הדבר שהיה לירמיהו מֵאֵת הַשֵּׁם, בזמן שנובכדנצר מלך בבל, כל צבאו, כל ממלכות ארץ בשרתו וכל העמים שנלחמים על ירושלים ועל כל עריה, לומר:
הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וּנְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֣ל ׀ וְכָל־חֵיל֡וֹ וְכָל־מַמְלְכ֣וֹת אֶרֶץ֩ מֶמְשֶׁ֨לֶת יָד֜וֹ וְכָל־הָעַמִּ֗ים נִלְחָמִ֧ים עַל־יְרוּשָׁלִַ֛ם וְעַל־כָּל־עָרֶ֖יהָ לֵאמֹֽר׃ירמיהו · פרק לד׳
נפילת ירושלים, גורלו של צדקיהו והפרת הברית
הנבואה על חורבן העיר, גורל המלך וסיפור שחרור העבדים שחזרו למשעבודם
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו לד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הנבואה על נפילת ירושלים וגורל צדקיהו
כך אמר הַשֵּׁם אלוהי ישראל: לך ואמור לצדקיהו מלך יהודה, ואמור לו: כך אמר הַשֵּׁם, אני נותן את העיר הזאת ליד מלך בבל, והוא ישרוף אותה באש.
כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הָלֹךְ֙ וְאָ֣מַרְתָּ֔ אֶל־צִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י נֹתֵ֜ן אֶת־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וּשְׂרָפָ֖הּ בָּאֵֽשׁ׃ואתה לא תצא לו מן היד, כי בטרפה תיתפס ותינתן בידו, ועיניך תראה את עיני מלך בבל, ופיו ידבר מול פיתך, ובבל תבוא.
וְאַתָּ֗ה לֹ֚א תִמָּלֵט֙ מִיָּד֔וֹ כִּ֚י תָּפֹ֣שׂ תִּתָּפֵ֔שׂ וּבְיָד֖וֹ תִּנָּתֵ֑ן וְֽ֠עֵינֶיךָ אֶת־עֵינֵ֨י מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל תִּרְאֶ֗ינָה וּפִ֛יהוּ אֶת־פִּ֥יךָ יְדַבֵּ֖ר וּבָבֶ֥ל תָּבֽוֹא׃הנה שמע את דבר הַשֵּׁם, צדקיהו מלך יהודה; כך אמר הַשֵּׁם עליך, לא תמות בחרב.
אַ֚ךְ שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהוָ֔ה צִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ עָלֶ֔יךָ לֹ֥א תָמ֖וּת בֶּחָֽרֶב׃נבואת חורבן ירושלים והמצור הבבלי
את תמות בשלום, וְכמו שהשרים הראשונים של אבותייך שלפניך נשרפו, כך גם אתך ישרפו. אוי לך אדון, יבכו עליך, כי אני דברתי דבר, אמר ה'.
בְּשָׁל֣וֹם תָּמ֗וּת וּֽכְמִשְׂרְפ֣וֹת אֲ֠בוֹתֶיךָ הַמְּלָכִ֨ים הָרִֽאשֹׁנִ֜ים אֲשֶׁר־הָי֣וּ לְפָנֶ֗יךָ כֵּ֚ן יִשְׂרְפוּ־לָ֔ךְ וְה֥וֹי אָד֖וֹן יִסְפְּדוּ־לָ֑ךְ כִּֽי־דָבָ֥ר אֲנִֽי־דִבַּ֖רְתִּי נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)ירמיה הנביא דיבר את כל הדברים האלה אל צדקיהו מלך יהודה בירושלים.
וַיְדַבֵּר֙ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֶל־צִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּירוּשָׁלִָֽם׃צבא מלך בבל נלחם על ירושלים ועל כל ערי יהודה שנותרו, על לכיש ועל עזקא, כי שם נשארו בערי יהודה, ערי המבצר.
וְחֵ֣יל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֗ל נִלְחָמִים֙ עַל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְעַ֛ל כָּל־עָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה הַנּֽוֹתָר֑וֹת אֶל־לָכִישׁ֙ וְאֶל־עֲזֵקָ֔ה כִּ֣י הֵ֗נָּה נִשְׁאֲר֛וּ בְּעָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה עָרֵ֥י מִבְצָֽר׃ (פ)הדבר שקרה לירמיה מן ה', אחרי שמלך צדקיהו כרת ברית עם כל העם שבירושלים, כדי להכריז להם על השחרור.
הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה אַחֲרֵ֡י כְּרֹת֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ בְּרִ֗ית אֶת־כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר בִּירֽוּשָׁלִַ֔ם לִקְרֹ֥א לָהֶ֖ם דְּרֽוֹר׃הפרת הברית והחזרת העבדים
כדי לשחרר כל אדם את עבדו ואת שפחתו העברי והעברייה, כדי שלא יעבדו עוד כעבדים, אלא שכל יהודי יהיה חופשי מאחיו.
לְ֠שַׁלַּח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֧ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֛וֹ הָעִבְרִ֥י וְהָעִבְרִיָּ֖ה חָפְשִׁ֑ים לְבִלְתִּ֧י עֲבָד־בָּ֛ם בִּיהוּדִ֥י אָחִ֖יהוּ אִֽישׁ׃כל השרים וכל העם שהגיעו לברית ושמעו על ההחלטה לשחרר כל אדם את עבדו ואת שפחתו כדי שלא יעבדו עוד כעבדים, שמעו והם שחררו אותם.
וַיִּשְׁמְעוּ֩ כָל־הַשָּׂרִ֨ים וְכָל־הָעָ֜ם אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ בַבְּרִ֗ית לְ֠שַׁלַּח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֤ישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ֙ חָפְשִׁ֔ים לְבִלְתִּ֥י עֲבָד־בָּ֖ם ע֑וֹד וַֽיִּשְׁמְע֖וּ וַיְשַׁלֵּֽחוּ׃אבל אחר כך הם חזרו והכניסו שוב את העבדים והשפחות ששחררו כעבדים וכשפחות.
וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיָּשִׁ֗בוּ אֶת־הָֽעֲבָדִים֙ וְאֶת־הַשְּׁפָח֔וֹת אֲשֶׁ֥ר שִׁלְּח֖וּ חָפְשִׁ֑ים ויכבישום [וַֽיִּכְבְּשׁ֔וּם] לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָחֽוֹת׃ (ס)ואז דברי ה' הגיעו לירמיהו, מדבר ה'.
וַיְהִ֤י דְבַר־יְהוָה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃הפרת הברית והחזרת העבדים
כך אמר ה׳ אלוהי ישראל: אני כרתתי ברית עם אבותיכם ביום שהוצאתי אותם מארץ מצרים, מבית העבדים, ואמרתי:
כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָנֹכִ֗י כָּרַ֤תִּֽי בְרִית֙ אֶת־אֲב֣וֹתֵיכֶ֔ם בְּי֨וֹם הוֹצִאִ֤י אוֹתָם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים לֵאמֹֽר׃בתום שבע שנים, תשלחו כל אדם את אחיו העברי שנמכר לך ויעבוד אצלך שש שנים, ותשחררו אותו חופשי ממך. אבל אבותיכם לא שמעו לי ולא הקשיבו.
מִקֵּ֣ץ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֡ים תְּֽשַׁלְּח֡וּ אִישׁ֩ אֶת־אָחִ֨יו הָעִבְרִ֜י אֲשֶֽׁר־יִמָּכֵ֣ר לְךָ֗ וַעֲבָֽדְךָ֙ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְשִׁלַּחְתּ֥וֹ חָפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּ֑ךְ וְלֹֽא־שָׁמְע֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֵלַ֔י וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אָזְנָֽם׃אבל היום חזרתם ועשיתם את מה שנכון בעיני, כדי להכריז על חופש לכל אדם מול חברו, וכרתם לפניי ברית בבית שנקרא על שמי.
וַתָּשֻׁ֨בוּ אַתֶּ֜ם הַיּ֗וֹם וַתַּעֲשׂ֤וּ אֶת־הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינַ֔י לִקְרֹ֥א דְר֖וֹר אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ וַתִּכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְפָנַ֔י בַּבַּ֕יִת אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עָלָֽיו׃אולם לאחר מכן חיללתם את שמי, והחזרתם אדם את עבדו ואדם את שיתו, את אלו ששחררתם להיות חופשיים, וכפתם אותם מחדש כדי שיהיו לכם לעבדים ולשפחות.
