אלו הם דברי הספר ששלח ירמיה הנביא מירושלים אל ראשי הזקנים של הגולה, אל הכהנים, אל הנביאים ואל כל העם שנעקר מירושלים לבבל על ידי נבוכדנצר.
וְאֵ֙לֶּה֙ דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֛ח יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא מִירוּשָׁלִָ֑ם אֶל־יֶ֜תֶר זִקְנֵ֣י הַגּוֹלָ֗ה וְאֶל־הַכֹּהֲנִ֤ים וְאֶל־הַנְּבִיאִים֙ וְאֶל־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֨ר הֶגְלָ֧ה נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֛ר מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃ירמיהו · פרק כט׳
מכתב ירמיה לגולים בבבל
הנבואה על גלות בבל, ההדרכה לחיים בגלות והבטחת השיבה לעתיד
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו כט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
מכתב ירמיה לגולים בבבל
זה קרה אחרי יציאת המלך יכניה, המנהיגה, הסריסים, שרי יהודה וירושלים, המסגר והחצר מירושלים.
אַחֲרֵ֣י צֵ֣את יְכָנְיָֽה־הַ֠מֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָ֨ה וְהַסָּרִיסִ֜ים שָׂרֵ֨י יְהוּדָ֧ה וִירוּשָׁלִַ֛ם וְהֶחָרָ֥שׁ וְהַמַּסְגֵּ֖ר מִירוּשָׁלִָֽם׃הדברים נשלחו בידי אלעסה בן שפן וגמרייה בן חלקיה, שצדקיה מלך יהודה שלח לנבוכדנצר מלך בבל שבבבל, כדי לומר:
בְּיַד֙ אֶלְעָשָׂ֣ה בֶן־שָׁפָ֔ן וּגְמַרְיָ֖ה בֶּן־חִלְקִיָּ֑ה אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֜ח צִדְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה אֶל־נְבוּכַדְנֶאצַּ֛ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל בָּבֶ֥לָה לֵאמֹֽר׃ (ס)כך אומר ה׳ צבאות אלוהי ישראל לכל הגולים ששלחתי מירושלים לבבל:
כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְכָל־הַ֨גּוֹלָ֔ה אֲשֶׁר־הִגְלֵ֥יתִי מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃ה–ח
הַהֲרָאָה לַגּוֹלִים בְּבָבֶל
בְּנוּ בָּתִּים וְגַם שְׁבוּ בָּהֶם, זִרְעוּ גַּנּוֹת וְאִכְלוּ מִפִּרְיָן.
בְּנ֥וּ בָתִּ֖ים וְשֵׁ֑בוּ וְנִטְע֣וּ גַנּ֔וֹת וְאִכְל֖וּ אֶת־פִּרְיָֽן׃קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, מְצָאוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וּתְנוּ לְגַבֵּי בְּנוֹתֵיכֶם אֲנָשִׁים, כְּדֵי שֶׁתֵּלְדוּ בָּנִים וּבָנוֹת, תִּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּצְמְצְמוּ.
קְח֣וּ נָשִׁ֗ים וְהוֹלִידוּ֮ בָּנִ֣ים וּבָנוֹת֒ וּקְח֨וּ לִבְנֵיכֶ֜ם נָשִׁ֗ים וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶם֙ תְּנ֣וּ לַֽאֲנָשִׁ֔ים וְתֵלַ֖דְנָה בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת וּרְבוּ־שָׁ֖ם וְאַל־תִּמְעָֽטוּ׃וּשְׁטוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר שֶׁגַּם אֲנִי הֶגְלִיתִי אֶתְכֶם אֲלֶיהָ, וּתְפַלְּלוּ בְּעִדָּהּ אֶל הַשֵּׁם, כִּי בִּשְׁלוֹםָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם.
וְדִרְשׁ֞וּ אֶת־שְׁל֣וֹם הָעִ֗יר אֲשֶׁ֨ר הִגְלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ שָׁ֔מָּה וְהִתְפַּֽלְל֥וּ בַעֲדָ֖הּ אֶל־יְהוָ֑ה כִּ֣י בִשְׁלוֹמָ֔הּ יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם שָׁלֽוֹם׃ (פ)כִּי כָּכָה אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת, אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אַל תַּתְנוּ לָכֶם לְהַשְׁקִית מֵאֲנָשֵׁיכֶם הַנְּבִיאִים וְהַקּוֹסְמִים, וְאַל תַּקְשִׁיבוּ לַחֲלוֹטֹת שֶׁאַתֶּם חוֹלְמִים.
כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אַל־יַשִּׁ֧יאוּ לָכֶ֛ם נְבִֽיאֵיכֶ֥ם אֲשֶׁר־בְּקִרְבְּכֶ֖ם וְקֹֽסְמֵיכֶ֑ם וְאַֽל־תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־חֲלֹמֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם מַחְלְמִֽים׃ט–יב
הבטחת השיבה מגלות בבל
כי הם נבואים לכם בשמי בשקר, לא שלחתי אותם, אמר הַשֵּׁם.
כִּ֣י בְשֶׁ֔קֶר הֵ֛ם נִבְּאִ֥ים לָכֶ֖ם בִּשְׁמִ֑י לֹ֥א שְׁלַחְתִּ֖ים נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)כי כך אמר הַשֵּׁם: לפי בבל יתמלא לבכם שבעים שנה, ואני אבקר אתכם ואעמוד על דברי הטוב כדי להשיב אתכם למקום הזה.
כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה כִּ֠י לְפִ֞י מְלֹ֧את לְבָבֶ֛ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה אֶפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ אֶת־דְּבָרִ֣י הַטּ֔וֹב לְהָשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃כי אני יודע את המחשבות שאני חושב עליכם, אמר הַשֵּׁם, מחשבות של שלום ולא לרע, כדי לתת לכם עתיד ותקווה.
כִּי֩ אָנֹכִ֨י יָדַ֜עְתִּי אֶת־הַמַּחֲשָׁבֹ֗ת אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י חֹשֵׁ֥ב עֲלֵיכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה מַחְשְׁב֤וֹת שָׁלוֹם֙ וְלֹ֣א לְרָעָ֔ה לָתֵ֥ת לָכֶ֖ם אַחֲרִ֥ית וְתִקְוָֽה׃ותקראו לי, ותלכו, ותתפללו אליי, ואני אשמע לכם.
וּקְרָאתֶ֤ם אֹתִי֙ וַֽהֲלַכְתֶּ֔ם וְהִתְפַּלַּלְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וְשָׁמַעְתִּ֖י אֲלֵיכֶֽם׃יג–טז
הבטחת השיבה מהגלות
ותחפשו אותי ותמצאו אותי, כשתחפשו אותי בכל לבכם.
וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם אֹתִ֖י וּמְצָאתֶ֑ם כִּ֥י תִדְרְשֻׁ֖נִי בְּכָל־לְבַבְכֶֽם׃ואמצא את עצמי אצלכם, כך אומר הַשֵּׁם. ואחזיר את שביתכם ואאסוף אתכם מכל העמים ומכל המקומות שדחקתי אתכם משם, כך אומר הַשֵּׁם. ואחזיר אתכם אל המקום שגליתי אתכם ממנו.
וְנִמְצֵ֣אתִי לָכֶם֮ נְאֻם־יְהוָה֒ וְשַׁבְתִּ֣י אֶת־שביתכם [שְׁבוּתְכֶ֗ם] וְקִבַּצְתִּ֣י אֶ֠תְכֶם מִֽכָּל־הַגּוֹיִ֞ם וּמִכָּל־הַמְּקוֹמ֗וֹת אֲשֶׁ֨ר הִדַּ֧חְתִּי אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה וַהֲשִׁבֹתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־הִגְלֵ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם מִשָּֽׁם׃כי אמרתם: הַשֵּׁם הקיים לנו נביאים בבבל.
כִּ֖י אֲמַרְתֶּ֑ם הֵקִ֨ים לָ֧נוּ יְהוָ֛ה נְבִאִ֖ים בָּבֶֽלָה׃ (ס)כי כך אמר הַשֵּׁם למלך היושב על כסא דוד ולכל העם היושב בעיר הזאת, אחיכם אשר לא יצאו איתכם לגלות.
כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַיּוֹשֵׁב֙ אֶל־כִּסֵּ֣א דָוִ֔ד וְאֶל־כָּל־הָעָ֔ם הַיּוֹשֵׁ֖ב בָּעִ֣יר הַזֹּ֑את אֲחֵיכֶ֕ם אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יָצְא֥וּ אִתְּכֶ֖ם בַּגּוֹלָֽה׃יז–כ
העונש על אי-הקשבה לדברי הנביאים
כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת: הִנְנִי שׁוֹלֵחַ אֲלֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב, אֶת הָרָעָב וְאֶת הַמַּחֲלָאָה, וְנָתַתִּיהֶם כְּתוּנִים שֶׁל שְׁעָרִים שֶׁלֹא יֹאכְלוּ מֵרֹעַ.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִי֙ מְשַׁלֵּ֣חַ בָּ֔ם אֶת־הַחֶ֖רֶב אֶת־הָרָעָ֣ב וְאֶת־הַדָּ֑בֶר וְנָתַתִּ֣י אוֹתָ֗ם כַּתְּאֵנִים֙ הַשֹּׁ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ׃וַאֲנִי אִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַמַּחֲלָאָה, וְנָתַתִּים לְשׁוֹמֵם, לְחֶרְבָּה, לְשֶׁמָּה וּלְכֹלְכָלָה בְּכָל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, בְּכָל הָעַמִּים שֶׁשָּׁם דִּחַתִּי.
וְרָֽדַפְתִּי֙ אַֽחֲרֵיהֶ֔ם בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וּנְתַתִּ֨ים לזועה [לְזַעֲוָ֜ה] לְכֹ֣ל ׀ מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֗רֶץ לְאָלָ֤ה וּלְשַׁמָּה֙ וְלִשְׁרֵקָ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה בְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הִדַּחְתִּ֥ים שָֽׁם׃זֹאת הַסִּבָּה, כִּי לֹא שָׁמְעוּ אֶל דְּבָרַי, אֲשֶׁר הַשֵּׁם אָמַר: שָׁלַחְתִּי אֲלֵיהֶם אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, שֶׁיַּעִילוּ וְיַשְׁלִיחוּ, וְהֵם לֹא שָׁמְעוּ אֲלֵיהֶם, אָמַר הַשֵּׁם.
תַּ֛חַת אֲשֶֽׁר־לֹא־שָׁמְע֥וּ אֶל־דְּבָרַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֩ שָׁלַ֨חְתִּי אֲלֵיהֶ֜ם אֶת־עֲבָדַ֤י הַנְּבִאִים֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְשָׁלֹ֔חַ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃וּבָכֶם, כָּל הַגָּלוּת שֶׁשָּׁלַחְתִּי מִירוּשָׁלַיִם לְבָבֶל, שִׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַשֵּׁם.
