הדבר שהיה לירמיהו מאת ה' ואמר:
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ירמיהו · פרק ל׳
הבטחת השיבה והגאולה של עם ישראל
הנבואה על תקופת השבי והבטחת השיקומו של עם ישראל בארצו
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו ל׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הבטחת השיבה לארץ
כך אומר ה' אלוהי ישראל: כתוב לך בספר את כל הדברים שדיברתי אליך.
כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּתָב־לְךָ֗ אֵ֧ת כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֵלֶ֖יךָ אֶל־סֵֽפֶר׃כי הנה ימים באים, אומר ה', ואחזיר את שבוי עמי ישראל ויהודה, אומר ה', ואחזירם לארץ שנתתי לאבותיהם וירשו אותה.
כִּ֠י הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְ֠שַׁבְתִּי אֶת־שְׁב֨וּת עַמִּ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל וִֽיהוּדָ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה וַהֲשִׁבֹתִ֗ים אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לַאֲבוֹתָ֖ם וִֽירֵשֽׁוּהָ׃ (פ)ואלו הדברים שדיבר ה' לישראל וליהודה.
וְאֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶל־יְהוּדָֽה׃קוֹל הָרְעִידָה וְהַגְּאֻלָּה הַבָּאָה
כי ככה אמר ה׳: שמענו קול של רעידה, פחד ואין שלום.
כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה ק֥וֹל חֲרָדָ֖ה שָׁמָ֑עְנוּ פַּ֖חַד וְאֵ֥ין שָׁלֽוֹם׃שאלו בבקשה וראו, האם יולדת יולדת זכר? ראיתי את כל הגברים עם הידיים על המותניים כמו יולדת, וכל הפנים הפכו לחיוורים.
שַׁאֲלוּ־נָ֣א וּרְא֔וּ אִם־יֹלֵ֖ד זָכָ֑ר מַדּוּעַ֩ רָאִ֨יתִי כָל־גֶּ֜בֶר יָדָ֤יו עַל־חֲלָצָיו֙ כַּיּ֣וֹלֵדָ֔ה וְנֶהֶפְכ֥וּ כָל־פָּנִ֖ים לְיֵרָקֽוֹן׃על המילים
הדימוי של ידיים על המותניים מתאר תנועה של כאב או דחק, בדומה לתנוחת יולדת.
אוי, כי גדול היום הזה! אין יום כזה, וזה זמן צרה ליעקב, וממנה הוא יינצל.
ה֗וֹי כִּ֥י גָד֛וֹל הַיּ֥וֹם הַה֖וּא מֵאַ֣יִן כָּמֹ֑הוּ וְעֵֽת־צָרָ֥ה הִיא֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וּמִמֶּ֖נָּה יִוָּשֵֽׁעַ׃ויהיה ביום ההוא, נא ה׳ צבאות, אשבור את עולך מעל צוואריך ואשבור את המסגרות שלך, ולא יעבדו בך עוד זרים.
וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻ֣ם ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת אֶשְׁבֹּ֤ר עֻלּוֹ֙ מֵעַ֣ל צַוָּארֶ֔ךָ וּמוֹסְרוֹתֶ֖יךָ אֲנַתֵּ֑ק וְלֹא־יַעַבְדוּ־ב֥וֹ ע֖וֹד זָרִֽים׃הבטחת הגאולה והשיבה
הם יעבדו את הַשֵּׁם אלוהיהם ואת דוד מלך שלהם, שאותו אני אקים להם.
וְעָ֣בְד֔וּ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וְאֵת֙ דָּוִ֣ד מַלְכָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָקִ֖ים לָהֶֽם׃ (ס)ואתה אל תפחד, עבדי יעקב, נא הַשֵּׁם, ואל תתייאש ישראל, כי הנה אני מציל אותך מרחוק ואת זרעך מארץ שבוייכם. יעקב ישוב וירגע ויהיה בטוח ולא ירעד.
וְאַתָּ֡ה אַל־תִּירָא֩ עַבְדִּ֨י יַעֲקֹ֤ב נְאֻם־יְהֹוָה֙ וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִנְנִ֤י מוֹשִֽׁיעֲךָ֙ מֵֽרָח֔וֹק וְאֶֽת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַעֲקֹ֛ב וְשָׁקַ֥ט וְשַׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃כי אני איתך, נא הַשֵּׁם, כדי להציל אותך. אני אעשה רע בכל העמים שבהם פיזרתי אותך, אבל אותך לא אעשה רע. אצודד אותך במשפט ואטהר אותך, אך לא אעניש אותך כליאה.
כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י נְאֻם־יְהוָ֖ה לְהֽוֹשִׁיעֶ֑ךָ כִּי֩ אֶעֱשֶׂ֨ה כָלָ֜ה בְּכָֽל־הַגּוֹיִ֣ם ׀ אֲשֶׁ֧ר הֲפִצוֹתִ֣יךָ שָּׁ֗ם אַ֤ךְ אֹֽתְךָ֙ לֹֽא־אֶעֱשֶׂ֣ה כָלָ֔ה וְיִסַּרְתִּ֙יךָ֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט וְנַקֵּ֖ה לֹ֥א אֲנַקֶּֽךָּ׃ (פ)כי כך אמר הַשֵּׁם: הנזק שלך גדול למכה, והחבלה שלך לא ניתן לריפוי.
כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֖ה אָנ֣וּשׁ לְשִׁבְרֵ֑ךְ נַחְלָ֖ה מַכָּתֵֽךְ׃חורבן ועינוי בשל העוונות
אין לך משפט שמציל אותך, ואין לך מרפא שמתאים לך.
אֵֽין־דָּ֥ן דִּינֵ֖ךְ לְמָז֑וֹר רְפֻא֥וֹת תְּעָלָ֖ה אֵ֥ין לָֽךְ׃כל האוהבים אותך שכחו אותך ולא מחפשים אותך. כי הוכיתי אותך במכות האויב, כעונש קשה על ריבוי העוונות שלך, כי החטאים שלך התחזקו.
כָּל־מְאַהֲבַ֣יִךְ שְׁכֵח֔וּךְ אוֹתָ֖ךְ לֹ֣א יִדְרֹ֑שׁוּ כִּי֩ מַכַּ֨ת אוֹיֵ֤ב הִכִּיתִיךְ֙ מוּסַ֣ר אַכְזָרִ֔י עַ֚ל רֹ֣ב עֲוֺנֵ֔ךְ עָצְמ֖וּ חַטֹּאתָֽיִךְ׃אדם, למה אתה צועק על השברים שלך? הכאב שלך נובע מריבוי העוונות שלך, ומחמת החטאים שלך שהתחזקו; אני עשיתי לך את כל זה.
מַה־תִּזְעַק֙ עַל־שִׁבְרֵ֔ךְ אָנ֖וּשׁ מַכְאֹבֵ֑ךְ עַ֣ל ׀ רֹ֣ב עֲוֺנֵ֗ךְ עָֽצְמוּ֙ חַטֹּאתַ֔יִךְ עָשִׂ֥יתִי אֵ֖לֶּה לָֽךְ׃לכן כל האוכלים אותך יאכלו, וכל אויביך יילכו בשבי. השודדים שלך יהפכו למפורers, ואת כל שודדיך אתן למפורים.
לָכֵ֞ן כָּל־אֹכְלַ֙יִךְ֙ יֵאָכֵ֔לוּ וְכָל־צָרַ֥יִךְ כֻּלָּ֖ם בַּשְּׁבִ֣י יֵלֵ֑כוּ וְהָי֤וּ שֹׁאסַ֙יִךְ֙ לִמְשִׁסָּ֔ה וְכָל־בֹּזְזַ֖יִךְ אֶתֵּ֥ן לָבַֽז׃על המילים
המילה "למשסה" מתייחסת למצב של חורבן ופיזור.
הבטחת השיקומו של ציוֹן
כי אני אאריך לך ימים וארפא אותך ממכותיי, אומר הַשֵּׁם, כי קראו לך ציוֹן למרות שהיא נדחת ואיש לא מבקש אותה.
כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ וּמִמַּכּוֹתַ֥יִךְ אֶרְפָּאֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֤י נִדָּחָה֙ קָ֣רְאוּ לָ֔ךְ צִיּ֣וֹן הִ֔יא דֹּרֵ֖שׁ אֵ֥ין לָֽהּ׃ (ס)כך אומר הַשֵּׁם: הנה אני חוזר לשובת אוהלי יעקב ומשכנותיו, וארחם עליהם. העיר תיבנה על ההר ותחיה המצודה לפי המשפט.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִי־שָׁב֙ שְׁבוּת֙ אָהֳלֵ֣י יַֽעֲק֔וֹב וּמִשְׁכְּנֹתָ֖יו אֲרַחֵ֑ם וְנִבְנְתָ֥ה עִיר֙ עַל־תִּלָּ֔הּ וְאַרְמ֖וֹן עַל־מִשְׁפָּט֥וֹ יֵשֵֽׁב׃מתוכם יצאו תודה וקול שמחה, הם ירבו ולא ימעטו, הם יתעצמו ולא יצטמצמו.
וְיָצָ֥א מֵהֶ֛ם תּוֹדָ֖ה וְק֣וֹל מְשַׂחֲקִ֑ים וְהִרְבִּתִים֙ וְלֹ֣א יִמְעָ֔טוּ וְהִכְבַּדְתִּ֖ים וְלֹ֥א יִצְעָֽרוּ׃הבנים יהיו כמו פעם, והקהילה שלפניי תתבסס, ואני אעניש את כל מי שילחם בהם.
וְהָי֤וּ בָנָיו֙ כְּקֶ֔דֶם וַעֲדָת֖וֹ לְפָנַ֣י תִּכּ֑וֹן וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַ֖ל כָּל־לֹחֲצָֽיו׃הבטחת השיבה והקשר החדש
הוא יהיה חשוב ממנו, והשליט שלו יצא מתוכו. אני אקרב אותו ואתקרב אליו, כי מי זה שעשה לו את הלב להתקרב אלי, נאמר הַשֵּׁם.
וְהָיָ֨ה אַדִּיר֜וֹ מִמֶּ֗נּוּ וּמֹֽשְׁלוֹ֙ מִקִּרְבּ֣וֹ יֵצֵ֔א וְהִקְרַבְתִּ֖יו וְנִגַּ֣שׁ אֵלָ֑י כִּי֩ מִ֨י הוּא־זֶ֜ה עָרַ֧ב אֶת־לִבּ֛וֹ לָגֶ֥שֶׁת אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃אתם תהיו לי לעם, ואני אהיה לכם לאלוהים.
וִהְיִ֥יתֶם לִ֖י לְעָ֑ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ (ס)הנה סערת הַשֵּׁם, חמה יצאה. סערה גוברת על ראש הרשעים, והיא תמתין.
הִנֵּ֣ה ׀ סַעֲרַ֣ת יְהוָ֗ה חֵמָה֙ יָֽצְאָ֔ה סַ֖עַר מִתְגּוֹרֵ֑ר עַ֛ל רֹ֥אשׁ רְשָׁעִ֖ים יָחֽוּל׃חרון אף הַשֵּׁם לא יסוף עד שיעשה ויקיים את כוונות ליבו. בסוף הימים נבין זאת.
לֹ֣א יָשׁ֗וּב חֲרוֹן֙ אַף־יְהוָ֔ה עַד־עֲשֹׂת֥וֹ וְעַד־הֲקִימ֖וֹ מְזִמּ֣וֹת לִבּ֑וֹ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִ֖ים תִּתְבּ֥וֹנְנוּ בָֽהּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הבטחת השיבה לארץ
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּתָב־לְךָ֗ אֵ֧ת כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֵלֶ֖יךָ אֶל־סֵֽפֶר׃
כִּ֠י הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְ֠שַׁבְתִּי אֶת־שְׁב֨וּת עַמִּ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל וִֽיהוּדָ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה וַהֲשִׁבֹתִ֗ים אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לַאֲבוֹתָ֖ם וִֽירֵשֽׁוּהָ׃ (פ)
וְאֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶל־יְהוּדָֽה׃
קוֹל הָרְעִידָה וְהַגְּאֻלָּה הַבָּאָה
כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה ק֥וֹל חֲרָדָ֖ה שָׁמָ֑עְנוּ פַּ֖חַד וְאֵ֥ין שָׁלֽוֹם׃
שַׁאֲלוּ־נָ֣א וּרְא֔וּ אִם־יֹלֵ֖ד זָכָ֑ר מַדּוּעַ֩ רָאִ֨יתִי כָל־גֶּ֜בֶר יָדָ֤יו עַל־חֲלָצָיו֙ כַּיּ֣וֹלֵדָ֔ה וְנֶהֶפְכ֥וּ כָל־פָּנִ֖ים לְיֵרָקֽוֹן׃
ה֗וֹי כִּ֥י גָד֛וֹל הַיּ֥וֹם הַה֖וּא מֵאַ֣יִן כָּמֹ֑הוּ וְעֵֽת־צָרָ֥ה הִיא֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וּמִמֶּ֖נָּה יִוָּשֵֽׁעַ׃
וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻ֣ם ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת אֶשְׁבֹּ֤ר עֻלּוֹ֙ מֵעַ֣ל צַוָּארֶ֔ךָ וּמוֹסְרוֹתֶ֖יךָ אֲנַתֵּ֑ק וְלֹא־יַעַבְדוּ־ב֥וֹ ע֖וֹד זָרִֽים׃
הבטחת הגאולה והשיבה
וְעָ֣בְד֔וּ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וְאֵת֙ דָּוִ֣ד מַלְכָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָקִ֖ים לָהֶֽם׃ (ס)
וְאַתָּ֡ה אַל־תִּירָא֩ עַבְדִּ֨י יַעֲקֹ֤ב נְאֻם־יְהֹוָה֙ וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִנְנִ֤י מוֹשִֽׁיעֲךָ֙ מֵֽרָח֔וֹק וְאֶֽת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַעֲקֹ֛ב וְשָׁקַ֥ט וְשַׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃
כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י נְאֻם־יְהוָ֖ה לְהֽוֹשִׁיעֶ֑ךָ כִּי֩ אֶעֱשֶׂ֨ה כָלָ֜ה בְּכָֽל־הַגּוֹיִ֣ם ׀ אֲשֶׁ֧ר הֲפִצוֹתִ֣יךָ שָּׁ֗ם אַ֤ךְ אֹֽתְךָ֙ לֹֽא־אֶעֱשֶׂ֣ה כָלָ֔ה וְיִסַּרְתִּ֙יךָ֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט וְנַקֵּ֖ה לֹ֥א אֲנַקֶּֽךָּ׃ (פ)
כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֖ה אָנ֣וּשׁ לְשִׁבְרֵ֑ךְ נַחְלָ֖ה מַכָּתֵֽךְ׃
חורבן ועינוי בשל העוונות
אֵֽין־דָּ֥ן דִּינֵ֖ךְ לְמָז֑וֹר רְפֻא֥וֹת תְּעָלָ֖ה אֵ֥ין לָֽךְ׃
כָּל־מְאַהֲבַ֣יִךְ שְׁכֵח֔וּךְ אוֹתָ֖ךְ לֹ֣א יִדְרֹ֑שׁוּ כִּי֩ מַכַּ֨ת אוֹיֵ֤ב הִכִּיתִיךְ֙ מוּסַ֣ר אַכְזָרִ֔י עַ֚ל רֹ֣ב עֲוֺנֵ֔ךְ עָצְמ֖וּ חַטֹּאתָֽיִךְ׃
מַה־תִּזְעַק֙ עַל־שִׁבְרֵ֔ךְ אָנ֖וּשׁ מַכְאֹבֵ֑ךְ עַ֣ל ׀ רֹ֣ב עֲוֺנֵ֗ךְ עָֽצְמוּ֙ חַטֹּאתַ֔יִךְ עָשִׂ֥יתִי אֵ֖לֶּה לָֽךְ׃
לָכֵ֞ן כָּל־אֹכְלַ֙יִךְ֙ יֵאָכֵ֔לוּ וְכָל־צָרַ֥יִךְ כֻּלָּ֖ם בַּשְּׁבִ֣י יֵלֵ֑כוּ וְהָי֤וּ שֹׁאסַ֙יִךְ֙ לִמְשִׁסָּ֔ה וְכָל־בֹּזְזַ֖יִךְ אֶתֵּ֥ן לָבַֽז׃
הבטחת השיקומו של ציוֹן
כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ וּמִמַּכּוֹתַ֥יִךְ אֶרְפָּאֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֤י נִדָּחָה֙ קָ֣רְאוּ לָ֔ךְ צִיּ֣וֹן הִ֔יא דֹּרֵ֖שׁ אֵ֥ין לָֽהּ׃ (ס)
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִי־שָׁב֙ שְׁבוּת֙ אָהֳלֵ֣י יַֽעֲק֔וֹב וּמִשְׁכְּנֹתָ֖יו אֲרַחֵ֑ם וְנִבְנְתָ֥ה עִיר֙ עַל־תִּלָּ֔הּ וְאַרְמ֖וֹן עַל־מִשְׁפָּט֥וֹ יֵשֵֽׁב׃
וְיָצָ֥א מֵהֶ֛ם תּוֹדָ֖ה וְק֣וֹל מְשַׂחֲקִ֑ים וְהִרְבִּתִים֙ וְלֹ֣א יִמְעָ֔טוּ וְהִכְבַּדְתִּ֖ים וְלֹ֥א יִצְעָֽרוּ׃
וְהָי֤וּ בָנָיו֙ כְּקֶ֔דֶם וַעֲדָת֖וֹ לְפָנַ֣י תִּכּ֑וֹן וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַ֖ל כָּל־לֹחֲצָֽיו׃
הבטחת השיבה והקשר החדש
וְהָיָ֨ה אַדִּיר֜וֹ מִמֶּ֗נּוּ וּמֹֽשְׁלוֹ֙ מִקִּרְבּ֣וֹ יֵצֵ֔א וְהִקְרַבְתִּ֖יו וְנִגַּ֣שׁ אֵלָ֑י כִּי֩ מִ֨י הוּא־זֶ֜ה עָרַ֧ב אֶת־לִבּ֛וֹ לָגֶ֥שֶׁת אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃
וִהְיִ֥יתֶם לִ֖י לְעָ֑ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ (ס)
הִנֵּ֣ה ׀ סַעֲרַ֣ת יְהוָ֗ה חֵמָה֙ יָֽצְאָ֔ה סַ֖עַר מִתְגּוֹרֵ֑ר עַ֛ל רֹ֥אשׁ רְשָׁעִ֖ים יָחֽוּל׃
לֹ֣א יָשׁ֗וּב חֲרוֹן֙ אַף־יְהוָ֔ה עַד־עֲשֹׂת֥וֹ וְעַד־הֲקִימ֖וֹ מְזִמּ֣וֹת לִבּ֑וֹ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִ֖ים תִּתְבּ֥וֹנְנוּ בָֽהּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מציג את הבטחות הנביא ירמיהו על חזרת העם מגלות, על הגאולה ועל שיקום ציון לאחר תקופת ייסורים.
הבטחת השיבה לארץ
הנבואה לירמיהו הכוללת הוראה לתעד את דברי ה' בספר. התוכן מבטיח כי בעתיד ה' ישיב את שבוי עמי ישראל ויהודה לארצם, ויאפשר להם לרשת אותה מחדש.
קוֹל הָרְעִידָה וְהַגְּאֻלָּה הַבָּאָה
הנבואה מתארת תקופה של אימה גדולה וסבל קשה, המתבטאת בפחד ובתחושת צרה עמוקה עבור יעקב. יחד עם זאת, הבטחה אלוהית מבשרת על יום שבו הַשֵּׁם ישבור את עול השעבוד והזרים לא ישלטו יותר בעם.
הבטחת הגאולה והשיבה
הפסוקים מתארים את תקופת הגאולה העתידית, בה עם ישראל ישוב לעבוד את הַשֵּׁם ואת דוד המלך הנבחר. הַשֵּׁם מבטיח לעבדו יעקב שלא ייראה פחד או ייאוש, שכן הוא יציל את העם ואת צאצאיו מהגלות. התהליך יכלול תיקון ומשפט, למרות עוצמת הנזק שנגרם בגלל החטאים.
חורבן ועינוי בשל העוונות
פסוקים אלו מתארים את מצבה הקשה של העם, שאין לו משפט או מרפא. הנביא מסביר שהאויבים והחורבן הם תוצאה של חטאים שהתחזקו והעוונות שהצטברו, עד כדי כך שאפילו האוהבים שכחו את העם. בסוף, האויבים יחטאו בנזק עצמי, בעוד השודדים יחטאו בתוצאה של פירוק וחורבן.
