרי מלך בבל, העיר הזאת תימסר לידי הכשדים, והם ישרפו אותה באש, ואתה לא תברח מידם.
וְאִ֣ם לֹֽא־תֵצֵ֗א אֶל־שָׂרֵי֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְנִתְּנָ֞ה הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ בְּיַ֣ד הַכַּשְׂדִּ֔ים וּשְׂרָפ֖וּהָ בָּאֵ֑שׁ וְאַתָּ֖ה לֹֽא־תִמָּלֵ֥ט מִיָּדָֽם׃ (ס)המלך צדקיהו אמר לירמיהו: אני דואג ליהודים שנפלו לידי הכשדים, פוחד שאולי ימסרו אותי לידם ויתעללו בי.
וַיֹּ֛אמֶר הַמֶּ֥לֶךְ צִדְקִיָּ֖הוּ אֶֽל־יִרְמְיָ֑הוּ אֲנִ֧י דֹאֵ֣ג אֶת־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נָֽפְלוּ֙ אֶל־הַכַּשְׂדִּ֔ים פֶּֽן־יִתְּנ֥וּ אֹתִ֛י בְּיָדָ֖ם וְהִתְעַלְּלוּ־בִֽי׃ (פ)ירמיהו אמר לו: הם לא ימסרו אותי. שמע בבקשה את קול ה׳ שדיבר אלייך, וזה יהיה לטובתך ותחיה נפשתך.
וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ לֹ֣א יִתֵּ֑נוּ שְֽׁמַֽע־נָ֣א ׀ בְּק֣וֹל יְהוָ֗ה לַאֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ דֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יךָ וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ׃הַאֲדָרָה הַנִּבְּאוֹת וְהַבְּטָחַת הַמֶּלֶךְ
וְאִם לֹא תֵצֵא, זֶה הַדָּבָר שֶׁהַשֵּׁם הֶרְאָה לִי.
וְאִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לָצֵ֑את זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר הִרְאַ֖נִי יְהוָֽה׃וּרְאוּ, כָּל הַנָּשִׁים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה יוֹצְאוּ אֶל הַשָּׂרִים שֶׁל מֶלֶךְ בָּבֶל, וְהֵן יֹאמְרוּ: "הִסַּיַּתְּ אֶת עַצְמְךָ, וְהָאֲנָשִׁים שֶׁלְּךָ יָכְלוּ לִפְגֹּעַ בְּךָ, הֵם הִטְבִּיעוּ אֶת רַגְלֶיךָ בַּבּוֹץ וְהֵם נָסוּ אָחוֹר".
וְהִנֵּ֣ה כָל־הַנָּשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר נִשְׁאֲרוּ֙ בְּבֵ֣ית מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה מוּצָא֕וֹת אֶל־שָׂרֵ֖י מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וְהֵ֣נָּה אֹמְר֗וֹת הִסִּית֜וּךָ וְיָכְל֤וּ לְךָ֙ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֔ךָ הָטְבְּע֥וּ בַבֹּ֛ץ רַגְלֶ֖ךָ נָסֹ֥גוּ אָחֽוֹר׃וְאֶת כָּל אֲשָׁתְךָ וְאֶת בָּנֶיךָ יוֹצִאים אֶל הַכַּשְׁדִּים, וְאַתָּה לֹא תִמָּטֵט מִידֵיהֶם, כִּי בְּיַד מֶלְךְ בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ, וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ.
וְאֶת־כָּל־נָשֶׁ֣יךָ וְאֶת־בָּנֶ֗יךָ מֽוֹצִאִים֙ אֶל־הַכַּשְׂדִּ֔ים וְאַתָּ֖ה לֹא־תִמָּלֵ֣ט מִיָּדָ֑ם כִּ֣י בְיַ֤ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ תִּתָּפֵ֔שׂ וְאֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את תִּשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ (פ)וצִדְקִיָּהוּ אָמַר לְיִרְמְיָהוּ: "אִישׁ לֹא יֵדַע עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלֹא תָמוּת".
