בשנה הרביעית למלוכת יהויקים בן יֹאשִׁיָה, מֶלֶךְ יְהוּדָה, הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת הַשֵּׁם, לֵאמֹר:
וַֽיְהִי֙ בַּשָּׁנָ֣ה הָרְבִיעִ֔ת לִיהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הָיָ֞ה הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ירמיהו · פרק לו׳
כְּתִיבַת הַנְּבִיאָה וְשִׂרְפוּת הַמְּגִלָּה
מִדִּינַת יְהוּדָה מְקַבֶּלֶת אֶת דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ, מֵעַל הַמְּגִלָּה הַנִּשְׂרֶפֶת וְעַד הַכְּתִיבָה הַחֲדָשָׁה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו לו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַצִּוּוּי לִכְתֹּב אֶת הַנְּבִאוּת
קַח לְךָ גְּלִילָה וְכָתְבָה עָלֶיהָ אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁדִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הָעַמִּים, מֵהַיּוֹם שֶׁדִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ מִימֵי יֹאשִׁיָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
קַח־לְךָ֮ מְגִלַּת־סֵפֶר֒ וְכָתַבְתָּ֣ אֵלֶ֗יהָ אֵ֣ת כָּל־הַדְּבָרִ֞ים אֲשֶׁר־דִּבַּ֧רְתִּי אֵלֶ֛יךָ עַל־יִשְׂרָאֵ֥ל וְעַל־יְהוּדָ֖ה וְעַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם מִיּ֞וֹם דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ מִימֵ֣י יֹאשִׁיָּ֔הוּ וְעַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֶת כָּל הָרָעָה שֶׁאֲנִי מְתַכְנֵן לַעֲשׂוֹת לָהֶם, כְּדֵי שֶׁיָּשֻׁבוּ כָּל אֶחָד מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְאֶסְלַח לַעֲונָם וּלְחַטָּאתָם.
אוּלַ֤י יִשְׁמְעוּ֙ בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י חֹשֵׁ֖ב לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֑ם לְמַ֣עַן יָשׁ֗וּבוּ אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֔ה וְסָלַחְתִּ֥י לַעֲוֺנָ֖ם וּלְחַטָּאתָֽם׃ (ס)יִרְמְיָהוּ קָרָא לְבָרוּךְ בֶּן נֵרִיָה, וּבָרוּךְ כָּתַב מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשֵּׁם שֶׁדִּבֵּר אֵלָיו עַל הַגְּלִילָה.
וַיִּקְרָ֣א יִרְמְיָ֔הוּ אֶת־בָּר֖וּךְ בֶּן־נֵֽרִיָּ֑ה וַיִּכְתֹּ֨ב בָּר֜וּךְ מִפִּ֣י יִרְמְיָ֗הוּ אֵ֣ת כָּל־דִּבְרֵ֧י יְהוָ֛ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו עַל־מְגִלַּת־סֵֽפֶר׃הַמְּצִיבָה שֶׁל בָּרוּךְ לִקְרֹוא אֶת הַנְּבִיאָה
ירמיהו ציווה את ברוכו ואמר: אני עצור ולא יכול להיכנס לבית ה'.
וַיְצַוֶּ֣ה יִרְמְיָ֔הוּ אֶת־בָּר֖וּךְ לֵאמֹ֑ר אֲנִ֣י עָצ֔וּר לֹ֣א אוּכַ֔ל לָב֖וֹא בֵּ֥ית יְהוָֽה׃אתה תבוא ותקרא בגלגלת שכתבת מפיו של ה' את דברי ה' באוזני העם בבית ה' ביום צום, וגם באוזני כל יהודה שבאים מעריה תקרא אותם.
וּבָאתָ֣ אַתָּ֡ה וְקָרָ֣אתָ בַמְּגִלָּ֣ה אֲשֶׁר־כָּתַֽבְתָּ־מִפִּי֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י יְהוָ֜ה בְּאָזְנֵ֥י הָעָ֛ם בֵּ֥ית יְהוָ֖ה בְּי֣וֹם צ֑וֹם וְגַ֨ם בְּאָזְנֵ֧י כָל־יְהוּדָ֛ה הַבָּאִ֥ים מֵעָרֵיהֶ֖ם תִּקְרָאֵֽם׃אולי תרד תחנונתם לפני ה' וישוב כל אחד מדרכו הרעה, כי גדול הזעם והחמה שדיבר ה' אל העם הזה.
אוּלַ֞י תִּפֹּ֤ל תְּחִנָּתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וְיָשֻׁ֕בוּ אִ֖ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֑ה כִּֽי־גָד֤וֹל הָאַף֙ וְהַ֣חֵמָ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃וברוכ בן נריה עשה ככל שציווה אותו הנביא ירמיהו, לקרוא בספר את דברי ה' בבית ה'.
וַיַּ֗עַשׂ בָּרוּךְ֙ בֶּן־נֵ֣רִיָּ֔ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖הוּ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֑יא לִקְרֹ֥א בַסֵּ֛פֶר דִּבְרֵ֥י יְהוָ֖ה בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ (ס)קריאת דברי ירמיה בפני העם והשרים
בשנה החמישית למלכותו של יהויקים בן יאשיהו, מלך יהודה, בחודש התשיעי, הכריזו על צום לפני הַשֵּׁם כל העם בירושלים, וגם כל העם שהגיע מערי יהודה לירושלים.
