צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מָלַךְ בְּיְהוּדָה, בִּמְקוֹם כְּנִיָּהוּ בֶּן יְהוֹיָקִים, שֶׁמָּלַךְ עַל יְהוּדָה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.
וַיִּ֨מְלָךְ־מֶ֔לֶךְ צִדְקִיָּ֖הוּ בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ תַּ֗חַת כָּנְיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָקִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִמְלִ֛יךְ נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃ירמיהו · פרק לז׳
מְלִיכוּת צִדְקִיָּהוּ, הָאֲיוּם מִמִּצְרַיִם וּמַעְצָרוֹ שֶׁל יִרְמְיָהוּ
צִדְקִיָּהוּ מְחַפֵּשׂ תְּפִלָּה בְּיַמֵּי הַמֶּלֶךְ, צָבְאוֹת מִצְרַיִם שׁוֹבְרִים וְהַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ נֶעְצָר וְנֶעֶקֶת בַּכֶּתֶת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו לז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מְלִיכוּת צִדְקִיָּהוּ וְהַבְּקָשָׁה לִתְפִּלָּה
הוּא, עֲבָדָיו וְעַם הָאָרֶץ, לֹא שָׁמְעוּ לַדְּבָרִים שֶׁדִּבֶּר הַשֵּׁם בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא.
וְלֹ֥א שָׁמַ֛ע ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וְעַ֣ם הָאָ֑רֶץ אֶל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ שָׁלַח אֶת יְהוּכַל בֶּן שֶׁלְמִיָּה וְאֶת צְפַנְיָהוּ בֶּן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, וְאָמַר לָהֶם: בְּבַקּשָׁה הִתְפַּלֵּל בְּעַדְנוּ אֶל הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ.
וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ אֶת־יְהוּכַ֣ל בֶּן־שֶֽׁלֶמְיָ֗ה וְאֶת־צְפַנְיָ֤הוּ בֶן־מַֽעֲשֵׂיָה֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹ֑ר הִתְפַּלֶּל־נָ֣א בַעֲדֵ֔נוּ אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃יִרְמְיָהוּ הָיָה בֵּין הָעָם וְיָצָא מֵהֶם, אֲבָל לֹא הַכְלִיאוּ אוֹתוֹ.
וְיִרְמְיָ֕הוּ בָּ֥א וְיֹצֵ֖א בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וְלֹֽא־נָתְנ֥וּ אֹת֖וֹ בֵּ֥ית הכליא [הַכְּלֽוּא׃]חזרת צבא מצרים והאיום על ירושלים
צבא פרעה יצא ממצרים, והכשדים שהקצינו על ירושלים שמעו זאת ועלו מעל העיר.
וְחֵ֥יל פַּרְעֹ֖ה יָצָ֣א מִמִּצְרָ֑יִם וַיִּשְׁמְע֨וּ הַכַּשְׂדִּ֜ים הַצָּרִ֤ים עַל־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֶת־שִׁמְעָ֔ם וַיֵּ֣עָל֔וּ מֵעַ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם׃ (פ)ואז הגיעה דברת הַשֵּׁם לנביא ירמיהו ולומר:
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃כך אומר הַשֵּׁם אלוהי ישראל: כך תגידו למלך יהודה ששלח אתכם אליי כדי לבקש עזר: הנה צבא פרעה, שיוצא לעזור לכם, חוזר לארצו במצרים.
כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּ֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה הַשֹּׁלֵ֧חַ אֶתְכֶ֛ם אֵלַ֖י לְדָרְשֵׁ֑נִי הִנֵּ֣ה ׀ חֵ֣יל פַּרְעֹ֗ה הַיֹּצֵ֤א לָכֶם֙ לְעֶזְרָ֔ה שָׁ֥ב לְאַרְצ֖וֹ מִצְרָֽיִם׃והכשדים יחזרו וילחמו על העיר הזאת, וייקח אותה וyשרפו אותה באש.
