הַדָּבָר שֶׁהָיָה לְיִרְמְיָהוּ מֵאֵת הַשֵּׁם בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂירִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁהָיְתָה שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר.
הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה אֶֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה בשנת [בַּשָּׁנָה֙] הָעֲשִׂרִ֔ית לְצִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֧יא הַשָּׁנָ֛ה שְׁמֹנֶֽה־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּֽר׃ירמיהו · פרק לב׳
ירמיהו בבית הכלא: קניית השדה והבטחת העתיד
בזמן המצור על ירושלים, ירמיהו קונה שדה בענתות כסימן להבטחת השב לתורה ולארץ, למרות החטאים והחורבן המתוח.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו לב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הכיתה של ירמיהו וחיזוי נפילת ירושלים
וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל צָר יְרוּשָׁלַיִם, וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה שֶׁל בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה.
וְאָ֗ז חֵ֚יל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל צָרִ֖ים עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וְיִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא הָיָ֤ה כָלוּא֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בֵּֽית־מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה כִּלֵּא אותו וְאָמַר: "לָמָּה אַתָּה מְנַבֵּא וְאוֹמֵר 'כֹּה אָמַר הַשֵּׁם: הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת לְיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכִבּוּשָׁהּ"?
אֲשֶׁ֣ר כְּלָא֔וֹ צִדְקִיָּ֥הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּוּעַ֩ אַתָּ֨ה נִבָּ֜א לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י נֹתֵ֜ן אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את בְּיַ֥ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִמָּטֵט מִיַּד הַכַּשְׂדִּים, כִּי בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל יִתֵּן, הוּא יְדַבֵּר אִתּוֹ פֶּתַח לְפֶּתַח, וְעֵינָיו יִרְאוּ אֶת עֵינָיו.
וְצִדְקִיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹ֥א יִמָּלֵ֖ט מִיַּ֣ד הַכַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י הִנָּתֹ֤ן יִנָּתֵן֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְדִבֶּר־פִּ֣יו עִם־פִּ֔יו וְעֵינָ֖יו אֶת־עינו [עֵינָ֥יו] תִּרְאֶֽינָה׃ה–ח
קניית השדה בענאת
ובבל יובילו את צדקיה, והוא יהיה שם עד שאבוא לבקר אותו, נא ה'. כי תילחמו עם הכשדים ולא תצליחו.
וּבָבֶ֞ל יוֹלִ֤ךְ אֶת־צִדְקִיָּ֙הוּ֙ וְשָׁ֣ם יִֽהְיֶ֔ה עַד־פָּקְדִ֥י אֹת֖וֹ נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֧י תִֽלָּחֲמ֛וּ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֖ים לֹ֥א תַצְלִֽיחוּ׃ (פ)ויאמר ירמיהו: דבר ה' היה אליי ולהגיד:
וַיֹּ֖אמֶר יִרְמְיָ֑הוּ הָיָ֥ה דְּבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃הנה חננאל בן שלום, דודך, בא אליי ואמר: קנה לך את שדהי שענבת, כי לך הזכות לקנות אותו.
הִנֵּ֣ה חֲנַמְאֵ֗ל בֶּן־שַׁלֻּם֙ דֹּֽדְךָ֔ בָּ֥א אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר קְנֵ֣ה לְךָ֗ אֶת־שָׂדִי֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת כִּ֥י לְךָ֛ מִשְׁפַּ֥ט הַגְּאֻלָּ֖ה לִקְנֽוֹת׃וחננאל בן דודי בא אל חצר המעצר כדבר ה' ואמר לי: בבקשה קנה את שדהי שענבת שנמצא בארץ בנימין, כי לך הזכות לקנות אותו ולהשתמש בו. וידעתי שזה דבר ה'.
וַיָּבֹ֣א אֵ֠לַי חֲנַמְאֵ֨ל בֶּן־דֹּדִ֜י כִּדְבַ֣ר יְהוָה֮ אֶל־חֲצַ֣ר הַמַּטָּרָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֡י קְנֵ֣ה נָ֠א אֶת־שָׂדִ֨י אֲשֶׁר־בַּעֲנָת֜וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ בְּאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ין כִּֽי־לְךָ֞ מִשְׁפַּ֧ט הַיְרֻשָּׁ֛ה וּלְךָ֥ הַגְּאֻלָּ֖ה קְנֵה־לָ֑ךְ וָאֵדַ֕ע כִּ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה הֽוּא׃ט–יב
קניית השדה בענתות
קניתי את השדה מחנניה בן דוד שלי, שגר בענתות, ושילמתי לו עבורו שבעה שקלים ועשרה שקלים.
וָֽאֶקְנֶה֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה מֵאֵ֛ת חֲנַמְאֵ֥ל בֶּן־דֹּדִ֖י אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֑וֹת וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙ אֶת־הַכֶּ֔סֶף שִׁבְעָ֥ה שְׁקָלִ֖ים וַעֲשָׂרָ֥ה הַכָּֽסֶף׃כתבתי את המסמך, חתמתי עליו, הבאתי עדים, ושקלתי את הכסף במאזניים.
וָאֶכְתֹּ֤ב בַּסֵּ֙פֶר֙ וָֽאֶחְתֹּ֔ם וָאָעֵ֖ד עֵדִ֑ים וָאֶשְׁקֹ֥ל הַכֶּ֖סֶף בְּמֹאזְנָֽיִם׃לקחתי איתי את שטר הקנייה, את החותם, את ההוראות ואת התיעוד המפורט.
וָאֶקַּ֖ח אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה אֶת־הֶֽחָת֛וּם הַמִּצְוָ֥ה וְהַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַגָּלֽוּי׃נתתי את שטר הקנייה לברוך בן נריה בן מחסיה, בנוכחות חנניה דודי ובנוכחות העדים שכתבו את השטר, ולעיני כל היהודים שיושבים בחצר המבצר.