וַתָּשֻׁ֙בוּ֙ וַתְּחַלְּל֣וּ אֶת־שְׁמִ֔י וַתָּשִׁ֗בוּ אִ֤ישׁ אֶת־עַבְדּוֹ֙ וְאִ֣ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֔וֹ אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתֶּ֥ם חָפְשִׁ֖ים לְנַפְשָׁ֑ם וַתִּכְבְּשׁ֣וּ אֹתָ֔ם לִֽהְי֣וֹת לָכֶ֔ם לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָחֽוֹת׃ (ס)עונש הפרת הברית
לכן, כך אומר ה׳: לא שמעתם לי כדי להכריז על חירות, שכל אדם יהיה חופשי עם אחיו ועם רעהו. הנה אני מכריז לכם חירות, נאמר ה׳, מול החרב, המגפה והרעב, ואתם יינתנו למצוקה מול כל ממלכות הארץ.
לָכֵן֮ כֹּה־אָמַ֣ר יְהוָה֒ אַתֶּם֙ לֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֣ם אֵלַ֔י לִקְרֹ֣א דְר֔וֹר אִ֥ישׁ לְאָחִ֖יו וְאִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ הִנְנִ֣י קֹרֵא֩ לָכֶ֨ם דְּר֜וֹר נְאֻם־יְהוָ֗ה אֶל־הַחֶ֙רֶב֙ אֶל־הַדֶּ֣בֶר וְאֶל־הָרָעָ֔ב וְנָתַתִּ֤י אֶתְכֶם֙ לזועה [לְזַעֲוָ֔ה] לְכֹ֖ל מַמְלְכ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ואת האנשים שעברו את הברית שלי, ולא קיימו את דברי הברית שכרתו לפניי, את העגל שכרתו לשני חלקים ועברו בין חלקיו, אתתן ליד אויביהם.
וְנָתַתִּ֣י אֶת־הָאֲנָשִׁ֗ים הָעֹֽבְרִים֙ אֶת־בְּרִתִ֔י אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־הֵקִ֙ימוּ֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁ֥ר כָּרְת֖וּ לְפָנָ֑י הָעֵ֙גֶל֙ אֲשֶׁ֣ר כָּרְת֣וּ לִשְׁנַ֔יִם וַיַּעַבְר֖וּ בֵּ֥ין בְּתָרָֽיו׃את שרי יהודה ושרי ירושלים, את השרים והכהנים ואת כל עם הארץ שעברו בין חלקי העגל.
שָׂרֵ֨י יְהוּדָ֜ה וְשָׂרֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם הַסָּֽרִסִים֙ וְהַכֹּ֣הֲנִ֔ים וְכֹ֖ל עַ֣ם הָאָ֑רֶץ הָעֹ֣בְרִ֔ים בֵּ֖ין בִּתְרֵ֥י הָעֵֽגֶל׃ואתם אעביר לידי אויביכם ובידי אלו שמחפשים את נפשתכם, וגופתכם תהיה למאכל לעופות השמים ולבהמות הארץ.
וְנָתַתִּ֤י אוֹתָם֙ בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְהָיְתָ֤ה נִבְלָתָם֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ׃גזרת חורבן יהודה
את צדקיהו מלך יהודה ואת שריו אני אתן לידי אויביהם, לידי אלו שמחפשים את נפשם, ולידי חיל מלך בבל העולה עליכם.
וְאֶת־צִדְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְאֶת־שָׂרָ֗יו אֶתֵּן֙ בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וּבְיַד חֵ֚יל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל הָעֹלִ֖ים מֵעֲלֵיכֶֽם׃הנה אני מצווה, נא הַשֵּׁם, להחזיר אתכם לעיר הזאת, אבל הם ילחמו בה, יכבשו אותה וישרפו אותה באש, ואת ערי יהודה אני אהפוך לשממה שאין בה יושב.
