כדי לומר: הנה, אדם ישלח את אשתו והיא תלך ממנו ותהיה לגבר אחר, האם הוא יוכל לשוב אליה שוב? האם הארץ הזאת לא תזדון בבגידות רבות? ואת זנדת עם רבים, ושוב אליי, נאמר ה׳.
לֵאמֹ֡ר הֵ֣ן יְשַׁלַּ֣ח אִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֩ וְהָלְכָ֨ה מֵאִתּ֜וֹ וְהָיְתָ֣ה לְאִישׁ־אַחֵ֗ר הֲיָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יהָ֙ ע֔וֹד הֲל֛וֹא חָנ֥וֹף תֶּחֱנַ֖ף הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְאַ֗תְּ זָנִית֙ רֵעִ֣ים רַבִּ֔ים וְשׁ֥וֹב אֵלַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ירמיהו · פרק ג׳
קריאת התשובה של יהודה
השוואת בגידת יהודה לבגידת אישה, קריאה להתנתק מעבודה זרה, והבטחת חזרה לקשר עם הַשֵּׁם
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו ג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קריאת התשובה של יהודה
הרי את עינייך על שפתייך ותראי, איפה לא שגית בשבילם, האם ישבת להם בדרכים כמו נודדת במדבר? והזדת את הארץ בזנותיך וברועך.
שְׂאִֽי־עֵינַ֨יִךְ עַל־שְׁפָיִ֜ם וּרְאִ֗י אֵיפֹה֙ לֹ֣א שגלת [שֻׁכַּ֔בְתְּ] עַל־דְּרָכִים֙ יָשַׁ֣בְתְּ לָהֶ֔ם כַּעֲרָבִ֖י בַּמִּדְבָּ֑ר וַתַּחֲנִ֣יפִי אֶ֔רֶץ בִּזְנוּתַ֖יִךְ וּבְרָעָתֵֽךְ׃על המילים
הטקסט המקורי כולל ספק לגבי המילה שגלת.
ורבים נמנעו, אך לא היה נשיקה, וקצף של אישה זונה היה לך, את הכל הכלית.
וַיִּמָּנְע֣וּ רְבִבִ֔ים וּמַלְק֖וֹשׁ ל֣וֹא הָיָ֑ה וּמֵ֨צַח אִשָּׁ֤ה זוֹנָה֙ הָ֣יָה לָ֔ךְ מֵאַ֖נְתְּ הִכָּלֵֽם׃הרי מעתה לא קראתי לאבי, אתה מנהיג נעוריי.
הֲל֣וֹא מֵעַ֔תָּה קראתי [קָרָ֥את] לִ֖י אָבִ֑י אַלּ֥וּף נְעֻרַ֖י אָֽתָּה׃בגידת ישראל ויהודה
האם זה יישאר לנצח? או שזה יישמר לעד? הנה, דיברתי ואת עשית את הרעות ויכולת.
הֲיִנְטֹ֣ר לְעוֹלָ֔ם אִם־יִשְׁמֹ֖ר לָנֶ֑צַח הִנֵּ֥ה דברתי [דִבַּ֛רְתְּ] וַתַּעֲשִׂ֥י הָרָע֖וֹת וַתּוּכָֽל׃ (פ)ואמר הַשֵׁם אליי בימי המלך יאשיהו: הרי ראית מה עשתה ישראל המבוגשת. היא הלכה על כל הר גבוה ותחת כל עץ רענן וזנת שם.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י בִּימֵי֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ הֲֽרָאִ֔יתָ אֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל הֹלְכָ֨ה הִ֜יא עַל־כָּל־הַ֣ר גָּבֹ֗הַּ וְאֶל־תַּ֛חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָ֖ן וַתִּזְנִי־שָֽׁם׃ואמרתי: אחרי שעשית את כל אלה, תחזרי אליי, אבל היא לא חזרה, וראית את יהודה אחותה בבגידה.
וָאֹמַ֗ר אַחֲרֵ֨י עֲשׂוֹתָ֧הּ אֶת־כָּל־אֵ֛לֶּה אֵלַ֥י תָּשׁ֖וּב וְלֹא־שָׁ֑בָה ותראה [וַתֵּ֛רֶא] בָּגוֹדָ֥ה אֲחוֹתָ֖הּ יְהוּדָֽה׃ונבהלתי, כי על כל אותות הבגידה של ישראל המבוגשת, שלחתי אותה ונתתי לה את ספר הברית שלה, אבל יהודה אחותה לא פחדה בבגדותיה, והיא הלכה וגם היא זנת.
