הדבר שהיה לירמיהו מֵהַשֵׁם בימי יהויקים בן יאשיהו, מלך יהודה.
הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה בִּימֵ֨י יְהוֹיָקִ֧ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֛הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר׃ירמיהו · פרק לה׳
ההבדל בין נאמנות לבני רכב לנאמנות לעם ישראל
הפגישה עם בני הרכבים וההשוואה בין ציות לפקודות אנושיות לבין ציות למצוות הַשֵּׁם
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו לה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הפגישה עם בני הרכבים
לך אל בית הרכבים, דבר איתם, תביא אותם לבית הַשֵׁם לאחד החדרים ותשקה אותם יין.
הָלוֹךְ֮ אֶל־בֵּ֣ית הָרֵכָבִים֒ וְדִבַּרְתָּ֣ אוֹתָ֔ם וַהֲבִֽאוֹתָם֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה אֶל־אַחַ֖ת הַלְּשָׁכ֑וֹת וְהִשְׁקִיתָ֥ אוֹתָ֖ם יָֽיִן׃לקחתי את יאזניה בן ירמיה בן חבצניה, את אחיו ואת כל בניו ואת כל בית הרכבים.
וָאֶקַּ֞ח אֶת־יַאֲזַנְיָ֤ה בֶֽן־יִרְמְיָ֙הוּ֙ בֶּן־חֲבַצִּנְיָ֔ה וְאֶת־אֶחָ֖יו וְאֶת־כָּל־בָּנָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית הָרֵכָבִֽים׃והבאת אותם לבית הַשֵׁם, לחדר של בני חנן בן יגדליה איש האלוהים, שנמצא ליד חדר השרים מעל החדר של מעשיהו בן שלום שומר הסף.
וָאָבִ֤א אֹתָם֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה אֶל־לִשְׁכַּ֗ת בְּנֵ֛י חָנָ֥ן בֶּן־יִגְדַּלְיָ֖הוּ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים אֲשֶׁר־אֵ֙צֶל֙ לִשְׁכַּ֣ת הַשָּׂרִ֔ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּ֗עַל לְלִשְׁכַּ֛ת מַעֲשֵׂיָ֥הוּ בֶן־שַׁלֻּ֖ם שֹׁמֵ֥ר הַסַּֽף׃הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁל בֵּית רֵכָב
הִצַבְתִּי לִפְנֵי בְּנֵי בֵית רֵכָב וְנָתַתִּי לִפְנֵיהֶם כַּסּוֹת וְגְבֵעִים מְלֵאִים יַיִן, וְאָמַרְתִּי לָהֶם: שִׁתּוּ יַיִן.
וָאֶתֵּ֞ן לִפְנֵ֣י ׀ בְּנֵ֣י בֵית־הָרֵכָבִ֗ים גְּבִעִ֛ים מְלֵאִ֥ים יַ֖יִן וְכֹס֑וֹת וָאֹמַ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם שְׁתוּ־יָֽיִן׃הֵם עָנוּ: לֹא נִשְׁתֶּה יַיִן, כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לְהֹות לֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן, אַתֶּם וּבְנֵיכֶם לְעוֹלָם.
וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֣א נִשְׁתֶּה־יָּ֑יִן כִּי֩ יוֹנָדָ֨ב בֶּן־רֵכָ֜ב אָבִ֗ינוּ צִוָּ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֧א תִשְׁתּוּ־יַ֛יִן אַתֶּ֥ם וּבְנֵיכֶ֖ם עַד־עוֹלָֽם׃וְלֹא תִבְנוּ בַיִת, וְלֹא תִּזְרְעוּ זֶרַע, וְלֹא תִּטְעוּ כֶּרֶם, וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָאָהלִים תִּשְׁבּוּ כָּל יְמֵיכֶם, כְּדֵי שֶׁתִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל הָאֲדָמָה שֶׁבָּהּ אַתֶּם גָּרִים.
