דבר הַשֵּׁם הגיע לירמיהו בפעם השנייה, בזמן שהוא עדיין כלוא בחצר בית המאסר.
וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ שֵׁנִ֑ית וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ עָצ֔וּר בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָ֖ה לֵאמֹֽר׃ירמיהו · פרק לג׳
הבטחת הַשֵּׁם לירמיהו בבית המאסר
הבטחת השיקום, הסליחה והשיבת העם, המשכיות דוד והברית הנצחית
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו לג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הבטחת הַשֵּׁם לירמיהו בבית המאסר
כך אומר הַשֵּׁם, שעושה זאת, הַשֵּׁם, שיוצר זאת כדי להכין זאת, הַשֵּׁם שמו.
כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה עֹשָׂ֑הּ יְהוָ֗ה יוֹצֵ֥ר אוֹתָ֛הּ לַהֲכִינָ֖הּ יְהוָ֥ה שְׁמֽוֹ׃קרא אלי ואענה לך, ואספר לך על דברים גדולים ונסתרים שלא ידעת.
קְרָ֥א אֵלַ֖י וְאֶעֱנֶ֑ךָּ וְאַגִּ֧ידָה לְּךָ֛ גְּדֹל֥וֹת וּבְצֻר֖וֹת לֹ֥א יְדַעְתָּֽם׃ (ס)על המילים
הטקסט המקורי מציין "בצורות" שניתן לפרש כדברים חסויים או קשיחים/נסתרים.
כי כך אמר הַשֵּׁם אלוהי ישראל על הבתים בעיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה, שקרסו אל הרצפה ואל החורבות.
כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַל־בָּתֵּי֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְעַל־בָּתֵּ֖י מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה הַנְּתֻצִ֕ים אֶל־הַסֹּלְל֖וֹת וְאֶל־הֶחָֽרֶב׃הבטחת השיקום והסליחה
הם באים להילחם בכשדים וללכלך את גופות האנשים שהכיתי בכעסי ובחמתי, ואת פניי הסתרתי מהעיר הזאת בגלל כל רעותם.
בָּאִ֗ים לְהִלָּחֵם֙ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים וּלְמַלְאָם֙ אֶת־פִּגְרֵ֣י הָאָדָ֔ם אֲשֶׁר־הִכֵּ֥יתִי בְאַפִּ֖י וּבַחֲמָתִ֑י וַאֲשֶׁ֨ר הִסְתַּ֤רְתִּי פָנַי֙ מֵהָעִ֣יר הַזֹּ֔את עַ֖ל כָּל־רָעָתָֽם׃הנה, אני מחזיר לה מרפא ואריכות ימים, ואגלה להם שפע של שלום ואמת.
הִנְנִ֧י מַעֲלֶה־לָּ֛הּ אֲרֻכָ֥ה וּמַרְפֵּ֖א וּרְפָאתִ֑ים וְגִלֵּיתִ֣י לָהֶ֔ם עֲתֶ֥רֶת שָׁל֖וֹם וֶאֱמֶֽת׃אחזיר את שובת יהודה ואת שובת ישראל, והם יהיו שוב כמו פעם.
וַהֲשִֽׁבֹתִי֙ אֶת־שְׁב֣וּת יְהוּדָ֔ה וְאֵ֖ת שְׁב֣וּת יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנִתִ֖ים כְּבָרִֽאשֹׁנָֽה׃אטהר אותם מכל העוון שחטאו לי, ואסלח לכל עוונותיהם שחטאו לי ופשעו בי.
וְטִ֣הַרְתִּ֔ים מִכָּל־עֲוֺנָ֖ם אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לִ֑י וְסָלַחְתִּ֗י לכול־[לְכָל־] עֲוֺנֽוֹתֵיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לִ֔י וַאֲשֶׁ֖ר פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃הבטחת השיקום והשמחה
זה יהיה עבורי לשם שמחה, לתהילה ולכבוד בפני כל עמי הארץ, שישמעו על כל הטוב שעשיתי עבורם, ויחרדו וירעדו מכל הטוב ומכל השלום שעשיתי עבורם.