וָאֵ֗רֶא כִּ֤י עַל־כָּל־אֹדוֹת֙ אֲשֶׁ֤ר נִֽאֲפָה֙ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁלַּחְתִּ֕יהָ וָאֶתֵּ֛ן אֶת־סֵ֥פֶר כְּרִיתֻתֶ֖יהָ אֵלֶ֑יהָ וְלֹ֨א יָֽרְאָ֜ה בֹּֽגֵדָ֤ה יְהוּדָה֙ אֲחוֹתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ וַתִּ֥זֶן גַּם־הִֽיא׃בגידת יהודה והזמנת ישראל לתשובה
הִיא הִתְפַּלְּטָה בְּכָל הַבֹּשֶׁת שֶׁל זְנוּתָהּ, וְהִיא הִזְבִּינוּ אֶת הָאָרֶץ וְזָנַת אֶת הָאֶבֶם וְאֶת הָעֵץ.
וְהָיָה֙ מִקֹּ֣ל זְנוּתָ֔הּ וַתֶּחֱנַ֖ף אֶת־הָאָ֑רֶץ וַתִּנְאַ֥ף אֶת־הָאֶ֖בֶן וְאֶת־הָעֵֽץ׃וְלַמְרוֹת כָּל זֶה, יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ לֹא שָׁבָה אֵלַי בְּכָל לִבָּהּ, אֶלָּא בְּשֶׁקֶר, כֹּה אָמַר הַשֵּׁם.
וְגַם־בְּכָל־זֹ֗את לֹא־שָׁ֨בָה אֵלַ֜י בָּגוֹדָ֧ה אֲחוֹתָ֛הּ יְהוּדָ֖ה בְּכָל־לִבָּ֑הּ כִּ֥י אִם־בְּשֶׁ֖קֶר נְאֻם־יְהוָֽה׃ (פ)וַיֹּאמֶר הַשֵּׁם אֵלַי: נֶכְסָה שֶׁלָּהּ צְדֵקָה, יִשְׂרָאֵל הַמְשׁוּבָה, מִפְּנֵי יְהוּדָה הַמְבֶגֶדֶת.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י צִדְּקָ֥ה נַפְשָׁ֖הּ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל מִבֹּגֵדָ֖ה יְהוּדָֽה׃לֵךְ וְקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לַצָּפוֹן, וְאָמַר: שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל הַמְשׁוּבָה, כֹּה אָמַר הַשֵּׁם; לֹא אֶסֹּתֵר פָּנַי מִכֶּם, כִּי אֲנִי חָסִיד, כֹּה אָמַר הַשֵּׁם, וְלֹא אֶכְעַס לְעוֹלָם.
הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ אֶת־הַדְּבָרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה צָפ֗וֹנָה וְ֠אָמַרְתָּ שׁ֣וּבָה מְשֻׁבָ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לֽוֹא־אַפִּ֥יל פָּנַ֖י בָּכֶ֑ם כִּֽי־חָסִ֤יד אֲנִי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לֹ֥א אֶטּ֖וֹר לְעוֹלָֽם׃קריאה לתשובה והבטחת גאולה
אבל תדעי את אשמתך, כי בַּשֵּׁם אֱלֹהַיִךְ בגדת. פיזרת את דרכייך אחרי זרים, תחת כל עץ רענן, ולא שמעת לקולי, כך אומר הַשֵּׁם.
אַ֚ךְ דְּעִ֣י עֲוֺנֵ֔ךְ כִּ֛י בַּיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖יִךְ פָּשָׁ֑עַתְּ וַתְּפַזְּרִ֨י אֶת־דְּרָכַ֜יִךְ לַזָּרִ֗ים תַּ֚חַת כָּל־עֵ֣ץ רַעֲנָ֔ן וּבְקוֹלִ֥י לֹא־שְׁמַעְתֶּ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃שובו, בנים בוגדים, כך אומר הַשֵּׁם, כי אני בעלכם. אקח אתכם, אחד מכל עיר ושניים מכל משפחה, ואביא אתכם לציון.
שׁ֣וּבוּ בָנִ֤ים שׁוֹבָבִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֥י אָנֹכִ֖י בָּעַ֣לְתִּי בָכֶ֑ם וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶחָ֣ד מֵעִ֗יר וּשְׁנַ֙יִם֙ מִמִּשְׁפָּחָ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם צִיּֽוֹן׃ואתן לכם רועים לפי לבי, וירעו אתכם בדעת ובתבונה.
וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֛ם רֹעִ֖ים כְּלִבִּ֑י וְרָע֥וּ אֶתְכֶ֖ם דֵּעָ֥ה וְהַשְׂכֵּֽיל׃ויהיה כשתרבו ותפרחו בארץ, בימים האלה, כך אומר הַשֵּׁם, שלא יגידו עוד את ארון ברית הַשֵּׁם, הוא לא יעלה על הלב, לא יזכרו אותו, לא יבקרו אותו ולא יעשו אותו עוד.
וְהָיָ֡ה כִּ֣י תִרְבּוּ֩ וּפְרִיתֶ֨ם בָּאָ֜רֶץ בַּיָּמִ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לֹא־יֹ֣אמְרוּ ע֗וֹד אֲרוֹן֙ בְּרִית־יְהוָ֔ה וְלֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עַל־לֵ֑ב וְלֹ֤א יִזְכְּרוּ־בוֹ֙ וְלֹ֣א יִפְקֹ֔דוּ וְלֹ֥א יֵעָשֶׂ֖ה עֽוֹד׃התקווה להתאחדות והבגידה של ישראל
בֶּעֵת הַזֹּאת יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַיִם "כִּסֵּא הַשֵּׁם", וְכָל הַעֲמִים יְנַקּוּ אוֹתָהּ לְשֵׁם הַשֵּׁם, וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי עִקְשׁוּת לִבָּם הָרָע.
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יִקְרְא֤וּ לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ כִּסֵּ֣א יְהוָ֔ה וְנִקְוּ֨וּ אֵלֶ֧יהָ כָֽל־הַגּוֹיִ֛ם לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה לִירוּשָׁלִָ֑ם וְלֹא־יֵלְכ֣וּ ע֔וֹד אַחֲרֵ֕י שְׁרִר֖וּת לִבָּ֥ם הָרָֽע׃ (ס)בַּיָּמִים הָהֵם בֵּית יְהוּדָה יֵלֵךְ עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְהֵם יָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן אֶל הָאָרֶץ שֶׁנָּתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה יֵלְכ֥וּ בֵית־יְהוּדָ֖ה עַל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְיָבֹ֤אוּ יַחְדָּו֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר הִנְחַ֖לְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃וַאֲנִי אָמַרְתִּי: אֵיךְ אֶהֱיהָ לְבָנִים וְאֶתֵּן לָךְ אֶרֶץ חֲמוּדָה, נַחֲלַת צְבָאִים שֶׁל עַמִּים? וְאָמַרְתִּי: "אַבִּי, קִרְאִי לִי" וְלֹא תַחֲזְרוּ אַחֲרַי.
וְאָנֹכִ֣י אָמַ֗רְתִּי אֵ֚יךְ אֲשִׁיתֵ֣ךְ בַּבָּנִ֔ים וְאֶתֶּן־לָךְ֙ אֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֔ה נַחֲלַ֥ת צְבִ֖י צִבְא֣וֹת גּוֹיִ֑ם וָאֹמַ֗ר אָבִי֙ תקראו־[תִּקְרְאִי־] לִ֔י וּמֵאַחֲרַ֖י לֹ֥א תשובו [תָשֽׁוּבִי׃]אַךְ אִשָּׁה בּוֹגֶדֶת בְּבַעְלָהּ, כֵּן בִּגְדְתֶם בִּי, בֵּית יִשְׂרָאֵל, אָמַר הַשֵּׁם.
אָכֵ֛ן בָּגְדָ֥ה אִשָּׁ֖ה מֵרֵעָ֑הּ כֵּ֣ן בְּגַדְתֶּ֥ם בִּ֛י בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָֽה׃קריאת תשובה לישראל
שומעים קול על השפתיים, בכי של בני ישראל המתחננים, כי הם עקמו את דרכם ושכחו את ה׳ אלוהיהם.
ק֚וֹל עַל־שְׁפָיִ֣ים נִשְׁמָ֔ע בְּכִ֥י תַחֲנוּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י הֶעֱוּוּ֙ אֶת־דַּרְכָּ֔ם שָׁכְח֖וּ אֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃שובו, בני בוגדים, אני אמר את חטאיכם. הנה, אנחנו באים אחריכם, כי אתה ה׳ אלוהינו.
שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹֽתֵיכֶ֑ם הִנְנוּ֙ אָתָ֣נוּ לָ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃באמת, השקר נמצא על הגבעות, בהמוני ההרים. באמת, ביהוה אלוהינו נמצא הישועה של ישראל.
אָכֵ֥ן לַשֶּׁ֛קֶר מִגְּבָע֖וֹת הָמ֣וֹן הָרִ֑ים אָכֵן֙ בַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ תְּשׁוּעַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃והבושה אכלה את המאמץ של אבותינו מנעורינו, את צאן ובהמתם, ואת בניהם ואת בנותיהם.
וְהַבֹּ֗שֶׁת אָֽכְלָ֛ה אֶת־יְגִ֥יעַ אֲבוֹתֵ֖ינוּ מִנְּעוּרֵ֑ינוּ אֶת־צֹאנָם֙ וְאֶת־בְּקָרָ֔ם אֶת־בְּנֵיהֶ֖ם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶֽם׃הַוֶּעַלְת הָעֲוֹן וְהַהִתְכַּסִּים
נִשְׁכַּב בַּבֹּשֶׁת שֶׁלָּנוּ וְתְכַסֶּה אוֹתָנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּל הַבַּתִּים שֶׁלָּנוּ מִתְכַסִּים, כִּי לַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְתֶּם וְאַבִּינוּ מֵעֲצַרְתֵּנוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְלֹא שָׁמַעְנוּ לְקוֹל הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ.
נִשְׁכְּבָ֣ה בְּבָשְׁתֵּ֗נוּ וּֽתְכַסֵּנוּ֮ כְּלִמָּתֵנוּ֒ כִּי֩ לַיהוָ֨ה אֱלֹהֵ֜ינוּ חָטָ֗אנוּ אֲנַ֙חְנוּ֙ וַאֲבוֹתֵ֔ינוּ מִנְּעוּרֵ֖ינוּ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְלֹ֣א שָׁמַ֔עְנוּ בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קריאת התשובה של יהודה
לֵאמֹ֡ר הֵ֣ן יְשַׁלַּ֣ח אִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֩ וְהָלְכָ֨ה מֵאִתּ֜וֹ וְהָיְתָ֣ה לְאִישׁ־אַחֵ֗ר הֲיָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יהָ֙ ע֔וֹד הֲל֛וֹא חָנ֥וֹף תֶּחֱנַ֖ף הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְאַ֗תְּ זָנִית֙ רֵעִ֣ים רַבִּ֔ים וְשׁ֥וֹב אֵלַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
שְׂאִֽי־עֵינַ֨יִךְ עַל־שְׁפָיִ֜ם וּרְאִ֗י אֵיפֹה֙ לֹ֣א שגלת [שֻׁכַּ֔בְתְּ] עַל־דְּרָכִים֙ יָשַׁ֣בְתְּ לָהֶ֔ם כַּעֲרָבִ֖י בַּמִּדְבָּ֑ר וַתַּחֲנִ֣יפִי אֶ֔רֶץ בִּזְנוּתַ֖יִךְ וּבְרָעָתֵֽךְ׃
וַיִּמָּנְע֣וּ רְבִבִ֔ים וּמַלְק֖וֹשׁ ל֣וֹא הָיָ֑ה וּמֵ֨צַח אִשָּׁ֤ה זוֹנָה֙ הָ֣יָה לָ֔ךְ מֵאַ֖נְתְּ הִכָּלֵֽם׃
הֲל֣וֹא מֵעַ֔תָּה קראתי [קָרָ֥את] לִ֖י אָבִ֑י אַלּ֥וּף נְעֻרַ֖י אָֽתָּה׃
בגידת ישראל ויהודה
הֲיִנְטֹ֣ר לְעוֹלָ֔ם אִם־יִשְׁמֹ֖ר לָנֶ֑צַח הִנֵּ֥ה דברתי [דִבַּ֛רְתְּ] וַתַּעֲשִׂ֥י הָרָע֖וֹת וַתּוּכָֽל׃ (פ)
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י בִּימֵי֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ הֲֽרָאִ֔יתָ אֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל הֹלְכָ֨ה הִ֜יא עַל־כָּל־הַ֣ר גָּבֹ֗הַּ וְאֶל־תַּ֛חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָ֖ן וַתִּזְנִי־שָֽׁם׃
