בתחילת מלכות יהויקים בן יאשיהו, מלך יהודה, הגיע הדבר מהשם ואמר:
בְּרֵאשִׁ֗ית מַמְלְכ֛וּת יְהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הָיָה֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ירמיהו · פרק כו׳
התמודדות ירמיהו עם הכהנים והנביאים
הציווי לדבר בבית השם, העמדה בפני השופטים והטענות נגד ירמיהו, וסיפור גורלו של אוריה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו כו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הציווי לדבר בבית השם
כך אומר השם: עמוד בחצר בית השם ודבר אל כל ערי יהודה שבאות להתפלל בבית השם, על כל הדברים שציוויתי אותך לדבר אליהם. אל תחסיר דבר.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עֲמֹד֮ בַּחֲצַ֣ר בֵּית־יְהוָה֒ וְדִבַּרְתָּ֞ עַל־כָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה הַבָּאִים֙ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת בֵּית־יְהוָ֔ה אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖יךָ לְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֑ם אַל־תִּגְרַ֖ע דָּבָֽר׃אולי ישמעו וכל אחד יחזור מדרכו הרעה, ואתחרט על הרע שאני מתכוון לעשות להם בגלל מעשיהם הרעים.
אוּלַ֣י יִשְׁמְע֔וּ וְיָשֻׁ֕בוּ אִ֖ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֑ה וְנִחַמְתִּ֣י אֶל־הָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י חֹשֵׁב֙ לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֔ם מִפְּנֵ֖י רֹ֥עַ מַעַלְלֵיהֶֽם׃ותאמר להם: כך אומר השם, אם לא תשמעו לי כדי ללכת בתורתי שנתתי לפניכם.
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֵלַ֔י לָלֶ֙כֶת֙ בְּת֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיכֶֽם׃התמודדות ירמיהו עם הכהנים והנביאים
כדי שתקשיבו לדברי עבדי הנביאים ששלחתי אליכם, תתעוררו מוקדם ותשלחו אנשים, אבל לא הקשבתם.
לִשְׁמֹ֗עַ עַל־דִּבְרֵ֨י עֲבָדַ֣י הַנְּבִאִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁלֵ֣חַ אֲלֵיכֶ֑ם וְהַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹ֖חַ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּֽם׃ואעשה את הבית הזה כמו שילה, ואת העיר הזאת אתן לקללה, כמו כל אומות העולם.
וְנָתַתִּ֛י אֶת־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה כְּשִׁלֹ֑ה וְאֶת־הָעִ֤יר הזאתה [הַזֹּאת֙] אֶתֵּ֣ן לִקְלָלָ֔ה לְכֹ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ (ס)הכהנים, הנביאים וכל העם שמעו את ירמיהו מדבר את הדברים האלה בבית יהוה.
וַֽיִּשְׁמְע֛וּ הַכֹּהֲנִ֥ים וְהַנְּבִאִ֖ים וְכָל־הָעָ֑ם אֶֽת־יִרְמְיָ֔הוּ מְדַבֵּ֛ר אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּבֵ֥ית יְהוָֽה׃כשירמיהו סיים לדבר את כל מה שציווה עליו ה׳ אל כל העם, הכוהנים, הנביאים וכל העם תפסו אותו ואמרו: מת אתה!
וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת יִרְמְיָ֗הוּ לְדַבֵּר֙ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־כָּל־הָעָ֑ם וַיִּתְפְּשׂ֨וּ אֹת֜וֹ הַכֹּהֲנִ֧ים וְהַנְּבִאִ֛ים וְכָל־הָעָ֥ם לֵאמֹ֖ר מ֥וֹת תָּמֽוּת׃התמודדות ירמיהו עם השליחים והכהנים
למה אתה מנבא בשם ה', ואומר שהבית הזה והעיר הזאת יהיו כמו שילה, שאין בה אף אחד שגר?