וְשָׁ֙בוּ֙ הַכַּשְׂדִּ֔ים וְנִלְחֲמ֖וּ עַל־הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וּלְכָדֻ֖הָ וּשְׂרָפֻ֥הָ בָאֵֽשׁ׃ (ס)אזהרת ה' מפני השבת הכשדים
ככה אמר ה' : אל תטעו את עצמכם בדבר שאומרים: "הלכנו" ונעזוב את הכשדים, כי הם לא יעזבו אותנו.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַל־תַּשִּׁ֤אוּ נַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר הָלֹ֛ךְ יֵלְכ֥וּ מֵעָלֵ֖ינוּ הַכַּשְׂדִּ֑ים כִּי־לֹ֖א יֵלֵֽכוּ׃אלא אם כן תהרגו את כל צבא הכשדים הלוחמים איתכם, ואז יישארו בהם אנשים זכרים, שכל אחד יעמוד באוהלו וישרוף את העיר הזאת באש.
כִּ֣י אִם־הִכִּיתֶ֞ם כָּל־חֵ֤יל כַּשְׂדִּים֙ הַנִּלְחָמִ֣ים אִתְּכֶ֔ם וְנִ֨שְׁאֲרוּ בָ֔ם אֲנָשִׁ֖ים מְדֻקָּרִ֑ים אִ֤ישׁ בְּאָהֳלוֹ֙ יָק֔וּמוּ וְשָֽׂרְפ֛וּ אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את בָּאֵֽשׁ׃וזה יקרה כשצבא הכשדים יעלה מעל ירושלים, בגלל צבא פרעה.
וְהָיָ֗ה בְּהֵֽעָלוֹת֙ חֵ֣יל הַכַּשְׂדִּ֔ים מֵעַ֖ל יְרֽוּשָׁלִָ֑ם מִפְּנֵ֖י חֵ֥יל פַּרְעֹֽה׃ (ס)וירמיהו יצא מירושלים כדי ללכת לארץ בנימין, כדי להיות חלק מהעם שם.
וַיֵּצֵ֤א יִרְמְיָ֙הוּ֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם לָלֶ֖כֶת אֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֑ן לַחֲלִ֥ק מִשָּׁ֖ם בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃מעצרו וכלייתו של ירמיה הנביא
הוּא הָיָה בְּשַׁעַר בִּנְיָמִין, וְשָׁם הָיָה הַמַּטְוִית, וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּה בֶּן שׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה. הוּא תָּפַס אֶת יִרְמְיָה הַנָּבִיא וְאָמַר לוֹ: "אַתָּה הָולֵךְ לִפֹּל לְיְדֵי הַכַּשְׂדִּים".
וַיְהִי־ה֞וּא בְּשַׁ֣עַר בִּנְיָמִ֗ן וְשָׁם֙ בַּ֣עַל פְּקִדֻ֔ת וּשְׁמוֹ֙ יִרְאִיָּ֔יה בֶּן־שֶֽׁלֶמְיָ֖ה בֶּן־חֲנַנְיָ֑ה וַיִּתְפֹּ֞שׂ אֶֽת־יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ לֵאמֹ֔ר אֶל־הַכַּשְׂדִּ֖ים אַתָּ֥ה נֹפֵֽל׃וְיִרְמְיָה עָנָה: "שֶׁקֶר, אֲנִי לֹא הָולֵךְ לִפֹּל לְיְדֵי הַכַּשְׂדִּים". הוּא לֹא הֵקִישׁ לוֹ, וְיִרְאִיָּה תָּפַשׂ אֶת יִרְמְיָה וְהֵבִיא אוֹתוֹ אֶל הַשָּׂרִים.
וַיֹּ֨אמֶר יִרְמְיָ֜הוּ שֶׁ֗קֶר אֵינֶ֤נִּי נֹפֵל֙ עַל־הַכַּשְׂדִּ֔ים וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וַיִּתְפֹּ֤שׂ יִרְאִיָּיה֙ בְּיִרְמְיָ֔הוּ וַיְבִאֵ֖הוּ אֶל־הַשָּׂרִֽים׃על המילים
הַכְּוָנָה לְיִרְאִיָּה הַמַּטְוִית שֶׁלֹּא הֵקִישׁ לְיִרְמְיָה.