וָאֶתֵּ֞ן אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַמִּקְנָ֗ה אֶל־בָּר֣וּךְ בֶּן־נֵרִיָּה֮ בֶּן־מַחְסֵיָה֒ לְעֵינֵי֙ חֲנַמְאֵ֣ל דֹּדִ֔י וּלְעֵינֵי֙ הָֽעֵדִ֔ים הַכֹּתְבִ֖ים בְּסֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה לְעֵינֵי֙ כָּל־הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָֽה׃יג–טז
הציווי על מסירת השטרות
ואמרתי לברוכ לפני כולם.
וָֽאֲצַוֶּה֙ אֶת בָּר֔וּךְ לְעֵינֵיהֶ֖ם לֵאמֹֽר׃כך אמר הַשֵׁם צבאות אלוהי ישראל: קחו את המסמכים האלה, את שטר הנכסים הזה, את החותמת ואת השטר הגלוי הזה, ותנו אותם לידי חרש כדי שישמרו שנים רבות.
כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָק֣וֹחַ אֶת־הַסְּפָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה אֵ֣ת סֵפֶר֩ הַמִּקְנָ֨ה הַזֶּ֜ה וְאֵ֣ת הֶחָת֗וּם וְאֵ֨ת סֵ֤פֶר הַגָּלוּי֙ הַזֶּ֔ה וּנְתַתָּ֖ם בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ לְמַ֥עַן יַעַמְד֖וּ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ (ס)כי כך אמר הַשֵׁם צבאות אלוהי ישראל: עוד יקנו בתים, שדות וכרמים בארץ הזאת.
כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל ע֣וֹד יִקָּנ֥וּ בָתִּ֛ים וְשָׂד֥וֹת וּכְרָמִ֖ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃ (פ)ואני התפלל לה' אחרי שנתתי את שטר הנכסים לברוכ בן נריה, ואמר:
וָאֶתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהוָ֑ה אַחֲרֵ֤י תִתִּי֙ אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֔ה אֶל־בָּר֥וּךְ בֶּן־נֵרִיָּ֖ה לֵאמֹֽר׃יז–כ
הודאת כוחו של ה创造者
אוי, אדוני יהוה, הנה עשית את השמים ואת הארץ בכוחך הגדול ובזרועך הנשלחת, ודבר לא יוכל להימנע ממך.
אֲהָהּ֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנֵּ֣ה ׀ אַתָּ֣ה עָשִׂ֗יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְאֶת־הָאָ֔רֶץ בְּכֹֽחֲךָ֙ הַגָּד֔וֹל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה לֹֽא־יִפָּלֵ֥א מִמְּךָ֖ כָּל־דָּבָֽר׃האל שעושה חסד לאלפים ומשלם עונש אבות לבניהם אחריהם, האל הגדול והגיבור, יהוה צבאות שמו.
עֹ֤שֶׂה חֶ֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֔ים וּמְשַׁלֵּם֙ עֲוֺ֣ן אָב֔וֹת אֶל־חֵ֥יק בְּנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ הַגִּבּ֔וֹר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃גדול ההתייעצות ורבים התכנונות, שעיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם, כדי לתת לכל אחד לפי מעשיו ולפי עוונותיו.
גְּדֹל֙ הָֽעֵצָ֔ה וְרַ֖ב הָעֲלִֽילִיָּ֑ה אֲשֶׁר־עֵינֶ֣יךָ פְקֻח֗וֹת עַל־כָּל־דַּרְכֵי֙ בְּנֵ֣י אָדָ֔ם לָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔יו וְכִפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו׃שמת אותות ונסים בארץ מצרים עד היום הזה, ובישראל ובבני האדם, ועשית לעצמך שם כיום הזה.
אֲשֶׁר־שַׂ֠מְתָּ אֹת֨וֹת וּמֹפְתִ֤ים בְּאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבָֽאָדָ֑ם וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃כא–כד
היסטוריית הברית והמרד
הוֹצֵאת אֶת עַמְּךָ, אֶת יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עִם אוֹתֹת וּמוֹפְתִים, בְּיָד חֲזָקָה וּבְזֶרוּעַ נְטוּיָה וּבְפַחַד גָּדוֹל.
וַתֹּצֵ֛א אֶת־עַמְּךָ֥ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בְּאֹת֣וֹת וּבְמוֹפְתִ֗ים וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבְאֶזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָ֖א גָּדֽוֹל׃וְנָתַתָּ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם, אֶרֶץ שֶׁזֶּרַע בָּהּ חָלָב וּדְבָשׁ.
וַתִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃הֵם בָּאוּ, וְכָבְשׁוּ אוֹתָהּ, אַךְ לֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלְךָ וְלַאַתְּרוֹתְךָ, וְלֹא הָלְכוּ כְּלָהּ כָּל מָה שֶׁצִּוִּיתָ לָהֶם לַעֲשׂוֹת, וְלֹא עָשׂוּ, וְהוֹסַפְתָּ לְהוֹדִיעַ לָהֶם אֶת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת.
וַיָּבֹ֜אוּ וַיִּֽרְשׁ֣וּ אֹתָ֗הּ וְלֹֽא־שָׁמְע֤וּ בְקוֹלֶ֙ךָ֙ ובתרותך [וּבְתוֹרָתְךָ֣] לֹא־הָלָ֔כוּ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֧יתָה לָהֶ֛ם לַעֲשׂ֖וֹת לֹ֣א עָשׂ֑וּ וַתַּקְרֵ֣א אֹתָ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃הִנֵּה הַמְּצוֹרִים בָּאוּ אֶל הָעִיר לְכִילּוּיהּ, וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ, מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַמַּגֵּעַ, וּכְפִי שֶׁדִּבַּרְתָּ, הִנְּךָ רוֹאֶה.
הִנֵּ֣ה הַסֹּלְל֗וֹת בָּ֣אוּ הָעִיר֮ לְלָכְדָהּ֒ וְהָעִ֣יר נִתְּנָ֗ה בְּיַ֤ד הַכַּשְׂדִּים֙ הַנִּלְחָמִ֣ים עָלֶ֔יהָ מִפְּנֵ֛י הַחֶ֥רֶב וְהָרָעָ֖ב וְהַדָּ֑בֶר וַאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתָּ הָיָ֖ה וְהִנְּךָ֥ רֹאֶֽה׃כה–כח
תשובת ה' על שאלת הקנייה
ואמרת לי, אדוני ה', קנה לך את השדה בכסף, ותבוא עדים, בזמן שהעיר כבר תימסר לידי הכשדים.
וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה קְנֵֽה־לְךָ֧ הַשָּׂדֶ֛ה בַּכֶּ֖סֶף וְהָעֵ֣ד עֵדִ֑ים וְהָעִ֥יר נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃ודבר ה' היה אל ירמיהו כך:
וַיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃הנה, אני ה', אלוהי כל הבשר, האם יקשה ממני דבר כלשהו?
הִנֵּה֙ אֲנִ֣י יְהוָ֔ה אֱלֹהֵ֖י כָּל־בָּשָׂ֑ר הֲֽמִמֶּ֔נִּי יִפָּלֵ֖א כָּל־דָּבָֽר׃לכן, כך אומר ה': הנה אני נותן את העיר הזאת לידי הכשדים, ולידי נבוכדנצר מלך בבל, ולכבודם.
לָכֵ֕ן כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנְנִ֣י נֹתֵן֩ אֶת־הָעִ֨יר הַזֹּ֜את בְּיַ֣ד הַכַּשְׂדִּ֗ים וּבְיַ֛ד נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃כט–לב
הַכַּעַס עַל הַחֲטָאִים וְהַחֶרְפָּה שֶׁל יְהוּדָה
הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל הָעִיר הַזֹּאת יָבוֹאוּ, יַעֲמֹדּוּ עָלֶיהָ בָּאֵשׁ וְיִשְׂרְפוּ אוֹתָהּ, וְגַם אֶת הַבָּתִּים שֶׁהֵם הֵקְדִּישׁוּ עַל גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל וְהִקְרִיבוּ מַעֲשִׂים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כְּדֵי לְהַכְעִים אוֹתִי.
וּבָ֣אוּ הַכַּשְׂדִּ֗ים הַנִּלְחָמִים֙ עַל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְהִצִּ֜יתוּ אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את בָּאֵ֖שׁ וּשְׂרָפ֑וּהָ וְאֵ֣ת הַבָּתִּ֡ים אֲשֶׁר֩ קִטְּר֨וּ עַל־גַּגּֽוֹתֵיהֶ֜ם לַבַּ֗עַל וְהִסִּ֤כוּ נְסָכִים֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֖עַן הַכְעִסֵֽנִי׃כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה הָיוּ עוֹשִׂים רָע בְּעֵינַי מֵעֲתֶרֶת נְעוּרֵיהֶם, כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַכְעִיסִים אוֹתִי בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם, כֹּה אָמַר הַשֵּׁם.
כִּֽי־הָי֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה אַ֣ךְ עֹשִׂ֥ים הָרַ֛ע בְּעֵינַ֖י מִנְּעֻרֹֽתֵיהֶ֑ם כִּ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אַ֣ךְ מַכְעִסִ֥ים אֹתִ֛י בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃הָעִיר הַזֹּאת הָיְתָה לִי לְמַעֲנֶה כַּעַס וּכְחַף מֵהַיּוֹם שֶׁבָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, כְּדֵי לְהַסִּיר אוֹתָהּ מִפָּנַי.
כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י הָ֤יְתָה לִּי֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את לְמִן־הַיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנ֣וּ אוֹתָ֔הּ וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה לַהֲסִירָ֖הּ מֵעַ֥ל פָּנָֽי׃עִבְרִית כָּל הָרָע שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה לְהַכְעִיס אוֹתִי, הַמַּלְכִים שֶׁלָּהֶם, הַשָּׂרִים, הַכֹּהֲנִים, הַנְּבִיאִים, כָּל אִישׁ בְּיְהוּדָה וְיוֹשְׁבֵי יְרֻשָׁלַיִם.
עַל֩ כָּל־רָעַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ לְהַכְעִסֵ֔נִי הֵ֤מָּה מַלְכֵיהֶם֙ שָֽׂרֵיהֶ֔ם כֹּהֲנֵיהֶ֖ם וּנְבִֽיאֵיהֶ֑ם וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְיֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃לג–לו
חטאים וגזרת חורבן ירושלים
הם פנו אליי בקוצר רוח ולא פנייה כבודית, וגם כשניסיתי ללמד אותם בבוקר מוקדם, הם לא שמעו כדי לקבל מוסר.
וַיִּפְנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וְלַמֵּ֤ד אֹתָם֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְלַמֵּ֔ד וְאֵינָ֥ם שֹׁמְעִ֖ים לָקַ֥חַת מוּסָֽר׃הם שמו את המשקעים שלהם בתוך הבית שנקרא בשמי כדי לטמא אותו.
וַיָּשִׂ֣ימוּ שִׁקּֽוּצֵיהֶ֗ם בַּבַּ֛יִת אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו לְטַמְּאֽוֹ׃הם בנו את בתי הבעל שבגא בן-הנם, כדי להעביר את בניהם ואת בנותיהם למלך שלא ציוויתי ולא עלה על דעתי לעשות את המעשה המגעיל הזה, כדי לחטוא ביהודה.
וַיִּבְנוּ֩ אֶת־בָּמ֨וֹת הַבַּ֜עַל אֲשֶׁ֣ר ׀ בְּגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֗ם לְ֠הַעֲבִיר אֶת־בְּנֵיהֶ֣ם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם֮ לַמֹּלֶךְ֒ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־צִוִּיתִ֗ים וְלֹ֤א עָֽלְתָה֙ עַל־לִבִּ֔י לַעֲשׂ֖וֹת הַתּוֹעֵבָ֣ה הַזֹּ֑את לְמַ֖עַן החטי [הַחֲטִ֥יא] אֶת־יְהוּדָֽה׃ (ס)ועכשיו, ככה אמר ה' אלוהי ישראל על העיר הזאת, שאתם אומרים: היא תימסר ליד מלך בבל בחרב, ברעב ובדבר.