וַיְהִ֣י בַשָּׁנָ֣ה הַ֠חֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִ֨ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַתְּשִׁעִ֔י קָרְא֨וּ צ֜וֹם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה כָּל־הָעָ֖ם בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְכָל־הָעָ֗ם הַבָּאִ֛ים מֵעָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה בִּירוּשָׁלִָֽם׃ברוך קרא את דברי ירמיה בבית הַשֵּׁם, בלשכת גמרייה בן שפן הסופר, בחצר העליונה של שער בית הַשֵּׁם החדש, בפני כל העם.
וַיִּקְרָ֨א בָר֥וּךְ בַּסֵּ֛פֶר אֶת־דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָ֖הוּ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה בְּלִשְׁכַּ֡ת גְּמַרְיָהוּ֩ בֶן־שָׁפָ֨ן הַסֹּפֵ֜ר בֶּחָצֵ֣ר הָעֶלְי֗וֹן פֶּ֣תַח שַׁ֤עַר בֵּית־יְהוָה֙ הֶֽחָדָ֔שׁ בְּאָזְנֵ֖י כָּל־הָעָֽם׃כיהו בן גמרייה בן שפן שמע את כל דברי הַשֵּׁם שמהספר.
וַ֠יִּשְׁמַ֗ע מִכָ֨יְהוּ בֶן־גְּמַרְיָ֧הוּ בֶן־שָׁפָ֛ן אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֥י יְהוָ֖ה מֵעַ֥ל הַסֵּֽפֶר׃הוא ירד לבית המלך אל לשכת הסופר, ושם ישבו כל השרים: אלישמע הסופר, דליה בן שמעיה, אלנתן בן עכבר, גמרייה בן שפן, צדקיה בן חנניה, וכל שאר השרים.
וַיֵּ֤רֶד בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ עַל־לִשְׁכַּ֣ת הַסֹּפֵ֔ר וְהִ֨נֵּה־שָׁ֔ם כָּל־הַשָּׂרִ֖ים יֽוֹשְׁבִ֑ים אֱלִישָׁמָ֣ע הַסֹּפֵ֡ר וּדְלָיָ֣הוּ בֶן־שְׁ֠מַעְיָהוּ וְאֶלְנָתָ֨ן בֶּן־עַכְבּ֜וֹר וּגְמַרְיָ֧הוּ בֶן־שָׁפָ֛ן וְצִדְקִיָּ֥הוּ בֶן־חֲנַנְיָ֖הוּ וְכָל־הַשָּׂרִֽים׃הבאת דברי הנבואה בפני השרים
מיכיה סיפר להם את כל הדברים ששמע כשברוך קרא בספר בפני העם.
וַיַּגֵּ֤ד לָהֶם֙ מִכָ֔יְהוּ אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר שָׁמֵ֑עַ בִּקְרֹ֥א בָר֛וּךְ בַּסֵּ֖פֶר בְּאָזְנֵ֥י הָעָֽם׃כל השרים שלחו את יהודי בן נתניה בן שלמיה בן כושי אל ברוך, ואמרו לו: "הספר שקראת בו בפני העם, קח אותו איתך ביד והלך". ברוך בן נרי יה, בן נרי, לקח את הספר בידו והלך אליהם.
וַיִּשְׁלְח֨וּ כָל־הַשָּׂרִ֜ים אֶל־בָּר֗וּךְ אֶת־יְהוּדִ֡י בֶּן־נְ֠תַנְיָהוּ בֶּן־שֶׁלֶמְיָ֣הוּ בֶן־כּוּשִׁי֮ לֵאמֹר֒ הַמְּגִלָּ֗ה אֲשֶׁ֨ר קָרָ֤אתָ בָּהּ֙ בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֔ם קָחֶ֥נָּה בְיָדְךָ֖ וָלֵ֑ךְ וַ֠יִּקַּח בָּר֨וּךְ בֶּן־נֵרִיָּ֤הוּ אֶת־הַמְּגִלָּה֙ בְּיָד֔וֹ וַיָּבֹ֖א אֲלֵיהֶֽם׃הם אמרו לו: "שב בבקשה וקרא אותו בפנינו", וברוך קרא בפניהם.
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו שֵׁ֣ב נָ֔א וּקְרָאֶ֖נָּה בְּאָזְנֵ֑ינוּ וַיִּקְרָ֥א בָר֖וּךְ בְּאָזְנֵיהֶֽם׃כשהם שמעו את כל הדברים, כל אחד נבהל בפני חברו, ואמרו לברוך: "ספר למלך את כל הדברים האלה".
וַיְהִ֗י כְּשָׁמְעָם֙ אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֔ים פָּחֲד֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־בָּר֔וּךְ הַגֵּ֤יד נַגִּיד֙ לַמֶּ֔לֶךְ אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃העברת דברי הנבואה למלך
וגם את ברוך ביקשו ואמרו לו: בבקשה, תספר לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפי המנביא.
וְאֶ֨ת־בָּר֔וּךְ שָׁאֲל֖וּ לֵאמֹ֑ר הַגֶּד־נָ֣א לָ֔נוּ אֵ֗יךְ כָּתַ֛בְתָּ אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִפִּֽיו׃הוא ענה להם: ברוך אומר שכל הדברים האלה נאמרים לי ישירות מפיו, ואני כותב אותם על הגליל בדיו.
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ בָּר֔וּךְ מִפִּיו֙ יִקְרָ֣א אֵלַ֔י אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַאֲנִ֛י כֹּתֵ֥ב עַל־הַסֵּ֖פֶר בַּדְּיֽוֹ׃ (פ)השרים אמרו לברוך: לך תתחבא אתה וירמיהו, ושום אדם לא ידע איפה אתם נמצאים.