הַשָּׂרִים כָּעֲסוּ עַל יִרְמְיָה, הִכּוּ אוֹתוֹ וְהַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל בֵּית הַכְּלָאִים, בְּבֵית יְהוֹנָתָן הַסּוֹפֵר, כִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה הָפְכוּ לְכֶלֶא.
וַיִּקְצְפ֧וּ הַשָּׂרִ֛ים עַֽל־יִרְמְיָ֖הוּ וְהִכּ֣וּ אֹת֑וֹ וְנָתְנ֨וּ אוֹת֜וֹ בֵּ֣ית הָאֵס֗וּר בֵּ֚ית יְהוֹנָתָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר כִּֽי־אֹת֥וֹ עָשׂ֖וּ לְבֵ֥ית הַכֶּֽלֶא׃כִּי יִרְמְיָה הִגִּיעַ אֶל בּוֹר הַמַּיִם וְאֶל הַמַּחֲסָנִים, וְשָׁם יָשַׁב יִרְמְיָה יָמִים רַבִּים.
כִּ֣י בָ֧א יִרְמְיָ֛הוּ אֶל־בֵּ֥ית הַבּ֖וֹר וְאֶל־הַֽחֲנֻ֑יוֹת וַיֵּֽשֶׁב־שָׁ֥ם יִרְמְיָ֖הוּ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ (פ)התמודדות צדקיה עם דברי ירמיהו
המלך צדקיה שלח אנשים ולקחו את ירמיהו. המלך שאל אותו בחשאי בביתו: "האם יש הודעה מהשם?" ירמיהו ענה: "יש, אתה תמסור לידי מלך בבל".
וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ וַיִּקָּחֵ֗הוּ וַיִּשְׁאָלֵ֨הוּ הַמֶּ֤לֶךְ בְּבֵיתוֹ֙ בַּסֵּ֔תֶר וַיֹּ֕אמֶר הֲיֵ֥שׁ דָּבָ֖ר מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ יֵ֔שׁ וַיֹּ֕אמֶר בְּיַ֥ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל תִּנָּתֵֽן׃ (ס)ירמיהו אמר למלך צדקיה: "מה עשיתי לך, ולעבדייך ולעם הזה, כשנתת אותי לבית הכלא?"
וַיֹּ֣אמֶר יִרְמְיָ֔הוּ אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּ֑הוּ מֶה֩ חָטָ֨אתִֽי לְךָ֤ וְלַעֲבָדֶ֙יךָ֙ וְלָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי־נְתַתֶּ֥ם אוֹתִ֖י אֶל־בֵּ֥ית הַכֶּֽלֶא׃"ואיפה הנביאים שלכם, אלו שדברו אליכם ואמרו שמלך בבל לא יבוא עליכם ועל הארץ הזאת?"
ואיו [וְאַיֵּה֙] נְבִ֣יאֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־נִבְּא֥וּ לָכֶ֖ם לֵאמֹ֑ר לֹֽא־יָבֹ֤א מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ עֲלֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל הָאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃"ועכשיו, שמע נא אדוני המלך, אני מבקש רחמים בפניך. אל תחזיר אותי אל בית יהונתן הסופר, כי אני אמ die שם".
וְעַתָּ֕ה שְֽׁמַֽע־נָ֖א אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ תִּפָּל־נָ֤א תְחִנָּתִי֙ לְפָנֶ֔יךָ וְאַל־תְּשִׁבֵ֗נִי בֵּ֚ית יְהוֹנָתָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר וְלֹ֥א אָמ֖וּת שָֽׁם׃החזקתו של ירמיהו בבית הכלא
המלך צדקיהו נתן פקודה ושלחו את ירמיהו לחצר בית הכלא, ונתנו לו כיכר לחם ליום מחוץ למאפייה, עד שכל הלחם שיוצא מהעיר ייגמר. ירמיהו ישב בחצר בית הכלא.