וּבַ֣יִת לֹֽא־תִבְנ֗וּ וְזֶ֤רַע לֹֽא־תִזְרָ֙עוּ֙ וְכֶ֣רֶם לֹֽא־תִטָּ֔עוּ וְלֹ֥א יִֽהְיֶ֖ה לָכֶ֑ם כִּ֠י בָּאֳהָלִ֤ים תֵּֽשְׁבוּ֙ כָּל־יְמֵיכֶ֔ם לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּ יָמִ֤ים רַבִּים֙ עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם גָּרִ֥ים שָֽׁם׃וְשָׁמַעְנוּ אֶת דְּבָרֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ, כָּל מָה שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ, שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ, אֲנַחְנוּ, נְשֵׁינוּ, בְּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ.
וַנִּשְׁמַ֗ע בְּק֨וֹל יְהוֹנָדָ֤ב בֶּן־רֵכָב֙ אָבִ֔ינוּ לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נוּ לְבִלְתִּ֤י שְׁתֽוֹת־יַ֙יִן֙ כָּל־יָמֵ֔ינוּ אֲנַ֣חְנוּ נָשֵׁ֔ינוּ בָּנֵ֖ינוּ וּבְנֹתֵֽינוּ׃הנאמנות של הרעמִים
כדי שלא נבנה בתים ונעLive בהם, ולא נטעים כרמים ושטחים של שדות וזרעים, ולא יהיה לנו כלום.
וּלְבִלְתִּ֛י בְּנ֥וֹת בָּתִּ֖ים לְשִׁבְתֵּ֑נוּ וְכֶ֧רֶם וְשָׂדֶ֛ה וָזֶ֖רַע לֹ֥א יִֽהְיֶה־לָּֽנוּ׃ישבנו באוהלים, ושמענו ועשינו בדיוק כפי שציווט אותנו יהונדתן אבינו.
וַנֵּ֖שֶׁב בָּֽאֳהָלִ֑ים וַנִּשְׁמַ֣ע וַנַּ֔עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖נוּ יוֹנָדָ֥ב אָבִֽינוּ׃וכשהלך נבוכדנצר מלך בבל לארץ, אמרו לנו: בואו ונלך לירושלים כדי לברוח מצבא הכשדים ומצבא הארמיים, אז ישבנו בירושלים.
וַיְהִ֗י בַּעֲל֨וֹת נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֮ אֶל־הָאָרֶץ֒ וַנֹּ֗אמֶר בֹּ֚אוּ וְנָב֣וֹא יְרוּשָׁלִַ֔ם מִפְּנֵי֙ חֵ֣יל הַכַּשְׂדִּ֔ים וּמִפְּנֵ֖י חֵ֣יל אֲרָ֑ם וַנֵּ֖שֶׁב בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (פ)ודבר ה' הגיע אל ירמיהו ואמר:
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃הַהַשְׁוָאָה לִבְנֵי רֵכָב
כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת, אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לְכוּ וְדַבְּרוּ לְאִישׁ בְּיְהוּדָה וְלַיֹּשְׁבִים בִּירוּשָׁלַיִם, הַאִם לֹא תִלְמְדוּ מִן הַתּוֹכָחָה וְתִקְשְׁבוּ אֶל דְּבָרַי, אָמַר הַשֵּׁם?
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הָלֹ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ לְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וּלְיֽוֹשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם הֲל֨וֹא תִקְח֥וּ מוּסָ֛ר לִשְׁמֹ֥עַ אֶל־דְּבָרַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃הַמִּצְוָה שֶׁנָּתַן יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִבְנָיו, לְלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן, הִיא הַנֶּצֶר שֶׁהֵם שָׁמְרוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי שָׁמְעוּ אֶת מִצְוַת אֲבִיהֶם. אֲנִי לְשֶׁבַע שֶׁדִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעֵת מוקדם וּבְעֵת מאוחרת, וְלֹא שָׁמַעְתֶּם לִי.
