בשנה ההיא, בתחילת שלטון צדקיה מלך יהודה, בחודש החמישי, בשנה הרביעית, אמר אליי חנניה בן עזור הנביא, שגיבעון, בבית ה', מול כל הכהנים והעם.
וַיְהִ֣י ׀ בַּשָּׁנָ֣ה הַהִ֗יא בְּרֵאשִׁית֙ מַמְלֶ֙כֶת֙ צִדְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה בשנת [בַּשָּׁנָה֙] הָֽרְבִעִ֔ית בַּחֹ֖דֶשׁ הַחֲמִישִׁ֑י אָמַ֣ר אֵלַ֡י חֲנַנְיָה֩ בֶן־עַזּ֨וּר הַנָּבִ֜יא אֲשֶׁ֤ר מִגִּבְעוֹן֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה לְעֵינֵ֧י הַכֹּהֲנִ֛ים וְכָל־הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ירמיהו · פרק כח׳
העימות בין ירמיה לחנניה הנשיא
חנניה הנשיא מנבא על שוב הגלות תוך ימים ספורים, וירמיה משיב לו בנבואת משפט ומוות. המפגש מסתיים בביצוע נבואת הדין כלפי חנניה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו כח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
נבואת חנניה על שוב הגלות
כך אומר ה' צבאות אלוהי ישראל: שברתי את עול מלך בבל.
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר שָׁבַ֞רְתִּי אֶת־עֹ֖ל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃בעוד שנתיים אני מחזיר למקום הזה את כל כלי בית ה', שנלקחו מהמקום הזה על ידי נבוכדנצר מלך בבל והובאו בבל.
בְּע֣וֹד ׀ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֗ים אֲנִ֤י מֵשִׁיב֙ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֖י בֵּ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר לָקַ֜ח נְבוּכַדנֶאצַּ֤ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיְבִיאֵ֖ם בָּבֶֽל׃ואת יכניה בן יהויקים מלך יהודה ואת כל גלות יהודה שהלכו בבל, אני מחזיר למקום הזה, כך אומר ה', כי אני שובר את עול מלך בבל.
וְאֶת־יְכָנְיָ֣ה בֶן־יְהוֹיָקִ֣ים מֶֽלֶךְ־יְ֠הוּדָה וְאֶת־כָּל־גָּל֨וּת יְהוּדָ֜ה הַבָּאִ֣ים בָּבֶ֗לָה אֲנִ֥י מֵשִׁ֛יב אֶל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֣י אֶשְׁבֹּ֔ר אֶת־עֹ֖ל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ה–ח
תשובת ירמיה לנבואת חנניה
ירמיה הנביא אמר לחנניה הנביא מול כל הכהנים וכל העם שעמדו בבית ה'.
וַיֹּ֙אמֶר֙ יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֔יא אֶל־חֲנַנְיָ֖ה הַנָּבִ֑יא לְעֵינֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ וּלְעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם הָעֹמְדִ֖ים בְּבֵ֥ית יְהוָֽה׃ירמיה הנביא אמר: אמן, כך יעשה ה'. ה'. יקים את דבריך שחזית לגבי החזרת כלי בית ה' וכל הגולים מבבל למקום הזה.
וַיֹּ֙אמֶר֙ יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֔יא אָמֵ֕ן כֵּ֖ן יַעֲשֶׂ֣ה יְהוָ֑ה יָקֵ֤ם יְהוָה֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר נִבֵּ֗אתָ לְהָשִׁ֞יב כְּלֵ֤י בֵית־יְהוָה֙ וְכָל־הַגּוֹלָ֔ה מִבָּבֶ֖ל אֶל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃אבל תקשיב עכשיו לדבר הזה שאני אומר באוזניך ובאוזני כל העם.
אַךְ־שְׁמַֽע־נָא֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י דֹּבֵ֣ר בְּאָזְנֶ֑יךָ וּבְאָזְנֵ֖י כָּל־הָעָֽם׃כל הנביאים שהיו לפניי ולפניך מתקופות קדומות ניבאו על ארצות רבות ועל ממלכות גדולות, על מלחמה, על רע ועל דבר.
הַנְּבִיאִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֧וּ לְפָנַ֛י וּלְפָנֶ֖יךָ מִן־הָֽעוֹלָ֑ם וַיִּנָּ֨בְא֜וּ אֶל־אֲרָצ֤וֹת רַבּוֹת֙ וְעַל־מַמְלָכ֣וֹת גְּדֹל֔וֹת לְמִלְחָמָ֖ה וּלְרָעָ֥ה וּלְדָֽבֶר׃ט–יב
העימות בין חנניה ליִרמיה
הַנָּבִיא שֶׁיִּבְשׂוֹר שָׁלוֹם, כְּשֶׁדָּבָר הַנָּבִיא יַגִּיעַ, יִוָּדַע אֲמִתִּית הַנָּבִיא שֶׁהַשֵּׁם שָׁלַח.
הַנָּבִ֕יא אֲשֶׁ֥ר יִנָּבֵ֖א לְשָׁל֑וֹם בְּבֹא֙ דְּבַ֣ר הַנָּבִ֗יא יִוָּדַע֙ הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁר־שְׁלָח֥וֹ יְהוָ֖ה בֶּאֱמֶֽת׃חֲנַנְיָה הַנָּבִיא לָקַח אֶת הַמַּטֶּה מֵעַל צַוָּאר שֶׁל יִרְמְיָה הַנָּבִיא וְשֶׁבַר אוֹתוֹ.
וַיִּקַּ֞ח חֲנַנְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ אֶת־הַמּוֹטָ֔ה מֵעַ֕ל צַוַּ֖אר יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֑יא וַֽיִּשְׁבְּרֵֽהוּ׃חֲנַנְיָה אָמַר לִפְנֵי כָל הָעָם: כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם, כָּךְ אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל נְבוּכַדְנֶצַר עַל כָּל הַגּוֹיִם בְּמֶשֶׁת שְׁנַיִם יָמִים.
וַיֹּ֣אמֶר חֲנַנְיָה֩ לְעֵינֵ֨י כָל־הָעָ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהוָה֒ כָּ֣כָה אֶשְׁבֹּ֞ר אֶת־עֹ֣ל ׀ נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֗ל בְּעוֹד֙ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֔ים מֵעַ֕ל צַוַּ֖אר כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא לְדַרְכּֽוֹ׃ (פ)וְהָיָה דְּבַר הַשֵּׁם אֶל יִרְמְיָה הַנָּבִיא, אַחֲרֵי שֶׁחֲנַנְיָה הַנָּבִיא שֵׁבַר אֶת הַמַּטֶּה מֵעַל צַוָּאר שֶׁל יִרְמְיָה הַנָּבִיא, לְמַעַן לֹא לֵאמֹר.
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֶֽל־יִרְמְיָ֑ה אַ֠חֲרֵי שְׁב֞וֹר חֲנַנְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ אֶת־הַמּוֹטָ֔ה מֵעַ֗ל צַוַּ֛אר יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃יג–טז
התנבואת המשפט נגד חנניה
לך ואמור לחנניה: כך אמר הַשֵּׁם: שברת את ענפי העץ וערכת במקומם ענפים של ברזל.
הָלוֹךְ֩ וְאָמַרְתָּ֨ אֶל־חֲנַנְיָ֜ה לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מוֹטֹ֥ת עֵ֖ץ שָׁבָ֑רְתָּ וְעָשִׂ֥יתָ תַחְתֵּיהֶ֖ן מֹט֥וֹת בַּרְזֶֽל׃כי כך אמר הַשֵּׁם צבאות אלוהי ישראל: עול של ברזל הנሁ על צוואר כל העמים האלה, כדי שיעבדו את נבוכדנצר מלך בבל, ואת חיות השדה גם לו נתתי.
כִּ֣י כֹֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל עֹ֣ל בַּרְזֶ֡ל נָתַ֜תִּי עַל־צַוַּ֣אר ׀ כָּל־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה לַעֲבֹ֛ד אֶת־נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וַעֲבָדֻ֑הוּ וְגַ֛ם אֶת־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה נָתַ֥תִּי לֽוֹ׃ירמיה הנביא אמר לחנניה הנביא: שמע נא חנניה, הַשֵּׁם לא שלח אותך, ואתה הבטח לעם הזה בשקר.