וְהָ֣יְתָה לִּ֗י לְשֵׁ֤ם שָׂשׂוֹן֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְתִפְאֶ֔רֶת לְכֹ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁמְע֜וּ אֶת־כָּל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אָֽנֹכִי֙ עֹשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם וּפָחֲד֣וּ וְרָֽגְז֗וּ עַ֤ל כָּל־הַטּוֹבָה֙ וְעַ֣ל כָּל־הַשָּׁל֔וֹם אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י עֹ֥שֶׂה לָּֽהּ׃ (ס)כך אמר ה׳: שוב יישמע במקום הזה, שאתם אומרים שהוא שממה בלי אדם ובלי בהמה, בערים של יהודה וברחובות ירושלים, שאין אנשים, אין יושבים ואין בהמה.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עוֹד֮ יִשָּׁמַ֣ע בַּמָּקוֹם־הַזֶּה֒ אֲשֶׁר֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים חָרֵ֣ב ה֔וּא מֵאֵ֥ין אָדָ֖ם וּמֵאֵ֣ין בְּהֵמָ֑ה בְּעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְחֻצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם הַֽנְשַׁמּ֗וֹת מֵאֵ֥ין אָדָ֛ם וּמֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב וּמֵאֵ֥ין בְּהֵמָֽה׃קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים: הודו ליהוה צבאות, כי טוב ה׳ כי נצחי הוא חסדו, ומביאים תודה לבית יהוה, כי אני אחזיר את שובתי הארץ כשהייתה בהתחלה, אמר ה׳.
ק֣וֹל שָׂשׂ֞וֹן וְק֣וֹל שִׂמְחָ֗ה ק֣וֹל חָתָן֮ וְק֣וֹל כַּלָּה֒ ק֣וֹל אֹמְרִ֡ים הוֹדוּ֩ אֶת־יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת כִּֽי־ט֤וֹב יְהוָה֙ כִּֽי־לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֔וֹ מְבִאִ֥ים תּוֹדָ֖ה בֵּ֣ית יְהוָ֑ה כִּֽי־אָשִׁ֧יב אֶת־שְׁבוּת־הָאָ֛רֶץ כְּבָרִאשֹׁנָ֖ה אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)כך אמר יהוה צבאות: שוב יהיה במקום החורבן הזה, שאין בו אדם ואין בו בהמה, שכל עריו יהיו מקום למרעים, הרועים מרעים את צאנם.
כֹּֽה־אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֒ ע֞וֹד יִֽהְיֶ֣ה ׀ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֗ה הֶחָרֵ֛ב מֵֽאֵין־אָדָ֥ם וְעַד־בְּהֵמָ֖ה וּבְכָל־עָרָ֑יו נְוֵ֣ה רֹעִ֔ים מַרְבִּצִ֖ים צֹֽאן׃הַבְטָחַת הַגְּאוּלָה וְהַצֶּדֶק
בֶּעָרֵי הֶהָר, בֶּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה, בֶּעָרֵי הַנֶּגֶב, בְּאֶרֶץ בִּנְיָשִׁים, בִּסְבִיבַת יְרוּשָׁלַיִם וּבְעָרֵי יְהוּדָה, הַצֹּאן עוֹד תַּעֲבֹר בַּמִּשְׁמָה, כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם.
בְּעָרֵ֨י הָהָ֜ר בְּעָרֵ֤י הַשְּׁפֵלָה֙ וּבְעָרֵ֣י הַנֶּ֔גֶב וּבְאֶ֧רֶץ בִּנְיָמִ֛ן וּבִסְבִיבֵ֥י יְרוּשָׁלִַ֖ם וּבְעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה עֹ֣ד תַּעֲבֹ֧רְנָה הַצֹּ֛אן עַל־יְדֵ֥י מוֹנֶ֖ה אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)הַשֵּׁם אוֹמֵר: הִנֵּה בָּאִים יָמִים שֶׁבָּם אֲקַיֵּים אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב שֶׁדִּבַּרְתִּי עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בֵּית יְהוּדָה.
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתִּי אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל וְעַל־בֵּ֥ית יְהוּדָֽה׃בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, אֲצַמֵּחַ לְדָוִד צֶמַח צֶדֶק, וְהוּא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט וְצֶדֶק בָּאָרֶץ.
בַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא אַצְמִ֥יחַ לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צְדָקָ֑ה וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃בַּיָּמִים הָהֵם יֵשָׁע לִיהוּדָה וּלְיְרוּשָׁלַיִם, וְהֵן יֵשְׁבוּ בְּבִטָּחוֹן, וְזֶה הַשֵּׁם שֶׁיִּקְרָא לָהֶן: צִדְקֵנוּ.
בַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וִירוּשָׁלִַ֖ם תִּשְׁכּ֣וֹן לָבֶ֑טַח וְזֶ֥ה אֲשֶׁר־יִקְרָא־לָ֖הּ יְהוָ֥ה ׀ צִדְקֵֽנוּ׃ (ס)הבטחת המשכיות המלוכה והכהונה
כי כך אמר ה׳: לא יחסר לדוד אדם שיישב על כסא בית ישראל.
כִּי־כֹ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה לֹֽא־יִכָּרֵ֣ת לְדָוִ֔ד אִ֕ישׁ יֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֥א בֵֽית־יִשְׂרָאֵֽל׃ולכוהנים הלויים לא יחסר אדם מלפניי, שיעלו עולה, שיקדירו מנחה ויעשו זבח בכל הימים.
וְלַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם לֹֽא־יִכָּרֵ֥ת אִ֖ישׁ מִלְּפָנָ֑י מַעֲלֶ֨ה עוֹלָ֜ה וּמַקְטִ֥יר מִנְחָ֛ה וְעֹ֥שֶׂה־זֶּ֖בַח כָּל־הַיָּמִֽים׃ (ס)וכן היה דבר ה׳ אל ירמיהו לומר:
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֽוֹר׃כך אמר ה׳: אם תפר את בריתי היום ואת בריתי הלילה, ושלא יהיה להם יום ולילה בזמנם.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אִם־תָּפֵ֙רוּ֙ אֶת־בְּרִיתִ֣י הַיּ֔וֹם וְאֶת־בְּרִיתִ֖י הַלָּ֑יְלָה וּלְבִלְתִּ֛י הֱי֥וֹת יֽוֹמָם־וָלַ֖יְלָה בְּעִתָּֽם׃הבטחת הנצח של דוד והתגובות של העם
גם הברית שלי עם דוד עבדי תתקיים, כך שיהיה לו בן יושב על כסאו כמלך, וגם עם הלויים הכהנים, המשרתים אותי.
גַּם־בְּרִיתִ֤י תֻפַר֙ אֶת־דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י מִהְיֽוֹת־ל֥וֹ בֵ֖ן מֹלֵ֣ךְ עַל־כִּסְא֑וֹ וְאֶת־הַלְוִיִּ֥ם הַכֹּהֲנִ֖ים מְשָׁרְתָֽי׃כמו שצבא השמים לא ייספר ולא חול הים יימד, כך אעשה את זרע דוד עבדי ואת הלויים המשרתים אותי רבים מאוד.
אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִסָּפֵר֙ צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְלֹ֥א יִמַּ֖ד ח֣וֹל הַיָּ֑ם כֵּ֣ן אַרְבֶּ֗ה אֶת־זֶ֙רַע֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י וְאֶת־הַלְוִיִּ֖ם מְשָׁרְתֵ֥י אֹתִֽי׃ (ס)ודבר ה' היה לירמיהו לומר:
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃האם לא ראית מה העם הזה אומר? הם אומרים שהשם סירב לשתי המשפחות שבחר, והם יתבוזו מעצמם כשהם יהיו שוב עם עמם.
הֲל֣וֹא רָאִ֗יתָ מָֽה־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ דִּבְּר֣וּ לֵאמֹ֔ר שְׁתֵּ֣י הַמִּשְׁפָּח֗וֹת אֲשֶׁ֨ר בָּחַ֧ר יְהוָ֛ה בָּהֶ֖ם וַיִּמְאָסֵ֑ם וְאֶת־עַמִּי֙ יִנְאָצ֔וּן מִֽהְי֥וֹת ע֖וֹד גּ֥וֹי לִפְנֵיהֶֽם׃ (ס)נצחיות הברית והבטחת הזרע
כך אומר ה׳: אם לא קבעתי את הברית שלי ליום וללילה, ואת חוקי השמים והארץ, לא קבעתי.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אִם־לֹ֥א בְרִיתִ֖י יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה חֻקּ֛וֹת שָׁמַ֥יִם וָאָ֖רֶץ לֹא־שָֽׂמְתִּי׃גם את הזרע של יעקב ואת דוד עבדי, אני לא איתן למנוע מזרעו לשלוח לאברהם, ליצחק וליעקב, כי אני אחזיר את שובתם וארחם עליהם.