וַיֹּ֨אמֶר צִדְקִיָּ֜הוּ אֶֽל־יִרְמְיָ֗הוּ אִ֛ישׁ אַל־יֵדַ֥ע בַּדְּבָֽרִים־הָאֵ֖לֶּה וְלֹ֥א תָמֽוּת׃הַשָּׂרִים וְהַמֶּלֶךְ מְחַפְּשִׂים אֶת הָאֱמֶת
כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ הַשָּׂרִים שֶׁדִּבַּרְתִּי אִתְּךָ, הֵם יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וְיֹאמְרוּ לִי: "תַּן לָנוּ דָּעָה, מָה אָמַרְתָּ לַמֶּלֶךְ? אַל תַּסְתִּיר מִמֶּנוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא נַהֲרֹג אוֹתְךָ. וּמָה הַמֶּלֶךְ אָמַר לְךָ?"
וְכִֽי־יִשְׁמְע֣וּ הַשָּׂרִים֮ כִּֽי־דִבַּ֣רְתִּי אִתָּךְ֒ וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ הַגִּֽידָה־נָּ֨א לָ֜נוּ מַה־דִּבַּ֧רְתָּ אֶל־הַמֶּ֛לֶךְ אַל־תְּכַחֵ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וְלֹ֣א נְמִיתֶ֑ךָ וּמַה־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ הַמֶּֽלֶךְ׃וְאַתָּה תַּעֲנֶה לָהֶם: "אֲנִי מַפְלִית אֶת הַתַּחֲנוּנִים שֶׁלִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶמְתֹּת בְּבֵית יְהוֹנָתָן."
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם מַפִּיל־אֲנִ֥י תְחִנָּתִ֖י לִפְנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֧י הֲשִׁיבֵ֛נִי בֵּ֥ית יְהוֹנָתָ֖ן לָמ֥וּת שָֽׁם׃ (פ)כָּל הַשָּׂרִים בָּאוּ אֶל יִרְמְיָהוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, וְהוּא סִפֵּר לָהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ. אַךְ הֵם נֶחֱרְשׁוּ וְלֹא עָנוּ.
וַיָּבֹ֨אוּ כָל־הַשָּׂרִ֤ים אֶֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ וַיִּשְׁאֲל֣וּ אֹת֔וֹ וַיַּגֵּ֤ד לָהֶם֙ כְּכָל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּחֲרִ֣שׁוּ מִמֶּ֔נּוּ כִּ֥י לֹֽא־נִשְׁמַ֖ע הַדָּבָֽר׃ (פ)וְיִרְמְיָהוּ נָשַׁב בְּחַצַר הַמַּטָּרָה עַד הַיּוֹם שֶׁיָּרְדוּ יְרוּשָׁלַיִם, וְהָיָה כְּמוֹ שֶׁקֶּרָה כְּשֶׁיָּרְדוּ יְרוּשָׁלַיִם.
וַיֵּ֤שֶׁב יִרְמְיָ֙הוּ֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה עַד־י֖וֹם אֲשֶׁר־נִלְכְּדָ֣ה יְרוּשָׁלִָ֑ם (ס) וְהָיָ֕ה כַּאֲשֶׁ֥ר נִלְכְּדָ֖ה יְרוּשָׁלִָֽם׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התביעה נגד ירמיהו
וַיִּשְׁמַ֞ע שְׁפַטְיָ֣ה בֶן־מַתָּ֗ן וּגְדַלְיָ֙הוּ֙ בֶּן־פַּשְׁח֔וּר וְיוּכַל֙ בֶּן־שֶׁ֣לֶמְיָ֔הוּ וּפַשְׁח֖וּר בֶּן־מַלְכִּיָּ֑ה אֶ֨ת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר יִרְמְיָ֛הוּ מְדַבֵּ֥ר אֶל־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ (ס)
כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהוָה֒ הַיֹּשֵׁב֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את יָמ֕וּת בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וְהַיֹּצֵ֤א אֶל־הַכַּשְׂדִּים֙ יחיה [וְחָיָ֔ה] וְהָיְתָה־לּ֥וֹ נַפְשׁ֛וֹ לְשָׁלָ֖ל וָחָֽי׃ (ס)
כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנָּתֹ֨ן תִּנָּתֵ֜ן הָעִ֣יר הַזֹּ֗את בְּיַ֛ד חֵ֥יל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃
וַיֹּאמְר֨וּ הַשָּׂרִ֜ים אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ י֣וּמַת נָא֮ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַזֶּה֒ כִּֽי־עַל־כֵּ֡ן הֽוּא־מְרַפֵּ֡א אֶת־יְדֵי֩ אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֜ה הַֽנִּשְׁאָרִ֣ים ׀ בָּעִ֣יר הַזֹּ֗את וְאֵת֙ יְדֵ֣י כָל־הָעָ֔ם לְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּ֣י ׀ הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֗ה אֵינֶ֨נּוּ דֹרֵ֧שׁ לְשָׁל֛וֹם לָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כִּ֥י אִם־לְרָעָֽה׃
ירמיהו מושלך לבור הבוץ
וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֔הוּ הִנֵּה־ה֖וּא בְּיֶדְכֶ֑ם כִּֽי־אֵ֣ין הַמֶּ֔לֶךְ יוּכַ֥ל אֶתְכֶ֖ם דָּבָֽר׃
וַיִּקְח֣וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֗הוּ וַיַּשְׁלִ֨כוּ אֹת֜וֹ אֶל־הַבּ֣וֹר ׀ מַלְכִּיָּ֣הוּ בֶן־הַמֶּ֗לֶךְ אֲשֶׁר֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה וַיְשַׁלְּח֥וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֖הוּ בַּחֲבָלִ֑ים וּבַבּ֤וֹר אֵֽין־מַ֙יִם֙ כִּ֣י אִם־טִ֔יט וַיִּטְבַּ֥ע יִרְמְיָ֖הוּ בַּטִּֽיט׃ (ס)
וַיִּשְׁמַ֡ע עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י אִ֣ישׁ סָרִ֗יס וְהוּא֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־נָתְנ֥וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֖הוּ אֶל־הַבּ֑וֹר וְהַמֶּ֥לֶךְ יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר בִּנְיָמִֽן׃
וַיֵּצֵ֥א עֶֽבֶד־מֶ֖לֶךְ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹֽר׃
הצלת ירמיהו מהבור
אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ הֵרֵ֜עוּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ לְיִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִשְׁלִ֖יכוּ אֶל־הַבּ֑וֹר וַיָּ֤מָת תַּחְתָּיו֙ מִפְּנֵ֣י הָֽרָעָ֔ב כִּ֣י אֵ֥ין הַלֶּ֛חֶם ע֖וֹד בָּעִֽיר׃
וַיְצַוֶּ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֛ת עֶֽבֶד־מֶ֥לֶךְ הַכּוּשִׁ֖י לֵאמֹ֑ר קַ֣ח בְּיָדְךָ֤ מִזֶּה֙ שְׁלֹשִׁ֣ים אֲנָשִׁ֔ים וְֽהַעֲלִ֜יתָ אֶֽת־יִרְמְיָ֧הוּ הַנָּבִ֛יא מִן־הַבּ֖וֹר בְּטֶ֥רֶם יָמֽוּת׃
וַיִּקַּ֣ח ׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֗וֹ וַיָּבֹ֤א בֵית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־תַּ֣חַת הָאוֹצָ֔ר וַיִּקַּ֤ח מִשָּׁם֙ בְּלוֹיֵ֣ הסחבות [סְחָב֔וֹת] וּבְלוֹיֵ֖ מְלָחִ֑ים וַיְשַׁלְּחֵ֧ם אֶֽל־יִרְמְיָ֛הוּ אֶל־הַבּ֖וֹר בַּחֲבָלִֽים׃
וַיֹּ֡אמֶר עֶבֶד־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י אֶֽל־יִרְמְיָ֗הוּ שִׂ֣ים נָ֠א בְּלוֹאֵ֨י הַסְּחָב֤וֹת וְהַמְּלָחִים֙ תַּ֚חַת אַצִּל֣וֹת יָדֶ֔יךָ מִתַּ֖חַת לַחֲבָלִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ יִרְמְיָ֖הוּ כֵּֽן׃
הפגישה הסודית בין צדקיה לירמיה