מַדּוּעַ֩ נִבֵּ֨יתָ בְשֵׁם־יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר כְּשִׁלוֹ֙ יִֽהְיֶה֙ הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה וְהָעִ֥יר הַזֹּ֛את תֶּחֱרַ֖ב מֵאֵ֣ין יוֹשֵׁ֑ב וַיִּקָּהֵ֧ל כָּל־הָעָ֛ם אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ בְּבֵ֥ית יְהוָֽה׃השרים של יהודה שמעו את הדברים האלה, והם עלו מבית המלך לבית ה'. הם התיישבו בשער החדש של בית ה'.
וַֽיִּשְׁמְע֣וּ ׀ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֵ֚ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיַּעֲל֥וּ מִבֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיֵּֽשְׁב֛וּ בְּפֶ֥תַח שַֽׁעַר־יְהוָ֖ה הֶחָדָֽשׁ׃ (ס)הכהנים והנביאים אמרו לשרים ולכל העם: האיש הזה ראוי למשפט מוות, כי הוא נבא על העיר הזאת בדיוק כפי ששמעתם באוזניכם.
וַיֹּ֨אמְר֜וּ הַכֹּהֲנִ֤ים וְהַנְּבִאִים֙ אֶל־הַשָּׂרִ֔ים וְאֶל־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִשְׁפַּט־מָ֙וֶת֙ לָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה כִּ֤י נִבָּא֙ אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את כַּאֲשֶׁ֥ר שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּאָזְנֵיכֶֽם׃ירמיהו ענה לכל השרים ולכל העם ואמר: ה', ששלח אותי לנבא על הבית הזה ועל העיר הזאת, אמר את כל הדברים ששמעתם.
וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ אֶל־כָּל־הַשָּׂרִ֔ים וְאֶל־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר יְהוָ֣ה שְׁלָחַ֗נִי לְהִנָּבֵ֞א אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ וְאֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שְׁמַעְתֶּֽם׃עמדת ירמיה בפני השופטים
ועכשיו, תשפרו את דרכיכם ואת מעשיכם, ותשמעו לקול ה' אלוהיכם, ואולי ה' יתחרט על הרע שהוא אמר עליכם.
וְעַתָּ֗ה הֵיטִ֤יבוּ דַרְכֵיכֶם֙ וּמַ֣עַלְלֵיכֶ֔ם וְשִׁמְע֕וּ בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְיִנָּחֵ֣ם יְהוָ֔ה אֶל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃ואני הנה בידיכם, עשו לי את הטוב והישיר בעיניכם.
וַאֲנִ֖י הִנְנִ֣י בְיֶדְכֶ֑ם עֲשׂוּ־לִ֛י כַּטּ֥וֹב וְכַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵיכֶֽם׃אבל אתם יודעים בוודאות שאתם הורגים אותי, כי דם נקי אתם מוטלים על עצמכם ועל העיר הזאת ועל יושביה, כי באמת שלח אותי ה' אליכם לדבר באוזניכם את כל הדברים האלה.
אַ֣ךְ ׀ יָדֹ֣עַ תֵּדְע֗וּ כִּ֣י אִם־מְמִתִ֣ים אַתֶּם֮ אֹתִי֒ כִּי־דָ֣ם נָקִ֗י אַתֶּם֙ נֹתְנִ֣ים עֲלֵיכֶ֔ם וְאֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את וְאֶל־יֹשְׁבֶ֑יהָ כִּ֣י בֶאֱמֶ֗ת שְׁלָחַ֤נִי יְהוָה֙ עֲלֵיכֶ֔ם לְדַבֵּר֙ בְּאָזְנֵיכֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (ס)ואמרו השרים וכל העם לכהנים ולנביאים: אין לאדם הזה עונש מוות, כי בשם ה' אלוהינו דיבר אלינו.