גַּם־זֶ֣רַע יַעֲקוֹב֩ וְדָוִ֨ד עַבְדִּ֜י אֶמְאַ֗ס מִקַּ֤חַת מִזַּרְעוֹ֙ מֹֽשְׁלִ֔ים אֶל־זֶ֥רַע אַבְרָהָ֖ם יִשְׂחָ֣ק וְיַעֲקֹ֑ב כִּֽי־אשוב [אָשִׁ֥יב] אֶת־שְׁבוּתָ֖ם וְרִחַמְתִּֽים׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הבטחת הַשֵּׁם לירמיהו בבית המאסר
וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ שֵׁנִ֑ית וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ עָצ֔וּר בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָ֖ה לֵאמֹֽר׃
כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה עֹשָׂ֑הּ יְהוָ֗ה יוֹצֵ֥ר אוֹתָ֛הּ לַהֲכִינָ֖הּ יְהוָ֥ה שְׁמֽוֹ׃
קְרָ֥א אֵלַ֖י וְאֶעֱנֶ֑ךָּ וְאַגִּ֧ידָה לְּךָ֛ גְּדֹל֥וֹת וּבְצֻר֖וֹת לֹ֥א יְדַעְתָּֽם׃ (ס)
כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַל־בָּתֵּי֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְעַל־בָּתֵּ֖י מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה הַנְּתֻצִ֕ים אֶל־הַסֹּלְל֖וֹת וְאֶל־הֶחָֽרֶב׃
הבטחת השיקום והסליחה
בָּאִ֗ים לְהִלָּחֵם֙ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים וּלְמַלְאָם֙ אֶת־פִּגְרֵ֣י הָאָדָ֔ם אֲשֶׁר־הִכֵּ֥יתִי בְאַפִּ֖י וּבַחֲמָתִ֑י וַאֲשֶׁ֨ר הִסְתַּ֤רְתִּי פָנַי֙ מֵהָעִ֣יר הַזֹּ֔את עַ֖ל כָּל־רָעָתָֽם׃
הִנְנִ֧י מַעֲלֶה־לָּ֛הּ אֲרֻכָ֥ה וּמַרְפֵּ֖א וּרְפָאתִ֑ים וְגִלֵּיתִ֣י לָהֶ֔ם עֲתֶ֥רֶת שָׁל֖וֹם וֶאֱמֶֽת׃
וַהֲשִֽׁבֹתִי֙ אֶת־שְׁב֣וּת יְהוּדָ֔ה וְאֵ֖ת שְׁב֣וּת יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנִתִ֖ים כְּבָרִֽאשֹׁנָֽה׃
וְטִ֣הַרְתִּ֔ים מִכָּל־עֲוֺנָ֖ם אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לִ֑י וְסָלַחְתִּ֗י לכול־[לְכָל־] עֲוֺנֽוֹתֵיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לִ֔י וַאֲשֶׁ֖ר פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃
הבטחת השיקום והשמחה
וְהָ֣יְתָה לִּ֗י לְשֵׁ֤ם שָׂשׂוֹן֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְתִפְאֶ֔רֶת לְכֹ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁמְע֜וּ אֶת־כָּל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אָֽנֹכִי֙ עֹשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם וּפָחֲד֣וּ וְרָֽגְז֗וּ עַ֤ל כָּל־הַטּוֹבָה֙ וְעַ֣ל כָּל־הַשָּׁל֔וֹם אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י עֹ֥שֶׂה לָּֽהּ׃ (ס)
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עוֹד֮ יִשָּׁמַ֣ע בַּמָּקוֹם־הַזֶּה֒ אֲשֶׁר֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים חָרֵ֣ב ה֔וּא מֵאֵ֥ין אָדָ֖ם וּמֵאֵ֣ין בְּהֵמָ֑ה בְּעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְחֻצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם הַֽנְשַׁמּ֗וֹת מֵאֵ֥ין אָדָ֛ם וּמֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב וּמֵאֵ֥ין בְּהֵמָֽה׃
