בתחילת מלכות יהויקים בן יאשיהו, מלך יהודה, הדבר הזה הגיע לירמיה מהשם ואמר:
בְּרֵאשִׁ֗ית מַמְלֶ֛כֶת יְהוֹיָקִ֥ם בֶּן־יֹאושִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הָיָ֞ה הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔ה מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ירמיהו · פרק כז׳
הציווי לשלוח שליחים למלכים ולעבוד בבל
ירמיהו מזהיר את המלכים ואת העם מפני נביאי שקר ומדגיש את שלטון בבל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו כז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַצָּוֶה לִשְׁלֹחַ שְׁלִיחִים לַמַּלְכִים הַסְּמוּכִים
ככה אמר לי ה': תכין לעצמך משקולות ומוטות ותשים אותם על הצוואר שלך.
כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֵלַ֔י עֲשֵׂ֣ה לְךָ֔ מוֹסֵר֖וֹת וּמֹט֑וֹת וּנְתַתָּ֖ם עַל־צַוָּארֶֽךָ׃ואתה תשלח אותם למלך אדום, למלך מואב, למלך בני עמון, למלך צור ולמלך צדון, באמצעות שליחים שמגיעים לירושלים אצל צידקיהו מלך יהודה.
וְשִׁלַּחְתָּם֩ אֶל־מֶ֨לֶךְ אֱד֜וֹם וְאֶל־מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֗ב וְאֶל־מֶ֙לֶךְ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְאֶל־מֶ֥לֶךְ צֹ֖ר וְאֶל־מֶ֣לֶךְ צִיד֑וֹן בְּיַ֤ד מַלְאָכִים֙ הַבָּאִ֣ים יְרוּשָׁלִַ֔ם אֶל־צִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ותצווה אותם להגיד למנהיגים שלהם: ככה אמר ה׳ צבאות אלוהי ישראל, תגידו למנהיגים שלכם ככה.
וְצִוִּיתָ֣ אֹתָ֔ם אֶל־אֲדֹֽנֵיהֶ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֥ה תֹֽאמְר֖וּ אֶל־אֲדֹֽנֵיכֶֽם׃ה–ח
שלטון בבל על העולם
אני עשיתי את הארץ, את האדם ואת בעלי החיים שעל פני הארץ בכוח הגדול שלי ובזרוע המתוחה שלי, ונתתי אותה למי שרציתי בעיניי.
אָנֹכִ֞י עָשִׂ֣יתִי אֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הָאָדָ֤ם וְאֶת־הַבְּהֵמָה֙ אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י הָאָ֔רֶץ בְּכֹחִי֙ הַגָּד֔וֹל וּבִזְרוֹעִ֖י הַנְּטוּיָ֑ה וּנְתַתִּ֕יהָ לַאֲשֶׁ֖ר יָשַׁ֥ר בְּעֵינָֽי׃ועכשיו, נתתי את כל המדינות האלה ליד נבוכדנצר מלך בבל, עבדי, וגם את חיות השדה נתתי לו כדי שישלוט בהן.
וְעַתָּ֗ה אָֽנֹכִי֙ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־כָּל־הָאֲרָצ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה בְּיַ֛ד נְבוּכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַבְדִּ֑י וְגַם֙ אֶת־חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה נָתַ֥תִּי ל֖וֹ לְעָבְדֽוֹ׃כל העמים יעבדו אותו, גם את בנו וגם את בן בנו, עד שיגיע זמן מלכותו; גם הוא יעבדו, ועמים רבים ומלכים גדולים יעבדו אותו.
וְעָבְד֤וּ אֹתוֹ֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְאֶת־בְּנ֖וֹ וְאֶֽת־בֶּן־בְּנ֑וֹ עַ֣ד בֹּא־עֵ֤ת אַרְצוֹ֙ גַּם־ה֔וּא וְעָ֤בְדוּ בוֹ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּמְלָכִ֖ים גְּדֹלִֽים׃העם והממלכה שלא יעבדו את נבוכדנצר מלך בבל, ולא ייתנו את צווארם תחת עול מלך בבל, על האומה הזאת אבוא בחרב, ברעב ובמגפה, אומר ה׳, עד שאסיים אותם בידו.