וַיְצַוֶּ֞ה הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֗הוּ וַיַּפְקִ֣דוּ אֶֽת־יִרְמְיָהוּ֮ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָה֒ וְנָתֹן֩ ל֨וֹ כִכַּר־לֶ֤חֶם לַיּוֹם֙ מִח֣וּץ הָאֹפִ֔ים עַד־תֹּ֥ם כָּל־הַלֶּ֖חֶם מִן־הָעִ֑יר וַיֵּ֣שֶׁב יִרְמְיָ֔הוּ בַּחֲצַ֖ר הַמַּטָּרָֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מְלִיכוּת צִדְקִיָּהוּ וְהַבְּקָשָׁה לִתְפִּלָּה
וַיִּ֨מְלָךְ־מֶ֔לֶךְ צִדְקִיָּ֖הוּ בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ תַּ֗חַת כָּנְיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָקִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִמְלִ֛יךְ נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃
וְלֹ֥א שָׁמַ֛ע ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וְעַ֣ם הָאָ֑רֶץ אֶל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃
וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ אֶת־יְהוּכַ֣ל בֶּן־שֶֽׁלֶמְיָ֗ה וְאֶת־צְפַנְיָ֤הוּ בֶן־מַֽעֲשֵׂיָה֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹ֑ר הִתְפַּלֶּל־נָ֣א בַעֲדֵ֔נוּ אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
וְיִרְמְיָ֕הוּ בָּ֥א וְיֹצֵ֖א בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וְלֹֽא־נָתְנ֥וּ אֹת֖וֹ בֵּ֥ית הכליא [הַכְּלֽוּא׃]
חזרת צבא מצרים והאיום על ירושלים
וְחֵ֥יל פַּרְעֹ֖ה יָצָ֣א מִמִּצְרָ֑יִם וַיִּשְׁמְע֨וּ הַכַּשְׂדִּ֜ים הַצָּרִ֤ים עַל־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֶת־שִׁמְעָ֔ם וַיֵּ֣עָל֔וּ מֵעַ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם׃ (פ)
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃
כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּ֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה הַשֹּׁלֵ֧חַ אֶתְכֶ֛ם אֵלַ֖י לְדָרְשֵׁ֑נִי הִנֵּ֣ה ׀ חֵ֣יל פַּרְעֹ֗ה הַיֹּצֵ֤א לָכֶם֙ לְעֶזְרָ֔ה שָׁ֥ב לְאַרְצ֖וֹ מִצְרָֽיִם׃
וְשָׁ֙בוּ֙ הַכַּשְׂדִּ֔ים וְנִלְחֲמ֖וּ עַל־הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וּלְכָדֻ֖הָ וּשְׂרָפֻ֥הָ בָאֵֽשׁ׃ (ס)
אזהרת ה' מפני השבת הכשדים
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַל־תַּשִּׁ֤אוּ נַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר הָלֹ֛ךְ יֵלְכ֥וּ מֵעָלֵ֖ינוּ הַכַּשְׂדִּ֑ים כִּי־לֹ֖א יֵלֵֽכוּ׃
כִּ֣י אִם־הִכִּיתֶ֞ם כָּל־חֵ֤יל כַּשְׂדִּים֙ הַנִּלְחָמִ֣ים אִתְּכֶ֔ם וְנִ֨שְׁאֲרוּ בָ֔ם אֲנָשִׁ֖ים מְדֻקָּרִ֑ים אִ֤ישׁ בְּאָהֳלוֹ֙ יָק֔וּמוּ וְשָֽׂרְפ֛וּ אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את בָּאֵֽשׁ׃
וְהָיָ֗ה בְּהֵֽעָלוֹת֙ חֵ֣יל הַכַּשְׂדִּ֔ים מֵעַ֖ל יְרֽוּשָׁלִָ֑ם מִפְּנֵ֖י חֵ֥יל פַּרְעֹֽה׃ (ס)