וַיֹּאמְר֤וּ הַשָּׂרִים֙ וְכָל־הָעָ֔ם אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים וְאֶל־הַנְּבִיאִ֑ים אֵין־לָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת כִּ֗י בְּשֵׁ֛ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵֽינוּ׃טענות נגד ירמיה בפני זקני הארץ
אנשים מזקני הארץ קמו ואמרו לכל קהל העם:
וַיָּקֻ֣מוּ אֲנָשִׁ֔ים מִזִּקְנֵ֖י הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כָּל־קְהַ֥ל הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃מיכה המורשת היה נביא בימי חזקיה מלך יהודה, ואמר לכל עם יהודה: כך אמר ה' צבאות, ציון תהיה שדה שחורשים, ירושלים יהיו עיירות, והר הבית יהיה בשדות:
מיכיה [מִיכָה֙] הַמּ֣וֹרַשְׁתִּ֔י הָיָ֣ה נִבָּ֔א בִּימֵ֖י חִזְקִיָּ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־כָּל־עַם֩ יְהוּדָ֨ה לֵאמֹ֜ר כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת צִיּ֞וֹן שָׂדֶ֤ה תֵֽחָרֵשׁ֙ וִירוּשָׁלַ֙יִם֙ עִיִּ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר׃האם חזקיה מלך יהודה וכל עם יהודה הרי לא יראו את ה'? הוא ירא את פני ה', וה' התחרט על הרע שדיבר עליהם, אבל אנחנו עושים רע גדול על נפשותינו.
הֶהָמֵ֣ת הֱ֠מִתֻהוּ חִזְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְכָל־יְהוּדָ֗ה הֲלֹא֮ יָרֵ֣א אֶת־יְהוָה֒ וַיְחַל֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה אֶל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם וַאֲנַ֗חְנוּ עֹשִׂ֛ים רָעָ֥ה גְדוֹלָ֖ה עַל־נַפְשׁוֹתֵֽינוּ׃וגם היה אדם שבי predicted בשם ה', אוריה בן שמעיה מקרית היערים, וניבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת בדיוק כמו כל דברי ירמיה.
וְגַם־אִ֗ישׁ הָיָ֤ה מִתְנַבֵּא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה אֽוּרִיָּ֙הוּ֙ בֶּֽן־שְׁמַעְיָ֔הוּ מִקִּרְיַ֖ת הַיְּעָרִ֑ים וַיִּנָּבֵ֞א עַל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְעַל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את כְּכֹ֖ל דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ׃גורלו של אוריה וסיוע לירמיהו
המלך יהויקים, כל הגיבורים שלו וכל השרים שמעו את דבריו. המלך רצה להרוג אותו, אבל אוריה שמע ופחד, אז הוא ברח והגיע למצרים.
וַיִּשְׁמַ֣ע הַמֶּֽלֶךְ־יְ֠הוֹיָקִים וְכָל־גִּבּוֹרָ֤יו וְכָל־הַשָּׂרִים֙ אֶת־דְּבָרָ֔יו וַיְבַקֵּ֥שׁ הַמֶּ֖לֶךְ הֲמִית֑וֹ וַיִּשְׁמַ֤ע אוּרִיָּ֙הוּ֙ וַיִּרָ֔א וַיִּבְרַ֖ח וַיָּבֹ֥א מִצְרָֽיִם׃המלך יהויקים שלח אנשים ממצרים, את נתנ בן עכבר ואת אנשים אחרים איתו, אל אוריה.
וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ יְהוֹיָקִ֛ים אֲנָשִׁ֖ים מִצְרָ֑יִם אֵ֣ת אֶלְנָתָ֧ן בֶּן־עַכְבּ֛וֹר וַאֲנָשִׁ֥ים אִתּ֖וֹ אֶל־מִצְרָֽיִם׃הם הוציאו את אוריה ממצרים והביאו אותו אל המלך יהויקים. המלך הכה אותו בחרב והשליך את גופתו אל קברי בני העם.