הוּקַ֡ם אֶת־דִּבְרֵ֣י יְהוֹנָדָ֣ב בֶּן־רֵ֠כָב אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה אֶת־בָּנָ֜יו לְבִלְתִּ֣י שְׁתֽוֹת־יַ֗יִן וְלֹ֤א שָׁתוּ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ אֵ֖ת מִצְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וְאָ֨נֹכִ֜י דִּבַּ֤רְתִּי אֲלֵיכֶם֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְדַבֵּ֔ר וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם אֵלָֽי׃שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, שֶׁיּוֹצְאוּ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב לְמַלְאוֹת וְלֹמַר: שׁוּבוּ כָּל אֶחָד מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְתַקִּין אֶת מַעֲשֵׂיכֶם, וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים כְּדֵי לְעָבְדָם, וְשִׁבְתוּ בָּאָרֶץ שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם. אַךְ לֹא הַטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם וְלֹא שָׁמַעְתֶּם לִי.
וָאֶשְׁלַ֣ח אֲלֵיכֶ֣ם אֶת־כָּל־עֲבָדַ֣י הַנְּבִאִ֣ים ׀ הַשְׁכֵּ֣ים וְשָׁלֹ֣חַ ׀ לֵאמֹ֡ר שֻׁבוּ־נָ֡א אִישׁ֩ מִדַּרְכּ֨וֹ הָרָעָ֜ה וְהֵיטִ֣יבוּ מַֽעַלְלֵיכֶ֗ם וְאַל־תֵּ֨לְכ֜וּ אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לְעָבְדָ֔ם וּשְׁבוּ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם וְלַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹ֤א הִטִּיתֶם֙ אֶֽת־אָזְנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם אֵלָֽי׃כִּי בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב שָׁמְרוּ אֶת מִצְוַת אֲבִיהֶם שֶׁצִּוָּה אוֹתָם, אֲבָל הָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמַע לִי.
כִּ֣י הֵקִ֗ימוּ בְּנֵי֙ יְהוֹנָדָ֣ב בֶּן־רֵכָ֔ב אֶת־מִצְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑ם וְהָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לֹ֥א שָׁמְע֖וּ אֵלָֽי׃ (ס)העונש על חוסר ההקשבה ושימור מצוות הרכבים
לכן, כך אמר ה׳, אלוהי צבאות, אלוהי ישראל: הנה אני מביא על יהודה ועל כל יושבי ירושלים את כל הרע שדיברתי עליהם, בגלל שדיברתי אליהם ולא שמעו, וקראתי אליהם ולא ענו.
לָ֠כֵן כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֧י מֵבִ֣יא אֶל־יְהוּדָ֗ה וְאֶ֤ל כָּל־יֽוֹשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עֲלֵיהֶ֑ם יַ֣עַן דִּבַּ֤רְתִּי אֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ וָאֶקְרָ֥א לָהֶ֖ם וְלֹ֥א עָנֽוּ׃ובנוגע לבית הרכבים, אמר ירמיהו: כך אמר ה׳ צבאות, אלוהי ישראל, בגלל ששמעתם למצווה של יהונדב בן אביכם ושמרתם על כל המצוות שלו ועשיתם בדיוק כפי שציווה אתכם.
וּלְבֵ֨ית הָרֵכָבִ֜ים אָמַ֣ר יִרְמְיָ֗הוּ כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר שְׁמַעְתֶּ֔ם עַל־מִצְוַ֖ת יְהוֹנָדָ֣ב אֲבִיכֶ֑ם וַֽתִּשְׁמְרוּ֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֔יו וַֽתַּעֲשׂ֔וּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה אֶתְכֶֽם׃ (ס)לכן, כך אמר ה׳ צבאות, אלוהי ישראל: לא יהיה אדם מצאצאיו של יהונדב בן רכב עומד לפניי כל הימים.