וְעַתָּ֕ה לָכֵ֛ן כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָעִ֨יר הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר ׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִתְּנָה֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל בַּחֶ֖רֶב וּבָרָעָ֥ב וּבַדָּֽבֶר׃לז–מ
הבטחת הברית הנצחית
הנה, אני אאסוף אותם מכל הארצות שבהן דחקתי אותם בכעסי, בזעם ובחמה גדולה, ואשיב אותם למקום הזה ואשכין אותם בביטחון.
הִנְנִ֤י מְקַבְּצָם֙ מִכָּל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֨ר הִדַּחְתִּ֥ים שָׁ֛ם בְּאַפִּ֥י וּבַחֲמָתִ֖י וּבְקֶ֣צֶף גָּד֑וֹל וַהֲשִֽׁבֹתִים֙ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה וְהֹשַׁבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃והם יהיו עמי, ואני אהיה להם לאלוהים.
וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ונתתי להם לב אחד ודרך אחת כדי שייראו אותי כל הימים, לטובתם ולטובת בניהם אחריהם.
וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם לֵ֤ב אֶחָד֙ וְדֶ֣רֶךְ אֶחָ֔ד לְיִרְאָ֥ה אוֹתִ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְט֣וֹב לָהֶ֔ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם׃וכרתתי להם ברית עולם, שאני לא אחזור מלהיטיב איתם, ואתן את יראתי בלבם כדי שלא יסטו מעלי.
וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־אָשׁוּב֙ מֵאַ֣חֲרֵיהֶ֔ם לְהֵיטִיבִ֖י אוֹתָ֑ם וְאֶת־יִרְאָתִי֙ אֶתֵּ֣ן בִּלְבָבָ֔ם לְבִלְתִּ֖י ס֥וּר מֵעָלָֽי׃מא–מד
הבטחת השיקום והקנייה מחדש
אני אעשה להם טוב ואתקע אותם בארץ הזאת באמת, בכל ליבי ובכל נפשי.
וְשַׂשְׂתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם לְהֵטִ֣יב אוֹתָ֑ם וּנְטַעְתִּ֞ים בָּאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ בֶּאֱמֶ֔ת בְּכָל־לִבִּ֖י וּבְכָל־נַפְשִֽׁי׃ (ס)כי ככה אמר ה׳: כפי שהבאתי על העם הזה את כל הרע הגדול הזה, כך אני מביא עליהם את כל הטוב שאני מדבר עליו.
כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֤ר הֵבֵ֙אתִי֙ אֶל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֛ת כָּל־הָרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את כֵּ֣ן אָנֹכִ֞י מֵבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ אֶת־כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י דֹּבֵ֥ר עֲלֵיהֶֽם׃וקנו שדות בארץ הזאת, שאתם אומרים שהיא שממה, שאין בה אדם ובהמה, והיא נתונה בידי הכשדים.
וְנִקְנָ֥ה הַשָּׂדֶ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את אֲשֶׁ֣ר ׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים שְׁמָמָ֥ה הִיא֙ מֵאֵ֤ין אָדָם֙ וּבְהֵמָ֔ה נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃שדות יקנו בכסף, ויהיה כתוב בספר וחתום עם עדים, בארץ בנימין וסביב ירושלים, בערים ביהודה, בערים בהר, בערים בשפלה ובערים בנגב, כי אני יחזיר את שבייתם, נא ה׳.
שָׂד֞וֹת בַּכֶּ֣סֶף יִקְנ֗וּ וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר ׀ וְחָתוֹם֮ וְהָעֵ֣ד עֵדִים֒ בְּאֶ֨רֶץ בִּנְיָמִ֜ן וּבִסְבִיבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם וּבְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְעָרֵ֣י הָהָ֔ר וּבְעָרֵ֥י הַשְּׁפֵלָ֖ה וּבְעָרֵ֣י הַנֶּ֑גֶב כִּֽי־אָשִׁ֥יב אֶת־שְׁבוּתָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הכיתה של ירמיהו וחיזוי נפילת ירושלים
הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה אֶֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה בשנת [בַּשָּׁנָה֙] הָעֲשִׂרִ֔ית לְצִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֧יא הַשָּׁנָ֛ה שְׁמֹנֶֽה־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּֽר׃
וְאָ֗ז חֵ֚יל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל צָרִ֖ים עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וְיִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא הָיָ֤ה כָלוּא֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בֵּֽית־מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
אֲשֶׁ֣ר כְּלָא֔וֹ צִדְקִיָּ֥הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּוּעַ֩ אַתָּ֨ה נִבָּ֜א לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י נֹתֵ֜ן אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את בְּיַ֥ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃
וְצִדְקִיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹ֥א יִמָּלֵ֖ט מִיַּ֣ד הַכַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י הִנָּתֹ֤ן יִנָּתֵן֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְדִבֶּר־פִּ֣יו עִם־פִּ֔יו וְעֵינָ֖יו אֶת־עינו [עֵינָ֥יו] תִּרְאֶֽינָה׃
ה–ח
קניית השדה בענאת
וּבָבֶ֞ל יוֹלִ֤ךְ אֶת־צִדְקִיָּ֙הוּ֙ וְשָׁ֣ם יִֽהְיֶ֔ה עַד־פָּקְדִ֥י אֹת֖וֹ נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֧י תִֽלָּחֲמ֛וּ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֖ים לֹ֥א תַצְלִֽיחוּ׃ (פ)
וַיֹּ֖אמֶר יִרְמְיָ֑הוּ הָיָ֥ה דְּבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