וַיּוֹצִ֨יאוּ אֶת־אוּרִיָּ֜הוּ מִמִּצְרַ֗יִם וַיְבִאֻ֙הוּ֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹיָקִ֔ים וַיַּכֵּ֖הוּ בֶּחָ֑רֶב וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶת־נִבְלָת֔וֹ אֶל־קִבְרֵ֖י בְּנֵ֥י הָעָֽם׃אבל אחיקם בן שפן עמד לצד ירמיהו, כדי שלא ימסרו אותו לידי העם להרוג אותו.
אַ֗ךְ יַ֚ד אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֔ן הָיְתָ֖ה אֶֽת־יִרְמְיָ֑הוּ לְבִלְתִּ֛י תֵּת־אֹת֥וֹ בְיַד־הָעָ֖ם לַהֲמִיתֽוֹ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הציווי לדבר בבית השם
בְּרֵאשִׁ֗ית מַמְלְכ֛וּת יְהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הָיָה֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עֲמֹד֮ בַּחֲצַ֣ר בֵּית־יְהוָה֒ וְדִבַּרְתָּ֞ עַל־כָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה הַבָּאִים֙ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת בֵּית־יְהוָ֔ה אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖יךָ לְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֑ם אַל־תִּגְרַ֖ע דָּבָֽר׃
אוּלַ֣י יִשְׁמְע֔וּ וְיָשֻׁ֕בוּ אִ֖ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֑ה וְנִחַמְתִּ֣י אֶל־הָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י חֹשֵׁב֙ לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֔ם מִפְּנֵ֖י רֹ֥עַ מַעַלְלֵיהֶֽם׃
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֵלַ֔י לָלֶ֙כֶת֙ בְּת֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיכֶֽם׃
התמודדות ירמיהו עם הכהנים והנביאים
לִשְׁמֹ֗עַ עַל־דִּבְרֵ֨י עֲבָדַ֣י הַנְּבִאִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁלֵ֣חַ אֲלֵיכֶ֑ם וְהַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹ֖חַ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּֽם׃
וְנָתַתִּ֛י אֶת־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה כְּשִׁלֹ֑ה וְאֶת־הָעִ֤יר הזאתה [הַזֹּאת֙] אֶתֵּ֣ן לִקְלָלָ֔ה לְכֹ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ (ס)
וַֽיִּשְׁמְע֛וּ הַכֹּהֲנִ֥ים וְהַנְּבִאִ֖ים וְכָל־הָעָ֑ם אֶֽת־יִרְמְיָ֔הוּ מְדַבֵּ֛ר אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּבֵ֥ית יְהוָֽה׃
וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת יִרְמְיָ֗הוּ לְדַבֵּר֙ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־כָּל־הָעָ֑ם וַיִּתְפְּשׂ֨וּ אֹת֜וֹ הַכֹּהֲנִ֧ים וְהַנְּבִאִ֛ים וְכָל־הָעָ֥ם לֵאמֹ֖ר מ֥וֹת תָּמֽוּת׃
התמודדות ירמיהו עם השליחים והכהנים
מַדּוּעַ֩ נִבֵּ֨יתָ בְשֵׁם־יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר כְּשִׁלוֹ֙ יִֽהְיֶה֙ הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה וְהָעִ֥יר הַזֹּ֛את תֶּחֱרַ֖ב מֵאֵ֣ין יוֹשֵׁ֑ב וַיִּקָּהֵ֧ל כָּל־הָעָ֛ם אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ בְּבֵ֥ית יְהוָֽה׃