וְאַתֶּ֖ם שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהוָ֑ה כָּל־הַ֨גּוֹלָ֔ה אֲשֶׁר־שִׁלַּ֥חְתִּי מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃ (ס)כא–כד
גְּזֵרַת הַשֵּׁם עַל הַנְּבִיאִים הַשֶּׁקֶר וְהַעֲמוּס הַגָּלוּת
כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לְאַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה וְלִצִּדְקִיָּהוּ בֶּן מַעֲשֵׂיָה, אֵלֶּה הַנְּבִיאִים שֶׁמְּדַבְּרִים לָכֶם בִּשְׁמִי בְּשֶׁקֶר: הִנְנִי נוֹתֵן אוֹתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶק בָּבֶל, וְהוּא יַכֶּה בָּכֶם לְעֵינֵיכֶם.
כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אַחְאָ֤ב בֶּן־קֽוֹלָיָה֙ וְאֶל־צִדְקִיָּ֣הוּ בֶן־מַֽעֲשֵׂיָ֔ה הַֽנִּבְּאִ֥ים לָכֶ֛ם בִּשְׁמִ֖י שָׁ֑קֶר הִנְנִ֣י ׀ נֹתֵ֣ן אֹתָ֗ם בְּיַד֙ נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְהִכָּ֖ם לְעֵינֵיכֶֽם׃וְהָפַךְ מִהֶם קְלָלָה לְכָל גָּלוּת יְהוּדָה שֶׁבְּבָבֶל, לְמַטְרָה לוֹמַר: הַשֵּׁם יַעֲשֶׂה אוֹתְךָ כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאָח, כְּמוֹ שֶׁקָּלַל אוֹתְךָ מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ.
וְלֻקַּ֤ח מֵהֶם֙ קְלָלָ֔ה לְכֹל֙ גָּל֣וּת יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּבָבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר יְשִֽׂמְךָ֤ יְהוָה֙ כְּצִדְקִיָּ֣הוּ וּכְאֶחָ֔ב אֲשֶׁר־קָלָ֥ם מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בָּאֵֽשׁ׃בִּגְלַל הַנְּבָלָה שֶׁעָשׂוּ בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי נָאַפו אֶת אֲרֻסוֹת חֲבֵרִיהֶם וְדִבְּרוּ בְּשְׁמִי דָּבָר שֶׁקֶר שֶׁלֹּא צִוִּיתִי, וַאֲנִי הַיּוֹדֵעַ וְהָעֵד, נְאֻם הַשֵּׁם.
יַ֡עַן אֲשֶׁר֩ עָשׂ֨וּ נְבָלָ֜ה בְּיִשְׂרָאֵ֗ל וַיְנַֽאֲפוּ֙ אֶת־נְשֵׁ֣י רֵֽעֵיהֶ֔ם וַיְדַבְּר֨וּ דָבָ֤ר בִּשְׁמִי֙ שֶׁ֔קֶר אֲשֶׁ֖ר ל֣וֹא צִוִּיתִ֑ם וְאָנֹכִ֛י הוידע [הַיּוֹדֵ֥עַ] וָעֵ֖ד נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)וְלְשִׁמְעָיָהוּ הַנֶּחְלָמִי תֹּאמַר כָּךְ.
וְאֶל־שְׁמַעְיָ֥הוּ הַנֶּחֱלָמִ֖י תֹּאמַ֥ר לֵאמֹֽר׃כה–כח
תְּשׁוּבַת הַכֹּהֵן לְצְפַנְיָה
כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בִּגְלַל שֶׁשָּׁלַחְתָּ בְּשִׁמִּי מִכתַּבִּים לְכָל הָעָם שֶׁבִּירוּשָׁלִַם, וְלִצְפַנְיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן, וְלְכָל הַכֹּהֲנִים:
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר יַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אַתָּה֩ שָׁלַ֨חְתָּ בְשִׁמְכָ֜ה סְפָרִ֗ים אֶל־כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר בִּירוּשָׁלִַ֔ם וְאֶל־צְפַנְיָ֤ה בֶן־מַֽעֲשֵׂיָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְאֶ֥ל כָּל־הַכֹּהֲנִ֖ים לֵאמֹֽר׃הַשֵּׁם נָתַן אוֹתְךָ כְּכֹהֵן בִּמְקוֹם יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, כְּדֵי תִּהְיֶה אַחְרָי בְּעַל תַּפקיד לְעַנּוֹת אֶת כָּל הָאִישׁ הַמִּתְנַבֵּא וְהַמּוֹתֶה, וְלְהַפְרִיד בֵּין הַמַּהְפֶּכֶת לַצִּינֹק.
יְהוָ֞ה נְתָנְךָ֣ כֹהֵ֗ן תַּ֚חַת יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן לִֽהְי֤וֹת פְּקִדִים֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה לְכָל־אִ֥ישׁ מְשֻׁגָּ֖ע וּמִתְנַבֵּ֑א וְנָתַתָּ֥ה אֹת֛וֹ אֶל־הַמַּהְפֶּ֖כֶת וְאֶל־הַצִּינֹֽק׃וְעַתָּה, לָמָּה לֹא כָּעַסְתָּ עַל יִרְמְיָהוּ הָעֲנּוֹתִי, שֶׁמִּתְנַבֵּא לָכֶם?