הִנְנִ֨י מְצַוֶּ֜ה נְאֻם־יְהוָ֗ה וַהֲשִׁ֨בֹתִ֜ים אֶל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְנִלְחֲמ֣וּ עָלֶ֔יהָ וּלְכָד֖וּהָ וּשְׂרָפֻ֣הָ בָאֵ֑שׁ וְאֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן שְׁמָמָ֖ה מֵאֵ֥ין יֹשֵֽׁב׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הנבואה על נפילת ירושלים וגורל צדקיהו
הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וּנְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֣ל ׀ וְכָל־חֵיל֡וֹ וְכָל־מַמְלְכ֣וֹת אֶרֶץ֩ מֶמְשֶׁ֨לֶת יָד֜וֹ וְכָל־הָעַמִּ֗ים נִלְחָמִ֧ים עַל־יְרוּשָׁלִַ֛ם וְעַל־כָּל־עָרֶ֖יהָ לֵאמֹֽר׃
כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הָלֹךְ֙ וְאָ֣מַרְתָּ֔ אֶל־צִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י נֹתֵ֜ן אֶת־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וּשְׂרָפָ֖הּ בָּאֵֽשׁ׃
וְאַתָּ֗ה לֹ֚א תִמָּלֵט֙ מִיָּד֔וֹ כִּ֚י תָּפֹ֣שׂ תִּתָּפֵ֔שׂ וּבְיָד֖וֹ תִּנָּתֵ֑ן וְֽ֠עֵינֶיךָ אֶת־עֵינֵ֨י מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל תִּרְאֶ֗ינָה וּפִ֛יהוּ אֶת־פִּ֥יךָ יְדַבֵּ֖ר וּבָבֶ֥ל תָּבֽוֹא׃
אַ֚ךְ שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהוָ֔ה צִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ עָלֶ֔יךָ לֹ֥א תָמ֖וּת בֶּחָֽרֶב׃
נבואת חורבן ירושלים והמצור הבבלי
בְּשָׁל֣וֹם תָּמ֗וּת וּֽכְמִשְׂרְפ֣וֹת אֲ֠בוֹתֶיךָ הַמְּלָכִ֨ים הָרִֽאשֹׁנִ֜ים אֲשֶׁר־הָי֣וּ לְפָנֶ֗יךָ כֵּ֚ן יִשְׂרְפוּ־לָ֔ךְ וְה֥וֹי אָד֖וֹן יִסְפְּדוּ־לָ֑ךְ כִּֽי־דָבָ֥ר אֲנִֽי־דִבַּ֖רְתִּי נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
וַיְדַבֵּר֙ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֶל־צִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּירוּשָׁלִָֽם׃
וְחֵ֣יל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֗ל נִלְחָמִים֙ עַל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְעַ֛ל כָּל־עָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה הַנּֽוֹתָר֑וֹת אֶל־לָכִישׁ֙ וְאֶל־עֲזֵקָ֔ה כִּ֣י הֵ֗נָּה נִשְׁאֲר֛וּ בְּעָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה עָרֵ֥י מִבְצָֽר׃ (פ)
הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה אַחֲרֵ֡י כְּרֹת֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ בְּרִ֗ית אֶת־כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר בִּירֽוּשָׁלִַ֔ם לִקְרֹ֥א לָהֶ֖ם דְּרֽוֹר׃
הפרת הברית והחזרת העבדים
לְ֠שַׁלַּח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֧ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֛וֹ הָעִבְרִ֥י וְהָעִבְרִיָּ֖ה חָפְשִׁ֑ים לְבִלְתִּ֧י עֲבָד־בָּ֛ם בִּיהוּדִ֥י אָחִ֖יהוּ אִֽישׁ׃
וַיִּשְׁמְעוּ֩ כָל־הַשָּׂרִ֨ים וְכָל־הָעָ֜ם אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ בַבְּרִ֗ית לְ֠שַׁלַּח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֤ישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ֙ חָפְשִׁ֔ים לְבִלְתִּ֥י עֲבָד־בָּ֖ם ע֑וֹד וַֽיִּשְׁמְע֖וּ וַיְשַׁלֵּֽחוּ׃
וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיָּשִׁ֗בוּ אֶת־הָֽעֲבָדִים֙ וְאֶת־הַשְּׁפָח֔וֹת אֲשֶׁ֥ר שִׁלְּח֖וּ חָפְשִׁ֑ים ויכבישום [וַֽיִּכְבְּשׁ֔וּם] לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָחֽוֹת׃ (ס)
וַיְהִ֤י דְבַר־יְהוָה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
הפרת הברית והחזרת העבדים
כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָנֹכִ֗י כָּרַ֤תִּֽי בְרִית֙ אֶת־אֲב֣וֹתֵיכֶ֔ם בְּי֨וֹם הוֹצִאִ֤י אוֹתָם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים לֵאמֹֽר׃
מִקֵּ֣ץ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֡ים תְּֽשַׁלְּח֡וּ אִישׁ֩ אֶת־אָחִ֨יו הָעִבְרִ֜י אֲשֶֽׁר־יִמָּכֵ֣ר לְךָ֗ וַעֲבָֽדְךָ֙ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְשִׁלַּחְתּ֥וֹ חָפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּ֑ךְ וְלֹֽא־שָׁמְע֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֵלַ֔י וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אָזְנָֽם׃
וַתָּשֻׁ֨בוּ אַתֶּ֜ם הַיּ֗וֹם וַתַּעֲשׂ֤וּ אֶת־הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינַ֔י לִקְרֹ֥א דְר֖וֹר אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ וַתִּכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְפָנַ֔י בַּבַּ֕יִת אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עָלָֽיו׃
וַתָּשֻׁ֙בוּ֙ וַתְּחַלְּל֣וּ אֶת־שְׁמִ֔י וַתָּשִׁ֗בוּ אִ֤ישׁ אֶת־עַבְדּוֹ֙ וְאִ֣ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֔וֹ אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתֶּ֥ם חָפְשִׁ֖ים לְנַפְשָׁ֑ם וַתִּכְבְּשׁ֣וּ אֹתָ֔ם לִֽהְי֣וֹת לָכֶ֔ם לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָחֽוֹת׃ (ס)
עונש הפרת הברית
לָכֵן֮ כֹּה־אָמַ֣ר יְהוָה֒ אַתֶּם֙ לֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֣ם אֵלַ֔י לִקְרֹ֣א דְר֔וֹר אִ֥ישׁ לְאָחִ֖יו וְאִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ הִנְנִ֣י קֹרֵא֩ לָכֶ֨ם דְּר֜וֹר נְאֻם־יְהוָ֗ה אֶל־הַחֶ֙רֶב֙ אֶל־הַדֶּ֣בֶר וְאֶל־הָרָעָ֔ב וְנָתַתִּ֤י אֶתְכֶם֙ לזועה [לְזַעֲוָ֔ה] לְכֹ֖ל מַמְלְכ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
וְנָתַתִּ֣י אֶת־הָאֲנָשִׁ֗ים הָעֹֽבְרִים֙ אֶת־בְּרִתִ֔י אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־הֵקִ֙ימוּ֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁ֥ר כָּרְת֖וּ לְפָנָ֑י הָעֵ֙גֶל֙ אֲשֶׁ֣ר כָּרְת֣וּ לִשְׁנַ֔יִם וַיַּעַבְר֖וּ בֵּ֥ין בְּתָרָֽיו׃
שָׂרֵ֨י יְהוּדָ֜ה וְשָׂרֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם הַסָּֽרִסִים֙ וְהַכֹּ֣הֲנִ֔ים וְכֹ֖ל עַ֣ם הָאָ֑רֶץ הָעֹ֣בְרִ֔ים בֵּ֖ין בִּתְרֵ֥י הָעֵֽגֶל׃
וְנָתַתִּ֤י אוֹתָם֙ בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְהָיְתָ֤ה נִבְלָתָם֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ׃
גזרת חורבן יהודה
וְאֶת־צִדְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְאֶת־שָׂרָ֗יו אֶתֵּן֙ בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וּבְיַד חֵ֚יל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל הָעֹלִ֖ים מֵעֲלֵיכֶֽם׃
הִנְנִ֨י מְצַוֶּ֜ה נְאֻם־יְהוָ֗ה וַהֲשִׁ֨בֹתִ֜ים אֶל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְנִלְחֲמ֣וּ עָלֶ֔יהָ וּלְכָד֖וּהָ וּשְׂרָפֻ֣הָ בָאֵ֑שׁ וְאֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן שְׁמָמָ֖ה מֵאֵ֥ין יֹשֵֽׁב׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מפרט את הנבואות על נפילת ירושלים ועל ההשלכות של הפרת הברית בין העם לבין חירות העבדים.
הנבואה על נפילת ירושלים וגורל צדקיהו
הנבואה לירמיה בנוגע למצב ירושלים תחת מצור בבל. הַשֵּׁם מצהיר כי העיר תימסר למלך בבל ותישרף, וכי המלך צדקיהו יישבה בשבי מול מלך בבל. למרות זאת, נבואת הַשֵּׁם מציינת כי צדקיהו לא ייהרג בקרב.
