בתקופה ההיא, כך אומר הַשֵּׁם, אהיה לאלוהים לכל משפחות ישראל, והם יהיו לי לעם.
בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶֽהְיֶה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים לְכֹ֖ל מִשְׁפְּח֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ (ס)ירמיהו · פרק לא׳
הבטחת הגאולה, השמחה והברית החדשה
מבעד לחורבן: הבטחות הַשֵּׁם לשיבת עם ישראל, לחידוש הברית ולנצחיות העם והארץ
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו לא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הבטחת הגאולה והאהבה הנצחית
כך אומר הַשֵּׁם: מצאתי חסד במדבר, עם שנותרו בחיים מתוך המלחמה, הולכים כדי להרגיע את ישראל.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ממרחק הַשֵּׁם נראה לי, ואהבת עולם אהבתיך, על כן המשכתי לך חסד.
מֵרָח֕וֹק יְהוָ֖ה נִרְאָ֣ה לִ֑י וְאַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ עַל־כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד׃עוד תהיי בת, ותבני בתולה לישראל, ושוב תנגני בחגיגות ותצאי לרקוד.
ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים׃הבטחת השיבה והשמחה
עוֹד תִּטְעוּ כְרָמִים בְּהָרֵי שׁוֹמְרוֹן. מְטַעִּים מְטַעִּים וּמְחַלְּלִים.
ע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ׃כִּי יָבוֹא יוֹם שֶׁיִקְרְאוּ שׁוֹמְרֵי אֶפְרַיִם בְּהַר אֶפְרַיִם: קוּמוּ וְנַעֲלֶה לְצִיּוֹן אֶל הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ.
כִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ (פ)כִּי כֹּה אָמַר הַשֵּׁם: רִקְדוּ לְיַעֲקֹב בְּשִׂמְחָה וּתְהַלְּלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם. הַשְׁמִיעוּ וּשְׁבְחוּ וְאוֹמְרוּ: הוֹשִׁיעַ אֶת עַמְּךָ, אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל.
כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה רָנּ֤וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה וְצַהֲל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ הַגּוֹיִ֑ם הַשְׁמִ֤יעוּ הַֽלְלוּ֙ וְאִמְר֔וּ הוֹשַׁ֤ע יְהוָה֙ אֶֽת־עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמְאַסֵּף אוֹתָם מִקְצוֹת הָאָרֶץ. עִוֵּר וּפֶסַח, חֶרְשָׁה וְיֹלֶדֶת, כֻּלָּם יַחְדָּו, כְּהָמוֹן גָּדוֹל יָשֻׁבוּ לְכָאן.
הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן וְקִבַּצְתִּים֮ מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ֒ בָּ֚ם עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו קָהָ֥ל גָּד֖וֹל יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה׃גאולת ישראל והבטחת השפע
הם יבואו בבכי ובתחנונים, ואוביל אותם. אני אוביל אותם אל נחלי מים בדרך ישרה, שהם לא יכשלו בה. כי הייתי לישראל כאב, ואפרים הוא בני הבכור.
בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ וּֽבְתַחֲנוּנִים֮ אֽוֹבִילֵם֒ אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל־נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ כִּֽי־הָיִ֤יתִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב וְאֶפְרַ֖יִם בְּכֹ֥רִי הֽוּא׃ (ס)שמעו את דברי ה', כל העמים, וספרו באיים הרחוקים. ואמרו: ה' אוסף את ישראל ושומר אותו כרועה שומר על עדר שלו.
שִׁמְע֤וּ דְבַר־יְהוָה֙ גּוֹיִ֔ם וְהַגִּ֥ידוּ בָאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק וְאִמְר֗וּ מְזָרֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְקַבְּצֶ֔נּוּ וּשְׁמָר֖וֹ כְּרֹעֶ֥ה עֶדְרֽוֹ׃כי ה' גאל את יעקב, וגאל אותו מיד חזק ממנו.
כִּֽי־פָדָ֥ה יְהוָ֖ה אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃והם יבואו וישמחו ברום ציון, ויזלגו אל הטוב של ה' - אל הדגן, היין, השמן, בני הצאן והבקר. הנפש שלהם תהיה כמו גינה רטובה, והם כבר לא ידעו דאגה יותר.