וַיֵּצֵ֤א יִרְמְיָ֙הוּ֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם לָלֶ֖כֶת אֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֑ן לַחֲלִ֥ק מִשָּׁ֖ם בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃
מעצרו וכלייתו של ירמיה הנביא
וַיְהִי־ה֞וּא בְּשַׁ֣עַר בִּנְיָמִ֗ן וְשָׁם֙ בַּ֣עַל פְּקִדֻ֔ת וּשְׁמוֹ֙ יִרְאִיָּ֔יה בֶּן־שֶֽׁלֶמְיָ֖ה בֶּן־חֲנַנְיָ֑ה וַיִּתְפֹּ֞שׂ אֶֽת־יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ לֵאמֹ֔ר אֶל־הַכַּשְׂדִּ֖ים אַתָּ֥ה נֹפֵֽל׃
וַיֹּ֨אמֶר יִרְמְיָ֜הוּ שֶׁ֗קֶר אֵינֶ֤נִּי נֹפֵל֙ עַל־הַכַּשְׂדִּ֔ים וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וַיִּתְפֹּ֤שׂ יִרְאִיָּיה֙ בְּיִרְמְיָ֔הוּ וַיְבִאֵ֖הוּ אֶל־הַשָּׂרִֽים׃
וַיִּקְצְפ֧וּ הַשָּׂרִ֛ים עַֽל־יִרְמְיָ֖הוּ וְהִכּ֣וּ אֹת֑וֹ וְנָתְנ֨וּ אוֹת֜וֹ בֵּ֣ית הָאֵס֗וּר בֵּ֚ית יְהוֹנָתָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר כִּֽי־אֹת֥וֹ עָשׂ֖וּ לְבֵ֥ית הַכֶּֽלֶא׃
כִּ֣י בָ֧א יִרְמְיָ֛הוּ אֶל־בֵּ֥ית הַבּ֖וֹר וְאֶל־הַֽחֲנֻ֑יוֹת וַיֵּֽשֶׁב־שָׁ֥ם יִרְמְיָ֖הוּ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ (פ)
התמודדות צדקיה עם דברי ירמיהו
וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ וַיִּקָּחֵ֗הוּ וַיִּשְׁאָלֵ֨הוּ הַמֶּ֤לֶךְ בְּבֵיתוֹ֙ בַּסֵּ֔תֶר וַיֹּ֕אמֶר הֲיֵ֥שׁ דָּבָ֖ר מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ יֵ֔שׁ וַיֹּ֕אמֶר בְּיַ֥ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל תִּנָּתֵֽן׃ (ס)
וַיֹּ֣אמֶר יִרְמְיָ֔הוּ אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּ֑הוּ מֶה֩ חָטָ֨אתִֽי לְךָ֤ וְלַעֲבָדֶ֙יךָ֙ וְלָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי־נְתַתֶּ֥ם אוֹתִ֖י אֶל־בֵּ֥ית הַכֶּֽלֶא׃
ואיו [וְאַיֵּה֙] נְבִ֣יאֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־נִבְּא֥וּ לָכֶ֖ם לֵאמֹ֑ר לֹֽא־יָבֹ֤א מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ עֲלֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל הָאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃
וְעַתָּ֕ה שְֽׁמַֽע־נָ֖א אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ תִּפָּל־נָ֤א תְחִנָּתִי֙ לְפָנֶ֔יךָ וְאַל־תְּשִׁבֵ֗נִי בֵּ֚ית יְהוֹנָתָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר וְלֹ֥א אָמ֖וּת שָֽׁם׃
החזקתו של ירמיהו בבית הכלא
וַיְצַוֶּ֞ה הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֗הוּ וַיַּפְקִ֣דוּ אֶֽת־יִרְמְיָהוּ֮ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָה֒ וְנָתֹן֩ ל֨וֹ כִכַּר־לֶ֤חֶם לַיּוֹם֙ מִח֣וּץ הָאֹפִ֔ים עַד־תֹּ֥ם כָּל־הַלֶּ֖חֶם מִן־הָעִ֑יר וַיֵּ֣שֶׁב יִרְמְיָ֔הוּ בַּחֲצַ֖ר הַמַּטָּרָֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל מְלִיכוּת צִדְקִיָּהוּ, אֶת הַתְּנוּעָה הַצְּבָאִית הַמִּצְרִית וְאֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא בַּמַּעְצָר.