וַיִּמְשְׁכ֤וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֙הוּ֙ בַּֽחֲבָלִ֔ים וַיַּעֲל֥וּ אֹת֖וֹ מִן־הַבּ֑וֹר וַיֵּ֣שֶׁב יִרְמְיָ֔הוּ בַּחֲצַ֖ר הַמַּטָּרָֽה׃ (ס)
וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֗הוּ וַיִּקַּ֞ח אֶֽת־יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ אֵלָ֔יו אֶל־מָבוֹא֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶֽל־יִרְמְיָ֗הוּ שֹׁאֵ֨ל אֲנִ֤י אֹֽתְךָ֙ דָּבָ֔ר אַל־תְּכַחֵ֥ד מִמֶּ֖נִּי דָּבָֽר׃
וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ אֶל־צִדְקִיָּ֔הוּ כִּ֚י אַגִּ֣יד לְךָ֔ הֲל֖וֹא הָמֵ֣ת תְּמִיתֵ֑נִי וְכִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ לֹ֥א תִשְׁמַ֖ע אֵלָֽי׃
וַיִּשָּׁבַ֞ע הַמֶּ֧לֶךְ צִדְקִיָּ֛הוּ אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר חַי־יְהוָ֞ה את אֲשֶׁר֩ עָשָׂה־לָ֨נוּ אֶת־הַנֶּ֤פֶשׁ הַזֹּאת֙ אִם־אֲמִיתֶ֔ךָ וְאִם־אֶתֶּנְךָ֗ בְּיַד֙ הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר מְבַקְשִׁ֖ים אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃ (ס)
הבחירה של המלך צדקיהו
וַיֹּ֣אמֶר יִרְמְיָ֣הוּ אֶל־צִדְקִיָּ֡הוּ כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָה֩ אֱלֹהֵ֨י צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אִם־יָצֹ֨א תֵצֵ֜א אֶל־שָׂרֵ֤י מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ וְחָיְתָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ וְהָעִ֣יר הַזֹּ֔את לֹ֥א תִשָּׂרֵ֖ף בָּאֵ֑שׁ וְחָיִ֖תָה אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃
וְאִ֣ם לֹֽא־תֵצֵ֗א אֶל־שָׂרֵי֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְנִתְּנָ֞ה הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ בְּיַ֣ד הַכַּשְׂדִּ֔ים וּשְׂרָפ֖וּהָ בָּאֵ֑שׁ וְאַתָּ֖ה לֹֽא־תִמָּלֵ֥ט מִיָּדָֽם׃ (ס)
וַיֹּ֛אמֶר הַמֶּ֥לֶךְ צִדְקִיָּ֖הוּ אֶֽל־יִרְמְיָ֑הוּ אֲנִ֧י דֹאֵ֣ג אֶת־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נָֽפְלוּ֙ אֶל־הַכַּשְׂדִּ֔ים פֶּֽן־יִתְּנ֥וּ אֹתִ֛י בְּיָדָ֖ם וְהִתְעַלְּלוּ־בִֽי׃ (פ)
וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ לֹ֣א יִתֵּ֑נוּ שְֽׁמַֽע־נָ֣א ׀ בְּק֣וֹל יְהוָ֗ה לַאֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ דֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יךָ וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ׃
הַאֲדָרָה הַנִּבְּאוֹת וְהַבְּטָחַת הַמֶּלֶךְ
וְאִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לָצֵ֑את זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר הִרְאַ֖נִי יְהוָֽה׃
וְהִנֵּ֣ה כָל־הַנָּשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר נִשְׁאֲרוּ֙ בְּבֵ֣ית מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה מוּצָא֕וֹת אֶל־שָׂרֵ֖י מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וְהֵ֣נָּה אֹמְר֗וֹת הִסִּית֜וּךָ וְיָכְל֤וּ לְךָ֙ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֔ךָ הָטְבְּע֥וּ בַבֹּ֛ץ רַגְלֶ֖ךָ נָסֹ֥גוּ אָחֽוֹר׃