וַיֹּ֨אמֶר יִרְמְיָ֧ה הַנָּבִ֛יא אֶל־חֲנַנְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא שְׁמַֽע־נָ֣א חֲנַנְיָ֑ה לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְהוָ֔ה וְאַתָּ֗ה הִבְטַ֛חְתָּ אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עַל־שָֽׁקֶר׃לכן כך אמר הַשֵּׁם: הנה אני שולח אותך הרחק מהאדמה, השנה אתה תמות, כי דיברת נגד הַשֵּׁם.
לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִי֙ מְשַֽׁלֵּֽחֲךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה הַשָּׁנָה֙ אַתָּ֣ה מֵ֔ת כִּֽי־סָרָ֥ה דִבַּ֖רְתָּ אֶל־יְהוָֽה׃יז–יז
מות הנביא חנניה
חנניה הנביא מת באותה שנה, בחודש השביעי.
וַיָּ֛מָת חֲנַנְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא בַּשָּׁנָ֣ה הַהִ֑יא בַּחֹ֖דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
נבואת חנניה על שוב הגלות
וַיְהִ֣י ׀ בַּשָּׁנָ֣ה הַהִ֗יא בְּרֵאשִׁית֙ מַמְלֶ֙כֶת֙ צִדְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה בשנת [בַּשָּׁנָה֙] הָֽרְבִעִ֔ית בַּחֹ֖דֶשׁ הַחֲמִישִׁ֑י אָמַ֣ר אֵלַ֡י חֲנַנְיָה֩ בֶן־עַזּ֨וּר הַנָּבִ֜יא אֲשֶׁ֤ר מִגִּבְעוֹן֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה לְעֵינֵ֧י הַכֹּהֲנִ֛ים וְכָל־הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר שָׁבַ֞רְתִּי אֶת־עֹ֖ל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
בְּע֣וֹד ׀ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֗ים אֲנִ֤י מֵשִׁיב֙ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֖י בֵּ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר לָקַ֜ח נְבוּכַדנֶאצַּ֤ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיְבִיאֵ֖ם בָּבֶֽל׃
וְאֶת־יְכָנְיָ֣ה בֶן־יְהוֹיָקִ֣ים מֶֽלֶךְ־יְ֠הוּדָה וְאֶת־כָּל־גָּל֨וּת יְהוּדָ֜ה הַבָּאִ֣ים בָּבֶ֗לָה אֲנִ֥י מֵשִׁ֛יב אֶל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֣י אֶשְׁבֹּ֔ר אֶת־עֹ֖ל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
ה–ח
תשובת ירמיה לנבואת חנניה
וַיֹּ֙אמֶר֙ יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֔יא אֶל־חֲנַנְיָ֖ה הַנָּבִ֑יא לְעֵינֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ וּלְעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם הָעֹמְדִ֖ים בְּבֵ֥ית יְהוָֽה׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֔יא אָמֵ֕ן כֵּ֖ן יַעֲשֶׂ֣ה יְהוָ֑ה יָקֵ֤ם יְהוָה֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר נִבֵּ֗אתָ לְהָשִׁ֞יב כְּלֵ֤י בֵית־יְהוָה֙ וְכָל־הַגּוֹלָ֔ה מִבָּבֶ֖ל אֶל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃
אַךְ־שְׁמַֽע־נָא֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י דֹּבֵ֣ר בְּאָזְנֶ֑יךָ וּבְאָזְנֵ֖י כָּל־הָעָֽם׃
הַנְּבִיאִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֧וּ לְפָנַ֛י וּלְפָנֶ֖יךָ מִן־הָֽעוֹלָ֑ם וַיִּנָּ֨בְא֜וּ אֶל־אֲרָצ֤וֹת רַבּוֹת֙ וְעַל־מַמְלָכ֣וֹת גְּדֹל֔וֹת לְמִלְחָמָ֖ה וּלְרָעָ֥ה וּלְדָֽבֶר׃
ט–יב
העימות בין חנניה ליִרמיה
הַנָּבִ֕יא אֲשֶׁ֥ר יִנָּבֵ֖א לְשָׁל֑וֹם בְּבֹא֙ דְּבַ֣ר הַנָּבִ֗יא יִוָּדַע֙ הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁר־שְׁלָח֥וֹ יְהוָ֖ה בֶּאֱמֶֽת׃