וָאֹמַ֗ר אַחֲרֵ֨י עֲשׂוֹתָ֧הּ אֶת־כָּל־אֵ֛לֶּה אֵלַ֥י תָּשׁ֖וּב וְלֹא־שָׁ֑בָה ותראה [וַתֵּ֛רֶא] בָּגוֹדָ֥ה אֲחוֹתָ֖הּ יְהוּדָֽה׃
וָאֵ֗רֶא כִּ֤י עַל־כָּל־אֹדוֹת֙ אֲשֶׁ֤ר נִֽאֲפָה֙ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁלַּחְתִּ֕יהָ וָאֶתֵּ֛ן אֶת־סֵ֥פֶר כְּרִיתֻתֶ֖יהָ אֵלֶ֑יהָ וְלֹ֨א יָֽרְאָ֜ה בֹּֽגֵדָ֤ה יְהוּדָה֙ אֲחוֹתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ וַתִּ֥זֶן גַּם־הִֽיא׃
בגידת יהודה והזמנת ישראל לתשובה
וְהָיָה֙ מִקֹּ֣ל זְנוּתָ֔הּ וַתֶּחֱנַ֖ף אֶת־הָאָ֑רֶץ וַתִּנְאַ֥ף אֶת־הָאֶ֖בֶן וְאֶת־הָעֵֽץ׃
וְגַם־בְּכָל־זֹ֗את לֹא־שָׁ֨בָה אֵלַ֜י בָּגוֹדָ֧ה אֲחוֹתָ֛הּ יְהוּדָ֖ה בְּכָל־לִבָּ֑הּ כִּ֥י אִם־בְּשֶׁ֖קֶר נְאֻם־יְהוָֽה׃ (פ)
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י צִדְּקָ֥ה נַפְשָׁ֖הּ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל מִבֹּגֵדָ֖ה יְהוּדָֽה׃
הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ אֶת־הַדְּבָרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה צָפ֗וֹנָה וְ֠אָמַרְתָּ שׁ֣וּבָה מְשֻׁבָ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לֽוֹא־אַפִּ֥יל פָּנַ֖י בָּכֶ֑ם כִּֽי־חָסִ֤יד אֲנִי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לֹ֥א אֶטּ֖וֹר לְעוֹלָֽם׃
קריאה לתשובה והבטחת גאולה
אַ֚ךְ דְּעִ֣י עֲוֺנֵ֔ךְ כִּ֛י בַּיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖יִךְ פָּשָׁ֑עַתְּ וַתְּפַזְּרִ֨י אֶת־דְּרָכַ֜יִךְ לַזָּרִ֗ים תַּ֚חַת כָּל־עֵ֣ץ רַעֲנָ֔ן וּבְקוֹלִ֥י לֹא־שְׁמַעְתֶּ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
שׁ֣וּבוּ בָנִ֤ים שׁוֹבָבִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֥י אָנֹכִ֖י בָּעַ֣לְתִּי בָכֶ֑ם וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶחָ֣ד מֵעִ֗יר וּשְׁנַ֙יִם֙ מִמִּשְׁפָּחָ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם צִיּֽוֹן׃
וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֛ם רֹעִ֖ים כְּלִבִּ֑י וְרָע֥וּ אֶתְכֶ֖ם דֵּעָ֥ה וְהַשְׂכֵּֽיל׃
וְהָיָ֡ה כִּ֣י תִרְבּוּ֩ וּפְרִיתֶ֨ם בָּאָ֜רֶץ בַּיָּמִ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לֹא־יֹ֣אמְרוּ ע֗וֹד אֲרוֹן֙ בְּרִית־יְהוָ֔ה וְלֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עַל־לֵ֑ב וְלֹ֤א יִזְכְּרוּ־בוֹ֙ וְלֹ֣א יִפְקֹ֔דוּ וְלֹ֥א יֵעָשֶׂ֖ה עֽוֹד׃
התקווה להתאחדות והבגידה של ישראל
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יִקְרְא֤וּ לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ כִּסֵּ֣א יְהוָ֔ה וְנִקְוּ֨וּ אֵלֶ֧יהָ כָֽל־הַגּוֹיִ֛ם לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה לִירוּשָׁלִָ֑ם וְלֹא־יֵלְכ֣וּ ע֔וֹד אַחֲרֵ֕י שְׁרִר֖וּת לִבָּ֥ם הָרָֽע׃ (ס)