וְהָיָ֨ה הַגּ֜וֹי וְהַמַּמְלָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעַבְד֤וּ אֹתוֹ֙ אֶת־נְבוּכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִתֵּן֙ אֶת־צַוָּאר֔וֹ בְּעֹ֖ל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל בַּחֶרֶב֩ וּבָרָעָ֨ב וּבַדֶּ֜בֶר אֶפְקֹ֨ד עַל־הַגּ֤וֹי הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה עַד־תֻּמִּ֥י אֹתָ֖ם בְּיָדֽוֹ׃ט–יב
אזהרת ירמיהו מפני נביאי השקר
ואתם אל תשמעו לנביאים שלכם, לקוסמים שלכם, לחלומות שלכם, למשיבי השאלות שלכם ולמכשפים שלכם, שאומרים לכם: לא תשרתו את מלך בבל.
וְ֠אַתֶּם אַל־תִּשְׁמְע֨וּ אֶל־נְבִיאֵיכֶ֜ם וְאֶל־קֹֽסְמֵיכֶ֗ם וְאֶל֙ חֲלֹמֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֶל־עֹֽנְנֵיכֶ֖ם וְאֶל־כַּשָּׁפֵיכֶ֑ם אֲשֶׁר־הֵ֞ם אֹמְרִ֤ים אֲלֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תַעַבְד֖וּ אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃כי הם מנבאים לכם שקר, כדי להרחיק אתכם מאדמתכם, כי אני אגרש אתכם ותאבדו.
כִּ֣י שֶׁ֔קֶר הֵ֖ם נִבְּאִ֣ים לָכֶ֑ם לְמַ֨עַן הַרְחִ֤יק אֶתְכֶם֙ מֵעַ֣ל אַדְמַתְכֶ֔ם וְהִדַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם וַאֲבַדְתֶּֽם׃אבל העם שיביא את צווארו תחת עול מלך בבל וישרת אותו, אני אניח אותו על אדמתו, נאום ה׳, ויעבוד אותה וישכון בה.
וְהַגּ֗וֹי אֲשֶׁ֨ר יָבִ֧יא אֶת־צַוָּאר֛וֹ בְּעֹ֥ל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וַֽעֲבָד֑וֹ וְהִנַּחְתִּ֤יו עַל־אַדְמָתוֹ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַֽעֲבָדָ֖הּ וְיָ֥שַׁב בָּֽהּ׃ואת צדקיה, מלך יהודה, אמרתי את כל הדברים האלה, ואמרתי: הביאו את צוואריכם תחת עול מלך בבל, ושרתו אותו ואת עמו, ותחיו.
וְאֶל־צִדְקִיָּ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ דִּבַּ֔רְתִּי כְּכָל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר הָבִ֨יאוּ אֶת־צַוְּארֵיכֶ֜ם בְּעֹ֣ל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֗ל וְעִבְד֥וּ אֹת֛וֹ וְעַמּ֖וֹ וִֽחְיֽוּ׃יג–טז
הַאֲַרָה נֶגֶד הַנְּבִיאִים הַשֶּׁקֶר
לָמָה תָּמֻתוּ אַתָּה וְעַמְּךָ בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַמַּגָּע, כְּפִי שֶׁדִּבֵּר הַשֵּׁם אֶל הָעוֹם שֶׁלֹּא יִעֱבֹד אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל?
לָ֤מָּה תָמ֙וּתוּ֙ אַתָּ֣ה וְעַמֶּ֔ךָ בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר֙ כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־הַגּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יַעֲבֹ֖ד אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃וְאַל תִּשְׁמְעוּ לְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים הַאוֹמְרִים לָכֶם: "לֹא תַעֲבֹדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל", כִּי הֵם מְנַבְּאִים לָכֶם שֶׁקֶר.