וַיֹּאמְר֤וּ הַשָּׂרִים֙ אֶל־בָּר֔וּךְ לֵ֥ךְ הִסָּתֵ֖ר אַתָּ֣ה וְיִרְמְיָ֑הוּ וְאִ֥ישׁ אַל־יֵדַ֖ע אֵיפֹ֥ה אַתֶּֽם׃הם הלכו אל החצר של המלך, והפקידו את הגליל בחדרו של אלישמע הסופר, ואז סיפרו למלך את כל הדברים.
וַיָּבֹ֤אוּ אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חָצֵ֔רָה וְאֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הִפְקִ֔דוּ בְּלִשְׁכַּ֖ת אֱלִישָׁמָ֣ע הַסֹּפֵ֑ר וַיַּגִּ֙ידוּ֙ בְּאָזְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת כָּל־הַדְּבָרִֽים׃שריפת המגילה בפני המלך
המלך שלח את יהודי לקחת את המגילה, והוא לקח אותה מבית אלישע מן הסופר. יהודי קרא אותה בשערי המלך ובאוזני כל השרים שעמדו מעל המלך.
וַיִּשְׁלַ֨ח הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־יְהוּדִ֗י לָקַ֙חַת֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֔ה וַיִּ֨קָּחֶ֔הָ מִלִּשְׁכַּ֖ת אֱלִישָׁמָ֣ע הַסֹּפֵ֑ר וַיִּקְרָאֶ֤הָ יְהוּדִי֙ בְּאָזְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּבְאָזְנֵי֙ כָּל־הַשָּׂרִ֔ים הָעֹמְדִ֖ים מֵעַ֥ל הַמֶּֽלֶךְ׃המלך ישב בבית החורף בחודש התשיעי, והמדורה דולקת לפני אחיו.
וְהַמֶּ֗לֶךְ יוֹשֵׁב֙ בֵּ֣ית הַחֹ֔רֶף בַּחֹ֖דֶשׁ הַתְּשִׁיעִ֑י וְאֶת־הָאָ֖ח לְפָנָ֥יו מְבֹעָֽרֶת׃כשהיה יהודי קורא, הוא קרע שלושה דלתות וארבעה בטקסט הסופר והשליך לאש שעל המדורה את כל המגילה, עד סוף כל המגילה שהייתה על המדורה.
וַיְהִ֣י ׀ כִּקְר֣וֹא יְהוּדִ֗י שָׁלֹ֣שׁ דְּלָתוֹת֮ וְאַרְבָּעָה֒ יִֽקְרָעֶ֙הָ֙ בְּתַ֣עַר הַסֹּפֵ֔ר וְהַשְׁלֵ֕ךְ אֶל־הָאֵ֖שׁ אֲשֶׁ֣ר אֶל־הָאָ֑ח עַד־תֹּם֙ כָּל־הַמְּגִלָּ֔ה עַל־הָאֵ֖שׁ אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽח׃על המילים
הביטוי "שלושה דלתות וארבעה" בטקסט המקורי אינו ברור לגבי מה בדיוק נקרע, אך הדיוק נשמר כפי שמופיע במקור.
המלך וכל עבדיו ששמעו את כל הדברים הללו לא פחדו ולא קרעו את בגדיהם.
וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ וְלֹ֥א קָרְע֖וּ אֶת־בִּגְדֵיהֶ֑ם הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְכָל־עֲבָדָ֔יו הַשֹּׁ֣מְעִ֔ים אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃שריפת המגילה וכתיבתה מחדש
גם אל נתן, דליהו וגמרייה פנו אל המלך כדי למנוע ממנו לשרוף את המגילה, אבל הוא לא הקשיב להם.
וְגַם֩ אֶלְנָתָ֨ן וּדְלָיָ֤הוּ וּגְמַרְיָ֙הוּ֙ הִפְגִּ֣עוּ בַמֶּ֔לֶךְ לְבִלְתִּ֥י שְׂרֹ֖ף אֶת־הַמְּגִלָּ֑ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם׃המלך הורה לירחמאל בן המלך, לסרָיה בן עזריאל ולשלמיה בן עבדאל לקחת את ברך הסופר ואת ירמיה הנביא, אבל הַשֵׁם הסתיר אותם.
וַיְצַוֶּ֣ה הַ֠מֶּלֶךְ אֶת־יְרַחְמְאֵ֨ל בֶּן־הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת־שְׂרָיָ֣הוּ בֶן־עַזְרִיאֵ֗ל וְאֶת־שֶֽׁלֶמְיָ֙הוּ֙ בֶּֽן־עַבְדְּאֵ֔ל לָקַ֙חַת֙ אֶת־בָּר֣וּךְ הַסֹּפֵ֔ר וְאֵ֖ת יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֑יא וַיַּסְתִּרֵ֖ם יְהוָֽה׃ (ס)אחרי שהמלך שרף את המגילה ואת הדברים שברך כתב מפיו של ירמיה, דברי הַשֵׁם הגיעו אל ירמיה.
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֶֽל־יִרְמְיָ֑הוּ אַחֲרֵ֣י ׀ שְׂרֹ֣ף הַמֶּ֗לֶךְ אֶת־הַמְּגִלָּה֙ וְאֶת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֨ר כָּתַ֥ב בָּר֛וּךְ מִפִּ֥י יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃הוא אמר: קח שוב מגילה אחרת וכתוב עליה את כל הדברים הראשונים שהיו על המגילה הראשונה ששרף יהויקים מלך יהודה.
שׁ֥וּב קַח־לְךָ֖ מְגִלָּ֣ה אַחֶ֑רֶת וּכְתֹ֣ב עָלֶ֗יהָ אֵ֤ת כָּל־הַדְּבָרִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים אֲשֶׁ֣ר הָי֗וּ עַל־הַמְּגִלָּה֙ הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׂרַ֖ף יְהוֹיָקִ֥ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃עונש יהויקים ומגילה חדשה
וגם על יהויקים מלך יהודה תגיד: כך אמר הַשֵּׁם: שרפת את המגילה הזאת, ואת מה כתבת עליה שאמר: מלך בבל יבוא ויהרוס את הארץ הזאת וישמיד ממנה אדם ובהמה?