וּבָאוּ֮ וְרִנְּנ֣וּ בִמְרוֹם־צִיּוֹן֒ וְנָהֲר֞וּ אֶל־ט֣וּב יְהוָ֗ה עַל־דָּגָן֙ וְעַל־תִּירֹ֣שׁ וְעַל־יִצְהָ֔ר וְעַל־בְּנֵי־צֹ֖אן וּבָקָ֑ר וְהָיְתָ֤ה נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וְלֹא־יוֹסִ֥יפוּ לְדַאֲבָ֖ה עֽוֹד׃הבטחת הגאולה והנחמה
אז תשתמח הבת בריקוד, וגם הבחורים והזקנים יחד. אני יהפוך את האבל לשמחה, ואנחם ואשמח אותם מכל צעריהם.
אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח בְּתוּלָה֙ בְּמָח֔וֹל וּבַחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְהָפַכְתִּ֨י אֶבְלָ֤ם לְשָׂשׂוֹן֙ וְנִ֣חַמְתִּ֔ים וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִיגוֹנָֽם׃ואשביע את נפש הכהנים בשובע, ועמי יתענגו בטוב שלי, כך אומר ה'.
וְרִוֵּיתִ֛י נֶ֥פֶשׁ הַכֹּהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן וְעַמִּ֛י אֶת־טוּבִ֥י יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)כך אמר ה': נשמע קול ברמה, קול בכי מריר. רחל בוכה על בניה, והיא לא יכולה להירגע בגלל שאין אותם.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ׃ (ס)כך אמר ה': הפסיקי לבכות בקולך, ועינייך מהדמעות. כי יש שכר למעשה שלך, אומר ה', והם יחזרו מארץ האויב.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃תקווה ורחמים לאפרים
יש תקווה לעתיד שלך, נאמר ה', ובנים יחזרו לגבולם.
וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃ (ס)שמעתי, אפרים, איך אתה רועד. תיקנת אותי ואני נסגרתי כמו עגל שלא למד. החזר אותי ואשוב, כי אתה ה' אלוהיי.
שָׁמ֣וֹעַ שָׁמַ֗עְתִּי אֶפְרַ֙יִם֙ מִתְנוֹדֵ֔ד יִסַּרְתַּ֙נִי֙ וָֽאִוָּסֵ֔ר כְּעֵ֖גֶל לֹ֣א לֻמָּ֑ד הֲשִׁיבֵ֣נִי וְאָשׁ֔וּבָה כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃כי אחרי שחזרתי התחרטתי, ואחרי שהכרתי הכעסתי על עצמי, מכה בירך, התביישתי ואפילו נבוכתי, כי נשאתי את בושת נעוריי.
כִּֽי־אַחֲרֵ֤י שׁוּבִי֙ נִחַ֔מְתִּי וְאַֽחֲרֵי֙ הִוָּ֣דְעִ֔י סָפַ֖קְתִּי עַל־יָרֵ֑ךְ בֹּ֚שְׁתִּי וְגַם־נִכְלַ֔מְתִּי כִּ֥י נָשָׂ֖אתִי חֶרְפַּ֥ת נְעוּרָֽי׃האם אפרים בנה שלי יקר, ילד מפנק? כי ככל שאני מדבר עליו, אני זוכר אותו שוב. לכן התרגזו מעיייי למענו, רחם עליו, ארחם עליו, נאמר ה'.
הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)הבטחת השיבה והחידוש
הציבי לך מגדלים, הקימו לך עמודי שמירה, ושבו אל הדרך הישנה שלכם. שוב, בתולת ישראל, שוב אל ערייך האלה.
הַצִּ֧יבִי לָ֣ךְ צִיֻּנִ֗ים שִׂ֤מִי לָךְ֙ תַּמְרוּרִ֔ים שִׁ֣תִי לִבֵּ֔ךְ לַֽמְסִלָּ֖ה דֶּ֣רֶךְ הלכתי [הָלָ֑כְתְּ] שׁ֚וּבִי בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל שֻׁ֖בִי אֶל־עָרַ֥יִךְ אֵֽלֶּה׃עד מתי תתחמקי, בת העוזבת את דרכה? כי ה' ברא דבר חדש בארץ: אישה תעשה ילד.
עַד־מָתַי֙ תִּתְחַמָּקִ֔ין הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה כִּֽי־בָרָ֨א יְהוָ֤ה חֲדָשָׁה֙ בָּאָ֔רֶץ נְקֵבָ֖ה תְּס֥וֹבֵֽב גָּֽבֶר׃ (ס)על המילים
המילה 'נְקֵבָה' בתרגום ובסדר המקרא יכולה להתפרש כעניין של פריון או כשינוי סדר טבעי, אך הטקסט מתאר יצירה חדשה בארץ.