מְלִיכוּת צִדְקִיָּהוּ וְהַבְּקָשָׁה לִתְפִּלָּה
צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ עָלָה לַמֶּלֶךְ בְּיְהוּדָה, אֲבָל הוּא וְעַמּוֹ לֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵי הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ. הַמֶּלֶךְ שָׁלַח שְׁלוּחִים אֶל הַנָּבִיא כְּדֵי לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ תְּפִלָּה בְּעַד הָעָם, וְיִרְמְיָהוּ נִשְׁאַר בַּעֲמוֹ וְלֹא נֶעֶצֶר בַּכֶּלֶא.
חזרת צבא מצרים והאיום על ירושלים
צבא מצרים יוצא ממצרים, דבר הגורם לכשדים להתרכז בירושלים. הַשֵּׁם מורה לירמיהו להודיע למלך יהודה שסיוע מצרים לא יגיע, שכן הצבא חוזר לארצו. כתוצאה מכך, הכשדים ימשיכו במצור ויחלקו את העיר באש.
אזהרת ה' מפני השבת הכשדים
הנביא ירמיהו מביא את דברי ה' המזהירים את העם שלא לטעות בדעתם ולחשוב שהכשדים יעזבו את ירושלים. ה' מבהיר שאם צבא פרעה יגיע, הכשדים יישארו בעיר וישמידו אותה. לאחר מכן ירמיהו עוזב את ירושלים לכיוון ארץ בנימין כדי להיות בתוך העם.
מעצרו וכלייתו של ירמיה הנביא
התקרית בשער בנימין שבה ירמיה הנביא נעצר. ירמיה בן שלמיה מאשים את ירמיה הנביא כי יפול לידי הכשדים. למרות הכחשת הנביא, הוא מובא בפני השרים, מוכה ונכלא בבית יהונתן הסופר בתוך בור ומרתפים למשך ימים רבים.
התמודדות צדקיה עם דברי ירמיהו
המלך צדקיה מקיים פגישה חשאית עם ירמיהו בביתו. ירמיהו מבהיר לו שהנבואה היא שהמלך יימסר לבבל, ומציב את הנביאים השקריים כדוגמה לכשל. ירמיהו מפגין תהייה על מעשי המלך ומבקש שלא יוחזר לבית יהונתן הסופר כדי שלא ימות.
החזקתו של ירמיהו בבית הכלא
המלך צדקיהו נתן הוראה לדאוג לאספקת המזון של ירמיהה בעת מאסרו. ירמיהה הושאר בחצר בית הכלא וקיבל מנה יומית של לחם, שתהיה מספיקה לכל זמן שכל הלחם שיוצא מהמאפייה בעיר יסתיים.