הִנֵּ֣ה חֲנַמְאֵ֗ל בֶּן־שַׁלֻּם֙ דֹּֽדְךָ֔ בָּ֥א אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר קְנֵ֣ה לְךָ֗ אֶת־שָׂדִי֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת כִּ֥י לְךָ֛ מִשְׁפַּ֥ט הַגְּאֻלָּ֖ה לִקְנֽוֹת׃
וַיָּבֹ֣א אֵ֠לַי חֲנַמְאֵ֨ל בֶּן־דֹּדִ֜י כִּדְבַ֣ר יְהוָה֮ אֶל־חֲצַ֣ר הַמַּטָּרָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֡י קְנֵ֣ה נָ֠א אֶת־שָׂדִ֨י אֲשֶׁר־בַּעֲנָת֜וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ בְּאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ין כִּֽי־לְךָ֞ מִשְׁפַּ֧ט הַיְרֻשָּׁ֛ה וּלְךָ֥ הַגְּאֻלָּ֖ה קְנֵה־לָ֑ךְ וָאֵדַ֕ע כִּ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה הֽוּא׃
ט–יב
קניית השדה בענתות
וָֽאֶקְנֶה֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה מֵאֵ֛ת חֲנַמְאֵ֥ל בֶּן־דֹּדִ֖י אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֑וֹת וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙ אֶת־הַכֶּ֔סֶף שִׁבְעָ֥ה שְׁקָלִ֖ים וַעֲשָׂרָ֥ה הַכָּֽסֶף׃
וָאֶכְתֹּ֤ב בַּסֵּ֙פֶר֙ וָֽאֶחְתֹּ֔ם וָאָעֵ֖ד עֵדִ֑ים וָאֶשְׁקֹ֥ל הַכֶּ֖סֶף בְּמֹאזְנָֽיִם׃
וָאֶקַּ֖ח אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה אֶת־הֶֽחָת֛וּם הַמִּצְוָ֥ה וְהַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַגָּלֽוּי׃
וָאֶתֵּ֞ן אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַמִּקְנָ֗ה אֶל־בָּר֣וּךְ בֶּן־נֵרִיָּה֮ בֶּן־מַחְסֵיָה֒ לְעֵינֵי֙ חֲנַמְאֵ֣ל דֹּדִ֔י וּלְעֵינֵי֙ הָֽעֵדִ֔ים הַכֹּתְבִ֖ים בְּסֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה לְעֵינֵי֙ כָּל־הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָֽה׃
יג–טז
הציווי על מסירת השטרות
וָֽאֲצַוֶּה֙ אֶת בָּר֔וּךְ לְעֵינֵיהֶ֖ם לֵאמֹֽר׃
כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָק֣וֹחַ אֶת־הַסְּפָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה אֵ֣ת סֵפֶר֩ הַמִּקְנָ֨ה הַזֶּ֜ה וְאֵ֣ת הֶחָת֗וּם וְאֵ֨ת סֵ֤פֶר הַגָּלוּי֙ הַזֶּ֔ה וּנְתַתָּ֖ם בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ לְמַ֥עַן יַעַמְד֖וּ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ (ס)
כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל ע֣וֹד יִקָּנ֥וּ בָתִּ֛ים וְשָׂד֥וֹת וּכְרָמִ֖ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃ (פ)
וָאֶתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהוָ֑ה אַחֲרֵ֤י תִתִּי֙ אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֔ה אֶל־בָּר֥וּךְ בֶּן־נֵרִיָּ֖ה לֵאמֹֽר׃
יז–כ
הודאת כוחו של ה创造者
אֲהָהּ֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנֵּ֣ה ׀ אַתָּ֣ה עָשִׂ֗יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְאֶת־הָאָ֔רֶץ בְּכֹֽחֲךָ֙ הַגָּד֔וֹל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה לֹֽא־יִפָּלֵ֥א מִמְּךָ֖ כָּל־דָּבָֽר׃
עֹ֤שֶׂה חֶ֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֔ים וּמְשַׁלֵּם֙ עֲוֺ֣ן אָב֔וֹת אֶל־חֵ֥יק בְּנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ הַגִּבּ֔וֹר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
גְּדֹל֙ הָֽעֵצָ֔ה וְרַ֖ב הָעֲלִֽילִיָּ֑ה אֲשֶׁר־עֵינֶ֣יךָ פְקֻח֗וֹת עַל־כָּל־דַּרְכֵי֙ בְּנֵ֣י אָדָ֔ם לָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔יו וְכִפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו׃
אֲשֶׁר־שַׂ֠מְתָּ אֹת֨וֹת וּמֹפְתִ֤ים בְּאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבָֽאָדָ֑ם וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
כא–כד
היסטוריית הברית והמרד
וַתֹּצֵ֛א אֶת־עַמְּךָ֥ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בְּאֹת֣וֹת וּבְמוֹפְתִ֗ים וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבְאֶזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָ֖א גָּדֽוֹל׃
וַתִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃
וַיָּבֹ֜אוּ וַיִּֽרְשׁ֣וּ אֹתָ֗הּ וְלֹֽא־שָׁמְע֤וּ בְקוֹלֶ֙ךָ֙ ובתרותך [וּבְתוֹרָתְךָ֣] לֹא־הָלָ֔כוּ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֧יתָה לָהֶ֛ם לַעֲשׂ֖וֹת לֹ֣א עָשׂ֑וּ וַתַּקְרֵ֣א אֹתָ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃
הִנֵּ֣ה הַסֹּלְל֗וֹת בָּ֣אוּ הָעִיר֮ לְלָכְדָהּ֒ וְהָעִ֣יר נִתְּנָ֗ה בְּיַ֤ד הַכַּשְׂדִּים֙ הַנִּלְחָמִ֣ים עָלֶ֔יהָ מִפְּנֵ֛י הַחֶ֥רֶב וְהָרָעָ֖ב וְהַדָּ֑בֶר וַאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתָּ הָיָ֖ה וְהִנְּךָ֥ רֹאֶֽה׃
כה–כח
תשובת ה' על שאלת הקנייה
וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה קְנֵֽה־לְךָ֧ הַשָּׂדֶ֛ה בַּכֶּ֖סֶף וְהָעֵ֣ד עֵדִ֑ים וְהָעִ֥יר נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃
וַיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃
הִנֵּה֙ אֲנִ֣י יְהוָ֔ה אֱלֹהֵ֖י כָּל־בָּשָׂ֑ר הֲֽמִמֶּ֔נִּי יִפָּלֵ֖א כָּל־דָּבָֽר׃
לָכֵ֕ן כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנְנִ֣י נֹתֵן֩ אֶת־הָעִ֨יר הַזֹּ֜את בְּיַ֣ד הַכַּשְׂדִּ֗ים וּבְיַ֛ד נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃
כט–לב
הַכַּעַס עַל הַחֲטָאִים וְהַחֶרְפָּה שֶׁל יְהוּדָה
וּבָ֣אוּ הַכַּשְׂדִּ֗ים הַנִּלְחָמִים֙ עַל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְהִצִּ֜יתוּ אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את בָּאֵ֖שׁ וּשְׂרָפ֑וּהָ וְאֵ֣ת הַבָּתִּ֡ים אֲשֶׁר֩ קִטְּר֨וּ עַל־גַּגּֽוֹתֵיהֶ֜ם לַבַּ֗עַל וְהִסִּ֤כוּ נְסָכִים֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֖עַן הַכְעִסֵֽנִי׃
כִּֽי־הָי֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה אַ֣ךְ עֹשִׂ֥ים הָרַ֛ע בְּעֵינַ֖י מִנְּעֻרֹֽתֵיהֶ֑ם כִּ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אַ֣ךְ מַכְעִסִ֥ים אֹתִ֛י בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃
כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י הָ֤יְתָה לִּי֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את לְמִן־הַיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנ֣וּ אוֹתָ֔הּ וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה לַהֲסִירָ֖הּ מֵעַ֥ל פָּנָֽי׃
עַל֩ כָּל־רָעַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ לְהַכְעִסֵ֔נִי הֵ֤מָּה מַלְכֵיהֶם֙ שָֽׂרֵיהֶ֔ם כֹּהֲנֵיהֶ֖ם וּנְבִֽיאֵיהֶ֑ם וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְיֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃
לג–לו
חטאים וגזרת חורבן ירושלים
וַיִּפְנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וְלַמֵּ֤ד אֹתָם֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְלַמֵּ֔ד וְאֵינָ֥ם שֹׁמְעִ֖ים לָקַ֥חַת מוּסָֽר׃
וַיָּשִׂ֣ימוּ שִׁקּֽוּצֵיהֶ֗ם בַּבַּ֛יִת אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו לְטַמְּאֽוֹ׃
וַיִּבְנוּ֩ אֶת־בָּמ֨וֹת הַבַּ֜עַל אֲשֶׁ֣ר ׀ בְּגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֗ם לְ֠הַעֲבִיר אֶת־בְּנֵיהֶ֣ם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם֮ לַמֹּלֶךְ֒ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־צִוִּיתִ֗ים וְלֹ֤א עָֽלְתָה֙ עַל־לִבִּ֔י לַעֲשׂ֖וֹת הַתּוֹעֵבָ֣ה הַזֹּ֑את לְמַ֖עַן החטי [הַחֲטִ֥יא] אֶת־יְהוּדָֽה׃ (ס)
וְעַתָּ֕ה לָכֵ֛ן כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָעִ֨יר הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר ׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִתְּנָה֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל בַּחֶ֖רֶב וּבָרָעָ֥ב וּבַדָּֽבֶר׃
לז–מ
הבטחת הברית הנצחית
הִנְנִ֤י מְקַבְּצָם֙ מִכָּל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֨ר הִדַּחְתִּ֥ים שָׁ֛ם בְּאַפִּ֥י וּבַחֲמָתִ֖י וּבְקֶ֣צֶף גָּד֑וֹל וַהֲשִֽׁבֹתִים֙ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה וְהֹשַׁבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃
וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם לֵ֤ב אֶחָד֙ וְדֶ֣רֶךְ אֶחָ֔ד לְיִרְאָ֥ה אוֹתִ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְט֣וֹב לָהֶ֔ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־אָשׁוּב֙ מֵאַ֣חֲרֵיהֶ֔ם לְהֵיטִיבִ֖י אוֹתָ֑ם וְאֶת־יִרְאָתִי֙ אֶתֵּ֣ן בִּלְבָבָ֔ם לְבִלְתִּ֖י ס֥וּר מֵעָלָֽי׃
מא–מד
הבטחת השיקום והקנייה מחדש
וְשַׂשְׂתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם לְהֵטִ֣יב אוֹתָ֑ם וּנְטַעְתִּ֞ים בָּאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ בֶּאֱמֶ֔ת בְּכָל־לִבִּ֖י וּבְכָל־נַפְשִֽׁי׃ (ס)
כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֤ר הֵבֵ֙אתִי֙ אֶל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֛ת כָּל־הָרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את כֵּ֣ן אָנֹכִ֞י מֵבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ אֶת־כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י דֹּבֵ֥ר עֲלֵיהֶֽם׃
וְנִקְנָ֥ה הַשָּׂדֶ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את אֲשֶׁ֣ר ׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים שְׁמָמָ֥ה הִיא֙ מֵאֵ֤ין אָדָם֙ וּבְהֵמָ֔ה נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃
שָׂד֞וֹת בַּכֶּ֣סֶף יִקְנ֗וּ וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר ׀ וְחָתוֹם֮ וְהָעֵ֣ד עֵדִים֒ בְּאֶ֨רֶץ בִּנְיָמִ֜ן וּבִסְבִיבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם וּבְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְעָרֵ֣י הָהָ֔ר וּבְעָרֵ֥י הַשְּׁפֵלָ֖ה וּבְעָרֵ֣י הַנֶּ֑גֶב כִּֽי־אָשִׁ֥יב אֶת־שְׁבוּתָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את ירדמיהו בכלא תחת שלטון צדקיהו, את פעולת הקנייה החוקית של השדה ואת תפילת הנביא המפרטת את כוח ה' ואת חטאי העם.
פסוקים א–ד
הכיתה של ירמיהו וחיזוי נפילת ירושלים
הפסוקים מתארים את התקופה של צדקיהו מלך יהודה, בזמן המצור של נבוכדדצר על ירושלים. ירמיהו הנביא כלוא בבית המלך לאחר שחזה כי העיר תימסר ליד בבל ותכבש. המלך צדקיהו תוקף את נבואתו של ירמיהו, אך הטקסט מציין שגורל העיר וגורל המלך נחרץ לידי בבל.