כך אמר ה' צבאות, אלוהי ישראל: יגידו את הדברים האלה בארץ יהודה ובעריה, כשאלך לשוב את שבויהם. ה' יברך אותך, יושבת קדושה בהר הקודש.
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ע֣וֹד יֹאמְר֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבְעָרָ֔יו בְּשׁוּבִ֖י אֶת־שְׁבוּתָ֑ם יְבָרֶכְךָ֧ יְהוָ֛ה נְוֵה־צֶ֖דֶק הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ׃יהודה וכל עריה ישבו בה יחד, חקלאים שמובילים את הצאן.
וְיָ֥שְׁבוּ בָ֛הּ יְהוּדָ֥ה וְכָל־עָרָ֖יו יַחְדָּ֑ו אִכָּרִ֕ים וְנָסְע֖וּ בַּעֵֽדֶר׃הבטחת השיקום והנטיעה מחדש
כי סיפקתי לנשמה עייפה, ומילאתי כל נפש דואבת.
כִּ֥י הִרְוֵ֖יתִי נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וְכָל־נֶ֥פֶשׁ דָּאֲבָ֖ה מִלֵּֽאתִי׃על כך התעוררתי וראיתי, ושיני התעוררה לי.
עַל־זֹ֖את הֱקִיצֹ֣תִי וָאֶרְאֶ֑ה וּשְׁנָתִ֖י עָ֥רְבָה לִּֽי׃ (ס)הנה באים ימים, נאמר הַשֵּׁם, וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה, זרע אדם וזרע בהמה.
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְזָרַעְתִּ֗י אֶת־בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ וְאֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה זֶ֥רַע אָדָ֖ם וְזֶ֥רַע בְּהֵמָֽה׃ויהיה כפי ששמרתי עליהם כדי להשמיד, להפרק, להרוס, להשמיד ולהרע, כך אשמור עליהם כדי לבנות ולנטוע, נאמר הַשֵּׁם.
וְהָיָ֞ה כַּאֲשֶׁ֧ר שָׁקַ֣דְתִּי עֲלֵיהֶ֗ם לִנְת֧וֹשׁ וְלִנְת֛וֹץ וְלַהֲרֹ֖ס וּלְהַאֲבִ֣יד וּלְהָרֵ֑עַ כֵּ֣ן אֶשְׁקֹ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם לִבְנ֥וֹת וְלִנְט֖וֹעַ נְאֻם־יְהוָֽה׃הברית החדשה
בימים האלה לא יגידו עוד אבות: הבנים אכלו תאנים רעועות ותשיגו את שיניהם.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם לֹא־יֹאמְר֣וּ ע֔וֹד אָב֖וֹת אָ֣כְלוּ בֹ֑סֶר וְשִׁנֵּ֥י בָנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה׃אלא שכל אדם ימות בגלל עוונותיו; כל מי שאוכל תאנים רעועות, שיניו יתקלקלו.
כִּ֛י אִם־אִ֥ישׁ בַּעֲוֺנ֖וֹ יָמ֑וּת כָּל־הָֽאָדָ֛ם הָאֹכֵ֥ל הַבֹּ֖סֶר תִּקְהֶ֥ינָה שִׁנָּֽיו׃ (ס)הנה יבואו ימים, כך אומר הַשֵׁם, וּכרתתי את בית ישראל ואת בית יהודה בברית חדשה.
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְכָרַתִּ֗י אֶת־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה׃לא כמו הברית שכרתתי עם אבותיהם ביום שאחזתי בידם כדי להוציאם מארץ מצרים, את הברית שהם הפרה ואני נשארתי קשור אליהם, כך אומר הַשֵׁם.
לֹ֣א כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֙תִּי֙ אֶת־אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֖רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר־הֵ֜מָּה הֵפֵ֣רוּ אֶת־בְּרִיתִ֗י וְאָנֹכִ֛י בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃הברית החדשה והנצחיות של חוקי הטבע
כי זאת הברית שאכרת עם בית ישראל אחרי הימים ההם, נאום ה'. את תורתי אתן בתוכם, ועל לבם אכתוב אותה, ואהיה להם לאלוהים והם יהיו לי לעם.
כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ולא ילמד עוד איש את חברו ואת אחיו לומר: דע את ה', כי כולם יכירו אותי, מקטנם ועד גדולם, נאום ה'. כי אני אסלח לעוונם ולחטאתם ולא אזכור עוד.
וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֺנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד׃ (ס)כך אמר ה': אני נותן שמש לאור היום, חוקי ירח וכוכבים לאור הלילה, רעש הים וגליו המשתבשים, ה' צבאות שמו.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה נֹתֵ֥ן שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר לָ֑יְלָה רֹגַ֤ע הַיָּם֙ וַיֶּהֱמ֣וּ גַלָּ֔יו יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃אם יפסיקו החוקים האלו מלפניי, נאום ה', גם זרע ישראל יפסיק להיות עמי כל הימים.
אִם־יָמֻ֜שׁוּ הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה גַּם֩ זֶ֨רַע יִשְׂרָאֵ֜ל יִשְׁבְּת֗וּ מִֽהְי֥וֹת גּ֛וֹי לְפָנַ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃ (ס)הבטחת הנצחיות של עם ישראל וירושלים
כך אמר הַשֵׁם: אם השמיים ייגמרו מלמעלה ויסודות הארץ יתמו למטה, גם אני לא אדחה את כל זרע ישראל בגלל כל אשר עשו, נא הַשֵׁם.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִם־יִמַּ֤דּוּ שָׁמַ֙יִם֙ מִלְמַ֔עְלָה וְיֵחָקְר֥וּ מֽוֹסְדֵי־אֶ֖רֶץ לְמָ֑טָּה גַּם־אֲנִ֞י אֶמְאַ֨ס בְּכָל־זֶ֧רַע יִשְׂרָאֵ֛ל עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)הנה ימים באים, נא הַשֵׁם, והעיר תיבנה לה' ממגדל חננאל עד שער הפנא.
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים [בָּאִ֖ים] נְאֻם־יְהוָ֑ה וְנִבְנְתָ֤ה הָעִיר֙ לַֽיהוָ֔ה מִמִּגְדַּ֥ל חֲנַנְאֵ֖ל שַׁ֥עַר הַפִּנָּֽה׃ועוד יצא חוט המידה לפניו על גבעת גרב ויעטוף את הגובה שלו.
וְיָצָ֨א ע֜וֹד קוה [קָ֤ו] הַמִּדָּה֙ נֶגְדּ֔וֹ עַ֖ל גִּבְעַ֣ת גָּרֵ֑ב וְנָסַ֖ב גֹּעָֽתָה׃על המילים
הטקסט המקורי מכיל ספק בין המילים קוה וקו.
וכל העמק, השטחים הנטושים, המקום המדשש והשדות המשובשים, עד נחל קדרון ועד פינת שער הסוסים ממזרח, יהיו קודש לה', לא יינטשו ולא יהרסו עוד לעולם.
וְכָל־הָעֵ֣מֶק הַפְּגָרִ֣ים ׀ וְהַדֶּ֡שֶׁן וְכָֽל־השרמות [הַשְּׁדֵמוֹת֩] עַד־נַ֨חַל קִדְר֜וֹן עַד־פִּנַּ֨ת שַׁ֤עַר הַסּוּסִים֙ מִזְרָ֔חָה קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָ֑ה לֹֽא־יִנָּתֵ֧שׁ וְֽלֹא־יֵהָרֵ֛ס ע֖וֹד לְעוֹלָֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הבטחת הגאולה והאהבה הנצחית
בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶֽהְיֶה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים לְכֹ֖ל מִשְׁפְּח֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ (ס)
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃
מֵרָח֕וֹק יְהוָ֖ה נִרְאָ֣ה לִ֑י וְאַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ עַל־כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד׃
ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים׃
הבטחת השיבה והשמחה
ע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ׃
כִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ (פ)
כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה רָנּ֤וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה וְצַהֲל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ הַגּוֹיִ֑ם הַשְׁמִ֤יעוּ הַֽלְלוּ֙ וְאִמְר֔וּ הוֹשַׁ֤ע יְהוָה֙ אֶֽת־עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן וְקִבַּצְתִּים֮ מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ֒ בָּ֚ם עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו קָהָ֥ל גָּד֖וֹל יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה׃