הַטֶקְסְט מְתָאֵר אֶת הַמִּצּוּת הַקּוֹשׁוֹת שֶׁל יִרְמְיָהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַמַּצָּב הַמְּסֻבֵּךְ שֶׁל הַמּוֹלְכוּת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקּוֹרֵא לִשְׁמֹעַ בְּחַיִּים
״שמעו דבר ה' בית יעקב וכל משפחות בית ישראל [ירמיה ב' ד']: הכתוב אומר אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב [וגו'] ואם לא ישמעו בשלח״
הַפְּסִיקְתָא רַבָּתִי מְבִיאָה פֵּרוּשׁ עַל הַקּוֹרֵא לְבֵית יַעֲקֹב לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבַר הַשֵּׁם. הַמְּסֹרָה מַסְבִּירָה שֶׁהַשְּׁמִעָה הִיא תְּנָאי לְקַיּוּם הַחַיִּים וּלְבְרָכָה. אִם עַם יִשְׁרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיַעַבְדוּ אֶת הַשֵּׁם, יִזְכּוּ לְיָמִים טוֹבִים וּלְהַשְׂכָּחָה בַּאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּחְלָה בַּמִּקְרָא עַל הַפֵּרוֹת הַמְּרֻבִּים בְּתַקְתּוּק הַכְּנִיסָה. מִבְּחַשׁ הַמָּקוֹר, הַשְּׁמִעָה הִיא פְּעֻלָּה דַּרְכָּה שֶׁכְּבָר אֶפְשָׁרָה לְבַצֵּעַ. יְרֶמְיָהוּ מַזְכִּיר אֶת הַצֶּרֶךְ לִשְׁמֹעַ כְּבָר עַכְשָׁיו, בְּחַיֵּי הָעָם, כִּי אִם לֹא יִשְׁמְעוּ עַכְשָׁיו, הֵם יִשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַשֵּׁם בְּבָבֶל כְּשֶׁהָעַצְמוֹת יִהְיוּ יְבֵשׁוֹת. הַמַּטְרָה הִיא לִמְנֹעַ אֶת הַשְּׁמוּעוֹת הָרָעוֹת וְאֶת הַחֲרָדָה שֶׁמֵּבִיאָה הַמְּלָאוֹת, וְלִהְיוֹת בְּטוּחִים בַּהַשֵּׁם. כָּל הַקּוֹרֵא לַשְּׁמִיעָה מְדַגֵּשׁ אֶת הַחִיּוּת וְאֶת הַחִיּוּת שֶׁבַּקִּימָה בְּמִקְרָה שֶׁתִּהְיֶה הַשְׁמָעָה מַקְדִּימָה אֶת הַמִּצְעָרִים.
פסיקתא רבתי כ״ז:א׳ ↗ההבדל בין שבח לבין אמת
״[ד] ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח עבד משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה (משלי יז:ב). עבד משכיל, זה ירמיה. ימשל בבן״
בְּפִסִיקְתָא דְּרַב כַּהֲנָא, מְבִיאָים מִשְׁלֵשׁ שֶׁל שֶׁלֹם: "עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשָׁל בְּבֵן מְבִישׁ". הַמְפַשֵּׁר מְזַהֶה אֶת הָעֶבֶד הַמַּשְׂכִּיל כְּיֶרֶמְיָהוּ הַנָּבִיא. הוּא מַסְבִּיר שֶׁיֵּשׁ הֶבְדֵל גָּדוֹר בַּדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּשֶׁבַח גָּדוֹל וּבְצִיּוּד דְּבָרִים בְּדִכְלוּת וּבְטֹעוֹת. הַמַּבְטִיחַ מַפְרִיד בֵּין דְּבָרִים שֶׁכָּתוּבִים בְּצַד הַצֶּדֶק וְהַשֶּׁבַח, לְבֵין דְּבָרִים שֶׁכָּתוּבִים בְּצַד הַשֶּׁקֶר וְהַכְּלָלָה, וְזוֹ הַקְּרִיטֵה שֶׁל הַנָּבִיא. הַמַּבְטִיחַ מְבִיאֵי דַרְכֵי עֲבוֹדַת הַמִּקְרָא כְּדֵי לְהַדְגִּים אֶת הַקָּשָׁה זֹאת. הוּא מַרְאֶה כְּמוֹ הַמִּשְׁאָה שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁבַּשֶּׁבַח כְּתוּב "חֶסֶד", בְּמָקוֹם הַתּוֹכֵחָה כְּתוּב "שֶׁקֶר". כְּךָ גַּם בְּמָקוֹם שֶׁבְּשֶׁבַח כְּתוּב "אֱמֶת", בְּמָקוֹם הַתּוֹכֵחָה כְּתוּב "לֹא יְדַבְּרוּ אֱמֶת". בַּסּוֹף, הַמְפַשֵּׁר מְבִיאֵת אֶת הַפֶּסוּק מִיִרְמְיָהוּ שֶׁבּוֹ הַנָּבִיא יוֹצֵא מִירוּשָׁלַם, וּמְסַבֵּל שֶׁזֶּהוּ הַחֶלְקָה שֶׁלּוֹ, כְּפִי שֶׁכָּתוּב בַּמִּשְׁלָשׁ. הַמַּשְׁלִיחַ מַבְחִין כְּפִי הַמִּשְלָשׁ שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם דְּבָרֵי הַנָּבִיא וְדָבָרִים שֶׁהֵם דְּבָרֵי הַמּוֹלָךְ וְהָעָם.