וַֽיִּשְׁמְע֣וּ ׀ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֵ֚ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיַּעֲל֥וּ מִבֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיֵּֽשְׁב֛וּ בְּפֶ֥תַח שַֽׁעַר־יְהוָ֖ה הֶחָדָֽשׁ׃ (ס)
וַיֹּ֨אמְר֜וּ הַכֹּהֲנִ֤ים וְהַנְּבִאִים֙ אֶל־הַשָּׂרִ֔ים וְאֶל־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִשְׁפַּט־מָ֙וֶת֙ לָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה כִּ֤י נִבָּא֙ אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את כַּאֲשֶׁ֥ר שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּאָזְנֵיכֶֽם׃
וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ אֶל־כָּל־הַשָּׂרִ֔ים וְאֶל־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר יְהוָ֣ה שְׁלָחַ֗נִי לְהִנָּבֵ֞א אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ וְאֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שְׁמַעְתֶּֽם׃
עמדת ירמיה בפני השופטים
וְעַתָּ֗ה הֵיטִ֤יבוּ דַרְכֵיכֶם֙ וּמַ֣עַלְלֵיכֶ֔ם וְשִׁמְע֕וּ בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְיִנָּחֵ֣ם יְהוָ֔ה אֶל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃
וַאֲנִ֖י הִנְנִ֣י בְיֶדְכֶ֑ם עֲשׂוּ־לִ֛י כַּטּ֥וֹב וְכַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵיכֶֽם׃
אַ֣ךְ ׀ יָדֹ֣עַ תֵּדְע֗וּ כִּ֣י אִם־מְמִתִ֣ים אַתֶּם֮ אֹתִי֒ כִּי־דָ֣ם נָקִ֗י אַתֶּם֙ נֹתְנִ֣ים עֲלֵיכֶ֔ם וְאֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את וְאֶל־יֹשְׁבֶ֑יהָ כִּ֣י בֶאֱמֶ֗ת שְׁלָחַ֤נִי יְהוָה֙ עֲלֵיכֶ֔ם לְדַבֵּר֙ בְּאָזְנֵיכֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (ס)
וַיֹּאמְר֤וּ הַשָּׂרִים֙ וְכָל־הָעָ֔ם אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים וְאֶל־הַנְּבִיאִ֑ים אֵין־לָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת כִּ֗י בְּשֵׁ֛ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵֽינוּ׃
טענות נגד ירמיה בפני זקני הארץ
וַיָּקֻ֣מוּ אֲנָשִׁ֔ים מִזִּקְנֵ֖י הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כָּל־קְהַ֥ל הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃
מיכיה [מִיכָה֙] הַמּ֣וֹרַשְׁתִּ֔י הָיָ֣ה נִבָּ֔א בִּימֵ֖י חִזְקִיָּ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־כָּל־עַם֩ יְהוּדָ֨ה לֵאמֹ֜ר כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת צִיּ֞וֹן שָׂדֶ֤ה תֵֽחָרֵשׁ֙ וִירוּשָׁלַ֙יִם֙ עִיִּ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר׃
הֶהָמֵ֣ת הֱ֠מִתֻהוּ חִזְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְכָל־יְהוּדָ֗ה הֲלֹא֮ יָרֵ֣א אֶת־יְהוָה֒ וַיְחַל֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה אֶל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם וַאֲנַ֗חְנוּ עֹשִׂ֛ים רָעָ֥ה גְדוֹלָ֖ה עַל־נַפְשׁוֹתֵֽינוּ׃