גאולת ישראל והבטחת השפע
בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ וּֽבְתַחֲנוּנִים֮ אֽוֹבִילֵם֒ אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל־נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ כִּֽי־הָיִ֤יתִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב וְאֶפְרַ֖יִם בְּכֹ֥רִי הֽוּא׃ (ס)
שִׁמְע֤וּ דְבַר־יְהוָה֙ גּוֹיִ֔ם וְהַגִּ֥ידוּ בָאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק וְאִמְר֗וּ מְזָרֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְקַבְּצֶ֔נּוּ וּשְׁמָר֖וֹ כְּרֹעֶ֥ה עֶדְרֽוֹ׃
כִּֽי־פָדָ֥ה יְהוָ֖ה אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃
וּבָאוּ֮ וְרִנְּנ֣וּ בִמְרוֹם־צִיּוֹן֒ וְנָהֲר֞וּ אֶל־ט֣וּב יְהוָ֗ה עַל־דָּגָן֙ וְעַל־תִּירֹ֣שׁ וְעַל־יִצְהָ֔ר וְעַל־בְּנֵי־צֹ֖אן וּבָקָ֑ר וְהָיְתָ֤ה נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וְלֹא־יוֹסִ֥יפוּ לְדַאֲבָ֖ה עֽוֹד׃
הבטחת הגאולה והנחמה
אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח בְּתוּלָה֙ בְּמָח֔וֹל וּבַחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְהָפַכְתִּ֨י אֶבְלָ֤ם לְשָׂשׂוֹן֙ וְנִ֣חַמְתִּ֔ים וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִיגוֹנָֽם׃
וְרִוֵּיתִ֛י נֶ֥פֶשׁ הַכֹּהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן וְעַמִּ֛י אֶת־טוּבִ֥י יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ׃ (ס)
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃
תקווה ורחמים לאפרים
וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃ (ס)
שָׁמ֣וֹעַ שָׁמַ֗עְתִּי אֶפְרַ֙יִם֙ מִתְנוֹדֵ֔ד יִסַּרְתַּ֙נִי֙ וָֽאִוָּסֵ֔ר כְּעֵ֖גֶל לֹ֣א לֻמָּ֑ד הֲשִׁיבֵ֣נִי וְאָשׁ֔וּבָה כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃
כִּֽי־אַחֲרֵ֤י שׁוּבִי֙ נִחַ֔מְתִּי וְאַֽחֲרֵי֙ הִוָּ֣דְעִ֔י סָפַ֖קְתִּי עַל־יָרֵ֑ךְ בֹּ֚שְׁתִּי וְגַם־נִכְלַ֔מְתִּי כִּ֥י נָשָׂ֖אתִי חֶרְפַּ֥ת נְעוּרָֽי׃
הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
הבטחת השיבה והחידוש
הַצִּ֧יבִי לָ֣ךְ צִיֻּנִ֗ים שִׂ֤מִי לָךְ֙ תַּמְרוּרִ֔ים שִׁ֣תִי לִבֵּ֔ךְ לַֽמְסִלָּ֖ה דֶּ֣רֶךְ הלכתי [הָלָ֑כְתְּ] שׁ֚וּבִי בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל שֻׁ֖בִי אֶל־עָרַ֥יִךְ אֵֽלֶּה׃
עַד־מָתַי֙ תִּתְחַמָּקִ֔ין הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה כִּֽי־בָרָ֨א יְהוָ֤ה חֲדָשָׁה֙ בָּאָ֔רֶץ נְקֵבָ֖ה תְּס֥וֹבֵֽב גָּֽבֶר׃ (ס)
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ע֣וֹד יֹאמְר֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבְעָרָ֔יו בְּשׁוּבִ֖י אֶת־שְׁבוּתָ֑ם יְבָרֶכְךָ֧ יְהוָ֛ה נְוֵה־צֶ֖דֶק הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ׃
וְיָ֥שְׁבוּ בָ֛הּ יְהוּדָ֥ה וְכָל־עָרָ֖יו יַחְדָּ֑ו אִכָּרִ֕ים וְנָסְע֖וּ בַּעֵֽדֶר׃
הבטחת השיקום והנטיעה מחדש
כִּ֥י הִרְוֵ֖יתִי נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וְכָל־נֶ֥פֶשׁ דָּאֲבָ֖ה מִלֵּֽאתִי׃
עַל־זֹ֖את הֱקִיצֹ֣תִי וָאֶרְאֶ֑ה וּשְׁנָתִ֖י עָ֥רְבָה לִּֽי׃ (ס)
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְזָרַעְתִּ֗י אֶת־בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ וְאֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה זֶ֥רַע אָדָ֖ם וְזֶ֥רַע בְּהֵמָֽה׃