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה יֵלְכ֥וּ בֵית־יְהוּדָ֖ה עַל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְיָבֹ֤אוּ יַחְדָּו֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר הִנְחַ֖לְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃
וְאָנֹכִ֣י אָמַ֗רְתִּי אֵ֚יךְ אֲשִׁיתֵ֣ךְ בַּבָּנִ֔ים וְאֶתֶּן־לָךְ֙ אֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֔ה נַחֲלַ֥ת צְבִ֖י צִבְא֣וֹת גּוֹיִ֑ם וָאֹמַ֗ר אָבִי֙ תקראו־[תִּקְרְאִי־] לִ֔י וּמֵאַחֲרַ֖י לֹ֥א תשובו [תָשֽׁוּבִי׃]
אָכֵ֛ן בָּגְדָ֥ה אִשָּׁ֖ה מֵרֵעָ֑הּ כֵּ֣ן בְּגַדְתֶּ֥ם בִּ֛י בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָֽה׃
קריאת תשובה לישראל
ק֚וֹל עַל־שְׁפָיִ֣ים נִשְׁמָ֔ע בְּכִ֥י תַחֲנוּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י הֶעֱוּוּ֙ אֶת־דַּרְכָּ֔ם שָׁכְח֖וּ אֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹֽתֵיכֶ֑ם הִנְנוּ֙ אָתָ֣נוּ לָ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
אָכֵ֥ן לַשֶּׁ֛קֶר מִגְּבָע֖וֹת הָמ֣וֹן הָרִ֑ים אָכֵן֙ בַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ תְּשׁוּעַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃
וְהַבֹּ֗שֶׁת אָֽכְלָ֛ה אֶת־יְגִ֥יעַ אֲבוֹתֵ֖ינוּ מִנְּעוּרֵ֑ינוּ אֶת־צֹאנָם֙ וְאֶת־בְּקָרָ֔ם אֶת־בְּנֵיהֶ֖ם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶֽם׃
הַוֶּעַלְת הָעֲוֹן וְהַהִתְכַּסִּים
נִשְׁכְּבָ֣ה בְּבָשְׁתֵּ֗נוּ וּֽתְכַסֵּנוּ֮ כְּלִמָּתֵנוּ֒ כִּי֩ לַיהוָ֨ה אֱלֹהֵ֜ינוּ חָטָ֗אנוּ אֲנַ֙חְנוּ֙ וַאֲבוֹתֵ֔ינוּ מִנְּעוּרֵ֖ינוּ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְלֹ֣א שָׁמַ֔עְנוּ בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מציגים את מצבה הרוחני של יהודה ושל ישראל, בין בגידה ועד תקווה לתשובה וגאולה.
קריאת התשובה של יהודה
הפסוקים מתארים את בגידותיה של יהודה באלוהים, המושווות לבגיעה של אישה עם גברים אחרים. ה׳ קורא לה להשוב אליו, תוך חשיפת חטאיה שבהם היא הלך אחרי דרכים זרות וזרמה עם רשעים, אך היא מצד אחד מתיימרת להכיר בבדידותה ובעבר שלה.
בגידת ישראל ויהודה
הפסוקים מתארים את בגידת ישראל בעבודת האלוהים דרך עבודת אלילים על הרים ועצים. למרות אזהרות והזדמנויות לתשובה, ישראל לא חזרה, וגם יהודה אחותה הלכה בדרכי הבגידה והזנות ולא פחדה מהעונש.
בגידת יהודה והזמנת ישראל לתשובה
הפסוקים מתארים את בגידת יהודה, שחטאה וזנת את הארץ בעבודה זרה אך לא שבת אל ה'. למרות זאת, ה' מציין כי יִשְׂרָאֵל הַמְשׁוּבָה צדקה יותר מיהודה המבגדת. הנביא נשלח להכריז לישראל את קריאת התשובה, תוך הבטחת חסד האל ותוכתו הנצחית.
קריאה לתשובה והבטחת גאולה
הנביא קורא לעם לחזור אל הַשֵּׁם לאחר בגידות רבות ופיזור דרכים. הַשֵּׁם מבטיח לאסוף את הבוגדים מכל מקום ולהביאם לציון. הוא מבטיח לתת להם מנהיגים טובים ורועים חכמים, ומבטיח תקופה של שגשוג שבה לא יהיה צורך בארון הברית הישן כי הקשר יהיה פנימי וחדש.