ק֣וֹל שָׂשׂ֞וֹן וְק֣וֹל שִׂמְחָ֗ה ק֣וֹל חָתָן֮ וְק֣וֹל כַּלָּה֒ ק֣וֹל אֹמְרִ֡ים הוֹדוּ֩ אֶת־יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת כִּֽי־ט֤וֹב יְהוָה֙ כִּֽי־לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֔וֹ מְבִאִ֥ים תּוֹדָ֖ה בֵּ֣ית יְהוָ֑ה כִּֽי־אָשִׁ֧יב אֶת־שְׁבוּת־הָאָ֛רֶץ כְּבָרִאשֹׁנָ֖ה אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)
כֹּֽה־אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֒ ע֞וֹד יִֽהְיֶ֣ה ׀ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֗ה הֶחָרֵ֛ב מֵֽאֵין־אָדָ֥ם וְעַד־בְּהֵמָ֖ה וּבְכָל־עָרָ֑יו נְוֵ֣ה רֹעִ֔ים מַרְבִּצִ֖ים צֹֽאן׃
הַבְטָחַת הַגְּאוּלָה וְהַצֶּדֶק
בְּעָרֵ֨י הָהָ֜ר בְּעָרֵ֤י הַשְּׁפֵלָה֙ וּבְעָרֵ֣י הַנֶּ֔גֶב וּבְאֶ֧רֶץ בִּנְיָמִ֛ן וּבִסְבִיבֵ֥י יְרוּשָׁלִַ֖ם וּבְעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה עֹ֣ד תַּעֲבֹ֧רְנָה הַצֹּ֛אן עַל־יְדֵ֥י מוֹנֶ֖ה אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתִּי אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל וְעַל־בֵּ֥ית יְהוּדָֽה׃
בַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא אַצְמִ֥יחַ לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צְדָקָ֑ה וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃
בַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וִירוּשָׁלִַ֖ם תִּשְׁכּ֣וֹן לָבֶ֑טַח וְזֶ֥ה אֲשֶׁר־יִקְרָא־לָ֖הּ יְהוָ֥ה ׀ צִדְקֵֽנוּ׃ (ס)
הבטחת המשכיות המלוכה והכהונה
כִּי־כֹ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה לֹֽא־יִכָּרֵ֣ת לְדָוִ֔ד אִ֕ישׁ יֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֥א בֵֽית־יִשְׂרָאֵֽל׃
וְלַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם לֹֽא־יִכָּרֵ֥ת אִ֖ישׁ מִלְּפָנָ֑י מַעֲלֶ֨ה עוֹלָ֜ה וּמַקְטִ֥יר מִנְחָ֛ה וְעֹ֥שֶׂה־זֶּ֖בַח כָּל־הַיָּמִֽים׃ (ס)
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֽוֹר׃
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אִם־תָּפֵ֙רוּ֙ אֶת־בְּרִיתִ֣י הַיּ֔וֹם וְאֶת־בְּרִיתִ֖י הַלָּ֑יְלָה וּלְבִלְתִּ֛י הֱי֥וֹת יֽוֹמָם־וָלַ֖יְלָה בְּעִתָּֽם׃
הבטחת הנצח של דוד והתגובות של העם
גַּם־בְּרִיתִ֤י תֻפַר֙ אֶת־דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י מִהְיֽוֹת־ל֥וֹ בֵ֖ן מֹלֵ֣ךְ עַל־כִּסְא֑וֹ וְאֶת־הַלְוִיִּ֥ם הַכֹּהֲנִ֖ים מְשָׁרְתָֽי׃
אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִסָּפֵר֙ צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְלֹ֥א יִמַּ֖ד ח֣וֹל הַיָּ֑ם כֵּ֣ן אַרְבֶּ֗ה אֶת־זֶ֙רַע֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י וְאֶת־הַלְוִיִּ֖ם מְשָׁרְתֵ֥י אֹתִֽי׃ (ס)