וְהָיָ֞ה כַּאֲשֶׁ֧ר שָׁקַ֣דְתִּי עֲלֵיהֶ֗ם לִנְת֧וֹשׁ וְלִנְת֛וֹץ וְלַהֲרֹ֖ס וּלְהַאֲבִ֣יד וּלְהָרֵ֑עַ כֵּ֣ן אֶשְׁקֹ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם לִבְנ֥וֹת וְלִנְט֖וֹעַ נְאֻם־יְהוָֽה׃
הברית החדשה
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם לֹא־יֹאמְר֣וּ ע֔וֹד אָב֖וֹת אָ֣כְלוּ בֹ֑סֶר וְשִׁנֵּ֥י בָנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה׃
כִּ֛י אִם־אִ֥ישׁ בַּעֲוֺנ֖וֹ יָמ֑וּת כָּל־הָֽאָדָ֛ם הָאֹכֵ֥ל הַבֹּ֖סֶר תִּקְהֶ֥ינָה שִׁנָּֽיו׃ (ס)
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְכָרַתִּ֗י אֶת־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה׃
לֹ֣א כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֙תִּי֙ אֶת־אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֖רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר־הֵ֜מָּה הֵפֵ֣רוּ אֶת־בְּרִיתִ֗י וְאָנֹכִ֛י בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃
הברית החדשה והנצחיות של חוקי הטבע
כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃
וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֺנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד׃ (ס)
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה נֹתֵ֥ן שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר לָ֑יְלָה רֹגַ֤ע הַיָּם֙ וַיֶּהֱמ֣וּ גַלָּ֔יו יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
אִם־יָמֻ֜שׁוּ הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה גַּם֩ זֶ֨רַע יִשְׂרָאֵ֜ל יִשְׁבְּת֗וּ מִֽהְי֥וֹת גּ֛וֹי לְפָנַ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃ (ס)
הבטחת הנצחיות של עם ישראל וירושלים
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִם־יִמַּ֤דּוּ שָׁמַ֙יִם֙ מִלְמַ֔עְלָה וְיֵחָקְר֥וּ מֽוֹסְדֵי־אֶ֖רֶץ לְמָ֑טָּה גַּם־אֲנִ֞י אֶמְאַ֨ס בְּכָל־זֶ֧רַע יִשְׂרָאֵ֛ל עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים [בָּאִ֖ים] נְאֻם־יְהוָ֑ה וְנִבְנְתָ֤ה הָעִיר֙ לַֽיהוָ֔ה מִמִּגְדַּ֥ל חֲנַנְאֵ֖ל שַׁ֥עַר הַפִּנָּֽה׃
וְיָצָ֨א ע֜וֹד קוה [קָ֤ו] הַמִּדָּה֙ נֶגְדּ֔וֹ עַ֖ל גִּבְעַ֣ת גָּרֵ֑ב וְנָסַ֖ב גֹּעָֽתָה׃
וְכָל־הָעֵ֣מֶק הַפְּגָרִ֣ים ׀ וְהַדֶּ֡שֶׁן וְכָֽל־השרמות [הַשְּׁדֵמוֹת֩] עַד־נַ֨חַל קִדְר֜וֹן עַד־פִּנַּ֨ת שַׁ֤עַר הַסּוּסִים֙ מִזְרָ֔חָה קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָ֑ה לֹֽא־יִנָּתֵ֧שׁ וְֽלֹא־יֵהָרֵ֛ס ע֖וֹד לְעוֹלָֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את תוכנית הגאולה של הַשֵּׁם, הכוללת רחמים, אהבה נצחית, וקיום ברית חדשה שתחול על לבבות בני ישראל.
הבטחת הגאולה והאהבה הנצחית
הפסוקים מביאים הבטחה אלוהית לשיקום משפחות ישראל לאחר המלחמה. הַשֵּׁם מבטיח להיות אלוהים לעמו, ומבטא אהבה נצחית וחסד שאינם פוסקים, תוך ניבוי של תקופה של שמחה, בנייה מחדש וחגיגות בקרב עם ישראל.
הבטחת השיבה והשמחה
הפסוקים מתארים תקופה של התחדשות ופריחה בארץ ישראל, שבה השמונים של ישראל יתאספו מכל קצוות הארץ. הניב המקראי מבשר על שמחה גדולה וקריאה לעבודת ה' בציון, תוך הבטחה שהשם ישיב את שארית ישראל מגלות מרוחקת.
גאולת ישראל והבטחת השפע
הפסוקים מתארים את חזרת ישראל אל ה' בבכי ותחנונים, כאשר ה' מתחייב להובילם בדרך ישרה כאל אב לבנו. הנבואה מדגישה את איסוף העם מכל קצווי הארץ, את גאולת יעקב מיד חזקה, ואת השפע הכלכלי והרוחני שיגיע, עד שהדאגה תבוטח מן העם.