וְעַל־יְהוֹיָקִ֤ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ תֹּאמַ֔ר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה אַ֠תָּה שָׂרַ֜פְתָּ אֶת־הַמְּגִלָּ֤ה הַזֹּאת֙ לֵאמֹ֔ר מַדּוּעַ֩ כָּתַ֨בְתָּ עָלֶ֜יהָ לֵאמֹ֗ר בֹּֽא־יָב֤וֹא מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ וְהִשְׁחִית֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְהִשְׁבִּ֥ית מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃ (ס)לכן כך אמר הַשֵּׁם על יהויקים מלך יהודה: לא ישב על כסא דוד, והגופה שלו תהיה כמו השאריות שנשארות בשדה ביום ובחשיכה בלילה.
לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עַל־יְהֽוֹיָקִים֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹא־יִֽהְיֶה־לּ֥וֹ יוֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א דָוִ֑ד וְנִבְלָתוֹ֙ תִּֽהְיֶ֣ה מֻשְׁלֶ֔כֶת לַחֹ֥רֶב בַּיּ֖וֹם וְלַקֶּ֥רַח בַּלָּֽיְלָה׃על המילים
הביטוי "נבלתו תהיה מושלכת לחורב" מתאר מצב של השארת גופה לחיות או כזבל בשטח פתוח.
אני אעניש אותו, את זרעו ואת עבדיו על עוונותיהם, ואביא עליהם ועל יושבי ירושלים ועל כל יהודי את כל הרע שהודיעתי להם ולא שמעו.
וּפָקַדְתִּ֨י עָלָ֧יו וְעַל־זַרְע֛וֹ וְעַל־עֲבָדָ֖יו אֶת־עֲוֺנָ֑ם וְהֵבֵאתִ֣י עֲ֠לֵיהֶם וְעַל־יֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם וְאֶל־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה אֵ֧ת כָּל־הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֲלֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א שָׁמֵֽעוּ׃ (ס)ירמיהו לקח מגילה אחרת ונתן לברך בן נריה הסופר. הוא כתב עליה מפיו של ירמיהו את כל דברי המגילה שמלך יהודה שרף באש, והוסיף עליה גם דברים רבים נוספים.
וְיִרְמְיָ֜הוּ לָקַ֣ח ׀ מְגִלָּ֣ה אַחֶ֗רֶת וַֽיִּתְּנָהּ֮ אֶל־בָּר֣וּךְ בֶּן־נֵרִיָּהוּ֮ הַסֹּפֵר֒ וַיִּכְתֹּ֤ב עָלֶ֙יהָ֙ מִפִּ֣י יִרְמְיָ֔הוּ אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר שָׂרַ֛ף יְהוֹיָקִ֥ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וְע֨וֹד נוֹסַ֧ף עֲלֵיהֶ֛ם דְּבָרִ֥ים רַבִּ֖ים כָּהֵֽמָּה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַצִּוּוּי לִכְתֹּב אֶת הַנְּבִאוּת
וַֽיְהִי֙ בַּשָּׁנָ֣ה הָרְבִיעִ֔ת לִיהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הָיָ֞ה הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
קַח־לְךָ֮ מְגִלַּת־סֵפֶר֒ וְכָתַבְתָּ֣ אֵלֶ֗יהָ אֵ֣ת כָּל־הַדְּבָרִ֞ים אֲשֶׁר־דִּבַּ֧רְתִּי אֵלֶ֛יךָ עַל־יִשְׂרָאֵ֥ל וְעַל־יְהוּדָ֖ה וְעַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם מִיּ֞וֹם דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ מִימֵ֣י יֹאשִׁיָּ֔הוּ וְעַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
אוּלַ֤י יִשְׁמְעוּ֙ בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י חֹשֵׁ֖ב לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֑ם לְמַ֣עַן יָשׁ֗וּבוּ אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֔ה וְסָלַחְתִּ֥י לַעֲוֺנָ֖ם וּלְחַטָּאתָֽם׃ (ס)
וַיִּקְרָ֣א יִרְמְיָ֔הוּ אֶת־בָּר֖וּךְ בֶּן־נֵֽרִיָּ֑ה וַיִּכְתֹּ֨ב בָּר֜וּךְ מִפִּ֣י יִרְמְיָ֗הוּ אֵ֣ת כָּל־דִּבְרֵ֧י יְהוָ֛ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו עַל־מְגִלַּת־סֵֽפֶר׃
הַמְּצִיבָה שֶׁל בָּרוּךְ לִקְרֹוא אֶת הַנְּבִיאָה
וַיְצַוֶּ֣ה יִרְמְיָ֔הוּ אֶת־בָּר֖וּךְ לֵאמֹ֑ר אֲנִ֣י עָצ֔וּר לֹ֣א אוּכַ֔ל לָב֖וֹא בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וּבָאתָ֣ אַתָּ֡ה וְקָרָ֣אתָ בַמְּגִלָּ֣ה אֲשֶׁר־כָּתַֽבְתָּ־מִפִּי֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י יְהוָ֜ה בְּאָזְנֵ֥י הָעָ֛ם בֵּ֥ית יְהוָ֖ה בְּי֣וֹם צ֑וֹם וְגַ֨ם בְּאָזְנֵ֧י כָל־יְהוּדָ֛ה הַבָּאִ֥ים מֵעָרֵיהֶ֖ם תִּקְרָאֵֽם׃