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃
הֲל֣וֹא רָאִ֗יתָ מָֽה־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ דִּבְּר֣וּ לֵאמֹ֔ר שְׁתֵּ֣י הַמִּשְׁפָּח֗וֹת אֲשֶׁ֨ר בָּחַ֧ר יְהוָ֛ה בָּהֶ֖ם וַיִּמְאָסֵ֑ם וְאֶת־עַמִּי֙ יִנְאָצ֔וּן מִֽהְי֥וֹת ע֖וֹד גּ֥וֹי לִפְנֵיהֶֽם׃ (ס)
נצחיות הברית והבטחת הזרע
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אִם־לֹ֥א בְרִיתִ֖י יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה חֻקּ֛וֹת שָׁמַ֥יִם וָאָ֖רֶץ לֹא־שָֽׂמְתִּי׃
גַּם־זֶ֣רַע יַעֲקוֹב֩ וְדָוִ֨ד עַבְדִּ֜י אֶמְאַ֗ס מִקַּ֤חַת מִזַּרְעוֹ֙ מֹֽשְׁלִ֔ים אֶל־זֶ֥רַע אַבְרָהָ֖ם יִשְׂחָ֣ק וְיַעֲקֹ֑ב כִּֽי־אשוב [אָשִׁ֥יב] אֶת־שְׁבוּתָ֖ם וְרִחַמְתִּֽים׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק עוסק בהבטחות הַשֵּׁם לירמיהו בזמן המצור, על שיקום יהודה, סליחה על חטאיה, החזרת השמחה לארץ, וקיום הברית עם דוד והלוויים.
הבטחת הַשֵּׁם לירמיהו בבית המאסר
הפסוקים מתארים את הופעת דברי הַשֵּׁם לירמיהו בעודו כלוא. הַשֵּׁם מבטיח לחשוף דברים גדולים ונסתרים, אך בו בזמן מבהיר כי הבתים בעיר ובבת המלוכה יתפרקו וייחרבו.
הבטחת השיקום והסליחה
הנבואה מתארת את מצב העיר שהורסה ומצבי חרב על האנשים שהיו עליה. הַשֵּׁם מבטיח להשיב לה מרפא, שלום ואמת, ולשקם את יהודה וישראל למצבם הקדום. התהליך כולל טהרה מוחלטת של העם מכל חטא ופשע שהיו נגדו.
הבטחת השיקום והשמחה
הפסוקים מתארים את הבטחת ה׳ לשיקום ארץ ישראל ומקומות חרבות. ה׳ מבטיח שיהפכו המקומות השוממים לערים מלאות חיים, ששמחה וחתונות יתקיימו בהם, ושאנשים יחזרו להודות לו בבית ה׳ על חסדו הנצחי, לאחר תקופת הבידוד והחורבן.
הַבְטָחַת הַגְּאוּלָה וְהַצֶּדֶק
הַנְּבִיאִים מַבְטִיחִים שֶׁהַשֵּׁם יְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצָּב בְּיְהוּדָה וּבִירְשָׁלַיִם. הַנְּבִיאָה מְדַבֶּרֶת עַל חִידוּשׁ הַחַיִּים בְּכָל הָאֲזוֹרוֹת, מֵהַהָר וְעַד הַנֶּגֶב, וְעַל הַקַּמַּת מֶמְשָׁלָה דָּווִית שֶׁתַּעֲשֶׂה מִשְׁפָּט וְצֶדֶק, מַה שֶּׁיַּעֲמִיד אֶת הָעָם בְּבִטָּחוֹן וּבְקֶשֶׁר מֵחָדשׁ לַצֶּדֶק הָאֱלֹהִי.
הבטחת המשכיות המלוכה והכהונה
הפסוקים מביאים את הבטחת ה׳ לדוד וללויים, לפיה השושלת המלוכה והכהונה לא יופסקו לעולם. הכתוב מציג את חשיבות הברית עם הטבע, המבטיחה את סדר היום והלילה, ומתנה את המשכיות הברית בכך שהברית עם הטבע לא תופר.
הבטחת הנצח של דוד והתגובות של העם
הפסוקים מתארים את הבטחת ה' לשמר את השושלת של דוד והכהנים במספר בלתי נסגר, בדומה לצבא השמיים. במקביל, מוצגת טענה של העם על כך שה' זנח את המשפחות שבחר, וביטוי של תחושת בושה ובוז מול עמים אחרים.