וְאַֽל־תִּשְׁמְע֞וּ אֶל־דִּבְרֵ֣י הַנְּבִאִ֗ים הָאֹמְרִ֤ים אֲלֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תַעַבְד֖וּ אֶת־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל כִּ֣י שֶׁ֔קֶר הֵ֖ם נִבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃כִּי לֹא שָׁלַחְתִּים, אָמַר הַשֵּׁם, וְהֵם מְנַבְּאִים בְּשֵׁםִי לְשֶׁקֶר, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶתְכֶם, כְּדֵי שֶׁאַתֶּם וְהַנְּבִיאִים הַמְּנַבְּאִים לָכֶם תֹּאבְדוּ.
כִּ֣י לֹ֤א שְׁלַחְתִּים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְהֵ֛ם נִבְּאִ֥ים בִּשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר לְמַ֨עַן הַדִּיחִ֤י אֶתְכֶם֙ וַאֲבַדְתֶּ֔ם אַתֶּ֕ם וְהַנְּבִאִ֖ים הַֽנִּבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃וְאֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל כָּל הָעָם הַזֶּה דִּבַּרְתִּי, לֵאמֹר: כֹּה אָמַר הַשֵּׁם, אַל תִּשְׁמְעוּ לְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים שֶׁמְּנַבְּאִים לָכֶם, שֶׁאָמְרוּ: "הִנֵּה כְּלֵי בֵית הַשֵּׁם מֻעֲבָרִים מִבָּבֶל עַתָּה, וּמְהֵרָה", כִּי הֵם מְנַבְּאִים לָכֶם שֶׁקֶר.
וְאֶל־הַכֹּהֲנִים֩ וְאֶל־כָּל־הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה דִּבַּ֣רְתִּי לֵאמֹ֗ר כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהוָה֒ אַֽל־תִּשְׁמְע֞וּ אֶל־דִּבְרֵ֣י נְבִֽיאֵיכֶ֗ם הַֽנִּבְּאִ֤ים לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֨ה כְלֵ֧י בֵית־יְהוָ֛ה מוּשָׁבִ֥ים מִבָּבֶ֖לָה עַתָּ֣ה מְהֵרָ֑ה כִּ֣י שֶׁ֔קֶר הֵ֖מָּה נִבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃יז–כ
אזהרה מפני נביאים שקריים
אל תקשיבו להם. תעבדו את מלך בבל ותחיו. למה העיר הזאת תהיה הרוסה?
אַל־תִּשְׁמְע֣וּ אֲלֵיהֶ֔ם עִבְד֥וּ אֶת־מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וִֽחְי֑וּ לָ֧מָּה תִֽהְיֶ֛ה הָעִ֥יר הַזֹּ֖את חָרְבָּֽה׃ואם הם נביאים, ואם יש דברי ה' איתם, שיבואו לבדוק את הכלים שנותרו בבית ה', בבית מלך יהודה ובירושלים, כדי שלא יבוא בבל.
וְאִם־נְבִאִ֣ים הֵ֔ם וְאִם־יֵ֥שׁ דְּבַר־יְהוָ֖ה אִתָּ֑ם יִפְגְּעוּ־נָא֙ בַּֽיהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לְבִלְתִּי־בֹ֜אוּ הַכֵּלִ֣ים ׀ הַנּוֹתָרִ֣ים בְּבֵית־יְהוָ֗ה וּבֵ֨ית מֶ֧לֶךְ יְהוּדָ֛ה וּבִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃ (פ)כי כך אמר ה' צבאות: על העמודים, על הים, על המכונות ועל שאר הכלים שנותרו בעיר הזאת.
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֶל־הָֽעַמֻּדִ֔ים וְעַל־הַיָּ֖ם וְעַל־הַמְּכֹנ֑וֹת וְעַל֙ יֶ֣תֶר הַכֵּלִ֔ים הַנּוֹתָרִ֖ים בָּעִ֥יר הַזֹּֽאת׃את הכל לא לקח נבוכדנצר מלך בבל בשבי, אלא לקח את יכוניה בן יהויקים מלך יהודה מירושלים לבבל, יחד עם כל חרשי יהודה וירושלים.
אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־לְקָחָ֗ם נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בַּ֠גְלוֹתוֹ אֶת־יְכָונְיָ֨ה בֶן־יְהוֹיָקִ֧ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֛ה מִירֽוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶ֑לָה וְאֵ֛ת כָּל־חֹרֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃ (ס)כא–כב
גורל הכלים בבית הַשֵּׁם
כי כך אמר הַשֵּׁם צְבָאוֹת, אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל, על הכלים שנותרו בבית הַשֵּׁם, בבית מלך יהודה ובירושלים.
כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַל־הַכֵּלִ֗ים הַנּֽוֹתָרִים֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וּבֵ֥ית מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃בבבל יובאו הכלים האלה ושם הם יהיו עד היום שאבקר אותם, כך אומר הַשֵּׁם, ואז אעלה אותם ואחזיר אותם למקום הזה.
בָּבֶ֥לָה יוּבָ֖אוּ וְשָׁ֣מָּה יִֽהְי֑וּ עַ֠ד י֣וֹם פָּקְדִ֤י אֹתָם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְהַֽעֲלִיתִים֙ וַהֲשִׁ֣יבֹתִ֔ים אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַצָּוֶה לִשְׁלֹחַ שְׁלִיחִים לַמַּלְכִים הַסְּמוּכִים
בְּרֵאשִׁ֗ית מַמְלֶ֛כֶת יְהוֹיָקִ֥ם בֶּן־יֹאושִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הָיָ֞ה הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔ה מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֵלַ֔י עֲשֵׂ֣ה לְךָ֔ מוֹסֵר֖וֹת וּמֹט֑וֹת וּנְתַתָּ֖ם עַל־צַוָּארֶֽךָ׃
וְשִׁלַּחְתָּם֩ אֶל־מֶ֨לֶךְ אֱד֜וֹם וְאֶל־מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֗ב וְאֶל־מֶ֙לֶךְ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְאֶל־מֶ֥לֶךְ צֹ֖ר וְאֶל־מֶ֣לֶךְ צִיד֑וֹן בְּיַ֤ד מַלְאָכִים֙ הַבָּאִ֣ים יְרוּשָׁלִַ֔ם אֶל־צִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
וְצִוִּיתָ֣ אֹתָ֔ם אֶל־אֲדֹֽנֵיהֶ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֥ה תֹֽאמְר֖וּ אֶל־אֲדֹֽנֵיכֶֽם׃
ה–ח
שלטון בבל על העולם
אָנֹכִ֞י עָשִׂ֣יתִי אֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הָאָדָ֤ם וְאֶת־הַבְּהֵמָה֙ אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י הָאָ֔רֶץ בְּכֹחִי֙ הַגָּד֔וֹל וּבִזְרוֹעִ֖י הַנְּטוּיָ֑ה וּנְתַתִּ֕יהָ לַאֲשֶׁ֖ר יָשַׁ֥ר בְּעֵינָֽי׃
וְעַתָּ֗ה אָֽנֹכִי֙ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־כָּל־הָאֲרָצ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה בְּיַ֛ד נְבוּכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַבְדִּ֑י וְגַם֙ אֶת־חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה נָתַ֥תִּי ל֖וֹ לְעָבְדֽוֹ׃
וְעָבְד֤וּ אֹתוֹ֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְאֶת־בְּנ֖וֹ וְאֶֽת־בֶּן־בְּנ֑וֹ עַ֣ד בֹּא־עֵ֤ת אַרְצוֹ֙ גַּם־ה֔וּא וְעָ֤בְדוּ בוֹ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּמְלָכִ֖ים גְּדֹלִֽים׃