וְעַתָּ֗ה לָ֚מָּה לֹ֣א גָעַ֔רְתָּ בְּיִרְמְיָ֖הוּ הָֽעֲנְּתֹתִ֑י הַמִּתְנַבֵּ֖א לָכֶֽם׃בִּגְלַל זֹאת שָׁלַח בָּבֶל אֵלֵינוּ לְהַגִּיד: כִּי אֲרֻכָּה הַשְּׁבוּת, בְּנוּ בָּתִּים וּשְׁבוּ בָם, זִרְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ מִפִּרְיָם.
כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן שָׁלַ֥ח אֵלֵ֛ינוּ בָּבֶ֥ל לֵאמֹ֖ר אֲרֻכָּ֣ה הִ֑יא בְּנ֤וּ בָתִּים֙ וְשֵׁ֔בוּ וְנִטְע֣וּ גַנּ֔וֹת וְאִכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽן׃כט–לב
הַמַּעֲנֶה לְנִבְּאוֹת שְׁמַעְיָה
הַכֹּהֵן צְפַנְיָה קָרָא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה לְאוֹזְנָיו שֶׁל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא.
וַיִּקְרָ֛א צְפַנְיָ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה בְּאָזְנֵ֖י יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃ (פ)וְהָיְתָה דְּבַר הַשֵּׁם אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃שְׁלַח עַל כָּל הַגּוֹלָה לֵאמֹר: כֹּה אָמַר הַשֵּׁם אֶל שְׁמַעְיָה הַנֶּחְלָמִי. בִּגְלַל שֶׁשְּׁמַעְיָה נִבֵּא לָכֶם, וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּיו, הוּא הַבְטִיחַ לָכֶם דְּבָרִים כָּזֶה בַּשֶּׁקֶר.
שְׁלַ֤ח עַל־כָּל־הַגּוֹלָה֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־שְׁמַעְיָ֖ה הַנֶּחֱלָמִ֑י יַ֡עַן אֲשֶׁר֩ נִבָּ֨א לָכֶ֜ם שְׁמַעְיָ֗ה וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א שְׁלַחְתִּ֔יו וַיַּבְטַ֥ח אֶתְכֶ֖ם עַל־שָֽׁקֶר׃לָכֵן כֹּה אָמַר הַשֵּׁם: הִנְנִי עוֹשֶׂה כָּךְ לְשְׁמַעְיָה הַנֶּחְלָמִי וּלְזַרְעוֹ. לֹא יִהְיֶה לוֹ אִישׁ שֶׁיֵּשֵׁב בְּתוֹךְ הָעָם הַזֶּה, וְהוּא לֹא יִרְאֶה אֶת הַטּוֹב שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לְעַמִּי, כִּי הוּא דִּבֵּר נֶגֶד הַשֵּׁם.
לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִ֨י פֹקֵ֜ד עַל־שְׁמַעְיָ֣ה הַנֶּחֱלָמִי֮ וְעַל־זַרְעוֹ֒ לֹא־יִהְיֶ֨ה ל֜וֹ אִ֣ישׁ ׀ יוֹשֵׁ֣ב ׀ בְּתוֹךְ־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְלֹֽא־יִרְאֶ֥ה בַטּ֛וֹב אֲשֶׁר־אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה־לְעַמִּ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּֽי־סָרָ֥ה דִבֶּ֖ר עַל־יְהוָֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
מכתב ירמיה לגולים בבבל
וְאֵ֙לֶּה֙ דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֛ח יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא מִירוּשָׁלִָ֑ם אֶל־יֶ֜תֶר זִקְנֵ֣י הַגּוֹלָ֗ה וְאֶל־הַכֹּהֲנִ֤ים וְאֶל־הַנְּבִיאִים֙ וְאֶל־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֨ר הֶגְלָ֧ה נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֛ר מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃
אַחֲרֵ֣י צֵ֣את יְכָנְיָֽה־הַ֠מֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָ֨ה וְהַסָּרִיסִ֜ים שָׂרֵ֨י יְהוּדָ֧ה וִירוּשָׁלִַ֛ם וְהֶחָרָ֥שׁ וְהַמַּסְגֵּ֖ר מִירוּשָׁלִָֽם׃
בְּיַד֙ אֶלְעָשָׂ֣ה בֶן־שָׁפָ֔ן וּגְמַרְיָ֖ה בֶּן־חִלְקִיָּ֑ה אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֜ח צִדְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה אֶל־נְבוּכַדְנֶאצַּ֛ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל בָּבֶ֥לָה לֵאמֹֽר׃ (ס)
כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְכָל־הַ֨גּוֹלָ֔ה אֲשֶׁר־הִגְלֵ֥יתִי מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃
ה–ח
הַהֲרָאָה לַגּוֹלִים בְּבָבֶל
בְּנ֥וּ בָתִּ֖ים וְשֵׁ֑בוּ וְנִטְע֣וּ גַנּ֔וֹת וְאִכְל֖וּ אֶת־פִּרְיָֽן׃
קְח֣וּ נָשִׁ֗ים וְהוֹלִידוּ֮ בָּנִ֣ים וּבָנוֹת֒ וּקְח֨וּ לִבְנֵיכֶ֜ם נָשִׁ֗ים וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶם֙ תְּנ֣וּ לַֽאֲנָשִׁ֔ים וְתֵלַ֖דְנָה בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת וּרְבוּ־שָׁ֖ם וְאַל־תִּמְעָֽטוּ׃