נצחיות הברית והבטחת הזרע
הפסוקים מדגישים את חותם הברית האלוהית עם עם ישראל ובית דוד. כפי שהחוקים הטבעיים של שמיים וארץ הם בלתי משתנים, כך גם הברית שקבע ה׳ עם אברהם, יצחק ויעקב היא נצחית. ה׳ מבטיח שלא יפסיק את המשכיות הזרע, אלא יחזיר את שובתם ויחזיר אליהם את הרחמים.
הטקסט מפרט את הבטחות הַשֵּׁם לשיקום העם, השבת הכהונה והמלוכה, ונצחיות הברית עם דוד.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשמעות של המילה עצרת
״ביום השמיני עצרת תהיה לכם – עצרו הכתוב מלצאת. הרי שהביא את קדשיו מבית פגי לירושלם, שומע אני יאכלם בירושלם וילן בבית פאגי? ת"ל ביום״
בפרשתנו מופיע הביטוי "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֶצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם". הַסַּפְרִי מְפַסֵּר אֶת הַמִּלָּה "עֶצֶרֶת" בְּדֶרֶךְ לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּכְנָס לִירוּשָׁלַיִם. הַמְּפָרֵשׁ שׁוֹאֵל: אִם הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּבֵית פַּאגִי מֻבְסֵא לִירוּשָׁלַיִם, לָמָּה הַכְּתִיב מַדְגִּישׁ עַצְרָה? הַסַּפְרִי מַסְבִּיר שֶׁהַמִּלָּה "עֶצֶרֶת" בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֵינָה רַק מְנַעַת יְצִיאָה, אֶלָּא הִיא מְצַיֶּנת כְּנִיסָה וְקִיבּוּץ. הַסַּפְרִי מַקְשִׁיעַ עַל הַמַּצָּב בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי, כִּי הַכְּתִיב מְצַיֵּן עֶצֶרֶת כְּאִלּוּ מַנְעָה הִיא. הוּא מְצַרֵף דֻּגְמָה מִפְּרָקֶה אַחֵר בְּיִרְמְיָהוּ, שֶׁבּוֹ הַנָּבִיא הָיָה "עָצוּר" כְּדֵי לְמַנְעוֹת כְּנִיסָה לְבֵית הַשֵּׁם. לְפִי הַסַּפְּרִי, כִּי שׁוֹנֶה הַמִּלָּה הַזּוֹ בְּמַקְרֵא קֹדֶשׁ אַחֵר, הַכַּוָּנָה פֹּה הִיא גַּם כְּנִיסָה וְקִיבּוּץ אֶל הַקֹּדֶשׁ. הַסִּפּוּר בַּסַּפְרִי מְנַסֶּה לְחַבֵּר בֵּין הַמִּשְׁטַע הַלֶּגָלִי שֶׁל הַכְּתִיב לְבֵין הַמְּצִיאוּת הַתְּחוּמִית שֶׁל הַקֹּדֶשׁ.
ספרי במדבר קנ״א:א׳ ↗ההודיה והתודה שאינן פוסקות לעולם
״רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחֵם דְּגַלְיָא, לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין וְקָרְבַּן תּוֹדָה אֵינוֹ בָּטֵל, כָּל הַתְּפִלּוֹת בְּטֵלוֹת, הַהוֹדָאָה אֵינָהּ בְּטֵלָה,״
בפרשתנו, רבּי מנחם דגלייא מפרש את הפסוקים מספר ירמיהו העוסקים בשמחה ובקדושה בעתיד לבוא. לפי הפירוש, בעוד שבעתיד לבוא הקרבנות והתפילות בבית המקדש יבוטלו, ישנם שני דברים שיישארו לנצח: ההודיה על הטוב והקרבת תודה. הפסוק מתאר קולות של שמחה, חתנים וכלות, וקולות של אנשים המהללים את ה' צבאות. זהו רגע של הודאה בלב ובמעשה. הפרשן מדגיש כי ההודיה אינה רק מילה, אלא מצב רוח ופעולה של הכרה בטוב. הוא משתמש גם בפסוק מתהילים כדי להראות שגם דוד המלך התחייב להשיב תודות לה'. כך מתברר שההודיה והתודה הם ערכים נצחיים שאינם תלויים רק בטקסים שהיו קיימים בעבר, אלא הם חלק בלתי נפרד מהקשר בין האדם לה' בכל זמן וזמן.