אוּלַ֞י תִּפֹּ֤ל תְּחִנָּתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וְיָשֻׁ֕בוּ אִ֖ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֑ה כִּֽי־גָד֤וֹל הָאַף֙ וְהַ֣חֵמָ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃
וַיַּ֗עַשׂ בָּרוּךְ֙ בֶּן־נֵ֣רִיָּ֔ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖הוּ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֑יא לִקְרֹ֥א בַסֵּ֛פֶר דִּבְרֵ֥י יְהוָ֖ה בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ (ס)
קריאת דברי ירמיה בפני העם והשרים
וַיְהִ֣י בַשָּׁנָ֣ה הַ֠חֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִ֨ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַתְּשִׁעִ֔י קָרְא֨וּ צ֜וֹם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה כָּל־הָעָ֖ם בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְכָל־הָעָ֗ם הַבָּאִ֛ים מֵעָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה בִּירוּשָׁלִָֽם׃
וַיִּקְרָ֨א בָר֥וּךְ בַּסֵּ֛פֶר אֶת־דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָ֖הוּ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה בְּלִשְׁכַּ֡ת גְּמַרְיָהוּ֩ בֶן־שָׁפָ֨ן הַסֹּפֵ֜ר בֶּחָצֵ֣ר הָעֶלְי֗וֹן פֶּ֣תַח שַׁ֤עַר בֵּית־יְהוָה֙ הֶֽחָדָ֔שׁ בְּאָזְנֵ֖י כָּל־הָעָֽם׃
וַ֠יִּשְׁמַ֗ע מִכָ֨יְהוּ בֶן־גְּמַרְיָ֧הוּ בֶן־שָׁפָ֛ן אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֥י יְהוָ֖ה מֵעַ֥ל הַסֵּֽפֶר׃
וַיֵּ֤רֶד בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ עַל־לִשְׁכַּ֣ת הַסֹּפֵ֔ר וְהִ֨נֵּה־שָׁ֔ם כָּל־הַשָּׂרִ֖ים יֽוֹשְׁבִ֑ים אֱלִישָׁמָ֣ע הַסֹּפֵ֡ר וּדְלָיָ֣הוּ בֶן־שְׁ֠מַעְיָהוּ וְאֶלְנָתָ֨ן בֶּן־עַכְבּ֜וֹר וּגְמַרְיָ֧הוּ בֶן־שָׁפָ֛ן וְצִדְקִיָּ֥הוּ בֶן־חֲנַנְיָ֖הוּ וְכָל־הַשָּׂרִֽים׃
הבאת דברי הנבואה בפני השרים
וַיַּגֵּ֤ד לָהֶם֙ מִכָ֔יְהוּ אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר שָׁמֵ֑עַ בִּקְרֹ֥א בָר֛וּךְ בַּסֵּ֖פֶר בְּאָזְנֵ֥י הָעָֽם׃
וַיִּשְׁלְח֨וּ כָל־הַשָּׂרִ֜ים אֶל־בָּר֗וּךְ אֶת־יְהוּדִ֡י בֶּן־נְ֠תַנְיָהוּ בֶּן־שֶׁלֶמְיָ֣הוּ בֶן־כּוּשִׁי֮ לֵאמֹר֒ הַמְּגִלָּ֗ה אֲשֶׁ֨ר קָרָ֤אתָ בָּהּ֙ בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֔ם קָחֶ֥נָּה בְיָדְךָ֖ וָלֵ֑ךְ וַ֠יִּקַּח בָּר֨וּךְ בֶּן־נֵרִיָּ֤הוּ אֶת־הַמְּגִלָּה֙ בְּיָד֔וֹ וַיָּבֹ֖א אֲלֵיהֶֽם׃
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו שֵׁ֣ב נָ֔א וּקְרָאֶ֖נָּה בְּאָזְנֵ֑ינוּ וַיִּקְרָ֥א בָר֖וּךְ בְּאָזְנֵיהֶֽם׃
וַיְהִ֗י כְּשָׁמְעָם֙ אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֔ים פָּחֲד֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־בָּר֔וּךְ הַגֵּ֤יד נַגִּיד֙ לַמֶּ֔לֶךְ אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
העברת דברי הנבואה למלך
וְאֶ֨ת־בָּר֔וּךְ שָׁאֲל֖וּ לֵאמֹ֑ר הַגֶּד־נָ֣א לָ֔נוּ אֵ֗יךְ כָּתַ֛בְתָּ אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִפִּֽיו׃
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ בָּר֔וּךְ מִפִּיו֙ יִקְרָ֣א אֵלַ֔י אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַאֲנִ֛י כֹּתֵ֥ב עַל־הַסֵּ֖פֶר בַּדְּיֽוֹ׃ (פ)
וַיֹּאמְר֤וּ הַשָּׂרִים֙ אֶל־בָּר֔וּךְ לֵ֥ךְ הִסָּתֵ֖ר אַתָּ֣ה וְיִרְמְיָ֑הוּ וְאִ֥ישׁ אַל־יֵדַ֖ע אֵיפֹ֥ה אַתֶּֽם׃
וַיָּבֹ֤אוּ אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חָצֵ֔רָה וְאֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הִפְקִ֔דוּ בְּלִשְׁכַּ֖ת אֱלִישָׁמָ֣ע הַסֹּפֵ֑ר וַיַּגִּ֙ידוּ֙ בְּאָזְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת כָּל־הַדְּבָרִֽים׃
שריפת המגילה בפני המלך
וַיִּשְׁלַ֨ח הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־יְהוּדִ֗י לָקַ֙חַת֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֔ה וַיִּ֨קָּחֶ֔הָ מִלִּשְׁכַּ֖ת אֱלִישָׁמָ֣ע הַסֹּפֵ֑ר וַיִּקְרָאֶ֤הָ יְהוּדִי֙ בְּאָזְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּבְאָזְנֵי֙ כָּל־הַשָּׂרִ֔ים הָעֹמְדִ֖ים מֵעַ֥ל הַמֶּֽלֶךְ׃