וְאֶת־כָּל־נָשֶׁ֣יךָ וְאֶת־בָּנֶ֗יךָ מֽוֹצִאִים֙ אֶל־הַכַּשְׂדִּ֔ים וְאַתָּ֖ה לֹא־תִמָּלֵ֣ט מִיָּדָ֑ם כִּ֣י בְיַ֤ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ תִּתָּפֵ֔שׂ וְאֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את תִּשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ (פ)
וַיֹּ֨אמֶר צִדְקִיָּ֜הוּ אֶֽל־יִרְמְיָ֗הוּ אִ֛ישׁ אַל־יֵדַ֥ע בַּדְּבָֽרִים־הָאֵ֖לֶּה וְלֹ֥א תָמֽוּת׃
הַשָּׂרִים וְהַמֶּלֶךְ מְחַפְּשִׂים אֶת הָאֱמֶת
וְכִֽי־יִשְׁמְע֣וּ הַשָּׂרִים֮ כִּֽי־דִבַּ֣רְתִּי אִתָּךְ֒ וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ הַגִּֽידָה־נָּ֨א לָ֜נוּ מַה־דִּבַּ֧רְתָּ אֶל־הַמֶּ֛לֶךְ אַל־תְּכַחֵ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וְלֹ֣א נְמִיתֶ֑ךָ וּמַה־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ הַמֶּֽלֶךְ׃
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם מַפִּיל־אֲנִ֥י תְחִנָּתִ֖י לִפְנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֧י הֲשִׁיבֵ֛נִי בֵּ֥ית יְהוֹנָתָ֖ן לָמ֥וּת שָֽׁם׃ (פ)
וַיָּבֹ֨אוּ כָל־הַשָּׂרִ֤ים אֶֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ וַיִּשְׁאֲל֣וּ אֹת֔וֹ וַיַּגֵּ֤ד לָהֶם֙ כְּכָל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּחֲרִ֣שׁוּ מִמֶּ֔נּוּ כִּ֥י לֹֽא־נִשְׁמַ֖ע הַדָּבָֽר׃ (פ)
וַיֵּ֤שֶׁב יִרְמְיָ֙הוּ֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה עַד־י֖וֹם אֲשֶׁר־נִלְכְּדָ֣ה יְרוּשָׁלִָ֑ם (ס) וְהָיָ֕ה כַּאֲשֶׁ֥ר נִלְכְּדָ֖ה יְרוּשָׁלִָֽם׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המזימה נגד הנביא ירמיהו, את סבלו בבור הבוץ ואת המפגש המורכב בין ירבה לבין המלך צדקיהו.
התביעה נגד ירמיהו
שלושה קצינים שומעים את נבואות ירמיהו על חורבן ירושלים ועל כך שמי שייצא אל הכשדים יחיה. השרים מדווחים למלך ודורשים להוציא את ירמיהו להורג, בטענה שהוא פוגע במורל הלוחמים והעם בכך שהוא מטיף למסירת העיר.
ירמיהו מושלך לבור הבוץ
המלך צדקיהו מוותר על ירמיהו לידיהם של השרים, והם משליכים אותו לבור מלא בבוץ. עבד מבית המלך שומע על המקרה ופונה אל המלך שיושב בשער.
הצלת ירמיהו מהבור
דיווח על מצבו של ירמיהו הנביא בבור והפקודה להצילו. עבד המלך הכושי מפעיל תוכנית להעלאת הנביא מהבור באמצעות אספקת סחבות ומלח ושימוש בחבלים, כדי למנוע את מותו מרעב.
הפגישה הסודית בין צדקיה לירמיה
הקטע מתאר את יציאתו של ירמיה מהבור ופגישתו הפרטית עם המלך צדקיה. המלך מבקש לשאול את הנביא שאלות ומבקש ממנו לא להסתיר ממנו דברים. ירמיה מביע חשש למותו אם ישיב, והמלך נשבע בסתר שיגן עליו אם יגיד את האמת ולא ימסור אותו לאויביו.
הבחירה של המלך צדקיהו
ירמיהו מציע למלך צדקיהו שתי אפשרויות: כניעה למלך בבל שתבטיח את חייו ואת שלום העיר, או התנגדות שתביא לחורבן ירושלים וללכידתו של המלך. צדקיהו מביע חשש מפני נקמת היהודים בשבי, אך ירמיהו מדגיש שצריך להישמע לה׳ כדי לשרוד.