התקווה להתאחדות והבגידה של ישראל
הפסוקים מתארים תקופה עתידית של התחדשות ושיבה. ירושלים תקבל מעמד קדוש, ובית יהודה ובית ישראל יתאחדו בשיבה לארץ האבות. הנביא משווה את בגידת עם ישראל בבוראו לבגידה של אישה בבעלה, ומציין שהתקווה להתאחדות לא התממשה כפי שנועדה.
קריאת תשובה לישראל
הפסוקים מתארים את קריאת התשובה לבני ישראל שסטו מדרכם ושכחו את אלוהיהם. הנביא קורא לבוגדים לשוב אל ה', תוך הכרה בכך שהישועה נמצאת רק ביהוה, ומתאר את ההשלכות המביכות של חטאת האבות על הדורות הבאים.
הַוֶּעַלְת הָעֲוֹן וְהַהִתְכַּסִּים
הַפֶּסַח מְבַקֵּשׁ מֵהַקּוֹל לְהִתְכַּסֵּה בְּצֶדֶק וּלְהַסְתִּיר אֶת הַבֹּשֶׁת. הָעָם מִתְוֶה הַבְּרִית וּמֵוֶה הַחֲטָאִים הַמְּשֻׁלָּמִים מֵעֲצַרְתֵּנוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי לֹא הֵקְשִׁיבוּ לְקוֹל הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ.
הטקסט מסיים בתיאור המצב הקשה של העוונות וההסתתרות שבעם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הכוח של התשובה לשנות את הגזירה
״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁדּוֹחָה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד״
במדרש על מסכת יומה, רבי יוחנן מדגיש את העוצמה המדהית של התשובה. הוא מסביר שהתשובה היא כל כך חזקה, שהיא יכולה לבטל אפילו איסורים שמופיעים בתורה. לפי המדרש, התשובה משנה את המציאות של הדין ונותנת הזדמנות חדשה. הרבי יוחנן משתמש בפסוק מירימיה כדי להמחיש את הרעיון. הפסוק מדבר על מצב שבו אישה עזבה את בעלה והתחתנה עם גבר אחר. לפי חוקי התורה, בעלה הראשון לא יכול לשוב אליה. עם זאת, הנביא משתמש בדימוי הזה כדי להראות כמה העם חוטא, אך בסופו של דבר ה' קורא לו לחזור אליו. המדרש מתמקד בכוח השינוי של התשובה ולא בפרטי ההלכה.
יומא פ״ו ב:א׳ ↗המשמעות של גילוי ערוותי
״״לֵאמֹר״ – זוֹ גִּילּוּי עֲרָיוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר״. ״מִכֹּל עֵץ הַגָּן״ – וְלֹא גָּזֵל.״
בַּקְרָט הַמַּקְצֵר מִמִּשְׁנַת סַנֶדְרִין, הַמְפרֵשׁ הַסּוּגְיָה כְּמַסְקָה מֵהַמִּקְרָא, מְבִיא הֶלְכָה רְלוונטית לַמִּשְׁטַע כְּדֵי לְהַגְדִּיר אֶת הַמּוּשָׂג "לֵאמֹר". הַמְפרֵשׁ מְסַיֵּג אֶת הַגְּדָרַת הַמּעָשֶׁה שֶׁבַּמִּקְרָא בְּעַצְמוֹ, כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּין הַמּוּגָר וְהַמּוּגְדָר בְּגִילּוּי עֲרָיוֹת. הַמְפרֵשׁ מְסַבֵּל שְׁנֵי הַגְדָּרָה לַמִּקְרָא: רִאשׁוֹן, הַמּוּשָׂג "לֵאמֹר" מְצַיֵּן גִּילּוּי עֲרָיוֹת, כְּמוֹ בְּמִקְרָה שֶׁאִשָּׁה עוֹזֶבֶת אֶת בַּעְלָהּ וְהוֹלֶכֶת לְאִישׁ אַחֵר. שֵׁנִים, הַמְפרֵשׁ מַגְדִּיר אֶת הַמִּשְׁאָל "מִכֹּל עֵץ הַגָּן" כְּמַעֲשֶׂה שֶׁאֵינוֹ גְּזֵל, וְאֶת הַמּוּשָׂג "אָכֹל תֹּאכֵל" כְּמַעֲשֶׂה שֶׁאֵינוֹ אֲכִילַת אֵבֶר מִן הַחַי. הַהֶלְכָה הַזֹּאת מְסַיֶּגֶת אֶת הַמּוּשָׂגים הַמְּעֻמְעָמִים בַּמִּקְרָא.