וְהַמֶּ֗לֶךְ יוֹשֵׁב֙ בֵּ֣ית הַחֹ֔רֶף בַּחֹ֖דֶשׁ הַתְּשִׁיעִ֑י וְאֶת־הָאָ֖ח לְפָנָ֥יו מְבֹעָֽרֶת׃
וַיְהִ֣י ׀ כִּקְר֣וֹא יְהוּדִ֗י שָׁלֹ֣שׁ דְּלָתוֹת֮ וְאַרְבָּעָה֒ יִֽקְרָעֶ֙הָ֙ בְּתַ֣עַר הַסֹּפֵ֔ר וְהַשְׁלֵ֕ךְ אֶל־הָאֵ֖שׁ אֲשֶׁ֣ר אֶל־הָאָ֑ח עַד־תֹּם֙ כָּל־הַמְּגִלָּ֔ה עַל־הָאֵ֖שׁ אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽח׃
וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ וְלֹ֥א קָרְע֖וּ אֶת־בִּגְדֵיהֶ֑ם הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְכָל־עֲבָדָ֔יו הַשֹּׁ֣מְעִ֔ים אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
שריפת המגילה וכתיבתה מחדש
וְגַם֩ אֶלְנָתָ֨ן וּדְלָיָ֤הוּ וּגְמַרְיָ֙הוּ֙ הִפְגִּ֣עוּ בַמֶּ֔לֶךְ לְבִלְתִּ֥י שְׂרֹ֖ף אֶת־הַמְּגִלָּ֑ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם׃
וַיְצַוֶּ֣ה הַ֠מֶּלֶךְ אֶת־יְרַחְמְאֵ֨ל בֶּן־הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת־שְׂרָיָ֣הוּ בֶן־עַזְרִיאֵ֗ל וְאֶת־שֶֽׁלֶמְיָ֙הוּ֙ בֶּֽן־עַבְדְּאֵ֔ל לָקַ֙חַת֙ אֶת־בָּר֣וּךְ הַסֹּפֵ֔ר וְאֵ֖ת יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֑יא וַיַּסְתִּרֵ֖ם יְהוָֽה׃ (ס)
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֶֽל־יִרְמְיָ֑הוּ אַחֲרֵ֣י ׀ שְׂרֹ֣ף הַמֶּ֗לֶךְ אֶת־הַמְּגִלָּה֙ וְאֶת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֨ר כָּתַ֥ב בָּר֛וּךְ מִפִּ֥י יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃
שׁ֥וּב קַח־לְךָ֖ מְגִלָּ֣ה אַחֶ֑רֶת וּכְתֹ֣ב עָלֶ֗יהָ אֵ֤ת כָּל־הַדְּבָרִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים אֲשֶׁ֣ר הָי֗וּ עַל־הַמְּגִלָּה֙ הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׂרַ֖ף יְהוֹיָקִ֥ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃
עונש יהויקים ומגילה חדשה
וְעַל־יְהוֹיָקִ֤ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ תֹּאמַ֔ר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה אַ֠תָּה שָׂרַ֜פְתָּ אֶת־הַמְּגִלָּ֤ה הַזֹּאת֙ לֵאמֹ֔ר מַדּוּעַ֩ כָּתַ֨בְתָּ עָלֶ֜יהָ לֵאמֹ֗ר בֹּֽא־יָב֤וֹא מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ וְהִשְׁחִית֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְהִשְׁבִּ֥ית מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃ (ס)
לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עַל־יְהֽוֹיָקִים֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹא־יִֽהְיֶה־לּ֥וֹ יוֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א דָוִ֑ד וְנִבְלָתוֹ֙ תִּֽהְיֶ֣ה מֻשְׁלֶ֔כֶת לַחֹ֥רֶב בַּיּ֖וֹם וְלַקֶּ֥רַח בַּלָּֽיְלָה׃
וּפָקַדְתִּ֨י עָלָ֧יו וְעַל־זַרְע֛וֹ וְעַל־עֲבָדָ֖יו אֶת־עֲוֺנָ֑ם וְהֵבֵאתִ֣י עֲ֠לֵיהֶם וְעַל־יֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם וְאֶל־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה אֵ֧ת כָּל־הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֲלֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א שָׁמֵֽעוּ׃ (ס)
וְיִרְמְיָ֜הוּ לָקַ֣ח ׀ מְגִלָּ֣ה אַחֶ֗רֶת וַֽיִּתְּנָהּ֮ אֶל־בָּר֣וּךְ בֶּן־נֵרִיָּהוּ֮ הַסֹּפֵר֒ וַיִּכְתֹּ֤ב עָלֶ֙יהָ֙ מִפִּ֣י יִרְמְיָ֔הוּ אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר שָׂרַ֛ף יְהוֹיָקִ֥ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וְע֨וֹד נוֹסַ֧ף עֲלֵיהֶ֛ם דְּבָרִ֥ים רַבִּ֖ים כָּהֵֽמָּה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַמִּקְרֶה שֶׁל כְּתִיבַת הַנְּבִאוֹת בְּיְמֵי יְהוּדָה, הַעֲבָרָתָם לַמֶּלֶךְ וְהַתְּגִיבָה הַקָּשְׁיָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים.