הַאֲדָרָה הַנִּבְּאוֹת וְהַבְּטָחַת הַמֶּלֶךְ
הַנָּבִיא מַתְרִיעַ לְצִדְקִיָּהוּ שֶׁאִם לֹא יֵצֵא מֵהַבּוֹר, הַדָּבָר שֶׁהַשֵּׁם הֶרְאָה לוֹ יִקְרֶה. הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַנָּשִׁים שֶׁיּוֹצְאוּ אֶל הַשָּׂרִים הַבָּבְלִיִּים וְיַאֲמִירוּ שֶׁהוּא הִסַּיֵּט אֶת עַצְמוֹ. הַנָּבִיא מְתַקְצֵר שֶׁהַמֶּלֶךְ וּמִשְׁפַּחְתוֹ יִתְפַּסוּ בְּיַד בָּבֶל וְהָעִיר תִּשָּׂרֵף, אַךְ הַמֶּלֶךְ מַבְטִיחַ לְיִרְמְיָהוּ שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא יִהְיוּ נוֹדְעִים וְהוּא לֹא יָמוּת.
הַשָּׂרִים וְהַמֶּלֶךְ מְחַפְּשִׂים אֶת הָאֱמֶת
הַשָּׂרִים פּוֹנִים אֶל יִרְמְיָהוּ בְּכַוָּנָה לְגַלּוֹת אֶת הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ. יִרְמְיָהוּ מַשְׁתִּיק אֶת הַתַּחֲנוּנִים שֶׁלּוֹ כְּדֵי לְהִשְׁמָר, אַךְ הַשָּׂרִים לֹא מַגיבִים לַמֵּסֶר. יִרְמְמְיָהוּ נִשְׁאָר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה עַד כְּשֶׁיְּרוּשָׁלַיִם נֶחְטְפוּ.
הפרק מסתיים בתיאור החיים של ירמיהו בחצר המשמר, כשהוא עד למצב המלכותי המשתנה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הנביא ירמיה: בין קריאת הנבואה למצוקת הלב
״ויהי בעת שסרחה הצאן ולא שמעה לדברי אדוניה שנאה רועי כבשיה ופרנסיה הטובים ורחקה מהם: הצאן אילו בית ישראל שנמשלו כצאן ואתן צאן מרעיתי וגו'״
בפירוש פסיקתא רבתי מוצגת דמותו של ירמיה הנביא כחלק מהמעגל המיוחד של בני אדם שקודם ליצירתם נדעו על תפקידם. המדרש מציין כי ירמיה הוא הרביעי מבין ארבעת היצורים הללו, שחיו ברוח הקרוים לנבואה עוד לפני שהיו בגוף אנושי. בטקסט זה אנו רואים את הקושי העמוק של הנביא, שאינו רק רטוריקה נבואית, אלא תחושה של כאב וחרדה קיומית. הנביא מתואר כמי שזעק בצאתו לעולם מתוך פחד וסערת רגשות, כמי שמרגיש שכל הארץ שבורה. המדרש מדגיש את המתח בין תפקידו כנביא המבקר את עוונות העם לבין רצונו להימנע מעימותיות חריפות. ירמיה מבהיר כי נבואתו אינה מופנית נגד אמו או אישיות פרטית, אלא היא קריאה ציבורית לירושלים ולציוון, המזהירה מפני חורבן קרוב. המדרש מביא דוגמאות היסטוריות לנביאים שעמדו בפני התנגדות העם, כדי להסביר את קושי הנביא בתפקודו.
פסיקתא רבתי כ״ו:א׳ ↗ההשלכות של מעשה אחד
״נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאָמַר: ״בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשׁוֹנִים [אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן] יִשְׂרְפוּ לָךְ״, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ״
בְּמֹעֶד קָטָן (כ״ח ב:ט״ז) רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְבִיא דּוּגְמָה עַל כֹּחַם שֶׁל מַעֲשֵׂי הָעָבָר. הוּא מַקְבִּיל בְּקַל וָחוֹמֶר בֵּין הַמְּלָכִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהַמְּלָכִים הָאֵלֶּה יִשְׂרְפוּ אֶת הָאָדָם, לְבֵין צִדְקִיָּהוּ מֶלֶת יְהוּדָה. הַמְּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ עָשָׂה מַעֲשֶׂה אֶחָד בַּעֲבוּדַת הַצַּדִּיק יִרְמְיָה, כְּשֶׁהֶעֱלָה אוֹתוֹ מִן הַבּוֹר, וְעַל מַעֲשֶׂה כָּזֶה יְכָלוֹת לִהְיוֹת הַהֲשַׁלָּכוֹת הַקָּשׁוֹת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַמְּלָכִים הָרִאשׁוֹנִים. הַמַּעֲמָד שֶׁל הַדָּבָר בַּמָּקוֹם הוּא הַסְּבָרָה לַמַּעֲמָד הַמְּעַלֶּה שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה. רַבִּי אֶלְעָזָר מַבִּיעַ תְּהוּמָה עַל כֹּחַ הַפְּעֻלָּה הַקְּטַנָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲשַׁלָּכוֹת כֹּה גְּדוֹלוֹת, וּמַקְרִיב אֶת זֶה לְמַעֲשֵׂי בְּנֵי רַבִּי יִשְׁמְעֶאל.