סנהדרין נ״ו ב:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
החיפוש אחר הדרך
״הולכה. היתה הולכת על כל הר גבוה:״
בפסוק זה מי שליח הַשֵּׁם, ירמיהו, מתאר מצב של בוגשות. הוא מציג תמונה של אישה שסיירה על כל הר גבוה. היא עשתה את כל המאמץ כדי למצוא דרך אחרת, אך עדיין נשארה בנאמנות למעשיה. התיאור מדגיש את המרחב הרחב שבו היא חיפשה פתרון. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר שההליכה הייתה על כל הר גבוה. לפי הפירוש, הכוונה היא שהיא עברה על כל מקום גבוה ומרשים כדי לבדוק אפשרויות אחרות. רש"י מתמקד בפעולת החיפוש הפיזית והרחבה שהתרחשה במקומות הגבוהים.
רש״י על ירמיהו 3:6:4 ↗החזרה של עם ישראל אל הַשֵּׁם
״צבי צבאות גוים. צביון כל צבאות גוים:״
בַּקֶּטַע הַזֶּה מִסְפַּר רַשִׁי עַל הַפֶּסוּק הַטֶּעוּן בְּתִקְוָה, וְהוּא מַסְבִּיר אֶת הַמְּשֶׁמע שֶׁל הַמִּלִּים "צְבִי צְבָאוֹת גּוֹיִם". רַשִׁי מְבָרֵר כְּבָר בְּמַעֲטֵהוּ שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁכָּל צְבָאוֹת הַגּוֹיִם יִהְיוּ כְּצְבִי, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַיֹּפִי וְהַהַדְרָה שֶׁיִּהְיוּ בְּעֵת הַחֲזָרָה לַהַשֵּׁם. הַהֶסְפֵּר שֶׁל רַשִׁי מַתְרִים לְהַבְחִין בֵּין הַמָּשָׁל לְבֵין הַמְּצִיאוּת. הוּא לֹא מְסַבֵּל אֶת הַמִּלִּים לְמַשְׁמָעוּת אַחֶרֶת, אֶלָּא מַרְחיַב אֶת הַדְּמוּי שֶׁכְּבָר קַיָּם בַּטֶּקְסְט הַמִּקְרָאִי. הַמַּטְרָה הִיא לְהַבִּין אֶת הַהַבְדָּל שֶׁבֵּין הַמְּשׂוֹא הַנָּבוּאִי לְבֵין הַפֵּרוּשׁ הַקְּלָסִי.
רש״י על ירמיהו 3:19:3 ↗החזרה לבורשת והנאמנות לאלוהים
״ותזני שם. עבדת שם לפסילים:״
בקטע זה מופיע חלק מדברי הנביא ירמיהו, המתאר את מצבה הרוחני של יהודה. הטקסט משתמש בדימוי של אישה שזנה עם פסלים כדי לתאר את העזיבה של ה’השם. הדימוי מראה על קשר שבור ועל חוסר נאמנות למחויבות המקודשת. הפרשן מצודת דוד מסביר כי המילה "תזני" מתארת את עצם הפעולה של הזנות הפסלים, וכי המילה "עבדת" מציינת את השירות שהוצע להם. הפירוש מתמקד במשמעות הפעולה המדויקת של העבודה הזרה כפי שהיא מופיעה בטקסט המקורי.
מצודת דוד על ירמיהו 3:6:2 ↗הקשר האבוד בין עם ישראל להשם
״ואומר. אמרתי בענין זה תקראי לי אבי ולא תשובי מאחרי עד עולם:״
הפסוק מדבר על התקווה של הַשֵּׁם שתחזור הבת הנאמנת אליו. בפרשת ירמיהו, הַשֵּׁם מבטא רצון עמוק לקשר אישי וקרוב, כזה שבו העם יקרא לו "אבא" מתוך אהבה וקשר בלתי ניתן לניתוק. הדימוי כאן הוא של קשר משפחתי שבור שניתן לתקן. המצודת דוד מסביר את הפסוק בפרשנותו על ירמיהו. לפי המצודת דוד, הכוונה היא שהעם היה יכול לקרוא להשם "אבי" ולהישאר נאמן לו לנצח, בלי להתרחק או לשנות את הדרך. הפרשן מדגיש כאן את הציפייה למצב שבו הקשר יהיה יציב וקבוע, ללא הסחות דעת או בגידה.
מצודת דוד על ירמיהו 3:19:3 ↗