וְדִרְשׁ֞וּ אֶת־שְׁל֣וֹם הָעִ֗יר אֲשֶׁ֨ר הִגְלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ שָׁ֔מָּה וְהִתְפַּֽלְל֥וּ בַעֲדָ֖הּ אֶל־יְהוָ֑ה כִּ֣י בִשְׁלוֹמָ֔הּ יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם שָׁלֽוֹם׃ (פ)
כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אַל־יַשִּׁ֧יאוּ לָכֶ֛ם נְבִֽיאֵיכֶ֥ם אֲשֶׁר־בְּקִרְבְּכֶ֖ם וְקֹֽסְמֵיכֶ֑ם וְאַֽל־תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־חֲלֹמֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם מַחְלְמִֽים׃
ט–יב
הבטחת השיבה מגלות בבל
כִּ֣י בְשֶׁ֔קֶר הֵ֛ם נִבְּאִ֥ים לָכֶ֖ם בִּשְׁמִ֑י לֹ֥א שְׁלַחְתִּ֖ים נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה כִּ֠י לְפִ֞י מְלֹ֧את לְבָבֶ֛ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה אֶפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ אֶת־דְּבָרִ֣י הַטּ֔וֹב לְהָשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃
כִּי֩ אָנֹכִ֨י יָדַ֜עְתִּי אֶת־הַמַּחֲשָׁבֹ֗ת אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י חֹשֵׁ֥ב עֲלֵיכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה מַחְשְׁב֤וֹת שָׁלוֹם֙ וְלֹ֣א לְרָעָ֔ה לָתֵ֥ת לָכֶ֖ם אַחֲרִ֥ית וְתִקְוָֽה׃
וּקְרָאתֶ֤ם אֹתִי֙ וַֽהֲלַכְתֶּ֔ם וְהִתְפַּלַּלְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וְשָׁמַעְתִּ֖י אֲלֵיכֶֽם׃
יג–טז
הבטחת השיבה מהגלות
וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם אֹתִ֖י וּמְצָאתֶ֑ם כִּ֥י תִדְרְשֻׁ֖נִי בְּכָל־לְבַבְכֶֽם׃
וְנִמְצֵ֣אתִי לָכֶם֮ נְאֻם־יְהוָה֒ וְשַׁבְתִּ֣י אֶת־שביתכם [שְׁבוּתְכֶ֗ם] וְקִבַּצְתִּ֣י אֶ֠תְכֶם מִֽכָּל־הַגּוֹיִ֞ם וּמִכָּל־הַמְּקוֹמ֗וֹת אֲשֶׁ֨ר הִדַּ֧חְתִּי אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה וַהֲשִׁבֹתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־הִגְלֵ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם מִשָּֽׁם׃
כִּ֖י אֲמַרְתֶּ֑ם הֵקִ֨ים לָ֧נוּ יְהוָ֛ה נְבִאִ֖ים בָּבֶֽלָה׃ (ס)
כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַיּוֹשֵׁב֙ אֶל־כִּסֵּ֣א דָוִ֔ד וְאֶל־כָּל־הָעָ֔ם הַיּוֹשֵׁ֖ב בָּעִ֣יר הַזֹּ֑את אֲחֵיכֶ֕ם אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יָצְא֥וּ אִתְּכֶ֖ם בַּגּוֹלָֽה׃
יז–כ
העונש על אי-הקשבה לדברי הנביאים
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִי֙ מְשַׁלֵּ֣חַ בָּ֔ם אֶת־הַחֶ֖רֶב אֶת־הָרָעָ֣ב וְאֶת־הַדָּ֑בֶר וְנָתַתִּ֣י אוֹתָ֗ם כַּתְּאֵנִים֙ הַשֹּׁ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ׃
וְרָֽדַפְתִּי֙ אַֽחֲרֵיהֶ֔ם בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וּנְתַתִּ֨ים לזועה [לְזַעֲוָ֜ה] לְכֹ֣ל ׀ מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֗רֶץ לְאָלָ֤ה וּלְשַׁמָּה֙ וְלִשְׁרֵקָ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה בְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הִדַּחְתִּ֥ים שָֽׁם׃
תַּ֛חַת אֲשֶֽׁר־לֹא־שָׁמְע֥וּ אֶל־דְּבָרַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֩ שָׁלַ֨חְתִּי אֲלֵיהֶ֜ם אֶת־עֲבָדַ֤י הַנְּבִאִים֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְשָׁלֹ֔חַ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃
וְאַתֶּ֖ם שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהוָ֑ה כָּל־הַ֨גּוֹלָ֔ה אֲשֶׁר־שִׁלַּ֥חְתִּי מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃ (ס)
כא–כד
גְּזֵרַת הַשֵּׁם עַל הַנְּבִיאִים הַשֶּׁקֶר וְהַעֲמוּס הַגָּלוּת
כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אַחְאָ֤ב בֶּן־קֽוֹלָיָה֙ וְאֶל־צִדְקִיָּ֣הוּ בֶן־מַֽעֲשֵׂיָ֔ה הַֽנִּבְּאִ֥ים לָכֶ֛ם בִּשְׁמִ֖י שָׁ֑קֶר הִנְנִ֣י ׀ נֹתֵ֣ן אֹתָ֗ם בְּיַד֙ נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְהִכָּ֖ם לְעֵינֵיכֶֽם׃