וְהָיָ֨ה הַגּ֜וֹי וְהַמַּמְלָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעַבְד֤וּ אֹתוֹ֙ אֶת־נְבוּכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִתֵּן֙ אֶת־צַוָּאר֔וֹ בְּעֹ֖ל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל בַּחֶרֶב֩ וּבָרָעָ֨ב וּבַדֶּ֜בֶר אֶפְקֹ֨ד עַל־הַגּ֤וֹי הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה עַד־תֻּמִּ֥י אֹתָ֖ם בְּיָדֽוֹ׃
ט–יב
אזהרת ירמיהו מפני נביאי השקר
וְ֠אַתֶּם אַל־תִּשְׁמְע֨וּ אֶל־נְבִיאֵיכֶ֜ם וְאֶל־קֹֽסְמֵיכֶ֗ם וְאֶל֙ חֲלֹמֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֶל־עֹֽנְנֵיכֶ֖ם וְאֶל־כַּשָּׁפֵיכֶ֑ם אֲשֶׁר־הֵ֞ם אֹמְרִ֤ים אֲלֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תַעַבְד֖וּ אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
כִּ֣י שֶׁ֔קֶר הֵ֖ם נִבְּאִ֣ים לָכֶ֑ם לְמַ֨עַן הַרְחִ֤יק אֶתְכֶם֙ מֵעַ֣ל אַדְמַתְכֶ֔ם וְהִדַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם וַאֲבַדְתֶּֽם׃
וְהַגּ֗וֹי אֲשֶׁ֨ר יָבִ֧יא אֶת־צַוָּאר֛וֹ בְּעֹ֥ל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וַֽעֲבָד֑וֹ וְהִנַּחְתִּ֤יו עַל־אַדְמָתוֹ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַֽעֲבָדָ֖הּ וְיָ֥שַׁב בָּֽהּ׃
וְאֶל־צִדְקִיָּ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ דִּבַּ֔רְתִּי כְּכָל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר הָבִ֨יאוּ אֶת־צַוְּארֵיכֶ֜ם בְּעֹ֣ל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֗ל וְעִבְד֥וּ אֹת֛וֹ וְעַמּ֖וֹ וִֽחְיֽוּ׃
יג–טז
הַאֲַרָה נֶגֶד הַנְּבִיאִים הַשֶּׁקֶר
לָ֤מָּה תָמ֙וּתוּ֙ אַתָּ֣ה וְעַמֶּ֔ךָ בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר֙ כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־הַגּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יַעֲבֹ֖ד אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
וְאַֽל־תִּשְׁמְע֞וּ אֶל־דִּבְרֵ֣י הַנְּבִאִ֗ים הָאֹמְרִ֤ים אֲלֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תַעַבְד֖וּ אֶת־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל כִּ֣י שֶׁ֔קֶר הֵ֖ם נִבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃
כִּ֣י לֹ֤א שְׁלַחְתִּים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְהֵ֛ם נִבְּאִ֥ים בִּשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר לְמַ֨עַן הַדִּיחִ֤י אֶתְכֶם֙ וַאֲבַדְתֶּ֔ם אַתֶּ֕ם וְהַנְּבִאִ֖ים הַֽנִּבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃
וְאֶל־הַכֹּהֲנִים֩ וְאֶל־כָּל־הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה דִּבַּ֣רְתִּי לֵאמֹ֗ר כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהוָה֒ אַֽל־תִּשְׁמְע֞וּ אֶל־דִּבְרֵ֣י נְבִֽיאֵיכֶ֗ם הַֽנִּבְּאִ֤ים לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֨ה כְלֵ֧י בֵית־יְהוָ֛ה מוּשָׁבִ֥ים מִבָּבֶ֖לָה עַתָּ֣ה מְהֵרָ֑ה כִּ֣י שֶׁ֔קֶר הֵ֖מָּה נִבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃
יז–כ
אזהרה מפני נביאים שקריים
אַל־תִּשְׁמְע֣וּ אֲלֵיהֶ֔ם עִבְד֥וּ אֶת־מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וִֽחְי֑וּ לָ֧מָּה תִֽהְיֶ֛ה הָעִ֥יר הַזֹּ֖את חָרְבָּֽה׃
וְאִם־נְבִאִ֣ים הֵ֔ם וְאִם־יֵ֥שׁ דְּבַר־יְהוָ֖ה אִתָּ֑ם יִפְגְּעוּ־נָא֙ בַּֽיהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לְבִלְתִּי־בֹ֜אוּ הַכֵּלִ֣ים ׀ הַנּוֹתָרִ֣ים בְּבֵית־יְהוָ֗ה וּבֵ֨ית מֶ֧לֶךְ יְהוּדָ֛ה וּבִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃ (פ)
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֶל־הָֽעַמֻּדִ֔ים וְעַל־הַיָּ֖ם וְעַל־הַמְּכֹנ֑וֹת וְעַל֙ יֶ֣תֶר הַכֵּלִ֔ים הַנּוֹתָרִ֖ים בָּעִ֥יר הַזֹּֽאת׃
אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־לְקָחָ֗ם נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בַּ֠גְלוֹתוֹ אֶת־יְכָונְיָ֨ה בֶן־יְהוֹיָקִ֧ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֛ה מִירֽוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶ֑לָה וְאֵ֛ת כָּל־חֹרֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃ (ס)
כא–כב
גורל הכלים בבית הַשֵּׁם
כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַל־הַכֵּלִ֗ים הַנּֽוֹתָרִים֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וּבֵ֥ית מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃
בָּבֶ֥לָה יוּבָ֖אוּ וְשָׁ֣מָּה יִֽהְי֑וּ עַ֠ד י֣וֹם פָּקְדִ֤י אֹתָם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְהַֽעֲלִיתִים֙ וַהֲשִׁ֣יבֹתִ֔ים אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המסר הנבואי של ירמיהו בנוגע לכניסת יהודה תחת שלטון בבל.
פסוקים א–ד
הַצָּוֶה לִשְׁלֹחַ שְׁלִיחִים לַמַּלְכִים הַסְּמוּכִים
הַנָּבִיא יִרְמְיָה מַקְבִּיל מִצְוָה מֵהַשֵּׁם לְהֶכְהִין סִמְנִים מַטְעִים בְּמַשְׁקֹלוֹת וְמוֹטוֹת. עָלָיו לִשְׁלֹחַ אוֹתָם לְמַלְכֵי הַמְּרוֹחוֹת הַסְּמוּכִים לְיְרוּשָׁלִַם, כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֲלֵיהֶם מֶסֶר רָשִׁי שֶׁל הַשֵּׁם צְבָאוֹת.
פסוקים ה–ח
שלטון בבל על העולם
הפסוקים מתארים את ריבונות ה' על הבריאה ועל גורל המדינות. ה' מצהיר כי הוא נתן את כל הארצות ליד נבוכדנצר מלך בבל כעבדו. כל הממלכות שסירבו להכניע את צווארן למלך בבל יתמודדו עם עונש של חרב, רעב ומגפה עד השמדתן בידו.
פסוקים ט–יב
אזהרת ירמיהו מפני נביאי השקר
ירמיהו מזהיר את בני יהודה שלא להאמין לנביאים ולמכשפים המבטיחים שלא יהיה עול בבלי. הוא מבהיר שהם מנבאים שקר כדי לגרש את העם מארצו, וכי הדרך היחידה לשרוד היא להכניע את צווארים למלך בבל ולשכון בארץ.
פסוקים יג–טז
הַאֲַרָה נֶגֶד הַנְּבִיאִים הַשֶּׁקֶר
הַנָּבִיא יִרְמְיָה מַדְרִיךְ אֶת יְהוּדָה לְהִתְכַּפֵּר וְלְהִכָּבֵשׁ תַּחַת בָּבֶל. הוּא מַזְהִיר מִן הַנְּבִיאִים הַמְּבַשְׁרִים שֶׁהַגְּלוּת תִּסְתַּיֵּם וְשֶׁהַכֵּלִים יַחְזֹרוּ מִבָּבֶל, וְקוֹרֵא לָעָם לְהִתְרַחֵק מִשֶּׁקֶרָם כְּדֵי לְהִמָּנַע מִמָּוֶת.