לָכֵ֗ן כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹֽא־יִכָּרֵ֨ת אִ֜ישׁ לְיוֹנָדָ֧ב בֶּן־רֵכָ֛ב עֹמֵ֥ד לְפָנַ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הפגישה עם בני הרכבים
הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה בִּימֵ֨י יְהוֹיָקִ֧ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֛הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר׃
הָלוֹךְ֮ אֶל־בֵּ֣ית הָרֵכָבִים֒ וְדִבַּרְתָּ֣ אוֹתָ֔ם וַהֲבִֽאוֹתָם֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה אֶל־אַחַ֖ת הַלְּשָׁכ֑וֹת וְהִשְׁקִיתָ֥ אוֹתָ֖ם יָֽיִן׃
וָאֶקַּ֞ח אֶת־יַאֲזַנְיָ֤ה בֶֽן־יִרְמְיָ֙הוּ֙ בֶּן־חֲבַצִּנְיָ֔ה וְאֶת־אֶחָ֖יו וְאֶת־כָּל־בָּנָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית הָרֵכָבִֽים׃
וָאָבִ֤א אֹתָם֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה אֶל־לִשְׁכַּ֗ת בְּנֵ֛י חָנָ֥ן בֶּן־יִגְדַּלְיָ֖הוּ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים אֲשֶׁר־אֵ֙צֶל֙ לִשְׁכַּ֣ת הַשָּׂרִ֔ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּ֗עַל לְלִשְׁכַּ֛ת מַעֲשֵׂיָ֥הוּ בֶן־שַׁלֻּ֖ם שֹׁמֵ֥ר הַסַּֽף׃
הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁל בֵּית רֵכָב
וָאֶתֵּ֞ן לִפְנֵ֣י ׀ בְּנֵ֣י בֵית־הָרֵכָבִ֗ים גְּבִעִ֛ים מְלֵאִ֥ים יַ֖יִן וְכֹס֑וֹת וָאֹמַ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם שְׁתוּ־יָֽיִן׃
וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֣א נִשְׁתֶּה־יָּ֑יִן כִּי֩ יוֹנָדָ֨ב בֶּן־רֵכָ֜ב אָבִ֗ינוּ צִוָּ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֧א תִשְׁתּוּ־יַ֛יִן אַתֶּ֥ם וּבְנֵיכֶ֖ם עַד־עוֹלָֽם׃
וּבַ֣יִת לֹֽא־תִבְנ֗וּ וְזֶ֤רַע לֹֽא־תִזְרָ֙עוּ֙ וְכֶ֣רֶם לֹֽא־תִטָּ֔עוּ וְלֹ֥א יִֽהְיֶ֖ה לָכֶ֑ם כִּ֠י בָּאֳהָלִ֤ים תֵּֽשְׁבוּ֙ כָּל־יְמֵיכֶ֔ם לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּ יָמִ֤ים רַבִּים֙ עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם גָּרִ֥ים שָֽׁם׃
וַנִּשְׁמַ֗ע בְּק֨וֹל יְהוֹנָדָ֤ב בֶּן־רֵכָב֙ אָבִ֔ינוּ לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נוּ לְבִלְתִּ֤י שְׁתֽוֹת־יַ֙יִן֙ כָּל־יָמֵ֔ינוּ אֲנַ֣חְנוּ נָשֵׁ֔ינוּ בָּנֵ֖ינוּ וּבְנֹתֵֽינוּ׃
הנאמנות של הרעמִים
וּלְבִלְתִּ֛י בְּנ֥וֹת בָּתִּ֖ים לְשִׁבְתֵּ֑נוּ וְכֶ֧רֶם וְשָׂדֶ֛ה וָזֶ֖רַע לֹ֥א יִֽהְיֶה־לָּֽנוּ׃
וַנֵּ֖שֶׁב בָּֽאֳהָלִ֑ים וַנִּשְׁמַ֣ע וַנַּ֔עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖נוּ יוֹנָדָ֥ב אָבִֽינוּ׃
וַיְהִ֗י בַּעֲל֨וֹת נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֮ אֶל־הָאָרֶץ֒ וַנֹּ֗אמֶר בֹּ֚אוּ וְנָב֣וֹא יְרוּשָׁלִַ֔ם מִפְּנֵי֙ חֵ֣יל הַכַּשְׂדִּ֔ים וּמִפְּנֵ֖י חֵ֣יל אֲרָ֑ם וַנֵּ֖שֶׁב בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (פ)
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃
הַהַשְׁוָאָה לִבְנֵי רֵכָב