הַצִּוּוּי לִכְתֹּב אֶת הַנְּבִאוּת
בִּשְׁנַת מְלֹכוּת יְהוּיָקִים, הַשֵּׁם מַצִּיו לִירְמְיָהוּ לִכְתֹּב גְּלִילָה עִם כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל, יְהוּדָה וְהָעַמִּים מֵעִתֵּי יֹאשִׁיָה עַד הַיּוֹם. הַמַּטָּרָה הִיא שֶׁבֵּית יְהוּדָה יִשְׁמַע וְיָשׁוּב מִדַּרְכָּיו הָרָעוֹת. בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָה כּוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנָּבִיא.
הַמְּצִיבָה שֶׁל בָּרוּךְ לִקְרֹוא אֶת הַנְּבִיאָה
יִרְמְיָהוּ, הַנָּעוּר בְּמַגְבֶּלֶת הַכְּלִיאָה, שׁוֹלֵחַ אֶת בָּרוּךְ לְהַצִּיג אֶת דִּבְרֵי הַנְּבִיאָה בְּבֵית ה'. הַמַּטָּרָה הִיא שֶׁהָעָם יִשְׁמַע אֶת הַזַּעַם הַמַּתְחִיל לְהִתְגַּלּוֹת וְאֶלpָּס שֶׁהַתְּחִנָּנוֹת תַּעֲלֶה לְפָנֵי ה' וְהָעָם יִתְכַּפֵּר וְיָשׁוּב מִדַּרְכָיוֹ.
קריאת דברי ירמיה בפני העם והשרים
בשנה החמישית למלכות יהויקים, הוכרז צום כללי בירושלים. ברוך קרא את דברי הַשֵּׁם מתוך ספר ירמיה בבית הַשֵּׁם בפני העם. כיה בן גמרייה שמע את הדברים, ולאחר מכן הגיע הכתוב אל לשכת הסופר בבית המלך, שם נכחו כל השרים בשעת הקריאה.
הבאת דברי הנבואה בפני השרים
מיכיה מעיד על הדברים שנשמעו בציבור. השרים שולחים את יהודי אל ברוך כדי שיביא את המגילה, וכשהם שומעים את תוכן הנבואה, הם נבהלים ומצווים עליו לדווח על כל הדברים למלך.
העברת דברי הנבואה למלך
השרים מבקשים מברוך להעיד על אופן כתיבת דברי ירמיהו. ברוך משיב שהוא כותב את הדברים כפי שנאמרו לו ישירות. כדי להגן עליהם, השרים מורים לברוך ולירמיהו להתחבא, אך הם מעבירים את הגליל לאלישמע הסופר ומקריאים את כל התוכן בפני המלך.
שריפת המגילה בפני המלך
המלך שולח את יהודי לקרוא את המגילה בפני חצר המלוכה. המלך שומע את דברי הנבואה כשהמגילה נשרפת באש המדורה, אך הוא ועבדיו מגיבים בסירובים ואינם מראים פחד או צער.
שריפת המגילה וכתיבתה מחדש
חלק זה מתאר את ניסיונות השליטים למנוע את שריפת המגילה שנכשלו, ואת הפקודה של המלך לשרוף אותה. לאחר מכן, הַשֵׁם מורה לירמיה לכתוב מגילה חדשה המכילה את כל הדברים ששרף המלך יהויקים.
עונש יהויקים ומגילה חדשה
הנביא מצהיר כי יהויקים מלך יהודה יחטוא בשרפת המגילה, ולכן יחוסל וזרעו יאבד. הַשֵּׁם יביא עליהם את כל הרע שהודיע מראש. בעקבות כך, ירמיהו כותב מגילה חדשה הכוללת את כל דברי המגילה שנשרפה בתוספת דברים רבים נוספים.
הַנְּבִיאָה נִכְתֶּבֶת מֵחָדָשׁ בְּפֶרֶט מַדְויָק מִן הַמְּגִלָּה הַשְּׂרוּפָה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מַעֲלַת הַקְּרִיאָה וּפֵרוּשׁ הַמִּקְרָא בַּתַּלְמוּד
״מְנַיִין לְתַרְגּוּם. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַב חֲנַנְאֵל. וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר תּוֹרַת. זֶה הַמִּקְרָא. מְפֹרָשׁ זֶה תַרְגּוּם. וְשׂוֹם שֶׂכֶל אֵילּוּ הַטְּעָמִים. וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא זֶה הַמְּסוֹרֶת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים.״
הַטֶּקְסְט מֵהַתַּלְמוּד הִירוּשָׁלְמִי מְסַפֵּר עַל הַמִּנְהָגִים הַשּׁוֹנִים לְהַסְבִּיר וּלְפַרְטֵר אֶת הַמִּקְרָא. רַב חֲנַנְאֵל מְסַבֵּל שֶׁהַקְּרִיאָה בַּסֵּפֶר הִיא הַתַּרְגּוּם, וְיֵשׁ שֶׁרוֹאִים בְּכָל תּוֹסֶפֶת בַּמִּקְרָא כְּנִיסִים שׁוֹנִים, כְּמוֹ רָאשֵׁי פְּסוּקִים אוֹ הַכְרָעוֹת. הַמַּקְורֵה מְבִיא דִּיבְרִים עַל הַכְּתִיבָה וְהַקְּרִיאָה, וּמְזַכֵּר בְּמַעֲשֶׂה שֶׁל רַבִּי מֵאִיר בְּאַסְיָא, שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם מְגִלָּה כְּתוּבָה בְּעִבְרִית, וְהַקְּרִיאָה הָיְתָה מִפִּיו. הַתַּלְמוּד מְצִיג עֵינוֹת שׁוֹנוֹת עַל אֵיךְ הַכְּתִיבָה מְכַלָּה אֶת הַקְּרִיאָה, וּמְבִיא הֶלְכָה עַל הַכְּתִיבָה בְּשְׁנַיִם מָנַיִם, הַמְּסַבֶּרֶת אֶת הַמְּתֹּאזִים שֶׁל הַכְּתִיבָה בְּדִקְדּוּק וּבְמִקְצוֹעִיּוּת רַבָּה.