פסוקים יז–כ
אזהרה מפני נביאים שקריים
הנביא מזהיר את העם לא להקשיב לנביאים המבטיחים שהמצב לא ישתנה, ומדגיש כי המלחמה תבוא על הכלים והעיר. הוא מפרט כי נבוכדנצר לקח עמו את המלך יכוניה ואת חרשי העיר לבבל, אך לא את הכלים שנותרו.
פסוקים כא–כב
גורל הכלים בבית הַשֵּׁם
הנבואה מדברת על הכלים שנותרו בירושלים, בבית המקדש ובבית המלך. נאמר שהכלים הללו יועלו לבבל ויישארו שם, אך הַשֵּׁם מבטיח שבזמן שירצה לבקר אותם, הוא יחזיר אותם חזרה לירושלים.
הפרק מסתיים בתיאור גורל כלי בית הַשֵּׁם שיילקחו לבבל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההשלמה עם שלטון בבל
״בְּמַלְכֵי בָבֶל, מַהוּ אוֹמֵר? (ירמיה כז,י) "וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וְאֵת אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ״
בפסוק זה מופיעה הבטחה לגבי עתיד הממלכות השונות. ירמיה מביא דברים המציינים כי כל עם או ממלכה שלא ישרתו את נבוכדנצר, מלך בבל, ולא יתנו את צוואריהם תחת עול מלכות בבל, לא יזכו לשגשוג תחת שלטון זה. הפסוק מתאר תנאי של כניעה למלכות בבל כדי להימנע מהשלכות אחרות. במכילתא דרבי ישמעאל מובא פירוש על הפסוק הזה. המפרש מדגיש כי הדיבור הוא על מלכי בבל עצמם. הוא מסביר את המשמעות של אי-כניעה למלך בבל כחלק מהתנאים שהוצבו במקרום הזה.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְוַיְהִי בְּשַׁלַּח ב׳:י״ט ↗הַמַּאֲבָק עַל הָאֲמִתָּה
״אָמַר רַב הוּנָא הַכֹּהֵן בְּשֵׁם רַבִּי אָחָא, בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יִרְמְיָה הָבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיכֶם מֶלֶךְ בָּבֶל וְעִבְדוּ אֹתוֹ וְעַמּוֹ, וְהָיָה עִמּוֹ חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר״
בַּמִדְרָשׁ הַמְּסוּר בְּשֵׁם רַב הוּנָא הַכֹּהֵן, מֻסְבָּר הַמַּאֲבָק הַמַּדְמוֹתִי שֶׁקָּצָה בֵּין יִרְמְיָהוּ לְבֵין חֲנַנְיָה הַנָּבִיא. בִּזְמַן שֶׁיִרְמְיָהוּ קָרָא לָעָם לְהֵתְעַבְּד לְמֶלֶךְ בָּבֶל, חֲנַנְיָה הִתְנַבֵּא עַל טוֹבוֹת כְּזֶה שֶׁנִּסְבָּה מִשֶּׁקֶר. הוּא הִבְטִיחַ שֶׁכְּלֵי בֵית ה' יַחְזְרוּ מִבָּבֶל מְהֵרָה, וְזֶה הָיָה בְּסוֹף הַדָּבָר כְּשֶׁהוּא מְנַסֶּה לְהַבְטִיחַ שָׁלוֹם שֶׁאֵינוֹ קַיָּם. יִרְמְיָהוּ הֶשְׁוָה אֶת הַדְּבָרִים כְּנִבְּאוֹת רָעוֹת מִפי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִבְחִין שֶׁדְּבָרָיו שֶׁל חֲנַנְיָה הֵם בְּנִיבּוֹת שֶׁל עַצְמוֹ. הַמִדְרָשׁ מַדְגִּישׁ אֶת הַהֶבְדֵל בֵּין נְבִיאָה אֲמִתִּית לְבֵין הַבְטָחוֹת שֶׁקֶר שֶׁמּוֹצְאוֹת אֶת פְּנֵיהֶם בְּמַעֲנֶה שָׁלוֹם שֶׁל הַשֵּׁם אֲיֵינוֹ נָכוֹן.