נבואת חורבן ירושלים והמצור הבבלי
הפסוקים מתארים את נבואת החורבן של ירושלים בדומה לאבות המלכים, ואת המצור של צבא בבל על ערי יהודה הנותרות כמו לכיש ועזקא. גם מתוארת הברית שכרת המלך צדקיהו עם העם בירושלים בניסיון להשיג שחרור.
הפרת הברית והחזרת העבדים
הפסוקים מתארים תקופה שבה השרים והעם החליטו לשחרר את עבדיהם העברים כדי למנוע עבדות בין יהודים, אך לאחר שמיעת ההחלטה הם שחררו אותם ואז חזרו והכניסו אותם שוב לעבדות. לאחר מכן מופיעה התחנה של דברי ה' לירמיהו.
הפרת הברית והחזרת העבדים
הנביא מזכיר את הברית שכרת ה׳ עם אבות בני ישראל בצאתם ממצרים, וקובע כי למרות שהעם חזר לעשות צדק ושחרר עבדים בתום שבע שנים, הם חיללו את הברית ומשכו מחדש בכוח את מי ששחררו.
עונש הפרת הברית
הנבואה על תוצאות הפרת הברית של שחרור העבדים. בגלל שלא שחררו את האדם מאחיו, ה׳ מכריז על חירות מול חרב, מגפה ורעב. הוא ייתן את אלו שחלקו את העגל ומפר את הברית לידי אויביהם, וגופותיהם יהיו למאכל לחיות השדה.
גזרת חורבן יהודה
הנבואה מתארת את גורלם של צדקיהו מלך יהודה ושרዎቹ, שיימסרו לידי אויביהם ומלך בבל. הַשֵּׁם מבהיר כי למרות שהם יוחזרו לעיר, היא תיכבש ותישרף באש, וכל ערי יהודה יהפכו לשממה נטולת יושבים.
הפרת הברית והחזרת העבדים מובילות לגזירת חורבן על יהודה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מַעֲלַת הַשַּׁבָּת וּבְרִית הַמִּצְווֹת בְּיִשְׂרָאֵל
״ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ולא ביני לבין אומות העולם: אות היא לעולם. מגיד שאין השבת בטילה מישראל לעולם מפני שמסרו עצמן עליה:״
הַמִּכִּילְתָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוחַי מַסְבִּירָה אֶת הַמְּקוֹר הַמִּקְדָּמִי שֶׁל הַבְּרִית הַמְּיֻחֶדֶת בֵּין הַשֵּׁם לְבֵין יִשְׂרָאֵל. הַמַּקְצִיר מַדְגִּישׁ שֶׁמַּעֲשֶׂה הַשַּׁבָּת אֵינוֹ בָּטִיל לְעוֹלָם, כִּי יִשְׂרָאֵל מִסְיְרִים אֶת עַצְמָם עַל הַשַּׁבָּת וְעַל הַמִּצְווֹת הַתְּמִימוֹת. הַמַּבְדִּיל בֵּין מַצְווֹת שֶׁיִשְׂרָאֵל מְסָרִים עֲלֵיהֶן אֶת נַפְשָׁם, שֶׁנִּתְקַיְּמוּ בְּיָדָם, לְבֵין דְּבָרִים שֶׁלֹּא מִסְרוּ עֲלֵיהֶם אֶת נַפְשָׁם, וְלֹא נִתְקַיְּמוּ בְּיָדָם, כְּמוֹ הַבַּיִת הַקֹּדֶשׁ וְהַדִּינִים. הַמַּקְצִית מְפֵרֵט אֶת כָּל הַבְּרִיתוֹת הַנִּמְצָאוֹת בַּתּוֹרָה, מֵהַקֶּשֶׁט וְעַד הַמַּלְכוּת וְהָאָרֶץ. הַדְגָּשָׁה מְרֻכֶּזֶת מִתְקַיֶּמֶת עַל הַגְּדִילוּת שֶׁל הַשַּׁבָּת, שֶׁהִיא חֶדֶשׁ הַקֹּדֶשׁ וְהַזָּהָט. הַמַּסָּרָה מְבִיאָה דְּוגְמוֹת רַבּוֹת אֵיךְ הַשַּׁבָּת חִיּוּבֶת הַשּׁוֹפֵטֶת וּמְזַכֶּהֶת אֶת הַמִּצְוָה, כְּמוֹ בְּמִילָה, בְּקָרְבָּן, בְּכַהֲנָה, בְּמִזְבֵּחַ וּבְטָהרַת הַמְּטַמְּאִים. הַמַּסָּרָה מַבְחִינָה כְּלָל שֶׁהַשַּׁבָּת הִיא הַמַּבְטַחַת הַקְּיָמָה שֶׁל הַמִּצְווֹת כְּשֶׁיִשְׂרָאֵל נִדְלְדוּ מֵהָרָגְשָׁה הַמְּקוֹדֶשֶׁת.