וַיִּקַּ֞ח חֲנַנְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ אֶת־הַמּוֹטָ֔ה מֵעַ֕ל צַוַּ֖אר יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֑יא וַֽיִּשְׁבְּרֵֽהוּ׃
וַיֹּ֣אמֶר חֲנַנְיָה֩ לְעֵינֵ֨י כָל־הָעָ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהוָה֒ כָּ֣כָה אֶשְׁבֹּ֞ר אֶת־עֹ֣ל ׀ נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֗ל בְּעוֹד֙ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֔ים מֵעַ֕ל צַוַּ֖אר כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא לְדַרְכּֽוֹ׃ (פ)
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֶֽל־יִרְמְיָ֑ה אַ֠חֲרֵי שְׁב֞וֹר חֲנַנְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ אֶת־הַמּוֹטָ֔ה מֵעַ֗ל צַוַּ֛אר יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃
יג–טז
התנבואת המשפט נגד חנניה
הָלוֹךְ֩ וְאָמַרְתָּ֨ אֶל־חֲנַנְיָ֜ה לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מוֹטֹ֥ת עֵ֖ץ שָׁבָ֑רְתָּ וְעָשִׂ֥יתָ תַחְתֵּיהֶ֖ן מֹט֥וֹת בַּרְזֶֽל׃
כִּ֣י כֹֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל עֹ֣ל בַּרְזֶ֡ל נָתַ֜תִּי עַל־צַוַּ֣אר ׀ כָּל־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה לַעֲבֹ֛ד אֶת־נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וַעֲבָדֻ֑הוּ וְגַ֛ם אֶת־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה נָתַ֥תִּי לֽוֹ׃
וַיֹּ֨אמֶר יִרְמְיָ֧ה הַנָּבִ֛יא אֶל־חֲנַנְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא שְׁמַֽע־נָ֣א חֲנַנְיָ֑ה לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְהוָ֔ה וְאַתָּ֗ה הִבְטַ֛חְתָּ אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עַל־שָֽׁקֶר׃
לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִי֙ מְשַֽׁלֵּֽחֲךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה הַשָּׁנָה֙ אַתָּ֣ה מֵ֔ת כִּֽי־סָרָ֥ה דִבַּ֖רְתָּ אֶל־יְהוָֽה׃
יז–יז
מות הנביא חנניה
וַיָּ֛מָת חֲנַנְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא בַּשָּׁנָ֣ה הַהִ֑יא בַּחֹ֖דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את ההתעממות בין הנביא ירמיה לנביא חנניה בשיא משבר הגלות.
פסוקים א–ד
נבואת חנניה על שוב הגלות
חנניה הנביא מבשר בפני הכהנים והעם בבית ה', בשנות שלטון צדקיה, כי ה' ישבור את עול מלך בבל. הוא חוזה שתוך שנתיים יוחזרו למקום כלי בית ה' שנבזרו, יכניה וכל גלות יהודה שגורשו לבבל יבשרו למקום הזה.
פסוקים ה–ח
תשובת ירמיה לנבואת חנניה
עימות בין ירמיה לחנניה. ירמיה מגיב בקירוב לדברי חנניה על החזרת הגולים מבבל, אך מיד מציג את התמונה הנבואית הרחבה יותר הכוללת אזהרות על מלחמות ורע.
פסוקים ט–יב
העימות בין חנניה ליִרמיה
הפסוקים מתארים את העימות בין הנביאים. חנניה מנבא את שבירת עול בבל תוך יומיים ושבר את המטה מעל ירמיה. לאחר כך מגיעה דברי ה' לירמיה בתגובה למעשה זה.
פסוקים יג–טז
התנבואת המשפט נגד חנניה
ירמיה משיב על נבואת השקר של חנניה. הַשֵּׁם מבהיר כי העול של בבל הוא ברזלי ובלתי נמנע, וכי חנניה, שהבטיח לעם תקווה כוזבת, ימות בשנה זו בגלל דבריו נגד הַשֵּׁם.