ויקרא רבה ט׳:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
הבטחת הריפוי והשלום
״עתרת שלום. ברכת שלום שלוד בלע"ז:״
בפרק זה של ספר ירמיהו, הַשֵּׁם מבטיח להשיב את המצב לטובתו ולרפא את העיר ירושלים. הנבואה מדברת על הבאת מרפא ורפואה, ועל הפיכת מקומות שחרבו למקומות של שגשוג ושמחה. ההבטחה כוללת החזרת אנשים ובהמה למקומותיהם, מה שמסמל תקופה של שפע וביטחון לאחר החורבן. רש"י, בפירושו לפסוק השישי, מסביר את המושג "עתרת שלום". הוא מפרש כי מדובר בברכת שלום מלאה. לפי גישה זו, השלום המובטח אינו רק היעדר מלחמה, אלא מצב של שגשוג וברכה שמתקיים באופן קבוע ורציף.
רש״י על ירמיהו 33:6:1 ↗הבטחת הנצחיות של הברית
״אם תפרו את בריתי היום. אם תוכלו להפר את בריתי אשר כרתי את היום ואת הלילה להיותם בעתם אשר כרתי לנח ובניו ויום ולילה לא״
בפסוק זה מובאת ההשוואה בין משטר הטבע לבין הברית שכרת הַשֵּׁם. רש"י מסביר שהפסוק מדגיש את חוסר היכולת של האדם להפר את הברית, בדיוק כפי שלא ניתן לשנות את סדר היום והלילה. הפרשן מדגיש כי כפי שהיום והלילה הם חלק בלתי נפרד וקבוע מן הבריאה, כך גם הברית שכרת הַשֵּׁם לנח ובניו היא נצחית. השימוש בטבע כעדות לחוזק הברית נועד להמחיש את היציבות המוחלטת של ההבטחה האלוהית.
רש״י על ירמיהו 33:20:1 ↗הבטחת הריפוי והשלום
״וגליתי. אגלה להם שלום רב ומתקיים:״
בפסוק זה מופיע הבטחה של הַשֵּׁם לריפוי ושיקום. המקור מביא את פי מצודת דוד, שמפרש את המילים "וגליתי" כהבטחה להגיל שלום רב. לפי פירוש זה, הריפוי שהאל מבטיח אינו רק פיזי, אלא כולל גם את השבת השלווה והבטחת העתיד. הפרשן מסביר שהשלום שייגלה הוא שלום רב וקבוע, שמתקיים ומתממש. הגישה כאן מתמקדת במימוש ההבטחה המופיעה בטקסט המקראי, ורואה בביטוי המקראי כבסיס להבטחה של שלום אמיתי ומוחשי.
מצודת דוד על ירמיהו 33:6:2 ↗הקשר הבלתי ניתן לשינוי בין הטבע לברית
״אם תפרו. אם תוכלו להפר את בריתי אשר העמדתי אל היום וכו׳:״
בפסוק הזה, ירמיהו מדגים את יציבות הברית עם עם ישראל באמצעות השוואה לחוקי הטבע. הוא טוען כי כפי שאי אפשר לבטל את ההסכם שבין היום לבין הלילה, כך אי אפשר לבטל את הברית שהשם קבע. זהו דימוי חזק המראה שהבטחת השם אינה תלויה בנסיבות משתנות, אלא היא קבועה כמו סדר היום והלילה. מצודת דוד מסביר בפירושו שפסוק זה עוסק ביכולת (או חוסר היכולת) של האדם להפר את הברית. המפרש מדגיש שההשוואה למקרה שבו הלילה והיום יתערבבו נועדה להמחיש את חוסר האפשרות לבטל את הברית שהשם עמד עליה עד היום. הגישה כאן מתמקדת בנצחיות הברית ובהתקיימות התנאים שהשם קבע.
מצודת דוד על ירמיהו 33:20:1 ↗