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ל״א:ו׳ ↗דְּבַר־ה' אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ אֶל יִרְמְיָהוּ׃ כֹּה אָמַר ה' לְמֶלֶךְ צֶדקִיָּהוּ וְלִבְנֵי הַמְּלָכִים וְלַנֶּביאִים וְלַכֹּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת׃ כִּי כָּרְתוּ בְּרִית כְּדָבָר ה' לְהַעֲבִיר עֲבָדִים וְשִׁפּוֹחוֹת מֵעַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּמֵעַל פְּנֵי כָּל־הַמַּשְׁמִיעַ בְּקוֹל ה'׃ וְכַחֲכָכִים אֲשֶׁר כָּרְתוּ בְּרִית לְהַשְׁקִיט אֶת עֲבָדָם וְשִׁפּוֹחֹתָם מִשְׁרתָם מֵעַל פְּנֵי הַיְּהוּדִים וּמֵעַל פְּנֵי הַיְּהוּדִים׃ כִּי עָבְרוּ בְּרִיתָם לְהַשְׁקִיט אֶת עֲבָדָם וְשִׁפּוֹחֹתָם מִן הָעֲבֹדָה׃ וְשָׁב ה' מֵעַל פְּנֵי הָעֶבֶד וְעַל פְּנֵי הַשִּׁפּוֹחַ אֲשֶׁר הֶעֱבִדָם לְהִתְלַעַשׁ לָהֶם לְרָעָה׃ עַל כֵּן כֹּה אָמַר ה' כִּי כָּרְתוּ בְּרִית הָאֱמֶת לְהַעֲבִיר אֶת עֲבָדָם וְשִׁפּוֹחֹתָם מֵעַל פְּנֵי הַיְּהוּדִים וְכָרְתוּ בְּרִית לִשְׁכֹּחַ לְהַשְׁקִיט אֶת עֲבָדָם וְשִׁפּוֹחֹתָם מִן הָעֲבֹדָה׃ לָכֵן כֹּה אָמַר ה' כִּי לֹא שָׁמְעוּ לְהַשְׁקִיט אֶת עֲבָדָם וְשִׁפּוֹחֹתָם מִן הָעֲבֹדָה לְהַשְׁקִיט אֶת עֲבָדָם וְשִׁפּוֹחֹתָם לְרָעָה כֵּן לֹא שָׁמְעוּ לְהַשְׁקִיט אֶת עֲבָדָם וְשִׁפּוֹחֹתָם לְרָעָה וְהִנֵּה הַשְׁמִיעַ ה' אֶת כָּל־דְּבָרָם לְרָעָה׃ עַל כֵּן כֹּה אָמַר ה' לְמֶלֶךְ צֶדקִיָּהוּ וְלִבְנֵי הַמְּלָכִים וְלַנְּבִיאִים וְלַכֹּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת׃ בְּיוֹם אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ אֲתַיְתָה אֶל יִרְמְיָהוּ אֶת דִּבְרֵי ה' לֵאמֹר׃ כִּי הִנֵּה הַמָּצֹר נָסֹג מִן פְּנֵי יְהוּדָה וּמִפְּנֵי יְרוּשָׁלַם וְנָפַל עַל יְרוּשָׁלַם וְהָיָה לְחֶרֶב לְשֶׁבֶץ וְלִשְׁחוֹט לְמַסֹּר׃ וְהָיָה אִם תִּשְׁמְעוּ לִדְבֹרֵי ה' אֲשֶׁר מְדַבְּרִים אֲלֵיכֶם אֶת נְבִיאֵי הַטּוֹב וְאֶת נְבִיאֵי הָרָעָה לְאֶמְרָה שְׁמֹרוּ חַיֵּיכֶם וְעַשׂוּ טוֹב בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּבְעֵינֵי שָׂרֵיכֶם וּבְעֵינֵי כָּל־עַמְּכֶם אֲשֶׁר שֹׁמְרֵי תּוֹרַת ה' אֲשֶׁר הִשְׁמִיעוּ אֲלֵיכֶם אֶת דִּבְרֵי ה'. כִּי אִם תַּקְשׁוּ לְהַשְׁקִיט אֶת עֲבָדָם וְשִׁפּוֹחֹתָם מִן הָעֲבֹדָה וְלֹא שָׁמְעוּ לִדְבֹרֵי ה' לְהַשְׁקִיט אֶת עֲבָדָם וְשִׁפּוֹחֹתָם מִן הָעֲבֹדָה לְרָעָה כֵּן הִשְׁמִיעַ ה' אֶת כָּל־דְּבָרָם לְרָעָה׃
״ברייתא שבעה אבות כרותי ברית אלו הם אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן פינחס ודוד. באברהם מהו אומר ביום ההוא כרת ה׳ [את אברם] ברית ביצחק״
דברי ירמיהו אשר נבוש בן צוריא, הנביא מבין הבבלים, אשר נבא אל המלך צדקיהו מלך יהודה.