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הָלֹ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ לְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וּלְיֽוֹשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם הֲל֨וֹא תִקְח֥וּ מוּסָ֛ר לִשְׁמֹ֥עַ אֶל־דְּבָרַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃
הוּקַ֡ם אֶת־דִּבְרֵ֣י יְהוֹנָדָ֣ב בֶּן־רֵ֠כָב אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה אֶת־בָּנָ֜יו לְבִלְתִּ֣י שְׁתֽוֹת־יַ֗יִן וְלֹ֤א שָׁתוּ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ אֵ֖ת מִצְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וְאָ֨נֹכִ֜י דִּבַּ֤רְתִּי אֲלֵיכֶם֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְדַבֵּ֔ר וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם אֵלָֽי׃
וָאֶשְׁלַ֣ח אֲלֵיכֶ֣ם אֶת־כָּל־עֲבָדַ֣י הַנְּבִאִ֣ים ׀ הַשְׁכֵּ֣ים וְשָׁלֹ֣חַ ׀ לֵאמֹ֡ר שֻׁבוּ־נָ֡א אִישׁ֩ מִדַּרְכּ֨וֹ הָרָעָ֜ה וְהֵיטִ֣יבוּ מַֽעַלְלֵיכֶ֗ם וְאַל־תֵּ֨לְכ֜וּ אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לְעָבְדָ֔ם וּשְׁבוּ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם וְלַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹ֤א הִטִּיתֶם֙ אֶֽת־אָזְנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם אֵלָֽי׃
כִּ֣י הֵקִ֗ימוּ בְּנֵי֙ יְהוֹנָדָ֣ב בֶּן־רֵכָ֔ב אֶת־מִצְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑ם וְהָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לֹ֥א שָׁמְע֖וּ אֵלָֽי׃ (ס)
העונש על חוסר ההקשבה ושימור מצוות הרכבים
לָ֠כֵן כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֧י מֵבִ֣יא אֶל־יְהוּדָ֗ה וְאֶ֤ל כָּל־יֽוֹשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עֲלֵיהֶ֑ם יַ֣עַן דִּבַּ֤רְתִּי אֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ וָאֶקְרָ֥א לָהֶ֖ם וְלֹ֥א עָנֽוּ׃
וּלְבֵ֨ית הָרֵכָבִ֜ים אָמַ֣ר יִרְמְיָ֗הוּ כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר שְׁמַעְתֶּ֔ם עַל־מִצְוַ֖ת יְהוֹנָדָ֣ב אֲבִיכֶ֑ם וַֽתִּשְׁמְרוּ֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֔יו וַֽתַּעֲשׂ֔וּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה אֶתְכֶֽם׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹֽא־יִכָּרֵ֨ת אִ֜ישׁ לְיוֹנָדָ֧ב בֶּן־רֵכָ֛ב עֹמֵ֥ד לְפָנַ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מציג את בני רכב המקיימים את מסורת אבותיהם ומקבלים את המוסר של ירמיהו.
הפגישה עם בני הרכבים
הקטע מתאר הוראה לירמיהו לפגוש את בני הרכבנים בבית הַשֵׁם. ירמיהו מביא את יאזניה ומשפחתו לחדר ספציפי בבית המקדש כדי להשקות אותם יין, תוך ציון שמות המשתתפים ומיקומי החדרים המדויקים.
הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁל בֵּית רֵכָב
הַפֶּסַק מְתָאֵר אֶת הַמִּצְעָה שֶׁל אֶתְחַלְתֵּי בֵּית רֵכָב וְאֶת הַקִּיּוּם שֶׁל הַצִּוּוּי הַמְּשַׁלֵּם. הַבְּנִים מַסְרִיבִים לִשְׁתּוֹת יַיִן כְּדֵי לְכַבֵּד אֶת צִוֵּי אֲבוֹתָם, שֶׁמָּנַע מֵהֶם לִשְׁתּוֹת וְגַם לְהִתְיַצְבֵּעַ בְּמִשְׁפָּחָה מְיוּצֶבֶת, כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הַקִּיּוּם בָּאָהלִים.