וְלֻקַּ֤ח מֵהֶם֙ קְלָלָ֔ה לְכֹל֙ גָּל֣וּת יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּבָבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר יְשִֽׂמְךָ֤ יְהוָה֙ כְּצִדְקִיָּ֣הוּ וּכְאֶחָ֔ב אֲשֶׁר־קָלָ֥ם מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בָּאֵֽשׁ׃
יַ֡עַן אֲשֶׁר֩ עָשׂ֨וּ נְבָלָ֜ה בְּיִשְׂרָאֵ֗ל וַיְנַֽאֲפוּ֙ אֶת־נְשֵׁ֣י רֵֽעֵיהֶ֔ם וַיְדַבְּר֨וּ דָבָ֤ר בִּשְׁמִי֙ שֶׁ֔קֶר אֲשֶׁ֖ר ל֣וֹא צִוִּיתִ֑ם וְאָנֹכִ֛י הוידע [הַיּוֹדֵ֥עַ] וָעֵ֖ד נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
וְאֶל־שְׁמַעְיָ֥הוּ הַנֶּחֱלָמִ֖י תֹּאמַ֥ר לֵאמֹֽר׃
כה–כח
תְּשׁוּבַת הַכֹּהֵן לְצְפַנְיָה
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר יַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אַתָּה֩ שָׁלַ֨חְתָּ בְשִׁמְכָ֜ה סְפָרִ֗ים אֶל־כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר בִּירוּשָׁלִַ֔ם וְאֶל־צְפַנְיָ֤ה בֶן־מַֽעֲשֵׂיָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְאֶ֥ל כָּל־הַכֹּהֲנִ֖ים לֵאמֹֽר׃
יְהוָ֞ה נְתָנְךָ֣ כֹהֵ֗ן תַּ֚חַת יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן לִֽהְי֤וֹת פְּקִדִים֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה לְכָל־אִ֥ישׁ מְשֻׁגָּ֖ע וּמִתְנַבֵּ֑א וְנָתַתָּ֥ה אֹת֛וֹ אֶל־הַמַּהְפֶּ֖כֶת וְאֶל־הַצִּינֹֽק׃
וְעַתָּ֗ה לָ֚מָּה לֹ֣א גָעַ֔רְתָּ בְּיִרְמְיָ֖הוּ הָֽעֲנְּתֹתִ֑י הַמִּתְנַבֵּ֖א לָכֶֽם׃
כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן שָׁלַ֥ח אֵלֵ֛ינוּ בָּבֶ֥ל לֵאמֹ֖ר אֲרֻכָּ֣ה הִ֑יא בְּנ֤וּ בָתִּים֙ וְשֵׁ֔בוּ וְנִטְע֣וּ גַנּ֔וֹת וְאִכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽן׃
כט–לב
הַמַּעֲנֶה לְנִבְּאוֹת שְׁמַעְיָה
וַיִּקְרָ֛א צְפַנְיָ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה בְּאָזְנֵ֖י יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃ (פ)
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃
שְׁלַ֤ח עַל־כָּל־הַגּוֹלָה֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־שְׁמַעְיָ֖ה הַנֶּחֱלָמִ֑י יַ֡עַן אֲשֶׁר֩ נִבָּ֨א לָכֶ֜ם שְׁמַעְיָ֗ה וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א שְׁלַחְתִּ֔יו וַיַּבְטַ֥ח אֶתְכֶ֖ם עַל־שָֽׁקֶר׃
לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִ֨י פֹקֵ֜ד עַל־שְׁמַעְיָ֣ה הַנֶּחֱלָמִי֮ וְעַל־זַרְעוֹ֒ לֹא־יִהְיֶ֨ה ל֜וֹ אִ֣ישׁ ׀ יוֹשֵׁ֣ב ׀ בְּתוֹךְ־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְלֹֽא־יִרְאֶ֥ה בַטּ֛וֹב אֲשֶׁר־אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה־לְעַמִּ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּֽי־סָרָ֥ה דִבֶּ֖ר עַל־יְהוָֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
ירמיה שולח מכתב מהירושלים אל הגולים שנלקחו לבבל, המכיל הוראות לניהול חיים בגלות והבטחות לעתיד.
פסוקים א–ד
מכתב ירמיה לגולים בבבל
הפסוקים פותחים את המכתב שכתב ירמיה הנביא מירושלים ושלח לבבל. המכתב מיועד לראשי הגולים, הכהנים והעם שנעקרו לידי נבוכדנצר. השליחים הם אלעסה וגמרייה, והמסר מתחיל בדיבור האלוהי של ה׳ צבאות אל הגולים.
פסוקים ה–ח
הַהֲרָאָה לַגּוֹלִים בְּבָבֶל
הַהֲרָאָה לַגּוֹלָה: יְהוּדָה מְקֻצָּה לְהִתְקַעֵד בָּבָבֶל, לִבְנוֹת בָּתִּים, לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַדּוֹר וְלִשְׁאֹל אֶת שְׁלוֹם הָעִיר הַמְּגֻלָּה. הַנָּבִיא מַשְׁתִּיף אֶת הַגּוֹלִים לֹא לְהֵשָׁעֵן עַל נְבִיאִים כּוֹזָבִים אוֹ עַל חֲלוֹמוֹת שֶׁקֶץ.
פסוקים ט–יב
הבטחת השיבה מגלות בבל
הנביא מזהיר שהנבואות המבשרות על קץ הגלות הן שקר. הַשֵּׁם קובע שגלות בבל תימשך שבעים שנה, אך הוא מבטיח את שובם לארץ. הוא מצהיר על מחשבות של שלום ועתיד מבטיח, ומבטיח לשמוע לתפילות העם אם יפנו אליו.