פסיקתא דרב כהנא י״ג:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
התקווה הלא ממומשת לעזרה מצד מצרים
״וחיל פרעה יצא ממצרים. לעזרה ליהודה:״
בפרק זה מספר ירמיהו על תקופת שלטון צדקיהו מלך יהודה. המלך שלח שגרירים אל פרעה מלך מצרים בבקשה שיעזור לו נגד הצבא הבבלי. בטקסט מופיע התיאור שצבא מצרים יצא ממצרים כדי לסייע ליהודה. רש"י מפרש על הפסוק כי המטרה של יציאת צבא מצרים הייתה לתת תקווה לעזרה עבור יהודה. הפרשן מדגיש את הכוונה שהייתה ביוזמה הזו, למרות שבסופו של דבר העזרה הזו לא הגיעה וצבא מצרים לא הצליח להצליב מול הבבלים.
רש״י על ירמיהו 37:5:1 ↗המחנה שסביב בית הכלא
״ואל החניות. תירגם יונתן לגיו מן חנואתא חניות היו לפני אותו בית הכלא:״
בפסוק זה מופיע התיאור של המקום שבו נמצא ירמיה הנביא. רש"י, המפרש הקלאסי, מסביר כי "החניות" שהוזכרו בטקסט המקראי הם המבנים או האוהלים שהיו מוקפים סביב בית הכלא. הפירוש מבוסס על תרגום יונתן, המזהה את החניות כעמדות או מבנים שהיו מוצבים לפני בית הכלא. בדרך זו, המפרש עוזר לנו להבין את המבנה הפיזי של אזור המעצר בירשלים בתקופה ההיא.
רש״י על ירמיהו 37:16:1 ↗עוצמת הכוח של מלך בבל
״את שמעס. את פרסום גבורתם:״
בפסוק זה, מופיע תיאור על עליית כוחו של מלך בבל. המצודת דוד מסביר כי הפעולה של מלך בבל נחשבת כפרסום של גבורתו ושל כוחו הצבאי. זהו תיאור של התפשטות השפעה והכרה בעוצמה של המלך. הפרשן מתמקד בתוצאה של המעשה, שהוא הופכת את ניצחונו של מלך בבל לדבר גלוי ומוכר. הגישה כאן היא מוסר-היסטורי, המפרשת את המעשה הצבאי כדרך להפצת שמו של המלך.
מצודת דוד על ירמיהו 37:5:2 ↗האדם בתוך החנויות
״ואל החנויות. ר״ל אשר בתוך החנויות:״
הפסוק מתאר מצב שבו ירמיה הנביא נמצא בתוך החנויות. המפרש מצודת דוד מסביר שהכוונה היא שהנביא היה בתוך מבני החנויות עצמם, ולא רק בקרבתם. ההסבר מתמקד במיקום הפיזי של ירמיה בתוך המבנה. לפי גישה זו, המצודת דוד מבהיר שהמילה "אל" בטקסט מצביעה על כניסה אל תוך המקום, ולא רק עמידה מחוץ לו.
מצודת דוד על ירמיהו 37:16:2 ↗