מדרש תנחומא, וירא י״ג:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
המסר של ירמיהו למלכי עמים
״עבדי. שיעשה רצוני לפרע משונאי:״
בפרק זה מיים ירמיהו את מלכי הארצות והנשיאים שלהם לשעבד את נבואת הַשֵּׁם. הנביא מבהיר שהכוח של בבל הוא מה שקורה כרגע, ושכל המלכים צריכים להיכנע למלך בבל כדי לשרוד. ירמיהו מזהיר אותם שהתנגדות למלך בבל היא התנגדות לרצון הַשֵּׁם, כי הַשֵּׁם הוא זה שנתן למלך בבל את השלטון. רש"י מסביר על דברי הנביא שהכוונה היא שאם המלכים יעשו את רצון הַשֵּׁם, הם יזכו להיפדות ולשמור על ארצם מפני אויביהם. ההסבר של רש"י מתמקד בכך שצייתנות למציאות הפוליטית שקבע הַשֵּׁם יכולה להגן עליהם מהשנאה והרס של אויביהם.
רש״י על ירמיהו 27:6:1 ↗התחייבות כוונת הלב
״הנה כלי בית ה'. שגלו עם יכניה:״
בפרק זה מידי ירמיהו הנביא מזהיר את מלכי עמים ושליחי יהודה מפני הכניעות לבבל. הנביא מבהיר שהתנאים שהם מנסים להשיג אינם כולם תלויים רק בדעתם, אלא בהנהגת הַשֵּׁם על כל הארצות. הנביא מציג את כוחו של הַשֵּׁם ליצור ולשנות את גורל הממלכות. הרש"י מתייחס לפסוק שבו נאמר על חוסר היכולת להשמיד את בני ישראל, ומפרש כי הכלי הזה בבית ה' מכוון לכלי ביתו של יכניה, שנשבה. לפי פשט הכתוב, הנביא מדגיש כי גם אם נשקעו במאסר, הרי שההבטחה היא להשאיר נדון לעתיד, וכי הבטחות אלו אינן נועדו לבטל את גזירת הגלות אלא להבטיון את המשכיות העם.
רש״י על ירמיהו 27:16:1 ↗השלטון של בבל והתקווה לעתיד
״הארצות האלה. של המלכים אדוניכם:״
בפרק הזה מופיע הנבואה של ירמיהו לגבי העתיד של עמנו. הַשֵּׁם מודיע שכל הארצות יהיו תחת שלטון מלכי בבל. המלך בבל יקבל את כל הארצות האלה והוא יהיה השליט עליהן. זהו תיאור של כוח פוליטי וצבאי שמשתלט על האזור. המצודת דוד מסביר שכל המלכים שהיו תחת שלטון העם הם עכשיו כפופים למלך בבל. לפי הפירוש, הכוונה היא שהכבוד והשליטה של המלכים המקומיים הופכים להיות חלק מהסמכות של בבל. המפרש מדגיש שהארצות הללו נמצאות תחת השליטה של מלכי בני אדם תחת פקודת בבל.
מצודת דוד על ירמיהו 27:6:1 ↗התקווה לחזרה ממהיר
״מושבים. יהיו מושבים מהרה מבבל לירושלים:״
בפרק זה מירושלים, המצודת דוד מפרש את הפסוק הקשור לדברי הנביא ירמיהו. לפי הפירוש, ישנה תוכנית או רצון שהמושבים בבבל יתפרקו במהירות, ושהאנשים יחזרו לירושלים. הפירוש מתמקד בהבטחה לחזרה מהירה ומופתעת. עם זאת, חשוב לציין כי הפירוש מתייחס למשמעות של המילים עצמן ולא בהכרח קובע שהדבר קרה בדיוק כך. הוא מציע הבנה של המהירות והשינוי המצופים בשיבה מגלות.
מצודת דוד על ירמיהו 27:16:2 ↗