פסוקים ה–ח
קניית השדה בענאת
הפסוקים מתארים את נבואת ה' על גלות צדקיה לבבל ועל חוסר היכולת לנצח את הכשדים. במקביל, מתואר המקרה שבו חננאל בן שלום בא לירמיהו בבית המאסר ומציע לו לקנות שדה בענאת, כסמל לזכות הפדיון, וירמיהו מזהה זאת כדבר ה'.
פסוקים ט–יב
קניית השדה בענתות
ירמיהו מתאר את תהליך הקנייה החוקי של שדה מחנניה בן דודו. הוא מפרט את התשלום בשבעה עשרה שקלים, את כתיבת השטר והחתמתו, ואת מסירת המסמכים המאומתים לברוך בן נריה בנוכחם של עדים ושל כל היהודים במבצר.
פסוקים יג–טז
הציווי על מסירת השטרות
ירמיהו מצווה את ברוך לקחת את שטר הנכסים, החותמת והשטר הגלוי ולהעבירהם לידי חרש, כדי שיישמרו לאורך זמן. הציווי מלווה בהבטחת הַשֵׁם שבת הבתים, השדות והכרמים בארץ תתקיים שוב. לאחר מסירת השטרות ליד ברוך, ירמיהו פונה בתפילה לה'.
פסוקים יז–כ
הודאת כוחו של ה创造者
פסוקים אלו מציגים שבח לה' על כוחו הבורא, על היותו צדיק המשלים עונש ואהוב המעניק חסד, ועל היותו בוחן כל מעשי בני האדם. הדובר מודה בכישרון האל המנהיג את העולם ויוצר אותות ונסים לאורך ההיסטוריה.
פסוקים כא–כד
היסטוריית הברית והמרד
הפסוקים מתארים את יציאת ישראל ממצרים בנסים ובפחד, ואת הבטחת אלוהים לתת לאבות את ארץ ישראל. למרות הברית, העם לא שמר על המצוות וכבש את הארץ, וכעת המצור הכשדי מתקיים כפי שהוזהר מראש.
פסוקים כה–כח
תשובת ה' על שאלת הקנייה
ירמיהו מציין בפני ה' כי העיר ירושלים תימסר לכשדים, ולכן אינו מבין את הציווי לקנות שדה. ה' משיב לו כי אין דבר בלתי אפשרי עבורו, ומאשר כי העיר אכן תימסר לידי נבוכדנצר מלך בבל.
פסוקים כט–לב
הַכַּעַס עַל הַחֲטָאִים וְהַחֶרְפָּה שֶׁל יְהוּדָה
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַגּוֹלָה הַכַּשְׂדִּית שֶׁתַּבִּיעַ אֶת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת הַבָּתִּים הַמֻּקְדָּשִׁים לָעֲבוֹדָה זָרָה. הַשֵּׁם מְבַטֵּאַ אֶת כַּעְסוֹ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה שֶׁעָשׂוּ רָע מֵעֲתֶרֶת נְעוּרֵיהֶם. הַחֲטָאִים הַמְּתֻסָּכִים שְׁיַכּוּ אֶל כָּל הַמִּשְׁתַּתְּפִים בַּעֲבוֹדָה הַזָּרָה, מֵהַמַּלְכִים וְעַד הָעָם הַפּשׁוּט.
פסוקים לג–לו
חטאים וגזרת חורבן ירושלים
הנביא מתאר את התנהגות העם: הם מסרבים למוסר, מטמאים את הבית שנקרא בשם ה', ומקריבים ילדים למשקעים ועבודות זרות. בשל מעשים אלו, ה' מצהיר כי ירושלים תיכבש על ידי מלך בבל ותיהרס בחרב, ברעב ובמגפה.
פסוקים לז–מ
הבטחת הברית הנצחית
הפסוקים מתארים את הבטחת ה' לאסוף מחדש את העם שגורש בארצות השונות בגלל חטאתם. ה' מבטיח לבסס איתם קשר של ברית עולם, שבו הוא יהיה אלוהיהם והם יהיו עמו, תוך מתן לב אחד ויראת שמיים קבועה שתמנע מהם לסור מדרכו למען דורות הבאים.
פסוקים מא–מד
הבטחת השיקום והקנייה מחדש
הפסוקים מתארים את הבטחת ה' לעם ישראל לגאולה ולשיקום הארץ. לאחר הרע הגדול שהביא הכשדים, ה' מבטיח להחזיר את השבויים, להשכין את העם בארץ מחדש, ולקיים עסקאות קניית קרקעות כסימן לכך שהארץ לא תישאר שממה אלא תחזור ולהיות מיושבת.
הפרק מסתיים בהבטחה של ה' לברית נצחית ולשיקום הארץ, שבה השבויים יחזרו וירשו את האדמה מחדש.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההבדל בין גט פשוט למקושר
״הלכה: גֵּט פָּשׁוּט עֵידָיו מִתּוֹכוֹ כול׳. וּמְנַיִין לְגֵט הַמְקוּשָּׁר. אָמַר רִבִּי אִימִּי. וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה. וְאֶת הֶחָתוּם. זֶה הַמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַגָּלוּי. זֶה הַפָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר.״
הַהֲלָכָה בַּתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי מַבְחִינָה בֵּין שְׁנֵי סוּמִים שֶׁל גֵּט: גֵּט פָּשׁוּט וְגֵט מְקוּשָׁר. בַּמַּקְשִׁיר, הַכְּתוּבִים מְצֻיָּצִים בְּתוֹךְ הַגֵּט עַצְמוֹ, וּבַפָּשׁוּט, הַכְּתוּבִים מְצֻיָּצִים בְּמָקוֹם אַחֵר. רַבִּי אִימִּי מַסְבֵּר אֶת הַהֶבְדֵּל הַמּדויק בְּעַצְמוֹ. הוּא לָקַח אֶת סֵפֶל הַמִּקְנָה הַחָתוּם וְהַגָּלוּי, וְזֶהוּ הַגֵּט הַפָּשׁוּט. הוּא רָאָה שֶׁהַמִּצְוֹת וְהַחֻקִּים מְצֻיָּצִים בְּאֶחָד וּבְשֵׁנִי, אַךְ הַהֶבְדֵּל הוּא שֶׁחֵלֶק מֵהַכְּתוּבִים מִתּוֹךְ הַגֵּט וְחֵלֶק מֵאֲחוֹרָיו.