הבטחת הגאולה והנחמה
הפסוקים מתארים את החזרה של עם ישראל לארצו ואת ההפיכה של האבל לשמחה גדולה. הכהנים והעם יזכו לשובע בטוב ה'. יחד עם זאת, נשמע קול בכי על הגלות, אך ה' מבטיח לנחם את רחל ולהשיב את בניה מארץ האויב.
תקווה ורחמים לאפרים
הבטחת התשובה של אפרים וחמלה אלוהית. הנבואה מדברת על תקווה לעתיד, על חרטתו של אפרים על עוונותיו ועל הרגש העמוק של ה' כלפי עמו, המבטיח לרחם עליו כעל בן יקר.
הבטחת השיבה והחידוש
הנביא קורא לישראל לשוב לדרכה האמיתית ולהקים מחדש את חומותיה. ה' מבטיח לברוא דבר חדש בארץ ולהשיב את השבויים, מה שיוביל לשגשוג, חקלאות וברכה בערי יהודה.
הבטחת השיקום והנטיעה מחדש
הפסוקים מתארים את הבטחת הַשֵּׁם לחידוש החיים עבור עם ישראל ויהודה. לאחר תקופת השמדה ומשפט, הַשֵּׁם מצהיר כי יזרוע אותם מחדש ויתן שוב חיות לנפשות העייפות, בדיוק כפי ששמר עליהם בעת ההרס כדי להבטיח את בנייתם מחדש.
הברית החדשה
הפסוקים מתארים שינוי מהמשפט האישי שבו כל אדם נענש על חטאו, לעבר הבטחה של הַשֵׁם על ברית חדשה עם ישראל ויהודה. ברית זו תהיה שונה מהברית הישנה שנפרה בזמן היציאה ממצרים, והיא מבטיחה קשר מחודש וקבוע עם העם.
הברית החדשה והנצחיות של חוקי הטבע
הנבואה מתארת ברית עתידית שבה התורה תהיה חקוקה בלב בני ישראל, והיכרות עם ה' תהיה פנימית ונגישה לכולם. ה' מחתים את הברית הזו ביציבות חוקי הטבע, כמו תנועת השמש והירח, ומצהיר כי ככל שהטבע יתקיים, כך גם הקשר בין ישראל לה' יישאר נצחי.
הבטחת הנצחיות של עם ישראל וירושלים
הנבואה מדגישה את הנאמנות הבלתי תלויה בדבר של הַשֵׁם לעמו. דרך דימויים של יציבות הטבע, הַשֵׁם מבטיח שעם ישראל לא יימחק. ירושלים תיבנה מחדש בצורה מדויקת וקדושה, והאזור כולו יהפוך למקום קדוש לה' לנצח, ללא חשש מחורבן עתידי.
הפסוקים מפרטים את תוכנית השיקום המקיפה, החל מהשיבה הפיזית ועד להבטחת עמידותם של ישראל ושל ירושלים לעד.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין השכינה למשפחות ישראל
״אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ – אֵין מַשְׁרֶה אֶלָּא עַל מִשְׁפָּחוֹת מְיוּחָסוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּעֵת הַהִיא נְאֻם ה׳ אֶהְיֶה לֵאלֹהִים״
בְּמַקֹור הַדִּבְרִים מִתַּלְמוּד כִּידוּשִׁין, רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מְסַבֵּר אֶת הַקֶּצֶת הַקֶּצֶת שֶׁל הַקְּרִיבָה בֵּין הַשֵּׁם לְעַם יִשְׂרָאֵל. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַשְּׁכִינָה לֹא מַשְׁרָה בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּנְדָד, אֶלָּא בִּמְשָׁפְחוֹת מְיוּחָסוֹת וּמְקֻשָּׁרוֹת. הַמְּבָרֵר מְבַסֵּס אֶת הַדָּבָר עַל הַפָּסוּק מֵאִירְיָהוּ הַנָּבִיא, הַמְדַבֵּר עַל הַבְטָחָה לָעָתִיד: "בָּעֵת הַהִיא נְאֻם הַשֵּׁם אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכָל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל". הַדְגָּשָׁה זוֹ מַבְחִילָה בֵּין הַמִּשְׁפָּחוֹת לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְמַבְחִילָה בֵּין הַקֶּצֶת הַפְּנִימִי שֶׁל הַקְּשֵׁר הַקָּדוֹשׁ לִמְשְׁפָּחוֹת הַמְּיוּחָדוֹת.