הבטחת השיקומו של ציוֹן
הנבואה מבטיחה את החזרת עם ישראל למצבו הקודם. הַשֵּׁם מבטיח לרפא את ציוֹן לאחר המכות ולהשיב את אוהלי יעקב לשגשוג. העיר תקום מחדש עם תודה ושמחה, והעם יתעצם ויתרבה, בעוד שהשם יתייצב נגד כל יריבי העם.
הבטחת השיבה והקשר החדש
הפסוקים מתארים תקופה של התחדשות הקשר בין הַשֵּׁם לעמו. ראשית, מתוארת התפתחות של שליט חדש וקירבה מחודשת לאלוהות. לאחר מכן, הַשֵּׁם מבטיח שהעם יהיה לו לעם והוא יהיה להם לאלוהים. הפסוקים מסתיימים באזהרה על סערת חמה וזעם הַשֵּׁם על הרשעים, תוך הבטחה שכוונות הַשֵּׁם יתממשו ויתבררו בסוף הימים.
הפסוקים מתארים את תהליך החזרה מהגלות ואת הקשר המחודש בין עם ישראל להשם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חיי עם יעקב אבינו
״בָּתַר דִּסְעוּד אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת. אֲמַר לֵיהּ: וְכִי בִּכְדִי סְפַדוּ סַפְדָּנַיָּא וַחֲנַטוּ חָנְטַיָּיא וּקְבַרוּ קַבָּרַיָּיא? אֲמַר לֵיהּ: מִקְרָא״
בטעם רב פוסק רבי יוחנן שגם יעקב אבינו לא מת באמת. כשאדם שואל אותו איך זה ייתכן, כשהוא הרי נטמן ונקבר בכבוד, התשובה היא שהדברים נלקחו מתוך הפשט של הפסוק. הפסוק אומר שהשם מבטיח לעבד יעקב שלא יירא, כי הוא יגאל אותו ואת זרעו ממרחק ומארץ שבי$. הפרשנות כאן מבוססת על שיטת המקרא, שמשתמשת בשיטת המקשה. מכיוון שהפסוק מדבר על גאולת הזרע, ניתן להבין מהפסוק גם שהזרע עצמו, שהוא יעקב, ממשיך להתקיים בחיים. כלומר, אם הזרע בחיים, גם האב בחיים.
תענית ה׳ ב:ט׳ ↗הבטחת הקידום והירידה של עם ישראל
״רַבִּי נַחְמָן פָּתַח (ירמיה ל, י): וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, מְדַבֵּר בְּיַעֲקֹב, דִּכְתִיב (בראשית כח, יב): וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל״
בְּפֵרוּשׁ הַמַּקְור הַמְּסֻבָּךְ מִוַּיקְרָה רַבָּה, רַבִּי נַחְמָן מְבִיא מִלְּמַדָּה עַל הַפֶּסוּק בְּיִרְמְיָהוּ: "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב". הַמְּסוֹרָה מְצַיֶּנת שְׁתֵּי הַשְׁקָפוֹת עַל הַחֲזוֹנוֹת שֶׁרָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ. בְּהַשְׁקָפָה הָרִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁמְּסַבֵּל רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶרְאָה לְיַעֲקֹב שֶׁמַּעֲלוֹת וְיָרְדוֹת שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כְּמוֹ בָּבֶל וּמָדַי וְיָוָן, וְיַעֲקֹב פָּחַד מִחֲשֹׁב שֶׁגַּם לוֹ תְּהֵינֶה יְרִידָה. הַשְׁקָפָה שְׁנִיָּה, עַל פִּי רַבִּי מֵאִיר, מַדְגִּישָׁה שֶׁהַמַּעֲלוֹת וְהַיְּרִידוֹת הַכְּלָלִיּוֹת קָבוּעוֹת, אַךְ יַעֲלִיתוּ אֶת יַעֲקֹב, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִבְטִיחַ לוֹ שֶׁאִם יַעֲלֶה – לֹא יֵרֵד. הַמְּסוֹרָה מַצְגָּה קוֹשִׁי אֱמוּנִי: יַעֲקֹב אָבִינוּ, בְּרֶגַע הַפַּחַד, לֹא הֶאֱמִין לַהַבְטָחָה וְלֹא עָלָה. כְּתוֹצאָה, הַמְּסוֹרָה מְסַיֶּם בְּאַלְמָה קָשָׁה עַל בְּנֵי יַעֲקֹב, שֶׁלְּפִי הַפֵּרוּשׁ הַמְּסוּבָּה, עָתִידִים לִשְׁעוֹת תַּחַת מִסִּים וּמִסְעוֹת כְּבָר לֹא לִהְיוֹת בְּמַעֲלָה, בִּשְׁלֶב שֶׁל חֻרְבָּן וְעֲבֹדָה. הַמְּקָור מְצַיֵּן כְּשִיּוֹת שׁוֹנוֹת בְּהַבְטָה הָאֱלֹהִית בֵּין הַדּוֹרוֹת.