הנאמנות של הרעמִים
הפסוקים מתארים את ההתנהגות של בני רעמ, ששמרו על המצווה של אביהם יהונדתן. הם חיו באוהלים ולא בבניינים קבועים, ועשו כדבר שציווה אותם. כשהגיעה סכנה מצבאות בבל וארם, הם עברו לירושלים, ומיד לאחר מכן מגיעה הבשורה מאת ה' אל ירמיהו.
הַהַשְׁוָאָה לִבְנֵי רֵכָב
הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מַשְׁוִה בֵּין בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, שֶׁהֶחְמִיר עַל עַצְמָם וְשָׁמְרוּ אֶת מִצְוַת אֲבִיהֶם בְּלִי לִשְׁתּוֹת יַיִן, לְבֵין עַם יְהוּדָה שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶת תּוֹכָחוֹת הַשֵּׁם וְלֹא שָׁב מִדְּרָכָיו הָרָעוֹת.
העונש על חוסר ההקשבה ושימור מצוות הרכבים
הפסוקים מביאים את אזהרת ה׳ על הרע שיבוא על יהודה וירושלים בגלל חוסר ההיענות לקריאות הנביא. מנגד, מוזכר בית הרכבים ששמר נאמנה את צוואות יהונדב בן אביו, אך על כך ה׳ קובע כי לא יישאר מצאצאיו אדם העומד לפניו לעד.
הפרק מסתיים באזהרה על חוסר ההקשבה של עם ישראל לעומת הנאמנות של בני רעמָה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מִי הָיוּ יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ?
״וְכֵן מָצִינוּ, מִשֶּׁמֵּת רַבִּי נָתָן, אָבְדָה חָכְמָתוֹ עִמּוֹ. הָלְכוּ וְיָשְׁבוּ לָהֶם אֵצֶל יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ. וְכִי יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ הָיוּ? וַהֲלֹא תַּלְמִידֵי יַעְבֵּץ הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים״
הַמַּקְצִיר בַּמִּקְצָע מֵהַמִּכְלִיתָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מְסַבֵּר כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְרַבִּי נָתָה כְּשֶׁמֵּת, שֶׁהַחָכְמָה הָלְכָה עִמּוֹ. הַמֵּסָר מְקַשֵּׁר אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַמּוֹתִים אֶל הַקְּבוּצָה שֶׁנִּקְרְאָה "יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ". הַמֵּסָר מְסַבֵּר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לֹא לְמַקְרֶה גֵּאוֹגְרָפִי, אֶלָּא לְסוּג שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. הַמִּכְלִיתָא מְפֵרֶת אֶת הַקְּבוּצָה הַזֹּאת לְשְׁלֹשָׁה סּוּגִים כְּפִי שֶׁנִּלְמַד מִסֵּפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים: "תִּרְעָתִים" הַמַּתְרִיעִים בְּעָנָוָה, "שִׁמְעָתִים" הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַתּוֹרָה, וְ"שׂוּכָתִים" הַגָּרִים בַּסֻּכּוֹת כְּמוֹ בְּעִנְיַן הַבֵּית הָרְכָבִי. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה הוּא פֵּרוּשׁ חֲכָמִים וְלֹא הַקְשֶׁר מְצָאִי.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק ד׳:כ״ח ↗סכנות השכרות וההשלכות שלה
״וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן יַיִן וְשֵׂכָר אַל תֵּשְׁתְּ. לָמָּה הוּא מְצַוֶּה עַל הַיַּיִן. שֶׁכָּל הַשּׁוֹתֶה יַיִן, חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים וּבֹשֶׁת וְחֶרְפָּה בָּאוֹת עָלָיו. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צֹוַחַת,״
בפירוש זה על דברי חז"ל במדרש תנחומא, נבחנת המצווה המובאת לאהרן שלא לשתות יין וסכָר. המדרש מפרט את המחיר הנלווה לשתייה מוגזמת, כגון פגיעה במוניטין, פציעות גופניות, ושיבוש המחשבה והדעת. הטקסט משתמש בדימויים חזקים, כמו נשיכת נחש, כדי להמחיש כיצד הנזק של השכרות עשוי להיות בלתי מורגש ברגע ההוא, אך הוא מתחולל פנימה ומתגלה מאוחר יותר. הפרשנות מדגישה כי השכרות גורמת לאובדן שליטה עצמית, מה שמוביל למעשים מבישים ולחוסר מודעות לתוצאות המעשים. המדרש מזהיר מפני אשליה של הנאה רגעית שמסתירה פגיעה עמוקה בנפש ובמצב החברתי והכלכלי של האדם.