תלמוד ירושלמי בבא בתרא י׳:א׳:ב׳ ↗ההבדל בין הוכחה לבין מסמך כתוב
״אֶלָּא אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא נִינְהוּ וְאַסְמְכִינְהוּ רַבָּנַן אַקְּרָאֵי. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָתָם נָמֵי כְּתִיב ״וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה״.״
במסכת קידושין, רבה דן בשאלה משפטית לגבי כוחה של הוכחה לעומת מסמך רשמי. הוא מסביר שיש הבדל בין מצב שבו רבנים מאשרים ומצדיקים מעשה מסוים, לבין מצב שבו קיים כתב וסמך רשמי של המסמך. הוא משתמש בדוגמה מהתורה כדי להמחיש את עניין הבעלות והקנייה. לפי רבה, כאשר כתוב במקרה מסוים "וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה", זה מעיד על קיומו של מסמך פיזי שמתעד את הפעולה. הגישה כאן היא להבחין בין הסכמה חברתית או הלכתית לבין התיעוד הכתוב עצמו.
קידושין ט׳ א:י׳ ↗בעקבות המפרשים
פעולה של תקווה בתוך המשבר
״את ספר המקנה. שטר המכירה:״
בקטע זה אנו רואים את ירמיהו מבצע פעולה משפטית ומוחשית, קניית שדה בתוך מצור ירושלים. פעולה זו, הכוללת כתיבת שטר ומסירת כסף, נועדה להמחיש את ההבטחה לעתיד. רש"י מסביר כי מדובר בשטר מכירה רשמי ומפורט, שנועד להבטיח את זכויות הקניין בצורה משפטית ומוחלטת. ההסבר מתמקד בפרטים הטכניים של המכירה כדי להדגיש את המציאות של הקניין. למרות המצב הקשה והחורבן המתקרב, הקנייה משמשת כסמל להמשכיות של העם בארצו. הפרשן מדגיש את החשיבות של התיעוד המדויק של השטר כדי להפוך את הפעולה למחייבת וברורה.
רש״י על ירמיהו 32:11:1 ↗הַבְּטַחָה בַּקְּדֻשָּׁה הַנֶּצַחִית
״ולמד אותם. לשון פעול אפרננ"ט בלעז:״
בְּפֶסַק הַמַּעֲשֶׂה בְּיִרְמְיָהוּ, אֲנוּ רּוֹאִים כֵּן שֶׁהַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַקֶּדֶשׁ הַמַּקְדָּשׁ לֹא נֶעֶלֶמֶת מִפְּנֵי הָעֲבוֹדָה הַזֶּה. הַפּוֹסֵק מְצַיֵּן כִּי הַקְּדֻשָּׁה הַמְּשֻׁלֶּלֶת מֵהַמִּזְבֵּחַ וּמֵהַקֹּדֶשׁ הַקְּדֹשִׁים לֹא תִּהְיֶה לְכָל הָעַמִּים, אֲבָל הַקְּדֻשָּׁה הַמְּדֻבֶּרֶת בַּמַּקְדָּשׁ תִּשָּׁאֵר לְעַם הַשֵּׁם. רַשִׁי בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפָּסוּק הַזֶּה, מַסְבִּיר אֶת הַמִּלָּה "אֶפְרַנְנֶט" כְּמִלָה בְּשָׂרָה שֶׁמּוּסֶפֶת לַטֶּקְסִיב, וּמְצַיֵּן כִּי זֶהוּ לָשׁוֹן פְּעוּל בַּשָּׂרָה. הַסְּבָרָתוֹ הַמְּקֹבֶלֶת מְתַקֶּנֶת אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַקְּדִימָה שֶׁל הַמִּלָּה בַּהַקְדָּמָה הַמְּסֻרֶת.
רש״י על ירמיהו 32:33:1 ↗הקנייה עם החתום
״את החתום. עם החתום ר״ל כשהוא חתום מיד בעל השדה:״
בפסוק זה אנו רואים את ירמיהו מבצע פעולה משפטית ומוחשית של קניית שדה בחוץ בעדרה. הוא מעביר את השדה לחבר שלו, נגב את המסמך וחותם עליו. הפעולה הזו מתבצעת בזמן שהעיר ירושלים נמצאת תחת מצור וסכנה גדולה, מה שהופך את הקנייה למעשה של אמונה בהבטחה לעתיד. המצודת דוד מסביר שהביטוי "עם החתום" מתייחס לרגע שבו השדה הופך להיות בבעלותו המלאה של הקונה. ברגע שהמסמך נחתם על ידי בעל השדה, הקנייה נחשבת כסגורה ומוסכמת מבחינה חוקית. המפרש מדגיש כאן את שלמות ההליך המשפטי שבוצע.
מצודת דוד על ירמיהו 32:11:2 ↗התעלמות המאזינים
״ויפנו אלי עורף. אחז במשל מבן אדם לרעהו כשאינו רוצה לשמוע דברו מהפך ערפו למולו:״
בפסוק זה מתוארת תגובת האנשים לעוררונו של ירמיהו. המפרש מצודת דוד מסביר שהפניית העורף היא משל לאדם שאינו מעוניין לשמוע את דברי חברו, ולכן הוא מטה את ראשו לצד כדי להתחמק מהשיחה. זהו דימוי חזק לאדם שבוחר בניתוק מודע. הפסוק מציג את המציאות שבה הדובר מנסה להעביר מסר, אך האנשים בוחרים להפנות לו את הגב. הגישה כאן מתמקדת בתיאור התנהגות אנושית המוכרת לנו גם היום, כאשר התעלמות פיזית משקפת דחייה פנימית של הדברים שנאמרים.
מצודת דוד על ירמיהו 32:33:1 ↗