פסוקים יג–טז
הבטחת השיבה מהגלות
הנבואה מבטיחה כי חיפוש הלב אחרי הַשֵּׁם יוביל למציאתו. הַשֵּׁם מתחייב להשיב את בני ישראל משבי בבל, לאסוף אותם מכל המקומות שדחק אותם ולקבץ אותם בחזרה למקום המקורי, זאת למרות האמונה המוטעית שהנביאים בבבל מקימים נבואה חדשה.
פסוקים יז–כ
העונש על אי-הקשבה לדברי הנביאים
הפסוקים מתארים את העונש האלוהי על העמים שדחת ה' ואת הסיבה לכך: אי-הקשבה לנביאים. ה' מצהיר כי ישלח חרב, רעב ומחלה על אלו שלא שמעו לו, אך הוא קורא לגלות בבבל לשמוע את דבריו.
פסוקים כא–כד
גְּזֵרַת הַשֵּׁם עַל הַנְּבִיאִים הַשֶּׁקֶר וְהַעֲמוּס הַגָּלוּת
הַנָּבִיא מַכְרִיעַ עַל הַנְּבִיאִים הַמַּשְׁקֶרִים, אַחְאָב וְצִדְקִיָּהוּ, וּמַבְטִיחַ שֶׁבְּבָבֶל יִקְרֶה לָהֶם וּלַגּוֹלִים מַהוּ שֶׁמֶּלֶךְ בָּבֶל קָלָל. הַשֵּׁם מְצַדֵּק אֶת הָעֲוֹן הַמּוּסְרִי שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעַל הַנְּבִיאִים, וּמְצַוֶּה לְהוֹסִיף לְשִׁמְעָיָהוּ הַנֶּחְלָמִי.
פסוקים כה–כח
תְּשׁוּבַת הַכֹּהֵן לְצְפַנְיָה
הַנָּבִיא מַעֲנֶה לְצְפַנְיָה הַכֹּהֵן, הַמְּנַסֶּה לְהַשְׁקֵט אֶת הַנְּבִאוּת. הַשֵּׁם מַצְהִיר שֶׁהַשְּׁבוּת בְּבָבֶל תִּהְיֶה אֲרֻכָּה, וְעַל הַמּוֹשְׁבִים לִבְנוֹת חַיִּים, לִזְרֹעַ וְלֶאֱכֹל, כְּדֵי לְהַסְבִּיר מַדּוּעַ נִשְׁלְחוּ לַגָּלוּת.
פסוקים כט–לב
הַמַּעֲנֶה לְנִבְּאוֹת שְׁמַעְיָה
הַקֶּצֶת הַסֵּפֶר שֶׁל צְפַנְיָה הַכֹּהֵן וְהַמַּעֲנֶה הָאֱלֹהִי לַנִּבּוּאוֹת הַכּוֹזָבוֹת שֶׁל שְׁמַעְיָה הַנֶּחְלָמִי. הַשֵּׁם מְצַוֶּה לִשְׁלֹחַ אֶת הַמֶּסֶר לַגּוֹלָה, וּבוֹ חֲרוֹם לַנָּבִיא הַמִּתְחַזֶּה, שֶׁלֹּא יִזְכֶּה לְהִשְׁתַּלֵּט בָּעָם אוֹ לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב הַמַּצִּיא אֶת הַגָּלוּת.
הפסוקים מתארים את גזרת השם על הנביאים השקמים ואת מענה הכהן לצאצאיו בבבל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חֲשִׁיבוּת זִקְנֵי הַגּוֹלָה
״כְּתִיב וְאֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּיוֹתֵר הֵם עָלַי זִקְנֵי הַגּוֹלָה. חֲבִיבָה עָלַי כַּת קְטַנָּה שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִסַּנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ.״
הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי בְּסֵפֶר סַנְהֶדְרִין מְסַבֵּל אֶת הַמִּלִּים שֶׁל זִקְנֵי הַגּוֹלָה. הַמַּקְצִיעַ בַּמִּקְרָא מְצַיֵּן אֶת הַזִּקְנִים הַמְּסַיְּמִים אֶת הַמִּסְדָּר. הַתַּלְמוּד מְסַבֵּל כְּבָר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה בָּהֶם חֲשִׁיבוּת מְיֻחֶדֶת. הוּא אוֹמֵר שֶׁהַזִּקְנִים שֶׁנִּמְצֵׂא בַּגּוֹלָה חֲבִיבִים לוֹ יוֹתֵר מִכָּל קְבוצָה אַחֶרֶת. רַבִּי בְרֶכְיָה, בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבָּנִן, מְפַרְשֵׁים אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁנִּתַּן לַחֲרָשׁ וְלַמַּסְגֵּר. הַסּוֹבֵר שֶׁל רַבִּי בְרֶכְיָה הוּא שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם יֵשׁ אֶלֶף. לְעֶמְדַת הַדַּעת שֶׁל הָרַבָּנִים, הַכַּכָּל אֶלֶף, כְּשֶׁהַחֲבֵרִים הֵם אֶלֶף וְהַבּוּלְבוֹטִין הֵם אֶלֶף. הַתַּלְמוּד מַצִּיג הַלְכָה וּמִסְתּוֹרִיּוּת בְּאֹפֶן הַשּׁוֹאֵב מִן הַמִּקְרָא.