פסוקים יז–יז
מות הנביא חנניה
פסוק זה מציין את מועד מותו של הנביא חנניה באותה שנה שבה התרחשו האירועים המתוארים בפרק, וקובע כי הוא מת בחודש השביעי.
הפסוקים מסתיימים במוות של חנניה כמי שהתנבא על שוב הגלות.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
העימות בין הנבואה לבין הציפייה לשלום
״הלכה: וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר כול׳. הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶׁלֹּא שָׁמַע. כְּצִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה. וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ. כַּחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. חֲנַנְיָה״
הַפֶּסֶק מֵהַתַּלְמוּד הַיְרוּשְׁלְמִי מְתָאַרֶת אֶת הַמִּפְגָּשׁ בֵּין יִרְמְיָהוּ לְבֵין חַנַנְיָה בֶּן עַזּוּר בְּשַׁנַּת הַחֲמִישִׁית לְמֶלֶךְ צִדְקִיָּהוּ. חַנַנְיָה מְבַשֵּׂר בְּבִטָּחוֹן שֶׁעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל יְשֻׁבַּר וְכָל כְּלֵי הַבַּיִת יָשׁוּבוּ לִירוּשָׁלַיִם כְּבָר בְּתוֹךְ שְׁנַיִם לִשְׁנִים. יִרְמְיָהוּ מַעֲנֶה לוֹ בְּסַפֵּק וְמַעֲמִיד מִשְׁמֵט לְדִבְרָיו, כִּי הַמְּצִיאוּת תַּהְיֶה קָשָׁה יוֹתֵר וְהַגָּלוּת תִּמְשֹׁךְ. חַנַשְׁיָה מְבַקֵּשׁ סִימָן, אַךְ יִרְמְיָהוּ מִסְרֵב לָתֵת סִימָן לַנְּבוּאָה הָרָעָה וְעוֹד הוּא דּוֹרֵשׁ מֵחַנַנְיָה לְהוֹצִיא מוֹפֵת. לְסוֹף הַדְּרָמָה, חַנַנְיָה מֵת בְּאוֹתוֹ הַשָּׁנָה כְּעוֹד עֵד לַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת שֶׁדִּבֵּר עַל הַשֵּׁם. הַתַּלְמוּד מְנַתֵּחַ אֶת מַהְיוּתוֹ שֶׁל חַנַנְיָה, מַבְחִין בֵּין נָבִיא שֶׁמְּתַנֵּב עַל מַה שֶׁלֹּא שָׁמַע לְכָזֶה, לְבֵין נָבִיא שֶׁמְּתַנֵּב דְּבָרִים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ לוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַצִּיג עַמְדָּה מְיֻחֶדֶת וְאוֹמֵר שֶׁחַנַנְיָה הָיָה נָבִיא אֱמֶת, אַךְ הַטּוֹעוּת שֶׁלּוֹ הָיְתָה בִּשְׁלִיטַת הָרִגּוּשׁ וּבְהַקְשָׁה יְתֵרַת הַמְּלֹאת שֶׁל הַנְּבוּאָה שֶׁשָּׁמַע מֵיִרְמְעָהוּ.
תלמוד ירושלמי סנהדרין י״א:ה׳:ב׳ ↗התחלה של תקופה חדשה
״וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מַאי דִּכְתִיב ״בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ״, וּכְתִיב ״בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה״? וְכִי עַד הָאִידָּנָא לָא הֲווֹ מַלְכֵי?״
המשנה במסכת סנהדרין דנה בלשון המקרא המשתמשת במילים "בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת". רב יוחנן, על פי רבי שמעון בן יוחאי, שואל שאלה על ההבדל בין הניסוחים לגבי מלכי יהודה. אם נאמר "בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִים" וגם "בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה", הרי שעולה קושי לגבי קיומם של מלכים לפני כן. הפרשן מציג את השאלה הלוגית: האם הכוונה היא שעד לאותו רגע לא היו מלכים כלל? המטרה היא לבחון את המשמעות של המילה "ראשית" בהקשר של הקמת תקופות שלטוניות שונות ביהודה.