מסכת כלה רבתי ג׳:כ״ד ↗בעקבות המפרשים
גזר הדין על שריפת המלכים
״ובמשרפות אבותיך. כך היה דרכם לשרוף על המלכי' מטתן וכלי תשמישן:״
בפירושו על ירמיהו, רש"י מסביר כי הדין שנגזר על המלכים כלל גם שריפה של רכושם. לפי המפרש, הדרך שבה נהגו המנצחים הייתה לשרוף את המלכים מטתן ואת כלי השימוש שלהם. ההסבר מתמקד בפרטים הקטנים של העונש וההרס. רש"י מפרש את המילה "משרפות" כתיאור למעשה השריפה של הכלים והרכוש, ובכך מבהיר את גודל החורבן שפקד את המלכים.
רש״י על ירמיהו 34:5:2 ↗המחיר של חוסר חירות
״הנני קורא לכם דרור. מאתי שאינו אדון לכם להציל ותהיו הפקר אל החרב ואל הרעב:״
בפסוק הזה, רש"י מפרש את דברי ה' המופיעים בירמיהו. הקדוש ברוך הוא קורא לעם לשחרר את העבדים שהם עצמם לא אדונים עליהם, כדי שהבורא יציל אותם מהסכנות שבאות על העיר. המטרה היא להראות שחירות האדם קשורה להצלה אלוהית. הפירוש של רש"י מדגיש את התנאי של שחרור העבדים. אם העם לא ינהג בצדק וישיב את החירות, הם יהיו נתונים להרס, לרעב ולחרב ללא הגנה. רש"י מראה שחוסר היכולת של האדם להיות אדון חופשי על אחרים, הופך אותו לחסר הגנה מול הכוחות השונים.
רש״י על ירמיהו 34:17:1 ↗הבכי על מותו של המלך
״והוי אדון. בעת יספדו אותך יאמרו הוי הוי על מיתת האדון:״
בפסוק זה, המצודת דוד מסביר את המשמעות של קריאת הקינה "הוי הוי". לפי פירוש זה, הביטוי משמש כאות אבל וצער עמוק בזמן שמתארים את מותו של האדון או המנהיג. הפירוש מתמקד בעצם פעולת הספד המתים. הוא מציע שהמילים הללו נאמרו כחלק מטקס האבלות, שבו הציבור מבטא את הכאב על אובדן ההנהגה.
מצודת דוד על ירמיהו 34:5:3 ↗ההשתלטות על החופשיים
״ותכבשו. ותפשתם בהם בחזקה:״
בפסוק זה, המצודת דוד מסביר את המשמעות של המילים "ותכבשו" ו"ותפשתם". לפי הפירוש, המילים הללו מתארות פעולה של כוח והשתלטות מוחלטת. המפרש מדגיש כי הכיבוש לא היה רק נוכחות, אלא אחיזה חזקה ובלתי ניתנת להפרה בבני העיר. הגישה של המצודת דוד מתמקדת בפירוש המילולי של הפעלים בטקסט המקראי. הוא מבהיר כי המעשה של הצבא הבבלי כלל כוח פיזי ישיר כדי להחזיק בשליטה על האנשים שהיו שם.
מצודת דוד על ירמיהו 34:16:4 ↗