תלמוד ירושלמי סנהדרין א׳:ב׳:ל״ד ↗חֲבִיבוּת זִקְנֵי הַגּוֹלָה
״כְּתִיב וְאֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּיוֹתֵר הֵן חֲבִיבִין עָלַי זִקְנֵי הַגּוֹלָה. חֲבִיבָה עָלַי כַּת קְטַנָּה שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִסַּנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ.״
בַּקְרֶסְתּוֹת הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי בְּסֵפֶר נְדָרִים, נִמְצֵאת דַּעַת מְיֻחֶדֶת עַל זִקְנֵי הַגּוֹלָה. הַמְקוֹר מַצִּיעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאה בָּם חֲשִׁיבוּת מְיֻחֶדֶת, עַד כִּי זִקְנֵי הַגּוֹלָה חֲבִיבִים לוֹ יוֹתֵר מִשֶּׁאָמַר הַמִּקְצָע בַּתּוֹרָה עַל קְטַנָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַסְּבָרָה זוֹ מְבַטֶּאת אֶת הַכֹּחַ הַמַּדְרִיכִי שֶׁל הַמַּעֲמָד הַתַּלְמוּדִי גַּם בְּזַמַּן הַקֹּשִׁי. הַקְרֶבָּה בַּטֶּקְסְט מְתָאֶרֶת מַחֲלוֹקֶת בְּפִי רַבָּנִים עַל הַכְּמוּת הַמְדֻגֶּרֶת בַּמַּקְרֵה. רַבִּי בְּרֶכְיָה, בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ, מְפרֵשׁ אֶת הַכְּמוּת כְּשֶׁהִיא מְפוּרֶטֶת לְשֵׁנִי: אֶלֶף הֶחָרָשׁ וְאֶלֶף הַמַּסְגֵּר. מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, הָרַבָּנִים מְפרְשִׁים שֶׁהַכֹּל מְסֻפָּר כְּאֶלֶף אֶחָד. הַמַּקוֹר מְצַיֵּן שֶׁיֵּשׁ הֶבְלָה בַּפְּרִישׁוּת שֶׁל הַמִּלִּים, הַמְּצַיֶּה עַל שְׁתֵּי הַשְּׁקוֹפוֹת הַשּׁוֹנוֹת בְּהַבְהָלָה הַנִּדֶּרֶת מִן הַתַּלְמִידִים.
תלמוד ירושלמי נדרים ו׳:ח׳:י״ד ↗בעקבות המפרשים
סכנת ההטעיה בגלות
״ישיאו. ל' הסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג):״
בפרשת ירמיהו, הנביא מזהיר את היהודים שנמצאים בגלות בבבל מפני נביאים שמשקרים אותם. הנביאים הללו מבטיחים שהגלות תסתיים בקרוב, אך ירמיהו מבהיר כי מדובר בהטעיה. הוא מזהיר שהדברים הללו דומים לדרך שבה הניע את האדם לאכול מהעץ האסור בראשית, כפי שמסביר רש"י על הפסוק השמיני. רש"י מפרש שדווק' כמו שהנחש השתמש במילים מטעות כדי להסית את האדם, כך גם הנביאים בבבל משתמשים במילים שנשמעות טוב כדי לגרום לאנשים להאמין בנבואות שווא. ההסחה הזו נועדה ליצור תקווה כוזבת שתמנע מהעם להשלים עם המציאות המורכבת של הגלות והתפילה בבית שבבל.
רש״י על ירמיהו 29:8:1 ↗הכעס על חטא הנשים
״וינאפו את נשי רעיהם. כמו שמפורש בסנהדרין כה אמר הקדוש ברוך הוא שכבי עם חבירי:״
הקטע מביא פירוש של רש"י על הפסוק בירמיהו, העוסק בכעס אלוהי על נשי רעיהם של המנהיגים. רש"י מסתמך על דברי חז"ל במסכת סנהדרין, שם מובא שאלוקים דיבר בשיח עם חבריו. הפרשן מראה כיצד חז"ל משתמשים במקורות התלמודיים כדי להעמיק את הבנת הפסוק המקראי. הגישה כאן היא של דיוק בפרשנות המסורתית, המקשרת בין הטקסט המקראי לבין הדיון הרבני המקובל.
רש״י על ירמיהו 29:23:1 ↗הזהירות מפני נביאים שקריים
״חלומותיכם. האומרים לכם מה שראו בחלום:״
בקטע זה מופיעה אזהרה של ירמיהו אל בני ישראל השב בגלות בבבל. הנביא מזהיר אותם שלא להאמין לאנשים שאומרים להם דברים שראו בחלומותיהם. מטרת האזהרה היא להגן על העם מפני נבואות כוזבות שעלולות להטעות אותם. הפירוש של מצודת דוד מסביר שהנביאים הללו מטעים את העם בטענה שהם ראו חלומות מסוימים. המצודת מדגיש כי מדובר בתוכן של השקר שמוצג כנבואה, וכי יש להיזהר מהאנשים שמביאים בשם חלומות את המסרים הללו.
מצודת דוד על ירמיהו 29:8:2 ↗המסר אל שמעיהו הנחלמי
״ואל שמעיהו. גם זה מדברי הספר ששלח לבבל ואמר שה׳ אמר לו שיאמר כזאת על שמעיהו הנחלמי:״
הפסוק מתאר את דבריו של ירמיהו אל שמעיהו הנחלמי. לפי מפרש מצודת דוד, מדובר בחלק מדבריו של הספר ששלח שמעיהו לבבל. המצודת מציין כי הנביא אמר שזהו דברים שהשם ציווה לומר על שמעיהו. הפרשן מסביר שדברי הספר אינם עצמאיים, אלא הם חלק מנבואה המיוחסת להשם. המצודת מתמקד בזה שהתוכן שנשלח הוא המקור לדברים שנאמרו על שמעיהו, תוך שמירה על הקשר שבין המכתב המקורי לבין הנבואה שירמיהו מוסר.
מצודת דוד על ירמיהו 29:24:1 ↗