מדרש תנחומא, שמיני ה׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הלקח של הלבויים: נאמנות מול חוסר רצון
״שומר הסף. אמרכלא טרשורי"ר בלע"ז:״
בפרק זה מיכה נחשף מול הלבויים, קבוצה ששמרה בקפדה על מצוות אבותיהם. אלו לא היו אנשים מיוחדים, אלא פשוט אנשים שהחליטו לא לשנות את המנהגים של אבותיהם, גם כשהעולם סביבם השתנה. השם משתמש בדוגמה הזו כדי להראות את ההבדל הגדול בין הלבויים לבין בני ישראל, שלא עמדו בבריתם. רש"י מסביר על הפסוקים הללו כי הלבויים היו שומרים על המסורת בצורה קפדנית מאוד. הוא מדגיש שהם לא רק עמדו בנהלים, אלא שמרו על כל פרטי המנהגים כפי שהתקבלו. הגישה הזו מראה לנו איך נאמנות למסורת יכולה לשמש מודל להבנת חובת הציות לברית.
רש״י על ירמיהו 35:4:2 ↗ההבדל בין צייתנות למרות
״ויהי בעלות נבוכדראצר. על כרחנו באנו העיר לכך עכשיו אנו יושבים בבתים:״
הפסוק מתאר מצב שבו בני רעיה פועלים בתוך העיר ירושלים בזמן שהמלך נבוכדנאצר שלט באזור. כשהמלך כבש את האזור, אנשים רבים נאלצו לברוח מהעיר. עם זאת, המדבר מציין שהם חזרו והתיישבו בבתים שלהם. זהו תיאור של מצב שבו אנשים מנסים לחזור לשגרת חייהם למרות המלחמה והכיבוש. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר שהתיישבותם בבתים קרתה לאחר שלב הכיבוש הראשוני. הוא מדגיש שהם חזרו לעיר לאחר שהמצב השתנה מעט, וכי כעת הם יושבים בבתיהם. רש"י מתמקד בשינוי המצב הפיזי של האנשים בתוך העיר בתקופה זו.
רש״י על ירמיהו 35:11:1 ↗ההבדל בין הרהבות לרגישות
״וכוסות. לשפוך בהם יין מהגביעים לשתות מהם:״
בפסוק זה, המצודת דוד מסביר את הדימוי של הכוסות בתור כלי לשתייה. לפי פירוש זה, המטרה של המעשה היא לשפוך לתוך הכוסות הללו יין, כדי שאנשים יוכל לשתות ממנו כחלק מהטקס. הפרשן מתמקד במשמעות הפעולה הפיזית של המזיגה. הוא מבהיר כי הכוסות אינן רק כלים עומדים, אלא מיועדות למעשה של מזיגת יין ושתייה, ובכך מסייע להבנת הדימוי המקראי כפעולה המתרחשת בתוך הכוסות.
מצודת דוד על ירמיהו 35:5:1 ↗הדוגמה של הלבני כהנים
״הוקם. הנה נתקיים את דברי יהונדב וכו׳:״
בפרק זה מימי ירמיהו, אנו רואים כיצד הַשֵּׁם מראה לנביא את נאמנותם של הלבני כהנים. הם מצייתים לפקודה של יהונדב בן קקיה, שהורה להם להישאר מבודדים ולא לשתות יין, בדיוק כפי שנעשה בעבר. הכתוב מראה שדברי הנביא התקיימו במדויק. מצודת דוד מסביר שמה שקרה בפרק זה הוא קיום בפועל של הנהגת יהונתן בן עזיה, שקבע שצריך להתרחק מן היין. הפרק מדגיש את ההבדל בין הרהבים שמפרים את הברית לבין הלבני כהנים ששומרים על המסורת והציות למנהג הקדום.
מצודת דוד על ירמיהו 35:14:1 ↗