וְגַם־אִ֗ישׁ הָיָ֤ה מִתְנַבֵּא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה אֽוּרִיָּ֙הוּ֙ בֶּֽן־שְׁמַעְיָ֔הוּ מִקִּרְיַ֖ת הַיְּעָרִ֑ים וַיִּנָּבֵ֞א עַל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְעַל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את כְּכֹ֖ל דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ׃
גורלו של אוריה וסיוע לירמיהו
וַיִּשְׁמַ֣ע הַמֶּֽלֶךְ־יְ֠הוֹיָקִים וְכָל־גִּבּוֹרָ֤יו וְכָל־הַשָּׂרִים֙ אֶת־דְּבָרָ֔יו וַיְבַקֵּ֥שׁ הַמֶּ֖לֶךְ הֲמִית֑וֹ וַיִּשְׁמַ֤ע אוּרִיָּ֙הוּ֙ וַיִּרָ֔א וַיִּבְרַ֖ח וַיָּבֹ֥א מִצְרָֽיִם׃
וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ יְהוֹיָקִ֛ים אֲנָשִׁ֖ים מִצְרָ֑יִם אֵ֣ת אֶלְנָתָ֧ן בֶּן־עַכְבּ֛וֹר וַאֲנָשִׁ֥ים אִתּ֖וֹ אֶל־מִצְרָֽיִם׃
וַיּוֹצִ֨יאוּ אֶת־אוּרִיָּ֜הוּ מִמִּצְרַ֗יִם וַיְבִאֻ֙הוּ֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹיָקִ֔ים וַיַּכֵּ֖הוּ בֶּחָ֑רֶב וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶת־נִבְלָת֔וֹ אֶל־קִבְרֵ֖י בְּנֵ֥י הָעָֽם׃
אַ֗ךְ יַ֚ד אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֔ן הָיְתָ֖ה אֶֽת־יִרְמְיָ֑הוּ לְבִלְתִּ֛י תֵּת־אֹת֥וֹ בְיַד־הָעָ֖ם לַהֲמִיתֽוֹ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המפגש בין ירמיהו לבין כוחות השלטון והדת בבית השם.
הציווי לדבר בבית השם
בתחילת מלכות יהויקים, השם מורה לירמייהו לעמוד בחצר בית השם ולדבר בפני כל העמים המגיעים לתפילה. המטרה היא שהם ישמעו וישובו מדרכם הרעה, כדי שהשם יוכל לחנון עליהם ולא לבצע את העונש שתכנן בגלל מעשיהם.
התמודדות ירמיהו עם הכהנים והנביאים
ירמיהו מזהיר את העם להקשיב לנביאים שנשלחו אליהם, ומנבא את חורבן בית המקדש והעיר כפי ששילה חרבה. הכהנים, הנביאים וכל העם שומעים את דבריו בבית ה׳, אך בתגובה למסר הזה הם תופסים אותו וקוראים לו למות.
התמודדות ירמיהו עם השליחים והכהנים
הקטע מתאר את התגובה של שריי יהודה והכהנים לנבואות ירמיהו על חורבן העיר והבית. השליחים מגיעים לבית המלך, והכהנים והנביאים קוראים להוציא את ירמיהו להמות בגלל דבריו. ירמיהו עומד על כך שהנבואה היא מסודת ה'.
עמדת ירמיה בפני השופטים
ירמיה קורא לעם לתקן את מעשיהם כדי למנוע את הרע שהודיע ה' על העיר. הוא מצהיר כי הוא נשלח מטעם ה' וכי מותו יהיה בדם נקי. בתגובה, השרים והעיר מצהירים כי אין עילה להוצאתו להורג משום שדבריו נאמרו בשם ה'.
טענות נגד ירמיה בפני זקני הארץ
אנשי חזקיה מציגים טיעונים נגד ירמיה. הם מצטטים את הנביא מיכה, שטען כי חזקיה מנע הרס בעקבות יראת אלוהים, ומזכירים את אוריאה שביטא דברים דומים לירמיה. הם טוענים כי הנבואה על חורבן ירושלים אינה מחייבת, שכן חזקיה מנע אסון דומה בעבר.
גורלו של אוריה וסיוע לירמיהו
הקטע מתאר את סופו של אוריה, שנרדף על ידי המלך יהויקים ממצרים ונהרג, ואת ההגנה של אחיקם בן שפן על ירמיהו מפני קבוצת אנשים שביקשו להמיתו.