קידושין ע׳ ב:י״ג ↗קול ששון ושמחה בשיבת עם ישראל
״בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה: ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי״, וּמַפְטִירִין: ״הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״, וּמַפְטִירִין בְּחַנָּה.״
הקטע מתוך מגילה ל״א עוסק בפרשנות חגיגית לפסוקים מתורה ודברי חז"ל על סדר היום של ראש השנה. המדרש מציין כי בראש השנה משתמשים בביטוי "בחודש השביעי" ומסיימים בביטוי של אהבה עמוקה: "הבן יקיר לי אפרים". זהו רגע של חיבור מחדש בין הקדוש ברוך הוא לעמו. ישנם פרשנים המקשרים את סיום המפטירין למילה חנה, בהתאם לסיפור על אלוהים שפקד את שרה. ההסבר מתמקד בכך שהחגיגות והטקסטים הנבחרים נועדו להזכיר את חסד ה' ואת השמחה בשיבת עם ישראל מגלותם, תוך שימוש בדימויים של אהבה ורחמים.
מגילה ל״א א:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
התחזקות בבכי ובתשובה
״בבכי יבאו. על ידי תפלה ותשובה:״
בפסוק זה מספר ירמיהו, אנו רואים את הַשֵּׁם מתאר כיצד בני ישראל יחזרו אליו. התהליך כולל בכי ופגישה מול אלוהים, כאשר השבויים יחזרו אל הַשֵּׁם בבכי ובבקשה למחילה. רש"י מפרש את הביטוי "בבכי יבואו" כהזדמנות שנוצרת דרך תפילה ותשובה כנה. לפי גישה זו, הבכי אינו רק ביטוי של עצב, אלא כלי פעיל של התשובה שמאפשר את החזרה אל הקשר עם הבורא.
רש״י על ירמיהו 31:9:1 ↗המשפט והדימוי של פרי שלא נגמר
״בוסר. פרי שלא נגמר והוא מקהה את השינים:״
בפסוק זה מופיע פתגם המדבר על צדק ועל אחריות אישית. הפתגם אומר שאדם לא יכול להסתמך על חטאים של אבותיו או על דורות קודמים כדי להתחמק מהדין. כל אדם נשפט על מעשיו שלו. רש"י מסביר את הדימוי של הפרי שאינו נגמר. הוא טוען שמדובר בפרי שנשאר על העץ זמן רב מאוד. בגלל שהפרי הזה לא נגמר, הוא הופך לקשה מאוד. הקושי הזה מקהה את השיניים של מי שמנסה לאכול אותו.
רש״י על ירמיהו 31:29:1 ↗הקריאה להרחוקים
״והגידו. מה שתשמעו הגידו באיים הרחוקים:״
בפסוק הזה, ירמיהו הנביא מדבר על ההשם ששומר על עמו ומשובץ אותם חזרה. הנביא קורא לאנשים להפיץ את הבשורה הטובה הזו לכל מקום, אפילו לאיים הרחוקים ביותר. זהו קול של קריאה ציבורית שנועדה להגיע לכל אוזן. מצודת דוד מסביר שהציווי "והגידו" פירושו שהאנשים צריכים לקחת את הבשורה ששמעו ולהעביר אותה הלאה. התוכן שצריך להיאמר הוא המעשה ששומעים בעצמם. הפיץ את החדשות הרחוקות ביותר, בדיוק כפי ששמעת אותן.
מצודת דוד על ירמיהו 31:10:1 ↗אחריות אישית והתמודדות עם העבר
״כי אם. כי אז לא כן תהיה כי כ״א ימות בעוונו ולא יענשו בניו אחריו וכמו האוכל הבוסר אשר תקהינה שיניו לבדם ולא שיני בניו״
הפסוק מדבר על כך שכל אדם ייענש על מעשיו שלו בלבד. לא יקרה שהילדים ייענשו על עוונות אבותיהם, כי כל אחד ימות בעונו מבלי שבאים אחריו יסבלו בגללו. המפרש מצודת דוד מסביר זאת באמצעות דימוי של אדם האוכל פרי לא בשל, שגורם לשיניו להרע, אך הדבר לא משפיע על שיני בניו. עם זאת, המצודת דוד מציע פרשנות אחרת המדגישה את הסיכון שבו נמצאים הצאצאים. לפי דעה זו, בעתיד עלולה להיות כוח גדולה של יצר הרע, עד כדי כך שהבנים יחזיקו בביצוע העבירות החמורות של אביהם וייענשו גם הם על חטא אבותיהם. הפירוש מראה כיצד ניתן לראות בטקסט גם תקווה לאחריות אישית וגם אזהרה מפני השפעה רוחנית מדור לדור.
מצודת דוד על ירמיהו 31:30:1 ↗