תלמוד ירושלמי מגילה ד׳:א׳:ט׳ ↗השימוש במילה כתוב
״״עַל הַסֵּפֶר וּבִדְיוֹ וְכוּ׳״. מְנָלַן? אַתְיָא ״כְּתִיבָה״ ״כְּתִיבָה״. כְּתִיב הָכָא: ״וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״
הגמרא במסכת מגילה דנה בכפל הלשון של המילה "כתיבה" בפסוקים שונים. המקור לשינוי בניסוח הוא הדרך שבה הפסוקים מתארים את פעולת הכתיבה של הדברים. הפרשנות כאן מתמקדת בניתוח לשוני של המקרא. המקור מסביר שבמקום אחד נאמר שהמלכה כתבה, ובמקום אחר נאמר שהדברים נכתבו בדיו על הספר. המטרה היא להראות כיצד המילה "כתיבה" מופיעה בשינויים שונים בטקסט.
מגילה י״ט א:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
שַעַר הַמִּזְרָח בַּבַּיִת הַחָדָשׁ
״פתח שער בית ה' החדש. הוא שער המזרחי כן תירגם יונתן:״
הַמִּצְעָר אֶלְעָזָר הַגְּשִׁיטִי בָּא אֶל הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ וְעַל אֶצְלוֹ הָיוּ הַמְּשַׁלִּים. הַמִּצְעָר מְסַפֵּר לָהֶם עַל הַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר אֶל יִרְמְיָהוּ בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לְיהוֹיָקִים, שֶׁהַשֵּׁם צִוָּה לִכְתֹּב אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּסִפְרִים עַל יְרִשְׁעַת יִשְׂרָאֵל וּיהוּדָה. הַמַּטָרָה הָיְתָה לְהַתְּדִיעַ אֶת הָעָם אֶת הַדְּבָרִים כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ מִנֶּצְחָם. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הַכְּתוּב, מְסַבֵּר שֶׁהַכַּוָּנָה בַּדְּבָרִים הַנֶּאֶמְרוּ הִיא שֶׁהַשַּׁעַר הַמִּזְרָחִי הוּא הַשַּׁעַר הַנִּכְנָס לְבֵית הַשֵּׁם הֶחָדָשׁ. הַמְפרֵשׁ מְבִסַּס אֶת הַדְּרָכָיו עַל תַּרְגּוּם יוֹנָתָן, שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת הַשַּׁעַר הַמִּזְרָחִי לַמָּבָן הַהִלְכָלִי שֶׁל הַבַּיִת הֶחָדָשׁ.
רש״י על ירמיהו 36:10:1 ↗התגובה המפתיעה של המלך
״שלש דלתות. רבותינו אמרו מגלת קינות היתה קראו לפניו איכה בכה תבכה גלתה יהודה דרכי ציון אבילות בכל זה לא חש אמר אני מלך על״
בפסוק זה מתואר רגע של חורבן וצער עמוק. המפרשים, ובראשם רש"י, מסבירים כי לפני המלך נקראו מגילת קינות שהתאפיינו בבכי ובתרועה על יהודה ועל ציון. המגילה הכילה קריאה על האבל הגדול שפקד את העם. בתוך האבל הזה, המלך נהג בצורה לא צפויה. הוא לא הגיב בשינוי רגשי של חמלה, אלא הכריז שהוא יהיה מלך על אלה שנותרו בלבד. רש"י מציין כי הרגע שבו הוקראו הקינות, המלך הרגיש שחלק ממלוכותו אבד, ומיד הוא קרע את בגדיו כסימן לאבל, כפי שקרה גם בעבר.
רש״י על ירמיהו 36:23:1 ↗הקריאה לצום ולתענית
״קראו צום. גזרו תענית והכריזו ברבים:״
בפסוק זה, מתוך פרק ל״ו בספר ירמיהו, מופיעה קריאה ציבורית רחבה. הדוברים קוראים לכל העם להכריז על יום צום ועל יום תענית בפני הציבור. המטרה של הפעולה הזו היא להפוך את התפילה והתחנונים למעשה משותף וגלוי. המצודת דוד מסביר שהקריאה לא הייתה רק למנהיגים, אלא שהכריזו על כך ברבים, כלומר בפני כל העם. זה מדגיש שההחלטה על הצום והתענית הייתה אמורה להיות ידועה ומוכרת לכל הקהילה, כדי שכולם יתגייסו יחד לתפילה.
מצודת דוד על ירמיהו 36:9:1 ↗התעלמות המלכים מהדברי הנבואה
״המלך. ר״ל לא המלך ולא כל עבדיו וכו׳:״
בפסוק זה מתוארת התגובה של המלך ושל אנשיו למילים שנכתבו בספר הנבואה. הטקסט מציין שהמלך ואנשיו לא הגיעו לשמוע את הדברים או להקשיב להם. מצודת דוד מסביר שהכוונה היא שלא רק המלך עצמו, אלא גם עבדיו לא הגיעו לשמוע את הדברים. הפרשן מדגיש שההתעלמות הייתה רחבה וכללה גם את המלווים של המלך.
מצודת דוד על ירמיהו 36:24:2 ↗