הפרק מסתיים בסיפורו של אוריה והגנה של אחיה על ירמיהו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התחלה של מלכות
״וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מַאי דִּכְתִיב ״בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ״, וּכְתִיב ״בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה״? וְכִי עַד הָאִידָּנָא לָא הֲווֹ מַלְכֵי?״
בַּמַּקּוֹר הַמְּצֻבָּא בְּגֶמְרָא (סַנְהֶדְרִין ק"ג ע"א), רַבִּי יוֹחָנָן מְצַיֵּן שְׁאֵלָה לְגַבֵּי הַמִּלִּים "בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת". הוּא מְשַׁוֶּה בֵּין הַמִּלִּים עַל מַלְכוּת יְהוֹיָקִים לְבֵין הַמִּלִּים עַל מַלְכוּת צִדְקִיָּה, וְשׁוֹאֵל: הַאִם הַמַּלְכִים הָיוּ קַיימִים לְפֶרֶט בִּלְעֲדַיִן לְפִירְסוּם הַמִּלִּים הַלָּלוּ? הַפֵּרוּשׁ הַנֶּלְקֵחַ מֵהַמִּקְרָא הוּא שֶׁהַמִּלִּים "בְּרֵאשִׁית" מְצַיְנוֹת תְּקוּפָה סְפּעִיפָה אוֹ רֶגַע מְסֻמָּן בְּתוֹךְ הַמַּלְכוּת הַכְּלָלִית. רַבִּי יוֹחָנָן בּוֹחֵן אֶת הַדִּקְדּוּק בַּלָּשׁוֹן לְהַבְחִיל בֵּין הַהַגְדָּרָה הַכְּלָלִית שֶׁל הַמַּלְכוּת לְבֵין הַתְּחִלָּה הַסְּפֵּצִיפִית שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה.
סנהדרין ק״ג א:ד׳ ↗שַׁעֲרֵי הַבֵּית הַקֹּדֶשׁ בְּעֵיַן הַתַּלְמוּד יוֹרוּשְׁלְמִי
״נִיחָא בְשִׁילוֹ וּבְבֵית עוֹלָמִים. דָּמַר רִבִּי אָחָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל בַּר רַב יצְחָק. כַּמָּה יָגְעוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים לַעֲשׂוֹת שַׁעַר הַמִּזְרָחִי שֶׁתְּהֵא הַחַמָּה מְצַמְצֶמֶת בּוֹ בְּאֶחָד בִּתְקוּפַת״
הַטֶּקְסְט מִתְכַּוֵּן לְפִי הַתַּלְמוּד יוֹרוּשְׁלְמִי, בְּחֵרוּת הַמְבַשֵּׁר עַל מַעֲמַד הַשְּׁעָרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. רַבִּי אָחָא, בְּשֵׁם שְׁמוּעֵל בַּר יִצְחָק, מַסְבֵּר כַּמָּה הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים הִשְׁקִיעוּ מַאֲמָצִים בְּבִנְיַת הַשַּׁעַר הַמִּזְרָחִי. הַמַּטָרָה הָיְתָה שֶׁהַחַמָּה תַּעֲבֹר בּוֹ בְּדַיּוּק בִּזְמַנֵּי טֵבֵת וְתַמּוּז. הַמִּקְדָּשׁ הָיָה מֻרְכָּב מִשְּׁבָע שְׁעָרִים עִקָּרִיִּים, וּלְכָל שֵׁם הָיָה תַּפקיד מְסוּמָּה. שַׁעַר סוּר וְשַׁעַר הַיְּסוֹד הָיוּ מְקֹרֵי הַלָּכָה וּמְקֹום לַטְּמֵאִים. שַׁעַר חֲרִיסִית קָשׁוּר לִזְרִיחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וְשַׁעַר הָאֵיתוֹן שֵׁמֶשׁ לִכְנִיסָה וְיצִיאָה. שַׁעַר הַתָּוֶךְ מְחַבֵּר בֵּין שְׁעָרִים, שַׁעַר חָדָשׁ מְקֹום לְחִידּוּשׁ הַלָּכָה, וְשַׁעַר הָעֶלְיוֹן מְצֻיָּן כְּמָקוֹם הַגָּבוֹהַּ מִכֻּלָּם, בִּמְיֻחָד בְּבֵית הָעוֹלָמִים.