ויקרא רבה כ״ט:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הכאב של הלידה החדשה
״אם יולד זכר. אם דרך לזכרים ללדת שיאחזום חבלים כיולדה:״
בפסוק זה מופיע דימוי של אישה שנמצאת בתהליך לידה קשה. הנביא ירמיהו מתאר מצב של סבל ותנועה של כאב, המדמה את המצב הקשה של עם ישראל. הדימוי משתמש בתחושת הצירים כדי להמחיש את המעבר המכאוב מגלות לתקווה. רש"י מסביר את המילים לגבי הלידה והחבלים. לפי פירושו, הכוונה היא למצב שבו הלידה מתקשה, ועל כן משתמשים בחבלים כדי לעזור לתהליך ולהחזיק את הכל יחד. הרש"י מתמקד בהבנת הפעולה הפיזית המתוארת בטקסט.
רש״י על ירמיהו 30:6:1 ↗הבטחת השיקום וצדקת הדין
״שאסיך למשסה. לשון ביזה וכת"י ויהון עדיך לעדי:״
בפסוקים אלו מירמיהו הנביא מביא מסר של תקווה ושל דין. הנביא מדבר על התקופה שבה יחזור העם מגלותם. הוא מבטיח שמי שחרב את ירושלים תעבור תקופה של סבל ומשעבוד. הדין יחזור על מי שעשה נזק לעם ישראל. רש"י מפרש את המילים לגבי מי שירצה לבזות את העם, ומסביר שהכוונה היא לביזה. הוא גם מבהיר את המשמעות של המושג עדי, המסמל את הכבוד שאבד. הפירוש מתמקד בשינוי המעמד של השופט והנשדד, כאשר הכבוד יחזור למי שנושג.
רש״י על ירמיהו 30:16:2 ↗התחושה הפיזית של הצרות
״שאלו נא וראו. אמר בדרך מליצה שאלו עתה לאנשים וראו מה הנעשה בעולם אם דרך הזכר ללדת בנים להיות לו חבלי יולדה וכאומר הלא זה״
בפסוק זה, ירמיהו מתאר מצב של כאב וסבל עמוק. הוא משתמש בדימוי של אישה שנמצאת בעיצומה של לידה קשה, כדי להמחיש את רמת החרדה והצער. הכאב כל כך חזק, שהוא נראה כמו חבלים שמתפתלים סביב הגוף. המצודת דוד מסביר שירמיהו השתמש בלשון ציורית. הוא ביקש מהאנשים להביט סביבם ולראות את המציאות. לפי המצודת דוד, ירמיהו מציין שכל הגברים נראים כאילו הם סובלים מכאבי לידה, ופניהם הפכו לירוקים, בדיוק כמו נשים ברגע הלידה הקשה. הפירוש מתמקד בכך שהתמונה הציורית נועדה להמחיש את עוצמת המצוקה שחשים האנשים.
מצודת דוד על ירמיהו 30:6:1 ↗הבטחת השיקום והחזרה לחיים
״ומשכנותיו ארחם. לבל יהיו שוממים:״
בקטע זה מופיע חלק מדברי הנבואה של ירמיהו, העוסקים בשיקום העם. המפרש מצודת דוד מסביר כי הַשֵּׁם מבטיח לרחם על המשכנות והמגורים של העם, כדי שלא יישארו עזובים וריקניים. המטרה היא להחזיר את החיוניות למקומות שהיו שוממים. הפרשנות מתמקדים בשינוי המצב מכיבוש וריקון לחזרה של בני אדם ושל חיים למקומות הללו. הגישה כאן היא פשוטה ומדגישה את הרחמים האלוהיים כגורם המונע את ההשמדה המוחלטת ומתקן את ההרס.
מצודת דוד על ירמיהו 30:18:2 ↗