סנהדרין ק״ג א:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
התקווה הלא ממומשת והתבוסה של הנביא השקר
״יקם. ל' תפלה (של"ש שטי"ן אלו ע"ד והביא"ו לבית הכל"א לא סדר"ן הר"ב המחב"ר) (אמן כן יעשה וגו' בעלי אגדה אומרים כך אמר לו הלואי״
בפסוק זה, בתוך המאבק בין ירמיהו לחנניה, חנניה מגיב לדברי הנבואה שלו לגבי גבעון. הוא מבטא תקווה שהנבואה על בניית המקדש תתקיים, ומציע עסקה: אם המקדש ייבנה, הוא יזכה לאכול מהקדשים בתפקידו ככהן, וירמיה יקבל את גבעון ויהיה לו עבד. רש"י מסביר שהתנאי של חנניה נועד להראות את חוסר הגינותו, שכן הוא מנסה להשיג רווח אישי מתוך נבואה שקרית. הפרשנות מראה כי חנניה ניסה להשתמש בטענה של צדק כדי לחזק את דבריו. רש"י מציין כי למרות ניסיונות החינוך או השוחד, בסופו של דבר הרשע נלכד. המקרה של חנניה משמש כדוגמה לכך שמי שמחניף לרשע או מנסה להרוויח מנבואות שקר, בסופו של דבר עלול להפסיד, כפי שחנניה נאסר בסוף.
רש״י על ירמיהו 28:6:2 ↗המשמעות של הדימוי בנבואת ירמיהו
״את חית השדה נתתי לו. שרכב על ארי וקשר תנין בראשו:״
בפרק זה מימי ירמיהו, הנביא מציג דימוי של חיה מהשדה שקיבלה כוח מיוחד. הדימוי מתאר יצור שרוכב על אריה וקושר תנין בראשו. הדימוי הזה מופיע בתוך ההקשר של הנבואה על המתרחש בימים ההם. רש"י מסביר את הדימוי הזה ומפרש שהחיה רוכבת על אריה וקושרת תנין בראשה. הפירוש של רש"י מתמקד בהבנת התמונה הפיזית של הנבואה, אך חשוב לציין שיש פרשנים אחרים שיכולים לראות בזה משמעות סמלית שונה של כוח או של שלטון.
רש״י על ירמיהו 28:14:1 ↗התקווה לחזרה לארץ והאיום על בבל
״כי אשבור וכו׳. ויצאו א״כ חפשי לארצם באין מוחה:״
בקטע זה מופיע דיון על הנבואה לגבי גורל המלך ועם ישראל. המצודת דוד מסביר את המשמעות של הניבואת החזרה לארץ. לפי פירושו, אם הנבואה לגבי בבל תתקיים, אז העם יוכל לחזור לארצו בחופשיות ובלי פחד ממוות או רדיפה. הפירוש מתמקד בתנאי של הנבואה. הוא מבהיר כי היכולת לשוב לארץ תלויה בכך שבור הממלכה יצא מכלובו. הפירוש אינו מנסה לשנות את תוכן הנבואה אלא להדגיש את ההשלכה המעשית של חירות המלך על מצב העם בתוך הגלות.
מצודת דוד על ירמיהו 28:4:1 ↗המשמעות של שבירת המוטות
״מוטות עץ שברת. כי באמרו ככה אשבור וכו׳ מעל צואר כל הגוים הרי הוא כאלו שבר כל המוטות:״
בפסוק זה, ירמיהו מציג דימוי של מוטות עץ שנשברים. המפרש מצודת דוד מסביר שהשבירה הזו אינה מוגבלת רק למקום אחד. לדעתו, המילה "אשבור" מתייחסת לכך שהשבירה תתרחב ותכלול גם את כל העמים שעומדים סביב הצוואר של כל האומות. ההסבר מראה כיצד הדימוי הפיזי של העץ הנשבר הופך למסר רחב על נפילת הממלכות. מצודת דוד רואה בביטוי זה עדות לכך שהשבר יגיע לכל מקום ויהיה נשלט על ידי כוח ששובר את כל המוטות יחד.
מצודת דוד על ירמיהו 28:13:1 ↗