מועד קטן כ״ח ב:ט״ז ↗בעקבות המפרשים
המשמעות של הכושי בסיפור
״הכושי. צדקיהו מה כושי משונה בעורו אף צדקיהו משונה בצדקו מכל דורו ויש מדרש דורש הכושי על ברוך:״
בפסוק הזה, רש"י מציע פרשנות מעניינת למילה "כוש" המופיעה בסיפור. הוא משווה בין הכושי, שצבע עורו שונה, לבין המלך צדקיהו, שמעשיו וצדקו שונה מכל בני דורו. רש"י משתמש בדמיון הזה כדי להדגיש את חריגות המלך. הפרשנות של רש"י מתמקדת בשינוי ובחריגה מהנורמה. הוא לא מתייחס רק לצבע העור, אלא לשינוי במידות. חשוב לציין כי רש"י מציג כאן רעיון פרשני, וקיימים פרשנים אחרים שעשויים לפרש את המילה "כוש" באופן מילולי בלבד, כתיאור של אדם מזרח אפריקאי.
רש״י על ירמיהו 38:7:2 ↗משמעות המילה בבוץ
״בבוץ. טיט לשון היגאה גומא בלי בצה:״
בפסוק זה מופיעה המילה בבוץ. רש"י מסביר שהמילה בבוץ היא כינוי למים המעורבבים עם עפר רטוב, המכונה גם טיט. זהו הסבר לשוני למקור המילה. הפירוש מתמקד בערבות הלשון ובהבנת המושג המקורי. רש"I מציע שזהו הסבר פשוט למילה כפי שהיא מופיעה בטקסט המקראי.
רש״י על ירמיהו 38:22:2 ↗המלך בשער בנימין
״והמלך. ואז היה המלך יושב בשער הנקרא שער בנימין:״
בפסוק זה מתוארת המעמד של המלך יהויקים בתוך ירושלים. המלך ישב בשער הנקרא שער בנימין, שהוא אחד השערים המרכזיים בעיר. המעמד הזה מראה שהמלך מנהל את ענייני הממלכה מתוך השער, מקום שבו מתרחשים ענייני הציבור והמשפט. המצודת דוד מסביר כי זהו השער שבו ישב המלך ביום זה. הפרשן מציין את השם הספציפי של השער כדי להדגיש את המיקום המדויק של המלך בתוך המבנה העירוני, דבר שעוזר להבין את ההקשר של האירועים שהתרחשו באותה עת.
מצודת דוד על ירמיהו 38:7:5 ↗הבטחה בתוך המשבר
״זה הדבר. ר״ל אגיד לך דבר ה׳ וזה הדבר אשר הראני ה׳:״
הפסוק הראשון בפרק שלושים ושמונה בירמיהו מציג רגע של חשיבות עליונה. ירמיהו פותח את דבריו בביטחון מלא, כשהוא מצהיר שהדברים שהוא עומד לומר הם הדברים עצמם שקיבל מהאל. הוא לא מדבר על רעיון כללי, אלא על מסר ספציפי ומדויק שהתגלה לו. מצודת דוד מסביר שהביטוי "זה הדבר" מדגיש שירמיהו מביא את המסר המדויק של הַשֵּׁם, ולא רק פרשנות אישית. המפרש רואה בכך הוכחה לכך שהנביא מציג את עצמו כדובר את דברי אמת מוחלטים, כפי שהם נראו לו בראייה נבואית, ללא שינוי או תוספת.
מצודת דוד על ירמיהו 38:21:1 ↗