תלמוד ירושלמי עירובין ה׳:א׳:ט״ו ↗בעקבות המפרשים
התגובה של הכהנים ושרי יהודה לירמיהו
״וישמעו שרי יהודה. שתפשו נביאי השקר והכהנים את ירמיהו:״
בפרק זה מופיע תיאור של המפגש בין ירמיהו הנביא לבין השלטון והדת ביהודה. לאחר שירמיהו הטיח את דברי האזהרה, הכהנים ושרי העם לא קיבלו את דבריו בשלום. במקום להקשיב למסר, הם בחרו לפעול נגד הנביא בדרכים אלימות. רש"י מפרש על פסוק עשי"ה כי השרי והכהנים תפסו את ירמייהו פיזית. לפי פירושו, הניסיון להשתיק את הנביא כלל לא היה רק מילולי, אלא כלל גם פעולה של מעצר וכוח. המפרש מדגיש כאן את העובדה שהתגובה של מנהיגי העם הייתה ממוקדת בנשיאה בנביא עצמו.
רש״י על ירמיהו 26:10:1 ↗הסכנה שבענישה
״ואנחנו עושים רעה גדולה. אם נהרוג אותו:״
בקטע זה מהספר ירמיהו, אנו שומעים את דבריו של מיכה בן יכיא, איש מלכים מתקופת יוחיה בן יואש. הוא מצטט מקור קדום ומדבר על אישיות מהעבר שחיזקה את עמנו. הוא מציג מצב שבו אם נבצע מעשה רע, כמו להרוג את הנביא, אנו מסתכנים בתוצאות קשות. רש"י מפרש את הפסוק ומדגיש את הפעולה המעשית המדוברת. לפי רש"י, הדברים מתייחסים למקרה שבו הרצון להרוג את הנביא עלול להוביל לעשיית רע גדול. הפרשנות מתמקדת בתוצאה המוסרית והמעשית של מעשה הרצח המדובר.
רש״י על ירמיהו 26:19:2 ↗ההשלכות של דברי הנבואה
״אתן לקללה. שיהיו מקללים בה לומר בקללתם שתהיה כירושלים:״
בפרק זה מימי ירמיהו, הנביא מטיח אזהרות חמורות לעם. הוא מזהיר כי אם העם לא ישמע לקול הַשֵּׁם, המקום יהפוך למוסרת ולקללה. אם יתרחש כך, כל העמים יקללו את ירושלים וישתמשו בה כדוגמה לכישלון. המצודת דוד מסביר כי המשמעות של הקללה היא שהעמים יאמרו בתוך קללתם שזה בדיוק מה שהיה צריך לקרות לירושלים. המפרש מדגיש שהקללה אינה רק מילה, אלא תיאור של המציאות המרה שהעמים יחלקו.
מצודת דוד על ירמיהו 26:6:2 ↗התחזית והאמת בבית המקדש
״שדה תחרש. ר״ל תחרש להיות שדה לזרוע בה:״
בפרק זה אנו עדים למפגש סוער בין ירמיהו הנביא לבין הכהנים והנביאים בבית ה'. ירמיהו מטיח בהם דברי אמת קשים ומזהיר מפני חורבן, דבר שמוביל לניסיון להוציאו להורג. הטקסט מתאר את המתח הרב בין הנבואה המפרקת לבין הממסד הדתי המנסה לשמור על המצב הקיים. בפרשנות המצודת דוד על פסוק יח, מובא הסבר למילה "תחרש". לפי מפרש זה, הכוונה היא שהשדה יהיה מוכן לעבודה, כלומר שיהיה פתוח ומוכן לזריעה. המפרש מתמקד במשמעות המעשית של הפעולה המופיעה בטקסט, מבלי להוסיף פרשנות רעיונית מעבר למובן המילולי של הדימוי.
מצודת דוד על ירמיהו 26:18:1 ↗